שיר איילת השחר

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

אֶסְתֵּר.
אֵין מִי יֵדַע.
מֵעֵבֶר לְדַפֵּי הַמְּגִלָּה
הַסִּיפּוּר עוֹד לֹא הֻשְׁלַם.
אֵין מִי יֵדַע.
גֹּדֶל אַהֲבָתֵךְ.
לְחִימָתֵךְ
לְחַיֵּי הָעָם.

אֶסְתֵּר.
הַחוֹמָה שֶׁעָמְדָה
נֶגֶד הָרוּחַ.
אֵם
הַצָּלַת הָאֻמָּה.
סִיפּוּר הַמְּגִלָּה אָכֵן יָדוּעַ,
אַךְ כִּי סִיפּוּרֵךְ,
סִיפּוּרֵךְ
טֶרֶם הֻשְׁלַם.

כְּשֶׁנֶּעֶלְמָה הַחַמָּה
מֵאַחוֹרֵי הֶהָרִים,
בְּקֵץ יְמֵי הַשִּׂמְחָה הָרַבָּה.
בָּהֶם חָגְגוּ נִצָּחוֹן,
גָּמְעוּ יַיִן בְּשִׂמְחַת אֱמֶת
עַל קַבָּלַת תּוֹרָה מֵאַהֲבָה וּמֵחִיבָּה.

כְּשֶׁצָּפָה לָהּ לְבָנָה
תַּחַת עֲלָטָה,
מִקֵּץ יְמֵי מִשְׁתֶּה וְהוֹדָיָה
עַל הֶרֶג צָרִים,
וְנַהֲפוֹךְ הוּא,
לַיְּהוּדִים אוֹרָה
כְּבִזְמַן קַבָּלַת תּוֹרָה…

בָּאוֹתָהּ הָעֵת
בָּהּ נָדַמּוּ צְלִילֵי שִׁירַת הָעָם
וְיָרַד הַלַּיְלָה לָעוֹלָם.
שׁוֹבָל דִּמְעָה
נָגַע בְּחִיּוּכֵךְ הֶעָדִין.
כְּאֵבֶךְ כִּסִּית בְּסָדִין.

בָּדָד נוֹתַרְתְּ עֲדַיִן,
אֲחוּזָה בֵּין צִפָּרְנֵי שָׂטָן,
וּשְׁתִיקָתֵךְ אֶסְתֵּר עֲדַיִן
עֲמוּקָה אֲרֻכָּה
עַל שְׂפָתַיִךְ.
כְּשֶׁעַל פִּדְיוֹן שְׁבוּיֵךְ
הֲצָלַת גּוּפֵךְ וְנִשְׁמָתֵךְ.
וִיתַרְתְּ, סָתַרְתְּ, הִקְרַבְתְּ.

אֵין מִי יֵדַע
אֶת שְׁתִיקָתֵךְ.
לֹא שַׁתְּ לִבֵּךְ.
לֹא בָּרַחְתְּ, לֹא מָחִיתְּ,
לֹא הֵרַמְתְּ קוֹלֵךְ:
אַיֵּי חֵרוּתִי?
אַיֵּי שְׂכָרִי?
כְּאִשָּׁה, כְּבַת,
לָשׁוּב שׁוּב,
אֶל חֵיק דוֹדִי.

צְלִילֵי הַמַּנְגִּינוֹת
עַל נִסִּים וּנְפְלָאוֹת
הִדְהֲדוּ בֵּין אַבְנֵי מִבְצָרֵךְ.
לוּ צִיַּצְתְּ, חָשַׂפְתְּ גַּעְגוּעַ,
לוּ עִיצַּבְתְּ גַּבּוֹת שֶׁל תּוּגָה,
וּדְמָעָה לוּ הָיְתָה מְזֹהָה בְּעֵינַיִךְ—
מִי יֵדַע אֶת דְּרָכָיו
שֶׁל מֶלֶךְ רָשָׁע?

בְּדוּמִיָּה
הֶעֱמַקְתְּ שְׁתִיקָתֵךְ
הִקְפֵּאתְּ צַעֲקָתֵךְ
כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי
אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי.

וְלֹא
לֹא אָבַדְתְּ.
'כֻּלָּם נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ…'
מַחֲרוֹזֶת שֶׁל דּוֹרוֹת
שֶׁלֹּא הָיוּ
לוּ לֹא זָבַחְתְּ
רְצוֹנוֹתַיִךְ כָּךְ.


אִמָּא אֶסְתֵּר!
גַּלִּי לִי גֹּדֶל כֹּחֵךְ!
שְׁבִי עִמִּי
גַּלִּי לִי אֵיךְ,
מֵהַלְּחְשִׁים כְּאֵב
גּוֹבְלִים אֵימָה.
חַיִּים אֲרֻכִּים נְתוּנִים
לִשְׁתִיקָה.

~~~

כְּתוּבָה נְתוּנָה,
סוֹדָהּ שֶׁל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר
שֶׁלֹּא הֵסִירָה
מֵעַל אוֹתָן שְׂפָתַיִם-
שְׂפָתַיִךְ,
שֶׁכָּבְשׁוּ, שֶׁעָצְרוּ,
שֶׁלֹּא בָּקְעוּ אֶת סוֹדוֹתַיִךְ,
אַךְ בָּהֶן שִׁגְרוּ-
תְּפִלָּה.

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

את השיר הזה כתבתי לפני כמה שנים הוא עבר השנה שיוף משמעותי ולקה לסיום, אשמח לדעת אם אהבתם, ביקורת גם יתקבלו באהבה.

 

[דודה]

מדהים ומרגש במיוחד!!
אהבתי מאוד את המשלב ואת הפנייה הישירה.

 

[דיונון]

יפה מאד.
אחד מצדיקי הדור הקודם היה עסוק מדי שנה בפן הזה של אסתר המלכה, בבדידותה והקרבתה וכו'.

לגבי השיר עצמו, הוא כתוב יפה ובמשלב מתפייט. לטעמי היה אפשר לקצר אותו, ולמקד את הרעיון לשורות בודדות ועצמתיות.
אסביר זאת כך -
יש שני סוגים של רגשות שמובעים בשירה - חוויה, ופאנץ'.
'חוויה' באה להעביר את כל התחושה והצלצולים שמסביב, למשל שיר על ה'תחושה' שיש במירון בלג בעומר. לעומת 'פאנץ'' שהוא מיקוד של נקודת מבט לפן מסוים כמו שיר האשכול שמאיר את היוותרותה של אסתר אצל אחשוורוש.
הקיצור מומלץ בשניהם, אבל בתמה של פאנץ' הוא קריטי ליצירת האפקט.

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

יפה מאד.
אחד מצדיקי הדור הקודם היה עסוק מדי שנה בפן הזה של אסתר המלכה, בבדידותה והקרבתה וכו'.

לגבי השיר עצמו, הוא כתוב יפה ובמשלב מתפייט. לטעמי היה אפשר לקצר אותו, ולמקד את הרעיון לשורות בודדות ועצמתיות.
אסביר זאת כך -
יש שני סוגים של רגשות שמובעים בשירה - חוויה, ופאנץ'.
'חוויה' באה להעביר את כל התחושה והצלצולים שמסביב, למשל שיר על ה'תחושה' שיש במירון בלג בעומר. לעומת 'פאנץ'' שהוא מיקוד של נקודת מבט לפן מסוים כמו שיר האשכול שמאיר את היוותרותה של אסתר אצל אחשוורוש.
הקיצור מומלץ בשניהם, אבל בתמה של פאנץ' הוא קריטי ליצירת האפקט.

ממש תודה על ההערה הזו- מאמינה שאתה צודק אם הייתי מקצרת הפאנץ היה אכן חזק יותר, כמה שקל לכתוב הרבה כמה קשה לבחור את מה למחוק.. אהבת הסופר במילותיו.

 

[חוה אייזן]

ואוו איזה מיוחד
זו באמת זווית שלא מרבים לדבר עליה
יפהפה יפהפה