התייעצות שאגת הארי • מה עושים עם הילדים באזעקות בלילה?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #22
הרב טשזנר הורה לאברכים באופקים במקרים כאלה לא לרדת.
ושם היה מדובר בסיכון גבוה יותר - בירי מעזה ממוקד לעיר.
הספק הרחוק של הפגיעה בדיוק כאן לא שווה את הנזק הנפשי הוודאי שנגרם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
או
לא מסוגלת לשמוע אותכם ככה מדברים!
המצב הוא מצב סכנה זה נתון!
מה ההיתר לזלזל בחיים??
מאיפה ההיתר להקל על חיי ילדכם?
זה בסדר גמור אם הילד יכנס לחרדות כל עוד הוא יחייה,
נכון שזה קשה לרדת עם ילדים,
אני חווה גם את הקושי,
אבל יותר קשה לשבת שיבעה עם רגשות אשם נכונים!
לא מבינה ממתי אם קשה משהו זה סיבה לא לעשות אותו,
בושה!!!
נקודה למחשבה למה זה רווח בציבור החרדי להתעלם מאזעקות?
לא מבינה איך ציבור שמעריך כ"כ חיים מזלזל כך!!!!
אני רואה חולים עושים הכל בשביל עוד דקת חיים,
משלמים הון תועפות, בשביל תרופה שאחוז קטן שתעזור להם.
עם תופעות לוואי נוראיות בשביל להאריך חיים,
מאיפה מגיעה הזילזול?
איפה הערך לחיים?
תודה רבה. אין צורך בתגובה שלי אחרי תגובה כזאת. כל מילה מדויקת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
זה ממש חשש רחוק! כמה בנינים נפגעו??? כמה אנשים נפגעו? מתוך כמה...
אולי גם לא ניסע במכוניות יותר כי היו תאונות דרכים?
בואו נכניס דברים לפורפורציות...
הסיכויים הסטיסטיים לאדם להיפגע מטיל איראני הם אותם סיכויים להגריל בדאבל לוטו של מוצ"ש...
יש כלל מאוד חשוב בהלכה:
כל קבוע כמחצה על מחצה
כלומר אם יש 1,000000000 חנויות מוכרות בשר כשר, ורק אחת מוכרת טרף, ומישהו קנה חתיכה ולא זוכר מאיפה, הדין שהיא אסורה באכילה מדין קבוע.
אותו דבר בדיוק, הסיכוי שיפגע הטיל בבנין שלך או בבנין בתל אביב הוא אותו סיכוי בדיוק, ולכן צריך להיזהר. ראינו כמה טילים שנפלו במקומות פתוחים או בכל מיני מקומות מוזרים, כך שהתשובה - "המקום שלי לא אזור לטילים" - מתבטלת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #26
יש כלל מאוד חשוב בהלכה:
כל קבוע כמחצה על מחצה
כלומר אם יש 1,000000000 חנויות מוכרות בשר כשר, ורק אחת מוכרת טרף, ונמצא חתיכה מחוץ לחנויות, היא אסורה אכילה מדין קבוע.
אותו דבר בדיוק, הסיכוי שיפגע הטיל בבנין שלך או בבנין בתל אביב הוא אותו סיכוי בדיוק, ולכן צריך להיזהר. ראינו כמה טילים שנפלו במקומות פתוחים או בכל מיני מקומות מוזרים, כך שהתשובה - "המקום שלי לא אזור לטילים" - מתבטלת.
נכון, אבל גם היה פגיעה ישירה בממ"ד והוא לא עזר, וא"כ הכלל כל קבוע כמחצה על מחצה זה כולל את הפגיעה ישירה בממ"ד אז בין כה וכה אין למה ללכת אליו. ומי שיציל אותנו בממ"ד יציל אותנו מחוצה לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נמא-
יש כלל מאוד חשוב בהלכה:
כל קבוע כמחצה על מחצה
כלומר אם יש 1,000000000 חנויות מוכרות בשר כשר, ורק אחת מוכרת טרף, ונמצא חתיכה מחוץ לחנויות, היא אסורה אכילה מדין קבוע.
רק לחדד את הדין... נמצא- הולך אחר הרוב. מסופק מאיפה קנה את הבשר: אז אומרים כל קבוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
דעתי הקטנה-
נזק נפשי, קרי חרדות ושות' ניתנת לטיפול,
לא תמיד זה כ"כ פשוט לטפל בחרדות
ויעידו על כך האנשים הרבים שסובלים מחרדתיות ולא מצליחים לפתור אותה לגמרי.

עם זאת
לדעתי אם ההורים משדרים לילדים רוגע ושלווה בזמן הירידה למקלטים
זה לא אמור לגרום כ"כ לחרדות
מהמקרים שאני מכיר על ילדים שסובלים מחרדות בעקבות המלחמה
גם ההורים שלהם חרדתיים בנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
דעתי הקטנה-
נזק נפשי, קרי חרדות ושות' ניתנת לטיפול,
וממוות אין הרבה שהתרפו.
דעתי הקטנטונת - לא פשוט בכלל בעיות נפשיות..

הסיכוי לחרדות ושות' הרבה יותר גדול מסיכוי למוות.

תשאלו רב, הכי טוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
בכללי אני לא מבין על מה מדובר.
חבר'ה, אנחנו כבר עם ניסיון! התרגלנו כבר לטילים מלפני חצי שנה, ו- גם יודעים 10 דקות קודם - היום זה בכל טלפון דור 4 ומעלה.
מה אני עושה? יש לי עגלה עם מעילים מתחת לבנין, כשקולטים את ההתראה, אני ואשתי מתארגנים בשקט, מכבים חימומים וכדו', ואיך שמתחילה האזעקה תופסים את הילדים משכיבים בעגלה ודוח למקלט - שהוא אגב, בבנין לידנו.
זהו - כמה דקות חוזרים לבית למיטה. סתם עושים פה פאניקה עם הילדים. וכן - אם הילדים גדולים ומתעוררים צריך להסביר להם בנחת שהולכים לישון במקום בטוח, או שנשארים ערים כמה דקות והולכים לישון. אם תהיה מתקפה ארוככככה אז כן, זה בעייתי אבל בינתיים אנחנו במצב נורמלי יחסית.
גם כשהבן שלי הקטן נולד, היה לבן שלי הגדול בעיה נפשית, אבל הסברנו לא בשפה הכי פשוטה שיש לו אח וכולנו מכירים את זה, למה זה מסתבך כשיש מלחמה "כל כך נורמטיבית"? התשובה היא כי אנחנו לא רגועים, אז עכשיו אין מקום לשאלה.
מבחינת השתדלות? אין לזה הסבר וכמו שאמר ר' נחמן (?) איפה שנגמר השכל מתחילה האמונה, ברגע שמרגישים קושי זה כבר לא השתדלות, יש כאלה שלעבור 24 שעות ביממה זה תחילת ההשתדלות, ויש כאלה שלשבת וללמוד זה יותר מידי השתדלות כל אחד איך שהוא מכיר את עצמו - אבל שיהיה בכנות.
זה דברים כל כך אינדיבידואליים לכל אחד, כך שקצת מצחיק לפתוח על זה אשכול שלם עם דיונים מורכבים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לעניין החרדות- כל הורה רוצה להרגיש שהוא יכול להגן על הילד שלו וליצור לו עולם מוגן ללא חרדות וקשיים, והלוואי. גם לי נקרע הלב היום לראות את הקטנה בת שנתיים בלחץ וכל היום נצמדה אליי ובכתה ורעדה, כמה ששידרנו רוגע, ושרנו וצחקנו וחיבקתי אותה כל היום וישנו איתה במיטה והיינו הכי קשובים והכי במה מרגיע אותה, עדיין היא לקחה את האזעקות בצורה מאוד קשה, אפילו שהממד בבית והבאנו את המזרונים והשמיכות והאוכל והכל, אין איך באמת להימנע מזה, ובתור הורה זה ממש כואב וזה מפחיד על הנפש של הילד. אז בעיניי השאלה היא איך להתמודד עם המצב, איך לשדר כמה שיותר רוגע לילד, איך לתווך לו, איך ליצור שגרה וכו וכו על מנת שהילדים שלנו יעברו את זה עם כמה שפחות חרדות. השאלה היא לא- האם להעביר את הילד למרחב המוגן בשעת איום טילים, לא. אין קשר. מקווה שהובנתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
לא יודעת מה כתבתי לא טוב אבל מאוקסס לי הכל.. אם מישהו/י רוצה לעשות צילום מסך ולהעלות את התגובה שוב, אני אשמח
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכון, אבל גם היה פגיעה ישירה בממ"ד והוא לא עזר, וא"כ הכלל כל קבוע כמחצה על מחצה זה כולל את הפגיעה ישירה בממ"ד אז בין כה וכה אין למה ללכת אליו. ומי שיציל אותנו בממ"ד יציל אותנו מחוצה לו.
זה לא בדיוק נכון.
יש פה כמה אפשרויות:
א, שיפול טיל דוח על הבנין - פה הסיכוי הוא 1:100000000.
ב, שיפול טיל סמוך לממ"ד - פה הסיכוי קצת יותר גבוה.
ג, שלא יפול טיל בכלל - אבל זה כבר נמצא בצד של המכנה ב-א' ו-ב'...

בסופו של דבר אנחנו לא שואלים מה הסיכוי שיפול עליי טיל. פה אתה צודק.
אנחנו שואלים מה הסיכוי שניפגע, וזה ב' ועליו אם נלך לממ"ד זה יציל. ופה אומרים קבוע.
כל השבת חשבתי על זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
מבחינת השתדלות? אין לזה הסבר וכמו שאמר ר' נחמן (?) איפה שנגמר השכל מתחילה האמונה, ברגע שמרגישים קושי זה כבר לא השתדלות,
זה דברים כל כך אינדיבידואליים לכל אחד, כך שקצת מצחיק לפתוח על זה אשכול שלם עם דיונים מורכבים.
ויש כאלו שקשה להם לרדת למקלט. אז בשבילם זו לא השתדלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
זה לא בדיוק נכון.
יש פה כמה אפשרויות:
א, שיפול טיל דוח על הבנין - פה הסיכוי הוא 1:100000000.
ב, שיפול טיל סמוך לממ"ד - פה הסיכוי קצת יותר גבוה.
ג, שלא יפול טיל בכלל - אבל זה כבר נמצא בצד של המכנה ב-א' ו-ב'...

בסופו של דבר אנחנו לא שואלים מה הסיכוי שיפול עליי טיל. פה אתה צודק.
אנחנו שואלים מה הסיכוי שניפגע, וזה ב' ועליו אם נלך לממ"ד זה יציל. ופה אומרים קבוע.
כל השבת חשבתי על זה...
א' וב' זה בדיוק אותו ספק מקסימום תוריד 0 אחד... ;) אז למה רק ב ב' אומרים קבוע? גם בא' אומרים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אני חושבת שאין לנו שום זכות לסכן את הילדים שלנו ללא אישור מהם...
החיים חשובים מהכל, וגם ילדים שההורים שלנו מאופסים ובטוחים בעצמם ובמה שהם עושים ומחליטים לא יוצאים בחרדות מלרוץ למקלט, כל דבר זה גם עניין איך עושים את זה..
דעתי היא כך גם לגבי חיסונים רך אגב..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אי שם, בבטן האדמה, בעומק 6.8 מטר מתחת לקו שממנו אני מתחיל לספור את 70 המדרגות עד לבית הנחמד שלנו.
תוסיפו על זה עוד גרם מדרגות בלתי נגמר שכל מדרגה בו בגודל אחר עם פערים לא קטנים בין מדרגה לחברתה.
כמה מדרגות יש שם? הקבלן יודע! אני, לא ממש יודע.
איך אני אמור בדיוק לספור אותם אם בכל ירידה למקלט אני מועד פעמיים וכמעט מתגלגל היישר על דלת המקלט הכבדה.
בהתחשב בשעה וב'מעידה' שלי תוך כדי האזעקה כשהילדה הקטנה שלי עלי ומאחורי עוד טור ארוך של 'שכנים' מפוחדים, לא ממש מתאפשר לי להמשיך בספירה מדויקת של המדרגות, מה גם שחלק מהן מספיק גבוהות כדי שאשתכנע שאפשר לחשב אותם כשתיים, וכדי לא להיגרר לוויכוחים מיותרים עם סופרי מדרגות שייקלעו למקלט שלנו החלטתי לוותר על המידע החשוב הזה ולהישאר עם ספקות לגבי המספר המדויק.

האירוע הסתיים!

הגענו למקלט.
ישבתי שם אני ועוד למעלה מחמישה מניינים של בני אדם שרובם המכריע לא ממש מצטרף למניין. היו שם מספיק סוגי כיסאות כדי לייצר מספיק חיכוכים בין ילדי המשפחות - מי יזכה לשבת בכיסא הישן והמרופד, ומי בכיסאות שהיו בדרך לאשפה אבל אז תפסה אותם אזעקה ומאז הם במקלט.

משום מה, כיסא המנהלים המסתובב שמישהו דאג להוריד למקלט נשאר תמיד ריק. כולם מסתכלים עליו, מנסים לסובב אותו במבטיהם, אבל אף אחד לא מעז לשבת אליו.
זה הכיסא של הרב או מה? שאל עובר אורח שנקלע למקלט שלנו תוך כדי שהוא מכוונן את הכיסא למנח הרצוי. הוא לא שם לב לעיניים שנפתחו עליו וכמעט יצאו מחוריהן, נס שלפחות 'בעל הכיסא' לא היה שם כדי לתת לו 'הרגשה טובה' ולעודד אותו עם משפטי מוטיבציה כמו - 'תרגיש בנח לשבת על זה' 'זה לא סתם כיסא, חיפשתי הרבה כיסאות עד שמצאתי אותו', ו'בבית, אני לא נותן לאף אחד לשבת עליו'...

האירוע הסתיים!
כל הכיסאות תפוסים, וכל מי שלא מצא כיסא או מזרן לשבת עליו נשאר לעמוד.

האזעקה הסתיימה, ושקט בראשיתי שרר במקלט, אך עד מהרה הוא הופר עם קולות נפץ של ספק יירוטים ספק נפילות או סתם 'טריקת דלתות' - האופציה האהובה על האימהות שבטוחות שהן מצליחות לשכנע את הילדים שלהן שהנפילה בתל אביב שהשכן המעודכן סיפר עליה היא סתם טריקת דלת מופרעת של השכן הלא מנומס שיורד למלקט רק כדי להניח שם את הדפנות של הסוכה או כדי להוציא אותם בסוכות או כשמתחילה מלחמה.

האירוע הסתיים!
הדיון הקבוע על כמה קרובה הנפילה אם בכלל הייתה כזאת נחתם בדרך כלל בהקראה דרמטית של עדכון ראשוני ע"י יו"ר וועד הבית על כך שעד כה לא דווח על נפגעים או על נזק, בכל זאת, מה הם חושבים שם בחדר החדשות, לוקח זמן לאנשים לצאת מהמקלט ולדווח על רסיס שנפל בקרבת מקום שמתברר בסוף כצינור חלוד שהעירייה עוד לא פינתה.

אם חלילה קורה משהו דרמטי יותר, ההחלטה המשותפת היא להמתין עם זה כמה דקות ועד אז להסתפק ברמזים וסימני ידיים, את העדכונים המפורטים יעשה כל אחד בביתו לפי המדיניות שלו.

האירוע הסתיים!
ומכאן ואילך המקלט עובר לשיחה ערה על החוצפה של האיראנים להפר את שלוות החיים שלנו בפעם השביעית להיום.

הדעות במקלט כיצד נכון להגיב, הן די מגוונות. מעצירת המלחמה ללא תנאי – כי אי אפשר להמשיך ככה, והילדים יצאו משוגעים מהמלחמה הזאת, ועד - 'מצידי לגור במקלט חצי שנה העיקר שיגמרו כבר עם האיראנים האלה'.
אני בדרך כלל לא מתערב בדיונים מעין אלו, מה גם שתרחיש שבו הרמטכ"ל או אישיות ביטחונית דומה תיקלע למקלט שלנו ותשמע את העצות החכמות של השכנים שלי הוא לא ממש תרחיש ריאלי, במקום זה, אני תופס קשרים חדשים ומצטרף למשחק רביעיות משעמם עם רביעיית ילדים טרוטי עיניים.

האירוע הסתיים!
- לפחות מבחינתי, כך הכריז אחד השכנים, זה שתמיד נכנס אחרון למקלט ונשאר לעמוד, וכשנמאס לו הוא פשוט מחליט שהאירוע הסתיים.
ב99% מהפעמים הוא אכן צדק ולכן גם הצליח לגרור אחריו עוד כמה אנשים, כל זה עד לאותה אזעקה נוספת שהפתיעה גם אותו והרסה בין רגע את האמון בתחזית המרגיעה שלו, ומאז הוא עולה לבד לפני כולם, מנסה להחזיר לעצמו את האמון שאבד.

האירוע הסתיים!
ועכשיו זה אמיתי. גם השכן שלא מוריד את האוזניות מהאוזניים הנהן בראשו ואישר שאכן האירוע הסתיים!

אבל בינינו, האירוע רק מתחיל... לרדת את המדרגות היה לונה פארק לעומת הטקס הבא שמנוגד לחלוטין לחוק הכבידה, ואם חשבתי שאם אני מוריד את הילדה אז אשתי מעלה, מתברר שאשתי רוצה הפוך, היא כנראה יודעת שברגע שתבוא ההתרעה לא תהיה לי דרך למצוא אותה ולהעביר אליה את הילדה, כי בפער שבין זמן התגובה שלה לזמן התגובה שלי, אפשר להכין כוס קפה או לחילופין לרדת שלוש וחצי קומות בהליכה מהירה, והיא תמיד בוחרת באופציה השניה...

אז אתם שם ב'פיקוד העורף' שמכריזים בכזו קלות ש'האירוע הסתיים', זו לא חכמה לקחת אחריות רק על אירוע אחד קטן ונקודתי, נראה אתכם לוקחים פיקוד גם על אירועי המשנה של האירוע שתחת אחריותכם.


זהו, לעת עתה האירוע הסתיים. נכון לעכשיו.

צפו להתרעות נוספות בהמשך.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה