שיתוף חופשי סצנות ודמויות מהספר דופליקטים 2 ב-AI

יצירות לשימוש חופשי
דני? יצא יפה ומדויק, לדעתי.
שימו ❤ שלדופליקטים רגילים יש ממש קצת 'זהרורים סגולים' בעיניים, וכתוב במפורש ש'רק מי שיודע מה הוא מחפש ימצא אותם'.
דני הארט.png
פרופמט של GPT לג'מיני
 
@א שרון צריך עוד תיאורים, דחוף!
זירו, מקסימיליאן, גוליבר[גודל], מייקל, בנדו, לאי...
אין לי את הספר :cry: וחייב תיאור מדויק.
כל מי שיש לאיו דמות שיעלה!
 
זכור לי שבכריכה של דופליקטים 2 הוא לא היה נראה בחור ישיבה או משהו בסגנון..גם את מייקל אני לא מדמיינת עם שטריימל.
בגלל שזה בשנה של ההתגלות שהוא לבש קסקט ואפודה חומים עם מכנס חום וחולצה לבנה אבל בפרדייס הוא לבש לבוש של צ'יבצ'ער
@לא אבדה האמונה
 
למען האמת עשיתי אינספור נסיונות ליצור את דני במטרה להגיע לדני האמיתי
אבל צריך להגיד את האמת לפי התיאורים של יונה ספיר המדויקים חייב לחהיות שהוא נראה קצת חסידי היה לו פאות בחוץ עד עכשיו לא מצאתי אחד שראיתי ואמרתי "זה דני"
 
דני? יצא יפה ומדויק, לדעתי.
שימו ❤ שלדופליקטים רגילים יש ממש קצת 'זהרורים סגולים' בעיניים, וכתוב במפורש ש'רק מי שיודע מה הוא מחפש ימצא אותם'.צפה בקובץ המצורף 2198200פרופמט של GPT לג'מיני
מאחורה הוא כן נראה אבל הפנים פחות, הוא נראה יותר איש מאשר בחור
 
דני? יצא יפה ומדויק, לדעתי.
שימו ❤ שלדופליקטים רגילים יש ממש קצת 'זהרורים סגולים' בעיניים, וכתוב במפורש ש'רק מי שיודע מה הוא מחפש ימצא אותם'.צפה בקובץ המצורף 2198200פרופמט של GPT לג'מיני
איש אפשרות להשתמש בתמונה שלך לתמונות אחרות או לשנות אותה איך שאני דמינתי? תודה מראש!
 
תיאור מדיוק [באחריות]
דניאל (דני) הארט, גיבור הסדרה, מתואר לאורך הספרים כדמות בעלת נוכחות פיזית מרשימה המשולבת במאפיינים ייחודיים של הקהילה החרדית אליה הוא משתייך. להלן פירוט מדויק של כל המידע על מראהו ותיאורו:
מבנה גוף ומראה כללי
  • חוסן פיזי: דני מתואר כבחור חסון מאוד, גבוה ורחב כתפיים.
  • כוח: שריריו מתוארים כעשויים ברזל או פלדה. אביו מציין כי הוא ירש ממנו את מבנה הגוף האיתן.
  • זריזות: הוא מתואר כזריז "כמו רוח" וכבעל יכולת תמרון של קוף.
  • מראה כללי: יש לו הופעה מרשימה ותווי פנים נעימים. הוא מתואר כמי שניחן בכריזמה שמושכת אליו חברים "כמו מגנט".
עיניים (המאפיין הבולט ביותר)
  • צבע: עיניו של דני הן אפורות.
  • זהרורי סגול: בתוך עיניו האפורות קיימים נתזי סגול או "אבקת קסמים סגולה". זהו סימן היכר להיותו דופליקט. הניצוצות הסגולים התגברו לאחר שקיבל את כוח העל השני שלו.
שיער ופאות
  • צבע שיער: שיערו מתואר כבהיר.
  • שיער ארוך: לאחר ששכב בתרדמת במשך חמש שנים בבית החולים, שיערו התארך מאוד והוא נראה "כמו נזיר". בהמשך הוא מספר את עצמו במיטת בית החולים בעזרת מספריים ומראה, אך מציין כי התספורת יצאה "בחיסור מומחיות".
  • פאות: כבחור חרדי, לדני יש פאות בהירות. הן מתוארות לעיתים כמתבדרות ברוח או סתורות לאחר מאמץ פיזי.
סימנים ופציעות
  • צלקות בצוואר: על צווארו ישנם גלדים וחורים כתוצאה מנשיכת הזאב בגיל 15. פציעה זו נעלמה זמנית כאשר גופו היה סקנדר, אך חזרה כשהתעורר בגוף הבייס שלו.
  • חבלות בפנים: במהלך השבי אצל זירו, בנדו הטיח בו אגרוף שגרם לחבורה כחולה ונפיחות תחת עינו השמאלית. בנוסף, הוא סבל משריטות דקיקות על סנטרו ומחתך מדמם במצחו כתוצאה מנפילות והתעללות.
  • חתך בזרוע: זירו חרץ בזרועו של דני חתך ארוך ומדמם כדי לבדוק את צבע דמו.
  • נכות: בסוף הספר הראשון גוף הבייס של דני הופך למשותק/נכה והוא נזקק לכיסא גלגלים.
לבוש ואביזרים
  • לבוש חרדי: ביום-יום בפרדייס לבש מכנסיים שחורים, חולצה לבנה וחליפה שחורה.
  • ציצית וכיפה: הוא לובש כיפה וציציותיו מתבדרות ברוח בעת רכיבה.
  • מדי "שנת ההתגלות": במהלך התוכנית לבש אפודה חומה וקסקט חום (המסמלים את מדינת פרדייס) מעל חולצה לבנה.
  • אביזרים נלווים:
    • ספר הזיכרונות הכחול: ספר עבה שבו הוא רושם את קורותיו מדי יום בשל השכחה שלו.
    • אולר: אולר כיס רב-תכליתי מפלדת אל-חלד שתלוי על חגורתו.
    • תפילין: הוא נושא איתו תיק תפילין לכל מקום.
שינויי מראה בשבי
במהלך השבי אצל זירו, דני מתואר כמי שנראה חיוור מאוד, כחוש, מוכתם בדם, בוץ וזיעה. שפתיו היו סדוקות מיובש וגרונו צחיח. באחד השלבים הוא נראה עקוד באופן משפיל אל הקיר בתוך שלוליות של קיא ודם.
תודה, איזה מפורט ומושקע!
 
קבלו בברכה את האפיון לבקשת רבים [לדעתי המדויק רק מצוטט מהספר]

דני הארט​

.

מבנה גוף​

דני מתואר כצעיר בן 20,[בתחילת הספר כבן 19.5 ובתחילת הסיפור בן 15] יליד פרדייס, הגדל בחוות חקלאיות. מראהו החיצוני הוא תוצר של חינוך לעבודת כפיים: הוא בחור חסון, גבוה ורחב כתפיים. שריריו מתוארים כ"עשויים ברזל", תוצאה של הערמת שחת, חרישה וקצירה. דני מייצג את הכוח הפיזי הגולמי של תושבי פרדייס,".

העיניים של דני אפורות, אך בתוכן מפוזרים "זהרורי סגול".[שרק מי שידע להסתכל יראה] אלו הם שבבי צבע סגול זוהר שאינם קיימים אצל בני אנוש רגילים. נתזי הצבע הללו משתנים ומעמיקים בהתאם לכוח העל שדני מחזיק בו; לאחר קבלת כוח האש, נתזי הסגול בעיניו העמיקו והפכו למודגשים יותר.

השינוי הפיזי בעקבות התרדמת והפציעה​

לאחר המאבק בזאב בגיל 15, גוף ה"בייס" (האנושי) של דני שוכב חסר הכרה במשך חמש שנים. כאשר הוא מתעורר בבית החולים בפרדייס בגיל 20, המראה שלו שונה דרמטית: הוא כחוש משזכר, שערו התארך מאוד, ודמו, שבדרך כלל אמור להיות סגול (כסקנדר), מופיע כאדום רגיל בשל התרופה המסתורית שאימו נתנה לו להסתדר כל יום.

המצב הפיזי הנוכחי: שיתוק וכבלי הפרליזיס​

בסיום הספר השני, דמותו של דני עוברת טרנספורמציה פיזית טרגית. גוף הבייס שלו הופך למשותק מהצוואר ומטה בשל "כבלי הפרליזיס". כעת, דני מרותק לכיסא גלגלים, פניו כחושות באופן משמעותי, והוא אינו מסוגל להניע את איבריו ללא עזרת הסקנדר שלו.

ישי קימל:​

גובה ומבנה גוף​

ישי בולט בכל קבוצה שבה הוא נמצא בשל קומתו המידתית. דני מתאר אותו כמי שנראה כ"נכדם של אחד מן הענקים". הוא הגבוה ביותר מבין חמשת חברי הקבוצה ב"שנת ההתגלות". למרות גובהו, הוא אינו מגושם, אלא בעל נוכחות מרשימה.

תווי פנים ושיער​

ישי מתואר כצעיר יפה תואר להדהים. תווי פניו משורטטים ב"יד אמן", והוא בעל שיער בהיר ועיניים בהירות. המראה שלו משדר שלווה ותבונה, ותנועותיו שקולות. הוא מייצג את האידיאל של מדינת אינדיבידואל – פיתוח הכישרון האישי (במקרה שלו, גאונות וזיכרון) המשתקף גם בחזותו החיצונית המטופחת והאצילית.

דייוויד ברוק:​

מראה כללי ועור​

דייוויד מתואר כשמנמן מעט, בעל עור פנים כהה במקצת. דייוויד אינו רגיל למאמץ פיזי. כאשר הוא נדרש לצעוד או לטפס, שריריו "חורקים" והוא סובל מכאבים המעידים על חוסר בסיבולת לב-ריאה.

לבוש והתנהגות חזותית​

דייוויד מאופיין במראה מעט שחצן ומפונק. הוא תמיד מחפש נוחות, ולבושו משקף את הקידמה של פיוצ'ר . פניו נוטים להביע שעמום מדומה או קנטרנות, אך עיניו מנצנצות בשנינות כשהוא משמיע הערות עוקצניות.

סנדי הלר:​

סנדי הלר הוא דמות המגלמת את ערכי המדינה ממנה הגיע – סיים, שבה השוויון הוא הערך העליון.

מראה פשוט וצנוע​

סנדי הוא בחור חברותי למדי, בעל מראה פשוט ונעים. אין בו שום דבר יוצא דופן או בולט לרעה או לטובה, דבר התואם את מדיניות ארצו המנסה להשוות בין כל בני האדם. הוא אינו גבוה במיוחד ואינו חסון באופן חריג.

עיניים ומבע​

המאפיין הבולט ביותר במראהו של סנדי הוא עיניו הכהות. כאשר הוא נלהב או מדבר בפטריוטיות על שיטת השוויון בארצו, עיניו "זוהרות". מראהו משדר אמינות, חמימות ואכפתיות כלפי חבריו, בייחוד כלפי דני בעתות מצוקה.

זירו:​

זירו, האויב הגדול ביותר של המסדר, מעוצב כדמות בעלת נוכחות פיזית מצמיתה.

תווי פנים ואנטומיה​

זירו הוא גבר מרשים, גבה קומה, בעל מבנה גוף אתלטי ועוצמתי. שערו בלונדיני-מאפיר, בייחוד בקצוות, עדות לגילו ולניסיונו (בסביבות שנות ה-50 לחייו). פניו מאופיינים בעצמות לחיים גבוהות ובאף נשרי, המעניקים לו חזות של עוף דורס.

"חיוך הזאב" והעיניים​

המאפיין החזותי המרתיע ביותר אצל זירו הוא החיוך שלו, המכונה בספר "חיוך הזאב". זהו חיוך החושף שיניים לבנות-אפורות ומביע אדישות שלווה המקפיאה את דם השומעים. עיניו כחולות-אפורות, קרות כמו "ים הקרח" למרות היותו דופליקט, [לאחר שנהיה דופליקט]המבט הקר שלו מאפיל על זהרורי הסגול שבעיניו. הוא נוהג לענוד את תליון ההקסגונום מתחת לחולצתו.

מקסימיליאן (מקס):​


מראה חיצוני ודמיון​

מקס מתואר כבעל מראה מרשים מאוד. דני מציין כי הוא דומה להדהים לאביו, מייקל הארט. הוא בעל מבנה גוף חסון ויציב. מקסימיליאן מקרין חמימות אבהית ותנועותיו מהירות ומיומנות,.

סימנים מזהים​

בעיניו של מקס יש זהרורים סגולים מודגשים. הוא מאופיין בחיוך סתום או מבודח, ולעיתים קרובות הוא מופיע כבבואה דופליקטית (סקנדר) שדמה סגול וזוהר. כשהוא מופיע בעולם הארצי, הוא עוטה לעיתים מראה אחר כדי להגן על זהותו, אך דמותו האמיתית משדרת עוצמה של שנות סבל בעמק השדים.

מייקל הארט:​

מבנה גוף עוצמתי​

מייקל מתואר כ"חסון כארז", גבה קומה ורחב כתפיים. הוא בעל מבנה גוף איתן ויציב כסלע. שריריו מפותחים מאוד כתוצאה מעבודה פיזית קשה בחווה שבנה במו ידיו. ידיו גדולות, מחוספסות ולמודות עמל, המסוגלות לחנוק זאב או לצלוף במדויק בנשק.

תווי פנים​

פניו של מייקל חרושים קמטים חדים, שאינם רק תוצאה של גיל אלא של שנות ייסורים ורעב שעבר בעמק השדים בצעירותו. עיניו משדרות שלווה נצחית ויצוקה, ומבטו אמיץ וחסר מורא. הוא מקפיד על לבוש חרדי שמרני – חליפה שחורה ומגבעת בשבתות, ובגדי עבודה חסונים ביום חול, המדגישים את חזותו הסמכותית.

בנדו:​

בנדו הוא דמות המייצגת את הצד האפל והכוחני של המסדר תחת שלטונו של זירו.

מראה כללי ועור​

בנדו הוא גבר כהה עור בעל מראה חסון ושרירי. הוא נראה כמי שעבר אימונים פיזיים מפרכים. שפת הגוף שלו היא של לוחם דרוך, המוכן לבצע כל פקודה של אדונו באכזריות שקטה.

"עיני החתול"​

סימן ההיכר הפיזי הייחודי של בנדו הוא עיניו. הן מתוארות כ"עיני חתול ירוקות". הקשתית שלו מורכבת מכמה צבעים המתערבים בירוק, מה שמעניק לו מבט חייתי ומרתיע. בנדו ניחן בכוח על של ראייה ללא גבולות, והדבר מתבטא בחדות המבט שלו. בספר השני, כתוצאה מחיבורו לגוליבר כ"פַאוּטוֹר", מראהו החל להשתנות ולהפוך לחייתי יותר, עם צמיחת ניבים וגדילת כפות ידיים באופן מעוות.

לאי הארט:​

מצב גופני​

לאי מתוארת כילדה קטנה (הפכה לדופליקטית בגיל 7). במהלך הספר השני, המראה שלה הופך למכמיר לב: היא חולה מאוד, פניה חיוורות וגופה חלוש. מצבה מחריף מיום ליום עד שהיא נראית כמי שעומדת על סף מוות.

מאפיינים חזותיים​

למרות חולשתה, עיניה נושאות את זהרורי הסגול של המסדר. היא מזוהה חזותית עם יוני הדואר שלה, היושבות לעיתים קרובות על כתפה או זרועותיה. דמותה משדרת עדינות ותמימות,.

גוליבר:​

גוליבר טורף-על שנוצר כתוצאה מהמוטציות של המהפכה הגדולה.

גודל וממדים​

גוליבר הוא מוטציה של כלב אמסטף. המאפיין הבולט ביותר שלו הוא גודלו הבלתי נתפס: גובהו מגיע לשלושה מטרים. הוא הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם.

מראה חיצוני ומבע​

חזותו של גוליבר מעוררת אימה: יש לו ניבים ארוכים וחדים, כפות רגליים עצומות ולוע פעור. המראה שלו הוא שילוב של כלב בית שנפוח לממדים מפלצתיים כתוצאה מקרינה. הוא משמש ככלי השמדה בידי זירו, ומראהו בלבד מספיק כדי לשתק אנשים מפחד.
 
חסר הפאות אצל דני
קבלו בברכה את האפיון לבקשת רבים [לדעתי המדויק רק מצוטט מהספר]

דני הארט​

.

מבנה גוף​

דני מתואר כצעיר בן 20,[בתחילת הספר כבן 19.5 ובתחילת הסיפור בן 15] יליד פרדייס, הגדל בחוות חקלאיות. מראהו החיצוני הוא תוצר של חינוך לעבודת כפיים: הוא בחור חסון, גבוה ורחב כתפיים. שריריו מתוארים כ"עשויים ברזל", תוצאה של הערמת שחת, חרישה וקצירה. דני מייצג את הכוח הפיזי הגולמי של תושבי פרדייס,".

העיניים של דני אפורות, אך בתוכן מפוזרים "זהרורי סגול".[שרק מי שידע להסתכל יראה] אלו הם שבבי צבע סגול זוהר שאינם קיימים אצל בני אנוש רגילים. נתזי הצבע הללו משתנים ומעמיקים בהתאם לכוח העל שדני מחזיק בו; לאחר קבלת כוח האש, נתזי הסגול בעיניו העמיקו והפכו למודגשים יותר.

השינוי הפיזי בעקבות התרדמת והפציעה​

לאחר המאבק בזאב בגיל 15, גוף ה"בייס" (האנושי) של דני שוכב חסר הכרה במשך חמש שנים. כאשר הוא מתעורר בבית החולים בפרדייס בגיל 20, המראה שלו שונה דרמטית: הוא כחוש משזכר, שערו התארך מאוד, ודמו, שבדרך כלל אמור להיות סגול (כסקנדר), מופיע כאדום רגיל בשל התרופה המסתורית שאימו נתנה לו להסתדר כל יום.

המצב הפיזי הנוכחי: שיתוק וכבלי הפרליזיס​

בסיום הספר השני, דמותו של דני עוברת טרנספורמציה פיזית טרגית. גוף הבייס שלו הופך למשותק מהצוואר ומטה בשל "כבלי הפרליזיס". כעת, דני מרותק לכיסא גלגלים, פניו כחושות באופן משמעותי, והוא אינו מסוגל להניע את איבריו ללא עזרת הסקנדר שלו.

ישי קימל:​

גובה ומבנה גוף​

ישי בולט בכל קבוצה שבה הוא נמצא בשל קומתו המידתית. דני מתאר אותו כמי שנראה כ"נכדם של אחד מן הענקים". הוא הגבוה ביותר מבין חמשת חברי הקבוצה ב"שנת ההתגלות". למרות גובהו, הוא אינו מגושם, אלא בעל נוכחות מרשימה.

תווי פנים ושיער​

ישי מתואר כצעיר יפה תואר להדהים. תווי פניו משורטטים ב"יד אמן", והוא בעל שיער בהיר ועיניים בהירות. המראה שלו משדר שלווה ותבונה, ותנועותיו שקולות. הוא מייצג את האידיאל של מדינת אינדיבידואל – פיתוח הכישרון האישי (במקרה שלו, גאונות וזיכרון) המשתקף גם בחזותו החיצונית המטופחת והאצילית.

דייוויד ברוק:​

מראה כללי ועור​

דייוויד מתואר כשמנמן מעט, בעל עור פנים כהה במקצת. דייוויד אינו רגיל למאמץ פיזי. כאשר הוא נדרש לצעוד או לטפס, שריריו "חורקים" והוא סובל מכאבים המעידים על חוסר בסיבולת לב-ריאה.

לבוש והתנהגות חזותית​

דייוויד מאופיין במראה מעט שחצן ומפונק. הוא תמיד מחפש נוחות, ולבושו משקף את הקידמה של פיוצ'ר . פניו נוטים להביע שעמום מדומה או קנטרנות, אך עיניו מנצנצות בשנינות כשהוא משמיע הערות עוקצניות.

סנדי הלר:​

סנדי הלר הוא דמות המגלמת את ערכי המדינה ממנה הגיע – סיים, שבה השוויון הוא הערך העליון.

מראה פשוט וצנוע​

סנדי הוא בחור חברותי למדי, בעל מראה פשוט ונעים. אין בו שום דבר יוצא דופן או בולט לרעה או לטובה, דבר התואם את מדיניות ארצו המנסה להשוות בין כל בני האדם. הוא אינו גבוה במיוחד ואינו חסון באופן חריג.

עיניים ומבע​

המאפיין הבולט ביותר במראהו של סנדי הוא עיניו הכהות. כאשר הוא נלהב או מדבר בפטריוטיות על שיטת השוויון בארצו, עיניו "זוהרות". מראהו משדר אמינות, חמימות ואכפתיות כלפי חבריו, בייחוד כלפי דני בעתות מצוקה.

זירו:​

זירו, האויב הגדול ביותר של המסדר, מעוצב כדמות בעלת נוכחות פיזית מצמיתה.

תווי פנים ואנטומיה​

זירו הוא גבר מרשים, גבה קומה, בעל מבנה גוף אתלטי ועוצמתי. שערו בלונדיני-מאפיר, בייחוד בקצוות, עדות לגילו ולניסיונו (בסביבות שנות ה-50 לחייו). פניו מאופיינים בעצמות לחיים גבוהות ובאף נשרי, המעניקים לו חזות של עוף דורס.

"חיוך הזאב" והעיניים​

המאפיין החזותי המרתיע ביותר אצל זירו הוא החיוך שלו, המכונה בספר "חיוך הזאב". זהו חיוך החושף שיניים לבנות-אפורות ומביע אדישות שלווה המקפיאה את דם השומעים. עיניו כחולות-אפורות, קרות כמו "ים הקרח" למרות היותו דופליקט, [לאחר שנהיה דופליקט]המבט הקר שלו מאפיל על זהרורי הסגול שבעיניו. הוא נוהג לענוד את תליון ההקסגונום מתחת לחולצתו.

מקסימיליאן (מקס):​


מראה חיצוני ודמיון​

מקס מתואר כבעל מראה מרשים מאוד. דני מציין כי הוא דומה להדהים לאביו, מייקל הארט. הוא בעל מבנה גוף חסון ויציב. מקסימיליאן מקרין חמימות אבהית ותנועותיו מהירות ומיומנות,.

סימנים מזהים​

בעיניו של מקס יש זהרורים סגולים מודגשים. הוא מאופיין בחיוך סתום או מבודח, ולעיתים קרובות הוא מופיע כבבואה דופליקטית (סקנדר) שדמה סגול וזוהר. כשהוא מופיע בעולם הארצי, הוא עוטה לעיתים מראה אחר כדי להגן על זהותו, אך דמותו האמיתית משדרת עוצמה של שנות סבל בעמק השדים.

מייקל הארט:​

מבנה גוף עוצמתי​

מייקל מתואר כ"חסון כארז", גבה קומה ורחב כתפיים. הוא בעל מבנה גוף איתן ויציב כסלע. שריריו מפותחים מאוד כתוצאה מעבודה פיזית קשה בחווה שבנה במו ידיו. ידיו גדולות, מחוספסות ולמודות עמל, המסוגלות לחנוק זאב או לצלוף במדויק בנשק.

תווי פנים​

פניו של מייקל חרושים קמטים חדים, שאינם רק תוצאה של גיל אלא של שנות ייסורים ורעב שעבר בעמק השדים בצעירותו. עיניו משדרות שלווה נצחית ויצוקה, ומבטו אמיץ וחסר מורא. הוא מקפיד על לבוש חרדי שמרני – חליפה שחורה ומגבעת בשבתות, ובגדי עבודה חסונים ביום חול, המדגישים את חזותו הסמכותית.

בנדו:​

בנדו הוא דמות המייצגת את הצד האפל והכוחני של המסדר תחת שלטונו של זירו.

מראה כללי ועור​

בנדו הוא גבר כהה עור בעל מראה חסון ושרירי. הוא נראה כמי שעבר אימונים פיזיים מפרכים. שפת הגוף שלו היא של לוחם דרוך, המוכן לבצע כל פקודה של אדונו באכזריות שקטה.

"עיני החתול"​

סימן ההיכר הפיזי הייחודי של בנדו הוא עיניו. הן מתוארות כ"עיני חתול ירוקות". הקשתית שלו מורכבת מכמה צבעים המתערבים בירוק, מה שמעניק לו מבט חייתי ומרתיע. בנדו ניחן בכוח על של ראייה ללא גבולות, והדבר מתבטא בחדות המבט שלו. בספר השני, כתוצאה מחיבורו לגוליבר כ"פַאוּטוֹר", מראהו החל להשתנות ולהפוך לחייתי יותר, עם צמיחת ניבים וגדילת כפות ידיים באופן מעוות.

לאי הארט:​

מצב גופני​

לאי מתוארת כילדה קטנה (הפכה לדופליקטית בגיל 7). במהלך הספר השני, המראה שלה הופך למכמיר לב: היא חולה מאוד, פניה חיוורות וגופה חלוש. מצבה מחריף מיום ליום עד שהיא נראית כמי שעומדת על סף מוות.

מאפיינים חזותיים​

למרות חולשתה, עיניה נושאות את זהרורי הסגול של המסדר. היא מזוהה חזותית עם יוני הדואר שלה, היושבות לעיתים קרובות על כתפה או זרועותיה. דמותה משדרת עדינות ותמימות,.

גוליבר:​

גוליבר טורף-על שנוצר כתוצאה מהמוטציות של המהפכה הגדולה.

גודל וממדים​

גוליבר הוא מוטציה של כלב אמסטף. המאפיין הבולט ביותר שלו הוא גודלו הבלתי נתפס: גובהו מגיע לשלושה מטרים. הוא הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם.

מראה חיצוני ומבע​

חזותו של גוליבר מעוררת אימה: יש לו ניבים ארוכים וחדים, כפות רגליים עצומות ולוע פעור. המראה שלו הוא שילוב של כלב בית שנפוח לממדים מפלצתיים כתוצאה מקרינה. הוא משמש ככלי השמדה בידי זירו, ומראהו בלבד מספיק כדי לשתק אנשים מפחד.
חסר הפאות אצל דני אבל לא נורא
 
ניסיתי ליצור את ד"ר קאלי יצא צעיר מדי אבל בכל זאת מעלה - זה ברגע שבו נתגלתה לו הדוליקטיות...
דר קאלי (2).png
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

דופליקטים 2 - ביקורת ספרות
אז הנה זה הגיע. אחרי שחיכינו שנה מאז ה'התגלות' והתבשרנו שהספר הבא לא יצא לתשרי ונאלץ להמתין עד ניסן. לאחר המתנה ארוכה הגיע הרגע וקיבלתי במייל הודעה מ'אור החיים' על הספר במכירה מוקדמת.

אז לפני שנתחיל עם הביקורות נקדים ונאמר שברור לכל דורש שיונה ספיר כבר מזמן כבשה את הכיסא של הסופרת מספר אחת בתחום ספרות המתח החרדית בכלל, והספר הזה בפרט הוא אחד הספרים הטובים שידעה הספרות החרדית מימיה, וכל הביקורות שיבואו כאן הם לפי דרגתה על אף שברור שאני לא יכול לכתוב ספר גאוני ומורכב כזה. ואצל אנשים בסדר גודל כזה מדקדקים כחוט השערה. ועוד אומר ואוסיף שקראתי את הספר בסך הכל פעם אחת לפני שהביקורת הזאת נכתבה, ככה שיתכן שישנם אי אלו דברים שלא אחזתי בקריאה הראשונה וידרשו פעם נוספת.

היא ללא ספק הולידה משהו חדש בספרות המתח שלנו. ממתח שהסתכם בסוכני ביון ומרגלים נושאי אקדחים, היא הביאה משהו חדשני ועתיק בא זמנית. אני בטוח שזו סדרה שתהדהד עוד שנים רבות על אף ספרי הפנטזיה הבאים שיבואו בעקבותיה. יש בה שילוב גאוני של דמות פנטזיונית יהודית בעולם שמוכר ולא מוכר לנו. לצעד כזה לא דרוש רק אומץ בלקחת אחריות לכתוב אותו, אלא גם את השכל והרגש המתאימים לעשות את זה נכון.

וכעת לביקורת:

ובכן, נתחיל עם הדבר שנגלה לעיני כולם עוד מבלי שנתעמק בספר שאני נושאים בידינו, והוא השם של הספר "אוצרים: כבלי החירות". לא הבנתי איפה בדיוק הקשר דוקא ל"אוצרים" בכל הספר הזה? מה גם שהוא שם פחות קליט, שלוש מילים שבתוכם יש גם נקודתיים. היה נראה לי יותר מתאים "כבלי החירות". ניתן אולי לשער שזה בגלל שבהמשך יהיה ספר שנושא שם דומה "אוצרים: דופליקי הדופליקטים וכו'". אבל עדיין לי זה נראה קצת פחות מתאים.

וכעת ניגש לדבר הבא, הדבר שנראה לעיני כל כבר מהרגע הראשון והוא כריכת הספר. כמו בספר הקודם גם בזה יונה ספיר לא מאכזבת ונותנת לספר כריכה שבולטת מאד במדף הספרים החרדי (והאמת שגם בציבור הכללי היא לא נפוצה כל כך) ויותר נוטה להזכיר תמונה של סרט הוליוודי. ללא ספק כריכה מושכת שגורמת לכל מי שניגש לחפש מתנה לאפיקומן באור החיים להושיט את ידו לספר גם אם הוא לא שמע מעולם את המילה 'דופליקטים'. כריכה יפהפייה, אפילו מאד. עם כל מה שהתלהבתי מהכריכה של הספר הראשון, מזאת התלהבתי יותר. הגרפיקאית כאן ללא ספק עשתה עבודה מדהימה ונדירה. (יש בי מחשבה לפנות אליה לגבי הכריכה לספר שלי). אבל עוד לפני שנרד לרזולוציות אני שואל: איזה קטע בספר היא באה להמחיש? מילא בספר הראשון היתה זו הבקתה בה התגוררו דני וחבריו במשך המשימה שלהם בסיים. אבל בספר הנוכחי חיפשתי סצנה של טירה בראש הר עולה בלהבות על רקע שמי הלילה - ולא מצאתי. יש את המגדל של זירו בראש ההר, שכנראה לא מדובר בו; יש את המלחמה בסוף על הקרצ'ר, אבל לא תיארתי את מבנה המשושה בתור טירה כזאת. חוצמזה שזה לא נראה מתרחש בתוך בועה בלב האוקיינוס – קיצער, עם כל היופי שלה, קצת קשה למצוא קשר בינה לבין ההתרחשויות בספר הזה.

וכעת בואו נרד טיפה לרזולוציות (ושוב, אני מתנצל עד הקפדנות. אבל כמו שאמרתי, בספרים בסדר גודל כזה מדקדקים גם על הפרטים הקטנים): א. הדואוסיינס שמופיע בכריכה לא זהה בצבעיו (גווני שחור ולבן עם ראש כהה) לתיאורים שבתוך הספר (גווני כחול וירוק), וגם לא לצבעי התמונה שבכרך הראשון. ב. האדם שרוכב עליו לא נראה בדיוק יושב עליו, אלא אם כן נאמר שיש לדואוסיינס איזו דבשת שמסתתרת מאחורי הכנף שלו (ועל הכנף עצמה לא יתכן שהוא יושב, אלא אם כן הוא רוצה למות), ואילו בספר הראשון הוא ממש ישב על הצוואר שלו בצורה מאד ברורה. נעבור לגב הספר. בגב הספר אם אינני טועה נראה זירו אוחז בשפופרת הזכוכית שבתוכה כטור הטונגו ליד הגוליבר הענקי. אז ככה: ג. במחילה, אבל ככה לא נראה זירו שמתואר בספר עם עור ושיער בהירים ועיני קרח תכולות. האדם שעומד שם נראה ממוצא מזרחי, אולי אפילו ערבי עם עור ושיער כהים. אולי זה בנדו או אאודו? לא ברור כל כך, מסתבר שלא. ד. לגבי הכלב שמופיע שם: קודם כל לפני שקראתי את הספר הוא בכלל לא היה נראה לי ענק, אלא פשוט יותר קרוב למצלמה מהאדם שעומד הרבה מאחוריו – כנראה שהפרספקטיבה לא מספיק ברורה. אולי היה ניתן לשפר את זה אם היו מוסיפים לשניהם צל על הקרקע. מה גם שהכלב מרים את הראש למעלה במבט מתחנחן כאילו הוא מסתכל לאדם שעומד מעליו ולא לבני אדם קטנים שמטיילים בין רגליו, דבר נותן תחושה שהוא נמוך וקטן. דבר נוסף: הכלב הזה לא נראה גוליבר מעוות גנטית בעקבות קרינה רדיואקטיבית, אין לו עיניים אדומות ומבע מפלצתי כמו שמתואר בספר. הוא דומה יותר לכלב מסטינו נפוליטנו איטלקי. הזאב שבגב הכרך הראשון לעומת זאת נראה הרבה יותר מאיים ומפחיד.

וכעת נעבור לדבר על תוכן הספר, ונחלק זאת לשני חלקים. האחד: הביקורות החיוביות על הספר. והשני: קצת הערות לשיפור.

* אחד הדברים הקשים בכתיבת סדרת פנטזיה, היא העובדה שהקוראים סיימו עם הספר הקודם כבר מלפני שנה וכבר הספיקו לשכוח הרבה מהחוקים והכוחות של העולם, וכעת אתה בא לתת להם עלילה באותו עולם שרוב הסיכויים שחלק גדול ממנו הם כבר הספיקו לשכוח. הדבר הזה קשה שבעתיים כשמדובר בסך הכל בכרך שני כשעל העולם הקסום שלך יש רק ספר אחד, והקוראים לא בדיוק זוכרים את מסגרת ה'גלובל', היחס המדוייק לסקנדר, צורת הזימון, מתי הוא מתאפשר, חוקי היורהמנטום וכו'. על הסופרת מוטלת כאן עבודה מקצועית כבר בעשרות העמודים הראשונים להכניס אותנו לאווירת העולם באלגנטיות, מבלי שנרגיש שאנחנו קוראים כאן איזה תקציר או איזכורים יבשים מהעולם ומהספר הקודם. והתהליך הזה עבר בספר בצורה מוצלחת ביותר. יונה ספיר ידעה להציף תוכך כדי קריאה באלגנטיות מחדש את כל המושגים והאיזכורים החשובים מהספרים הקודמים, מבלי לעצור ולהזכיר אותם בצורה עניינית ויבשה.

* נקודה נוספת שראויה לשבח היא שזה הספר הראשון בו אנחנו מתוודעים לגיבור-על יהודי אוטנטי. הוא נצרך להאכיל את הדואוסיינס לפניו, הוא מתייעץ עם רב על המשך דרכו בגלובל, הוא לא נכנס לכנסיה, יש ערכים יותר חשובים מחוקי היורהמנטום. בסוף הפ היו סיטואציות מאד ראליות והיוניות שהוא יתקל בהם ואני שמח שהסופרת לא ברחה מהם. והכי אהבתי שהדברים נעשו בצורה אלגנטית ולא מולחמת ומטיפה. (גם הקטע האצילי שהוא לא נדחף למכות עם דיואו בשוק ממש מצאה חן בעיני).

* רמת המת של הסיפור עוצמתית ביותר. כל קטע נגמר בצורה שגרמה לי לדפדף לחלק בהא שבו הוא ממשיך רק כדי לברר שהכל בסדר (עד שגיליתי שלא והייתי חייב לקרוא את כל העמודים עד לשם). אומנות ראוייה לשבח. זו טכניקה שהרבה סופרים משתמשים בה, אבל החוכמה היא לא רק לסיים במתח, אלא גם להראות שזו לא היתה סיומת סתמית ובאמת התפתח משהו רציני בעלילה. (בשונה מהסופרים שגומרים פרק במתח שמתברר כמיצג שוא בעמוד הבא, דבר שגורם לקורא לאבד אמון, כמו בסיפור על הוא שצעק "זאב זאב").

* זירו – הוא נבל פשוט גאוני. נראה לי שהוא הנבך הכי מפחיד שפגשתי. ככל שקייזר ומסדר הדופליקטים מנסים להיות חכמים יותר, זירו נהיה מפחיד יותר. אהבתי איך שהיא נכנסה לפרטים עם כל התרגיל שהוא עשה עם קאזנס והמוות שלו. הוא נבל באמת לא צפוי, מצד אחד רצחני להחריד, ומאידך כל כך מתרפס כלפי דני, ועוד בסוף אם הספר... אין מה לומר נבל פנטסטי.

* שמות יותר מקוריים – בספר הזה בשונה מקודמו יונה ספיר הביאה מכלול שמות מקורי וקסום יותר כמו 'ריקורדום', 'פאוטור', 'חרב המורטם', 'ואגבונדים' (שאגב, הם דמויות גאוניות ומתוקות להפליא). יותר טוב מהספר הקודם שכמעט כל השמות שפגשנו היו לקוחים מהשפה האנגלית כמו 'סקנדר', 'בייס', 'פיוצ'ר', 'פרדייס', 'סיים' וכדו'.

* היסטוריה מדהימה מוסיפה המון עומק לעלילה ולדמויות

* סיומת מטורפת – לא זכור לי שקראתי אי פעם סוף כל כך בלתי צפוי (כל הרחבה ותיאור שאוסיף רק יגרע).



ועכשיו לדברים הטעונים שיפור:

* הפרולוג – הספר פותח בדני שנכנס לתוך דלת סתרים ומוצא את עצמו בעבר ומקבל ספר מדוקטור קאלי. הקורא הקלאסי בטוח שזה קרה בתחילת הסיפור עוד לפני חזרתו של דני להמשך שנת ההתגלות, אבל פתאום פוגשים את הקטע הזה שוב בהמשך הספר כשהוא מוצא את המקום שפגע בו הריקורדום, ואז הקורא תופס שהפרולוג בכלל לא היה חלק בסיפור.

* טעויות מקלדת רבות מידי.

* כל ספר טוב מעביר את הקורא איזו חוויה של הרמוניה מסויימת, גם אם הוא חלק בסדרה הוא דואג להשלים איזה פרק מוגדר ומשאיר את הקורא עם תחושת שובע מסויימת (שלא סותרת את התיאבון למנה של הספר הבא). הספר הזה לא סגר מעגל מבחינתי. הגם שלאי נרפאה מהחולי שלה, המצב נהיה יותר מסובך מהמצב בו הספר התחיל, היתה לי תחושה של חוסר השלמה מצד העלילה שהרגישה כאילו נקטעה באמצע – נשארתי רעב. דבר נוסף: בתור קורא ציפיתי לתגמול בסוף הספר של איזה קרב מרשים או אירוע בומבסתי. האמת שהיה, אבל הקרב בבועת האוצרים יכל להיות הרבה יותר בעל צבע, פרטים ותחושות ולא להסתכם בדף אחד.

* עומס מידע מכביד – אני יודע שזה ספר פנטזיה שמתאר עולם אחר, אבל היו הרבה נקודות לאורך הספר שהיו די מייגעות, הן מצד הכפילות שלהם (יכולתי למצוא את עצמי מול שתי פיסקאות באותו עמוד שהסבירו את אותו רעיון) והן מצד המורכבות בה הם מוצגים. הרבה דברים של כללי זימון הסקנדרים והתפקוד שלהם, ההסבר על הריקורדום וההשלכות שלו בעולם ועוד דברים רבים היו מעט מורכבים בשביל קורא קלאסי. צריך למצוא דרך לפשט אותם יותר.

* חוסר שימוש בסאב-טקסט – לאורך התחביר נתקלים במשפטים ופסקאות בעלי עודף מילים מיותרות. ניקח למשל את עמ' 640 (בפסקא השניה בעמוד) רק כדוגמא: כשהספר מדבר של כך שרופיו הוא זאב לא תמים כמו שהוא נראה כתוב "לא רק מקסימיליאן ידע שהוא אינו כזה, אלא כל בעלי החיים שלחמו בו וניסו להרוג אותו. למרבה הצער הללו כבר לא יכלו לשתף אף אחד במה שחוו על בשרם: הם מתו מנשיכת שיניו המורעלות". המשפט האחרון בפסקה הזו מיותר. הרי כולנו יודעים כבר מכמה התרחשויות בספר שהנשיכה שלו רעילה והורגת כל מי שנלכד בה, אז למה לחזור על זה שוב? ומלבד זאת, הרבה יותר מחבר את הקורא כשהוא ממשיך את המשפט המתבקש בראש שלו. בכללי סאב-טקטס הוא אומנות מורכבת, אבל אני חושב שיונה ספיר יכולה לצלוח אותה בקלות יחסית לשאר הסופרים.



נותרו לי עדיין הרבה תהיות ושאלות לא פטורות לגבי הסדרה והדמויות, אבל נראה לי מוקדם מידי להעלות אותם על הכתב. בכל זאת לא עברנו אפילו חצי דרך עם הדופליקטים ואני משער שמחכות לנו עוד המון הפתעות (זה ממש מפחיד ומרגש בא זמנית) שבהם יתבארו כל השאלות והתהיות. צריך לזכור שכל תסבוכת שכתובה בספר נהגתה בידי סופרת שכבר חשבה על מוצא ממנה (סתם ככה יש בזה מסר מחזק לחיים שלנו), ולנו נותר רק להדק חגורות ולהיצמד למשענת הכיסא ולתת לנהגת לעשות את עבודתה נאמנה.

מסקנה: דופליקטים – אוצרים: כבלי החירות ספר נדיר במינו (שגם הוא עצמו נדיר בציבור). מומלץ בחום!

מחכים בקוצר רוח לספר הבא!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה