סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[לוטם]

לא פורסם, נמצא בגנזך
אבל אם יש לך פרטי יצירת קשר, אבדוק איתו.
פה אסור לכתוב מייל לצערי.

חוץ ממייל אין דרך כרגע, אז חבל

 

[רינוש גרפיש]

איפשרת לי מרווח נשימה תוך כדי צביעת הבית...

אם את צובעת אני מעריכה שלך עשרת מונים מאשר כותבת טורים

 

[מקצה הארץ-:)]

חוץ ממייל אין דרך כרגע, אז חבל

.

 

[לוטם]

הקטע בהשראת-

מרווח נשימה תוך כדי צביעת הבית...

---

מורדי נעמד מול הקיר הלבן, שולח בחשאי אצבע לקיר. מגלה שהוא צבוע, וגם האצבע שלו. "היי!!"

"מורדי!" אבא שלו מסתובב אליו מעם הסולם, קולט את כרית האצבע הלבנה. "מה אתה עושה?"

"בדקתי אם צבעת פה כבר", מורדי ניסה לנקות את אצבעו במכנס הג'ינס, גילה שהוא מכתים אותו בלבן, ופלט קללה.

"היי, מורדי!"

מורדי רטן. מנסה לשפשף את הצבע, מגלה שהוא רק מחמיר את המצב. "הלכו המכנסיים".

"הודו להשם", אבא שלו היה מרוצה.

"טוב", מורדי נאנח עמוקות. "אני צריך כסף, אבא. ואמא אמרה לי לבוא לבקש ממך".

"בשביל מה?"

"אני רעב".

"ואין אוכל בבית?"

"נו, אבא".

"אני לא מביא לך סתם ככה כסף. תעזור עם הצביעה, ותקבל".

מורדי עיקם את אפו. "חמש מאות".

"שנינו יודעים שאתה תצבע קיר אחד, ותתייאש. אז מאה". אבא שלו חייך, ירד מהסולם והגיש לו את גלגלת הצבע. "בהצלחה".

מורדי שילב את ידיו. "מאתיים לקיר אחד".

"קיבלת".

***​

שיעול הוציא את מורדי מהריכוז בו צבע את החדר.

"אלי! מה אתה עושה כאן?!" מורדי ויתר על נזיפה הגונה על האיחור המשמעותי. "בוא, בוא תחליף אותי".

"מה- אתה- אומר", אלי צחקק.

"למה אתה צוחק? ולמה אתה מסתכל עליי ככה?" מורדי צמצם את עיניו, מבטו של אלי לא מצא חן בעיניו.

"כלום", אלי הכחיש מהר, מתרחק.

מורדי פסע אחריו, בשקט. מאזין.

"אבא, מכיר את הבדיחה על הפועל שצבע בשעה הראשונה 100 מטר של קו מפריד בכביש, בשעה השנייה 50 מטר, ובשעה השלישית 20 מטר?
אז מורדי..."


הבדיחה, למי שלא מכיר...
פועל צבע בשעה הראשונה 100 מטר של קו מפריד בכביש, בשעה השנייה 50 מטר, ובשעה השלישית 20 מטר,
מנהל העבודה שאל אותו למה התפוקה שלו יורדת ככל שחולפות השעות
"מה לעשות, בכל פעם יש דרך יותר ארוכה עד לדלי של הצבע..."

 

[מקצה הארץ-:)]

טוווב!!
וואו וואו הלך על ה'מורדי..

על משקל "באמא שלי הלך סורוקה

ואיך הקב"ה מגלגל את הכל.. אם לא היה צריך לצבוע את הבית היינו מפסידים את הפרק התותח הזה

 

[אדם חכם]

וואו, שמחה על הזכות להגיב לטור שאני כל כך אוהבת .
הכתיבה כל כך זורמת ומכניסה לסיטואציה.
מעלה חיוך והומור טוב.
קוראת בשקיקה כל פרק, ממתינה בקוצר רוח לפרק הבא....

 

[Ayala10]

@רינוש גרפיש תפתחי גם אשכול עם שיתופים כאלה, הכתיבה אמנם שונה אבל העלילות שלך גם שוות מקלדת (וחומר קריאה קליל לסוף יום...).
אגב, לפני תקופה השיר הזה קפץ לי והאזנתי לו סתם ככה ואז שמעתי את ה'עולה' וממש חשבתי על הפירוש...
שמחה שאני לא היחידה

@לוטם תודה על הפרקים... וכבר מעכשיו מחכה לפרק הבא

 

[לוטם]

"הלו", אמא עונה למורדי, תוהה תוך כדי דיבור לאן הוא נעלם כבר יומיים, וממתי בכלל הוא מתקשר...

"אמא, הלכתי להתייצב, בצבא, בבאר שבע", מורדי יורה מילים עייפות לתוך הנייד, מדבר באוטוסטרדה ומנטרל שאלות לפני בואן לעולם. "הצהרתי על חייל בודד. זה אומר שהם יביאו לי דיור מהצבא, ועוד כמה הטבות שוות. זה מלא כסף. ואני צריך אותו".

"אוקי?!" היא השחילה מילה ברצף, מנסה להבין איך היא קשורה לעניין הזה.

"אני צריך לתאם איתך גרסאות. אז תקשיבי טוב".

אפה התעקם באי הבנה. "שומעת".

"אמרתי להם שאני כבר שלוש שנים לא גר בבית. אני לא בקשר איתכם בכלל, וגם לא עם אף אחד מהאחים.
אני גר לבד, אתם לא תומכים בי מבחינה כספית - וגם לא בשום בחינה אחרת.
אנחנו לא נפגשים, אתם לא יודעים עליי כלום. לא איפה אני גר, לא מי החברים שלי, ולא במה אני עובד.
אמרתי להם שעזבתי את הדת. לכן אתם התכחשתם לי, והייתי חייב לעזוב את הבית". מורדי נעצר לקחת נשימה.

אמא שלו ניצלה את השניה הזו: "רגע, מורדי! את כל זה אמרת לצבא???" היא הזעזעה. שנים היא שומרת על מורדי קרוב אליה, מבליגה ושותקת, ובסוף--- זה מה שמורדי מספר עליהם?!

"כן. אבל רק כדי שהם יתנו לי מעמד של חייל בודד. אמא, זה שווה". מורדי מרגיע. "ואני בדרך לבית. אז אל תדאגי, אני לא בורח לאנשהו".

"אז... בשביל מה אתה מספר לי את כל זה?"

"חכי, יש המשך". מורדי גיחך. ברקע נשמעו דיבורים, מורדי השתיק אותם. "סורי, אמא. פשוט הלכנו כמה חברים להצהיר... בקיצור - את צריכה גם לדעת שהמצאתי להם שם סיפור קורע לב".

אמא של מורדי כמעט לקתה בליבה... "מה הסיפור?"

"שכשהתחלתי לעזוב את הדת העיפו אותי מהישיבה, ואתם לא הייתם מוכנים לקבל אותי. לכן הייתי ברחוב כמה ימים. ואז עברתי לגור עם חבר. מאז אתם לא יודעים מה איתי".

"זה נשמע מופרך מידי", היא לא אמרה למורדי את דעתה על הסיפור שהמציא, ועל האשמות שקשר למשפחתו. "הם האמינו לך שם, בצבא?"

"זהו. בדיוק בשביל זה אני מספר לך את כל זה", קולו של מורדי עטה רצינות מוגברת. "הבאתי להם את המספר שלך, של אבא, ושל אלי.
הם יתקשרו אליכם בימים הקרובים וישאלו אתכם שאלות עליי. אנחנו צריכים להיות מתואמים לגרסה שהמצאתי להם בלשכה".

"אז אני צריכה להעביר לאבא ולאלי את כל השטויות שסיפרת לי?"

מורדי היה מרוצה. "מעולה! תודה, אמא. רק אל תתבלבלו בסיפור, כן?! אני רוצה לקבל את הכסף של החייל בודד".

אמא של מורדי הזעזעה שוב. "אני צריכה לאשר את כל השטויות האלה??? לצבא? כדי שתתגייס?"

"את אמא אלופה, יאללה חייב לנתק. ביי".

 

[מקצה הארץ-:)]

מה יהיה עם מורדי הזה???
דור עקש ופתלתל

כמובן חזזק ביותר!

איפה מורדי בחג? אשמח לארח אותו

 

[לרקוד על הירח]

וואי.
ממתק אחרי הנקיונות של היום...
תודה!

 

[אדם חכם]

לאחר עבודות, ניקיונות, שטיפות, בתוספת הכנות לשבת המלכה
פרק כזה הוא כמים קרים לנפש עייפה
פרק מוווושלם!!! אהבתי ממש מחכה למוסף חג...

 

[הלוויתן הכחול]

את כותבת אלופה!
פרק טווווווווב!

 

[NOA#]

@לוטם אין על הסיפור שלך!
אני ממש נהנית ממנו!
ומורדי הזה... לא קל לעיכול...
ואמא שלו - אני אוהבת את התגובות שלה

 

[לוטם]

וואי.
ממתק אחרי הנקיונות של היום...
תודה!

לאחר עבודות, ניקיונות, שטיפות, בתוספת הכנות לשבת המלכה
פרק כזה הוא כמים קרים לנפש עייפה
פרק מוווושלם!!! אהבתי ממש מחכה למוסף חג...

את כותבת אלופה!
פרק טווווווווב!

@לוטם אין על הסיפור שלך!
אני ממש נהנית ממנו!
ומורדי הזה... לא קל לעיכול...
ואמא שלו - אני אוהבת את התגובות שלה

מה יהיה עם מורדי הזה???
דור עקש ופתלתל

כמובן חזזק ביותר!

תודה רבה על התגובות!
משמח ונותן חשק להמשיך לכתוב ולשתף

איפה מורדי בחג? אשמח לארח אותו

אין לדעת עד הרגע האחרון...