התייעצות נרקיסיזם- המחלה של הנפש

מצב
הנושא נעול.
איך אפשר לתת עיצות לשורדי נרקסיזם מבלי לעבור זאת (ל"ע)?
אני לא אתן הצעות בל"נ, לא עברתי זא ב"ה וקטונתי מלתת עיצות
ובטח שלא לשפוט!
שולחת רק חיזוקים לאלו שעברו, תצליחו ושהשם ייתן לכם כח.
 
ראשית כל אני מזדהה עם הכאב שלך, והוא אכן כאב אמיתי לגופו של כאב והפגיעה שאת מרגישה.

אבל אם את מרגישה מספיק מתקדמת יש גם כיוון שונה של מבט על נרקסיזם שכדאי שתכירי ותכירו.

הגישה של קוהוט קצת מורכבת להבנה למי שלא בקי בפסיכולוגיה, אבל גישה מדהימה שכשפועלים איתה נכון אפשר להגיע לתוצאות מדהימות ללא ניתוק קשר עם ההורים, אבל עם גבולות ברורים ויציבים.
קוהוט ראה נרקיסיזם בעיקר כבעיה של עצמי פגיע שלא קיבל אמפתיה בילדות.
לכן לפי קוהוט:
  • ההורה הנרקיסיסטי לא בהכרח פועל מתוך רוע או רצון לפגוע.
  • לעיתים הוא אדם עם צורך עצום בהכרה ובאישור.
  • ההתנהגות הפוגעת היא ניסיון לא מודע לקבל שיקוף מהילד.
במילים פשוטות ההורים שלך לא קיבלו הכרה מהוריהם בילדותם שהם מספיק טובים ,ולכן עושים הכול על מנת לקבל את ההכרה הזאת מילדיהם.
הם ימסרו את הנפש עבור ילדיהם ,הם ינהלו בתים מטוקטקים הכול לשם ולתפארת.
העיקר לקבל הכרה מילדיהם ומסביבתם שהם הכי טובים ומדהימים.

בגישה הזו, אפשר לעיתים:
פשוט להסתכל על ההורים הנרקיסיסטים או האדם הנרקיסיסט במבט של רחמים.
עד כמה הוא צמא למילה טובה ,ולהכרה שהוא מספיק טוב, והוא כל הזמן מתאמץ לעשות עוד יותר מושלם העיקר לקבל את ההכרה העצמית שהוא כל כך זקוק לה.
לפעמים הם מתקרבנים, גם כדי לקבל מילה טובה ועידוד.
לכן הגישה כלפי ההורים הנרקיסיסטים והאדם הנרקיסיסטי באשר הוא היא:
  • להבין את ההורה או האדם.
  • לראות את הפגיעות שלו
  • ואף לתת לו מידה מסוימת של הכרה ומחמאות על פועלו.
אבל — תוך שמירה על גבולות.

כלומר המסר בשיחה שאת מנהלת איתם יכול להיות בערך:



זו גישה שמנסה לשלב אמפתיה עם הגנה על העצמי.
אפשר לכבד את ההורים נרקיסיסטים מתוך מקום של כבוד אמיתי הערכה למה שהם מנסים לעשות. ולא ממקום של עבדות והשפלה אליהם ועם גבולות ברורים וחדים.

מניסיון של כאלו שעשו עבודה קשה, והצליחו להגיע למקום הזה.
מצד אחד לא לנתק קשר עם הורים שהוא מאוד מאוד חשוב ותורם גם לכם וגם לילדיכם. ומצד שני להשים גבולות ברורים ויציבים ולחיות את החיים האישיים שלכם.


גילוי נאות כותבת השורות היא סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
מאדדד קשה לילד שלא החלישו אותו כ"כ, ולמדו אותו חוסר גבולות טוטאלי, לעשות את המומלץ כאן, גם אם ברעיון הוא נכון, הילדים האלו גדלו כ"כ חלשים, אמפטיה זו מילה שבכלל לא מכירים, כ"כ חסרי גבולות שרק למצוא את עצמם ולהצליח להתחיל לחבר חלקים וללמוד מי הם באמת, אולי אחרי כמה שנים טובות אפשר לחזור לקשר עם ההורים, תוך כדי גבולות
אולי השיטה שלו יכולה להתאים יותר לבני זוג (לא כאלו שתחתנו איתם כי הם מתאימים, אלה כאלו שלא הגיעו לחתונה מוחלשים)
 
לצערי מכיר אישית את הרעיון, זה דרך ארוכה ומייגעת, לא מתאימה בכלל לכולם,
דרך רצופות מהמורות וקשיים נוראיים...
לעיתים מי שמצלח קונה את עולמו...
כאחת כזו
אכן, קשה ומייגע ושובר ורומס....
ובאמת לא מתאים לכולם
אצלנו היה טריגר כלשהו שאיפשר את זה...
 
חד משמעית
זה בכלל מתחיל מזה שהורים מגדלים ילדים בלי רגשות ובלי כלים וזה עובר בירושה
ממש לא תמיד
בהרבה מקרים הילדים סובלים ומבטיחים לעצמם בכל לב להיות אחר לגמרי
במיוחד היום שיש מקום כ"כ גדול לרגשות והרגשות...
יותר נכון לומר שאלו שהם נרקיסיסטים הרבה פעמים יש להם תורשה של זה
מכירה כמה וכמה מקרים של משפחות נרקיסיסטיות וב"ה לאף אחד מהילדים אין שמץ מזה
ומכירה גם לצערי שיש....
 
בלתק חלקי
כמה שנהיה אנשים מצליחנים וחזקים
כמה שההורים שלנו יהיו מיושנים לא רלוונטים ואפילו רעים
בסוף נצטרך את האישור שלהם
את המילה הטובה מהם
וכל ביקורת מהם תכאיב ואפילו תקטין

כל זה הוא חוק בבריאה, שמי שבאת ממנו יש לו כח ושליטה מסויימת בך (בגמ׳ מבואר שכל ילד הוא כמו הרגל של אביו, זאתומרת חלק ממנו במובן מסויים, וכמובן חלק נפרד במובן עוד יותר גדול)

ברגע שנפנים את זה נבין יותר טוב מה עלינו לעשות
 
שאלה לי לילדים שגדלו בצל הנרקסיזם,
איך היו החיים מחוץ לבית?
בלימודים, חברות וכו?
אף אחד לא קלט מה עובר עליכם?
הבאתן חברות הביתה? הלכתן לבתים של חברות? ראיתן בתים תקינים?
מישהי כתבה שגידלה ילדים מגיל 12, האם לא שמת לב שחברות שלך לא עושות את זה? הייתן מספרות לחברות מה אתן עושות, או קולטות שזה לא תקין ומסתירות?
שאלה מאד במקום.
אבל הצורה שבה זה מוצג כאן, זה אחרי ההכרה שכל ה'טוב' שההורים האלו נותנים הוא בעצם דאגה עצמית לכבודם רצונם מחשבותם וכו'. רק אחרי שרואים את זה בפרספקטיבה חיצונית, קולטים מה קורה פה. אנשים אחרים לא יכלו לראות את זה.
אולי היום אחרי שזה יוצף עוד ועוד, אנשים ישימו לב יותר ויהיה אפשר לגלות את זה.
אם זה יעזור או לא, ובמה זה יעזור. ואיך זה יכול לעזור, חוץ מזה שכשידעו על אנשים כאלה לא ירצו להתחתן עם הילדים שלהם.
 
נרקסיסט, הוא בנאדם שכשהוא היה תינוק-הוא היה אדם טוב מאוד
ככל שהוא גדל והפה שלו איתו, הוא הפך לרע ולרע מאוד ולרע מאוד מאוד
כי הנשק שלו הוא בפה
בשתיקות
בהעוויות פנים
בהסטת מבט

ומילים יכולות להרוג אם נאמרו או שלא נאמרו

הלוואי שזה היה רק "לא נחמדים" בחיי
כי ילד שגדל בצל הורה נרקסיסט, לא שנפגש במהלך החיים

זה עץ ללא שורשים, ללא ענפים, ללא עלים או פירות
סתם גזע יבש שמייחל להישרף ולא לקחת חמצן מהעצים בסביבה
זה לדעת שאת מתמודדת בהתמודדות לא פוטוגנית שלא מקבלת תמיכה אלא המון ביקורת מהסביבה.

לגבי עם מי שאני נפגשת בחיי אמור לעזור בתיקון מידותיי
אני שואלת את עצמי את השאלה
כמה רעה נולדתי שאני צריכה לתקן כל כך הרבה?
כבר שמעתי כל חיי כמה אני אפס, כמה אני לא שווה, כמה אני חמוצה, כמה אני ממורמרת וחסרת אופטימיות ועוד...
מה הייתי צריכה לתקן פה?
את ביטחוני העצמי שרוסק לאדמה?
את ניסיונותיי לכבד יותר ולכבד יותר ולכבד יותר עד שהנפש שלי הושפלה והייתי רגע מלסיים את חיי בידיי?
מה?
הלוואי שזה היה כ"כ קל לא להעלב
הייתי בשלב בחיי רגע לפני לרדת מהדרך,
ויודעים למה לא עשיתי את הצעד הבא?
בגלל שלא היתה לי פרטיות דקה, חיטטו לי בחפצים, בנגן, ביומן, במגירות כדי לדעת מה קורה איתי וקיבלתי איומים שאם אעשה את הצעד, אני כבר לא בת יותר.
התחלתי לפחד לאן אלך ומה יקרה
לא חזרתי, פשוט נעצרתי.

שהורים לא יחשבו שאם ינהגו כמו שהם הילדים שלהם יעצרו.
זה רק בגלל שהייתי ילדה טובה מידי, לא נלחמת, לא נאבקת, שותקת, פנים עצובות כל היום.
ילד שבועט-זה ילד שנלחם!
אני לא עשיתי כלום

בעצם, פעם אחת כן נאבקתי
עברתי השפלה נוראית, נערה מתבגרת

היה איסור חמור להכניס מאכלים או משקים לחדרים
רק תפוח הורשה להיכנס
אני אכלתי בחדרי בסתר
כמובן שהם גילו בפח עטיפות
פרק א'
השפלה, זלזול, הסרטת עדויות וצפיה משפחתית ולעג
פרק ב'
הושלכתי מחדרי לחדר הילדים הקטנים עם כל חפצי האישיים שהושלכו על הרצפה וכולם דרכו ושברו
פרק ג'
הפעם הייתי אני
החלטתי, בפעם הראשונה, לחקות, לשתוק, כל הזמן
טיפול בשתיקה, מכירים?
שתקתי שתקתי שתקתי
טיפלתי בילדים ושתקתי
ניקיתי וסידרתי ושתקתי
החלטתי לא לאכול ולהיות מתה בבית

ואז בפעם הראשונה המאבק שלי הצליח!
חשבתי ככה
כי אחרי כמה ימים נלקחתי לפסיכיאטר
לא נתנו לי לדבר איתו
רק הם
מאז קיבלתי כדורים פסיכיאטריים לדיכאון...
אף אחד לא ברר מה אני, מה איתי, איפה אני בסיפור
פשוט הושתקתי
ואז התחיל מעקב צמוד על מתי אני לוקחת ואם לקחתי. וכשגילו שלא, הם באו לסמינר לתת לי בכח.
לא הייתי בדיכאון
התופעות לוואי של הכדורים היו, היי מטורף, כל הזמן
ואז היא קראה לי שאפסיק להיות בהיי ואתנרמל כבר

בדיעבד התברר שהיה לי מונו בכלל...
אבל מי בדק?
הכי קל "לסדר" אותי כרצונה

מעולם, אבל מעולם לא הייתי בדיכאון ב"ה, לא אחרי לידות וגם לא אחרי אובדנים
זוועות עולם!!!!!
ואם יש עוד מישהו שיכול לשאול שאלות על כיבוד הורים
ולשלוח הערות מחכימות על איזה רב שואלים ואם מותר.
יש שאלות חמורות מאלו לשאול לפני כן.
 
ממש לא תמיד
בהרבה מקרים הילדים סובלים ומבטיחים לעצמם בכל לב להיות אחר לגמרי
במיוחד היום שיש מקום כ"כ גדול לרגשות והרגשות...
יותר נכון לומר שאלו שהם נרקיסיסטים הרבה פעמים יש להם תורשה של זה
מכירה כמה וכמה מקרים של משפחות נרקיסיסטיות וב"ה לאף אחד מהילדים אין שמץ מזה
ומכירה גם לצערי שיש....
זה לא תורשתי, זה סביבתי, ואין ספק שהרבה פעמים זה גורם לילדים לא מודעים להמשיך את דרך ההורים, ולפעמים להיות נרקסיסטים הפוכים
 
יש לי משהו חשוב לומר לכל אלו שזכו לגדול בבתים סבירים והיה להם את הדבר הזה שנקרא 'ילדות' ו'נערות' ובזמן הזה הם התפתחו חברתית ורוחנית ומקצועית:
כל הניסיונות שלכם להבין כאן על רגל אחת מה עברנו נועד לכישלון חרוץ.
ואיך אני יודע את זה?
פשוט מאוד - העובדה ששאלת ה"איך הלכתם כצאן לטבח?" חוזרת על עצמה שוב ושוב מעידה שאתם לא מסוגלים לקלוט וזה לא הופך אותכם לרעים שאתם לא קולטים. אין מה לכעוס עליכם. זו חוויה שמעולם לא חוויתם ואין איך להסביר לכם מה מרגיש מי שכן חווה את זה.
פשוט באותם שנים שאתם גדלתם ונהניתם, ילדים אחרים עברו שואה נפשית. זהו. ככה פשוט.
וככל שתשאלו יותר שאלות וניתוחים והיגיון אתם מוכיחים יותר ויותר כמה אין לכם מסוגלות לקלוט ולהבין. ואתם לא אשמים.
כאחד שלא עבר את זה. ממש מסכים, אין אפשרות לקלוט את זה ולא רק על רגל אחת כמו שכתבת, גם על שני רגלים. רק אחרי שעוברים טיפול, עם מישהו שעבר את זה, אפשר להבין ש... זה באמת לא נתפס!!!!!
 
א.
נראה לך שאמרו לי לאיפה הולכים? מי זה? איך קוראים לו?

לקחו אותי, שאל אותי איך קוראים לי, עניתי, שלחו אותי מחוץ לקליניקה, לרחוב, מקום חילוני (אני אפילו לא יודעת באיזו עיר זה היה, יש מצב שהדחקתי, לא יודעת), חום אימים בחודש אב, צהריים....

ב.
היה זקן נורא אז
מסתבר שאחרי 20 שנה שעברו הוא כבר לא חי... לא פסיכיאטר ואולי אפילו עם אלצהיימר, מי יודע?

ומעלה נקודה חשובה-
יש מצב שהם טענו שאני לא כשירה, הוא לא אשם.
וזה יעזור, אם תמצאי אותו?
 
זוועות עולם!!!!!
ואם יש עוד מישהו שיכול לשאול שאלות על כיבוד הורים
ולשלוח הערות מחכימות על איזה רב שואלים ואם מותר.
יש שאלות חמורות מאלו לשאול לפני כן.
יש את הרב שאני לא זוכר איך קוראים לו 0527689276 שאני יודע שהוא מבין גדול בנפש מקוה שהוא עונה גם בנושא זה
 
מזדהה עם כל מילה,
אצלינו זה היה אבא...
היום גרושים, אמא שלי יצאה מצולקת, מנסה להשתקם,
מנסים לעזור לה כמה שאפשר
הייתי בנתק ממנו שנתיים (בהוראת רב), עכשיו חזרתי רק לשיחות בהודעות (מפחד של כיבוד הורים), בינתיים הבין את הכיוון, מקווה שימשיך כך (בשביל להרגיע את המצפון שלי שעובד שעות נוספות).
סליחה על השאלה, הרב אישר לחזור להודעות, כי אם זה מפחד כיבוד אב ואין כיבוד אב, אז אין טעם.
ושוב מחילה.
אני מצטרף לזעם האצור פה אצל כל המגיבים.
 
יש את הרב שאני לא זוכר איך קוראים לו 0527689276 שאני יודע שהוא מבין גדול בנפש מקוה שהוא עונה גם בנושא זה
או שלא הבנתי את התשובה שלך, או שלא הבנת שהתכוונתי, שאחרי שמבינים באיזה טירוף מדובר, אין מקום לשאלות כלל. [ובכל אופן כולם הולכים לשאול מפחד ואימה של הנרקסיסט].
 
נערך לאחרונה ב:
או שלא הבנתי את התשובה שלך, או שלא הבנת שהתכוונתי, שאחרי שמבינים באיזה טירוף מדובר, אין מקום לשאלות כלל. [ובכל אופן כולם הולכים לשאול מחד ואימה של הנרקסיסט].
למה נראה לי שבכיבוד הורים יש כן חיוב לכבד בגבולות
 
ראשית כל אני מזדהה עם הכאב שלך, והוא אכן כאב אמיתי לגופו של כאב והפגיעה שאת מרגישה.

אבל אם את מרגישה מספיק מתקדמת יש גם כיוון שונה של מבט על נרקסיזם שכדאי שתכירי ותכירו.

הגישה של קוהוט קצת מורכבת להבנה למי שלא בקי בפסיכולוגיה, אבל גישה מדהימה שכשפועלים איתה נכון אפשר להגיע לתוצאות מדהימות ללא ניתוק קשר עם ההורים, אבל עם גבולות ברורים ויציבים.
קוהוט ראה נרקיסיזם בעיקר כבעיה של עצמי פגיע שלא קיבל אמפתיה בילדות.
לכן לפי קוהוט:
  • ההורה הנרקיסיסטי לא בהכרח פועל מתוך רוע או רצון לפגוע.
  • לעיתים הוא אדם עם צורך עצום בהכרה ובאישור.
  • ההתנהגות הפוגעת היא ניסיון לא מודע לקבל שיקוף מהילד.
במילים פשוטות ההורים שלך לא קיבלו הכרה מהוריהם בילדותם שהם מספיק טובים ,ולכן עושים הכול על מנת לקבל את ההכרה הזאת מילדיהם.
הם ימסרו את הנפש עבור ילדיהם ,הם ינהלו בתים מטוקטקים הכול לשם ולתפארת.
העיקר לקבל הכרה מילדיהם ומסביבתם שהם הכי טובים ומדהימים.

בגישה הזו, אפשר לעיתים:
פשוט להסתכל על ההורים הנרקיסיסטים או האדם הנרקיסיסט במבט של רחמים.
עד כמה הוא צמא למילה טובה ,ולהכרה שהוא מספיק טוב, והוא כל הזמן מתאמץ לעשות עוד יותר מושלם העיקר לקבל את ההכרה העצמית שהוא כל כך זקוק לה.
לפעמים הם מתקרבנים, גם כדי לקבל מילה טובה ועידוד.
לכן הגישה כלפי ההורים הנרקיסיסטים והאדם הנרקיסיסטי באשר הוא היא:
  • להבין את ההורה או האדם.
  • לראות את הפגיעות שלו
  • ואף לתת לו מידה מסוימת של הכרה ומחמאות על פועלו.
אבל — תוך שמירה על גבולות.

כלומר המסר בשיחה שאת מנהלת איתם יכול להיות בערך:



זו גישה שמנסה לשלב אמפתיה עם הגנה על העצמי.
אפשר לכבד את ההורים נרקיסיסטים מתוך מקום של כבוד אמיתי הערכה למה שהם מנסים לעשות. ולא ממקום של עבדות והשפלה אליהם ועם גבולות ברורים וחדים.

מניסיון של כאלו שעשו עבודה קשה, והצליחו להגיע למקום הזה.
מצד אחד לא לנתק קשר עם הורים שהוא מאוד מאוד חשוב ותורם גם לכם וגם לילדיכם. ומצד שני להשים גבולות ברורים ויציבים ולחיות את החיים האישיים שלכם.


גילוי נאות כותבת השורות היא סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
חשוב מאד לשים לב, ישנם מקרי קיצון כמו הסיפור של 'שאלה ותשובה', לומר לנפגע כזה את התיאוריה של 'קוהוט' ככל הנראה ירחיק ולא יצליח לקדם אותו לשום מקום.
במקרים שבהם לא היו התעללויות, כמו הסיפור הנ''ל, בבית שמתקתק ומתפקד אני מצטט את מה שכתבת:
הם ימסרו את הנפש עבור ילדיהם ,הם ינהלו בתים מטוקטקים הכול לשם ולתפארת.
העיקר לקבל הכרה מילדיהם ומסביבתם שהם הכי טובים ומדהימים.
שם יכולה התיאוריה הזו, להצליח.

נראה לי שבמקרים קשים יותר הגישה הזו נידונה לכישלון. [כמו במקרה של שאלה ותשובה ושל עוד מי ששיתפה כאן] שם ההגדרה שכתבת לא עולה בקנה אחד עם המציאות.
 
חד משמעית
זה בכלל מתחיל מזה שהורים מגדלים ילדים בלי רגשות ובלי כלים וזה עובר בירושה
שום דבר בנרקיסיזם הוא לא חד משמעית, יש המון אפור..
לפי הכמות אנשים שהגיבו כאן נראה שיש לצערינו כמעט בכל משפחה מקרה שכזה.....
זה פשוט כמעט הבית היחיד שמכיל נפגעים בלי לשפוט אותנו...
שאלה מאד במקום.
אבל הצורה שבה זה מוצג כאן, זה אחרי ההכרה שכל ה'טוב' שההורים האלו נותנים הוא בעצם דאגה עצמית לכבודם רצונם מחשבותם וכו'. רק אחרי שרואים את זה בפרספקטיבה חיצונית, קולטים מה קורה פה. אנשים אחרים לא יכלו לראות את זה.
אולי היום אחרי שזה יוצף עוד ועוד, אנשים ישימו לב יותר ויהיה אפשר לגלות את זה.
אם זה יעזור או לא, ובמה זה יעזור. ואיך זה יכול לעזור, חוץ מזה שכשידעו על אנשים כאלה לא ירצו להתחתן עם הילדים שלהם.
לצערינו, רוב מוחץ של הנרקיסיסטים לא מאובחנים באופן רשמי, או רק בגיל מאוחר בזמן שהם עמוק בלחתן ילדים...
ועוד שיש המון ילדים שנפגעו, שרק נבנו מזה...
בלתק חלקי
כמה שנהיה אנשים מצליחנים וחזקים
כמה שההורים שלנו יהיו מיושנים לא רלוונטים ואפילו רעים
בסוף נצטרך את האישור שלהם
את המילה הטובה מהם
וכל ביקורת מהם תכאיב ואפילו תקטין

כל זה הוא חוק בבריאה, שמי שבאת ממנו יש לו כח ושליטה מסויימת בך (בגמ׳ מבואר שכל ילד הוא כמו הרגל של אביו, זאתומרת חלק ממנו במובן מסויים, וכמובן חלק נפרד במובן עוד יותר גדול)

ברגע שנפנים את זה נבין יותר טוב מה עלינו לעשות
זה נכון, אך לעיתים עדיף לוותר על רגל ולהישאר קיים, עם כל הצער שבכריתת הרגל ויש המוון צער...
זה לא תורשתי, זה סביבתי, ואין ספק שהרבה פעמים זה גורם לילדים לא מודעים להמשיך את דרך ההורים, ולפעמים להיות נרקסיסטים הפוכים
אם ההורה מאובחן כבר אז כמעט תמיד ילדיו יזהרו שבעתיים בנושאים אילו, היות והם מודעים לנושא, הסיכון הוא בהורה לא מאובחן, שאז ילדיו חושבים שזה הנורמאלי, וזה ממש לא...
למה נראה לי שבכיבוד הורים יש כן חיוב לכבד בגבולות
דמי שותת בקרבי...כיבוד זה לא ביטול עצמי...התורה מעודדת חיים, פריחה ושגשוג, לא מוות, דשדוש, ריקבון, לעתים הכיבוד הכי גדול הוא הנתק בעצמו...
 
דמי שותת בקרבי...כיבוד זה לא ביטול עצמי...התורה מעודדת חיים, פריחה ושגשוג, לא מוות, דשדוש, ריקבון, לעתים הכיבוד הכי גדול הוא הנתק בעצמו...
נכון אבל כדי שישאר שפיות עדיף לכבד [לא במעשה!!!!!] כדי שלא לעביר את זה חלילה לדורות הבאים!
 
במשך שנים חייתי בתוך רכבת הרים שלא אני נהגתי בה. בכל בוקר מחדש הייתי בודק את תחזית מזג האוויר של האדם שמולי, רק כדי לדעת אם היום מותר לי לחייך או שעלי להתכווץ בפינה. ניסיתי לרצות, ניסיתי להסביר, ניסיתי להשתפר עוד ועוד, אבל זה אף פעם לא הספיק.

השינוי הגדול התחיל ברגע שהבנתי דבר אחד פשוט אך מטלטל: השלווה שלי לא יכולה להיות בת ערובה של מישהו אחר. הבנתי שתמיד יהיה מי שינסה לצבוע את העולם שלי באפור, אבל המכחול נמצא בידיים שלי בלבד.

היום, כשאני מסתכל במראה, אני רואה אדם אחר. לא אדם מושלם, אלא אדם שלם. השקט שבו אני חי היום הוא לא שקט של ויתור או כניעה, אלא שקט של בחירה עמוקה.

למדתי שגבולות הם לא חומות של שנאה, אלא גדרות של אהבה עצמית. למדתי שמותר לי להגיד לא בלי שהאשמה תאכל אותי מבפנים. האור שלי לא צריך להיכבות כדי שמישהו אחר ירגיש גדול.

לכל מי שנמצא עכשיו בתוך הסופה הזו אני רוצה להגיד: אל תאבדו תקווה. יש יום שאחרי. יש רגע שבו הרעש נגמר ומתחילים לשמוע שוב את המנגינה של הנשמה שלכם. האמונה שזה אפשרי היא הצעד הראשון בדרך אל מי המנוחות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה