אני קורא פה את כל התגובות שמציעים לך טיפים וכו' ואני רוצה לחדד משהו.
הבעיה היא לא ב
@ראש השב"כ אלא באחיו.... כלומר, לא את כטיפוס מרצה מידי שצריך עזרה, אלא רוב ה"אשמה" לסיטואציה המוזרה הזאת זאת המשפחה. את פשוט צריכה למצוא פתרון לבעיה שלא אמורה להיות קיימת בכלל.
במקומותינו נהוג, שאם בן משפחה פותח עסק, אז עוזרים לו ומפרגנים, לא הפוך.
ובמיוחד שזה לא נובע רק מפרגון. יש ערך לקנות מוצר/שירות מאדם שתראה אותו גם בשולחן שבת עוד חודש והוא מחויב לך ולא רק לדחוף לך משהו שלא באמת מתאים
מכיר את המשפט "צדיק ורע לו"?
אז אני אומרת צודק ורע לו.
קודם כל זה לא נכון, אבל נניח שזה נכון והבעיה היא של הסביבה נטו- איך זה עוזר לה?
זה לא רלוונטי מה נהוג,
לצפות שהשני ישתנה כי לי לא נעים זה הדבר הכי לא מעשי שיש.
ונניח שהשני לא צודק שגורם אי נעימות, או "רוכב" על החולשה שלך, אז?? מה הידיעה הזאת עוזרת לך תכלס??
אתה לא יכול לשנות את העולם. יש לך יכולת לשנות רק את עצמך, ובמקרה של פותחת האשכול העבודה הזאת תהיה בהצבת גבולות, בדיקה עם עצמי לגבי האמונות שלי, עבודה על ריצוי ותקשורת כנה. לדעת להגיד לא.
איך להפוך את ה"לא נעים לי" לנעים ולגיטימי ושלמה עם העקרונות שלי.
וחוץ מזה שאנשים בעולם תמיד רוצים לקבל כמה שיותר, ובכל מקום יש אנשים נצלנים, אבל זה לא אומר שאין לך אחריות על ההתנהלות.
כי אותם אנשים "נצלנים" תסכים איתי שלא לכל אחד הם יגשו ויבקשו בקשות. אז זה מעיד משהו עלי אם איכשהו זה תמיד קורה דווקא לי. או תמיד מבקשים דווקא ממני.
לדוגמא אני וקרובת משפחה שלי עומדות בתחנת אוטובוס, תמיד באופן קבוע ניגשים
אליה לשאול משהו
ולא אלי.
בין אם מה השעה, ועזרה בלהכניס משהו לבאגאז', וכל הסבתות עם הפיטפוטים, וההזויים עם כל מיני שאלות, וטיפוסים ותמהוניות.
שתינו שם, ולמה תמיד פונים אליה? כי מזהים
שאפשר שהיא נחמדה, ונגישה, ולא תסרב לבקשת עזרה בחיים.
(אולי זה גם רמז בשבילי לעבוד על הנחמדות שלי)
ואני באמת אחת שיחסית מציבה גבולות, אני יכולה לקום למישהי שלא באה לי טוב בעין ולעבור לצד השני של האוטובוס אפילו שניכר שהיא רוצה להמשיך לדבר. אם לא נוח לי בסיטואציה אני עוזבת, לא טורחת לדבר עם מי שלא מעניין אותי.
ויודעת להגיד לא מתאים לי. והרבה מקומות בחיים יותר קל לי וטוב לי מאשר היא.
אז אין ספק שצריך לעשות עבודה עצמית, בגישת המובחנות אולי.
לפותחת האשכול- הייתי אפילו הולכת לאימון / ייעוץ ממוקד קצר בעניין הזה. מאמינה שזו אותה דילמה שחוזרת בצורות שונות בחיים.