מענקים לעצמאים, לפי איזו שנה תהיה ההשוואה לדעתכם?

  • הוסף לסימניות
  • #1
לפי שנת 2025? הרי אין עדין דוחות
אז לפי שנת 2024?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
עדיין לא סופי - נמתין שיעבור חקיקה ואישור סופי

כרגע מי שפתח לפני 2025, המחזור הקובע הוא שנת 2025 לעניין גובה המענק.
שיעור הירידה יהי' לפי חודש מול חודש בשנה הקודמת או בהתאמה למי שפתח אח"כ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
@יהודה מילר
אשמח להסבר
אם פתחתי עסק בחודש 05/2025 לפי איזה חודש יחשבו לי ?
או שעושים ממוצע של כמה חודשים שהעסק פעיל ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עדיין לא סופי - נמתין שיעבור חקיקה ואישור סופי
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עדיין לא סופי - נמתין שיעבור חקיקה ואישור סופי

כרגע מי שפתח לפני 2025, המחזור הקובע הוא שנת 2025 לעניין גובה המענק.
שיעור הירידה יהי' לפי חודש מול חודש בשנה הקודמת או בהתאמה למי שפתח אח"כ.
יש 2 נושאים-
יש את השנה שאליה עושים את ההשוואה אם יש ירידה
ויש את השנה שבה רואים מה גודל ההכנסות בשנה ולפי זה סכום המענק.
זה שונה.

ודרך אגב, איך אפשר להעיר הערות למחוקק? יש בעיה שכל פעם אני נתקלת בה, שולחת ערעור ואחרי הרבה זמן זה מתקבל. דווקא בזמן הקורונה היתה התייחסות לעניין ובמלחמה לא - מי שבתקופת הבסיס היתה בחופשת לידה הם מחשבים לה את ההכנסות השנתיות ללא חופשת הלידה למרות שעבדה רק 8 חודשים וממילא ההכנסה פחותה יותר משהיתה לו היתה עובדת שנה שלמה. וממילא היא מקבלת מענק נמוך יותר.
זה קרה לי כמה פעמים- הגשתי ערעור ואחרי כמה חודשים קיבלו את הערעור והשלימו לי את הסכום למענק לגבוה יותר. חבל שאין התייחסות לזה בחוק מלכתחילה (כמו שהיה בקורונה) אני מאמינה שיכול לעזור להרבה נשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
@יהודה מילר
אפשר לתת קבלה בזמן מלחמה על עבודה ישנה יותר, ולהחשיב אותה על הזמן האמיתי?
עוסק פטור/זעיר.
תודה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום לכולם חברים,

אתמול קרה לי משהו שאני פשוט חייב לשתף פה בפורום עם כל מי שנושם עימוד וטיפוגרפיה. יצא לי להתפלל במרחב מוגן בבית של השכן שלי מעמד ותיק מאוד איש מקצוע שעובד כבר 30 שנה במערכת של 'יתד נאמן' (ועוד כמה הוצאות לאור גדולות). גם בתור אחד הכתבים וגם בתור מעמד שמלמד עימוד בתוכנה 3B2 דיברנו קצת על עבודה, על אינדיזיין, על תג, ואז הוא התחיל לדבר איתי על תוכנת 3B2 .

תשמעו, הייתי בשוק. תמיד שמעתי את השם הזה נזרק באוויר פה ושם בהקשר של עיתונים ישנים, אבל לא הבנתי איזו מפלצת של תוכנה זאת, ולמה עד היום המקצוענים הכבדים באמת לא מוכנים להישתחרר ממנה.

הוא הראה לי קצת איך הדברים עובדים מאחורי הקלעים, וזה גרם לי להבין כמה אנחנו לפעמים מוגבלים בתוכנות שאנחנו עובדים איתן היום.

אז מה זה בעצם 3B2 (ולמה זה כל כך שונה)?

למי שלא מכיר, 3B2 (שהיום שייכת ל-PTC ונקראת Arbortext APP) היא פחות תוכנת עימוד ויזואלית ויותר מנוע עוצמתי שמבוסס על קוד ולוגיקה.פעם, בימים שהמחשבים היו איטיים, היא הייתה התוכנה היחידה שיכלה לקחת עיתון יומי שלם, עם כמויות פסיכיות של טקסט, ולעמד אותו במהירות שיא. אבל מה שמדהים זה היום. היום היא פשוט סוס עבודה של אוטומציה. הוא הראה לי איך הוא שואב קובץ XML עצום והתוכנה מסדרת אותו לפי חוקיות ברמת המילימטר – כמעט בלי מגע יד אדם.

למה הוא טוען שהיא לוקחת את 'תג' בהליכה? כמובן ששאלתי אותו על תג, הרי תג היא המלכה של ספרי הקודש. הוא חייך והסביר לי את ההבדל: תג היא תוכנה גאונית אבל ספציפית. היא בנויה לפתור בעיות נקודתיות של טקסט עוטף ורב-טקסט.
3B2, לעומת זאת, היא כמו שפת תכנות לעימוד.

  • האוטומציה: ב-3B2 אתה יכול להגדיר חוקיות מטורפת (למשל: "אם הטקסט הזה ארוך מ-X, תכווץ את הרווחים בפסקה הקודמת ב-2%, תשנה פונט ותעביר עמוד"). בתג דברים כאלה דורשים התערבות ידנית או סקריפטים חיצוניים מורכבים.
  • מהירות ויציבות: איפה שתג (ואפילו אינדיזיין) מתחילות לקרטע ולגמגם עם קבצים עמוסים ומאות עמודים של טקסט מורכב – 3B2 אוכלת את זה בלי מלח, בגלל שהיא לא מבזבזת משאבים על ממשק גרפי כבד.
  • שליטה טיפוגרפית: רמת הדיוק והשליטה על כל אות, רווח ומיקום בעמוד היא אבסולוטית. זה מבוסס קוד, אז אין דבר כזה "באג תצוגה", מה שאתה כותב זה מה שיוצא בפיקסל.
מה יש בה שאין באחרות?
מעבר לאוטומציה הקיצונית, התוכנה יודעת לייצר אינדקסים ותוכן עניינים תוך כדי תנועה, לעשות חישובים מתמטיים על מיקומי טקסט (ממש פונקציות בתוך העימוד), והיא בנויה לעבוד עם בסיסי נתונים. בעיתון יומי שיש בו מבזקים, מודעות שמשתנות ברגע האחרון וכתבות שמתארכות – המערכת יודעת להתאים את עצמה דינמית.

החיסרון היחיד שלה? עקומת למידה. זה לא לפתוח ולגרור תיבת טקסט. צריך ממש ללמוד לקודד את העימוד.

מי בכלל משתמש בזה היום בעולם (ולמה שלא יעברו לאינדיזיין)?

שאלתי אותו בדיוק את זה: "אם זה כזה מסובך, מי בכלל קונה את זה היום?". התשובה שלו הפילה אותי.מתברר שהלקוחות הכבדים של התוכנה היום הם לא רק עיתונים ענקיים (שבנו סביבה מערכות אוטומטיות שלמות), אלא תאגידי ענק בינלאומיים:

  • תעשיות התעופה והביטחון (כמו בואינג ואיירבוס): תחשבו על ספר הוראות יצרן של מטוס. מדובר בעשרות אלפי עמודים שמתעדכנים כל הזמן וצריכים לצאת ב-20 שפות. אינדיזיין תקרוס מזה. ב-3B2, מהנדס של בואינג מעדכן שורת מידע במסד הנתונים, והתוכנה פולטת אוטומטית PDF מעומד מחדש של כל הספר תוך דקות.
  • הוצאות לאור אקדמיות ומדעיות (STM): ז'ורנלים מורכבים של רפואה ומדע עם נוסחאות קשות, גרפים וטבלאות שמוזנים ישירות ממאגרי נתונים.
  • גופים ממשלתיים ופיננסיים: מקומות שחייבים להפיק דוחות ענק באפס זמן ובלי אף טעות אנוש במיקומי הטקסט.
הסיבה שממשיכים לקנות אותה היא שבחברות כאלה, זמן ודיוק שווים מיליונים. ברגע שהקמת את ה"תבנית" (הטמפלט) וכתבת את הקוד, המערכת עובדת על אוטומט וחוסכת סוללה של עשרות ביצועיסטים שהיו צריכים לעמד ידנית.

אז כמה התענוג הזה עולה?

פה מגיעה שורת המחיר שמסבירה למה זה לא נמצא על המחשב של כל פרילנסר מתחיל.3B2 היא לא תוכנה של "20 דולר לחודש ענן" כמו אדובי. זו תוכנת אנטרפרייז (Enterprise) לחברות. רישיון בסיסי למחשב אחד יכול להתחיל באזור ה-4,000 דולר(!), ורוב החברות הגדולות בכלל קונות את גרסאות השרת שרצות ברקע, ומשלמות על הטמעה ופיתוח סכומים שמגיעים לעשרות אלפי דולרים. כשזה מחליף מחלקת עימוד שלמה, זה פשוט משתלם להם.
זה מה שג'מני כתב לי:

הערכת עלויות (בדיולר אמריקאי):​

  • רישיון בסיסי (Desktop): המחיר לגרסת שולחן עבודה בודדת (Node-locked) מתחיל לרוב באזור ה-$4,000 - $5,000 כרכישה ראשונית.
  • מודל מנוי (Subscription): ארגונים רבים עוברים למודל שנתי שנע סביב $2,000 - $3,000 למשתמש בשנה, הכולל תמיכה ועדכונים.
  • גרסאות שרת (Server/Publishing Engine): עבור מערכות אוטומטיות לחלוטין שמייצרות אלפי דפים ללא מגע יד אדם, המחירים מטפסים משמעותית ויכולים להגיע לעשרות אלפי דולרים ($20,000 ומעלה), תלוי בהיקף השימוש.

גורמים המשפיעים על המחיר:​

  1. סוג הרישיון: האם מדובר ברישיון קבוע למחשב ספציפי או רישיון "צף" (Floating) שניתן לשתף בין משתמשים (יקר יותר בכ-20%-30%).
  2. תוספים (Add-ons): כלים לטיפול בטבלאות מורכבות, שפות מסוימות או אינטגרציה עם מסדי נתונים עשויים לעלות תשלום נוסף.
  3. תחזוקה (Maintenance): בדרך כלל ישנה עלות שנתית של כ-15%-20% ממחיר הרישיון עבור תמיכה טכנית ועדכוני גרסה.

החיסרון היחיד שלה עבורנו? עקומת למידה. זה לא לפתוח ולגרור תיבת טקסט. צריך ממש ללמוד לקודד את העימוד.

יצאתי מהפגישה הזאת בתחושה שעולם העימוד הוא הרבה יותר רחב, טכנולוגי ומרתק ממה שאנחנו רגילים לחשוב עליו ביום-יום בין אינדיזיין לתג.

מעניין אותי, יש כאן בפורום חבר'ה שעדיין עובדים עליה או שמכירים את המערכת הזאת מבפנים? אשמח לשמוע.


1773225701528.png


1773221334956.png
מלכודת האשראי המתגלגל: כך גורמים לכם לשלם את הריבית הגבוהה ביותר שיש

תחת השם הקליט "אשראי מתגלגל" מסתתרת ההלוואה היקרה ביותר במערכת הפיננסית. חברות כרטיסי האשראי והבנקים מציעים חיוב חודשי קבוע וידוע מראש על האשראי, ו"גלגול" היתרה לחודש הבא. אבל הריבית שמסתתרת מגיעה גם ל־16%, גבוהה מהריבית על המינוס. כך נימנע ממלכודת הגמישות המדומה



תחת השם הקליט והידידותי
"אשראי מתגלגל" מסתתרת ההלוואה היקרה ביותר שניתן לקחת מהבנקים ומחברות כרטיסי האשראי. האשראי המתגלגל הוא מסלול שבו מחליטים מראש על סכום חיוב חודשי קבוע — במקום לשלם את מלוא העסקאות בכל מועד חיוב. זהו אשראי גמיש ומאוד נגיש, אך בריבית גבוהה מאוד.

המנגנון פשוט: אדם בוחר סכום חיוב קבוע של 5,000 שקל לדוגמה. אם בחודש הראשון ההוצאות של אותו אדם היו 7,000 שקל, חברת כרטיסי האשראי תגבה ממנו 5,000 שקל, ו־2,000 שקל יתגלגלו לחודש הבא ויישאו ריבית. בחודש הבא נניח שההוצאות הסתכמו ב־6,000 שקל: שוב ייגבו 5,000 שקל, ו־1,000 שקל נוספים יתגלגלו. כעת תהיה יתרת חוב של 3,000 שקל שנושאת ריבית. אם ההוצאות נותרות גבוהות מסכום החיוב, היתרה תמשיך לגדול מדי חודש. את חלקו הארי של האשראי המתגלגל (מעל 90%) מספקות חברות כרטיסי האשראי, שתיק האשראי המתגלגל שלהן עומד על כ־15% מהאשראי שהן מעמידות.

"מהיום השליטה בחיובי הכרטיס עוברת אליך", כותבים בחברת כרטיסי האשראי כאל. "קובעים את גובה החיוב לפי מה שמתאים לכם", מסבירים ב־MAX. אך מאחורי ההצעה המפתה לשליטה בגובה החיוב נמצאות הריביות הגבוהות במשק. נכון לאוגוסט, הריבית הממוצעת באשראי מתגלגל עמדה על 15.6%. כלומר, על כל 10 אלף שקל שמתגלגלים, משלמים בשנה 1,560 שקל.
האשראי המתגלגל דומה במהותו למינוס בעו״ש: בשניהם האשראי גמיש ואינו קצוב בזמן. ההבדל הוא שבעו״ש כל הכנסה שמופקדת מקטינה אוטומטית את המינוס, ואילו באשראי מתגלגל היתרה לא תרד אלא אם מעלים את סכום החיוב או משלמים תשלום חד־פעמי.

ההלוואה מאוד נגישה: ה"גלגול" הוא תכונה שניתן להדביק לכרטיס אשראי קיים. כל מה שצריך הוא להיכנס לאתר חברת כרטיסי האשראי ולאשר בכמה קליקים

גם הריבית לרוב נמוכה יותר בעו״ש: באוגוסט 2025 הריבית הממוצעת בעו״ש היתה כ־12.07%, לעומת כ־15.6% באשראי מתגלגל. עם זאת, יש לקחת בחשבון שבעו״ש הריבית נגבית במדרגות שגובהן משתנה בין בנק לבנק. במדרגות הגבוהות במיוחד, הריבית על המינוס יכולה לעלות על 18% — כך שבמקרים קיצוניים, האשראי המתגלגל אינו בהכרח היקר ביותר.

הריבית גבוהה במיוחד מפני שזה אשראי גמיש ללא מועד פירעון קבוע. לעומת זאת, בהלוואה צרכנית רגילה לוקחים סכום חד־פעמי ומחזירים בתשלומים קבועים - ובדרך כלל בריבית נמוכה יותר. באוגוסט 2025, לדוגמה, הריבית הממוצעת בהלוואות בריבית משתנה (פריים) היתה כ־9.26% — נמוכה משמעותית מהאשראי המתגלגל.

קל יותר לבקש אשראי מתגלגל מאשר לבטל כרטיס

לא מדובר רק בהלוואה יקרה, אלא בהלוואה מאוד נגישה: ה"גלגול" הוא תכונה שניתן להדביק לכרטיס קיים, כך שכל מה שאדם צריך הוא להיכנס לאתר חברת כרטיסי האשראי, והוא רחוק מספר לחיצות עכבר מאישור ההלוואה. למעשה, קל בהרבה לבקש אשראי מתגלגל מאשר לבקש לבטל את כרטיס האשראי (מבלי להזמין חדש).

על פניו, אפשר לטעון שלמוצר יש היגיון נקודתי — למשל בתקופה של תנודתיות חריגה בהכנסות או בהוצאות — כשלא בטוחים שנחוצה הלוואה. זה גם לא מוצר ייחודי לישראל: לפי בנק ישראל, בארצות הברית פלח האשראי המתגלגל בכרטיסי האשראי נאמד נכון לסוף שנת 2023 בכ־24% מסך האשראי הצרכני, לעומת כ־4.6% בישראל.

היקף האשראי המתגלגל — שעמד באוגוסט האחרון על 6.39 מיליארד שקל — מעלה את החשד שהציבור לא משתמש באשראי מתגלגל כמענה נקודתי לתקופת תנודתיות בהוצאות או בהכנסות, אלא כהלוואה נוחה ויקרה במיוחד. אומנם באופן יחסי, שיעורו מתיק האשראי של החברות ירד מ־20% ב־2016 לכאמור 15% כיום, אך עדיין מדובר בחלק דומיננטי מתיק האשראי של החברות.

נתון נוסף שממחיש זאת הוא שמעל 80% מנוטלי האשראי לא משנים את סכום החיוב החודשי, באופן שמגדיל את החוב מחודש לחודש. גם בעת בקשת האשראי המתגלגל, חברות האשראי שואלות מה הצורך בגינו מבקשים זאת. ניתן לבחור למשל ב"רכב", "מחזור הלוואה במקור אחר", "חופשה או אירוע" – כלומר, מקרים שבהם הגיוני יותר לקחת הלוואה חד־פעמית מסודרת.

1000023904.jpg

החשש הוא שבעיקר משפחות מהשכבות החלשות נוטות להשתמש באשראי המתגלגל כפתרון קבוע ונוח. "כשחברת האשראי מציעה ‘להקל עליך’, היא בעצם מוכרת הלוואה יקרה במעטפת יפה", אומר לכלכליסט אוהד זינגר, מלווה משפחות לצמיחה כלכלית, שהגיע למקצועו לאחר שבעצמו נקלע למצוקה כלכלית. "כשאני בעצמי הייתי במצב כלכלי בעייתי, עם חובות וחיובי אשראי גבוהים, קיבלתי לא פעם הצעות ‘אטרקטיביות’ מחברות האשראי," הוא מספר. "הם אמרו לי: ‘יש פתרון – אתה תקבע כמה תרצה לשלם בחודש ואנחנו נתאים את עצמנו אליך’. מה שהם שוכחים לומר הוא שהשאר לא נמחק — הוא פשוט הופך לחוב, עם ריבית דו־ספרתית, שעליה מדברים בדרך אגב, אם בכלל".

לדבריו, רבים מהלקוחות שהוא פוגש כיום נופלים לאותה מלכודת. "חלקם מודעים אבל אין להם ברירה, ואחרים בכלל לא מבינים את המשמעות – הם רואים רק את האפשרות להוציא עוד קצת החודש. כשאני מציג להם את העלויות האמיתיות הם נדהמים; הם חשבו שחברת האשראי עושה להם טובה, עד שהם קולטים שהם משלמים ריבית שיכולה להגיע ל־15% ויותר. אז הם כבר ממש זעים באי־נוחות בכיסא".

זינגר סבור שאין למוצר זה זכות קיום: "אם אתה לא פילנתרופ של חברות כרטיסי האשראי, עדיף למצוא פתרון מימון זמני אחר, זול בהרבה".

למרות עבודת הפיקוח, התחום רחוק מלהיות מוסדר

בעבר, התחום היה פרוץ בהרבה, וחברות כרטיסי האשראי הפעילו שיווק אגרסיבי יחסית. באפריל האחרון, בעקבות ביקורת שערך בנושא, הנחה הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל את חברות כרטיסי האשראי והבנקים להבהיר ללקוחות כבר בתחילת התהליך שמדובר באשראי נושא ריבית, לפרט מראש את שיעור הריבית השנתית, ואסר עליהם להשתמש בכינויי שיווק כמו "כלי שליטה", "אמצעי בקרה", "תשלום קבוע" וכדומה.

בנוסף, הפיקוח על הבנקים גם אסר על מבצעי "מלכודת דבש", שבהם מוצעת ריבית נמוכה לתקופה קצרה שמתייקרת לאחר מכן.

עם זאת, התחום עוד רחוק מלהיות מוסדר: בחודש פברואר השנה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת כאל, בטענה כי הגדילה את מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי מתגלגל, וזאת ללא בקשה, יידוע או הסכמה מצד הלקוחות, באופן שגורם לצרוך אשראי נוסף ולשלם עליו ריבית גבוהה מהנדרש, בהיקף המוערך ב־161 מיליון שקל. כאל אמורה היתה להגיש תגובתה לבית המשפט ביום שלישי האחרון.

"יש מי שנקלעו למצב כלכלי קשה ונאלצו להשתמש בזה כפתרון זמני, אך רוב האנשים פשוט לא מודעים לעלות האמיתית של האשראי המתגלגל. יש כאלה שנהנים מה'נוחות' של תשלום מינימלי נמוך מבלי להבין לאן זה מוביל", אומרת שרון לוין, מנהלת מערך הסברה בארגון פעמונים. "בפועל, הם לווים כסף ביוקר, נהנים מאשליה של 'יש לי כסף', וזאת בזמן שהשימוש באשראי מתגלגל משפיע לרעה על דירוג האשראי, ועלול להקשות בעתיד לקבל משכנתא או הלוואה במחירים טובים".

מה חייבים לדעת ולעשות לפני שמתפתים ללוות?

ארבעה דברים שכדאי ללווים לעשות ולהבין לפני שמתפתים לקחת הלוואת אשראי מתגלגל:

1. אם יש לכם צורך באשראי, עדיף לבחון קודם הלוואה רגילה, שבה לווים סכום חד־פעמי.

2. ההשוואה צריכה להיעשות לא רק מול האלטרנטיבה של הלוואה רגילה או מסגרת העו"ש, אלא גם בין החברות שמציעות את האשראי. נכון לאוגוסט האחרון, כאל גבתה את הריבית הממוצעת הגבוהה ביותר על אשראי מתגלגל (16.43%), בעוד בנק לאומי גבה את הריבית הממוצעת הנמוכה ביותר (13.14%).

3. להיות אקטיבי: בשונה מהלוואה רגילה, שבה התשלום נגבה אוטומטית בכל חודש, באשראי מתגלגל יש לשלם באופן אקטיבי את החוב. כדאי אחת לחודש לבדוק את גובה היתרה, להקטינה ככל שניתן, ולהגדיל ככל שאפשר את סכום החיוב הקבוע כדי למנוע התגלגלות של אשראי נוסף.

4. כשהצורך בגמישות באשראי של משק הבית מסתיים, כדאי לשלם את יתרת החוב ולבטל את השירות.

כלכליסט
  • תודה
Reactions: rhehsuhya1 //
9 תגובות
כבר אמרתי לשלושה אנשים ולא ידעו מזה ויש אפשרות לקבל כמה אלפים בדרך ממש פשוטה אז כל מי שמתאים שיבדוק וירויח בהצלחה
רושמים בגוגל מענק עבודה פותחים איזור אישי ברשות המיסים למי שאין וזה לוקח שלוש דקות בהצלחה

👥 מי זכאי?​


  1. שכיר/עצמאי עם הכנסה מעבודה/עסק – תושב ישראל.
  2. גיל:
  3. הורים לילדים מתחת לגיל 19 – זכאים גם אם ללא גיל 55 dafnanaveh.co.il+12כל הזכויות+12פרוטוקול Protocol+12.
  4. מוגבלים עם שכר מינימום מותאם – זכאים גם אם אין להם ילדים או גיל 55+ ממשלת ישראל+14פרוטוקול Protocol+14Savey+14.
  5. מבחן הכנסה חודשית ממוצעת – נקבעת לפי כלל הכנסת העבודה באותה שנה חלקי מספר חודשי העבודה:
  6. מבחן נכסים – לא להיות בעלים (או בעלות של בן/בת הזוג/ילד תלוי) על יותר מ‑50% מבעלות במקרקעין מלבד דירה יחידה dafnanaveh.co.il+2פרוטוקול Protocol+2פרוטוקול Protocol+2.
  7. אינו עובד אצל קרוב משפחה (או בבעלות של קרוב מעל 25%)





📄 יתרונות נוספים​







📝 איך מגישים?​


  • הבקשה מוגשת כל שנה, אונליין או דרך הדואר
  • תוקף ההגשה:
    • לשנת המס 2023 – עד 31.12.2025.
    • לשנת המס 2024 – עד 31.12.2026
  • התשלום מתקבל תוך מספר שבועות, לעיתים בדצממבר או ביולי לאחר הגשת הבקשה
תורה וגדולה במקום אחד

מזל טוב מזל טוב מזל טוב

מוצאי השבע ברכות האחרון נראה כמו מוצאי שבת כזה. אני מסתובב בעיר לבד, בלי מלווה, עם בגדי שבת, אני כבר לא חתן. שקט באוויר. אוירה משונה כזו.

וזה הזמן לספור את הצ'קים שקיבלתי לחתונה. יש את הכסף מהבנדוד של סבא מצ'ילה - 1000 דולר. יש את הגרפיקאית של בוטיק השמלות של אמא - 3000 ש"ח. הבוס של אבא 1000 ש"ח [לא ידעתי, אבל אבא מגלם על הצ'ק הזה בתלוש שלו מס הכנסה, אז דה פקטו חצי מהכסף מכיסו]. השכן המזרוחניק 300. ועוד כמה דודות 200. (את המחבתות המיותרות מכרתי במחילה ברבי עקיבא 6).

ס"ה 9500 ש"ח.

==

כולל עטרת יצחק. מה אגיד לכם - מעין עולם הבא. אוירה מדהימה של תורה וגדולה במקום אחד. בזמן הסדר, אוכלי המן - לחם מן השמים. בבין הסדרים? אוכלי ניסים כלכליים!

לחם והשקעות מן השמים. הכל רותח. פינדרלה, בסדנו, SP500. 90/10. יאכטות במונקו. כימיכלים לבואש של משטרה. פלנטיר עדיפה על רפאל ורפאל עדיפה על לוקהיד מרטין. הכל מהכל. ואני לאט לאט מתחיל להבין מה אני צריך לעשות עם ה-9500 ש"ח.

אני קורא, מקשיב, מתווכח, ולדעתי אני כבר מומחה שוק ההון. בתחילה מהדסק הכלכלי של יתד. בהמשך גיליתי שיש פח כתום בהבנים גבול רמת-גן עם מבוגר שזורק לתוכו את עיתוני הגלובס הכתומים שלו. אני מרחיב אופקים.

הזאב מעטרת יצחק

עוברים כמה חודשים, ואני רוצה להיות עצמאי. לרכוש ולמכור בעצמי את המניות. סוחר עצמאי בבין הסדרים!

מתוך כל החומרים שקראתי - ואני עדיין קורא ולומד, רקחתי את המתכון שלדעתי ינצח: ארכוש ואמכור מניות בול לפי המלצות האנליסטים.

למי שלא מכיר - גופי ההשקעות הגדולים בעולם [וגם בישראל] מוציאים מדי פעם המלצות שלהם על מניה. המלצות למשל כמו "קניה חזקה", "החזק" "מכירה" וכו' .

תראו - הרי האנשים האלו בבנקים הגדולים, גולדמן זקס וג'יי.פי מורגן, הם כמו ה'מועצת' של עולם הכסף. אם הם אומרים 'קנייה' (Buy), מי אני שאחלוק עליהם? ואם הם אומרים 'מכירה' (Sell), אני בורח כמו מאש.

דז'לובסקי אומר תמיד: "תתעייצו עם מומחים". האם יש מומחים גדולים יותר מגולמן זקס וג'יי פי מורגן? או מהכלכלנים של מזרחי פועלים ומיטב? לאורן ניסע ונלך.

אבחר חמש מניות, כולן עם המלצות "קנייה חזקה": ברגע שלאחת מהן יש פקודת "מכירה" אני מוכר מיד ורוכש תחתיה מניה עם פקודת "קניה חזקה".

בלי שאלות, בלי סברות – "נעשה ונשמע".

וכמובן - פיזור. זה גם היה כתוב בטור של אלטשולר שחם במגזין המסחרי של המודיע. "פיזור," אמרתי לגיטי, בזמן שארגנתי שוב את הצ'קים מהחתונה, "זה הסוד". "אם חס וחלילה מניה אחת נופלת, הארבע האחרות הן כמו 'ערי מקלט'. אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו - והיה המחנה הנשאר לפלטה".


ותשואה ברוב יועץ. אבל אין צורך לקבל דבריו כתורה מסיני

בספסל בצד הכולל, יושב ר' חיים לוינסקי. אותו מקום כבר 40 שנה, מהחתונה. ללא שטעלע וללא כבוד. אבל לפי השמועה, הוא איש שוק ההון. ביום לומד גמרא, בלילה לוחש למניות הנכונות.

החברים אומרים עליו שיש לו את החוש הנכון. ידע בדיוק מתי לצאת מטאואר סמי קונדקטור. הוא קלע את הרגע הנכון לכניסה לנקסט-אקשן וכרית תעשייה (חברות שמכרו מרעומים לאקדחים והתפוצצו בעידן המלחמות החדש). מגע הזהב.

רואים אותו גם עומד הרבה בכספומטים של דיסקונט ומסתכל על גרפים. זה האיש.

לקח לי זמן להתקרב לר' חיים.

בהתחלה ניגשתי אליו והתחלתי לדבר איתו על העניין אם ספיקא דאורייתא לחומרא - מדאורייתא או מדרבנן. דיברנו גם על איזה ר"ש בכלאיים שמתנגש עם מהרי"ט אלגאזי בהלכות חלה.

אחרי כמה שיחות כאלו, כבר הרגשתי יותר נעים לדבר איתו על השקעות. התביישתי להציג לו שאני בעצמי המצאתי מודל - אז סיפרתי לו שזה מודל של הבוס של רעייתי מהעבודה [אשתי במוקד שירות לקוחות של פייכלר בחנוכה מבטחים], ושאני רוצה לשאול מה דעתו על המודל הזה. הוא דווקא הקשיב לי יפה, אבל עשה לי חתכת "וימאן".

"לא. אין לך שום סיכוי לסחור בעצמך. אני לא סוחר בעצמי, וכל מה שמדברים עלי זה שטויות. אתה אולי תרוויח פעם אחת מאיזה עליה של השוק, אבל אין לך סיכוי לנצח את בתי ההשקעות - אין אף בית השקעות מוסדי בכדור הארץ שהציג בהסטוריה תשואה של מעל 10 אחוז לשנה באופן קבוע.לבתי ההשקעות יש את הסוחרים הכי טובים, יש להם "מסוירת" של דורי דורות של השקעות, ויש להם תוכנות חכמות, וכולי וכולי. לכן, אם אתה רוצה לעשות "גורל" על הכסף שלך, תעשה את זה. אבל אם אתה רוצה לבנות לך פרנסה או עושר מהכסף, תעזוב".

לא אשמע בקולו. כבר בהבנה שלו על הספיקא דאורייתא ראיתי שהוא ראש בקיר. משהו שבו "מְשַׁמְרֵן אותו". אם רק היה מבין לעומק את התכנית המהפכנית הסודית שלי, היה מבין שהוא לא בכיוון.

אומר ועושה

אני נכנס לבנק. הפקיד מפנה אותי לקומה העליונה (איפה שאנשי העסקיים הרציניים נמצאים). אוויר פסגות. ניגש ליועץ ההשקעות. מבוגר, משופם, נראה לי היה פעיל מפד"ל בתקופת זבולון המר. דביר שמו.
"תשמע, אני לא חושב כדאי לך להיות סוחר עצמאי. אתה לא תנצח את המדדים לבד, למה שלא תקנה פשוט מדדים או תיתן לבתי ההשקעות לעבוד במקומך"?
"דביר, אני יודע מה אני עושה, תפתח לי בבקשה חשבון מסחר עצמאי. אני מכיר את הכל והתייעצתי".
הנה תחתום כאן, הרשאות גם באינטרנט. אתה יכול בכספומט בקומה הראשונה לרכוש ולמכור בעצמך את המניות. בהצלחה.

מדביר ירדתי ישר ללובי הכניסה בבנק. חדר כספומטים שלם! בדיוק לסוחרים עצמאיים כמוני! דחפתי את כרטיס האשראי שלי, נכנסתי למערכת. איזו תחושה חלומית. אוף, מסתבר שמניות בארה"ב זה רק בשעה 16:30. הלכתי הביתה מהורהר כולי, וחזרתי אחרי שעתיים. אלו היו שעתיים של הרהורי נפץ.

ואלו המניות שבחרתי:

מיקרוסופט (MSFT): כי מיקרוסופט. פייזר (PFE): כי אנשים תמיד יהיו חולים, השם ירחם, ותמיד יצטרכו תרופות. דיסני (DIS): כי בני הדודים החולצות הכחולות מפתח תקווה אמרו שהילדים מכורים לזה. אינטל (INTC): "טוב, אינטל זו חברה של 70 שנה. חזקה כמו המעבדים שלה. בנק אוף אמריקה (BAC): בנק זה כמו כספת. מי ששם כסף בכספת, הכסף נשמר.

מניה של מיקרוסופט עלתה $320. תוך חודשיים המניה טסה ל-$400. "גיטי!" אני צעק במטבח, "האנליסטים האלה הם צדיקים נסתרים! כל מילה שלהם – פנינה. אנחנו בדרך לדירה בבני ברק בלי משכנתא!"

גם באינטל זה התחיל על רגל ימין. פתאום, המניה זינקה ל-$40 בגלל איזה סובסידיה ממשלתית והבנה שTSMC לא מצליחה להקים מפעל שבבים מחוץ לטאייואן.

"נו, הנה זה קורה שוב!" בדיוק כמו במיקרוסופט. האמת חשבתי כבר שאם אשים פה עוד כסף עכשיו, אכפיל את הכל. אבל לא. אני לא זז מהעקרונות שקבעתי לי במודל. פיזור זה פיזור. ויציבות היא יציבות.

אבל משהו מוזר מתרחש באינטל: במשך חודשים אחרי הקניה, האנליסטים אמרו עדיין "קנייה" אבל בפועל המניה ירדה מ-$40 ל-$35, ואז ל-$30. החזקתי חזק. "אם הם עדיין אומרים Buy (קניה) - הם יודעים משהו שאני לא יודע".

ואז, בוקר אחד, המניה צנחה ל-$22 בעקבות דוחות קטסטרופליים. רק באותו רגע, בשעה 16:30 שעון ישראל, יצא העדכון: "הורדת דירוג ל-Sell [מכירה]".

אני פועל לפי ה"הלכה" שלי. מכרתי מיד ב-$22. הפסד נקי של כמעט 50%.

"לפחות הצלתי את מה שנשאר" ניחמתי את עצמי. יומיים לאחר מכן, המניה זינקה ל-$26 כי משקיעים חשבו שהיא "זולה מדי". הבטתי בכספומט ברעד - והלב נשרף. "האנליסט אמר 'מכירה' בקרקעית, ואני, כמו חסיד שוטה, הקשבתי לו"

גם פייזר גילתה שהעולם הפסיק לפחד ממגפות, והמניה התחילה לנזול למטה כמו נר של חנוכה בסוף הערב.

בדיסני נכנסה למלחמות תרבות ואיבדה מנויים. היה שם איזה חבר דירקטוריון שהחליט שמהיום כל המשחקים והסרטים של דיסני יהיו בדמויות של כהי עור כדי להפוך את דיסני לשיוויונית. השוק בעידן טראמפ לא אהב את זה. $2,000 שלי הפכו ל-$1,400.

"לא נורא, מיקרוסופט בטח מחזיקה את הכל" אבל מיקרוסופט באותה שנה פשוט "עמדה במקום". היא לא עלתה, היא רק התנדנדה כמו שאני עומד בשמונה עשרה.

הסיכום היה מחריד:

אינטל: 40%-

פייזר: 25%-

דיסני: 15%-

בנק אוף אמריקה: 5%+ (הנחת היחידה)

מיקרוסופט: 2%+

במקום 9,500 ש"ח, היו לי ביד בערך ש"ח 6,800.

כנראה שהמודל שלי לא היה נכון.

שבתי לר' חיים

סיפרתי לו על מה שקרה עם הבוס של אשתי. אבל הוא הבין במי מדובר.

ר' חיים הביט בי במבט ששמור לאלו שמנסים להסביר למה הם איחרו לסדר ב'. "תבין," הוא אמר והניח את ידו על כתפי, "האנליסטים האלו לא עובדים אצלך, והם בטח לא עובדים בשביל ה-9,500 ש"ח שלך. כשהם מוציאים 'המלצת קנייה', זה אחרי שהלקוחות הגדולים שלהם כבר קנו. כשהם מוציאים 'מכירה', זה אחרי שהם כבר הספיקו לצאת מהפוזיציה ולהשאיר אותך לסגור את האור. הטלפון הכשר שלך, הוא האחרון שמקבל את השיחה מגולדמן זקס"

יצאתי מהכולל. השמש של צהריים הכתה ברחוב בן זכאי. נכנסתי שוב לסניף הבנק, אבל הפעם לא עליתי לקומה של "אנשי העסקים הרציניים". עצרתי ליד דביר המשופם בקומה הראשונה.

"דביר," אמרתי בשקט, "תמכור הכל. את הכל."

הוא לא שאל שאלות. הוא רק הקיש כמה פעמים על המקלדת. "נשארו לך 6,800 ש"ח. מה לעשות איתם? להעביר לעו"ש?"

"לא," עניתי, ונזכרתי במילים של דביר מהפגישה הראשונה ובחיוך של ר' חיים. "תקנה לי בזה קרן סל. מדד S&P 500. או שתביא לי פה המלצה על גוף מוסדי שיעשה משהו עם הכסף הזה לחתונה של הילד הראשון שלי. וזהו. תנעל את המסך."

חזרתי הביתה. גיטי הסתכלה עליי. היא לא הייתה צריכה לשאול, היא ראתה את הפנים שלי. "נו? מה עם הדירה בבני ברק?"

"היא תבוא, אבל לא מה9500 ש"ח" אמרתי והתיישבתי ליד השולחן, "אבל היא תבוא כמו שלומדים תוספות. לאט, בהתמדה, ובלי לנסות להמציא את הגלגל מחדש. האנליסטים מגולדמן זקס יכולים להמשיך להמליץ, אני חוזר לסדר א'."

===

והזאב מעטרת יצחק? הוא פרש בשיא. היום הוא סתם אברך עם 6,800 ש"ח שצומחים לאט במדד, והרבה יותר שקט נפשי כשהוא פותח את הגמרא. לפחות עכשיו, כשהוא לומד על "המפקיד מעות אצל חברו", הוא כבר יודע בדיוק למי כדאי להפקיד אותן – ולמי ממש לא.

(מנהלים פליז, אל תהפכו את הפוסט למאמר. אני מעדיף אולו כאן בפורום כשרשור רגיל. תודה)
שיתוף - לביקורת אז והיום
אז והיום.
מאת: ש. לוינגר
שנת ה'תשפ"ו-[ג' אלפים נ"א]

קרני שמש ראשונות של בוקר בקעו מבין שני עננים לבנים, אני מביט בהן, מתפלא על היופי. הכיפה צונחת מראשי, אני תר אחריה מנסה להבין להיכן צנחה. אני מביט על האדמה, מרים גבה אחת כלפיה מעלה, אחר כך מרים גם את ראשי לשמיים.

רגע, הכרה נפלה בי. אני מביט לכל עבר, לא מבין. איפה אני? איך הגעתי הנה? מה זה המקום הזה?

איש מבוגר נושא מקל הליכה עובר לצידי, אני עוצר אותו. "סליחה".

האיש עוצר מביט אליי. "כן איש צעיר, הזקוק הינך לעזרה?"

"אכן", למה אני מדבר ככה? ממתי? 'אכן'. "היכן אנחנו?"

"יהודי אתה? מה שימך?" הביט בי האיש.

"הינני", מה קורה לי בדיבור? "יהודי אני. אבל אינני מכאן. שמי יואל מנצור". אני שולח יד ללחיצה, כנהוג בדורנו, אולם האיש לא הגיב, הביט בידי במבט מתפלא. "מה שימך?" החזרתי את ידי חזרה.

"נתנאל בן יגאל משבט בנימין אני", האיש מתקדם אלי מניח את כובד משקלו על כתפי, נעזר בי כמשענת. "היודע אתה כי חג היום להשם?" האיש נראה בעיניי מבוגר הרבה יותר מכפי הנראה לעין. "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום. עלינו להזדרז להגיע להר המוריה, אל בית המקדש".

היום חג? על איזה חג הוא מדבר?

"בוא, בוא נערי. נמשיך יחדיו אל מקום השכינה". האיש מושך אותי להתקדם, אני צועד איתו יחד. עולים לכיוון ירושלים – לפי הבנתי.

אני עדיין לא מבין מה אני עושה באזור ירושלים, איך הגעתי למצב שאני צועד עם איש מוזר בדרך לירושלים, בלי רכב או לכל הפחות האופניים החשמליות שלי.

למה אין כביש, וכל הדרכים הן דרכי עפר לא סלולים כלל? האם בשנת תשפ"ו הדרך לירושלים חזרה להיות כבימים עברו? האם בית המקדש השלישי נבנה? אם כן מתי?

מה הדבר האחרון שעשיתי? אני מהרהר בתוכי, מנסה להיזכר מה היו הרגעים האחרונים שחקוקים בזכרוני.

רגע! הייתי בשיעור של ר' אליהו פרידמן. אני מישיבת זכרון אברהם בבני ברק!!! אז איך הגעתי הנה? ומה קרה לדיבור שלי? מדוע אני מדבר בשפה מוזרה, כאילו בלעתי חמישה חומשי תורה.

"נו, נערי. תכף מכריז הכהן הגדול על השעיר להשם". מזרז אותי האיש. אני מתקדם מהר יותר.

שערי חומות ירושלים נגלות מול עיניי. גדולות, יפות. לרגע לא שיערתי שכך היא, ירושלים. שנה שעברה ביקרתי בעליות האלו, משום מה הן לא היו גבוהות כל כך כמו עכשיו, וגם הדרך הייתה סלולה בכביש אספלט, ובכניסה לעיר אין חומות ענק. מה קורה פה?

"הגד נא לי בבקשה, באיזו שנה אנחנו נמצאים?" דיבורי השתרבב חלק מן התקופה וחלק מהעתיד – כך אני מבין.

האיש נשען על חומות העיר. "השנה היא השנה העשרים ושבע למולכו של המלך חזקיה".

מה??? שנת מה? למולכו של מי? מה הולך כאן? נכנסתי למכונת זמן, בטעות? אבל עדיין לא המציאו מכונה כזאת! מה הולך כאן?!

"מה לך כי חדלת ללכת? אין פנאי להתמהמה הנה השומע הינך? זהו קולו של סגן הכהנים".

קולו בס חזק נשמע מהמשך הדרך, אני מאמין לאיש שמדובר בסגן הכהנים. השמש כמעט מגיעה לאמצע השמיים, העננים כבר אינם לצידה, החום יוקד. אני מזיע בכל חלקי גופי.

ראשי סחרחר עלי, אינני מצליח להבין מה אירע, איך הגעתי לתקופה הזאת? מה קרה לדיבור שלי? מי האיש הזה שמוליך אותי לאזור המוזר הזה שנקרא ירושלים? מה קרה להוריי? היכן היא משפחתי? האם ראש הישיבה שם לב שנעלמתי? לאיזו מכונת זמן נשאבתי?

אני מתחיל לרוץ עוקף את האיש, נכנס פנימה אל העיר.

אין אנשים, אף אחד, המקום כאילו שומם.

"היכן הם כולם?" אני מתחיל להשתגע מהדיבור הזה! האיש מורא לי להתקדם. אני מציית מתקדם אל פנים העיר. ולמחזה שראו עיניי לא ציפיתי.

המון אנשים צובאים את העיר העתיקה לבושים לבן, נראים כמלאכי עליון. אני מביט בפלא הזה בעיניים פעורות, הייתכן!!! יום כיפור היום!!! חלחלה עוברת בי.

מעולם לא רעדתי ביום כיפור. בכל עשרים שנותיי לא הרגשתי צמרמורת מהיום הזה. והנה לראשונה משהו בי מתחלחל.

האם זה קשור לתקופה בה אני נמצא? אולי זה בגלל שגם דיבורי השתנה מעט? יכול להיות שגם הרגשות השתנו בי?

שני זרים נצמדים אלי, עומדים קרוב מוחצים אותי מעט, אני מסתכל על לבושי, ונדהם. מהיכן הגיע הבגד הזה שאני לובש? ממתי אני לובש מן חלוק לבן כזה? הסחרחורת בראשי ממשיכה לחוג, הצמרמורת מטפסת במעלי גווי. רגלי חשבו להיכשל, אולם אני תופס אותם בכוח לבל יקרסו האחת אל חברתה.

קול רעש גדול בקהל, סגן הכהנים כיבד אל הבמה את המלך חזקיה. אני לא מצליח לראות אותו אבל כן שומע את קולו. וקולו משרה בי איזו שהיא נחמה, רוגע. אני מרגיש בטוח. המלך הזמין אל הבמה את הנביא ישעיה, חמיו. קולו המיס את ליבי.

לא הבנתי מה קורה לי.

או שהשתגעתי, או שאני חולם. זה לא יתכן! לא הגיוני בשום צורה!!! אין מצב שחזרתי בזמן! אני לא מאמין שאני בתקופה הזאת.

הרגשתי שזו הייתה אחת השנים הטובות שהיו לנו בתור עם, אחרי שלמה המלך.

אומנם הכרתי את המשך הסיפור, אבל זה לא הפריע לי בחוויה.

הנביא סיים את דבריו. אני רציתי יותר, השתוקקי להיות חלק מהמעמד. התקדמתי, דחפתי אנשים, אני רוצה לראות, להבין, להשכיל. אני צמא לדברי התורה המתוקים שנאמרו כת. מעולם לא שמעתי חידושים מעין אלו. ואני נחשב לעילוי בישיבה שלנו.

הגעתי! אני מאושר. עומד במקום המשקיף על הבמה הגדולה. אני שוטף את עיניי בכל מה שמסביב. והלב שלי צונח באחת. רגליי אינן מתפקדות, אני נתמך בשני אנשים שעמדו לצידי, כמעט נופל.

הייתכן!!!

בית המקדש נמצא מול עיניי!!!

בית המקדש הראשון!!!

הזהב, ההוד, הפאר, החן, אור מוזר בוקע ממנו. אור שמאיר כעין השמש. לראשונה אני מבין את משמעות המילים ירושלים אורו של עולם. אם בית המקדש מאיר בכזה אור, ודאי שירושלים תאיר את כל העולם.

הלב שלי דופק בעוצמה, המוח קולט כל פרט. אני חושב לרגע אחד על המשפחה, על החברים, כמה הם מפסידים. כבר לא אכפת לי איך הגעתי הנה, לא אכפת לי מה התאריך, מה השעה, ומי כל האנשים שעומדים מסביבי.

בית המקדש עומד על תילו, והוא מול עיניי.

מה זכיתי? למה דווקא אני? אני מדחיק את המחשבות האלו אחורה אל ירכתי התודעה, אני חייב עכשיו להתרכז. מה הוא אומר הכהן, אני בקושי שומע אותו. אני מרגיע את גופי המשתולל מהלם, ומקשיב בקשב לדברי הכהן, מסכת יומא מתחילה להתעורר בראשי.

הכהן הגדול עמד באמצע מולו הקלפי, לצידו שני שעירי עיזים עומדים אינם זזים, כמו ממתינים לגזר דינם. ובצד עומדים סגנו וראש בית אב.

הס הושלך בקהל, כולם ממתינים למוצא פיו של הסגן, אף אחד לא רוצה שהראש בית אב יפתח את פיו ראשון. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו...

קולו של הכהן הגדול מהדהד בקול "להשם חטאת". אחד מהשמות המפורשים נאמרו מפיו, אבל לא הצלחתי להבין דבר. קולו חזק, מעביר בי צמרמורת.

ואני ביחד עם כל הקהל צעקתי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל שלמדתי את המסכת הזו, אחרת לא הייתי יודע מה להגיד.

ידיו של הכהן הוכנסו לקלפי ויצאו מהן במהירות. שני גורלות. שני שעירים. בכל יד גורל אחר. אחד להשם ואחד לעזאזל.

הסגן הרעים בקולו. "אישי כהן גדול הגבה ימינך", שמחה נשמעה בקהל.

חוט צמר אדום נקשר על רגלו השמאלית של השעיר לעזאזל, והוא נלקח לפינה צדדית, ממתין לתחילת הגזרה שנפלה עליו.

בית המקדש כאן! אני לא מאמין! הוא נראה בדיוק כמו בציורים רק מואר וזוהר יותר.

אחר כך נעמד הכהן הגדול מול השעיר העומד להישחט וקשר לו לשון של זהורית על צווארו, הניח עליו את שתי ידיו והתוודה.

פתאום הבנתי מה זה ווידוי?! לא כמו שעשיתי עד היום, אגרפתי את יד ימיני והיכיתי במהירות על לוח ליבי, מנסה להספיק לסיים את הווידוי הארוך לפני החזן. לפתע הבנתי. כך זה צריך להראות!!!

"אנא השם", קולו של הכהן דומע, עיניו זולגות דמעות. תחינה בקעה מגרונו. "עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך... אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך..."

מעיניי גולשות דמעות. התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם. הבנתי איך אמור להראות יום כיפור רגיל. נזכרתי פתאום בכל סיפורי המשגיחים על אלול, שפעם בדורות עברו כשהיה מגיע אלול היו נכנסים אנשים לפחד, חרדה, מזדעזעים אמות סיפי הלב. כעת הבנתי במה מדובר! הלב שלי בקושי מצליח להחיל את שעיניי רואות.

הכהן סיים ושוב כולנו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". המילים האלו קיבלו משמעות מחודשת. כל הפאר, ההדר, ההוד, האור שבוקע מהמקדש, מתגמד ליד המלכת השם יתברך. זאת מן הרגשה כזאת שרק מי שנמצא במעמד הזה יכול להבין את זה.

הקרבן להשם נשחט, הכהן הגדול נכנס פנימה, ויצא. כהני עזר מיהרו את המלאכה, עוזרים במה שיכלו.

אחר כל זה ניגש הכהן הגדול והניח ידו על שעיר לעזאזל. והתוודה את עוונות בית ישראל. צמרמורת שבה וניערה את חושיי, מטלטלת אותי חזק. אני יואל מנצור הקטן מישיבת 'זכרון אברהם' בבני ברק משנת ה' אלפים תשפ"ו עומד ורואה את סדר העבודה. אותו סדר עבודה הנאמר מפי החזן כל תפילת מוסף של יום כיפור.

אני לא מבין מה זכיתי שהגעתי למעמד הזה? על מה העניק לי השם יתברך את הזכות הזו לחזור אחורה בזמן? אני צובט את עצמי, לראות שזה לא חלום, וזה לא. אני עומד ושומע את הכהן הגדול בוכה ומתוודה.

"אנא השם, עוו, פשעו, חטאו לפניך עמך בית ישראל". ואני בוכה יחד איתו. "כי ביום הזה יכפר עליכם..." שם השם המפורש בקע מגרונו של הכהן הגדול.

ואנחנו שעמדנו עד עכשיו צפופים, משתחווים על הארץ, וכל הצפיפות שהייתה לא הורגשה יותר, כאילו הקרקע התרחבה, גדל השטח. "ברוך שם כבוד מלכותו..." אנחנו צועקים בשלישית, פנינו טוחות בקרקע.

הכהן הגדול מסר את השעיר לעזאזל למי שמוליכו. והוא נילקח לבית שילוחו. רציתי ללכת אחרי השעיר, להבין מה יהיה גורלו, איזה אדם לוקח אותו, ואיך נראה כל התהליך. אולם יצרי תקף אותי להישאר, להביט. היופי היה מהפנט.

ספר תורה נפתח, הכהן הגדול החל קורא בו בפרשת אחרי מות. אבל הראש שלי כבר לא שם. אני משקיף על בית המקדש לא מאמין, אוחז את לוח ליבי. מה הולך כאן?

שמעתי את המלך חזקיה, את הנביא ישעיה, ראיתי את טקס סדר העבודה, עכשיו הכהן הגדול קורא בספר התורה שלו!!! מה עוד? הלב שלי דופק בעוצמה, אני מנסה לייצב אותו. הסחרחורות לא מפסיקות. הרעד ברגליי תוקף שוב. אני רואה שחור, ההכרה מתעמעמת לי.

שקט. אני שומע שקט. כאילו אני כבר לא קיים.

אולי אני כבר לא...


.....

ישיבת 'זכרון אברהם' תשפ"ו

"יואל מנצור, אפשר לדעת מה נראה לך שאתה עושה?" אני שומע קול מוזר, נעים ובו בזמן תקיף. הרב אליהו פרידמן? מה הוא רוצה? גם הוא הגיע אל העבר?

אני פוקח עיניים, מנגב את שפתיי מריר שינה. איפה אני עכשיו? איך הגעתי הנה? איך חזרתי להווה?

"אני לא מבין איך נרדמת בשיעור?" הרב מביט בי במבט חם, אוהב. זקנו הלבן מדגדג אותי. אני מתרומם בבהלה, ומתיישב מיד.

מה זה? איפה כל האנשים שמחצו אותי לפני רגע? איפה הכהן הגדול? המלך חזקיה? הנביא ישעיה? איפה כולם? מי החזיר אותי בזמן? רגע, רציתי להיות עד סוף שמיני עצרת. רציתי לראות את שמחת בית השואבה!!! רציתי להיות ברגל!!!

התחלתי לבכות.

"לא יואל אני לא התכוונתי...". הרב פרידמן התיישב לצידי מניח עלי יד. "בסך הכל רציתי להגיד לך שהפסדת את הסוגייה היפה ביותר במסכת יומא, זאת הסוגיה המרגשת ביותר".

"באיזו סוגיה מדובר?" אני נעמד שוב, מניח את שתי ידיי על מצחי. הסחרחורות אבדו, כאב הלב איננו, אני עומד על הרגליים, הראייה לא מטושטשת. מה קורה כאן?

"אני כמובן מדבר על סדר העבודה, היום התעמקנו בנושא הזה".

חיוך מאושר על פניי, אני מרגיש אותו. "כבר הייתי שם. לא הפסדתי דבר". אם כבר ההיפך הפסדתם אתם שלא באתם איתי!!!

"היית שם? אני לא מבין, איך?" הרב אליהו נעמד גם הוא תופס את מבטי. "על מה אתה מדבר, צדיק?"

"הייתי שם. ראיתי הכל. את סדר העבודה, את הכהן, את הנביא ישעיה, את המלך חזקיה. הכל".

"מתי?"

"עכשיו. חזרתי בזמן!!!".

"אני מבין", חייך לעברי הרב פרידמן. "אתה יודע השיעור היה משהו כמו ארבעים דקות, בכל הארבעים דקות האלו ישנת פה. זה הפריע לי כל מהלך השיעור. כאב לי על העילוי של 'זכרון אברהם' שישן בשיעור כל כך מרתק".

"אז מה בעצם זה אומר... שלא... זזתי מפה בעצם?"

"לא. היית כאן כל הזמן. וישנת", צחקוק קל בקע מגרונו של ראש הישיבה. "אתה בעצם האזנת לדברים שלי וחלמת אותם. וככה הייתי מצפה מעילוי שכל ראשו בתורה, שגם שהוא ישן, יקשיב ויחלום דברי תורה". הרב פרידמן העניק לי חיבוק אוהב.

.....

יום כיפור הגיע, ואני יודע!

השנה לא תהיה כמו שנה שעברה. יום כיפור הזה אני לא אעשה ווידוי במהירות, הפעם לא אנסה להספיק את החזן, השנה אני מתכוון להתפלל כמו הייתי אני יחידי בעולם.

השנה אדבר עם השם כאילו אני אדם הראשון בשעתו. כמו הייתי אני אדם הראשון. אין איש מלבדי. אהיה בבית המדרש בישיבה, התפלל במניין, אבל לא אהיה מקובע לחזן, אבכה, אתחנן, אבקש, הכל. כיחידי בעולם.

זה לא עוד יום כיפור רגיל.

אומנם חלמתי את יום הכיפורים בבית המקדש. אבל הייתי שם! אני יודע את זה! הרגשתי את זה בעצמות, בליבי, בכל תא בגופי.

זה יום כיפור אחר לגמרי. זה היום כיפור!!!

בעזרת השם אני משוחרר יותר, מרוגש יותר. מרגיש את יום כיפור כמו הייתי מזדעזע מאלול בדורות עברו.

אני יודע איך הכהן הגדול הרגיש כשהתוודה, ראיתי אותו. כעת אני יודע איך ווידוי אמור להראות. זו לא עוד דפיקת אגרוף על החזה. זה זעזוע הלב, שבירת חומות הגנה, ניקוי המידות. אלו לא סתם מילים שכתובים שחור על גבי לבן, אלו געגועים.

כשאמרתי עד היום 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרגשתי שאני אומר, מצטער, וזהו. היום אני מבין לא כך. אני לא אומר את המילים האלו רק כדי לכפר על חטאיי, אלא כדי להתקרב אל השם, יש בי געגוע אליו, ורק עוונותי הרחיקו אותי ממנו.

הווידוי הזה יוצר קירבה!

הבנתי את זה כשהבטתי בפניו של הכהן הגדול, כשאמר "אנא השם". זה לא היה 'אנא' של בקשה, זה 'אנא' של תחינה, והדמעות היו געגוע מהול בצער, בחרטה.

אז כן. אני עומד מול ארון הקודש עכשיו, שומע כל נדריי.

ויודע בוודאות גמורה.

יום הכיפורים הזה, יהיה שונה.

יהיה אחר!


- סוף -
בתקווה שגם לנו יהיה יום כיפור אחר. שנבין את המעלה של היום הזה. ונרגיש את הקרבה הנקייה לריבונו של עולם.
שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה