שיתוף < נוחעם נוסע באוטובוס...

  • הוסף לסימניות
  • #1
נוחעם נוסע באוטובוס...

"מוישל'ה אתה תשב שם. אתה רואה את שני הילדים האלו? לא שם עם הילד השמן [שבזה הרגע מסמיק מבושה], מאחורה. תיכנס על ידם. כן, איתם ביחד. יש שם מספיק מקום". "ואת דבוירה תשבי על אמא ליד האשה הזאת. מה? יש שם ילדה? שתשב על אמא שלה. תגידי לה".

"מה פתאום לחכות לאוטובוס הבא?", הוא אומר למי שניסה לצייץ משהו בכיוון, "נעלה כל המשפחה ונֶסתַּדר. אין שום בַּעיַה. תֶּראו שלכולם יהיה מקום. וחוץ מזה אנחנו לא אשמים שהחברה לא שולחים מספיק אוטובוסים. מי שיש לו בעיה שיתלונן בחברה".

וכך עולה נוחעם עם משפחתו הברוכה, לאוטובוס המלא, ואל תחשבו לרגע שהוא התכונן שמישהו ייסע בעמידה. לא. בסוף כולם – אבל כולם – ישבו. לזה עקמו את האף ולזה כמעט עקמו את הרגליים ["שיכניס אותם פנימה עוד יותר, תגיד לו שהוא כן יכול"], אך בסוף כולם יושבים, ונוחעם אפילו לא מהרהר בסיפוק, זה פשוט לו ככה.

אחר כך הוא מחפש למי יש למכור לו שבע ניקובים של נוער ["לא יודע. ככה קראו לזה תמיד" - הוא אומר לזה שיושב לידו ומנסה להעיר את אוזנו על ההבדל שבין רב-קו לכרטיסייה ועל המושג 'תיקופים'.] "יש לך ברב קו. אני ראיתי" הוא אומר לזה שעמד לפניו. מה כ'פת לך למכור לי, אני משלם בדיוק כמה שזה יוצא. יש לי אפילו מטבעות של עשר אגורות ואני ייתן לך מדויק" הוא אומר בעברית לא כל כך מדויקת, והוא ממש לא מבין למה ההוא מעקם את הפרצוף.

כן. ככה זה. יש כאלו שככה נוסעים ותמיד מסתדרים. תמיד יש להם מקום, תמיד ימצאו מי שימכור להם 'ניקובים', ותמיד כולם מסתכלים עליהם בעצבנות ובעוד כל מיני דברים, אבל זה הם. אין טקט, וכנראה שגם אין עוד דברים. העיקר עכשיו הם יושבים. מה יחשבו עליהם מעניין אותם כמו שמעניין את מי שקונה מצות כמה חורים יש מכל צד.

אבל כמה שיש כאלו – יש גם אחרים. בתחנה הבאה עלה אדם מבוגר עם זקן שיבה, ראיתי שהוא מסתפק הרבה אם לעלות או לא, בסוף החליט לעלות, וכל הדרך התעקש לעמוד. לכל מי שניסה לפנות לו מקום אמר בפסקנות "לא"! "אני עליתי על אוטובוס מלא כי הגעתי למסקנה שאני יכול לנסוע בעמידה, ולא כדי שאתה תפנה לי מקום. אתה ממש לא אשם שאני החלטתי לעלות לאוטובוס מלא". [ונכון ופשוט שיש מצווה לפנות גם לו מקום, ולא זה הנושא כרגע].

אז זהו, שיש אנשים ויש אנשים. יש כאלו שאוהבים להישאר בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, ויש שאוהבים לנסוע לטיולים ולמלאות את כל החסכים מילדות. אלו כמו אלו – לבריאות! אבל חשוב תמיד לזכור שלמרות שניתן להבין ולהכיל אנשים אפילו אם הם שונים מאתנו כל כך עד שכל מה שנראה לנו משונה להם נראה נורמלי – יש גבולות ברורים של מה שעושים ומה שלא עושים, מה שנקרא 'טקט'!

איך אמר פעם אדם חכם? 'טקט' – או שנולדים אתו, או שמתים בלעדיו. ולא שזה לא דבר נרכש, פשוט אלו שאין להם אותו לא מבינים ולא מכירים שהוא חסר להם, כך שלא מנסים כלום בכיוון של להשיג אותו.

נקווה שזה לא נכון במאה אחוז.

זונדל רחמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
איזו כתיבה מלאת חיים...
אני כמעט קמתי ממקומי. מה שבטוח ברכי נעו באי נוחות בשורה הזו
["שיכניס אותם פנימה עוד יותר, תגיד לו שהוא כן יכול"]
ההומור יחד התום של הילדים לאביהם החף מטקט, יוצרים בחיבור פסיפס תחושות רגשות והרהורים. ואין הקורא יכול להחלץ מהם אלמלא יגיע במסקנת מחשבותיו לעמק השווה.

קיצ'ר, היה שווה לנסוע בחיבורך!

נ.ב. בקטנטנה, אהבתי את הסוגריים... [גם אני אוהב להשתמש בהם]. אלא שיש שני סוגי סוגריים. ואולי ארחיב מעט להבהיר דברי.

האחד, שהסיפור ממשיך בתוך הסוגריים כתחושה / הרהור / וכדו', לדוג'
["שיכניס אותם פנימה עוד יותר, תגיד לו שהוא כן יכול"]
["לא יודע. ככה קראו לזה תמיד" - הוא אומר לזה שיושב לידו ומנסה להעיר את אוזנו על ההבדל שבין רב-קו לכרטיסייה ועל המושג 'תיקופים'.]
וזה פנטסטי בעיני. אני אוהב את זה.

והשני, שהסופר עוצר את הסיפור ומתאר לך מתחושותיו, השקפותיו וכדו' לדוג'
[שבזה הרגע מסמיק מבושה]
[ונכון ופשוט שיש מצווה לפנות גם לו מקום, ולא זה הנושא כרגע]
מזה הייתי מציע למעט, כי זה פשוט עוצר, [ואין כאן קשר לאיכות של הכתיבה המיוחדת:)...] את הרצף של הסיפור. ואולי להשתמש במיסגור שונה?
ותן לחכם ויחכם עוד.

אבל אחרי הכל, זה מסוג התיאורים שאני אוהב לקרוא!

מרציפן
תודה רבה לך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לאחר הביקורת המפורטת והמחמיאה של גרפולוג, כמעט שאין לי מה להוסיף.
רק הגבתי, שלא תחשבו שחלילה לא נהניתי מהקטע.
זה מדהים, זה תיאור מדויק וחווייתי. וכפי שאני אוהב - אין מילים מיותרות.

מצטרף להערה לגבי הסוגריים, ועוד הערה לגבי קיטוע.
כל שורה, במיוחד שורת דיבוב, שווה 'אנטר'. זה יחדד את העוצמה שבשורות

הצעתי החילופית, דוגמא בלבד:

"מוישל'ה אתה תשב שם. אתה רואה את שני הילדים האלו?"
"לא שם, עם הילד השמן..." - מישהו שם מאחורה מסמיק מבושה.
"מאחורה. תיכנס על ידם. כן, איתם ביחד. יש שם מספיק מקום".
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מה פתאום לחכות לאוטובוס הבא?", הוא אומר למי שניסה לצייץ משהו בכיוון, "נעלה כל המשפחה ונֶסתַּדר. אין שום בַּעיַה. תֶּראו שלכולם יהיה מקום.


הוא אומר בעברית לא כל כך מדויקת,


קטע יפה. מאלף. חי. עם הומור. מצטרפת לקודמי.
משהו אחד: הייתי משמיטה את הניקוד ואת הערה על העברית, כי זה רומז על אנשים מחוג מסוים, וזה חבל בעיניי וגם עלול לפגוע. התופעה עצמה מתוארת יפה ובחיות. ודי בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הקטע יפיפה.
הפריעה לי הקטיעה והמעבר החד מהדוגמא המתוארת בכזו חיות, לשמועס- החי לא פחות.
לעניות דעתי בין שני אלו היה המקום לשלוש נקודות הפסקה / שורה רווח כפולה- להבהיר תחילה של קטע חדש.

מיכל (בפתח, שיריונה, בת, בת, בת.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מכירים את אלה שתופסים חיזוק באלול?

אז זהו שר' נוחעם הוא ממש לא אחד מהם!

כל החיזוק האלולי נתפס אצל ר' נוחעם כעדות על אותה חולשה כרונית ממנה סובלים ה'מתחזקים' האלוליים למיניהם במשך כל השנה, וזה עוד בלי לדבר על הנפילה הצפויה להם במוצאי יום כיפור ישר אל תוך סיר הלוקשן...

יש אנשים שמבחינתם מעגל השנה הוא דבר שהולך וחולף, יצא אב נכנס אלול יצא אלול נכנס תשרי.

אצל ר' נוחעם, כל השנה זה 'אלול'!

כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'פסח' ולכן ר' נוחעם הוא מאלה ששואלים את המוכר במאפייה גם בי"ג כסלו, 'האם זה 'נטחן'...'
כל השנה זה אלול! בדיוק כמו שכל השנה זה 'סוכות', ולכן לא משנה מתי, תוכלו תמיד למצוא בכיס של ר' נוחעם שלל זכוכיות מגדלת עם או בלי לד, וגם כשכל האתרוגים נכמשו והפכו לכמעט בלתי נראים... הוא ממשיך לעשות אימונים על בלעטלאך של תפוחים...

ככה זה אצל ר' נוחעם, כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'תשעה באב'...

אם תשאלו את ר' נוחעם איך ייתכן שחותם ה'אלול' לא ניכר על פניו, הוא יגיב מן הסתם בתנועת ביטול ויאמר שזו לא הבעיה שלו, הוא כמובן יוסיף וימנה תריסר מגדולי ישראל שכפי הידוע לו מעדות של איש מפי איש - לא ראו עליהם שינוי מיוחד בין אלול לשאר ימות השנה, מה שאומר שזו כנראה 'בעיה' בעיקר של צדיקים.

בטח אתם שואלים את עצמכם, אז למה ר' נוחעם רועד כל כך... למה הוא נתקף ברעד בלתי נשלט שלא עוצר?
מתברר... שר' נוחעם רועד במשך כל השנה, בלי קשר או עם קשר לאלול..
זה שאנשים שמים לב לזה רק באלול ממש עושה לו עוול!

ר' נוחעם תמיד אמר שלפי הבדיקות שערך, גם הדגים שבים רועדים במשך כל ימות השנה ולא רק באלול, ואל תתווכחו עם ר' נוחעם שקיבל היתר מרב לצאת מהארץ למצפה התת ימי באילת כדי לבדוק עם סיסמוגרף ימי את הרעידות של הדגים וזה היה בכלל באמצע החורף.
הוא גם בדק פיזית את הרעידות של הדגים כשהוא הוציא אותם מהמים וצפה בהם איך שהם רועדים ורועדים ורועדים עד למותם הטראגי, 'הם כנראה נחתמו בספרן של רשעים גמורים' הכריע ר' נוחעם ומייד לימד עליהם זכות – לפחות הם זכו לקחת חלק במחקרים של ר' נוחעם...


אז מה הבעיה של ר' נוחעם? אתם בטח שואלים

היה זה רגע של גילוי לב מצידו של ר' נוחעם, כשהוא השיח את כאבו והתוודה בפה מלא, שמכל התפילות הרבות של הימים הנוראים, הוא לא יודע ואין לו שום מושג איך הוא מוציא מהפה את הקטע הזה שנקרא 'וידוי'...

הוא כל פעם נעמד מול הסידור, ופיו נאלם, הוא לא מצליח להוציא הגה מהפה, איך אפשר לשקר במצח נחושה כשעומדים לפני ה'? הוא פשוט לא מסוגל!

כל השנה ר' נוחעם מצליח איך שהוא להתחמק מזה, בכל שני וחמישי שאז התחנון מכיל בתוכו וידוי, ר' נוחעם עם חוש הריח המפותח שלו ל'שמחות' מצליח למצוא מניין עם חתן או אבי הבן או סנדק, גם אם לא הוא פונה לשטיבלאך החסידי, שם לבטח יש יארצייט/הילולא של איזה 'צדיק', אז הוא גם מתפנק על ליקר בננה שהוא כל כך אוהב.
וב'בין המיצרים' שחל בתקופה שנולדים רק בנות ב'מעייני הישועה' וביום ששום צדיק לא נפטר בו, ר' נוחעם נאלץ למצוא סיבה ממש טובה לברוח מהתפילה לפני תחנון, הוא כמובן אומר לעצמו שהוא ישלים אחר כך, אבל הוא תמיד שוכח...

מה שנשאר לר' נוחעם זה רק הווידויים של הימים הנוראים

אם זה היה רק 'יום כיפור', ניחא!
עשרה ווידויים? נו, עוברים את זה... גם ככה הוא סובל מהצום ומהקור של המזגנים, אז הוא יסבול עוד קצת מלומר מילים שהוא לא מבין איך הן קשורות אליו.

אבל מהסליחות של בני אשכנז ר' נוחעם לא יכול להתחמק, ושם הוא הרי צריך להתוודות, אך גם לזה מצא ר' נוחעם פתרון יצירתי במיוחד, ל'סליחות' הוא בוחר ללכת לבית הכנסת הכי צפוף באזור, ולפני הקטע של הווידוי הוא תר בעיניו אחר האדם הכי מפוקפק שבקהל ובאלגנטיות הוא מוצא את דרכו אליו וכך ר' נוחעם נעמד בצמוד אליו ומשתדל במהלך הווידוי לדפוק מחצה עליו ומחצה על אותו מפוקפק לא לפני שהוא העריך בעיניו החודרות עד חדרי בטן ששום מילה מהרשימה הארוכה של הווידוי לא תיאמר לבטלה על אותו אדם.

הבעיה הגדולה של ר' נוחעם היא שהוא גילה ממש לאחרונה שיש לו שורשים ספרדיים מלפני גירוש ספרד, [וזה כנראה המקור לאות 'עי"ן' שנוספה לשמו]
מה שאומר שהוא התחיל להגיד סליחות בסתר מראש חודש אלול, ונכון שיש הרבה מוקדי אמירת 'סליחות' עם קהל צפוף של בני עדות המזרח שיכולות להיות לו הפתרון האולטימטיבי, אבל זה אומר שהוא מסתכן בכך שאם מישהו חלילה יראה אותו מסלסל בסילודין את 'קה שמע אביונך, המחלים פניך'... כל המוניטין שהוא בנה כר' נוחעם בסכנה, ולזה הוא לא מוכן!


לאחר שאלת רב, ועוד רב ועוד רב, מצא ר' נוחעם את הרב שהתיר לו באופן פרטי לחבר נוסח ווידוי אישי ל'סליחות' אותם הוא אומר ביחידות וזה נוסח הוידוי של ר' נוחעם:

אנא ה' או"א תבא לפניך וכו' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל, מה לעשות, צדיקים אנחנו ולא חטאנו!
אהבנו, ברכנו, גמלנו חסד, דיברנו טוב, הרהרנו הרהורים טובים, ועדנו עצמנו לדבר מצווה, זכנו, זכינו וזיכנו אחרים, חמלנו, טהרנו, ישרנו, כיבדנו אב ואם, למדנו, מלמלנו דברי תורה ברחוב, ניחמנו, סעדנו, סיימנו מסכתות, עצרנו מכוניות בשבת, פיללנו, צמנו, צילמנו רבנים וגדולי ישראל, קמנו מפני שיבה, קינאנו קנאת סופרים, רשמנו דברי תורה, רתחנו מרתחא דאורייתא, שמענו שיעורי תורה בנסיעות, שמרנו שבתות, תנינו, תמכנו ונתמכנו...

מה נאמר וכו'...

ע"כ נוסח הווידוי של ר' נוחעם 'הספרדי'...


לעוד תכנים של ר' נוחעם כנסו ל -
ר' נוחעם בעל האתרוג 123 ר' נוחעם יודע לתקוע...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה