הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מאז ומקדם שמר תנחום חיבה לסוציולוגיה אבל לכדי מחקרים מעשיים הגיע רק אחרי קריאת סיפור של חיים ולדר על מלכת הכיתה שהשתעשעה בניסויים חברתיים.
מטבע הדברים בהיותו בחור ישיבה מוקדו המחקרים בתוככי בית המדרש ובריכוזים החרדיים הגדולים.
לו היו תוצאות הניסויים שערך רואות אור ומתפרסמות, לבטח היו מקדמות בצעד או שניים את עולם המדע, דא עקא שכדי להיות חוקר חברה טוב, חוץ מביטחון עצמי מופרז ויצירתיות נדרש גם להיות כאחד העם וחלק אינטגראלי מן החברה הנבחנת, כל אלה היו לו לתנחום ובמידה גדושה ועל כן מאס באור הזרקורים והעביר בפיראטיות מפה לאוזן את תוצאות התחקירים המהפכניות.
הוא ישב בקידמת בית המדרש באמצע 'סדר' גועש ובתיאום עם שני משתפי"ם הסתכל אל הפתח אל נקודה לא קיימת, מהר מאוד פנו עוד ועוד מבטים והסתובבו באינסטינקטיביות. מחקר נפרד ומאלף שזכה לשם 'תורת הפיזומים' גילה כי אם תפזם שיר בסביבת אנשים העסוקים בעניין אחר, קיימת סבירות גבוהה שבמהלך היממה הקרובה יפזמו גם הם את אותו הניגון, באמצעות אפקט הפרפר והפרפרזה עשוי הניגון להתפשט לערים ואף למדינות אחרות ולטווח של שנים.
בקרן רחוב הוא שאל עוברים ושבים איך מגיעים לנקודה מרוחקת. נחשף כי קיימים הבדלים בין הערים השונות. התשובות הנפוצות בבני ברק: "בסוף הרחוב שמאלה ושם תשאל", "אני לא מקומי", "מה? לבר-מצוה של שטרנברג?", כמו כן יש שנדים בראשם ולא עונים. הירושלמים דווקא נעצרים ומסבירים באריכות ובתנועות ידיים. במודיעין עילית ליוו אותו קבוצה של ילדים עם אופניים אל היעד. (לא נבדק באופן מקצועי – בבני ברק תחת שמש קופחת, בירושלים יום נוח וכהנה).
נבדקה התגובה לבקשת פלאפון לשיחה. רבים נוטים לשקר, מיד לאחמ"כ ממששים את הכיס בתנועה טבעית מפלילה ובבהילות מסיגים את היד. עם זאת לא תמו בעלי החסד שהמתינו בקוצר רוח לסיום השיחות הפיקטיביות שלו. הפעילות המחקרית נקטעה לאחר אשכול נזעם מאוד באיש את רעהו שהציף את הנושא.
אלו שסובבים הלוך חזור במעברים כל התפילה נוטים להתקלח לעיתים רחוקות. דיירים בקומות גבוהות חיים פחות. אותם שצועקים על נהג אוטובוס בלי מקומות, בסבירות שינסו לצלוף את הזבל מהחלון לצפרדע ולהאזין ממושכות לקווי נאייעס. המסתפרים בתדירות נמוכה יצליחו יותר בסודוקו ובשש-בש. מחבבי פרחים הם בעלי נטייה להשמנה.
המחקר הארוך והמשמעותי אך גם המרושע ביותר בחן את דפוס ההתנהגות של מי שמאחוריו מאריך מתפלל בתפילת הלחש ומעכב אותו מסיבות הלכתיות לפסוע 'עושה שלום' ולהמשיך בשגרת החיים. (במסגרת המחקר נרשם פטנט חדשני לזירוז ההליך – פרטים באישי בתשלום).
לאורך המחקר כולו הושקע מאמץ לצמצם את הפגיעה בציבור המתפללים, עם זאת פעמים רבות נאלץ תנחום עצמו לעמוד מאחורי מתפלל כדי לייצר מצב מוקצן לצורך המחקר.
רוב הנבדקים סובבו את הראש לאחור בקצב של בין חמישים למאה שניות ובמרץ משתנה. אותו הנבדק אם יתפלל בשטיבלאך עשוי לפסוע בחמיקה למרות האיסור. אך התוצאות המרתקות יותר הם בזמני המתנה ארוכים מהרגיל. יש שפוקעת סבלנותם ומורים היתר בשלב הזה, בפרט כשיש נוכחות צופים דלילה או לחילופין כשמתחיל מניין נוסף במקום. אחרים מוחים כפיים, דופקים או מכחכחים בגערה. יש שמנסים לבחון מחדש את טווח הארבע אמות.
חלק חשוב נוסף שבדק וגילה מגמה חיובית הוא החיכוך בין המעוכב למעכב אחרי התפילה. חלק קטן מאוד מהנבדקים בחר להטיח בגנות העמידה מאחורי מתפללים או אריכות בתפילה בכלל, הרוב הדומם חלף על פניו בסלחנות ונמנע מלהטיף או להעיר, גם כאשר פנה מיוזמתו והתנצל.
מה שחתם את המחקר ואולי גם את שורת הניסויים החברתיים הייתה תקרית מביכה. בסיום בדיקה שגרתית של חמש דקות מאחורי מתפלל נזעם, הוא פתח את עיניו לכדי מצמוץ והחליט לגמור להיום, סובב את ראשו באינסטינקט לבדוק אם מותר לו לפסוע ולחרדתו גילה שם דמות אדם מתנועע בעיניים עצומות, הסידור שבידו אוחז ב'ברך עלינו', ספק מתפלל בדביקות - ספק מתחרה מוצלח. המתפלל שמלפניו יצא משם בחיוך נקמני, מותיר אותו להתבודד במחשבות וחקרי-לב.
***
ובכן, אחר קבלת הלייקים והמחמאות הנימוסיות ובקשת המחילה, הוספתי בקשת ביקורת בכותר, אמקד ברשותכם את הנקודות הכואבות.
1. ההומור מאולץ מדי לטעמי, שאלתי היא אם אכן ועד כמה,
2. הטור בנוי טלאים טלאים, הוא עשה מחקרים, רשימת דוגמאות מחקרים, המחקר הנוכחי, תוצאות, נפילה. האם זה חריג?
3. המעטתי בתיאורי הסצנות כמעט עד לאפס, האם יש כאן תחליף הולם?
***
תורדוס שוחט החגבים
מטבע הדברים בהיותו בחור ישיבה מוקדו המחקרים בתוככי בית המדרש ובריכוזים החרדיים הגדולים.
לו היו תוצאות הניסויים שערך רואות אור ומתפרסמות, לבטח היו מקדמות בצעד או שניים את עולם המדע, דא עקא שכדי להיות חוקר חברה טוב, חוץ מביטחון עצמי מופרז ויצירתיות נדרש גם להיות כאחד העם וחלק אינטגראלי מן החברה הנבחנת, כל אלה היו לו לתנחום ובמידה גדושה ועל כן מאס באור הזרקורים והעביר בפיראטיות מפה לאוזן את תוצאות התחקירים המהפכניות.
הוא ישב בקידמת בית המדרש באמצע 'סדר' גועש ובתיאום עם שני משתפי"ם הסתכל אל הפתח אל נקודה לא קיימת, מהר מאוד פנו עוד ועוד מבטים והסתובבו באינסטינקטיביות. מחקר נפרד ומאלף שזכה לשם 'תורת הפיזומים' גילה כי אם תפזם שיר בסביבת אנשים העסוקים בעניין אחר, קיימת סבירות גבוהה שבמהלך היממה הקרובה יפזמו גם הם את אותו הניגון, באמצעות אפקט הפרפר והפרפרזה עשוי הניגון להתפשט לערים ואף למדינות אחרות ולטווח של שנים.
בקרן רחוב הוא שאל עוברים ושבים איך מגיעים לנקודה מרוחקת. נחשף כי קיימים הבדלים בין הערים השונות. התשובות הנפוצות בבני ברק: "בסוף הרחוב שמאלה ושם תשאל", "אני לא מקומי", "מה? לבר-מצוה של שטרנברג?", כמו כן יש שנדים בראשם ולא עונים. הירושלמים דווקא נעצרים ומסבירים באריכות ובתנועות ידיים. במודיעין עילית ליוו אותו קבוצה של ילדים עם אופניים אל היעד. (לא נבדק באופן מקצועי – בבני ברק תחת שמש קופחת, בירושלים יום נוח וכהנה).
נבדקה התגובה לבקשת פלאפון לשיחה. רבים נוטים לשקר, מיד לאחמ"כ ממששים את הכיס בתנועה טבעית מפלילה ובבהילות מסיגים את היד. עם זאת לא תמו בעלי החסד שהמתינו בקוצר רוח לסיום השיחות הפיקטיביות שלו. הפעילות המחקרית נקטעה לאחר אשכול נזעם מאוד באיש את רעהו שהציף את הנושא.
אלו שסובבים הלוך חזור במעברים כל התפילה נוטים להתקלח לעיתים רחוקות. דיירים בקומות גבוהות חיים פחות. אותם שצועקים על נהג אוטובוס בלי מקומות, בסבירות שינסו לצלוף את הזבל מהחלון לצפרדע ולהאזין ממושכות לקווי נאייעס. המסתפרים בתדירות נמוכה יצליחו יותר בסודוקו ובשש-בש. מחבבי פרחים הם בעלי נטייה להשמנה.
המחקר הארוך והמשמעותי אך גם המרושע ביותר בחן את דפוס ההתנהגות של מי שמאחוריו מאריך מתפלל בתפילת הלחש ומעכב אותו מסיבות הלכתיות לפסוע 'עושה שלום' ולהמשיך בשגרת החיים. (במסגרת המחקר נרשם פטנט חדשני לזירוז ההליך – פרטים באישי בתשלום).
לאורך המחקר כולו הושקע מאמץ לצמצם את הפגיעה בציבור המתפללים, עם זאת פעמים רבות נאלץ תנחום עצמו לעמוד מאחורי מתפלל כדי לייצר מצב מוקצן לצורך המחקר.
רוב הנבדקים סובבו את הראש לאחור בקצב של בין חמישים למאה שניות ובמרץ משתנה. אותו הנבדק אם יתפלל בשטיבלאך עשוי לפסוע בחמיקה למרות האיסור. אך התוצאות המרתקות יותר הם בזמני המתנה ארוכים מהרגיל. יש שפוקעת סבלנותם ומורים היתר בשלב הזה, בפרט כשיש נוכחות צופים דלילה או לחילופין כשמתחיל מניין נוסף במקום. אחרים מוחים כפיים, דופקים או מכחכחים בגערה. יש שמנסים לבחון מחדש את טווח הארבע אמות.
חלק חשוב נוסף שבדק וגילה מגמה חיובית הוא החיכוך בין המעוכב למעכב אחרי התפילה. חלק קטן מאוד מהנבדקים בחר להטיח בגנות העמידה מאחורי מתפללים או אריכות בתפילה בכלל, הרוב הדומם חלף על פניו בסלחנות ונמנע מלהטיף או להעיר, גם כאשר פנה מיוזמתו והתנצל.
מה שחתם את המחקר ואולי גם את שורת הניסויים החברתיים הייתה תקרית מביכה. בסיום בדיקה שגרתית של חמש דקות מאחורי מתפלל נזעם, הוא פתח את עיניו לכדי מצמוץ והחליט לגמור להיום, סובב את ראשו באינסטינקט לבדוק אם מותר לו לפסוע ולחרדתו גילה שם דמות אדם מתנועע בעיניים עצומות, הסידור שבידו אוחז ב'ברך עלינו', ספק מתפלל בדביקות - ספק מתחרה מוצלח. המתפלל שמלפניו יצא משם בחיוך נקמני, מותיר אותו להתבודד במחשבות וחקרי-לב.
***
ובכן, אחר קבלת הלייקים והמחמאות הנימוסיות ובקשת המחילה, הוספתי בקשת ביקורת בכותר, אמקד ברשותכם את הנקודות הכואבות.
1. ההומור מאולץ מדי לטעמי, שאלתי היא אם אכן ועד כמה,
2. הטור בנוי טלאים טלאים, הוא עשה מחקרים, רשימת דוגמאות מחקרים, המחקר הנוכחי, תוצאות, נפילה. האם זה חריג?
3. המעטתי בתיאורי הסצנות כמעט עד לאפס, האם יש כאן תחליף הולם?
***
תורדוס שוחט החגבים
נערך לאחרונה ב:
