לקרוא לאמא להיות נוכחת בלידה?

[אפשרי]

בעצם,
אשמח באמת להבין:
האם הוכח שכל מי שנולד בניתוח קיסרי בלי נוכחות האב- אין לו קשר עם האב?
כל מי שילדה בדיוק כשהבעל לא יכל להיות איתה (מסיבות אחרות ומגוונות- לאו דווקא דתיות) נחרץ גורל הקשר עם האב?

שאלה רטורית, יש להניח.

 

[shak10]

אני צריכה את בעלי לידי בלידה!!!
וגם אם הוא מאחורי הוילון ואני יודעת שהוא שם ושומע אותי ואני שומעת אותו זה מאוד מרגיע!
ומיד כשאפשר הוא נכנס לראות אותי ואת התינוק.
אבל שוב זה אישי לכל אחת מה שהיא מרגישה.

 

[yaffat]

אני די המומה מהאשכול הזה.
הייתי בטוחה, שברור ומובן מאליו שאם אמא באה ללוות את בתה בלידה, זה נטו בשביל הבת.
ממילא, זה אך ורק אם אכן טוב לבת עם זה.
הרעיון שאמא אמורה להשתתף בלידה כאשר זה מכביד על הבת - פשוט לא מתקבל על דעתי.
לא מבינה למה אמא לא יכולה לשאול את הבת בשיא הפשטות אם היא מעוניינת, ולמה הבת לא יכולה לענות בשיא הפשטות והכבוד והאהבה - כן או לא?
מה פוגע בזה?

מן הסתם הבעיה היא במקרים שבלידות הראשונות הבת מעונינת בזה כ"כ,
שבשאר הלידות האמא לא מעלה אפילו בדעתה לשאול אותה אם היא עדין מעונינת שהיא תגיע מרוב שזה ברור לה שכן.

 

[לבן]

התכוונתי לרגעי יציאת הוולד ולכל לכל שעות הלידה.

בעצם,
אשמח באמת להבין:
האם הוכח שכל מי שנולד בניתוח קיסרי בלי נוכחות האב- אין לו קשר עם האב?
כל מי שילדה בדיוק כשהבעל לא יכל להיות איתה (מסיבות אחרות ומגוונות- לאו דווקא דתיות) נחרץ גורל הקשר עם האב?

נראה לי שקפלר הייתה קוראת לזה "כשל איש הקש", אבל נניח לזה.
ברור שלא דיברתי על מקרה ספציפי, תגובתי הייתה על מה שהוצג כאן- כהנחה, שאם הבעל לא יכול לסייע פיזית בלידה- אז האישה לא זקוקה לו.

 

[poupee]

אמהות יקרות,
יש לי התייעצות דחופה להתייעץ איתכן,
בבקשה ענו לי אחרי מחשבה ובכנות.
אני לקראת לידה חמישית בעז''ה, עד עתה אימי שתחי' הצטרפה אלינו ללידות.
הודענו לה כשיצאנו לבית חולים. והיא ניצבה שם מיד עם כניסתנו לבית החולים.
במהלך השנים, (כמובן שהצורך הזה התגבר מלידה ללידה) אני מרגישה שבאיזשהוא מקום הנוכחות שלה מכבידה לי
ומונעת ממני את הפרטיות שלי עם בעלי בכל מהלך הלידה.
מה אתן מציעות לי לעשות?
.

מזדהה עם כל מילה שלך בלידה הראשונה שלי בעלי הודיע שהוא לא נוסע בלי אמא שלי ומאז לאמא שלי זה ברור שהיא חייבת לבא "יש לך לידות מאוד קשות" "בעלך לא יכול לבד".... בלידה האחרונה - הרביעית כל הזמן אמרתי לבעלי שהפעם ננסה ללכת בלי שתדע אבל מה שקרה זה שהיינו אמורים להיות אצלה בשבת ונסענו לבית חולים שעתיים לפני שבת אז הייתי חייבת לשלוח את הילדים אצלה וניסיתי להגיד לה שתשאר בבית גם יש לה עוד אורחים וגם הילדים אבל היא בשיא האדיבות הסבירה לי שהאורחים שלה יסתדרו בלעדיה וגם הילדים שלי זה בסדר לא חסר מי שיטפל בהם "ותחליטי את אבל אני נורא אדאג כל השבת, ויש לך לידות נורא קשות... ובעלך ... " בקיצור לא יכלתי להגיד כלום וכמובן היא הצטרפה.

 

[yaffat]

אני בהחלט קיימת, ועברתי לידות רבות, כן ירבו.
יולדת אכן מצויה במצב רגיש וכאוב וקשה ומתיש ונורא ואיום אבל אין מצווה שאומרת לה לכבד את עצמה. אין. תחפשי.
יש כן מצווה דאורייתא של כיבוד הורים.
וסליחה על חוסר הנעימות שנגרם לחלק מכן מהאמת הפשוטה שנכתבת פה, ואני אכתוב את זה שוב: בשנים האחרונות ניתנת לגיטימציה למידות פחות טובות.
האישה מצווה לכבד את אמה גם בלידה. תארנה לעצמכן. כן, גם בלידה.
כל הטענות שאמא תבין וכו', את זה תכתבו באשכול שתפתח אמא ליולדת שתשאל אם להצטרף ללידה או לא.
האשכול הזה נפתח בשאלה מצד היולדת, שכמה שהלידה שייכת לה אישית, היא עדיין מחוייבת במצוות כיבוד הורים.
כמו שלא תפסקי לעצמך בהלכות איסור והיתר וכד', כך אינך יכולה לפסוק בעצמך בהלכות כיבוד הורים.
ומי שזה מעצבן אותה לקרוא את זה, שתפתח קיצור שולחן ערוך בהלכות כיבוד הורים.

הרעיון הוא כזה.
יש הבדל אם נוכחות האמא מפריעה ומקשה על היולדת,
אני מאמינה שאם זה מפריע, אז יש כאן מקום לדון האם צריך לכבד הורים גם בלידה, כיון שזה אחד על חשבון השני,
אבל כמו שנראה אצל פותחת האשכול,
היא רוצה יותר להנות עם בעלה מהרגעים של לפני הלידה,
לא נשמע שנוכחותה של אמא שלה מציקה לה או מפריעה להתפתחות תקינה של הלידה.

א"א להגיב את אותן תגובות על מקרה כזה ועל מקרה כזה.

כמו שמחללים שבת בשביל נוחות ליולדת, ובעלה יכול להצטרף וכו' וכו',
אבל לא מדליקים מוזיקה ליולדת בשבת, נכון?
(או שאולי כן ואני לא מודעת?)
למה? לא צריך להסביר את ההבדל.

אותו הדבר כאן,
הכל תלוי כמה זה מפריע.

ו...כן.
גם בלידה אפשר לעבוד על המידות, ללא ספק.
בלידה עצמה זה קשה, כי את לא מרוכזת בדברים נעלים כאלו,
אבל בד"כ עבודה על המידות מהסוג הזה זה הרבה לפני הלידה, בעצם המחשבה על הנושא,
אבל כשמחליטים מכל הלב לשתף את אמא בכ"ז, בלידה זה כבר הרבה יותר קל אם את שלימה עם עצמך.
(עבודה על המידות המון פעמים זה לא עצם המעשה אלא הקושי להחליט לעשות את המעשה)

יש לי סבתא שמאוד מאוד אוהבת להיות מעורבת בחיי הנכדים, זה עושה לה טוב.

2 אחיות שלי קראו לה להיות איתם בלידה!!!!!!
(והיא לא אישה שהנוכחות שלה מוסיפה רוגע, בלשון המעטה, היא אשה מאוד מאוד מיוחדת אבל לחוצה לפעמים, לא מהדם וכו אלא מדברים אחרים)

את ההתרגשות שלה אי אפשר לתאר במילים,
ו..כן, הם צדיקות מאוד,
אני לא הגעתי לדרגה הזו,
אין לי עצבים לנוכחות שלה.

אבל לומר שלידה זה לא זמן לעבוד על המידות?????

אני חושבת שהם זכו ללידות קלות במיוחד, מי יודע אם זה לא בזכות המעשה הזה?
ולכו תדעו איזה צדיק או צדיקה יצאו מהם עם עבודת המידות כזו גדולה....

 

[מרחבית]

מן הסתם הבעיה היא במקרים שבלידות הראשונות הבת מעונינת בזה כ"כ,
שבשאר הלידות האמא לא מעלה אפילו בדעתה לשאול אותה אם היא עדין מעונינת שהיא תגיע מרוב שזה ברור לה שכן.

כן, בהחלט ייתכן.
ברור שבמקרה כזה הבת היא זו שאמורה לפתוח.

 

[1369]

היות וכבר נאמרו פה כל הדעות שרק אפשר להעלות
ובתוכן- גם תגובות כדעתי..

מה שנותר לי זה לשאול את @1369 - הצלחת למצוא פה ידיים ורגליים? הכל בסיידר?
מאחלת לך בהצלחה ובשעה טובה!

האמת שאני מאד מבולבלת, אני מאד במתח, איך אני יאמר לה ומה,
כי כעת ברור לי, אחרי שקראתי את כל התגובות שאני יהיה חייבת לעשות את זה, אחרת היא תגיע איתי גם בלידה תשיעית...
הקטע הוא שזה מכניס אותי ללחץ ומתח - וזה לכשעצמו מזיק.
אני מייחלת שהלידה תהיה בלילה... אבל כאמור זה לא פתרון.
מה שנשאר לי זה להתפלל לה' שישים לי את המילים הנכונות בפה, ושלא תצא תקלה תחת ידי.

תודה רבה לכן על השיתוף והעזרה.

 

[מרחבית]

האמת שאני מאד מבולבלת, אני מאד במתח, איך אני יאמר לה ומה,
כי כעת ברור לי, אחרי שקראתי את כל התגובות שאני יהיה חייבת לעשות את זה, אחרת היא תגיע איתי גם בלידה תשיעית...
הקטע הוא שזה מכניס אותי ללחץ ומתח - וזה לכשעצמו מזיק.
אני מייחלת שהלידה תהיה בלילה... אבל כאמור זה לא פתרון.
מה שנשאר לי זה להתפלל לה' שישים לי את המילים הנכונות בפה, ושלא תצא תקלה תחת ידי.

תודה רבה לכן על השיתוף והעזרה.

אחרי שקבלת כאן רקע והרחבה ודעות שונות, כדאי לך לגשת לאישיות תורנית מוסמכת, עם הבנה בנפש, ולשאול מה ואיך כדאי לעשות.

 

[תמרג]

האמת שאני מאד מבולבלת, אני מאד במתח, איך אני יאמר לה ומה,
כי כעת ברור לי, אחרי שקראתי את כל התגובות שאני יהיה חייבת לעשות את זה, אחרת היא תגיע איתי גם בלידה תשיעית...
הקטע הוא שזה מכניס אותי ללחץ ומתח - וזה לכשעצמו מזיק.
אני מייחלת שהלידה תהיה בלילה... אבל כאמור זה לא פתרון.
מה שנשאר לי זה להתפלל לה' שישים לי את המילים הנכונות בפה, ושלא תצא תקלה תחת ידי.

תודה רבה לכן על השיתוף והעזרה.

אולי שבעלך ידבר איתה?כביכול את לא יודעת?

 

[yudit10]

נראה לי שקפלר הייתה קוראת לזה "כשל איש הקש", אבל נניח לזה.
ברור שלא דיברתי על מקרה ספציפי, תגובתי הייתה על מה שהוצג כאן- כהנחה, שאם הבעל לא יכול לסייע פיזית בלידה- אז האישה לא זקוקה לו.

אין לי שום דבר נגד זה
רק שלפעמים אנחנו מקבלים כל מיני סיבות- ואת הסיבה הדתית אנחנו לא מקבלים.

 

[מלכה בול]

אשמח באמת להבין:
האם הוכח שכל מי שנולד בניתוח קיסרי בלי נוכחות האב- אין לו קשר עם האב?
כל מי שילדה בדיוק כשהבעל לא יכל להיות איתה (מסיבות אחרות ומגוונות- לאו דווקא דתיות) נחרץ גורל הקשר עם האב?

למה? בעלי נכח איתי בחדר ניתוח, והוא זה שלקח אח"כ את התינוק לתינוקייה בעוד הניתוח ממשיך.

 

[גיטרה]

למה? בעלי נכח איתי בחדר ניתוח, והוא זה שלקח אח"כ את התינוק לתינוקייה בעוד הניתוח ממשיך.

כיף לך, לבעלי לא נתנו להכנס ללידה רגילה(!) בחדר ניתוח, וגם לא טרחו לעדכן אותו שכבר ילדתי.......
רק הלחץ...........................................

 

[מרחבית]

אין לי שום דבר נגד זה
רק שלפעמים אנחנו מקבלים כל מיני סיבות- ואת הסיבה הדתית אנחנו לא מקבלים.

יש הבדל בין אילוצים לבין החלטה מראש.
סיבה דתית - זה כותרת מאוד מרשימה, שכל אחד יכול לשים תחתה מה שהוא רוצה וחושב וטועה ונדמה לו.
לגופו של עניין, בעל יכול להיות בעל טוב ואבא נהדר גם אם הוא לא נוכח. עדיין אם שייך ואפשר (ולא כל בעל עומד בזה. גם גברים עלולים להיות רגישים, להתעלף וכו') - זו יכולה להיות חוויה מכוננת. קפיצת דרך לקשר חזק בהרבה.
ושוב, אף אחת כאן לא מדברת באופן האסור. אך ורק על פי ההלכה.

 

[מרחבית]

מי שחי את כל חייו יותר מזוהה עם קבוצת בני מינו מאשר עם קבוצת הוא ובן זוגו, לא יכול להבין את זה. צר לי. יש יותר מדי נשים שיותר מזוהות עם נשים אחרות וחושבות שהן יותר קרובות להבין אותן, מאשר הבעל שלהן. ונח להן להסביר שגברים לא מבינים, שגברים לא יודעים. יתכן שזו גם טעות שהושרשה בהן מקטנות. גם הסבתא שלהן מצאה בגיסתה/שכנתה/אחותה אשת סוד, ואילו הסבא- נועד לשיחות פיננסיות עד חינוכיות.

יש כל מיני צורות חיים. לא בטוח שרק צורה אחת נכונה בלעדית.
גם כאלה שחיים במרחק מסוים - יכולים להיות מאוד מסורים ולחיות טוב ובריא.

 

[מלפפון]

האשכול הזה הוא דוגמא טובה לסוגי תקשורת.
ואף אחד לא יוכל להבין את השני מהמקום בו הוא נמצא.

אני גדלתי במקום בו אומרים בפירוש מה מרגישים ומה רוצים,
ומעולם לא חשבתי שזה חוסר בכיבוד הורים לומר לאמא שלי שהשבת לא נח לי לבוא.
והיא לא היססה לומר שבכל זאת היא מעדיפה השבת.

ואז מישהי שאלה אותי מקרוב איך לומר ומה להגיד,
ולא הבנתי את כל ההתנהלויות המתחמקות שלה.
אמרתי לה: תגידי לאמא שלך שאת לא רוצה וזהו.
לא יכולתי להבין שהיא לא יכולה לומר בכזו חופשיות..
עד שהכרתי מקרוב את אמא שלה, וגם אני התחלתי לנהוג כלפי האם בתקשורת בלתי גלויה.
התחמקויות, מילים נרדפות, שכחתי את הפלאפון בבית...

הניקיות שצידדו בעד תקשורת פתוחה, הן כאלו שגדלו כך ונמצאות בכזו חברה.
אלו שלא, מסוגלות לעמוד לידן בעת דיבור עם אמא שלהן ולהתעלף..

אמא שלי הסכימה לבוא איתי במשך שלוש לידות והערכתי אותה מאד!!
התקשורת שלה פתוחה גם עם בעלי, ושניהם עזרו לי. גם בעזרה פיזית טכנית, וגם רגשית.
בלידה רביעית היה לי פשוט שהיא אמורה להיות, אבל יצא שאיכשהו מצאנו את עצמנו עם הילדים ליד חדר לידה מחכים באוטו.. ואמא שלי הבינה שהגיוני יותר שהיא תשמור על הילדים.
היא התנצלה שהיא חוזרת איתם הביתה ולא תבוא.
בלידה חמישית בחרתי ללדת רחוק, ואמרתי לה שאני לוקחת בחשבון שהיא לא תוכל לבוא.
למרות ששתינו ידענו שעדיף לי יותר אם היא תהיה, אבל היא לא יכולה לתזז רק כי אני רוצה ללדת בבית חולים רחוק.

אני לא בטוחה שאסכים לבוא ככה עם הילדה שלי ללידה! שיהיה לי כח נפשי לעמוד בזה, לראות אותה סובלת. לתת מקום מכובד גם לבעלה.
אם אגלה שהיא אמרה לי שהיא לא תסתדר בלעדיי בעוד היא לא רצתה שאבוא, זה מאד יכאיב לי!!
אני רוצה שהיא תגיד לי בדיוק את הרצונות שלה, גם אם לא יהיה לי הכי נעים לשמוע שהיא לא זקוקה לי.

בפעם הראשונה שהבכורה שלי שהיתה צמודה אליי שיחקה עם בני הדודים, בגיל שנה וחצי בערך, וכשקראתי לה אם היא רוצה שניצל היא לא הסתובבה לעברי כי לא היה לה פנאי אליי, כבר הבנתי שהתפקיד שלי הוא לדאוג לטובתה.
והטובה שלה היתה שלא אתערב לה באותה עת.
אם היא היתה נענית לי בכל אופן מתוך רצון לכבד אותי, התקשורת בינינו לא היתה פתוחה!

לכן אני חושבת שכיבוד הורים תלוי כל אחד בתקשורת, במצב בשטח ובעוד נתונים.
זו רק היתה הקדמה..

לענייננו-
יולדת אמורה לקחת בחשבון רק את עצמה.
לא כיבוד הורים, לא כיבוד חמות, לא כיבוד גיסות,
רק את עצמה.

יש לה שני דרכים לכבד את עצמה:
או לפגוע על הדרך באחרים,
או לעשות את זה יפה.

היא יכולה להגיד לאמא שלה: את מפריעה לי בלידה.
והיא יכולה לנהוג כחכמתה, לשקר מפני דרכי שלום, לשכוח את הפלאפון, להגיע בטעות לבית החולים ופתאום ללדת, איך שהולך לה לפי סוג התקשורת הנהוגה אצלם.
להביא את האמא לבית חולים משום כיבוד הורים כשהיא מפריעה, נשמע לי איכשהו.. סוג של טיפש ברשות התורה..

הייתי בבית חולים וראיתי אבא אחד (לא חרדי) עם הבת שלו. הוא כל הזמן נדנד שהוא רוצה את זה ואת זה, ומתי רוםא יבוא ומתי ילך, ובגללו היולדות התיחסו פחות יפה לבת שלו!
כי הוא רצה בשבילה את הטוב ביותר, אבל רק גרם לה ליחס כאל נודניקית.

ראיתי אמא חרדית שחיכתה בחוץ כי כנראה לבת שלה היה לא נעים לומר לה שהיא לא צריכה אותה, והאמא כן היתה טקטית, אז היא חיכתה במסדרון ובינתיים איחלה לי מזל טובים..

ראיתי אמא רוסיה (אולי יהודיה) שהיתה עם הבת שלה 24/7 באותו חדר (יחד איתי).. וישנה איתה בלילה במיטה.. וניכר על הבת שהיא רצתה את זה.. ככה התרגלה עוד מחוץ לארץ.

כל אחד לפי הצרכים והרצונות שלו.
השאלה איך אתה מעביר מסרים.

לתקשורת פתוחה יש פלוסים רבים וגם את המינוסים שלה.
אבל לדעתי לתקשורת לא ישירה יש עוד יותר מינוסים מאשר פלוסים.
כי כלפי חוץ אתה נחמד ואומר רק מה שמשתמע, אבל בפנים אין קשר אמיתי ואם הכל בנוי רק על חיוב של כיבוד הורים, חיוב של כיבוד בעל, ולא מתוך רצון להיות יחד ולהתנהל יחד, זה גרוע ומעיב.
(או שזה לא מעיב על אלו שחיים ככה רק על אלו בסביבה שלא מבינים איך אפשר לחיות כך).

 

[פנינה לאה]

זה מחרפן אותי. מחליטים שהדברים שה׳ הכי רוצה, אסורים מסיבה דתית.
קשר עם הבעל זה הדבר הקדוש ביותר שיש לנו. תמיכה אמיתית של בעל באשתו במהלך הלידה והיכולת של אשה לעבור לידה בשמחה ובקלות (וללא אפידורל) הם רק מכח תורה ויהדות.
לא מדובר כאן ברעיונות מודרניים ולכן גם לא מעניין אותי שום מחקר- זו הבנה טבעית. זו התרחשות טבעית. מה שלא טבעי זה לקחת תופעות לוואי שהתרחשו בקהילות מסויימות ולראות אותם כרצון ה׳. העובדה שבעל לא יכול לעזור לאשתו פיזית בשעת הלידה היא ברכה. אני לא באה לנמק את מצוות ה׳, אבל קל להבין את הדבר הזה- הקב״ה רוצה לשמור על חינה של אשה בעיני בעלה. מכאן לבא ולהסיק שנחוצה עזרה נשית בלבד בחדר הלידה, וכך היא דרך היהדות- זו מסקנה מטופשת. צר לי. הקב״ה אסר מה שאסר, התיר מה שהתיר. יותר מכך, לדעתי כאשר לא מתאפשרת עזרה פיזית, בא מקומה של האהבה. מי שישכיל לנצל את ההזדמנות הנדירה הזו, יזכה לאושר גדול.
מי שחי את כל חייו יותר מזוהה עם קבוצת בני מינו מאשר עם קבוצת הוא ובן זוגו, לא יכול להבין את זה. צר לי. יש יותר מדי נשים שיותר מזוהות עם נשים אחרות וחושבות שהן יותר קרובות להבין אותן, מאשר הבעל שלהן. ונח להן להסביר שגברים לא מבינים, שגברים לא יודעים. יתכן שזו גם טעות שהושרשה בהן מקטנות. גם הסבתא שלהן מצאה בגיסתה/שכנתה/אחותה אשת סוד, ואילו הסבא- נועד לשיחות פיננסיות עד חינוכיות.
אז לא. לא כך ברא ה׳ את העולם.
נשים- הבעל שנמצא איתכן בבית, הוא הנפש הקרובה ביותר עלי אדמות. אם רק ירצה, אם רק תרצנה. מי שאוהב, רוצה לשמוע מה קורה לשני. רוצה להבין אותו. רוצה ללמוד אותו. רוצה לדעת אותו- דעת זה חיבור. מתוך הידיעה מה קורה עם השני, מה הוא מרגיש, מה הוא רוצה- מתחברים אליו. ולא מתוך שמגישים לו ארוחות צהריים.

ובבקשה, שאף אחת לא תכתוב לי באישי שיש מגזרים שלא יכולים. אין דבר כזה. אין שום מגזר שרוצה את הזוגות שלו נשואים-גרושים. איך קוראים לדבר הזה בלשון פשוטה? המ. עבירה.

זה נקרה צמצום!!

 

[שירים במעלות]

נסעה עם אמא שלה ללידה של התינוק המשותף שלהם והשאירה את בעלה בבית כי רצתה לכבד את האמא? את בטוחה???

זה פשוט הפוך מכל הגיון בסיסי (וגם מדעת תורה).

כן. אני 7 לידות ילדתי עם אמא שלי.
בלידה הראשונה באו איתי בעלי ואמא שלי.
אמא שלי קלטה שצריך להזמין לבעלי דולה והוא ממש לא יעמוד בזה
אז היא סננה אותו החוצה בחכמה וזו היתה הלידה הראשונה והאחרונה שהוא ליווה אותי.
כמו שכבר כתבו, כל מקרה לגופו.

 

[ש. צ. וינמן]

אם אגלה שהיא אמרה לי שהיא לא תסתדר בלעדיי בעוד היא לא רצתה שאבוא, זה מאד יכאיב לי!!

-
ובמקומות האלו אנחנו נופלים.
כי אם הבת שלך מעדיפה תקשורת לא ישירה. (בשונה מילדים אחרים)
והיא מדברת על זה בגלוי!!!
-
הכאב של מי קודם כאן.
ולא, אני לא באה להכריע.
אני באה לחדד את המורכבות.

 

[מלפפון]

-
ובמקומות האלו אנחנו נופלים.
כי אם הבת שלך מעדיפה תקשורת לא ישירה. (בשונה מילדים אחרים)
והיא מדברת על זה בגלוי!!!
-
הכאב של מי קודם כאן.
ולא, אני לא באה להכריע.
אני באה לחדד את המורכבות.

בד"כ זה לא קורה.

כי ילדים הגדלים בתקשורת פתוחה,לא יעדיפו תקשורת סגורה.
הם לא יודעים מה זה.

ההגדרה שלי בתקשורת פתוחה היא לא לומר הכל. ממש לא.
הרבה דברים לא אגיד גם לחברה קרובה מאד למרות שיש לי איתה תקשורת פתוחה.
הכוונה היא להיות נינוח ומובן.
שידעו מה הרצונות והצרכים שלך.
לא שתגיד מתוך חוסר נימוס שאתה מוכן לקבל עוגה לשבת,
השכן יתאמץ לשלוח לך, בעוד אתה נגעל ותזרוק אותה לפח.