התייעצות נקודתית או משהו: מירכאות כפולות ומכופלות ובלתי מקופלות

[משויטט]

"אז הוא אמר לי: "יוסי, ראיתי כתוב בספר כך: "אם אתה לא יודע מה לכתוב, אל תכתוב. כמאמר הפתגם: "לכל זמן ועט, עכשיו תתעשת, ראה והבט ועטך השמט וגו'""""
ידידים, מה עושים עם זה?

 

[מה הענינים]

אוי, זה מוצלח!
אני באופן אישי, בלי כל קשר לאקדמיה, משתדלת להמעיט כמה שיותר במרכאות, הן מציקות בעיניים ולא תמיד נצרכות
מתי חשוב מאד לכתוב אותם? כאשר אין אפשרות להבין בלעדיהם
אני הייתי כותבת את המשפט כך:
אז הוא אמר לי: יוסי, ראיתי כתוב בספר כך: 'אם אתה לא יודע מה לכתוב, אל תכתוב. כמאמר הפתגם: לכל זמן ועט', עכשיו תתעשת, ראה והבט ועטך השמט וגו'
יש כאן מישהו שלא הבין את המשפט ללא כל הקישוטים הנוספים שלו?

 

[משויטט]

אז הוא אמר לי: יוסי, ראיתי כתוב בספר כך: 'אם אתה לא יודע מה לכתוב, אל תכתוב. כמאמר הפתגם: לכל זמן ועט', עכשיו תתעשת, ראה והבט ועטך השמט וגו'
יש כאן מישהו שלא הבין את המשפט ללא כל הקישוטים הנוספים שלו?

זה יכול לעבוד מצוין אם לא כבולים לכללים או לתבנית. מה אבל עושים עם ציטוט רווי ציטוטים כשעומדים למשל באמצע ספר שלם שהציטוטים בו מסומנים במירכאות?
השאלה אם סימן מירכאות אחד יכול לסגור את כל הציטוטים מדין תשובה אחת לכל השאלות.
אגב, אותה שאלה בסוגריים (אם כי בכה"ג (-בכהאי גווני (דהיינו, במקרה כזה (לשון התלמוד הבבלי (-ארמית)))) אפשר אולי לשחק עם כמה סוגי הסוגריים שיש)

 

[ש. צ. וינמן]

ישנם שני סוגים של מרכאות:
יחידות וכפולות
שני סוגי המרכאות הם שווי מעמד ותפקיד, והבחירה ביניהם היא לרוב עניין שרירותי, ובלבד שהשימוש עקבי בתוך הטקסט.
נהוג להשתמש בסוג אחד של מרכאות (לרוב: הכפולות) בתוך הטקסט עצמו,
ובסוג השני (לרוב: היחידות) לציטוט בתוך ציטוט.

בסוגריים:
סוגריים מרובעים הם הפנימיים, או להוספה והשלמה.

 

[עדיאל]

@משויטט, שאלתך ענקית. והתשובה על כך היא כתשובה הנודעת לשאלה מה בין חכם לפיקח:
פיקח - הוא זה שיודע להחלץ מן הביצה, החכם - הוא זה שאינו נכנס לתוכה מלכתחילה.

ולכן, החכם שעיניו בראשו וקולמוסו בידו, יכתוב:
"אז הוא אמר לי: "יוסי, התעשת, ראה והבט ועטך השמט וגו'. הלא כך ראיתי כתוב בספר - מבוסס על דרך הפתגם: "לכל זמן ועט" - כך: "אם אתה לא יודע מה לכתוב, אל תכתוב". ובכך סיים הלה את תוכחתו הנוקבת".

 

[Natan Galant]

אישית עד לזה הרגע אינלי מושג מתי באים מרכאות, ומתי לא.
הכללים היבשים לא ממש תואמים את הכתיבה הספרותית המעודכנת.

 

[ציפה דריפה]

משום מה הגירסה של @עדיאל נשמעת לי הכי נכונה..
למרות שאין לי ידע בסיסי בדבר הזה...

 

[ש. צ. וינמן]

משויטט, שאלתך ענקית. והתשובה על כך היא כתשובה הנודעת לשאלה מה בין חכם לפיקח:
פיקח - הוא זה שיודע להחלץ מן הביצה, החכם - הוא זה שאינו נכנס לתוכה מלכתחילה.

ולכן, החכם שעיניו בראשו וקולמוסו בידו, יכתוב:
"אז הוא אמר לי: "יוסי, התעשת, ראה והבט ועטך השמט וגו'. הלא כך ראיתי כתוב בספר - מבוסס על דרך הפתגם: "לכל זמן ועט" - כך: "אם אתה לא יודע מה לכתוב, אל תכתוב". ובכך סיים הלה את תוכחתו הנוקבת".

-
צודק. כל זמן שקולמוסך בידך.
מה יעשו העורכים או המקלידים שמקבלים הוראות בנוסח:
"תראי, תכניסי סימני פיסוק לפי מה שאת מבינה, אה וגם סוגריים ומרכאות"
-
הם לא נכנסו לבוץ, הבוץ נכנס אליהם.
ולתמרן יפה במקומות אלו, זו אומנות. (אולי מינימליסטית)

 

[מה הענינים]

הכללים היבשים של המרכאות וכל שאר הניקוד, אינם תואמים את הכתיבה העכשווית
בגדול, אחרי נקודתיים ממש אין צורך לעשות מרכאות כאשר ברור שהולכים לצטט משהו
הדגשה של שם ספר או משהו אחר חשוב - אפשרית במרכאות יחידות
אפשר להתחשב קצת באינטלגנציה של הקורא שמבין.

לגבי סוגרים, אם יש בהם צורך, עדיף ללהטט בין כמה סוגי הסוגרים ולא ליצור משפט שמסתיים ב))))

 

[בתנופה]

שום כלל אינו תואם את הכתיבה העכשווית.
כללים וכתיבה עכשווית זה תרתי דסתרי.

כמה שיות פורץ גדרים וכללים זה עכשווי הרבה יותר.

 

[Rachel Greenstein]

(כמו למשל לכתוב ספר שלם בגוף שני)
ולעניין האשכול, גם אני חושבת שהנכון הוא שילוב בין שני סוגי המרכאות
והייתי נזהרת ממשפט שצריך לכלול 3 סוגים

 

[מרשמלו]

לגבי סוגרים, אם יש בהם צורך, עדיף ללהטט בין כמה סוגי הסוגרים ולא ליצור משפט שמסתיים ב))))

בכתיבה משובחת עדיף להמנע מהם בכלל!!

 

[עיגול רבוע]

סתם אפרופו:
על סוגריים ומרכאות ("(",")", """): בעוד הסוגריים ("(",")") כוללות סוגר ימני ("(") וסוגר שמאלי (")"), במרכאות (""") משתמשים בשני צידי המובאה באותו סימן. כך נעשה בכתיבה עברית בדר"כ. (אך קיימים סימני מרכאות (או "גרשים") המבדילים בין אלו שמימין למובאה ("”") לאלו שמשמאלה("“")).

וזאת מבלי לערב גם את הגרש הבודד...

 

[אסתיג]

מניסיוני, על פי רוב אני נוהגת כך וכל פסקה נידונה לגופה:
- בציטוטי פסוקים, מאמרים וכד', מקובלים הגרשיים הכפולים,
- בהדגשת מילה שנונה או הבעת משמעות נוספת מעבר למילה הכתובה עצמה כמו: "בציטוטי" מחשבות, מקובלים הגרשיים הבודדים
- בציטוטי אמירות בתוך פסקה - גרשיים כפולים
- אם מתקיים דו שיח ממושך - ניתן לוותר על הגרשיים בחילופי המשפטים החוזרים ונשנים ובלבד שיהיה ברור מי אומר מה, הפתרון הוא למשל כתיבת כל משפט של משתתף אחר בשורה נפרדת, עם או בלי מקף לפני, כמו רשימה.
- בשיחה ארוכה של משוחח אחד שכרגע הוא הדובר (אח"כ נשמע מה יש לשני להוסיף) גרשיים כפולים בתחילת ההרצאה, גם אם הופסק באמצעה ע"י הדובר השני לכמה שניות - (את כניסתו לשיחה מדגישים אם ע"י מרכאות פנימיות פותחות וסוגרות, בתוך השיחה או מקף בשורה נפרדת) - ומסיימים בהן בסופה.

 

[מה הענינים]

סתם אפרופו:
על סוגריים ומרכאות ("(",")", """): בעוד הסוגריים ("(",")") כוללות סוגר ימני ("(") וסוגר שמאלי (")"), במרכאות (""") משתמשים בשני צידי המובאה באותו סימן. כך נעשה בכתיבה עברית בדר"כ. (אך קיימים סימני מרכאות (או "גרשים") המבדילים בין אלו שמימין למובאה ("”") לאלו שמשמאלה("“")).

וזאת מבלי לערב גם את הגרש הבודד...

זה היה פרויקט רציני לקרוא את ארבעת השורות בלי לעזוב אותם באמצע

מרכאות וסוגריים הורסים את המראה האסטטי של הטקסט!