נספח לאשכול למטפלת ולמטופלת

[ה. בקר]

לא חושבת שזה נכון. מטפל מקצועי בד"כ מתחיל גם הוא לעבוד במגזר הציבורי, במקומות המוכרים ע"י גורמים ממשלתיים כמו משרד החינוך, הבריאות, הרווחה וכו'. אלו מקומות טובים לצבור בהם ניסיון וגם לקבל הדרכה מקצועית. אחר כך פונים לפעמים גם למגזר הפרטי. מטפל שעובד רק במגזר הפרטי שווה בדיקה אם ההסמכה שלו היא אכן מוכרת ומוכחת.

לא חושבת שמטפל מקצועי מתחיל דווקא במגזר בציבוריץ
הוא כן יעבוד בד"כ בתחילה עם "הנחיה" של מישהו מקצועי ובעל נסיון רב יותר.

 

[חיננית :)]

נראה לי שאם מישהי נמצאת בטיפול שלושה חודשים ולא מרגישה שום התקדמות אז באמת חבל על הכסף. כדאי לחפש מטפל/ת אחר/ת. שלושה חודשים זה מספיק זמן לבחון את הענין


דעתי הקטנה

הני - דברייך נכונים .
אבל
עד המשפט האחרון
ודעתי הקטנה היא
ששלושה חודשים הם בכלל לא אינדיקציה.!!!

תלוי בפתיחות של המטופלת - מאוד.
וקחי בחשבון את הזמן
שיש אנשים
שלא מסוגלים לדבר או לפתוח מיד את הנושא שבעקבותיו הגיעו.....
מפאת הפחד....החשיפה...הבושה....הבניית אמון.....ועוד...ועוד..
כי בכאלו מקומות זה לגמרי חשיפה!!!
שמעתי גם אנשים שלקח להם חצי שנה ואפילו יותר......
אני חושבת שזה משהו מאוד אינדווידואלי


ואני כותבת את זה בגלל שיש פה אנשים שיקראו ויברחו אחרי 3 חודשים...
וזה לא תמיד נכון !!!

 

[מרחבית]

מה את מגדירה טובים?

כבר נשתברו על זה קולמוסין באשכול השני...
כמו שמבררים על רופאים, כי יש טובים ויש שלא, למרות שכולם מורשים - כך גם כאן.

 

[מריומה~]

כבר נשתברו על זה קולמוסין באשכול השני...
כמו שמבררים על רופאים, כי יש טובים ויש שלא, למרות שכולם מורשים - כך גם כאן.

השאלה כאן אחרת.
כשם כשפרצופיהם שונים...
כך מטפלים שונים.
הכימיה היא מרכיב מאד משמעותי.
ואם אדם מרגיש לא טוב אצל מטפל זה לא מעיד דווקא על מקצועיותו.
יתכן שלו לא יהיה נעים אבל לאחר יהיה מוצלח.
ויתכן להיפך שלו יהיה מוצלח וטוב והמטפל נחשב מקצועי ויבוא חברו ולא יצליח להתקדם אצלו.
מבחינתי א.ב. של בדיקת מטפל זה מה ההסמכות שלו.
ואחר כך מה אומרים עליו.
כמה שנים במקצוע?
מה תחום ההתמחות הספציפית שלו ?
משרד הבריאות לא מעסיק מישהו ללא הסמכות מוכרות וזהו שאמרתי .

 

[מריומה~]

הני - דברייך נכונים .
אבל
עד המשפט האחרון
ודעתי הקטנה היא
ששלושה חודשים הם בכלל לא אינדיקציה.!!!

תלוי בפתיחות של המטופלת - מאוד.
וקחי בחשבון את הזמן
שיש אנשים
שלא מסוגלים לדבר או לפתוח מיד את הנושא שבעקבותיו הגיעו.....
מפאת הפחד....החשיפה...הבושה....הבניית אמון.....ועוד...ועוד..
כי בכאלו מקומות זה לגמרי חשיפה!!!
שמעתי גם אנשים שלקח להם חצי שנה ואפילו יותר......
אני חושבת שזה משהו מאוד אינדווידואלי


ואני כותבת את זה בגלל שיש פה אנשים שיקראו ויברחו אחרי 3 חודשים...
וזה לא תמיד נכון !!!

לא זו הנקודה.
כל אדם מרגיש אם הטיפול מיטיב איתו או להיפך.
ונכון בהחלט שיכול לקחת חצי שנה ויותר רק בשביל לבנות אמון בכדי לטפל.
3 חודשים זה זמן מספיק דיו בכדי שמטופל ירגיש אם יש בתוכו רצון להמשיך , אם משהו מושך אותו לשם.
אם הוא מרגיש יותר גרוע זה אור אדום.
אני אישית לא מאמינה שמטפל יכול לשכנע שההמתנה תהיה שווה וזה שיש עכשיו מצוקה והרגשה רעה זה רק סימן שהטיפול עובד.

הצפה רגשית זה הגיוני אבל מטפל טוב לא יפתח דברים בצורה בלתי מבוקרת.

 

[ה. בקר]

הני - דברייך נכונים .
אבל
עד המשפט האחרון
ודעתי הקטנה היא
ששלושה חודשים הם בכלל לא אינדיקציה.!!!

תלוי בפתיחות של המטופלת - מאוד.
וקחי בחשבון את הזמן
שיש אנשים
שלא מסוגלים לדבר או לפתוח מיד את הנושא שבעקבותיו הגיעו.....
מפאת הפחד....החשיפה...הבושה....הבניית אמון.....ועוד...ועוד..
כי בכאלו מקומות זה לגמרי חשיפה!!!
שמעתי גם אנשים שלקח להם חצי שנה ואפילו יותר......
אני חושבת שזה משהו מאוד אינדווידואלי


ואני כותבת את זה בגלל שיש פה אנשים שיקראו ויברחו אחרי 3 חודשים...
וזה לא תמיד נכון !!!

את צודקת
אבל כן נראה לי שאינדיקציה אפשר לקבל אחרי שלושה חודשים
משהו קטן, אפילו קטן מאוד צריך להיפתח.
אם המטופל עומד בדיוק באותה נקודה כמו בהתחלה, זה אומר דרשני.
לא צריך הרבה תזוזה, אבל משהו מינימלי.

ושאף אחד לא יברח בגללי.

לא זו הנקודה.
כל אדם מרגיש אם הטיפול מיטיב איתו או להיפך.
ונכון בהחלט שיכול לקחת חצי שנה ויותר רק בשביל לבנות אמון בכדי לטפל.
3 חודשים זה זמן מספיק דיו בכדי שמטופל ירגיש אם יש בתוכו רצון להמשיך , אם משהו מושך אותו לשם.
אם הוא מרגיש יותר גרוע זה אור אדום.
אני אישית לא מאמינה שמטפל יכול לשכנע שההמתנה תהיה שווה וזה שיש עכשיו מצוקה והרגשה רעה זה רק סימן שהטיפול עובד.

הצפה רגשית זה הגיוני אבל מטפל טוב לא יפתח דברים בצורה בלתי מבוקרת.

בדיוק.

 

[קריאת כיוון]

אשמח לקבל מטפלים ומטפלות מצויינים בב"ב לילדים ולנוער.
ממכבי.

 

[מגנטית]

יש היום מטפלים מקצועיים דרך קופות החולים שזה חינם.

מענין, המטפלים טוענים שהתשלום הוא חלק מהטיפול ויש לו משמעות לגבי הצלחת הטיפול,
איך זה 'מסתדר' פתאום עם הרפורמה החדשה?

 

[כתומה]

נראה לי שאם מישהי נמצאת בטיפול שלושה חודשים ולא מרגישה שום התקדמות אז באמת חבל על הכסף. כדאי לחפש מטפל/ת אחר/ת. שלושה חודשים זה מספיק זמן לבחון את הענין

לפי החשבון שלך 200 ש"ח * 4 פגישות* 3 חודשים, ובסוף זה לא עזר.
המון המון כסף לזרוק לפח, כי יכול לקחת כמה מטפלות עד שמוצאים מי מתאימה.

 

[ה. בקר]

לפי החשבון שלך 200 ש"ח * 4 פגישות* 3 חודשים, ובסוף זה לא עזר.
המון המון כסף לזרוק לפח, כי יכול לקחת כמה מטפלות עד שמוצאים מי מתאימה.

זו באמת בעיה.
אבל מי שרוצה באמת לטפל בעצמו ישקיע את הכסף הזה.
מי שלא ישקיע את זה, יישאר תקוע במקום שבו נמצא. עוגמת נפש, כאב לב והרגשה רעה עומדים מול כסף במאזניים. כסף זה דבר עובר. ההרגשה הרעה, עוגמת הנפש והכאב, אם לא יטופלו כנדרש, לעולם לא יחלפו. בד"כ יש להם נטייה להחריף.

השקעה שווה לטווח הארוך.

 

[בת יהודה]

זה נושא כאוב באמת.
המון אנשים ניסו כל מיני טיפולים בכל מיני שיטות, ו'זרקו' המון כסף לפח עד שהגיעו למקום הנכון.
מי שמכיר מקרוב מהו טיפול רגשי/פסיכולוגי, יבין טוב כמה לא פשוט למצוא את המטפל הנכון.
יש שזכו והמטפל הראשון היה זה שעזר להם, ויש לצערי הרבה שהסתובבו, ועדיין מסתובבים למצוא את מי שמתאים והם.
(האמת, לפעמים זה שלא מוצא, דרוש 'דרשני'. כי נכון שצריך חיבור למטפל. אבל אם כמה לא התאימו לו, זה אומר, או שהוא לא בשל לטיפול, או שהוא לא רוצה באמת לפתור לו את החיים).

 

[מרחבית]

האמת, לפעמים זה שלא מוצא, דרוש 'דרשני'. כי נכון שצריך חיבור למטפל. אבל אם כמה לא התאימו לו, זה אומר, או שהוא לא בשל לטיפול, או שהוא לא רוצה באמת לפתור לו את החיים)

ואז צריך למצוא מה הסיבה לכך. זה חלק מטיפול.
(למעט מקרים שהבן אדם בא לטיפול שלא מרצונו, ואז ברור למה אינו משתף פעולה).

 

[nechami21]

לגבי הטיפול בקופ"ח דרך בריאות הנפש-
יש קופות שיש להם מטפלים מצוינים, וללא עלות!
בלאומית בביתר יש מטפלת חרדית עו"ס קלינית שעובדת עם מבוגרים ונוער.
ואני בטוחה שיש גם בקופות נוספות.
אך- יש המתנה ארוכה, לכן שווה להרשם להמתנה גם כשמתלבטים. ואז כשמגיע התור אפשר תמיד לבטל. כדי להרשם יש צורך להיות מוכרים לבריאות הנפש על ידי אינטייק עם פסיכאטר.

אפשרויות נוספות לטיפול ריגשי /פסיכולוגי במחיר שפוי, שאני מכירה מעבודתי: (אולי ניתן יהיה להוסיף לאשכול זה רעיונות נוספים שאתם מכירים)
1. יש מוסדות חינוך (בתי יעקב ות"ת) העובדים עם קרן "ידידות טורנטו", הקרן מסבסדת טיפולים ריגשיים ופסיכולוגיים בהתאם לרמת ההכנסה של ההורים. ההורים משלמים השתתפות מסובסדת. הדרכת הורים וצוות כלולה בטיפול. ידידות טורנטו מקבלת רק מטפלים מורשים עם תואר שני, ולא קל להתקבל "לרשימה שלהם". לפניה- יש צורך בהפניה של המלמד לאיש הקשר במוסד שאחראי על התקשורת עם ידידות טורנטו. וכמובן למלא ולהגיש את הטפסים המתאימים.
2. ארגון ניצה- מסבסד טיפול ריגשי / זוגי ממטפלים מוסמכים ומוכשרים. לנשים שהם עד שנה אחרי לידה וזקוקים לייעוץ על רקע קשיים לאחר לידה. (כידוע לידה יוצרת שינוי במשפחה ולעיתים קרובות צפים קשיים שהיו מתחת לפני השטח גם לפני כן, זו ההזדמנות לטפל בהם) לפניה אל הארגון - ליצור קשר טלפוני.
3.תוכנית משפחה של 'נוה ירושלים'- http://nevefamilyinstitute.org/072-2/counseling-services/. הטיפול ניתן על ידי מטפלים בעלי תואר שני עם פיקוח והדרכה. העלות היא כ100 ש"ח לטיפול. הפניה אליהם היא דרך האתר או בטל 02-654-4600.

 

[מרחבית]

מענין, המטפלים טוענים שהתשלום הוא חלק מהטיפול ויש לו משמעות לגבי הצלחת הטיפול,
איך זה 'מסתדר' פתאום עם הרפורמה החדשה?

שאלה טובה ומעניינת.

 

[nechami21]

ניצה זה לא למקרי דיכאון קיצון?

ניצה היא אכן עמותה שנוצרה כדי לסייע לנשים עם דכאון אחרי לידה. אך היא מסייעת גם במקרים יותר קלים ושכיחים. זוהי עמותה מיוחדת עם הרבה לב וכבוד לשני.
ככל הידוע לי (מקוה שזה מעודכן) יש להם מגוון טיפולים. בפניה אליהם הם יכולים לאמר מה יש להם שיכול להתאים לכל פונה. הם עונים לכל פניה בצורה מכובדת וענינית.

 

[מריומה~]

ניצה היא אכן עמותה שנוצרה כדי לסייע לנשים עם דכאון אחרי לידה. אך היא מסייעת גם במקרים יותר קלים ושכיחים. זוהי עמותה מיוחדת עם הרבה לב וכבוד לשני.
ככל הידוע לי (מקוה שזה מעודכן) יש להם מגוון טיפולים. בפניה אליהם הם יכולים לאמר מה יש להם שיכול להתאים לכל פונה. הם עונים לכל פניה בצורה מכובדת וענינית.

השאלה אם נניח אמא רוצה לטפל בבנה בן ה-5 שסובל מחרדות. זה המקום?

 

[חלוש]

לפי החשבון שלך 200 ש"ח * 4 פגישות* 3 חודשים, ובסוף זה לא עזר.
המון המון כסף לזרוק לפח, כי יכול לקחת כמה מטפלות עד שמוצאים מי מתאימה.

זה נושא כאוב באמת.
המון אנשים ניסו כל מיני טיפולים בכל מיני שיטות, ו'זרקו' המון כסף לפח עד שהגיעו למקום הנכון.
מי שמכיר מקרוב מהו טיפול רגשי/פסיכולוגי, יבין טוב כמה לא פשוט למצוא את המטפל הנכון.
יש שזכו והמטפל הראשון היה זה שעזר להם, ויש לצערי הרבה שהסתובבו, ועדיין מסתובבים למצוא את מי שמתאים והם.
(האמת, לפעמים זה שלא מוצא, דרוש 'דרשני'. כי נכון שצריך חיבור למטפל. אבל אם כמה לא התאימו לו, זה אומר, או שהוא לא בשל לטיפול, או שהוא לא רוצה באמת לפתור לו את החיים).

"הסטטיסטיקות מראות שמטופל עובר 14 מטפלים עד שמוצא את הטיפול המתאים לו"
זה היה אחד מהמשפטים הראשונים (והמייאשים) ששמעתי מהפסיכולוגית הראשונה שנפלתי עליה אי פעם שם.
כמה נכון.
אז חוץ ממקצועיות של המטפל, כימיה עם המטפל, אבחון נכון,
קחו בחשבון גם כח - נכונות המטופל לעשות שינוי בחיים, זמן - נכונות המטופל להתמיד בטיפול , והמוווווון כסף.
כל אחד מהרשימה הזאת הוא מעכב גדול להצלחה של טיפול וכשנכנסים למערכת הטיפולית צריך לקחת אותם בחשבון.

 

[חלוש]

לגבי הטיפול בקופ"ח דרך בריאות הנפש-
יש קופות שיש להם מטפלים מצוינים, וללא עלות!
בלאומית בביתר יש מטפלת חרדית עו"ס קלינית שעובדת עם מבוגרים ונוער.
ואני בטוחה שיש גם בקופות נוספות.
אך- יש המתנה ארוכה, לכן שווה להרשם להמתנה גם כשמתלבטים. ואז כשמגיע התור אפשר תמיד לבטל. כדי להרשם יש צורך להיות מוכרים לבריאות הנפש על ידי אינטייק עם פסיכאטר.

.

חלק מהסיבה שכל כך קשה למצוא פתרונות לבעיות נפש זה חוסר פתיחות של הציבור.
הרי אין מצב שאני שואלת בת דודה/ שכנה/ חברה - אצל מי את מטפלת, מה יש לך לספר עליה, ובכלל, מה בדיוק גרם לך לפנות?....
וכך, מי שצריך נופל על האחד היחיד שכן שמע עליו איפשהו או פונה להוא מהעיתון.... מסתובב סחור סחור בין מטפלים שונים ומשונים ומכלה משאבים.
האשכולות פה בפרוג הם דבר מבורך, כי הם חלק מתהליך ההפנמה שטיפול בנפש הוא לא בושה ולא צורך חריג
ונחוץ מאד שיביאו פה גם מידע מסודר כמו שהבאת פה, נחמי.
אנשים מחפשים בנרות הדרכה מה לעשות בכל מיני מצבים, למי לפנות, מה העלויות, לאיזו תועלת לצפות ואין את מי לשאול.
אם יש לכם עוד מידע רלוונטי לגבי גופים שמתעסקים בנפש ואיך אפשר להיתרם מהם, יהיה מועיל אם תשתפו.

 

[מגנטית]

חלק מהסיבה שכל כך קשה למצוא פתרונות לבעיות נפש זה חוסר פתיחות של הציבור.
הרי אין מצב שאני שואלת בת דודה/ שכנה/ חברה - אצל מי את מטפלת, מה יש לך לספר עליה, ובכלל, מה בדיוק גרם לך לפנות?....
וכך, מי שצריך נופל על האחד היחיד שכן שמע עליו איפשהו או פונה להוא מהעיתון.... מסתובב סחור סחור בין מטפלים שונים ומשונים ומכלה משאבים.
האשכולות פה בפרוג הם דבר מבורך, כי הם חלק מתהליך ההפנמה שטיפול בנפש הוא לא בושה ולא צורך חריג
ונחוץ מאד שיביאו פה גם מידע מסודר כמו שהבאת פה, נחמי.
אנשים מחפשים בנרות הדרכה מה לעשות בכל מיני מצבים, למי לפנות, מה העלויות, לאיזו תועלת לצפות ואין את מי לשאול.
אם יש לכם עוד מידע רלוונטי לגבי גופים שמתעסקים בנפש ומה אפשר להיתרם מהם, יהיה מועיל אם תשתפו.

מאד מאד נכון!
וממש התפלאתי שבאשכול הקודם ציינו כמה פעמים שפרוג זה לא המקום להסתמך על מידע בנושא.
אני אישית לדוג' נעזרתי מאד מכל המידע שעלה ובעיקר בהתכתבות עם ניקית שאינני מכירה!
זוהי במה מצוינת להיעזר בלי להיחשף.....
לא יודעת איך אחרות מוצאות את המידע הנכון, אני התקשיתי למצוא ולו המלצה אחת אפילו על אשת מקצוע שרציתי לפנות אליה.
אז תודה לכל מי שמביאה מידע מועיל בתחום!

 

[nechami21]

השאלה אם נניח אמא רוצה לטפל בבנה בן ה-5 שסובל מחרדות. זה המקום?

לגבי ניצה- הטיפול הוא עבור האישה, ויש שם טיפולים מסייעים עבור האישה (לדוגמא יועץ לגברים- לבעל). אם אישה חושבת שהילדים שלה מפתחים פחדים בגלל שהיא גם מעט חרדתית, זה יכול להיות הזדמנות לטפל בעצמה, ובכך לעזור לילדיה.
לגבי ילדים- בכל הקופות יש היום טיפולים ריגשיים. יש קופות שיש להם הסדרים עם מכונים מקצועיים כמו 'מגן', או מכונים ששייכים ליד אליעזר, שהטיפול שם מקצועי ובעלות של בסביבות 50 ש"ח לטיפול. מדובר בטיפולים של תרפיה, ולא טיפול פסיכולוגי. (עם זאת, במכון מקצועי יהיה לרוב הדרכה של פסיכולוג לצוות התרפיה)

אולי זה הזדמנות לציין בהמשך לאשכול הקודם שאם ילדכם מתחיל טיפול של תרפיה רגשית כמו אומנות, מוזיקה וכדומה. (כמובן על ידי מטפל מקצועי ומוסמך כמו שצוין באשכול הסמוך שמטפלים חייבים להיות בעלי תואר שני עם תקופת הכשרה והדרכה מקצועית), כדאי לבקש מטרות מוגדרות ותיאור כללי של מהלך הטיפול בתחילת הטיפול, ודו"ח סיכום כתוב בסיום הטיפול. טיפול מקצועי יהיה טיפול שמערב אותכם ההורים בנעשה ויכלול פגישת קבלה וסיום איתכם ולעיתים גם פגישת אמצע והדרכת הורים. ואם יש גורמים מעורבים שמטפלים בילד (מורה להוראה מתקנת, מרפאה בעיסוק) כדאי ליזום ולשלם על שיחות טלפון משותפות כדי שהטיפול יהיה משותף ומקצועי.