קודם כל ברוכה הבאה!
דבר שני, לדעת מה ''נכון'' לעשות - זה רחוק מלהיות פשוט.
אני רואה מהאשכול הזה, למשל, שחלק מהנשים לא מכירות ולא רוצות להכיר ולא רוצות להאמין, שיש תינוקות שצורחים בלי סוף. כן, גם על הידיים. גם אחרי שרצת לרופאים, והם אמרו לך להשאיר אותם לבכות, כי אין להם כלום. ואת לא שומעת להם, לרופאים - כי את מבינה שאם ילד בוכה - יש סיבה.
ואת קמה שוב ושוב ושוב, לפעמים כל עשר דקות. חודשים על חודשים. ואת לא יודעת מה עוד לנסות, וכל העולם מטושטש לך מעייפות מתמשכת, ואתם בוכים ביחד (גם את זה השכנה שומעת?) ומישהי כתבה כאן, שעזבה עבודה.
ושאלת חכם אפשר לעשות רק אחרי שיודעים את כל הפרטים במדויק, ולא על ידי השערות פרועות שמשערים מבעד לקיר, ולפי הדוגמא של ילדים אחרים, שנרגעים מהר, וישנים כמה שעות רצוף.
נכון, לא כולם ככה. כל אחד והסיפור שלו. יש הכל בעולם. יש הזנחה. יש התעללות. יש טעויות קריטיות. יש הכל. ויש גם את מה שכתבתי למעלה.