סיכום אתגר חודש טבת- הזוכים והצל"שים

  • הוסף לסימניות
  • #21
תודה רבה ,
חן חן,
אולי אני לא יודעת חשבון
אבל הורדתי את הגרביים...
מיום רביעי בחצות עד יום שני בבוקר
זה 4 וחצי ימים כולל שבתות וחגי ישראל,
אז קצת הגזמתי שם למעלה,
אבל אנא לא להתלונן סתאאאם
למי שלא הבין/נה:
תגובתי כולה נכתבה ברוח טובה ואוירה הומוריסטית. כולל הקטע שצוטט לעיל.
ואיך אמר לי בוקי מזורי כשנתתי לו אלפייה בשביל להשקיע אותה בעיסקה שלימים התגלתה ככושלת: "תאמין לי!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מי שלא הבין/נה:
תגובתי כולה נכתבה ברוח טובה ואוירה הומוריסטית. כולל הקטע שצוטט לעיל.
ואיך אמר לי בוקי מזורי כשנתתי לו אלפייה בשביל להשקיע אותה בעיסקה שלימים התגלתה ככושלת: "תאמין לי!"

הכל ברוח טובה...

רגע,
הרוח הזו שהעיפה לפני כמה ימיים חצי מדינה וקראו לה סופה- היא גם רוח טובה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
הכל ברוח טובה...

רגע,
הרוח הזו שהעיפה לפני כמה ימיים חצי מדינה וקראו לה סופה- היא גם רוח טובה?
על זה כבר אמרו חכמים:
רק בישראל כמה טיפות גשם ומטר הופכות ל"סערה", אבל מטחי טילים בדרום אינם אלא "טפטוף"...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
למי שלא הבין/נה:
תגובתי כולה נכתבה ברוח טובה ואוירה הומוריסטית. כולל הקטע שצוטט לעיל.
ואיך אמר לי בוקי מזורי כשנתתי לו אלפייה בשביל להשקיע אותה בעיסקה שלימים התגלתה ככושלת: "תאמין לי!"
גדי, כתבתי פעם טור על טיפוס מהסוג של בוקי מזורי המקסים והנלבב שלך.
היפה בטור?
כל כולו מהזווית של המספר, כולל ההתייחסות למשפטים משמיע הפרטנר (שלא מדבר בטור כלום)
אולי אשלח לך בפרטי
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
גדי, כתבתי פעם טור על טיפוס מהסוג של בוקי מזורי המקסים והנלבב שלך.
היפה בטור?
כל כולו מהזווית של המספר, כולל ההתייחסות למשפטים משמיע הפרטנר (שלא מדבר בטור כלום)
אולי אשלח לך בפרטי
נשמח שתפנק את הציבור.
איך אמר מיקי מזורי (בנדוד של בוקי השכן ממול) לאריתראי בגילופין שכיוון אליו אקדח: "תן בראש!"
נ.ב. מאז לא שמעתי ממיקי יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נשמח שתפנק את הציבור.
איך אמר מיקי מזורי (בנדוד של בוקי השכן ממול) לאריתראי בגילופין שכיוון אליו אקדח: "תן בראש!"
נ.ב. מאז לא שמעתי ממיקי יותר.
חבל לי לבזבז את זכות ההעלאה השבועית על ז'וז'ו (הבוקי שלי), הטרו חביב, לא יודע אם יותר מזה. וגם די אלים, לא כ"כ יבוא בטוב לחלק מהגולשים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

במבט ראשון - כריכה
שהגיע הספר לידי לראשונה כבר חשתי במתח העוטף את הספר בקרח קפוא.
דגל משולב מרמז על אולי המלחמה הקרה? ארה"ב ורוסיה לא נראות כידידות משכבר הימים הלא כן? מה שאינו מטיל צל של ספק זה שמדובר בדרך זאת או אחרת בעלילה המתרחשת בארצות הללו.
מתח, נוער בוגר - טוב, בחשיבות מעלעלת בכריכה האחורית, הודפת את השגרה המלחיצה וצוללת לתוך עולם קפוא.
התחלנו.

1750853900176.png

במבט שני - עלילה
במקום להתיש החלטתי לערוך סיקור קצר, ולא דווח יבש ואדיש על עלילה מותחת.
הפרק הראשון נראה כאילו נפתח באמצעו של הספר, נער שאיבד את זכרונו, ולפי המשיכות והנטיות מתגלה כיהודי שומר תורה ומצוות. לפי דבריהם של הרופאים הוא איבד את זכרונו עקב הרעלת מזון שאותה הגו האמריקאים חסרי המצפון. רבים מתו, חלקם ניצלו אך למרבה הצער איבדו את זכרונם עקב הסיבה הטראגית.
כפי שאפשר לצפות הוא מאמין בדברי הכזב, אך תחושה עמומה מאותתת לו בדבר מה שאינו כשורה.
נדלג קדימה - הוא נמצא בתוך פנימיה צבאית, עם כללים נוקשים כמו שרק רוסיה יכולה להעניק. מכיר חברים שכמוהו איבדו את זכרונם.
במקביל נפרסת עלילה על דיוויד, יהודי אשר נרתם לחיפושים אחר ילד בן ארבע, אף על פי סירוב נחרץ של ההורים.
הקו אשר מתחבר לבסוף לפסיפס מושלם של עלילה מוקפדת - יצחק, יהודי אשר מציל נער אשר לפי דבריו איבד את שני אחיניו.
עוד קדימה - סלבה בורח לשלג יחד עם אחיו הקטן בן הארבע, וחברו מן הפנימיה הצבאית אשר הצליח לערום על הרופא ואינו איבד את זכרונו.
לבסוף מצליחים גיבורנו משכבר הימים לחזור הביתה, להינצל ע"י דן הרופא היהודי ולמצוא את התרופה אשר נוגדת את איבוד הזיכרון, ודיויד מצליח להשיב את הילדון האבוד בחזרה להוריו. אביו מבטיח חגיגית להניח תפילין כי כך אמר אם ימצא בנו.
אנדריי בסיום העלילה חוזר לבסוף ליהדותו אשר לה התכחש.

במבט שלישי - חוות דעת
כמו כל ספריה מצליחה מאיה לקחת את הקורא ולהישאב פנימה לתוך הסיפור. זהו אינו ספר שאפשר להניח מהידיים ולשוב אחר כך לקריאה חוזרת. בתור חובבת מתח הספר בהחלט משלב מתח מוגבר לאורך הסיפור, מן העמוד הראשון כבר גיבורנו מונחים בתוך דרמה מותחת ואימה קרה. סגנון הכתיבה יפהפה ומושחז עם המונולוגים המלוטשים והדמויות הבלתי נשכחות אשר אליהם מתחברים מן הרגע הראשון.
ואחרי התשבחות מגיעה הביקורת: דיוויד, בעל הזיכרון צילומי וחיפושיו אינו קריטי לעלילה, כי אם רק בסוף. היה ניתן לחתוך את קטעיו בתחילה ולשים קטע קצר שמסביר על נוכחותו בדפיו האחרונים של הספר. כנ"ל גם דן, אשר אמנם הוסיפו נופח ונאפקט לסיפור המתרקם בין השורות, אך מול הפנימיה הצבאית המנותקת ואברהם האורח התמוה והמסכן אשר כובד האחריות והחרטה ניכרים בכל דיבור ותיאור של הדמות לדעתי יכולים בהחלט לחכות ולצמצם את נוכחותם בעיקר הסיפור שזהו אמצעו.
הייתי בהחלט מעונינת לקרוא את הרגע שבו סלבה - אהרל'ה נזכר בעברו הנשכח. הקטע שכל הסיפור נסוב סביבו מן הרגע הראשון.
מה שמאוד התאים מבחינת העלילה זהו אשר המשך קורותיו של אנדריי מופרד יחסית משאר הסיפור, מה שגורם שעדיין נישאר בתחושה המתוקה של הזיכרון חוזר.
בנוגע לשם - לב של קרח: לפי תאורו של אהרל'ה (- אהרון - סרבה או איך שתרצו) ליבו קרח, אשר אין בו רגשות ותחושות כלפי עברו, לעומת אנדריי אשר זוכר היטב וליבו נמס מגעגוע. זה מוזכר שוב ושוב, כדי להדגיש זאת כדי שלא אסגור את הספר בטפיחה עזה. סליחה, למי יש פה לב של קרח? אולי למנהל הפנימיה - הקצין מנישקוב? זה לא מפורט!
הילד בן הארבע בנג'י לדעתי יותר מדי נועז, היה צריך להגדיל את גילו אך לא מדי, כך שבהחלט ניתן יהיה להשתלט עליו בעדינות ראויה.
הבהלה של אברהם מאחותו הייתה קיצונית, אך לפי הרושם המסתבר אחותו הייתה בהחלט קשה עימו. זהו לדעתי ההסבר היחיד אשר הגיוני שגבר צעיר מסתובב ברוסיה לבדו ומחפש ללא שום עזרה נוספת.
אם לא הפחד מאחותו, הייתה כבר ועדת חיפוש שלמה ואברהם היה אולי בראש המחפשים, אך אינו מופקר בתחנת רכבת במעמקי רוסיה.

במבט רביעי - סיכום
ספר שבהחלט משאיר בפה טעם טוב של עוד.
אחד הספרים היפים של מאיה, לפחות לדעתי.

אשמח לביקורת.
 תגובה אחרונה 
הנספח זה כאן >>

כולנו כסופרים אוהבים לכתוב על רגש כרגש.
סיפורים סוחטי דמעות כמו אלה שהיו באתגר שעבר (תודה, @צלולה !), לדוגמא - שלי, זכו משום מה לתשומת לב מיידית ולהרבה הזדהות והבנה והתפעלות וסמיילים עצובים.

ובכן, באתגר הנוכחי אנחנו בהחלט נכתוב על רגש, זה לא שאפשר בלעדיו, אבל - סגנון הכתיבה של הטקסט יהיה קפוא כאנטארקטיקה בקיץ הישראלי.
איך זה יתכן?
[בבקשה לקרוא את הכללים בקפידה, זה קצת מורכב].
המשימה שלנו בקצרה היא לכתוב סוג של 'עלון לצרכן' או 'מדריך למשתמש' לסצנות מסוימות שיכולות לבוא על אדם בחייו. זה יכול להיות משהו יומיומי כמו איך להתמודד עם צרחן בלתי-נלאה שמסרב ללכת לישון, או על נושאים מורכבים יותר כמו איך להתמודד עם פיטורים מהעבודה, מה שתרצו.
המדריך למשתמש צריך להיות כתוב בסגנון טכני וקר להפליא עם הוראות למקרי 'תקלות' הזהרות 'בטיחות' וכל המאפיינים הרגילים של מדריכים מהסוג הזה - מסודר לפי רשימת סעיפים או שלבים ממוספרים וכו'.
מתוך כל הדבר הטכני, הקר והיבש הזה, צריך להגיע סיפור עם הרבה רגש טוב, עם עלילה מסוימת אך עם סגנון כתיבה טכני בלבד של מדריך למשתמש.
שימו לב - מילים כמו: 'הוא הרגיש ש...' לא יתקבלו, זה צריך להיות 'במקרה של עומס רגשי כבד המערכת תבצע הפעלה מחדש' או משהו כזה.

בניגוד לאתגרים אחרים שמאפשרים לכם לבחור סגנון כתיבה כרצונכם כאן סגנון הכתיבה הוא ברור ומוגדר מראש. זה יכול להוציא אותכם קצת מאיזור הנוחות שלכם וזה בדיוק המטרה.

איך כותבים רגש בסגנון קפוא? זה האתגר שלכם.

מילה על הומור - לאחר האתגר הקודם שדיכא אותי במעט, הפעם הפורמט של האתגר שלנו נותן הרבה-הרבה מקום להומור טוב ומעלה חיוך.
נקודות ינתנו בהחלט על פי מידת הצלחתכם להצחיק אותנו. מדריכים למשתמש דיכאוניים, או גרוע מכך - משעממים, מורידים באופן דרסטי את סיכויי הזכייה.
עם זאת חשוב להדגיש - גם להומור יש גבולות מקובלים. אנא, אל תעברו עליהם.

אורך קביל: 1000 - 200 מילים.

האתגר ינעל בעוד 336 שעות אבל לכתוב מחר זה לגמרי בסדר, יש מספיק אנשי-הרגע-האחרון.

פטפטת, דיונים ותגובות על קטעים בנספח בלבד.


שיהיה לכם בהצלחה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה