שיתוף | פועל יוצא שכזה

  • הוסף לסימניות
  • #22
בס"ד
וואו.
משויטט יקירי, אודה ואנא סלח לי. לא קראתי את טורך עד לרגע זה.
למה? לא יודע, איתך הסליחה, איתי בושת הפנים.
כעת קראתיו.
נשארתי ללא מילים.
הכתיבה הייחודית. נעלה. מרגשת. מנערת. צובטת. מטלטלת.
התיאורים יותר חיים מחיים. החוט של העצב שזור כל כך טוב בכל הקטע.
מרגש.

והפאנץ'...
אוי, הפאנץ'.
אוי.

איזו עדינות משוטטת לה לכל אורך הקטע. העדינות. אחח.
דווקא מתוך התיאורים השפופים של הדמויות בסיפורך, עולה דמות מרתקת וגדולה מאוד- של הכותב עצמו...

עלה והצלח, סע לשלום ופרח.
אל תזרוק מאומה מכתביך לפח.
כתוב עד שעטך את נשמתו ייפח.
ואז תחליפהו בחדש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
בס"ד
וואו.
משויטט יקירי, אודה ואנא סלח לי. לא קראתי את טורך עד לרגע זה.
למה? לא יודע, איתך הסליחה, איתי בושת הפנים.
כעת קראתיו.
נשארתי ללא מילים.
הכתיבה הייחודית. נעלה. מרגשת. מנערת. צובטת. מטלטלת.
התיאורים יותר חיים מחיים. החוט של העצב שזור כל כך טוב בכל הקטע.
מרגש.

והפאנץ'...
אוי, הפאנץ'.
אוי.

איזו עדינות משוטטת לה לכל אורך הקטע. העדינות. אחח.
דווקא מתוך התיאורים השפופים של הדמויות בסיפורך, עולה דמות מרתקת וגדולה מאוד- של הכותב עצמו...

עלה והצלח, סע לשלום ופרח.
אל תזרוק מאומה מכתביך לפח.
כתוב עד שעטך את נשמתו ייפח.
ואז תחליפהו בחדש.
הו! סוף סוף הפנס הגיע להאיר את הפינה הערפילית הזו..
יש מצב להלחין את השיר המתוק והגאוני הזה בסוף?

יישר כח לך ולכל המפרגנים הנחמדים כל כך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
מושלם!!!
ולא היית צריך להסביר כלום. התחברתי לסיפור והרגשתי אותו. גם את החיוך שלה וגם את הקול החנוק של זה..
אבל אולי רק בגלל שגם פישמן הסביר לי הכל אחרי שחרית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
'למה דווקא כשצריכים את הרעש שלהם הם דוממים כמו מדוזות חולות בים הבלטי?'

נזכרתי שלאחרונה קראתי על תופעת "דממת המדוזות החולות בים הבלטי", מחזה מסעיר ומרגש, אנשים משלמים 'תועפות' לראות את זה מתרחש :)

['תועפות' = השראה מהבן שלי (8.5) שאמר לי בשבוע שעבר שירד "זלעפות"...]
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
הו! סוף סוף הפנס הגיע להאיר את הפינה הערפילית הזו..
יש מצב להלחין את השיר המתוק והגאוני הזה בסוף?

יישר כח לך ולכל המפרגנים הנחמדים כל כך..
שיר ממה שאני כתבתי?
בוודאי, בוודאי.
לך על זה.
תתעלל בטקסט כמה שבא לך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
שיר ממה שאני כתבתי?
בוודאי, בוודאי.
לך על זה.
תתעלל בטקסט כמה שבא לך.
אם גם @משויטט ידבק בוירוס הפורומי הזה שלנו - הלך עלינו סופית.
אנשים פה הפסיקו לכתוב רגיל בכלל. הכל בחרוזים! אפילו ביקורת!!! זה בסוף ידביק אתכם לגמרי.
אני מתאר לעצמי את @שריונה שואלת ברחוב מה השעה:
סלחי נא לי גבירתי הנאוה,
הנני יודעת שזו שעת בקר שלוה.
אך אויה - בוקה ומבולקה,
אינני יודעת מה הדקה?

את ההמשך אני משתדל נכון לעכשו לא לדמיין... ואם אתם מתעקשים להמשיך לדמיין? בבקשה... על אחריותכם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני מתאר לעצמי את @שריונה שואלת ברחוב מה השעה:
סלחי נא לי גבירתי הנאוה,
הנני יודעת שזו שעת בקר שלוה.
אך אויה - בוקה ומבולקה,
אינני יודעת מה הדקה?

זה כשיש לי מצב רוח טוב.
אבל קורה גם שאני קמה על הצד הקבוע שלי (שמאל) ואז זה נשמע כך:
הלו, את גברת מכוערת
אינך רואה שאני ממהרת?
נו- מה השעה? תעני כבר מהר
איזה בוקר היה לי- לא אוכל לתאר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
..... אני מחכה לאישור להצטרף לפורום סופרות ת כתיבה וכו
בינתיים אם יש מי שמוכן להעביר לשם תגובה עבור ניק " משויטט " שפרסם סיפור
ב20/12/17 הנושא " פועל שיוצא כזה " אני רוצה לעלות לו לאשכול תגובה מאויירת
להערכה על סיפור טוב
מי שמוכן לעזור יבורך מצורף כאן הציור בקובץ
 

קבצים מצורפים

  • משויטט.jpg
    משויטט.jpg
    KB 125 · צפיות: 146
  • הוסף לסימניות
  • #30
..... אני מחכה לאישור להצטרף לפורום סופרות ת כתיבה וכו
בינתיים אם יש מי שמוכן להעביר לשם תגובה עבור ניק " משויטט " שפרסם סיפור
ב20/12/17 הנושא " פועל שיוצא כזה " אני רוצה לעלות לו לאשכול תגובה מאויירת
להערכה על סיפור טוב
מי שמוכן לעזור יבורך מצורף כאן הציור בקובץ
אוי, זה כביר!
עכשיו אני מתחיל להבין מה באמת היה שם..
תודה איש יקר, התרגשתי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אלכסנדר, שומר בסופרמרקט, בן 53, חזר הבייתה מהעבודה בשעה עשר ורבע בלילה.
הוא היה בדיוק באמצע. בין ההתלהבות של העליה ארצה והתרבות החדשה והקורצת, ובין השלווה העייפה של הפנסיה וההרגשה של "אחרי הכל אין כמו אמא רוסיה", עליה דיווחו חבריו הקנים.

למען האמת, לא היה לו שום חשק ללכת הבייתה הוא שנא את הרחוב הארוך שהכיר בו כל חלון ראווה, הוא שנא את המדרגות המלוכלכות אל הקומה השלישית. שנא להכנס לבית שהיה בעיניו כה זר עד כי לא ניתן לגעת בקירות בלי לבקש רשות ממישהו, ואי אפשר לעשות שום דבר נחמד בלי להזדקק לחסדי איזה משרד ישראלי ביוקרטי אי שם במרכז תל אביב.
והוא התגעגע.
לגעגועיו לא היה מושא ממשי, אבל הם מילאו את הצעידות הארוכות שלו על פני הרחובות, הוא צעד בבדידותו עטוף זיכרונות שונים ומשונים, מלא בהרהורים מסוג אחר, ובניחושים באשר לעתיד לבוא.
בהתחלה הוא היה מהרהר לו בשקט, אבל עם הזמן התרגל להגות בקול רם את מחשבותיו, כי כל דבר, אפילו קולו שלו, היה עדיף על פני הזרות האילמת של הרחוב הישראלי.

אם אדם בודד מדבר בקול רם, אין זה סימן לשיגעון. אלכסנדר הרי בסך הכל ביטא בקול רם מראות וזיכרונות שעלו וצפו בו מן העבר, מה אפשר לדרוש מאדם שגזרו ממנו חצי חיים.

היום הוא עצר ליד עץ. והתבונן ארוכות בעגלת משא מברזל הקשורה אליו בשלשלת חלודה.
"ראיתי את זה כבר" אמר אלכסנדר, ולא זכר היכן.
הוא כן נזכר בשיר ילדים, ששרו כשהיה יורד שלג, שם בסלורקנייביץ'.
"מי יודע איך זה באמת," שאל לבסוף את עצמו.
"אם עגלת ברזל ישנה היא בעצם שיר-שלג, יכול להיות ששום דבר הוא לא מה שהוא נראה בהתחלה"
"החלון ההוא, עם התריס העקום, מה הוא באמת? והשלט המתנדנד? והילדות שקופצות בחבל? וכל העולם, מה הוא בעצם?"
הוא המשיך לצעוד, כשהבין הוא לא יכול לענות על השאלות האלה.
אחר כך נכנס למכולת קנה חבילת שזיפים מיובשים. והתיישב איתם על ארגז ירוק הפוך ליד הפתח.

השעה הייתה אחת עשרה ושלוש דקות כשאדם אחד, עם קסקט, ניגש אל העץ, פתח את המנעול, הכניס את שלשלת הברזל אל תוך העגלה, והחל להסיע אותה.
הוא הבחין באלכסנדר המתבונן בו, והניף ידו בברכה. אלכסנדר נופף בחזרה.

בשעה עשרה לשתים עשרה, אכל אלכסנדר את השזיף האחרון, אל העץ, והשעין עליו את מצחו שעה ארוכה.
אחר כך הלך הבייתה.

בבוקר, בשעה שבע ועשרים בדיוק, עמד אלכסנדר בפתח הסופרמרקט, ידיו תחובות בכיסי מעילו, ושר את שיר השלג של סלורקנייביץ'.
שיתוף - לביקורת זה בסדר
"חומוסצ'יפסלט?"
הנהנתי. לא שהבנתי את המילה הארוכה הזאת, אבל ראיתי שכל העומדים לפניי בתור מהנהנים אחריה. הנהנתי גם אני.
בתגובה הוא הקפיץ בלוליינות שישה כדורים שחומים אל תוך הפיתה הפעורה בידו, העמיס אותה במהירות האור בכל מיני דברים טעימים, והניח אותה ביד הפנויה שלי, יד שמאל.

יד ימין חיפשה בכיס את המטבע הזהוב הממוסגר בחישוק כסוף.

מאז שמצאתי אותו אתמול על הגדר של החיפושיות, הוא לא יצא מהכיס לרגע. מידי שלוש דקות וידאתי שהוא לא ברח ממנו בטעות.
בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית וחלמתי על חיפושיות גדולות שרוצות לקחת אותו לעצמן. לא הרשיתי לזה לקרות. סידרתי אותן בשורה ארוכה על הגדר וברחתי משם, ממשש את המטבע בחשש.

ועכשיו יד ימין שלי מיששה, מבוהלת, את האוויר הכלוא בכיס.
המטבע לא היה שם.

"זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה", הוא אמר וחייך אליי.
לא הבנתי איך ידע שאיבדתי את המטבע לפני שהספקתי להגיד לו את זה. אבל חייכתי בחזרה "תודה" שקטה והלכתי משם, מספיק לשמוע את ה-חומוסצ'יפסלט הבא בתור.

אני חייב לשאול את רוני מהי המילה הארוכה הזאת. רוני הוא האח הכי חכם שיש לי. אני בטוח שגם אם היו לי עוד אחים, רוני היה הכי חכם מכולם. הוא תמיד יודע הכל. גאון כזה.

כל הדרך שיננתי "חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומוסצ'יפסלט, חומ....".

כשהגעתי הביתה רוני לא היה שם.

מאז לא חזר יותר.
אבא אמר שהוא איבד את זה.

לא ידעתי מהו ה"זה" שרוני איבד, ולא היה לי אח חכם שאוכל לשאול אותו.
ירדתי למטה, סידרתי את החיפושיות בשורה ארוכה על הגדר, ולחשתי לרוני בלב: "זה בסדר, נשמה. שיהיה לך לבריאות. תהנה".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה