שיתוף-ובו יסופר איך דפקתי את הנהלת מלפפון (סיפור אישי)

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

בשעה 12:22 בלילה הבנתי מה הציק לי כל היום.

בבוקר ראיתי ילד קטן, ממש קטן, נמוכצ'יק כזה, כמעט בגובה של דשא, אולי אפילו בגובה של פטריה. קטן קטן. הילד עמד לפני מעבר חציה שגרתי, וניסה לחצות לבד את הכביש. בסוף הגיע איזה מזוקנצ'יק והעביר אותו את הכביש. אישית אני מיהרתי אבל שמחתי לראות שיש אנשים שאכפת להם מפטריות. יש!

המשכתי לתפילה בתחושת רווחה חריפה: לא הזנחתי אף אחד! והנה, גם לדשא יש מי שעוזר, והכל בסדר, והילד חצה. זהו.
חשבתי: מי שולח ילד לבד למעבר חציה? ועוד ילד כזה קטן קטן ונמוך נמוך? אפילו למחסני חשמל לא הייתי שולח אותו.
ניסיתי להירדם, התהפכתי, הוצאתי מהארון את שמיכת הצמר המבחילה שירשתי לאחר הנצחון בקרב כריות עם אחותי, איפשהו בגיל 9.
לא עזר. המשכתי להישאר ער.
ניסיתי לספור כבשים בדמיון, נתקעתי במספר 111. יש משהו מושחת במספר הזה. משהו מבלבל מאוד, מטעה!!
ניסיתי לספור גמלים, אבל אז הגיעו כמה כאלו עם דבשת כפולה, ואמרו: אותנו תספור בתור שתיים. לא התווכחתי, ספרתי. ואז הגיע מנהיג העדר, ואמר: כמה רגליים יש לכפול דבשת? ארבעה, נכון? בדיוק כמו לחד דבשת. אז תספור אותם רק בתור גמל אחד. לא התווכחתי, אבל גיליתי שזה מסובך מידי. התחלתי לספור אוטובוסים.
קמתי מהמיטה לראות כמה אוטובוסים יש ברחוב, וראיתי שאין אוטובוסים. 2 בלילה!!

נזכרתי באוטובוס. בום, זה הכה בי: האוטובוס שכמעט יכל להגיע ולדרוס את הנמוכצ'יק, המעבר חציה, הדשא, המזוקנצ'יק!!
מתנשף, קמתי כאחוז תזזית וירדתי למשרד המאובק שלי מתחת הדירה. בשקט בשקט.
הדלקתי את המחשב, נתתי לו טפיחה קלה כמו כל יום כדי לתת לו זריקת מרץ ותקווה. הצלחתי! יש! הווינדוס עלה.
נכנסתי מהר לפורום מלפפון, פתחתי אשכול חדש:

תועה לעצמי...
איך אנשים נותנים לילד קטן לחצות לבד את הכביש??
רשמתי בסוגריים: אין לי שום דבר נגד חסידי מילצ'וב, ולא שאני שונא חסידים, ההפך, אני בקושי מתעב אותם, אבל למה יש לי הרגשה שדווקא הם שולחים ילדים קטנים לבד למחסני חשמל?
הדגשתי באותיות קטנות: מבקש מההנהלה לא למחוק את האשכול!! הנושא קריטי בשבילי! תודהJ

חזרתי לישון. סוף סוף נרדמתי!!!
ישנתי כמו תינוק בסלקל, כמו תינוק בעגלת תאומים באוטובוס צפוף, כמו זבוב בכוס התה של אבי גבאי, כמו כינה בזקן של אחמדינג'אד.
נחרתי! ישנתי! הבניין כולו ידע: געציל נרדם.
בבוקר בדקתי מה קורה בפורום מלפפון, קיוויתי שמישהו ענה לי.

נכנס לאשכול הקטן שלי, ומגלה...
הלם.
תדהמה.
כאוס טוטלי.
קריסת מערכות קולוסאלית.
611 תגובות!

עושה ריפרש. בום! 642 תגובות!
עוד ריפרש, בום! 709 תגובות.
משהו לא טוב בכלל קורה באשכול שלי!
קראתי רנדומלית את תגובות 30 ו- 62:
כלכולתא 2000, דווקא ניק מוכר ומכובד, כתב כך: "אתה בן אדם שפל וגועלי, סליחה שאני כותב לך את זה אבל ככה אני חושב"
כלכולתית מלכותית כתבה: "אני רצה להוציא את הבת שלי מהגן, הלחצתם אותי פה עם כל הסיפורים כאן באשכול!"

קפצתי לסוף האשכול, תגובות 892 ו-894. (893 נערכה ויש שם ריק מסקרן במיוחד):
"לא קראתי עד לפה, אבל הייתי חייבת להגיב. לדעתי הגיע הזמן אחת ולתמיד לתת לילדים טיפות טבעיות כי ידוע שהריטאלין עוצר גדילה (ככה גיסתי הרוקחת סיפרה לגיסתה בטלפון ושמעתי במקרה)"
תגובה 895. נוקיה707 כותבת: "לא קראתי עד לכאן, אבל אני מתביישת באשכול הזה."
תגובות 896,897,898: "מנהלים! למחוק! יש גבול..."
תגובה 899: בטלן שכחן מגיב: "שמתי לב שרוב המגיבים פה ליטאים, וד"ל."
תגובה 900: "איפה האהבת ישראל, איפה. אני מזועזעת!"
"מנהלים, למחוק את האשכול!!"
תגובה 907: "ראיתי רק את הכותרת, ואני בטוחה שאף אחת עוד לא כתבה, ולכן אני אגיב בכל זאת:
אני תימנייה, ולדעתי יש באמת הבדל (ואל תזרקו עליי פה ביצים! בבקשה!) בין חסידים לליטאים, כי חסידים הם"---
לא הספקתי לגמור לקרוא את התגובה, ו.. טראח! האשכול נמחק בבת אחת. נעלם. נגוז. פרח. התאדה. עשה צ'ק אאוט.

מנהלים!!!!

פתחתי אשכול חדש:
זה רק אני?
כתבתי:
מישהו יודע למה נמחק האשכול תועה לעצמי?
מנהלים אם אתם קוראים את האשכול הזה- אל תמחקו, בבקש-

האשכול נמחק.
פתחתי אשכול חדש בפורום מערכת האתר:

זה לא בסדר מה שקורה פה!
כתבתי:
זה רק אני או שבאמת יש פה השתקת פיות???
יש פה באתר ממש אווירה של שנאת חרדים ונגד דעת תורה, וכל הזמן משתיקים אותי!!!
לא יעזור לכ-
בום, האשכול נמחק בבת אחת.
קיבלתי צו הרחקה מהפורום לשבוע.

אין בעיה. בכייף. עזבתי את פורום מלפפון, שילמדו לקח. שונאי חרדים שכמותם. מתנגדים. רשעים. כופרים. נראה אותם מסתדרים בלעדיי.
אנשים בלי השקפה, בלי אידישקייט, בלי טעם, בלי הבנה בנפש, בלי כלום. חבורת לא יוצלחים. מנסים לפתוח אתר רק למקצוענים ולהשאיר אותי ואת הדעה שלי בחוץ.
האמת? שמחתי שעזבתי. אני משוכנע שזה יתן למנהלים שם למעלה את הניעור שהגיע להם ממזמן.


בינתיים, מאז הפרישה, אני רק קורא באתר ולא מגיב, שילמדו לקח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כתיבה יפה כמו תמיד
אבל שכחת להוסיף שאחרי שהאשכול הגיע לשבע מאות שישים ותשע פסיק תשע תגובות
נמחק ושוב צבר תגובות ושוב נמחק
קם לו געציל וניסה לתת הספד משלו
ושיתוף מרגש ומשעשע כאחד על מה קרה בפורום עגבניה שרק במקרה נמצא באותו סלסלה עם פורום מלפפון
אבל לא קשור בכלל
ואני לא משקרת ולא קוראים לי קוקי
ואני לא חסיד מילצוב

בכבוד ובהערכה קלמן המומר
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה למקרוני שהקפיץ את האשכול.
איך נעלם מעיני...?
כמה צחקתי.....:)
חזק!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בס"ד

בשעה 12:22 בלילה הבנתי מה הציק לי כל היום.

בבוקר ראיתי ילד קטן, ממש קטן, נמוכצ'יק כזה, כמעט בגובה של דשא, אולי אפילו בגובה של פטריה. קטן קטן. הילד עמד לפני מעבר חציה שגרתי, וניסה לחצות לבד את הכביש. בסוף הגיע איזה מזוקנצ'יק והעביר אותו את הכביש. אישית אני מיהרתי אבל שמחתי לראות שיש אנשים שאכפת להם מפטריות. יש!

המשכתי לתפילה בתחושת רווחה חריפה: לא הזנחתי אף אחד! והנה, גם לדשא יש מי שעוזר, והכל בסדר, והילד חצה. זהו.
חשבתי: מי שולח ילד לבד למעבר חציה? ועוד ילד כזה קטן קטן ונמוך נמוך? אפילו למחסני חשמל לא הייתי שולח אותו.
ניסיתי להירדם, התהפכתי, הוצאתי מהארון את שמיכת הצמר המבחילה שירשתי לאחר הנצחון בקרב כריות עם אחותי, איפשהו בגיל 9.
לא עזר. המשכתי להישאר ער.
ניסיתי לספור כבשים בדמיון, נתקעתי במספר 111. יש משהו מושחת במספר הזה. משהו מבלבל מאוד, מטעה!!
ניסיתי לספור גמלים, אבל אז הגיעו כמה כאלו עם דבשת כפולה, ואמרו: אותנו תספור בתור שתיים. לא התווכחתי, ספרתי. ואז הגיע מנהיג העדר, ואמר: כמה רגליים יש לכפול דבשת? ארבעה, נכון? בדיוק כמו לחד דבשת. אז תספור אותם רק בתור גמל אחד. לא התווכחתי, אבל גיליתי שזה מסובך מידי. התחלתי לספור אוטובוסים.
קמתי מהמיטה לראות כמה אוטובוסים יש ברחוב, וראיתי שאין אוטובוסים. 2 בלילה!!

נזכרתי באוטובוס. בום, זה הכה בי: האוטובוס שכמעט יכל להגיע ולדרוס את הנמוכצ'יק, המעבר חציה, הדשא, המזוקנצ'יק!!
מתנשף, קמתי כאחוז תזזית וירדתי למשרד המאובק שלי מתחת הדירה. בשקט בשקט.
הדלקתי את המחשב, נתתי לו טפיחה קלה כמו כל יום כדי לתת לו זריקת מרץ ותקווה. הצלחתי! יש! הווינדוס עלה.
נכנסתי מהר לפורום מלפפון, פתחתי אשכול חדש:

תועה לעצמי...
איך אנשים נותנים לילד קטן לחצות לבד את הכביש??
רשמתי בסוגריים: אין לי שום דבר נגד חסידי מילצ'וב, ולא שאני שונא חסידים, ההפך, אני בקושי מתעב אותם, אבל למה יש לי הרגשה שדווקא הם שולחים ילדים קטנים לבד למחסני חשמל?
הדגשתי באותיות קטנות: מבקש מההנהלה לא למחוק את האשכול!! הנושא קריטי בשבילי! תודהJ

חזרתי לישון. סוף סוף נרדמתי!!!
ישנתי כמו תינוק בסלקל, כמו תינוק בעגלת תאומים באוטובוס צפוף, כמו זבוב בכוס התה של אבי גבאי, כמו כינה בזקן של אחמדינג'אד.
נחרתי! ישנתי! הבניין כולו ידע: געציל נרדם.
בבוקר בדקתי מה קורה בפורום מלפפון, קיוויתי שמישהו ענה לי.

נכנס לאשכול הקטן שלי, ומגלה...
הלם.
תדהמה.
כאוס טוטלי.
קריסת מערכות קולוסאלית.
611 תגובות!

עושה ריפרש. בום! 642 תגובות!
עוד ריפרש, בום! 709 תגובות.
משהו לא טוב בכלל קורה באשכול שלי!
קראתי רנדומלית את תגובות 30 ו- 62:
כלכולתא 2000, דווקא ניק מוכר ומכובד, כתב כך: "אתה בן אדם שפל וגועלי, סליחה שאני כותב לך את זה אבל ככה אני חושב"
כלכולתית מלכותית כתבה: "אני רצה להוציא את הבת שלי מהגן, הלחצתם אותי פה עם כל הסיפורים כאן באשכול!"

קפצתי לסוף האשכול, תגובות 892 ו-894. (893 נערכה ויש שם ריק מסקרן במיוחד):
"לא קראתי עד לפה, אבל הייתי חייבת להגיב. לדעתי הגיע הזמן אחת ולתמיד לתת לילדים טיפות טבעיות כי ידוע שהריטאלין עוצר גדילה (ככה גיסתי הרוקחת סיפרה לגיסתה בטלפון ושמעתי במקרה)"
תגובה 895. נוקיה707 כותבת: "לא קראתי עד לכאן, אבל אני מתביישת באשכול הזה."
תגובות 896,897,898: "מנהלים! למחוק! יש גבול..."
תגובה 899: בטלן שכחן מגיב: "שמתי לב שרוב המגיבים פה ליטאים, וד"ל."
תגובה 900: "איפה האהבת ישראל, איפה. אני מזועזעת!"
"מנהלים, למחוק את האשכול!!"
תגובה 907: "ראיתי רק את הכותרת, ואני בטוחה שאף אחת עוד לא כתבה, ולכן אני אגיב בכל זאת:
אני תימנייה, ולדעתי יש באמת הבדל (ואל תזרקו עליי פה ביצים! בבקשה!) בין חסידים לליטאים, כי חסידים הם"---
לא הספקתי לגמור לקרוא את התגובה, ו.. טראח! האשכול נמחק בבת אחת. נעלם. נגוז. פרח. התאדה. עשה צ'ק אאוט.

מנהלים!!!!

פתחתי אשכול חדש:
זה רק אני?
כתבתי:
מישהו יודע למה נמחק האשכול תועה לעצמי?
מנהלים אם אתם קוראים את האשכול הזה- אל תמחקו, בבקש-

האשכול נמחק.
פתחתי אשכול חדש בפורום מערכת האתר:

זה לא בסדר מה שקורה פה!
כתבתי:
זה רק אני או שבאמת יש פה השתקת פיות???
יש פה באתר ממש אווירה של שנאת חרדים ונגד דעת תורה, וכל הזמן משתיקים אותי!!!
לא יעזור לכ-
בום, האשכול נמחק בבת אחת.
קיבלתי צו הרחקה מהפורום לשבוע.

אין בעיה. בכייף. עזבתי את פורום מלפפון, שילמדו לקח. שונאי חרדים שכמותם. מתנגדים. רשעים. כופרים. נראה אותם מסתדרים בלעדיי.
אנשים בלי השקפה, בלי אידישקייט, בלי טעם, בלי הבנה בנפש, בלי כלום. חבורת לא יוצלחים. מנסים לפתוח אתר רק למקצוענים ולהשאיר אותי ואת הדעה שלי בחוץ.
האמת? שמחתי שעזבתי. אני משוכנע שזה יתן למנהלים שם למעלה את הניעור שהגיע להם ממזמן.


בינתיים, מאז הפרישה, אני רק קורא באתר ולא מגיב, שילמדו לקח.
ווווווווווואוו
אוף כמה צחקתי!!!!
אחח הבטן

מעולה! כתיבה מעולה ממש מצחיק!! הכי טוב שלך.
(אם זה לא היה מצחיק הייתי בוכה. כי יש כל כך הרבה דברים נכונים ועצובים בזה.... חחחח אוף שוב צוחקת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני אישית הפסקתי לספור כבשים.
כי נמאס לי להשקיע בספירה, ואז הכלב חוטף עצבים ומרביץ נביחות, וכל הכבשים נבהלות ונכנסות לבלבלות, והעדר מתבלגן, והשתבשה הספירה, והלך הלילה...
אז אני כבר לא סופר כבשים. פשוט לא סופר אותן. תאמין לי, מאז נהיה לי קל בחיים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
ואני מקבלת על עצמי בל"נ ממחר
כשאני עושה צעידת בוקר,
לקטוף את כל הפטריות שצומחות בבקרים ליד מעברי החציה. ולשותלם בעבר השני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #16
כעת אני יושב ותוהה לעצמי מה היה עדיף, למחוק את ההודעה הקודמת כי לא כל דבר צריך לומר/לכתוב, או להשאיר אותה כי השלשה קווים העלובים האלה מציתים את הדמיון כאילו 'מה כבר גדי ישראלי כתב שם למען השם???'
לאלוקים פתרונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כעת אני יושב ותוהה לעצמי מה היה עדיף, למחוק את ההודעה הקודמת כי לא כל דבר צריך לומר/לכתוב, או להשאיר אותה כי השלשה קווים העלובים האלה מציתים את הדמיון כאילו 'מה כבר גדי ישראלי כתב שם למען השם???'
לאלוקים פתרונים.
אחרי שקיבלתי תשובה, אז אני מצטרפת למסמני הקוים המסתוריים
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
  • הוסף לסימניות
  • #20
טוב שהפורום פה בפרוג וירטואלי.. ממש חשתי את תגרת הידיים שעוד שניה והתפתחה לה פה
(אני מדברת על הקטע של פנס, כן?)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים חולף ונותר
פרק 1

השמיים היו כהים מתמיד. הלילה היה קר. הוא התעטף במעילו העבה, נושם את האוויר הנקי. הים זהר מולו. בוהק ומפזר ניצוצות לכל עבר.

"שוב אתה כאן". נשמע קול מוכר מאחוריו. הוא לא נע.

"אני אמור לחשוב שקרה משהו? שוב?" הוא הניח יד על כתפו וסובב אותו אליו בנחישות.

הוא עפעף קלות בעיניו. "אתה לא אמור לחשוב כלום. תחזור לחיים הנעימים שלך ואל תעסיק את עצמך בצרות שלי. גם כך אין בכך תועלת".

הוא השפיל את מבטו, נושם עמוקות. "לא אעזוב אותך. גם אם נראה לך שזה מיותר אני יודע כמה אתה צריך מישהו שיהיה איתך בזה. אל תתכחש. חוץ מזה שקשה לי לראות אותך ככה. אתה יקר לי יותר ממה שאתה חושב".

"אני יקר לך? עם כל התלונות, הרטינות והמרי שלי, עם כל הצרות והחיים שלא האירו לי פנים. עם הכפיות טובה שלי שאני לא באמת יודע להעריך אותך על כל מה שאתה עושה בשבילי… לך יש חיים יפים. בית יציב, חברים ומשפחה תומכים. למה אתה צריך להתחבר עם אדם חסר מזל כמוני?" שאל בכנות, מזמן עבר את שלב הכאב על כך. הפסיק לשאול שאלות, גם לא בינו לבין אלוקים, לא שאל למה החיים תמיד היו כה קשים בזמן שלאחרים האירו פנים.

חברו הטוב נעץ בו מבט עז. "יש לך אפשרות איך להסתכל על החיים שלך. כך או כך אתה יודע שכרגע הם לא עומדים להשתנות. אני לא ממעיט מהסבל שלך, אבל אם אתה רוצה לנהוג בחכמה תנסה להודות על מה שיש. הקדוש ברוך הוא, הוא אבא שלך, ואין לו שום רצון לגרום לך לצער. כל דבר הוא הכי טוב בשבילך, בעתיד הוא יבנה אותך. תדע לך שאני מרגיש את הרגשות שלך כלפיי ואני יודע שאתה מעריך ומודה לי בדרכך שלך. על שאלתך האחרונה לא אענה. אתה מכיר אותי טוב מדי בשביל לדעת את התשובה גם ללא עזרה ממני".

"כי אתה טוב מדי". ממלמל חברו בעיניים כבויות. "לי לא היה זמן להיות טוב לאחרים בזמן שאפילו לעצמי איני טוב…"

חברו התעלם ממלמוליו הדיכאונים והביט ישר לתוך עיניו. "אחרי החושך הכי גדול מגיע האור הכי גדול. אם תלמד לחיות גם בחושך, תהפוך אותו לאור. לטוב".

גוש של מועקה התכדרר בגרונו. הים מולו סער. רעמים התגלגלו וגשם החל לרדת.

הוא הפנה את מבטו לחברו שהביט בו בחיוך רך. זרועו חלפה על כתפו בעידוד.

הוא זכר את המבט הזה. את עיניו האפורות של חברו.

לפני שכבו.

כך, אחרי זמן לא ארוך. ספר את הכאב הנוסף בחייו. שלא היה מוכן להשלים איתו. והוא המשיך לצרוב את ליבו. בעיקר משום שלא דעך.

מתי הבחין שמשהו לא בסדר? אולי שהבחין שהוא מדבר לעצמו? שחברו כלל אינו מקשיב לו, דבר נדיר שקרה עקב אופיו הקשוב.

"הכל בסדר דביר? אתה מרגיש טוב?" הוא הביט בו בדאגה.

דביר חייך אליו בחולשה. "קצת סחרחורות. לא משהו רציני".

הוא הנהן. "תרגיש טוב". איחל לו. הם המשיכו ללכת ברחוב השקט. עוברים את הכביש במעבר חצייה.

הם היו קרובים לשפת המדרכה כשפניו של דביר החווירו וברכיו פקו.

אופנוע מהיר חלף בדהרה על פני הכביש השקט. דוהר ישר אליהם.

"דביר! תחזיק בי, תחזיק מעמד". הוא ניסה לתמוך בו ללא הצלחה. דביר היה נראה נורא. פניו היו כמעט שקופות וגופו לא נשמע לו.

הראל לא הבחין כלל באופנוע השועט לעברם. הוא שמע אותו כמובן, אך מוחו שהיה עסוק בעזרה לחברו לא קישר שהוא מתקרב לכיוונם, חשב לתומו שהוא דוהר בנתיב הצמוד לו.

הכל קרה תוך שניות ספורות.

דביר התאושש מעט וניסה לקום, הראל הרים את עיניו המבועתות אל נהג האופנוע שבהה בו במבט דומה.

הוא שמע חבטה עזה. קול הטחה. ואז שקט. דממה.

הוא פקח את עיניו רגע לאחר מכן. מביט בזעזוע במראות הקשים.

האופנוע היה זרוק על הכביש. מרוסק לגמרי. נהג האופנוע נע על האספלט הרטוב, אוחז ברגלו המדממת ונושך שפתיים בכאב.

כל זה לא עניין אותו. הוא זינק לעבר חברו. דם נראה על מצחו, עיניו עצומות. הוא מיהר להניח שתי אצבעות על צווארו.

דופק קלוש.

הוא התבונן בחברו למספר שניות. פניו של חברו עטו גוון כחול. הוא לא נשם.

דמעות של לחץ עלו בעיניו. לו רק היה משתתף בקורסים של העזרה ראשונה היה יכול להועיל לחברו כעת.

יללות סירנה של אמבולנס נשמעו. הוא התרומם. בעקבות האמבולנס הגיעה ניידת משטרה שבאה לחקור את אירוע התאונה.

הוא השאיר לנהג האופנוע המבועת להתמודד עם חוקרי המשטרה והתייצב ליד הפרמדיקים שעטו על דביר.

"דפיברילטור". זרק החובש מעל גופו של דביר וקיבל מיד את הפריט לידיו. מחבר אותו אל הגוף הדומם.

"ממליץ על שוק חשמלי". נשמע קול מתכתי מתוך המכשיר.

החובש ספר את השניות בליבו והתרחק מגופו של הפצוע. הלה הזדעזע, ראשו נשמט לאחור מעוצמת השוק החשמלי.

החובש התקרב שוב אל הפצוע, מודד את הדופק. הנשימה עוד לא חזרה. הוא חיבר אליו מכשיר הנשמה. חזהו של דביר עלה וירד. הראל חש בהקלה רגעית.

הפרמדיקים החליפו מבטים ואז הנהנו. "נפנה אותו".

אחד הפרמדיקים הבחין בו פתאום. "אתה קשור אליו".

עיניו התערפלו. קולו נשנק. "אני חבר. חבר טוב".

"אתה רוצה להתפנות איתו?" שאל. הראל הנהן. נכנס לתוך האמבולנס. עיניו דומעות ללא הרף. שוב הוא בסיטואציה הזו. ולא, הוא לא מסוגל להכיל אובדן נוסף.

אחד הפרמדיקים הבחין בסערה האופפת אותו. ניגש אליו, "אתה בסדר?"

הראל בהה קדימה. מבטו לא יציב.

"זו לא פעם ראשונה שזה קורה לך, מקרה כזה. נכון?" שאל הפרמדיק בעדינות.

הראל הנהן. מראות רצים מול עיניו.

רכב הפוך. מרוסק. הוא צועק, מבחין בבהלה שהוא שומע רק את עצמו.

מה זה אומר? כולם נפגעו?

הוא לא שם לב שהוא שותת דם. מתרומם בזהירות, מחפש דופק.

לשווא.

זה היה הלילה הנורא בחייו.

אחר כך באו. הסבירו. ניסו לעודד.

השבעה חלפה עליו כשהוא מנותק לחלוטין מהסובבים אותו. דביר היה היחיד שהצליח להוציא אותו מהאפטיות שלו. הוא דיבר בקול נמוך, הסביר. הביא את הראש ישיבה שידבר איתו. היה לצידו. עודד. הוא תמך בו לאורך כל ההתאוששות.

הוא לא האמין שהוא ישכח. כן ידע שהוא יעבור את זה. בזכות דביר.

זה מה שהיה. דביר ישב לידו ימים ולילות ורק הקשיב לו. לתחושותיו, ללבטיו. ספג בדממה את הדמעות שלו.

עכשיו גם זה לא.

דביר…

רק שיקום מזה. הוא לא יכול לעשות לו את זה. לא יכול להשאיר אותו לבד.

כמו מתוך ענן של ערפל שמע את הפרמדיק מדבר איתו. "תספור עד עשר, הכל יהיה בסדר".

לספור עד עשר?

משהו קר הרטיב את זרועו, הוא חש דקירה קלה. משהו בתוכו נרגע. הוא פקח את עיניו.

הם הגיעו לבית החולים. כשהיו קרובים כבר הספיק להתקשר להוריו של חברו הטוב. לגמגם משהו. הם הבטיחו שיבואו מהר, שאלו אם הוא בסדר ומה שלום דביר.

הוא ענה שהכל בסדר איתו.

ודביר? הוא לא ידע. גם העדיף שלא לחשוב.


אשמח להערות והארות!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה