עזרה אותם אף אחד לא זוכר... (התמודדות עם מחלות נפש)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אני מניחה שאת כותבת בלי שום היכרות, ואני שמחה בשבילך שזה המצב.
אבל לפעמים, עדיף לא לכתוב אם לא מכירים.

כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.

אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.

לא לתאר 'סבל נוראי', אלא להגיד בפשטות: קמתי בבוקר וראיתי פיל שחור גדול בחדר והוא נדבק אלי מאחורה והלך איתי כל היום. בכל פעם שהוא דגדג אותי עם החדק, התחלתי לצרוח כי פחדתי שהוא יחנוק אותי, ואנשים חשבו שאני משוגעת. הרופא רשם לי כדור XXX וכשלקחתי אותו הפיל היה נעלם, אבל הרגשתי סמרטוטה ועייפה וכבר לא ידעתי מה יותר גרוע, לחיות עם הפיל או לחיות עם הכדור. ואז החליפו לי לYYY ומאז אני מתפקדת מצויין בלי שום בעיה" (המצאתי, כן? אין לי מושג מה באמת עוברים אנשים עם מחלת נפש. זו רק דוגמה ספרותית לאיך מספרים את במקום לספר על).
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מתוך נסיון כואב של התמודדות עם בן משפחה.....
יש בזה כ"כ הרבה רמות ודרגות של חולי וקושי.
זה לא להאמין עד שלא רואים בעיניים איך בנ"א שמדבר איתך הכי נורמלי שיכול להיות פתאום אומר שטויות. איך בנ"א שמנהג בצורה הכי נורמטיבית פתאום משתטה.
ואנחנו מאמינים באמונה שלמה שהשידוך שצריך להגיע יגיע! ורואים בחוש איך אף אחד לא נוגע במה ששלנו כמלא הנימה.
ולא כל אחד יכול לעמוד בנסיון שכזה. ומי שהקב"ה בחר בו הוא כנראה מיוחד מאד....

ו.. כן, אני מבינה מאד את הסביבה שבורחת מזה, זה באמת קשה!
זה קשה לנו כבני משפחה להתמודד עם זה,
ואפילו שזה לא תורשתי (אצלינו) זה עדין דורש התמודדות ברמה היומיומית.
אז אני לא באה בטענות לסביבה ששומרת מרחק. ומעריכה עד אין קץ את כל מי שעוזר ותומך ומבין.

מה שבטוח זה שעד שלא נמצאים שם לא באמת מבינים, כמו כל דבר.
אלימות יכולה להיות גם אצל אנשים "בריאים"
ומי שחולה בנפשו לא בהכרח אלים!!

אז לפי שאתם שופטים משהו פשוט תבדקו.
כמו בכל דבר........
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.

אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.

לא לתאר 'סבל נוראי', אלא להגיד בפשטות: קמתי בבוקר וראיתי פיל שחור גדול בחדר והוא נדבק אלי מאחורה והלך איתי כל היום. בכל פעם שהוא דגדג אותי עם החדק, התחלתי לצרוח כי פחדתי שהוא יחנוק אותי, ואנשים חשבו שאני משוגעת. הרופא רשם לי כדור XXX וכשלקחתי אותו הפיל היה נעלם, אבל הרגשתי סמרטוטה ועייפה וכבר לא ידעתי מה יותר גרוע, לחיות עם הפיל או לחיות עם הכדור. ואז החליפו לי לYYY ומאז אני מתפקדת מצויין בלי שום בעיה" (המצאתי, כן? אין לי מושג מה באמת עוברים אנשים עם מחלת נפש. זו רק דוגמה ספרותית לאיך מספרים את במקום לספר על).
לא על הכל אפשר לספר. לא הכל אפשר לומר.
אני מנסה לחשוב אלו מילים אפשר לבחור כדי לתאר את ההתמודדות הזאת, ולא מוצאת. לא מוצאת.

ספציפית לגבי התגובה ההיא, שערכתי אותה בינתיים, כתבתי אותה לגבי גישת המערכת לחולי נפש. אז ככה, מערכת בריאות הנפש בישראל היא גוף מיושן, מקובע ושיפוטי, שאין לו שום שאיפה לעזור לחולים ולבני משפחותיהם. לבטח לא לספק להם תירוצים או הקלות.
זהו.
(יש צדיקים בסדום, כמובן שיש, אבל מצחיק אותי לחשוב שאנשים חושבים שיש איזה גוף רב כוח שחולי נפש יכולים להתחבא מאחוריו. הם לא.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אין מודעות מספיקה.
מחלת נפש כמוה כמחלת גוף- לא אמורה להפריע ביום יום,
כמו"כ לא כדאי לפרסם ע"מ למנוע התייחסות מידי ברחמים, או התלחששויות שלא מיטיבות ע"פ רוב עם האדם הנושא אותם.
בשונה משאר הקשיים עליהם דובר בפורום [שידכים,ילדים או גירושין] שבהם הגישה הנכונה היא לפתוח הכל כאן הגישה היא לסגור את זה בחלק האינטימי והאישי בלבד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.

אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.

לא לתאר 'סבל נוראי', אלא להגיד בפשטות: קמתי בבוקר וראיתי פיל שחור גדול בחדר והוא נדבק אלי מאחורה והלך איתי כל היום. בכל פעם שהוא דגדג אותי עם החדק, התחלתי לצרוח כי פחדתי שהוא יחנוק אותי, ואנשים חשבו שאני משוגעת. הרופא רשם לי כדור XXX וכשלקחתי אותו הפיל היה נעלם, אבל הרגשתי סמרטוטה ועייפה וכבר לא ידעתי מה יותר גרוע, לחיות עם הפיל או לחיות עם הכדור. ואז החליפו לי לYYY ומאז אני מתפקדת מצויין בלי שום בעיה" (המצאתי, כן? אין לי מושג מה באמת עוברים אנשים עם מחלת נפש. זו רק דוגמה ספרותית לאיך מספרים את במקום לספר על).

ואם לא נדע?
אז נוכל לכתוב שטויות ככל העולה על רוחנו, ו'מה שנראה לי מבחוץ...'?
לא
אנחנו צריכים לדעת שגם על מה שלא יודעים, אולי בעצם בעיקר על מה שלא יודעים - עדיף לשתוק, ולא למלא את מקלדתנו בהגיגי שווא, שלרוב לא נכונים ולפעמים עלולים לפגוע.
לא הכל אפשר לספר.
מה שכן - נכון וטוב להביא למודעות כדי שנדע עם מה מתמודדים האנשים מולנו
ומה שלא - בואו נשתוק מול השתיקה שלהם
חוסר הידיעה שלנו לא אמור למנוע מאיתנו לכבד ולתמוך, ובשום אופן שלא לשפוט
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.

רותי יקרה,
ואם לא נקשיב, איך יספרו?
ואם לא מספרים, אולי אין מספיק תחושה ומקום לכך שמקשיבים? שמכבדים? שנותנים מקום וכבוד וערך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אחת הבעיות הקשות בתחום הזה, היא הבורות, או היעדר מידע.

אם לא תספרו, לא נדע.
אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.

ככל שהבורות הציבורית בתחום גדולה, כך קשה לנמצאים שם לספר את סיפורם. גם כשהם מספרים - הסיפור שלהם נשמע שונה, לא מובן דיו, לא מתקבל בצורה נכונה. חסר רקע וידע.
ואז הם שותקים. וככל שהם שותקים - הבורות מעמיקה.
מעגל קסמים, שקיים בהרבה תחומים. ראינו בתחום הציפייה לילדים, בתחום הגירושין, ובתחום הרווקים. כך ואולי יותר - בתחום מחלות הנפש.

(במאמר מוסגר - לא עלתה כלל מצוקת הגרושים הגברים, שפעמים רבות דווקא הם הקרבנות. נישולם מהילדים. חיובם בדמי מזונות גבוהים שלא מאפשרים להם להתחתן מחדש, עלילות עליהם, ועוד. גם מצוקת האבות המצפים - לא עלתה הרבה, ולא מצוקת הרווקים על חייהם בישיבה כמבוגרים עם צעירונים, ועוד).

הדברים לאט לאט משתנים. דברים צפים ועולים יותר מפעם. הידע נגיש יותר. ולו יהיה זה רק לטובה ורק לברכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בשונה משאר הקשיים עליהם דובר בפורום [שידכים,ילדים או גירושין] שבהם הגישה הנכונה היא לפתוח הכל כאן הגישה היא לסגור את זה בחלק האינטימי והאישי בלבד!
הגישה הזאת של להסתיר את מחלת הנפש כאילו גנבו אותה מאי מי - נפוצה בעיקר במגזר שלנו, וזה כ"כ מקשה על החיים - מבזבז אנרגיות מיותרות על שמירת הסוד במקום על ההתמודדות,

וזה מין שרשור כזה - ככל שמסתירים יותר, הסביבה פחות מודעת וכתוצאה מכך שיפוטית יותר ואז זה גורם שיסתירו יותר וזה גורם שישפטו יותר (לפי המצב היום זה אמור להמשך עד ביאת גואל צדק בב"א - ועמכם הסליחה על הפסימיות).

כמי שמכירה התמודדויות כאלה במגזרים אחרים, לרוב המתמודדים לא מרגישים צורך להסתיר את הבעיה שעמה הם מתמודדים, (בין אם זה דיכאון, חרדות, או אפילו מחלות נפש קשות יותר)
וראו זה פלא, לא רק שהסביבה לא דוחה אותם יותר בגלל החשיפה, אלא שזה מביא לכ"כ הרבה הכלה והבנה שזה לבד כבר חצי מהריפוי.
(בפעם הראשונה שנתקלתי באנורקסית שכללללל הכתה שלה, קרובי משפחה ומי לא - ידעו על מחלתה ועודדו אותה על כל ניצחון - כל הכבוד שאת לא נכנעת ואת אוכלת לפי התפריט! עוד קצת ותגיעי למשקל היעד... חשבתי שקורה לי משהו, אבל עם הזמן ראיתי כמה זה עוזר ולא נותר לי אלא לקוות שגם בציבור שלנו ידבק משהו מהפתיחות הזאת...:()

עריכה: אחרי שפרסמתי ראיתי שמרחבית כתבה דברים דומים, אז אולי זה יחזק יותר את הנקודה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #30
אני מסכימה עם רותי.
כשלמדתי על הפרעות נפש, מה שהכי עזר לי להבין מבין כל ההגדרות היבשות וההתלבטויות של הdsm , זה התיאורים של החולים עצמם.
אולי ספרות יכולה להועיל כאן, כמו בהרבה תחומים אחרים. ספרות כמו של רותי ודבורי, אני מתכוונת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
חושבתשיש משהו בחיים שלנו - מתוייג, סטיגמטי ולא נפתח לקבלת השונה.
ברור שיש אנשים עם הפרעה נפשית שמתמודדים
אבל לא כל מי שעם הפרעה נפשית- הוא לא נורמלי!
וכמה שדברו על הסקאלה הרחבה ועל כך שכולנו לא נומלים בדבר מה, גם אלה שמוגדרים בצורה יבשה כבעלי הפרעה (לא כולם אבל הרבה מאד) יכולים לנהל חיים תקינים, ולא רק זאת הם אנשים כמוני וכמוך, עם אותם חושים מחשבות ורגשות - אך יש להם צל מלווה בחיים.
אל תסתכלו עליהם מלמעלה ללמטה, לא רק בגלל שהם לא בחרו בזה אלא גם ובעיקר כי קוגנטיבית ורגשית הם יכולים להיות פי מאה מכולנו ועוד יותר גיבורים שמתעלים מעל ההפרעוה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
הגישה הזאת של להסתיר את מחלת הנפש כאילו גנבו אותה מאי מי - נפוצה בעיקר במגזר שלנו, וזה כ"כ מקשה על החיים - מבזבז אנרגיות מיותרות על שמירת הסוד במקום על ההתמודדות,

וזה מין שרשור כזה - ככל שמסתירים יותר, הסביבה פחות מודעת וכתוצאה מכך שיפוטית יותר ואז זה גורם שיסתירו יותר וזה גורם שישפטו יותר (לפי המצב היום זה אמור להמשך עד ביאת גואל צדק בב"א - ועמכם הסליחה על הפסימיות).

כמי שמכירה התמודדויות כאלה במגזרים אחרים, לרוב המתמודדים לא מרגישים צורך להסתיר את הבעיה שעמה הם מתמודדים, (בין אם זה דיכאון, חרדות, או אפילו מחלות נפש קשות יותר)
וראו זה פלא, לא רק שהסביבה לא דוחה אותם יותר בגלל החשיפה, אלא שזה מביא לכ"כ הרבה הכלה והבנה שזה לבד כבר חצי מהריפוי.
(בפעם הראשונה שנתקלתי באנורקסית שכללללל הכתה שלה, קרובי משפחה ומי לא - ידעו על מחלתה ועודדו אותה על כל ניצחון - כל הכבוד שאת לא נכנעת ואת אוכלת לפי התפריט! עוד קצת ותגיעי למשקל היעד... חשבתי שקורה לי משהו, אבל עם הזמן ראיתי כמה זה עוזר ולא נותר לי אלא לקוות שגם בציבור שלנו ידבק משהו מהפתיחות הזאת...:()

עריכה: אחרי שפרסמתי ראיתי שמרחבית כתבה דברים דומים, אז אולי זה יחזק יותר את הנקודה.

בדוגמא הספציפית שלך בדר"כ יודעים גם אצלינו. אנורקסיה זה משהו שקשה יותר להסתיר.

ודווקא אני יודעת שגם במגזרים אחרים לא מפרסמים את זה, להיפך- רוב האנשים מסתירים את זה. זה פוגע להם להתקבל לעבודות מסויימות, קשה להוציא רשיון ועוד. (יודעת מפסכיאטר ענק).
אנשים גם לא אוהבים שיודעים בדיוק מה החומר שחסר לנפש- לשכל שלהם שהם משלימים בעזרת כדורים, מה ומתי קורה להם התקף ומה ההשלכות של כל התקף כזה.
מה גם שלא רואה שום עזרה בזה שהשכן ידע ששכנו עכשיו/אתמול/לפני 8 שנים היה בהתקף מאניה, איך הוא הלך ומה הוא דיבר, מה הוא חשב וכו'. מה זה עוזר לחולה?


ובלי קשר- למרות (ואולי בגלל) שאני יודעת מה זה כולל אני מבינה למה קשה בשידוכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
(במאמר מוסגר - לא עלתה כלל מצוקת הגרושים הגברים, שפעמים רבות דווקא הם הקרבנות. נישולם מהילדים. חיובם בדמי מזונות גבוהים שלא מאפשרים להם להתחתן מחדש, עלילות עליהם, ועוד. גם מצוקת האבות המצפים - לא עלתה הרבה, ולא מצוקת הרווקים על חייהם בישיבה כמבוגרים עם צעירונים, ועוד).

הדברים לאט לאט משתנים. דברים צפים ועולים יותר מפעם. הידע נגיש יותר. ולו יהיה זה רק לטובה ורק לברכה.

ניסיתי להעלות, מחקו........
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
רותי כתבה על לכתוב ולשתף.
מסכימה ומעודדת - אבל
התתיאור למרות שהתכוון להיות קיצוני - ברוח הדברים שלו
ההעפרעות אינן אחד על אחד
אם משהי חוותה פעם פחד, אמיתי, עמוק, נוקב ומפלח
לא יהיו לה מילים ותיאורים מרטיטים להמחשה
זה משהו שחווים, וקשה לתרגם, אולי בגלל ההדחקה, ואלי גם בגללה ולא רק.
וזה פעמים רבות סלע הלוז של הקושי
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
בדוגמא הספציפית שלך בדר"כ יודעים גם אצלינו. אנורקסיה זה משהו שקשה יותר להסתיר.
אולי ידעו, ואולי רק ינחשו, אבל מה שבטוח - לא ידברו (כי הרי לא שיתפו???!!!) וממילא לא יתמכו, ויהיה חסר המעגל החיוני הזה של תמיכה ודחיפה עד הריפוי המלא בע"ה.

(ושיהיה ברור, אני לא מדברת כאן על לפרסם דברים כדי שלאנשים יהיו נושאים ומושאים חדשים לניתוח על שולחן השבת... אלא לשיתוף אנשים רלוונטיים כמו: חברות קרובות, גיסות, בנות דודות וכו' שיכולות להיות משמעותיות מאד בתהליך הריפוי. ובמצב הקיים, לרוב גם הן מודרות בשל הפחד המוצדק לצערי של איך הן יקבלו את העניין)
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
כעובדת סוציאלית קלינית אני יכולה להעיד שאני נפגשת יום יום באנשים המוגדרים כחולי נפש
הם אנשים מדהימים, מקסימים, אינטיליגנטים
רובם יכולים לנהל מערכות משפחתיות וחברתיות בריאות
אני מכירה כאלו שהגיעו לעמדות בכירות מאד באקדמיה/בהייטק ובכל צומת משפיעה אחרת
פרויד אמר כי כולנו על הרצף, ז"א שאין בן אדם בריא או נורמטיבי במאה אחוז
אני ואתם וכולנו סובלים לעיתים מדכדוך, חרדות, מחשבות בלתי רצוניות וכו
אלו לא תחושות המושייכות ומשייכות אוטומטית למחלות נפש
אממא מאחר ויש מחלות נפש המשפיעות על בוחן מציאות של האדם והוא יכול לצאת מכלל שליטה ונהוג עד כדי אלימות- יצא למחלות אלו שם גרוע
אמר לי אחד הרוקחים בבני ברק בבית המרקחת של מכבי כי כדורים נוגדי חרדה ודיכאון הם מוצר כה נפוץ בבית המרקחת ורבים רבים רבים משתמשים בהם ולא מוגדרים כחולי נפש
היום כדורים רבים יכולים להינתן על ידי רופאי משפחה ולא צריך ללכת לפסיכיאטר
הדבר נובע מבורות, פחד ואכן מימד גבוה של מה יגידו..
חבל שכך
ולך אלמונית יקרה קבלי הרבה כוחות ואהדה
דברייך נכונים ואמיתיים כל כך
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אמר לי אחד הרוקחים בבני ברק בבית המרקחת של מכבי כי כדורים נוגדי חרדה ודיכאון הם מוצר כה נפוץ בבית המרקחת ורבים רבים רבים משתמשים בהם ולא מוגדרים כחולי נפש
היום כדורים רבים יכולים להינתן על ידי רופאי משפחה ולא צריך ללכת לפסיכיאטר
הדבר נובע מבורות, פחד ואכן מימד גבוה של מה יגידו..
חבל שכך
עוד משהו שחשוב מאד להדגיש.
יש דברים שנולדים איתם, וגם זה בסדר גמור.
אבל יש דברים שהם תוצר, ואז התמונה משתנה לחלוטין.
למה כוונתי?
אם חברה תספר לך כ י היא ממלאת את כל ארונות ביתה במלפפונים.
התגובה הטבעית שלך תהיה - כי יש לה הפרעה נפשית-קשה.
אבל, אם היא תספר לך כי זה על פי צוואה של סבה אז-
אולי סבאשלה לא היה נורמלי, אבל זה כבר טבעי ומתבקש שכך היא תעשה.
כנ"ל על חוות פיגוע שמפחדות מאוטבוסים וכו'.
כאשר יש גורמים עקיפים או ישירים אף אם המעשים לא נורמלים - הבנ"א נורמליים.
וןיקטור פרנקל פסיכולוג שהיה בשואה הגדיר זאת "התגובה הנורמלית לאי נורמליות - זה אי נורמליות"
כלומר אם בנ"א מאוזן - טבעי שהנפש שבנויה בצורה מסוימת יהיה לה קשה להתגמש לחוויות לא צפויות בכל קנה מידה.
מקווה שהבנתן
מה דעתכן? אולי מנסיון או מהצד
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #38
בתור בעלת עסק אני יכולה להמליץ לכל העצמאיים משהו שאנחנו עשינו בעסק שלנו: אנחנו מעסיקים בחור מוגבל מטעם אחד הארגונים, זה ממש הצלה גם בשבילו וגם למשפחה שלו ולנו הוא לא מפריע. הוא עוזר לסחוב דברים ולהביא מה שצריך מהמחסן, עושה לו טוב לראות את הכמה שקלים בסוף החודש ולשמוע מחמאות מאיתנו ומהעובדים. מומלץ מאוד. ולא אגיד לכם שהכל ורוד בעניין הזה, כי בהתחלה יחד איתו הגיע עוד בחור שאותו היה לנו מסובך מדי להעסיק וזה גזל יותר מדי זמן יקר מהעבודה, אז קראנו למדריך שלהם, שתמיד הוא זמין לכל בעיה שצצה, ואותו שיבצו במקום אחר עם עבודה שמתאימה לו. לפעמים יש לבחור התקפות ואז זה קצת קשה, אבל אצלו ההתקפות הן רק למספר דקות והוא מיד נרגע. אבל ברגע שמוצאים מישהו/י שלא מפריע לעבודה, למה לא לעשות גם חסד על הדרך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
כאובה יקרה,
אם לא תספרו, לא נדע.

אם רוצים להביא דברים למודעות, צריך לספר אותם. לא רק לספר עליהם - לספר אותם.

לא לתאר 'סבל נוראי', אלא להגיד בפשטות: קמתי בבוקר וראיתי פיל שחור גדול בחדר והוא נדבק אלי מאחורה והלך איתי כל היום. בכל פעם שהוא דגדג אותי עם החדק, התחלתי לצרוח כי פחדתי שהוא יחנוק אותי, ואנשים חשבו שאני משוגעת. הרופא רשם לי כדור XXX וכשלקחתי אותו הפיל היה נעלם, אבל הרגשתי סמרטוטה ועייפה וכבר לא ידעתי מה יותר גרוע, לחיות עם הפיל או לחיות עם הכדור. ואז החליפו לי לYYY ומאז אני מתפקדת מצויין בלי שום בעיה" (המצאתי, כן? אין לי מושג מה באמת עוברים אנשים עם מחלת נפש. זו רק דוגמה ספרותית לאיך מספרים את במקום לספר על).
את מסבירה את זה כל כך טוב.
אבל בהרבה מקרים הם לא יודעים להסביר את עצמם - אז איך נדע אנחנו מה עובר עליהם?
אנחנו מדברים כאנשים מהצד.
(באופן כללי הרבה אנשים לא יודעים להסביר את עצמם ולבטא טוב ולשים אצבע על הנקודה שמפריעה להם וכו וכו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אלמונית כאובה יקרה!
העלית נושא חשוב מאוד .. כל הכבוד לך על האומץ!

ועכשיו אני רוצה להתייחס לכך שנכון שזה מחלה לא פשוטה וקשה (שמתאפיינת לפעמים בדברים מאוד! לא נעימים מצד החולים ,והרבה מאוד לא תלוי בהם ,ויש כאלה שחיים עם זה יפה )
מה שכן ,אני חושבת שכמו שלא תתיחסו לחולה שחולה במחלה פיזית (ניקח לדו'ג את המחלה ל''ע)
אנשים יעשו הכל כדי להקל על החולה ,על ההורים ,יעזרו וייתנו סיוע בכל מה שנצרך ,יבואו לבקר
ישמחו ,יקנו מתנות ,ייתנו כתף למשפחה שצריכה חיזוק והכל בלי לעשות הכללות ,כי הרי החולה לא בחר להיות חולה ,זו גזרה מהקב''ה .
כך גם ל''ע באלה שחולים בנפש ,הם לא בחרו בכך .. זה גזרה משמים ,ואפילו מחלה הרבה יותר קשה ממחלה גופנית ,כי החולה עצמו הנפש שלו חולה ,והנשמה זועקת מתוכה מכאב ..
למה באמת שלא ייתנו גם להם גם למשפחותיהם כתף ויד לעזרה ,יבואו לבקר ייקנו מתנות ,ויחזקו את המשפחה , והמשפחה עצמה מתמודדת כל רגע כל שעה עם החולי הזה .

שהקב''ה ייתן לכולם בריאות איתנה בגוף ובנפש ונהורה מעליא .
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

אתר כל זכות משיק בימים אלו שירות חדש לצורך הנגשת הזכויות - צ'אט מבוסס בינה מלאכותית (AI), שמטרתו להקל על משתמשי האתר בקבלת המידע שיסייע להם במיצוי זכויותיהם.
לפי הודעת הדוברות שיצאה
הצ'אט, שמקודם במסגרת מיזם הנגשת הזכויות הממשלתי, מאפשר למשתמש לכתוב שאלה ולקבל מענה מיידי, זאת במקום לאתר את המידע באופן עצמאי. היתרון של הצ'אט על פני מנועי בינה מלאכותית קיימים הוא שכל המידע שהוא מתבסס עליו הוא מידע המופיע באתר כל זכות. ביחד עם תוספת של פיתוח מיוחד של מודל אחזור מידע במימון רשות החדשנות הלאומית הופך הכלי לכלי בינה מלאכותית עם אמינות גבוהה במיוחד. המידע שמספק הצ'אט עדכני, נבדק בזמן אמת, מבוסס על דפי כל זכות בלבד ומנווט את המשתמשים המבקשים להרחיב את ידיעותיהם למידע עדכני נוסף. בהתאם לכך, התשובות שמתקבלות מבוססות רק על סמך תוכן אמיתי ומבוסס.

מעניין עד כמה בפועל זה יהיה יעיל ויתן מענה אמיתי למי שמחפש מידע

בהתכתבות ניסוי שאני עשיתי
ההבנה של הבוט לא רעה, אבל המידע שמסופק הוא חלקי
יתכן שזה תלוי גם בנושאים
כי יש נושאים שהמידע עליהם באתר 'כל זכות' הוא מפורט ויש נושאים שהוא חסר וחלקי
שלום! הצ'אט, שנמצא כרגע בהרצה, יעזור לך למצוא תשובות מתוך אתר 'כל זכות' מהר ובקלות בעזרת בינה מלאכותית. אפשר לשאול כל שאלה על זכויות בשפה חופשית. כדאי לציין מאפיינים רלוונטיים כמו גיל ומצב משפחתי.

מי זכאי לקצבת נכות?

בהסתמך על המידע באתר, הזכאים לקצבת נכות כללית הם תושבי ישראל מגיל 18 ועד גיל פרישה, אשר עונים על התנאים הבאים:
  1. נכות רפואית: נקבעה להם נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות, או בשיעור של 40% לפחות אם יש כמה ליקויים ואחד מהם בשיעור של 25% לפחות.
  2. כושר השתכרות: כתוצאה מהליקוי הם לא מסוגלים לעבוד או שכושר ההשתכרות שלהם צומצם ב-50% או יותר. נקבעה להם דרגת אי-כושר בשיעור של 60%, 65%, 74% או 100% (כאשר דרגת אי-כושר בשיעור של 75% תיחשב כ-100%).
  3. הכנסה מעבודה: לא הייתה להם הכנסה מעבודה במשך 90 ימים רצופים לפחות מתוך 15 החודשים שלפני הגשת התביעה, או שהכנסתם מעבודה לא עלתה על 7,990 ₪ לחודש, נכון ל-2025 (לא כולל תשלום דמי מחלה מהמעסיק).
  4. עקרות בית: נשים נשואות תושבות ישראל שעונות על הגדרת עקרת בית יהיו זכאיות אם תיקבע להן נכות רפואית בשיעור 50% לפחות ויימצא שהכושר שלהן לתפקד במשק הבית צומצם ב-50% לפחות.
בנוסף, צעירים תושבי ישראל שעבדו בגיל 18-16 עשויים להיות זכאים, אם בנוסף לתנאים שצוינו הם עונים על תנאי הזכאות להענקת אבטלה לבני נוער.

התשובה מבוססת AI. יש לבדוק את המידע המלא בדפים הבאים:
קצבת נכות כללית קצבת נכות והטבות נלוות מדריך כללי להגשת תביעות נכות מהמוסד לביטוח לאומי

שאלה חדשה:

אלו בעיות רפואיות מזכות בקצבת נכות?

בהסתמך על המידע באתר, בעיות רפואיות המזכות בקצבת נכות כוללות מגוון רחב של מצבים רפואיים וליקויים. בין היתר, ניתן למנות את המצבים הבאים:
  1. חולי לב - קביעת נכות לחולי לב.
  2. סוכרת - קביעת נכות לחולי סוכרת.
  3. אירוע מוחי - קביעת נכות לאחר אירוע מוחי.
  4. בעיות אורתופדיות - קביעת נכות בגין בעיות אורתופדיות.
  5. מחלות כליות - קביעת נכות לחולי כליות.
  6. סרטן - קביעת נכות לחולי סרטן.
  7. פיברומיאלגיה - קביעת נכות לחולים בפיברומיאלגיה.
  8. פרקינסון - קביעת נכות לחולי פרקינסון.
  9. מחלות ריאה - קביעת נכות לחולי ריאה.
  10. מחלות ראומטולוגיות - קביעת נכות לחולים במחלות ראומטולוגיות.
  11. הפרעות אנדוקריניות - קביעת נכות בגין הפרעות אנדוקריניות.
  12. הפרעת קשב ופעלתנות יתר - קביעת נכות בגלל הפרעת קשב ופעלתנות יתר.
  13. חסימת עורקי גפיים - קביעת נכות בגין חסימת עורקי גפיים.
  14. לקויות ראייה ומחלות עיניים - קביעת נכות בגין לקויות ראייה ומחלות עיניים.
  15. מחלות אף אוזן גרון - קביעת נכות בגין מחלות אף אוזן גרון.
  16. מחלות דם - קביעת נכות בגין מחלות דם.
  17. מחלות של הוורידים - קביעת נכות בגין מחלות של הוורידים.
  18. מחלות כבד - קביעת נכות בגין מחלות כבד.
  19. מחלות עור ואלרגיה - קביעת נכות בגין מחלות עור ואלרגיה.
  20. **
התשובה מבוססת AI. יש לבדוק את המידע המלא בדפים הבאים:
קצבת נכות כלליתקביעת נכות בגין בעיות אורתופדיותקביעת נכות על-ידי ועדה רפואית לנכות כללית

שאלה חדשה:

אני סובל מבעיה נפשית המטופלת תרופתית אני זכאי לקצבה?

בהסתמך על המידע באתר, אם אתה סובל מבעיה נפשית המטופלת תרופתית, ייתכן שאתה זכאי לקצבת נכות מהביטוח הלאומי. קביעת נכות רפואית על רקע נפשי יכולה להיעשות במסגרת תביעה לקצבת נכות מהביטוח הלאומי. אחוזי הנכות נקבעים לפי רשימת הליקויים בסעיפים 33 ו-34 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי.
כדי לבדוק את זכאותך, מומלץ לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהגיש תביעה לקצבת נכות כללית. לאחר הגשת התביעה, תוזמן לוועדה רפואית שתקבע את אחוזי הנכות הרפואית שלך ובהתאם לכך יוחלט אם אתה זכאי לקצבה.
בנוסף, אם נקבעו לך לפחות 40% נכות רפואית על רקע נפשי, תוכל לפנות לוועדת השיקום האזורית כדי לקבל שירותי סל שיקום ממשרד הבריאות. סל השיקום כולל מסגרות ושירותים בתחומים שונים כמו דיור, לימודים, תעסוקה ופנאי.
אם הפגיעה הנפשית אירעה כתוצאה מפעולת איבה או במהלך שירותך בכוחות הביטחון, ייתכן ויש לך זכויות נוספות, כמו תביעה להכרה בנכות מטעם משרד הביטחון או טיפול נפשי לנפגעי חרדה.

התשובה מבוססת AI. יש לבדוק את המידע המלא בדפים הבאים:
קביעת נכות למתמודדי נפש מתמודדי נפש מדריך מיצוי זכויות למתמודדי נפש ובני משפחותיהם

האם התשובה עזרה לך?
(התשובה שלי - לא ממש)
שאלה חדשה
0 תגובות
מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה