הנושאים החמים
אבימי
מנהל קהילת איור
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור מקצועי
- הוסף לסימניות
- #1
הבהירות של קרן השמש דקרה לשימון בעיניים, אבל הוא לא סגר אותם.
זה מחיר ששוה לשלם בשביל קצת חום, כאן בבית המדרש הקריר מלוחות השיש האדמדמים שנתרמו לעלוי נשמת ג'רמי גולדברג על ידי אלמנתו ובניו. כך אמר השלט שמוברג לקיר שליד שימון, ששימון ממשש את קצוותיו כבר ארבעה חודשים.
כשבחרו לשימון את המקום הזה בבית מדרש הוא הרגיש קצת בר מזל וחשוב, כי זה בדיוק המקום שבו בחרו נכדיו של ג'רמי גולדברג לשים את השלט. מכל הבית מדרש, כאן! שימון מצמץ בחיוך תחת קרן השמש ולעג לעצמו בחיבה.
הגמרא של ברוך כץ פתוחה על הסטנדר שליד שימון, מוערת בכל חלקיה בכתב קטן וצפוף. ברוך כץ אהב לעצור באמצע הצעקות, ולומר, שניה, אני כותב את זה. והוא מתכופף וממלמל את מה שהוא כותב בדוחס לחלק הלבן שליד תוספות. שימון שונא את זה. כי הגמרא שלו נקיה באופן שנראה לו חסר ברק. וגם כי הוא חושב שלהדחף ולכתוב בגמרא זה קצת להפריע למנוחה של המילים שכבר כן כתובות שם, ולומר לתוספות לזוז קצת כי העפרון פיילוט הכחול שלי כאן.
ברוך כץ עצמו כבר חצי שעה מדבר עם הר"מ. שפת הגוף שלו משתנה כשהוא מדבר עם הר"מ, הוא מתכופף קצת, כאילו כובד הכשרון ועוצמת הדברים העדינים מכבידים עליו. הוא הולך הרבה לר''מ.
שימון מזיז את הראש ימינה, כדי להשטף היטב בקרן השמש, שמתחממת משניה לשניה, ומספיק לקבל עוד קצת ויטמין d לפני שמישהו דוחף לו סטנדר לראש מאחורה, גוהר מעליו, ומושך את הוילון הגבוה מאוד בתנועות מהירות ורחבות, ומסיט את הוילון על החלון הבהיר.
שימון לא מסתכל מי זה, כי זה לא משנה. זה לא משנה את העובדה שהשיעור לא נמצא אצלו בראש. השיעור לא מעניין אותי, הוא אומר לעצמו וקצת נבהל מזה שהוא מדגיש את המילה "מעניין" במשפט. זה לא אמור לעניין, אתה אמור להבין.
הוא נוגע עם הסנטר על הפס של הסטנדר, ובכלל לא חושב על אבא. בכלל. כמעט. אולי קצת.
שימון מיטיב את הישיבה על הספסל ובכיס האחורי שלו יש טישו משומש שנוכח בחוסר נוחות.
רק עוד שלושת רבעי שעה יהיה שתים עשרה. לשעה שתים עשרה יש אוירת יום חמישי. אוירה מצחיקה של כמעט. עוד מעט יהיה כבר עוד רבע שעה נגמר, וזמנים כאלה שימון אוהב.
בהפסקה הוא ישמע את אלי פרידמן החדש באוזניות של גילה, שהשאילה לו בעיניים שאומרות דיר באלק אם החברים שלך הורסים את החיבור. האוזניות ירוקות באופן שהוא גבולי לבנים, אבל גילה אומרת שהן איכותיות והבס שלהם משובח. הוא ישמע בהם את הבס המשובח וינמנם בלי מחשבות כמעט.
ברוך כץ מתיישב לידו באנחה ובנענוע ראש כאילו החוויות שהוא עכשיו עבר גדולות על בן אנוש רגיל. הוא מסתכל על שימון בהבעה מרוחקת ואומר, המשכת? שימון מנער את הראש בהבעת "לא לא" ומתחיל לקרוא בתוספות.
****
המילים המחממות שכולם הרעיפו באשכול הקודם ששיתפתי נתנו לי כוחות אחרים. תודה לכולם. כשנתתי לאנשים לקרוא את הקטע הזה, ואת הקטע של נחמה, היה תהליך מעניין שחלק אהבו את שימון, ולא הסתכלו על נחמה, וחלק ההיפך. אנא תנו את חוו"דכם המקצועית לעילא. תודה.
אבימי.
****
זה מחיר ששוה לשלם בשביל קצת חום, כאן בבית המדרש הקריר מלוחות השיש האדמדמים שנתרמו לעלוי נשמת ג'רמי גולדברג על ידי אלמנתו ובניו. כך אמר השלט שמוברג לקיר שליד שימון, ששימון ממשש את קצוותיו כבר ארבעה חודשים.
כשבחרו לשימון את המקום הזה בבית מדרש הוא הרגיש קצת בר מזל וחשוב, כי זה בדיוק המקום שבו בחרו נכדיו של ג'רמי גולדברג לשים את השלט. מכל הבית מדרש, כאן! שימון מצמץ בחיוך תחת קרן השמש ולעג לעצמו בחיבה.
הגמרא של ברוך כץ פתוחה על הסטנדר שליד שימון, מוערת בכל חלקיה בכתב קטן וצפוף. ברוך כץ אהב לעצור באמצע הצעקות, ולומר, שניה, אני כותב את זה. והוא מתכופף וממלמל את מה שהוא כותב בדוחס לחלק הלבן שליד תוספות. שימון שונא את זה. כי הגמרא שלו נקיה באופן שנראה לו חסר ברק. וגם כי הוא חושב שלהדחף ולכתוב בגמרא זה קצת להפריע למנוחה של המילים שכבר כן כתובות שם, ולומר לתוספות לזוז קצת כי העפרון פיילוט הכחול שלי כאן.
ברוך כץ עצמו כבר חצי שעה מדבר עם הר"מ. שפת הגוף שלו משתנה כשהוא מדבר עם הר"מ, הוא מתכופף קצת, כאילו כובד הכשרון ועוצמת הדברים העדינים מכבידים עליו. הוא הולך הרבה לר''מ.
שימון מזיז את הראש ימינה, כדי להשטף היטב בקרן השמש, שמתחממת משניה לשניה, ומספיק לקבל עוד קצת ויטמין d לפני שמישהו דוחף לו סטנדר לראש מאחורה, גוהר מעליו, ומושך את הוילון הגבוה מאוד בתנועות מהירות ורחבות, ומסיט את הוילון על החלון הבהיר.
שימון לא מסתכל מי זה, כי זה לא משנה. זה לא משנה את העובדה שהשיעור לא נמצא אצלו בראש. השיעור לא מעניין אותי, הוא אומר לעצמו וקצת נבהל מזה שהוא מדגיש את המילה "מעניין" במשפט. זה לא אמור לעניין, אתה אמור להבין.
הוא נוגע עם הסנטר על הפס של הסטנדר, ובכלל לא חושב על אבא. בכלל. כמעט. אולי קצת.
שימון מיטיב את הישיבה על הספסל ובכיס האחורי שלו יש טישו משומש שנוכח בחוסר נוחות.
רק עוד שלושת רבעי שעה יהיה שתים עשרה. לשעה שתים עשרה יש אוירת יום חמישי. אוירה מצחיקה של כמעט. עוד מעט יהיה כבר עוד רבע שעה נגמר, וזמנים כאלה שימון אוהב.
בהפסקה הוא ישמע את אלי פרידמן החדש באוזניות של גילה, שהשאילה לו בעיניים שאומרות דיר באלק אם החברים שלך הורסים את החיבור. האוזניות ירוקות באופן שהוא גבולי לבנים, אבל גילה אומרת שהן איכותיות והבס שלהם משובח. הוא ישמע בהם את הבס המשובח וינמנם בלי מחשבות כמעט.
ברוך כץ מתיישב לידו באנחה ובנענוע ראש כאילו החוויות שהוא עכשיו עבר גדולות על בן אנוש רגיל. הוא מסתכל על שימון בהבעה מרוחקת ואומר, המשכת? שימון מנער את הראש בהבעת "לא לא" ומתחיל לקרוא בתוספות.
****
המילים המחממות שכולם הרעיפו באשכול הקודם ששיתפתי נתנו לי כוחות אחרים. תודה לכולם. כשנתתי לאנשים לקרוא את הקטע הזה, ואת הקטע של נחמה, היה תהליך מעניין שחלק אהבו את שימון, ולא הסתכלו על נחמה, וחלק ההיפך. אנא תנו את חוו"דכם המקצועית לעילא. תודה.
אבימי.
****
