דרוש מידע הוצאה ממעון

  • הוסף לסימניות
  • #21
יוזרית , צודקת , תודה לך!
כבר דיברתי עם מטפלת פרטית , שהיא ממש ממש חמה , היום אני הולכת לראות , ונקווה שה' יעזור לי להחליט טוב.

(בעלי לא בעד להוציא כי הוא שאל חבר ואמר שהוא מאד מרוצה , והוא טוען שהבן שלי משחק ונהנה ולא מענין אותו מהמטפלות , והוא מסתדר לבד ותמיד עסוק.. לי זה לא נשמע, הוא פשוט התרגל למציאות כזאת :) )
קחי בחשבון אורטל, שיש מטפלות עם מנטליות אחרת, ואצלן החיבה מובעת בדרכים אחרות, תסי לשאול את הבן שלך אם הוא אוהב את המטפלת, כי אם גם הוא קלט את הדרך והצורה שהן מביעות חיבה- והיום הוא נהנה ומשדר איתן על אותו גל- אולי זה מיותר, ורק לך זה מפריע ולא לו,
יש נשים קרות שכך מגדלות את ילדיהן, וילדיהן לא חשים בחוסר חיבה, כי הן מעבירות את החיבה בצורה אחרת (לא ממליצה לאמץ את השיטה הזו רק מציינת עובדה) אל תעשי את השינוי לילד אם השינוי יהיה קשה לו- ורק את תהיי מורווחת- כי הוא כן נהנה במעון, נסי באמת למשש את השטח, לראות האם הוא כן נהנה ומרגיש אהוב ונרצה, אז חבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
קחי בחשבון אורטל, שיש מטפלות עם מנטליות אחרת, ואצלן החיבה מובעת בדרכים אחרות, תסי לשאול את הבן שלך אם הוא אוהב את המטפלת, כי אם גם הוא קלט את הדרך והצורה שהן מביעות חיבה- והיום הוא נהנה ומשדר איתן על אותו גל- אולי זה מיותר, ורק לך זה מפריע ולא לו,
יש נשים קרות שכך מגדלות את ילדיהן, וילדיהן לא חשים בחוסר חיבה, כי הן מעבירות את החיבה בצורה אחרת (לא ממליצה לאמץ את השיטה הזו רק מציינת עובדה) אל תעשי את השינוי לילד אם השינוי יהיה קשה לו- ורק את תהיי מורווחת- כי הוא כן נהנה במעון, נסי באמת למשש את השטח, לראות האם הוא כן נהנה ומרגיש אהוב ונרצה, אז חבל.

איך אני אמורה לדעת? הוא קטן , עוד לא שנה וחצי.
אני אשמח לכל רעיון , מאד קשה להחליט.

את יודעת למה התייעצתי כאן?
בגלל שאני כזאת שלא מעירה או מתלוננת, או מוציאה מגן או מעון. בד"כ אני 'מחליקה' , שורדת מה שנקרא.
ואני חוששת שלפעמים זה בא על חשבון הילדים שלי - בגלל האופי שלי. בעיקר במקרה שהם לא מדברים.
איך היית מציעה לי לבדוק אם טוב לו שם באמת או שהוא רק השלים עם המצב? בגיל שלו , כמובן?

אם אני לא טועה, עד לפני חודש וחצי ככה הוא עדיין היה בוכה בבוקר כשהולך , שזה המווון זמן!
ובצהריים כשמגיע היה כל כך שמח וקופץ שהייתי אומרת ואוו , איך הוא חיכה לנו , הוא היה שם עצור כזה , לא מצייץ (המטפלת בעצמה אמרה לי שהוא לא מוציא הגה רק בשקט)

בחודש האחרון הוא הולך אליהן מעצמו , לפעמים אפילו מחייך. לא קופץ מזרועותי כמו שמילה בסלע אמרה , אבל הולך , את יודעת. יותר משוחרר ומשחק, כך נראה לי.
זה לא גיל שהוא יכול לספר לי. יכול להיות שאת צודקת,
אני רק יודעת שמשכתי יותר מידי זמן ואולי זה טעות שלי , אני לא יודעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
איך אני אמורה לדעת? הוא קטן , עוד לא שנה וחצי.
אני אשמח לכל רעיון , מאד קשה להחליט.

את יודעת למה התייעצתי כאן?
בגלל שאני כזאת שלא מעירה או מתלוננת, או מוציאה מגן או מעון. בד"כ אני 'מחליקה' , שורדת מה שנקרא.
ואני חוששת שלפעמים זה בא על חשבון הילדים שלי - בגלל האופי שלי. בעיקר במקרה שהם לא מדברים.
איך היית מציעה לי לבדוק אם טוב לו שם באמת או שהוא רק השלים עם המצב? בגיל שלו , כמובן?

אם אני לא טועה, עד לפני חודש וחצי ככה הוא עדיין היה בוכה בבוקר כשהולך , שזה המווון זמן!
ובצהריים כשמגיע היה כל כך שמח וקופץ שהייתי אומרת ואוו , איך הוא חיכה לנו , הוא היה שם עצור כזה , לא מצייץ (המטפלת בעצמה אמרה לי שהוא לא מוציא הגה רק בשקט)

בחודש האחרון הוא הולך אליהן מעצמו , לפעמים אפילו מחייך. לא קופץ מזרועותי כמו שמילה בסלע אמרה , אבל הולך , את יודעת. יותר משוחרר ומשחק, כך נראה לי.
זה לא גיל שהוא יכול לספר לי. יכול להיות שאת צודקת,
אני רק יודעת שמשכתי יותר מידי זמן ואולי זה טעות שלי , אני לא יודעת.
לי יש בת שבאופן מערכתי, בוכה כשנכנסים לגן, זה חלק מהתהליך, (היא יחסית מתבכיינת, ולוקח לה הרבה זמן לקלוט שאנשים אוהבים שמדברים ולא שבוכים) שנה שעברה כשהיתה במעון, כל בוקר הייתה בוכה בכי תמרורים ולא רוצה להפרד מבעלי, הגננת שלה מאוד אהבה אותה, אבל לא הסגנון בכלל של נישוקים וחיבוקים, אבל היא ידעה שאוהבים אותה ובתכלס ידעתי שהיא נהנית, למרות שלקח לי זמן להיות בטוחה בזה ולהרגיש בנח, במיוחד היה לה קשה בוקר כשקבלו אותה- לא תמיד הגננת שלה כבר היתה, וכמעט תמיד היה צריך שמישהי תיקח אותה על הידים כדי שתרגע,
השנה היא עדין בוכה בכניסה לגן, אבל, ברגע שעשו לה מבצע להכנס בשמחה, הבכיות התגברו- כנראה שמה שעושה לה טוב, זה שיחליקו על הקושי שלה לשנות מצב, ושלא ישימו לב לבכיות , יעלימו עין, וזה הכי עוזר לה להכנס לענינים,
וברור ורטל, שהוא יחכה לאבאמא הכי כיף החיבוקים שלהם... ובדקה הזאת הוא רק שלהם, ולא של עוד 10 ילדים שבקבוצה...
איך להיות בטוחה שטוב לו, אם הוא עדין לא מדבר? זה קצת קשה לי לומר לך, אבל אם הוא פוגש את הגננת ברחוב הוא מתלהב? כשהוא מביא יצירות מהמעון- זה מעלה לו חיוך של גאוה וזיכרון טוב? בשאר היום הוא שמח ויודע גם להתפנק בכיף? לא עצור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
איך אני אמורה לדעת? הוא קטן , עוד לא שנה וחצי.
אני אשמח לכל רעיון , מאד קשה להחליט.

את יודעת למה התייעצתי כאן?
בגלל שאני כזאת שלא מעירה או מתלוננת, או מוציאה מגן או מעון. בד"כ אני 'מחליקה' , שורדת מה שנקרא.
ואני חוששת שלפעמים זה בא על חשבון הילדים שלי - בגלל האופי שלי. בעיקר במקרה שהם לא מדברים.
איך היית מציעה לי לבדוק אם טוב לו שם באמת או שהוא רק השלים עם המצב? בגיל שלו , כמובן?

אם אני לא טועה, עד לפני חודש וחצי ככה הוא עדיין היה בוכה בבוקר כשהולך , שזה המווון זמן!
ובצהריים כשמגיע היה כל כך שמח וקופץ שהייתי אומרת ואוו , איך הוא חיכה לנו , הוא היה שם עצור כזה , לא מצייץ (המטפלת בעצמה אמרה לי שהוא לא מוציא הגה רק בשקט)

בחודש האחרון הוא הולך אליהן מעצמו , לפעמים אפילו מחייך. לא קופץ מזרועותי כמו שמילה בסלע אמרה , אבל הולך , את יודעת. יותר משוחרר ומשחק, כך נראה לי.
זה לא גיל שהוא יכול לספר לי. יכול להיות שאת צודקת,
אני רק יודעת שמשכתי יותר מידי זמן ואולי זה טעות שלי , אני לא יודעת.

אסור לנו להסכים לסבול על חשבון הילד.
אני כותבת פה את הדברים האלה בפעם הלא יודעת כמה- אני הוצאתי תינוק בן שנה מהמעון מפני שהרגשתי שהוא עצוב ועצור. לא צריך שידבר בשביל להבין איך הוא מרגיש. תנסי להיזכר איך הוא היה לפני תקופת המעון, האם היתה ירידה בחיוניות שלו? האם כשהוא מתקרב לאזור המעון הוא נעשה כבוי? מכונס? מתקשה לחייך? זה ילד שצוחק הרבה ובאזור הגן מפסיק? איזה עיניים הוא עושה למטפלת? זה שהוא הולך אליה, זה בגלל שהוא השלים עם המצב. כמה זמן הוא יכול להתנגד? אבל אני אומרת לך שגם אחרי חודש ראיתי שהילד שלי עושה לי עיניים של 'הבנתי שאין לי ברירה ואת משאירה אותי כאן' . והיום הוא ממש לא עושה את זה, אלא שמח להיפרד ממני ושמח כשאני חוזרת.
ודאי שילד שמח שאמא מגיעה, אבל לפעמים אפשר להרגיש שהוא קצת היסטרי - כאילו הוא היה נואש שכבר תקחי אותו.
זו החלטה לא קלה. היו לי ימים ממש קשים של התלבטות. חשבתי שאולי אני הוזה, אולי כך זה ילדים, וזו הגלות הנוראה ששמה אותנו במצב כזה שבו ילד בן שנה לא מקבל חום ויחס של אמא חלק נכבד מהיום. היו ימים שחזרתי בוכה מהמעון. משהו אמר לי שהילד שלי מסכן. ופחדתי שאחרי שהוא יתרגל שלא לקבל התייחסות נאותה לרגשותיו, הוא יאטום אותם . ממש כך. אני לא קיצונית בכלל. הם לומדים כל כך מהר, ה' ירחם.
בסוף הקדשתי שבוע שלם של חיפושים. הבטחתי לעצמי שעד עוד שבוע, הילד שלי מחוץ למעון הזה. התפללתי לה' שיכוון אותי נכון. וה' עזר לי למצוא את המטפלת הנהדרת שלו, שרואה את הנשמה של הילד ומלטפת אותה. ואני קיבלתי אישור תוך כמה ימים, למעשה שלי. ומאז קיבלתי אלף אישורים. ואני מודה לה' על הנס שעשה לי, שעשיתי את המעשה הזה בזמן.

התינוק שלי קטן. הוא לא יכול לבוא הביתה ולספר לי איך הוא מרגיש ומה חני הגננת עשתה היום, וכמה הוא בכה ואף אחד לא ניגש. אין לו שום מקום ודרך לפרוק את הרגשות שלו. זה הרבה יותר חמור מילד שמדבר וכבר יכול לספר לאמא אחה"צ.
הייתי מסתכלת עליו בלילה ואומרת - מי יודע מה עברת היום, ואתה לא יכול לספר לי. היו לו ערבים שהוא התקשה להירדם, ואני הרגשתי שהוא מנסה לקבל עוד בטחון, עוד חיזוק. כאילו לספר לי שהיה לו יום רע היום ושהוא רוצה עוד כמה חיבוקים לפני השינה.

אני מאחלת לך החלטה נכונה. ואל תזלזלי בתחושות שלך. כשזה הבוס שלך, את עוד יכולה להוריד את הראש. כשזה המטפלת של הילד שלך, הסלחנות עלולה להיות פושעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אין לי מה להוסיף, רק להזדהות.

לאחרונה מטפלת אהובה של הבן שלי עזבה לטובת מעון עם תנאים יותר טובים :(
ושאר המטפלות בדיוק כמו שאת מתארת.
בר"ח אדר הבאתי להם בונבונים וכתבתי תודה על הטיפול המסור בבון-בון שלנו,
שום התייחסות, שום תגובה, גם לא תודה יבשה.
ואני ממש לא מחכה שישתפכו ויודו, מינימום של תגובה, קיבלנו, ראינו.

לו רק היה לי לאן להעביר אותו הייתי חושבת על זה ברצינות
אבל אין לי בסביבה מסגרת עד 16:00 ואני לא מגיעה קודם :(

סליחה שלא עזרתי, לפחות השתפכתי...

בהצלחה בכל החלטה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
יוזרית , צודקת , תודה לך!
כבר דיברתי עם מטפלת פרטית , שהיא ממש ממש חמה , היום אני הולכת לראות , ונקווה שה' יעזור לי להחליט טוב.

(בעלי לא בעד להוציא כי הוא שאל חבר ואמר שהוא מאד מרוצה , והוא טוען שהבן שלי משחק ונהנה ולא מענין אותו מהמטפלות , והוא מסתדר לבד ותמיד עסוק.. לי זה לא נשמע, הוא פשוט התרגל למציאות כזאת :) )

בהצלחה, רק עכשיו ראיתי את ההודעה הזו.

עזבי, בואי לא נדבר על ההבנה הגברית בענין הזה. לא מכלילה, חלילה. בעלי למשל דחף אותי להוציא כמעט יותר ממני, ראה תינוק קסום ורך הולך וקמל מול עיניו, אבל יש לו נשמה וראש של מחנך ולא כל האבות כאלה.

העובדה שיש ילדים אצל מטפלות מסוימות מוכיחה שיש אמהות עובדות, ולא שום דבר אחר.
גם הבת של חברה שלי היתה במעון של הבן שלי, והיא נשארה שם. למה? כי לא היתה לאמא אפשרות אחרת.
יש הורים שמעדיפים לא לראות כי הם יודעים שאין להם ברירה, ויש הורים שהגישה שלהם בגדול היא להרגיל את הילד לחיים הקשים כבר מההתחלה (כי הם כנראה פגשו המון מבוגרים שאף פעם לא גילו שהחיים קשים) וזה לא ממש משנה אם המעון הזה נראה כמו בית יתומים...
עשיתי סיבוב בכל מיני מקומות שגרמו לי לבכות. אני מבטיחה. התחלתי לשאול אנשים עם יש הורים שיש להם ילדים מיותרים, כי אחרת איך יתכן שהילדים שלהם נמצאים בתנאים כאלה (כולל מטפלת פרטית אחת שהגעתי אליה בהפתעה וחלק מהילדים ישנו על הרצפה).

כמו כן, היתה לי התלבטות לגבי מטפלת אחת עם בית מצוחצח והמון משחקים חדשים. זה קורץ לי מאד. מצד שני, משהו בגברת גרם לי להרגיש שהיא מנקה את הפאנלים רב היום, כי משהו שם היה נקי בצורה מחשידה. והיא הזכירה שלוש פעמים את נושא החופשות שלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
האמת כל התגובות כאן טיפה מבלבלות אותי,
הבת שלי (שנה+) בכתה כשהיו מביאים אותה לגן בימים הראשונים בלבד,
ותקופה ארוכה עד לפני שבועים... כשהיא היתה רואה אותי בצהרים היא היתה עוזבת הכללל ורצה אלי,
וגם כשהיתי מאחרת (אני תמיד מוציאה בסביבות 15:15) הגננת אמרה לי שהיא רואה שלוקחים ילדים אחרים והיא מתחילה להתגעגע אלי,
(מדובר בילדה שמאד מאד קשורה אלי ולא מוכנה ללכת לאף אחד אחר- בקושי לאבא כשאמא בסביבה)
אבל מה?
הלב שלי היה רגוע כי המטפלת אשה מבוגרת נראית עדינה מאד, לא סוג של חיבוקים ונשיקות מתלהבים אבל, פעם אחת בעלי ראה אותה מהחלון שבדלת שהיא מעבירה ילד מהכסא לרצפא ומנשקת אותו בדרך (סתם כי הוא ילד עם נשמה...)
וזה עשה לי טוב לשמוע את זה.
אבל להגיד שהילדה שלי קופצת מהידים שלי לידים שלה? ממש לא, היא ישר מתישבת ליד השולחן מחכה לאוכל..:cool:
והיום לאחר כל התגובות אני מתחילה להבהל:rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני לא יודעת באיזה סגנון קרירות מתייחסים אצליכם אבל אצלנו במעון אני גם שמתי לב שיש גננות יותר קרירות ופחות משדרות חום ואהבה אבל עדיין 2 הילדים שלי בכל השנים שהיו במעון עם כמה סוגי גננות תמיד היו מרוצים מאד, הם חוזרים והולכים עם ברק בעיניים , כיף להם ללכת לגן, וכן הבת שלי שכבר סיימה את המעון וכבר בגן עירוני ממש מתגעגעת -זה אומר שעדיין היה להם שם טוב מאד
למרות כמה גננות שלא היו מי יודע מה, אם את אומרת שכעת זה נראה שנהנה אז למה להוציא אם לא בטוח שסובל שם בברור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
האמת כל התגובות כאן טיפה מבלבלות אותי,
הבת שלי (שנה+) בכתה כשהיו מביאים אותה לגן בימים הראשונים בלבד,
ותקופה ארוכה עד לפני שבועים... כשהיא היתה רואה אותי בצהרים היא היתה עוזבת הכללל ורצה אלי,
וגם כשהיתי מאחרת (אני תמיד מוציאה בסביבות 15:15) הגננת אמרה לי שהיא רואה שלוקחים ילדים אחרים והיא מתחילה להתגעגע אלי,
(מדובר בילדה שמאד מאד קשורה אלי ולא מוכנה ללכת לאף אחד אחר- בקושי לאבא כשאמא בסביבה)
אבל מה?
הלב שלי היה רגוע כי המטפלת אשה מבוגרת נראית עדינה מאד, לא סוג של חיבוקים ונשיקות מתלהבים אבל, פעם אחת בעלי ראה אותה מהחלון שבדלת שהיא מעבירה ילד מהכסא לרצפא ומנשקת אותו בדרך (סתם כי הוא ילד עם נשמה...)
וזה עשה לי טוב לשמוע את זה.
אבל להגיד שהילדה שלי קופצת מהידים שלי לידים שלה? ממש לא, היא ישר מתישבת ליד השולחן מחכה לאוכל..:cool:
והיום לאחר כל התגובות אני מתחילה להבהל:rolleyes:

אין צורך להיבהל. אם עד עכשיו הרגשת שהילדה שלך שמחה ורגועה, שההתנהגות שלה שלווה אחה"צ, שהיא לא שינתה סגנון התנהגות, לא הייתי מחפשת שום דבר.
נשיקות הן לא הענין. את המטפלת שאני מהללת כאן, לא זכור לי שראיתי מנשקת מישהו. לעומת זאת, המטפלת ממנה ברחתי, נישקה כל הזמן. אם את מרגישה את החום של המטפלת, ורואים עליה שהיא פשוט אוהבת ילדים כי הם נשמות של ה', אז אין צורך להטריד את עצמך במחשבות.

אני ממש חופרת באשכול הזה, אבל חשוב לי לדבר על הענין.
הילד שלי מאד חמוד בלי עין הרע, ואנשים ברחוב משתגעים ממנו. יש אמהות שתגדנה - יופי, שהגננת תמות עליו והוא יקבל יחס טוב. אני אומרת אחרת. במעון היו כל המטפלות בחורות צעירות, וראיתי שהן משתגעות ממנו. לא רציתי את זה. רציתי שהן תאהבנה אותו. לא את איך שהוא נראה ולא את כמה שהוא פיקח. המטפלת נשקה אותו כל הזמן חזק והרגשתי שזה מגיע מהמקום האישי שלה- זה כיף לנשק ילד חמוד. גם מלצרים במסעדה מנשקים אותו, זה אומר שהם אוהבים אותו? לא. זה אומר שצריך לשטוף לו את הפנים.
לעומת זאת, המטפלת החדשה שלו, אוהבת נשמות של ילדים של הקב"ה. זה פשוט מורגש בחוש. אני רואה שהיא מתמוגגת ממנו אבל עדין, אפשר לראות שיש כאן אהבה פנימית, לכל ילד. וזה מה שילד צריך. זה מה שמחזק אותן מבפנים ומעניק לו חוסן. זה מה שאנחנו באמת רוצות כשאנחנו מחפשות מטפלת חמה ואוהבת.

ועכשיו להקבלה קיצונית- דמיינו שאתן הולכות לפסיכולוגית, והיא מתייחסת אחרת למטופלת שנראית יפה ולבושה היטב. נשמע לכן? נכון. כולנו מושפעות ממראה חיצוני. כשם שאנחנו מושפעות מכריזמה ומהרבה נתונים אחרים. אבל אני רוצה מטפלת שמאמינה בי, כי אני נשמה טהורה וזכה. וכזו מטפלת אני גם רוצה להיות (ומנסה להיות בהתנסויות שלי). הגננת של הפעוט שלך, לא שונה מזה כלל. וכעת לאמירה קיצונית נוספת- אני מאמינה שכשהמטפלת תהיה כזו, יפחתו הסיכויים שהילד יגיע בהמשך לפסיכולוג.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #30
מטפלת שהבן שלי לא קופץ מזרועותי לידיה, לא מייצרת בי עודף שקט נפשי. ולא משנה פרטי או מעון.
מכירה הרבה ילדים והרבה מטפלות.
לא ראיתי ילד שקופץ מידי אמא שלו לזרועות המטפלת.
וזה גם לא נראה לי מצב תקין.
כמה שמצופה ממטפלת להיות נהדרת. ומושלמת. וחמה ואוהבת - אמא תקינה ואוהבת קשורה לילד שלה יותר. והוא אליה.
הגננת הכי מקסימה שהכרתי, אישה חמה שאוהבת את הילדים באמת, וזוכרת אותם לנצח, וכל בוגריה עוברים משבר קל כשהם ממשיכים הלאה (במיוחד הממשיכים לחידר),
והנשיקות והחיבוקים ומילות האהבה לא נספרים.
ושנים היא העסיקה עוזרת שתהיה "השוטר הרע" - כי היא כל כך אוהבת, וצריכה מישהי אחרת שתשליט את הסדר...
היא אמרה שעדיף תמיד, אבל לפחות בחודש הראשון - שהאבא יביא את הילד לגן, ולא האמא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אורטל,
לא קראתי את התגובות שנכתבו אחריי בערב,
אבל יש לי עצה אם אין לך אופציה אחרת:

תתחברי עם הגננת והמנהלת.
זו שיטה שתמיד עובדת.

תמצאי נקודות חיבור שלך עם המטפלת וכל הזמן תדברי איתה.
אני למשל מעבירה שיחות שלמות על השקפה עם המטפלת של הבת שלי.
אני מתקשרת אליה בערב, אנחנו מתחילות לדבר על הילדה, ואז על הילדים שלה,
ומתי היא הולכת לישון ומה היא אוהבת להכין לשבת.

והיא מהממת עוד לפני שהיינו חברות,
אבל ברור לי שנעים לה יותר לתת לבת שלי מתוך הרגשת קרבה גם למשפחה שלה.

ומקודם חזרתי מאיזו פקידה שהייתי צריכה ממנה עזרה מסוימת.
היא סיפרה לי על הבן שלה שהפך לדתי חזק, ולמד בישיבה.
שאלתי אותה איזו,
ואיפה הם גרים,
והיא סיפרה שיש לה נכדה, אז שאלתי בת כמה,
והתברר שיש להם חמישה ילדים.
שאלתי מה הגילאים, והיא אמרה לי גם מה השמות.
ושהיא רוצה להתחזק כמה שיותר,
ולאחרונה השבתות שלה אחרות.
והיא מתחזקת בעקבות הבן שלה.

ואח"כ היא אמרה לי:
עזבי, אני כבר אמלא לך לבד את הטופס.
אמרתי לה: מה פתאום!
והיא אמרה: אם אני יכולה לעזור, למה לא?

ושכחתי כמובן מסמך אחד, אז היא הבטיחה שתחפש לי בתיקיות של שנה שעברה,
למרות שבתחילה כשאמרתי לה שלא הבאתי,
היא אמרה שאין אצלה את החומר של שנה שעברה.

העצה הזו עם הפקידה נכונה רק לזמן שלא לחוץ אצלה, כי הייתי היחידה ולא היו אחריי בתור.

והמטפלת של הבת שלי אוהבת שיחות אחה"צ.
צריך לגשש אם גם שלך אוהבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
מלפפון זה בדיוק הדרך שניסיתי ללכת בה,
לא כ"כ מצליח כי לרוב בעלי זה שלוקח / מוציא.
והן לא כאלו שאוהבת לדבר , עושה רושם. בקושי עונות ;)

בכל מקרה מסתבר שבאמת אין לי אופציה אחרת.
אין פה שום מעון יותר טוב שיקבל את הילד שלי עכשיו (ונראה לי שאין בכלל , זה הכי נורמלי שיכול להיות. ובדקתי הרבה)
המטפלת שבניתי עליה , הלכתי - רובם גדולים ממנו , והם כבר הרבה ילדים. יותר מידי
לא יודעת אם לקחת אותו לשם , עושה לי רושם שיהיה לו יותר קשה.

ננסה שוב לדבר עם המנהלת ולהתחבר אליהן - כמו שאת אומרת
ואני יבדוק שוב כמה פעמים כשאני אקח אותו בזמן הקרוב מה נראה לי.

מה שבטוח טוב שהתייעצתי כאן , עזרתן לי מאד :)
תודה רבה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
הן לא כאלו שאוהבת לדבר , עושה רושם. בקושי עונות
שלחי להן לכבוד פורים משלוח,
ולכבוד פסח,
ופסח שני.
ואפשר גם למצוא סיבה לשלוח שוקולד ביום בהיר של ר"ח.
או לכבוד הגשם, או השמש.
חפיסת שוקולד עם מכתב הילד.

(אני שלחתי משלוח חמוד לטו בשבט).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה