טור אורח|שיתוף אישי|מיומנה של אשה שגדלה בבית חד הורי, ויש לה גם כמה תובנות מרתקות...

  • הוסף לסימניות
  • #21
האשכול ההוא היה הטריגר עבורי לכתוב את הטיפ המשעשע על הטרולים. דוגמא נפלאה להרס שהם מייצרים.
מגיע ניק, פותח אשכול חשוב, ובשלב מסויים האשכול הופך מטרה לשיניים החדות של טרול (ית).
שוב ושוב הטרול מגיב ומעצבן את כולם שם, ומחריב את האשכול. אסור להתגרש, הגרושות אשמות, אני לא מאשימה רק חושבת שהגרושות אשמות, ושוב, ושוב.

בשלב מסויים נמאס להנהלה למחוק כל דקה הודעות של הטרול(ית) והם נעלו לגמרי את האשכול.
סליחה על בורותי, באיזה אשכול מדובר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
משפט שתפס אותי:



ניקית יקרה ועלומה.
הורייך היו גרושים ואנשים יקרים.
חווית החיים הקרובה למרות הכל היתה בריאה וגיבורה.
והתפוח לא נפל רחוק מהעץ.
יפה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
היום אני מסתכלת על הבית שלי, על בתיהם של אחיי ואחיותיי, ורוצה להגיד לזו שאמרה לי פעם, שילדים להורים גרושים מתגרשים בעצמם - דיברת שטויות! גם אז לא האמנתי לך, והיום ודאי שלא ויש לי הוכחות.
גם אני וכל אחיי בנינו בתים מדהימים ושלום בית ושום דבר לא מזכיר במאומה את הסיוט שבו גדלנו בין ההורים (עד שהתגרשו כשהייתי בת 14).
נהניתי לשמוע לא מזמן את הרב יעקובזון מביא סטטיסטיקה מוסמכת שמראה שבנים (ובעיקר בנות כמדומני) להורים גרושים, לא רק שלא חזרו על הקלקול והתגרשו בעצמם, אלא שהאחוזים שלהם בין הגרושים קטנים מהאחוזי גרושים בין הילדים שגדלו במשפחות מושלמות.
זה בכמות. וגם באיכות- הוא מספר שליווה המון נערים שגדלו בבתים חד הוריים וראה שהם בנו זוגיות שונה לחלוטין, יפה ומכבדת.
עוד דבר חשוב ששמעתי ממישהו אחר, שדווקא מבתים שבהם לא היו מריבות (בדרך כלל מכניעה של האם, ולפעמים למען החינוך גרידא) גדלו בנות שפירקו בקלות משפחה. והסיבה לכך, שהבנות חשבו שבביתן הכל היה מושלם, ולא היו חילוקי דעות בין ההורים, הן לא חשבו שהאם חרקה שיניים והתאפקה, כי היא שיחקה טוב את המשחק. וכשהן נתגלעו לחילוקי דעות במערכת היחסים עם בעליהן, הן חשבו שזה "סוף העולם" ולא ידעו איך להתמודד עם זה, כי לא ראו התמודדות כזו מעולם כדוגמה אישית בביתן.
כך שלעיתים דווקא לראות אם סובלת, או לראות כמה מריבה יכולה להזיק, או לראות מול העיניים מריבה והתפייסות נכונה- דווקא הדברים האלה יכולים להעניק כלים לדור הבא.
כך ייצא שילדים מבתים קשים דווקא יוכלו לבנות זוגיות נכונה ושפויה לא פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
יש משפחה שההורים מקפידים על סדר וניקיון באופן קיצוני. יש להורים האלו תאומות. התאומות הקימו בתים. תאומה אחת שומרת באדיקות על הכללים ויפה כוחה מכח הוריה, ותאומה שניה לא מסדרת את הבית באופן עקרוני כראקציה לסדר שהיה בבית הוריה.

יש כאן דבר מעניין. שתיהן בעצם לא השתחררו מהבית.
אחת עושה כמו הבית ואפילו יותר על אף שזה קיצוני, ואחת עושה דווקא להיפך.
לעשות דברים לא רצויים רק מפני שכך עשו בבית, או לעשות דברים לא רצויים רק מפני שזה ההפך מהבית - זה שני צידי המטבע של אותו הדבר.
להשתחרר באמת - זה לעשות מה שטוב ורצוי לנו - וממש לא משנה אם זה כמו, או ההפך, או לא קשור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
וכשהתגלעו חילוקי דעות במערכת היחסים עם בעליהן, הן חשבו שזה "סוף העולם" ולא ידעו איך להתמודד עם זה, כי לא ראו התמודדות כזו מעולם כדוגמה אישית בביתן.

אכן, ישנם זוגות, שעם הוויכוח הראשון, חרב עליהם עולמם. וכבר מדמיינים באופק את הרבנות.
לכן חשוב כל-כך להסביר בהדרכה לחתונה, שחילוקי דעות וויכוחים לפעמים, הם בלתי נמנעים. ואם באופן כללי המצב טוב, אין מה לחשוש. וחשוב מאוד ללמוד - איך לנהל בצורה טובה חילוקי דעות. כי הם בטוח יגיעו מידי פעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
המסקנה שלי:
או שאנשים רוצים לחקות את הזוגיות של ההורים, או לבנות אחת הפוכה לגמרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
המסקנה שלי:
או שאנשים רוצים לחקות את הזוגיות של ההורים, או לבנות אחת הפוכה לגמרי.
רוצים????
זה דברים ששוכבים עמוק עמוק בתת מודע. בין זה ובין רצון אין שום קשר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
יש לי חבר טוב, שהיה בתקופה מאוד קשה בזוגיות, והוא אמר לי אז, אני נשבעתי לעצמי שאצלי לא יחזור הסרט, אני אעשה הכל, להישאר לנצח ולהתגבר על הכל, ואכן, הצליח, למרות שעבר תקופה לא קלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בתקופה של לפני ואחרי השואה, גירושין היו דבר נדיר במיוחד. זאת היתה אופציה שכתובה בתורה, כמעט כמו בן סורר ומורה.
באחד מהספרים שבסדרת ליהמן פרידמן, שמשקפים את הלך הרוח בתקופה ההיא, יש סיפור על זוג שהאישה היתה אולטרה אורתודוקסית, והבעל משכיל מתקדם, הזוג עובר תהפוכות רבות ולא עולה שם לשניה האופציה הזו של גירושין.
ככל שמתרחקים מהתקופה הזו, הגירושין עולים בהתמדה.
למה??
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
בתקופה של לפני ואחרי השואה, גירושין היו דבר נדיר במיוחד. זאת היתה אופציה שכתובה בתורה, כמעט כמו בן סורר ומורה.
באחד מהספרים שבסדרת ליהמן פרידמן, שמשקפים את הלך הרוח בתקופה ההיא, יש סיפור על זוג שהאישה היתה אולטרה אורתודוקסית, והבעל משכיל מתקדם, הזוג עובר תהפוכות רבות ולא עולה שם לשניה האופציה הזו של גירושין.
ככל שמתרחקים מהתקופה הזו, הגירושין עולים בהתמדה.
למה??

@ששונית
נכון מאוד.
את פותחת בנשוא מורכב ועצוב.
ולא בטוח שזה הפורום המתאים לדון בו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
@ששונית
נכון מאוד.
את פותחת בנשוא מורכב ועצוב.
ולא בטוח שזה הפורום המתאים לדון בו.
זה גם נושא כללי, שהשתנה

היו פעם זוג נשואים שישים שנה, שאלו אותם, איך?
אמרו, אנחנו מהדור שתיקנו גברים מקולקלים לא זרקו אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
זה גם נושא כללי, שהשתנה

היו פעם זוג נשואים שישים שנה, שאלו אותם, איך?
אמרו, אנחנו מהדור שתיקנו גברים מקולקלים לא זרקו אותם.
*גברים מקולקלים, מקסים:)

יש לחיים ולדר טור יפהפה על אשה שפגשה את אשתו החדשה של בעלה, והיא הבינה שההיא החדשה פשוט השקיעה ובנתה לו את הרוחניות בצורה חיובית, בצורה חכמה.

צריך לפתוח אשכול הוקרה לחיים ולדר, לטעמי. כל כך הרבה מסרים, לאורך כל כך הרבה שנים וסיפורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
המסקנה שלי:
או שאנשים רוצים לחקות את הזוגיות של ההורים, או לבנות אחת הפוכה לגמרי.
אם הזוגיות של ההורים טובה- אז רוצים לחקות אותה
אם היא גרועה- רוצים לבנות אחת הפוכה לגמרי.
זה הכוונה?
אם כן, מה החידוש?!
אני שואלת ברצינות לא בציניות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אם הזוגיות של ההורים טובה- אז רוצים לחקות אותה
אם היא גרועה- רוצים לבנות אחת הפוכה לגמרי.
זה הכוונה?
אם כן, מה החידוש?!
אני שואלת ברצינות לא בציניות.
כי בדרך כלל מחקים
בלי לרצות כך או אחרת, דפוסי ההתנהגות שלנו מחקים דמויות עבר שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
כי בדרך כלל מחקים
בלי לרצות כך או אחרת, דפוסי ההתנהגות שלנו מחקים דמויות עבר שלנו.
נכון
אבל כאן ספציפית זה פועל יוצא כפשוטו.
אם אתה רעב- אתה אוכל
אם אתה צמא- אתה שותה
ראית זוגיות יפה אצל ההורים? אתה מחקה
ראית זוגיות גרועה אצל ההורים?- אתה ממש לא מחקה.
מה ה'פאנץ' פה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכון
אבל כאן ספציפית זה פועל יוצא כפשוטו.
אם אתה רעב- אתה אוכל
אם אתה צמא- אתה שותה
ראית זוגיות יפה אצל ההורים? אתה מחקה
ראית זוגיות גרועה אצל ההורים?- אתה ממש לא מחקה.
מה ה'פאנץ' פה?
שאלה יפה.
תשובה:
אין פה רק שחור ולבן.

אני מדבר על כל ה80% זוגות באמצע. אלו שפעם ככה, ופעם ככה. פעם זוגיות טובה, פעם קדיתאית.

יש מאות נקודות (מן הסתם) שלגבי כל אחת ואחת מהם אנשים מחליטים לעצמם, אולי אפילו בתת מודע:
אין סיכוי שאתנהג כך כשאגדל ואתחתן/ אני אתנהג בדיוק כך כשאתחתן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
ראית זוגיות גרועה אצל ההורים?- אתה ממש לא מחקה.
זהו, שזוגיות רעה אצל ההורים לא התחילה מרוע
היא התחילה לפעמים אפילו מהרבה טוב
בעצם אנחנו לא מחקים את המריבות, אלא דפוסי חשיבה והתנהגות, וברוב המקרים אנחנו לא מזהים אותם כגורמים וכמקור לסכסוך שנוצר בהמשך
ועד שאדם קולט שדפוס ההתנהגות מוביל אותו לאותו מצב שהיה אצל ההורים, זה כבר מאוחר מידי, ומאוד קשה ללכת אחורה ולשנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
לא מחקים זוגיות, כי אין כזה דבר זוגיות שווה או דומה.
מחקים או משכפלים את צורת ההתמודדות.
וכל זמן שלא מקבלים/רואים/שומעים/לומדים על אלטרנטיבות שונות.
לפחות בשעות לחץ חוזרים לדפוסים הישנים והמוכרים.

קשה ללכת אחורה, וקשה ומורכב לשנות.
אבל בהחלט אפשרי כשמודעים לשורש הבעיה.
ויוצרים אלטרנטיבות שונות במודע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בעז"ה


היי,
מי שמכיר אותי קצת מקהילת הכתיבה, יודע שאחד מתחביביי הוא ללמוד כתיבה טובה- מקריאה טובה.
הפעם אני לא אביא דוגמאות ספציפיות מספרים, רק אשתף בכמה תובנות כלליות מהספרים האחרונים שקראתי:) ואם אתם תגלו משהו חדש שרלוונטי לכתיבה שלכם, זה כמובן יהיה משמח:)


1. סיכון = מחיר
כשאנחנו כותבים סצינות שבהם הגיבור בסיכון, אנחנו עלולים להדגיש את הסיכון על ידי אפקטים: הגיבור נפצע, הגיבור מסכן, הגיבור נלחם עד זוב דם וכמעט הפסיד, הגיבור היה צריך לברוח; אבל למרבה הצער, כל האפקטים האלו לא מספיקים בכדי ליצור סצנות מותחות באמת. מדוע? כי כדי שהסצנה תהיה מותחת, כדי שהקוראים באמת יאמינו לכותב שהגיבור עלול להפסיד משהו במאבק הזה, הגיבור צריך אכן להפסיד משהו- בכל סצנת סיכון.
זהו מסר חשוב, שכל כך לא מצוי בספרות שלנו, שאולי צריך להדגיש אותו שוב: האופן היחיד לשמור על מתח אמיתי של הקורא, הוא להפוך כל סצנת סיכון, לסצנת מחיר. גיבור פצוע יחלים, בעזרת השם. הוא אולי יתאשפז, יתעלף, יתמסכן עד כלות רחמינו, אבל הוא לא שילם מחיר אמיתי, בלתי הפיך, על המאבק שלו. רק כאשר הגיבור משלם מחיר אמיתי בכל סצנת מאבק - ומאבד באופן בלתי הפיך משהו שהיה שלו, כמחיר לסיכון שלקח- המתח הופך לאמיתי. לאט לאט, אחרי כל סצנה כזו של מאבק ומחיר, הקוראים יבינו שכאשר הגיבור בצרות- זה באמת מפחיד. הם נתפסים לחלוטין למאבק שלו, חרדים לגורלו ולגורל כל מי שקשור אליו. בתת מודע שלהם, הם יודעים שהסיכון כאן אמיתי. הגיבור עלול להפסיד משהו- והוא אכן יפסיד משהו- משהו יקר.

2. אקספוזיציה זו לא מילה גסה
יש דעה בספרות המודרנית שאקספוזיציה בסיפור היא חולה רעה שצריך להסתיר אותה מאחורי תירוצים מספקים: דו שיח טבעי בין דמויות שחושף מידע שהקורא לא ידע, דמות שמסתכלת במראה כדי לחשוף את המראה שלה, ועוד ועוד דרכים ססגוניות להותיר את האקספוזיציה של הסיפור שקופה. באופן כללי זה נכון, אבל לא כדאי ללכת לקיצוניות. לעיתים אקספוזיציה היא פשוט חלק מהיצירה הפלאית שנקראת סיפור, בדיוק כפי שסיפרו לנו סיפור כשהיינו ילדים: "פעם פעם, לפני שנים רבות, היה איש אחד עני...". לא תמיד חייבים לברוח מאקספוזיציה ברורה, ולעיתים היא גם מוסיפה עומק ועניין לסיפור. הרי בסופו של דבר- המילים שלכם הן האמצעי היחיד שבו הקורא יכול להכיר ולדמיין את העולם והדמויות שאתם בונים. כאשר המילים דלות, או תיאורים לוקים בחסר בגלל פחד מפסקאות ארוכות מדיי- הדמיון של הקורא עלול להיות חיוור. אל תתקמצנו ותלחצו מתיאור יתר או מידע, ואל תרוצו עם העלילה על חשבון אקספוזיציה עשירה.

כאן כן אמחיש בדוגמא קטנה: את מהללאל אהבנו בגלל האומץ שלו, הלב הטוב וגם- לעיתים- החוצפה שלו. אבל נקשרנו אליו רגשית דווקא בזכות סצנות עשירות באקספוזיציה סבלנית, שנתנה לנו רגעים של קרבה עם הדמות.

...בשקט עמד על מקומו, מביט בצאן המתנהל לאטו בין הדשאים הרטובים מטל, בלהקת ציפורים קטנות וססגוניות שהתעופפה מעליהם, מחפשת אחר ארוחה, בקרן שמש אחת שחדרה בין העצים, מציירת קשת יפיפייה על מגדל קורי עכביש שהתנוסס בין שני ענפים, וידע שהגיע זמנו ללכת.



ולסיום, טיפ אחרון: הסופרת מרגרט אטווד אמרה: "אנשים תמיד מגיעים עם תאוריות חדשות בנוגע לסיפור. אבל הכלל העיקרי לכתיבת ספר טוב הוא: "תחזיקו את תשומת הלב שלי."
זהו טיפ בסיסי בכתיבה, והניסוח שלה מצוין וברור מכדי שיהיה צורך להוסיף מילה מיותרת על ההגדרה הזו. אבל איך בעצם עושים זה? איך מחזיקים את תשומת הלב של הקורא? לא על ידי זיקוקים, אפקטים, קרבות או דרמות רגשיות (למרות שגם הם לעיתים חשובים), אלא על ידי שינוי. שינוי מחזיק את תשומת הלב של הקורא, כיוון שהוא גורם למצב להפוך להיות לא סטטי, ולעלילה לקבל משמעות.
הכלל הוא פשוט: בכל סצנה צריכה להיות התרחשות, שינוי. אין אפשרות שכתבתם סצנה- גם אם זה ספר דרמה- ולא השתנה בו משהו באופן בלתי הפיך (כלומר- שלאחריו הדברים אף פעם לא יחזרו להיות כפי שהיו). גם אם לא ענק, גם אם לא עניין של חיים ומוות, ואולי אפילו רק שינוי רגשי- אבל שינוי חייב להיות.

אנחנו בכל זאת בחודש אלול, אז הייתי ברשותכם רוצה לקשר את המסר היפה הזה גם לחיינו, כי אני מאמינה בכל ליבי שכללי סיפור האונברסליים בעצם משתלשלים מהאופן שבו הקב"ה מנהל את העולם, ובאופן שבו הוא טבע הסיפור האנושי:
סיפור חיינו עשוי מרגע אחרי רגע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. הקב"ה כביכול לא "כותב" את הפרקים בחיינו לחינם. השם נותן לנו כל רגע, חודש ושנה- כי הם חשובים לעלילה שלנו, הם משמעותיים עבורנו. בחסידות מוסבר שיום ללא שינוי- הוא יום מבוזבז.


תודה שקראתם עד כאן:) שמחתי לשתף.
אסיים באיחול- שנזכה לשנה טובה ומתוקה, ושנזכה לכתוב סיפורים טובים באמת, שעושים להשם נחת ומקרבים את הסיבה האמיתית לכל העלילה האנושית הזאת- את הגאולה האמיתית והשלימה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה