הנושאים החמים
Tweenset
משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
צילום מקצועי
D I G I T A L
•
- הוסף לסימניות
- #1
לפני הכל וידוי אישי קטן:
לא קראתי את הסיפור במלואו.
רוצים להזדעק כיצד אני מרשה לעצמי לבקר? חכו שניה, לפני שאתם זורקים עלי עגבניות שרי אספר לכם שהקשר שלי לסיפור הוא בעיקר האין - קשר. וזהו קשר מעניין לכל הדעות. הסכיתו ושמעו:
מכיון שאינני נמנית על ציבור המנויים לעיתון שארח את הסיפור בקביעות, גם לא קראתי אותו מידי שבוע. לעיתים רחוקות הזדמן לי לקרוא פרק אחד או יותר, ואז פשוט נהניתי מכל פרק כפי שהוא.
לפני שבוע וקצת, קניתי את העיתון עקב צורך למלא זמן מסוים בקריאה, וחוסר בחומר קריאה איכותי וחדש. (עם דגש על "חדש") בלב היתה צפונה לה משאלה כמוסה 'לחטוף' פרק איכותי בסיפור המיוחד הזה... העלון הראשון שנשלף מהניילון היה "בתוך" וישר דיפדפתי לסיפור.
חשכו עיני.
אין! אין סיפור!
היה מעניין לקרוא את התודות, את ההערכה של הקוראות והידידות, אבל היתה החמצה. איך מתאים לי בדיוק כשנגמר הסיפור לקנות את העיתון, זה סוג של כשרון שייחודי כנראה לחלק השלומיאלי של האוכלוסיה.
השבוע העיתון נקנה שוב במחווה כלשהי של אבל... דיפדפתי מתוך תקווה ישנה נושנה קודם כל בחוברת של "בתוך" והגעתי לפרק הכי מדהים שיכולתי לקרוא אי פעם!
מכירים את זה שמקפלים את העיתון לגודל של עמוד אחד ואז הופכים אותו ומופיע עוד עמוד לקריאה? אז כשהפכתי את העיתון לצד השני, וידאתי קודם כל שיש שם עמוד מלא לקריאה ולא רק טור אחד.. לא רציתי שהמילים היפות האלו תהיינה קצרות מדי, רציתי שהן תתמשכנה עוד ועוד.
הסופרת המוכשרת גילתה מעצמה יותר מטפח, סיפרה על מטרתה ואי-מטרתה, העמיקה במהות העניין והשאירה אותי במחשבות כל השבת. הסופרת אולי לא התכוונה אבל גילתה שסיפור עמוק יכולה לכתוב רק אישיות עמוקה, ואם ברצונך לגעת במיתרי ליבם של קוראיך, עליך להיות בעל לב בעצמך.
אמור מעתה, ביקורת סופרים ולא ביקורת ספרים.
לא קראתי את הסיפור במלואו.
רוצים להזדעק כיצד אני מרשה לעצמי לבקר? חכו שניה, לפני שאתם זורקים עלי עגבניות שרי אספר לכם שהקשר שלי לסיפור הוא בעיקר האין - קשר. וזהו קשר מעניין לכל הדעות. הסכיתו ושמעו:
מכיון שאינני נמנית על ציבור המנויים לעיתון שארח את הסיפור בקביעות, גם לא קראתי אותו מידי שבוע. לעיתים רחוקות הזדמן לי לקרוא פרק אחד או יותר, ואז פשוט נהניתי מכל פרק כפי שהוא.
לפני שבוע וקצת, קניתי את העיתון עקב צורך למלא זמן מסוים בקריאה, וחוסר בחומר קריאה איכותי וחדש. (עם דגש על "חדש") בלב היתה צפונה לה משאלה כמוסה 'לחטוף' פרק איכותי בסיפור המיוחד הזה... העלון הראשון שנשלף מהניילון היה "בתוך" וישר דיפדפתי לסיפור.
חשכו עיני.
אין! אין סיפור!
היה מעניין לקרוא את התודות, את ההערכה של הקוראות והידידות, אבל היתה החמצה. איך מתאים לי בדיוק כשנגמר הסיפור לקנות את העיתון, זה סוג של כשרון שייחודי כנראה לחלק השלומיאלי של האוכלוסיה.
השבוע העיתון נקנה שוב במחווה כלשהי של אבל... דיפדפתי מתוך תקווה ישנה נושנה קודם כל בחוברת של "בתוך" והגעתי לפרק הכי מדהים שיכולתי לקרוא אי פעם!
מכירים את זה שמקפלים את העיתון לגודל של עמוד אחד ואז הופכים אותו ומופיע עוד עמוד לקריאה? אז כשהפכתי את העיתון לצד השני, וידאתי קודם כל שיש שם עמוד מלא לקריאה ולא רק טור אחד.. לא רציתי שהמילים היפות האלו תהיינה קצרות מדי, רציתי שהן תתמשכנה עוד ועוד.
הסופרת המוכשרת גילתה מעצמה יותר מטפח, סיפרה על מטרתה ואי-מטרתה, העמיקה במהות העניין והשאירה אותי במחשבות כל השבת. הסופרת אולי לא התכוונה אבל גילתה שסיפור עמוק יכולה לכתוב רק אישיות עמוקה, ואם ברצונך לגעת במיתרי ליבם של קוראיך, עליך להיות בעל לב בעצמך.
אמור מעתה, ביקורת סופרים ולא ביקורת ספרים.
