דרוש מידע לגו - משהו משחק בזה היום?

  • הוסף לסימניות
  • #1
לכבוד פסח, רציתי לקנות לילדים לגו.
היו שטענו לי שהילדים של היום כבר אין להם סבלנות לבנות בלגו.
הם צריכים משהו שנבנה מהר וגדול.

האם יש לכם לגו?
הילדים משחקים בו? אוהבים אותו? נהנים?

אשמח מאד לשמוע. תודה .
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מהר לגדול נמאס מהר ובגדול..
אצלנו זה הלהיט של הילדים ואילו של בוגרים יחסית
אני נהנה לראות איך שהם מרוכזים בבניה ואיך שהם שומרים ומשחקים בתוצר ידיהם

מה שחשוב לקנות לגו שמעניין את הילדים
וגם חשוב מאוד להוסיף כל פעם משהו קטן חדש
זה מדרבן אותם לבנות את הכל מחדש, גם את הלגו הישן יותר
ברור שמחשב הוא המתחרה מספר אחד של הלגו..
אבל הלגו הוא המפלט של הילדים בזמנים שעוזרים להם את המחשב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מהר לגדול נמאס מהר ובגדול..
אצלנו זה הלהיט של הילדים ואילו של בוגרים יחסית
אני נהנה לראות איך שהם מרוכזים בבניה ואיך שהם שומרים ומשחקים בתוצר ידיהם

מה שחשוב לקנות לגו שמעניין את הילדים
וגם חשוב מאוד להוסיף כל פעם משהו קטן חדש
זה מדרבן אותם לבנות את הכל מחדש, גם את הלגו הישן יותר
ברור שמחשב הוא המתחרה מספר אחד של הלגו..
אבל הלגו הוא המפלט של הילדים בזמנים שעוזרים להם את המחשב.

תודה.

באיזה גילאים מדובר?
מה הכוונה לגו שמעניין את הילדים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ב"ה עדין מעניין ילדים. לא כולם התמכרו לעצלות הפליימוביל...
לגו הוא משחק ההרכבה המאפשר ביותר בעיני, ואפשר לקנות ערכות מעניינות ולא סתם קופסא של קוביות, כדי לעורר עניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לנו יש ארגז גדול פלסטיק מלא בחלקים של לגו שנאגר כמה שנים וגם קבלנו
הילדים אוהבים מאד מאד למשך שעות לא נמאס להם בכלל
יש בזה הרבה יצרתיות אפשר לבנות כל מבנה בניין בית שהם מכירים
ואז לשחק
מוסיפים מיטות שולחנות רכבים מכוניות מטוסים וגם זה יכול להיות בצורות שונות
כל אחד מפתח רעיונות נוספים
והמשחק פורה ביותר
אבל באמת יש לנו מלא חלקים מכל הסוגים והצבעים
וכן אנשים שונים שגם אותם אפשר לפרק ולהרכיב איך שרוצים
אבל לדעתי שווה להשקיע בזה
כמובן במקורי שאז לעולם כל החלקים מתאימים אחד לשני
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני מתבייש להגיד לך...
אבל זו אהבה מגיל ממש צעיר ועד..כמעט בר מצווה

מעניין זה תלוי בילד
יש מקומות שאפשר לקבל קטלוג מודפס של לגו
וזם את יכולה לראות באיזה דף העיניים שלו נוצצות..
אחד צריך תמיד חיילים ורובים
אחד אוהב מוסך ומכוניות
אחד צריך ניידות אופנועים ותחנת משטרה
ואחד מספיק חווה עם טרקטור ובע''ח (חנון..)
שלנו אהב את הכל..
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
החיסרון שלו לעומת האחרים זה הקושי לסדר אותו אח"כ. החלקים יותר קטנים.
קונים בהום סנטר בכמה עשרות שקלים מזוודה מחולקת של כלי עבודה
הילדים נהנים לסדר שם בעצמם את החלקים לפי סוג וגודל
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ב"ה עדין מעניין ילדים. לא כולם התמכרו לעצלות הפליימוביל...
לגו הוא משחק ההרכבה המאפשר ביותר בעיני, ואפשר לקנות ערכות מעניינות ולא סתם קופסא של קוביות, כדי לעורר עניין.

מה עניין שמיטה להר סיני? מהיכן נוצרה ההשוואה?
איך נוצר הקשר בין עצלות לפליימוביל?

פליימוביל הוא משחק דימיון.
לגו הוא משחק הרכבה.
קוביות הוא משחק איזון ושווי משקל.

בתור ילדה היה לי גם פליימוביל גם לגו וגם קוביות ואלו היו 3 חוויות שונות לחלוטין.
ולא הייתי מכורה ולא עצלה. אז בחייאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נהנים מכל רגע, כמעט אין יום שלא משחקים בזה (ממוין לפי צבעים) אין גבול ליצירתיות, יש לי גם בסיס וגם ערכות של סיטי
גילאים : מגוון 3-13, בנים ובנות
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קונים בהום סנטר בכמה עשרות שקלים מזוודה מחולקת של כלי עבודה
הילדים נהנים לסדר שם בעצמם את החלקים לפי סוג וגודל

תודה על הרעיון ממש לענין

אצלי שעות בלגו גם בנים וגם בנות.
לבנות יש ארמון נסיכות לבנים משטרה ומסוק וסתם מלא חלקים עם בסיסים שעל זה מרכיבים,תכלס על זה גדלתי לגו ולגו ולגו,
בסלובניה קניתי על המשקל קובית וחלקים מענינים,בכלל החנות לגו היא חויה בפני עצמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לא קראתי מה כתבו קודמיי, אבל אצלנו יש מס' מארזי לגו של חברת LEGO, (שזהו לגו אמיתי)
עולה קצת יקר אבל שווה!! מה שילדים יכולים לבנות מזה, חבל על הזמן!!
חוץ מזה, שזה מחולק לפי גילאים:
5-11 / 8-14 / 11-16... וכו'...

צירפתי תמונות להמחשה.
בהצלחה רבה!!
 

קבצים מצורפים

  • 08697a2a-5c3c-4f7b-b482-4856e5ea068d_500.jpg
    08697a2a-5c3c-4f7b-b482-4856e5ea068d_500.jpg
    KB 65.8 · צפיות: 71
  • 37439624c.jpg
    37439624c.jpg
    KB 46.8 · צפיות: 108
  • 42943749c.jpg
    42943749c.jpg
    KB 58.5 · צפיות: 99
  • הוסף לסימניות
  • #16
הילדים אצלי מאד אוהבים להרכיב בלגו והדמיון שלהם בשעות האלו עובד בכפליים.
הבעיה שאני ממש נלחצת שמוציאים את זה בגלל החלקים הקטנים ותינוקת שמכניסה כל דבר לפה
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מומלץ מאד,
רק לשים לב להיזהר עם זוחלים קטנים בשח....
אני אוהבת ששופכים על שמיכה - כך קל לאסוף ופחות מתפזר בחלל השטח.

אני רכשתי כמה מארזים של חלקי הבסיס
ובנוסף מארזים מיוחדים עם חלקים מענינים (בית, משטרה, בית חולים וכו')

משיקולי תקציב החלטתי לא לרכוש לגו מקורי
אך אני מקפידה לרכוש רק לגו תואם מקורי וכך כל החלקים מתחברים מצויין אחד לשני.
יש לגו טוב של חברת מגה בלוקס.
ורכשתי עוד חבילות תואמות בצעצועי שטראוס בירושלים (יודעים לומר מה תואם, באחריות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אצלנו הילדים נהנים מאד מהלגו, יש לנו קופסא ענקית עם המון חלקים (עוד מאז שאני הייתי ילדה...)
כמובן שעדיף לרכוש את הלגו המקורי, שהוא חזק ואיכותי...(יקר יותר-אך משתלם)

אצלנו ,החלקים המבוקשים הם בעיקר דמויות, קסדות, אופנועים, וכד'

אני נוהגת להסכים להם להוציא רק לפעמים, כך מתגעגעים יותר ו...מתעסקים יותר זמן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מה עניין שמיטה להר סיני? מהיכן נוצרה ההשוואה?
איך נוצר הקשר בין עצלות לפליימוביל?

פליימוביל הוא משחק דימיון.
לגו הוא משחק הרכבה.
קוביות הוא משחק איזון ושווי משקל.

בתור ילדה היה לי גם פליימוביל גם לגו וגם קוביות ואלו היו 3 חוויות שונות לחלוטין.
ולא הייתי מכורה ולא עצלה. אז בחייאת.

לגו הוא משחק הרכבה לבעלי דמיון. פליימוביל הוא משחק דמיון שמצמצם את הדמיון...

מצחיק שאנשים לוקחים כל דבר למקום אישי .
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
תודה לכולם.
עזרתם לי מאד.

יש לכם המלצה, איזה לגו לקנות בתור התחלה?

ערכה בסיסית, זה ברור.
ומה כדאי להוסיף עליה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה