דרוש מידע אשכול עדכוני הספרים החדשים

הירשם עכשיו!
"אנשים כן משתנים" (ייצוב פנים) של מוישה גוטמן;
מי קרא ויכול להמליץ?
 
נכתב ע"י כחלית ההרים:
ורק אני נשארתי יבשה ב"אל תסתר"
לחצ/י כדי להרחיב...
קראתי את הספרים הנ"ל. ובלי לפגום בכתיבה המיוחדת - היה קשה לי להתחבר.
יותר קל לי להזדהות עם גיבור - שמתמודד עם קשיים יומיומיים כמוני וכמוך, ולמרות שוודאי לכל אחד יש גם חורבן פרטי משלו - בעיות היומיום הן אלו שנפגשות בנו הרבה.
אני אוהבת ספר שהדקות שלו היא מנפילה פשוטה, והבכי שלו הוא מדבר של מה בכך, שהכעס - הוא לא מטלטל ובצדק - אלא חם ורותח על זוטות, והעצב שלו עמוק - ממילה של חברה. כי בספרים - הבעיות הגדולות הירואיות, הכול בא על פתרון ומתברר לטובה. במציאות - לא כל כך, אבל בכביכול 'זוטות' של היומיום - שם יש התמודדות - פשוטה - אבל מחייבת. שם שדה הקרב המרכזי שלנו, ולפעמים מרוב שאנחנו מבטלים אותו - אנחנו לא מתמודדות.
אהבתי את ספרה העתיק של רות רפפורט "הילדים מקצה המחנה", התחברתי לסידרת ממלכה במבחן של מיה קינן - שלמרות ועל אף הדרמות, הצליחה להעביר את פירורי ההווה וברור האמת.
 
מקווה מאוד שהספר החדש הבא לא יצא רק לקראת חגי תשרי....
 
הבת שלי קנתה היום את אין מקום לשתים-רפפורט,
היא חוששת שזה קצת מידי עמוס ועצוב, היא אוהבת יותר סגנון קליל ועכשוי ולא מלא טרגדיות,
יש כאלה שכבר קראו ויודעים להמליץ לנו,
ברשימת הספרים החדשה לא כל כך מצאנו בסגנון הזה.
 
מוכרחה להגיב.
הביקורת של רותי קפלר מדוייקת וטובה, זה לא אומר דבר על איכות הספר, היא גם לא הזהירה ממנו, אין ספר שאין עליו ביקורת.
ליבי קליין הביאה לספריה החרדית ספרות משובחת, נוגעת ומחוברת מאד לשורשים האמיתיים שלנו. אני לא חושבת שהספרים שלה משתייכים לקטגוריית "טרגדיה", היא נוגעת בנקודות חשובות מאד ומדלגת באומנות בין קצוות פרומים מאד במגזר שלנו ובגבולותיו. לרוב היא דווקא מביאה אופטימיות ניסית לעלילה (כמו שהזכירה רותי), עם ידע נרחב, אמונה אמיתית ותפילה.
ממליצה לקוראות לקרוא אותה, ממליצה לסופרות לקבל ממנה השראה.
חג שמח!
 
נכתב ע"י מילקשייקית:
קראתי את הספרים הנ"ל. ובלי לפגום בכתיבה המיוחדת - היה קשה לי להתחבר.
יותר קל לי להזדהות עם גיבור - שמתמודד עם קשיים יומיומיים כמוני וכמוך, ולמרות שוודאי לכל אחד יש גם חורבן פרטי משלו - בעיות היומיום הן אלו שנפגשות בנו הרבה.
אני אוהבת ספר שהדקות שלו היא מנפילה פשוטה, והבכי שלו הוא מדבר של מה בכך, שהכעס - הוא לא מטלטל ובצדק - אלא חם ורותח על זוטות, והעצב שלו עמוק - ממילה של חברה. כי בספרים - הבעיות הגדולות הירואיות, הכול בא על פתרון ומתברר לטובה. במציאות - לא כל כך, אבל בכביכול 'זוטות' של היומיום - שם יש התמודדות - פשוטה - אבל מחייבת. שם שדה הקרב המרכזי שלנו, ולפעמים מרוב שאנחנו מבטלים אותו - אנחנו לא מתמודדות.
אהבתי את ספרה העתיק של רות רפפורט "הילדים מקצה המחנה", התחברתי לסידרת ממלכה במבחן של מיה קינן - שלמרות ועל אף הדרמות, הצליחה להעביר את פירורי ההווה וברור האמת.
לחצ/י כדי להרחיב...


דווקא בספרים של ליבי הדמעות לא הגיעו דווקא ברגעים הטראגיים, אלא בשיח עמוק על הדברים, ובתהליכים שהגיבורים עוברים.. כך אצלי היה לפחות..
 
סיפורים סיפורים
כדרכו המיוחדת

היה גם סיפור שלו במוסף סיפורים של מרוה לצמא לחג הפסח
 
יש גם " משימה" של חיים אליאב
ספר יפה

ואנשים מספרים 9 הכרך הזה ממש מוצלח
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.
למעלה