ביקורת שיתופית| העליה הרביעית / או: הם באים!

  • הוסף לסימניות
  • #1
-ישיבתה השבועית של סיעת מרצ בכנסת-

"חברותי וחברי חכ"י מפלגת מרצ היקרים, אני מעוניין להיות הראשון שמבשר לכם: נתניהו התקפל!"

-התקפל?

"כן! הוא נענה לכל דרישותינו!

-אזרחות לכל אריתראי?

"כן. החל ממחר, חמש מאות בכל שבוע. מתקן חולות יפעל זמנית עד לתום מחצית השנה הראשונה, בעוד מתקן סהרונים ימשיך אחריו לעוד שלושה חודשים תמימים. בלי בירוקרטיה, בלי תעודות תושב, בלי עצירות ובגצי"ם. תעודת זהות כחולה. התוכנית בחסות הקרן החדשה לישראל ונושאת את השם 'כחול לכל שחור'".

-כחול לכל שחור? זו גזענות מדרגה ראשונה! נגיש הצעת אי אימון בממשלה! נפנה לבית המשפט הבינלאומי בהאג! נפנה לבג"צ! נפנה ל...

"סליחה גבירתי יושבת הראש, כרגע עודכנתי כי ראש הממשלה התנצל על הכינוי המזלזל. הכותרת החדשה הינה 'שחור לבן - כחול אחד'. בשורה נהדרת, רבותי. הגיע הזמן לחגוג!"

-הו, מאמי שלנו! איזו בשורה נפלאה!

---

לחיים!

-תגיד, בינינו: זה רציני כל העסק הזה?

"וודאי! הראשונים יצאו הבוקר בדרכם תל-אביבה. השאר יבואו, עם הזמן."

-שיבואו. לא משנה איך, לא משנה מתי, רק שיבואו, כולם! חתמתי על העצומות בעינים עצומות, השתתפתי בהפגנתיות בהפגנות, טסתי לרואנדה ולאוגדנה ולקונגו ולברונדיי ולאיפה לא...

"אדוני סודני?"

-לא.

"אריתראי? סומלי? דארפורי?"

-רק אוהד. איזה אנשים נהדרים אילו! גבוהים, חסונים, בריאים, שמחים, מבסוטים! יודעים לעבוד! זו הצלה של ממש למדינה כמו שלנו. כאן כולם חיים על חשבון תקציבים או משחקים בסימולטור בבורסה עד שפושטים יד או רגל או משהו. מי בכל הזמן הזה ינקה את המשרדים? יעבוד במפעלים? יבנה בניינים? היהודים? אלו שעושים את זה שובתים כל היום. כח עבודה זמין ויעיל, זה מה שאנחנו צריכים. כאן ועכשיו! ואלו הם האריתראים. הם גדלו באווירה דיקטטורית עויינת! נולדו עם סכין בין השיניים ואקדח חגור במותניים! הם יודעים לעבוד! קשה לשפוט מנקודת זמן עכשווית את השפעת המהלך החשוב על פני ההיסטוריה האנושית כולה, אבל אם נצליח להכניס גם את הסורים נגיע למדינה המיוחלת בעלת רוב מוסלמי מובהק, וחסל סדר המדינה היהודית שתקועה כמו קוץ במזרח התיכון, ומפריע לכל שלום עולמי אפשרי.

"והיכן יגורו חכ"ינו וחכות"ינו הנכבדים/ות לאחר שתושבי הכפר המקוריים ידרשו את סילוקה מרמת אביב שנבנתה על חורבות בתיהם?"

-הו, הלוואי! נקבל מעמד פליטות ונעבור לברלין, עיר האורות המאוחדת לנצח נצחים!

"הבנתי... דבר נוסף?"

-אכן, מסור לאזרחים החדשים את ברכותינו הנלהבות, הכנות, החמות והלבביות...

"לשם מה? מיסרו להם בעצמכם!"

-אנחנו? קצין הכנסת לא יאשר כניסה למאורות הפשע, האלימות והסמים... יש כאן גם חברות כנסת...

"לא, לא, לא תצטרכו להגיע אליהם, הם מגיעים אליכם!"

-אלינו? הכיצד?

"לא כולם. רק זוג אחד למשפחה".

-אין לאף אחד מאיתנו קרובים בין השחורים האלו.

"לא קרובים. עד להקמת שכונות מסודרות לאלפי הפליטים, והסדרת הצמדת בסיסי הצבא, עמדות הנ.ט., נקודות התצפית וסיורי המשטרה המשוריינים סביב הרחובות המיועדים להם הוחלט להצמיד זוגות פליטים לאזרחים שהביעו נכונות בעבר לסייע לפטור את בעיית הפליטים. מסתבר שהנוכחים בחדר היו הראשונים שמערך המיחשוב פלט".

-זזזזה.... זה חוקי?

"כרגע מדובר בהתנדבות".

-אז מה אתה מודיע, בלי לשאול קודם או משהו?

"חשבתי שתשמחו".

-שמחים, שמחים, אבל לא עכשיו. מה עם תושבי דרום תל אביב?

"קיבולת מלאה".

-פריפריה?

"נו, באמת. לא מגיע קצת טוב למסכנים שעברו את כל זוועות העולם?"

-מגיע, אבל לא מדובר בפליטים שעברו זוועות נוראיות. סך הכל רובם המוחץ אלו מהגרי עבודה שבאו ליהנות מהחיים. נכון שהגעתם למדינה תורמת למטרה החשובה של ביטול הרוב היהודי, אבל באופן זמני אפשר לדחוף אותם לפריפריה...

"חשבתי שתסכימו לקורבנות עבור המסכנים..."

-ודאי שאנחנו מסכימים לקורבנות. הנה, אני משלם מידי חודש בחודשו מס הכנסה בשווי של מאתיים וחמישים אלף שקלים, אני מוכן לשלם החל מהחודש תעריף מוגדל של מאתיים חמישים אלף ושני שקלים חדשים, ואת הסכום תעביר המדינה ישירות לפרוייקט החשוב.

"ובינתיים?"

-בינתיים אני צריך שקט. אתם מכירים אותם. הם רעשנים, שתיינים, מלוכלכים, פרועים, אפשר להשתגע מהם!

"אז מה לעשות?"

-בעיה. לא יודעים.

"אז לשלוח אותם חזרה למדינות המוצא שלהם? להתפשר על מדינה שלישית, רואנדה או אוגנדה או בוטסואנה?"

-אההההם...

"במילה אחת: להחזיר לאפריקה?"

-נדמה לנו שבשלב זה אין ברירה... חבל באמת... אבל לא נורא, זה רק באופן זמני. בעוד כמה שנים נדון בעניין שוב, עד אז כבר נסתדר איכשהו. ארידוואצ'י!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
רעיון מוכר. כתיבה מושלמת!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
במחשבה שניה, נראה לי שהתגובה הקודמת שלי קצת בוטה.

הרעיון יפה מאוד אף הוא, אלא שהוא מוכר מוויכוחים רבים. לאמץ את טענות הצד השני ולעמת אותו עם המקומות בהם טענותיו מוציאות אותו מאיזור הנוחות שלו.


הגר"ש שבדרון זצ"ל התווכח בצעירותו עם מספר נערים חילוניים. לאחר שהם טענו לו שאינם שומרים תורה ומצוות משום שאינם מאמינים בתורה ל"ע, תקף אותם הגר"ש בחריפות, על עצם שהותם בארץ הקודש - אשר אנו יושבים בה רק מכוח התורה, על כך שהם אוכלים מן החי - דבר הנוגד את ההומאניות של דעת בני אדם, אך התורה התירתו, וכן הלאה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
טוב.
@נריה מגן האלוף. אחרי קריאת הטור מספר פעמים, הגעתי להסכמה שהטור פשוט להתענג!

התמלול הנקי הפיקו מחזה שגרם לי לתהות מחדש על חסרון התיאור הסביבתי, שדווקא היה התיאור המדוייק והמכניס לאווירה של הישיבה...

מחכה לעוד תמלולים....
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
רעיון מוכר. כתיבה מושלמת!!
במחשבה שניה, נראה לי שהתגובה הקודמת שלי קצת בוטה.

הרעיון יפה מאוד אף הוא, אלא שהוא מוכר מוויכוחים רבים. לאמץ את טענות הצד השני ולעמת אותו עם המקומות בהם טענותיו מוציאות אותו מאיזור הנוחות שלו.


הגר"ש שבדרון זצ"ל התווכח בצעירותו עם מספר נערים חילוניים. לאחר שהם טענו לו שאינם שומרים תורה ומצוות משום שאינם מאמינים בתורה ל"ע, תקף אותם הגר"ש בחריפות, על עצם שהותם בארץ הקודש - אשר אנו יושבים בה רק מכוח התורה, על כך שהם אוכלים מן החי - דבר הנוגד את ההומאניות של דעת בני אדם, אך התורה התירתו, וכן הלאה...
מה לעשות, זה תמיד עובד.
בשונה מויכוח, טור סאטירה מיסודו אינו מתעמת עם הצד שכנגד, אלא מסביר את הגיחוך שבצד הנגדי. משכך הטיעון של רעיון מוכר אינו רלוונטי - אם ההגככחה חוזרת על עצמה מיליון פעמים - כל עוד אתה מציג אותה מזוית אחרת בכל פעם, היא עדיין מגוחכת לה-פליא, והסאטירה בעינה עומדת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
או.קיי.
לאחר שהטורים הקודמים שלי לא קיבלו ביקורת כלל וכלל, ומאחר שלמרות שאני שחצן לא קטן עדיין אינני חושב שאני מושלם לגמרי, הטמנתי בטור הנ"ל 'מוקש' קטן. הטור נכתב בפורמט מסויים, שונה מסיבות שונות, אך לא התאמתי לחלוטין את הניסוח ולקונטקסט החדש בו הוא נכתב, כדי לראות מי הוא זה שיעלה על הפגם.
נכון לעכשיו איש לא שם לב לנקודה, שלי באופן אישי ממש צורמת וקוטעת את רצף הקריאה.

האתגר שלכם הוא לגלות את הבעייתיות בניסוח הטור דלעיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
@נריה מגן אם אתה מבקש....


1. כאן יש לי חור שחור על רצף השיח...
סליחה גבירתי יושבת הראש, כרגע עודכנתי כי ראש הממשלה התנצל על הכינוי המזלזל. הכותרת החדשה הינה 'שחור לבן - כחול אחד'. בשורה נהדרת, רבותי. הגיע הזמן לחגוג!"

-הו, מאמי שלנו! איזו בשורה נפלאה!

---

לחיים!

-תגיד, בינינו: זה רציני כל העסק הזה?

"וודאי! הראשונים יצאו הבוקר בדרכם תל-אביבה. השאר יבואו, עם הזמן."

2. כאן הניסוח הלשוני, למי הוא מדבר למי???
-מגיע, אבל לא מדובר בפליטים שעברו זוועות נוראיות. סך הכל רובם המוחץ אלו מהגרי עבודה שבאו ליהנות מהחיים. נכון שהגעתם למדינה תורמת למטרה החשובה של ביטול הרוב היהודי, אבל באופן זמני אפשר לדחוף אותם לפריפריה...

זה מלמעלה... אבל עדיין בשביל שיח של ישיבת חכים אני לא ציפיתי להקשרים מדוייקים ברצף הדברים, ובהבנת הקשרם.
אם ראית / שמעת שיח של דקה! מוועדות בכנסת, אז אתה בוודאי יודע על אני מדבר...

עזוב, אני התענגתי!
נ.ב. עוד ייתכן שהמוקש בסוף יהיה לראות איך ימצאו מוקשים שכלל לא תכננת.....;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
רק בשביל לצאת יד"ח הביקורת:
וחסל סדר המדינה היהודית שתקועה כמו קוץ במזרח התיכון, ומפריע לכל שלום עולמי אפשרי.
ומפריעה (כיון שמשפט זה מתייחס ל'מדינה' וכו'. ואם זה היה המשך ל'קוץ' וכו' היה צריך להיכתב: 'המפריע' וללא פסיק לפניו).

לא מצאתי משהו חריג מדי, רק שהסגנון כאן בנוי יותר מדו-שיח מאשר ישיבה של סיעה ומפלגה [בשונה מהישיבה ההיא של האו"ם, עם דוד וגלית, שם זה הוצג בתור 'סיכום'].

(וגם זה:

הה... חח.. ככ ...;))
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכון לעכשיו איש לא שם לב לנקודה, שלי באופן אישי ממש צורמת וקוטעת את רצף הקריאה.

הלוואי ואני צודק.
גם לי נקטע רצף הקריאה. גם לי צרם.

1. למה השיח הבנוי מסירוגי משפטים מעוצב לסירוגין עם מקף כל משפט ראשון ועם גרשיים בתחילת כל משפט שני?
2. או שלא תשים בכלל גרשיים (זה כבר מובן שזו שיחה) או שתשים בכל תחילה וסוף. אלא מה, כאן אתה נכנס לשאלת הגרשיים אחרי סימן שאלה/ קריאה, או לפני.
דו שיח הוא לא כמו קטע של ציטוט אחר ציטוט מאותו הדובר, שמשתמשים בו רק בגרשיים פותחים.

- - -
ועוד קטנה, סתם לבונוס
"חברותי וחברי חכ"י מפלגת מרצ היקרים, אני מעוניין להיות הראשון שמבשר לכם: נתניהו התקפל!"
מסתמא, הפותחת ב"חברותיי וחבריי" הינה ח"כית המעוניינת להיות הראשונה שמבשרת...
(קיבלת 3 קטנות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
@אהוב הכי התקרב... עדיין לא הגיע לנקודה.

מסתמא, הפותחת ב"חברותיי וחבריי" הינה ח"כית המעוניינת להיות הראשונה שמבשרת...
כללי הדיבור בציבור הכללי מקדימים כמעט תמיד את הנקבה בדיבור.
זה מלמעלה... אבל עדיין בשביל שיח של ישיבת חכים אני לא ציפיתי להקשרים מדוייקים ברצף הדברים, ובהבנת הקשרם.
אם ראית / שמעת שיח של דקה! מוועדות בכנסת, אז אתה בוודאי יודע על אני מדבר...
נכון, ויש קשר מסויים למוקש הטמון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
כללי הדיבור בציבור הכללי מקדימים כמעט תמיד את הנקבה בדיבור.

אתה צודק.
כך זה ב"גבירותיי ורבותיי", הנובע מ"ליידי'ס אנד ג'נטלמן'ס".
אבל כולם מבינים, גם חיים יבין, ש"גבירותי ורבותי" זה "מהפך".
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אההו! אההו! (קופץ, רוקע ברגליים, מנופף בידים)
יש כאן אתגר כלשהו!
איפה אתם, ידידים?!
מבחן, רבותי. מבחן.
מי הוא זה שיעלה על הנקידע, כלשונו של @עדיאל , מי?!
קדימה, חבר'ה!

@גדי ישראלי @נתן גלנט @משויטט @שיילה @יואל ארלנגר @אשר שרבר @אפשוטער איד וסליחה מכל מי שלא זכרתי אותו - ולא זכרתי כמעט אף אחד... מחכים לכם!

אחזור שוב על הנושא:
או.קיי.
לאחר שהטורים הקודמים שלי לא קיבלו ביקורת כלל וכלל, ומאחר שלמרות שאני שחצן לא קטן עדיין אינני חושב שאני מושלם לגמרי, הטמנתי בטור הנ"ל 'מוקש' קטן. הטור נכתב בפורמט מסויים, שונה מסיבות שונות, אך לא התאמתי לחלוטין את הניסוח ולקונטקסט החדש בו הוא נכתב, כדי לראות מי הוא זה שיעלה על הפגם.
נכון לעכשיו איש לא שם לב לנקודה, שלי באופן אישי ממש צורמת וקוטעת את רצף הקריאה.

האתגר שלכם הוא לגלות את הבעייתיות בניסוח הטור דלעיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אבל אם נצליח להכניס גם את הסורים נגיע למדינה המיוחלת בעלת רוב מוסלמי מובהק, וחסל סדר המדינה היהודית שתקועה כמו קוץ במזרח התיכון, ומפריע לכל שלום עולמי אפשרי.
הפריע לי קצת הניסוח, הייתי משנה ל"תהיה זו המציאות לה ייחלנו, מדינה בעלת רוב מוסלמי וכו'
"והיכן יגורו חכ"ינו וחכות"ינו הנכבדים/ות לאחר שתושבי הכפר המקוריים ידרשו את סילוקה מרמת אביב
סילוקם!



חוץ מזה ומהרווחים של וורד , מדהים!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
על איזה מוקש אתה מדבר, בנאדם?
הכל דבש, צדיק. הקטע הראשון הוא על ישיבת סיעת מרצ. והשני על דו-שיח בין שניים מהם במזנון הכנסת.
אתה מזכיר לי שני ישיבע בוחר'ס, @אשר שרבר תקשיב אתה תאהב את זה, שהלכו בצפון בשביל לא מסומן. לפתע האחד נעצר בבהלה וצעק לחברו: עצור! זה שדה מוקשים!
חברו שהיה יותר למוד נסיון הגיב בביטול: איזה מוקשים... זה מוקש ערבי זה, גם אם הוא יתפוצץ זה יהיה לכיוון מטה, לתוך הקרקע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לפני הקריאה שלך, אני כבר כתבתי את תגובת מרצ והשמאלניים, את צעקת הקוזק הנגזל בשם האריתראים ושאר פליטי ומהגרי העבודה, כתבתי על עם שהיה עבד במצרים, על עם שעבר גירוש, וברגע האמת שכח מה זה, כתבתי וכו', רק שאחר כך נזכרתי שצריך גם להגיב על מגורי השמאלניים עם האריתראים והפסקתי לקבל משכורת בדיוק מV15 כך שנטשתי באמצע.
אתה מזכיר לי שני ישיבע בוחר'ס, @אשר שרבר תקשיב אתה תאהב את זה, שהלכו בצפון בשביל לא מסומן. לפתע האחד נעצר בבהלה וצעק לחברו: עצור! זה שדה מוקשים!
חברו שהיה יותר למוד נסיון הגיב בביטול: איזה מוקשים... זה מוקש ערבי זה, גם אם הוא יתפוצץ זה יהיה לכיוון מטה, לתוך הקרקע...
אתה רועה במקורות זרים ל"ע

ולגבי הקריאה למצוא מוקש, אשתדל להתעמק עוד מעט שוב, אולי יחוס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
  • הוסף לסימניות
  • #20
לי אשית לא מפריע שום דבר חוץ ממה שכבר כתבו פה על החלק השני שהוא לא ברור דיו האם הוא המשך של ישיבת מר"צ השבועית והדובר הנו איש חיצוני המבשר להם את הבשורות.
או שהחלק השני הוא דו - שיח בין מבשר הבשורה לשוחר הצדק והשחרור ממפלגת מרצ במזנון הכנסת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

בס"ד

תעשו לעצמכם טובה: לפני שאתם פותחים את הספר הזה, תבדקו שיש לכם מספיק אוויר בריאות. דבורי רנד הולכת להכניס אתכם למרתון של נשימות קצרות, מנעד רגשות רחב, ומחשבה אחת חצופה: האם יכול להיות שגם לי מותר פשוט להיות בטטה?

אז נרחיב קודם על הסגנון. הכתיבה חדה. חותכת. צינית. בלי תיאורים שגורמים לכם לנמנם.
הסופרת לא מבזבזת מילים. היא יורה אותן. וזה פוגע בול איפה שכואב, ומצחיק בדיוק איפה שצריך. המילים רצות, המקצב מהיר, עד לסגירת מעגל יפה שמשאירה אתכם עם הדהוד בלב. יש מנוחה. ושמחה. ונחת.

ובכן, כל זה מוגש לכם דרך סיפורה של מנוחי. למה קוראים לה ככה? לא יודעת. אולי כי הסופרת רצתה שהיא פשוט תנוח, תפסיק לרדוף אחרי אשמה ורשלנות, ותתחיל להכיר בערך שלה, למרות ועל אף כל מה שסביבה עף. גם ככה, אין מגדל פיקוח בשדה התעופה של אמה.

ואם לא הבנתם: גיבורת הסיפור סופרת את כולם. את כל העולם, חוץ מאת עצמה. היא בטוחה שהיא לא בסדר, שהיא אשמה, כי ככה אמרו לה. ככה "הם" קבעו.

הספר נכתב בשפה אמינה, רגישה ובועטת. הוא מתאר את חייה של מנוחי, לביאה חד הורית במסווה של עלה נידף, נהדף ונרדף, שנאלצת להתמודד עם "הם", עם "הוא", ועם חמותה לשעבר המניחה "זרי תהילה" ליום המחר.
בין ימי שלישי - היום שבו היא רואה את הילדים, ורק אותם, לבין הדרישות של הסביבה, מנוחי מנסה לא להתפרק. ויש לה עזרה. הו, כמה עזרה.

יש לה את פרידה שמספקת חברות ארוכה, מתוקה וחנוקה.
פרידה היא "המפקד". היא מצווה להדליק תנור, היא מחליטה איזו חולצה לקנות, והיא אשת הקשר של הצד השני. היא מצליפה מוסר, היא חופרת, היא דואגת והיא מעצבנת. לא פלא שישנם גם רגעים בהם מנוחי רוצה לנתק כדי שיניחו לה להתעצבן בשקט.
ויש לה את אסתי. אסתי שלא סופרת אף אחד ממטר. בעלת הומור שחור יותר מקפה.
היא יודעת לשתוק, לעקוץ, ובעיקר - להבין את מה שאף אחד אחר לא מבין.
ויש לה את אמא. ואבא. ההורים הכי טובים שמחים ובריאים מכולם.

תוכלו למצוא בספר גם תובנות פסיכולוגיות יפות, תהליך התבגרות שלאט לאט קורה ובא, וברוך הבא. וגם מושג אחד שחובה לאמץ: "ערב בטטה".
כן, שמעתם טוב. זהו ערב שבו המעוז הוא הספה, והמטרה היא אחת: לעשות כלום. להתעלם מכל מה שצריך אותנו. כמה פשוט. ככה קל. ככה הוגן.
אהממ, תלוי את מי שואלים...

אז למה? למה כדאי לכם לקרוא את הספר הזה?
אולי כי כולנו קצת מנוחי? כולנו לפעמים מרגישים אשמים בכל מה שקורה לנו, עד שאנחנו לומדים להפסיק לספור אחרים ולהתחיל לספור את עצמנו.

מנוחי גדלה. היא מפסיקה לבקש תיווך לשוני מפרידה. היא יוצאת לים. היא לוקחת תפקיד ניהולי, ולמרות החשש, היא מוצאת סוף סוף מנוח.

ובעצם, זה כל הסיפור של "פחות או יותר". ספר שמסמל חוסר מושלמות. מזכיר לנו שהחיים הם לא שחור או לבן, אלא משהו באמצע - לא פחות ולא יותר. והדמות המככבת בו היא לכל הדעות הרבה יותר מפחות.

לסיכום, הספר הזה הוא מסע פסיכולוגי דק, ציני ומצחיק עד דמעות על מישהי שמוצאת את הדרך חזרה לעצמה.
הוא יגרום לכם לרצות לצחוק, לבכות, ושוב לצחוק, לחשוב על האימהות שלכם, ואפילו קצת לרצות להיות בטטה על הספה.
כי בסוף, אישה טובה יותר היא אישה שמטעינה את עצמה בעצמה לעצמה.


@dvory , ספר מקסים. רק הערה קטנה: "לכל זמן ועת" הנוסטלגי? זה צליל וזמר. פילדלפיה זה משהו אחר לגמרי : )
לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
*
זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
*

מסדרון אווירי

פרולוג

"האם שומע"?
"כאן דור שומע עבור."
"פזר את המפגינים".
"את כולם?"
"כן, את כולם!"


דור הביט לעבר המפגינים.

שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
"לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
"את כולם".
*
דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
הם לא זזו מיד.
עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

*

מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

הם עמדו אלו מול אלו.
עיניהם אמרו הכל.
אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
"היי, דילן".
אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
*
הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
"אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
"אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
"אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
"גם וגם"
"יופי, אז קדימה, תתגייסו".
"במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

רוי חש שזה מגיע.
חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
הדופק של רוי החל להלום בפראות.
עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
הם סך הכל טובים.


"אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
"עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

"מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
"עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
"למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
"אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
"אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
"ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
"בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
"איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
"אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
"אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

"לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
*
"אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה