עזרה פחד מהמושג "מוות" לילד בן 3+

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום לכולכם...
מאמינה שיהיו כאלו שיאמרו שאין טעם לפתוח אשכול ב"פרוג" וכדאי לי להתייעץ מעבר.. בכל אופן מנסה... כי ידוע לי שכן יוצא מפורום זה עיצות מועילות ומקדמות..
וגם אם אין טיפים/מיקרים זהים אשמח לקבל פרטים של משהי שתוכל לעזור לי אישית.

הבכור שלי בן 3 וחצי, ילד בלעה"ר חכם, עמקן ופיקח מאוד ורגיש לא פחות.
בחודש האחרון הבחנו שהוא לא שלו בבית כהרגלו, פתאום הוא מקבל על עצמו להתפרע ע"י צביטות, צרחות ללא סיבה..
וזה משדר מועקה כלשהי.. ומתחרט על שהיה וחוזר חלילה..

חמותי מאבחנת ומטפלת רגשית מאוד מוכרת. היא ראתה ציורים טריים שלו (שהשתנו מאוד) והבחנה שיש לו בהלה כלשהי שמעסיקה לו מאוד מאוד את הראש. ע"י בובה היא הצליחה להדליף ממנו מידע, לאחר ודו שיח מתמשך הוא גילה ל"בובה" מה מפחיד אותו: "הסיפור על האיש שמת, וזהו" (אמר "זהו" ועזב אותה והלך לעיסוקים שלו)
ואז באמת נפל לנו האסימון, בזמן האחרון הוא מדבר הרבה על המושג הזה. זה התחיל מזה שהוא סיפר על שסיפרו לו בגן על 24000 תלמידי רבי עקיבא ועבר למגילת רות על אלימלך, מחלון וכליון ועבר לשאלות מה קורה לג'וק שמת.... :eek: ומה איתו עכשיו..

אז חצי מהבעיה ב"ה נפתרה. עכשיו לחציה השני....
חמותי אמרה שהדרך הכי טובה להוציא אותו מהענין הזה זה ע"י הגננת. היא אמורה באותה הדרך שהוא קיבל את זה ככה לצאת מזה (ואני מודעת לזה שזאת לא בעיית הגננת. פשוט הוא רגיש ועמקן הרבה יותר משאר הילדים ומסצבר שהיא ניסתה כמה שיותר לומר את הענין הזה בעדינות ובהבלעה אבל אצלו זה נתפס..)
השאלה איך??.. מה היא אמורה לומר בריכוז? בכל אופן זה דבר שיגרתי של החיים.. לא רוצה לעשות לו יותר גרוע.
אגב, מאז המקרה הזה שהוא "פרק לבובה" הוא מאוד נרגע ב"ה. השאלה אם כדאי לעורר את זה שוב...

עיצות? טלפונים של יועצות (שיועצות טלפונית)? מקרה זהה?
אשמח לשמוע..
אה. ותודה שקראתם עד כאן:).
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אם הוא נרגע, ייתכן שלא כדאי לעורר.

כללי לגבי פחדים: לפעמים חשוב לגלות מה בדיוק הנקודה המפחידה.
מוות זה דבר כללי.
אל מה זה התחבר לו, מה זה בשבילו 'האיש שמת'?
אולי פרידה? - במקרה כזה, איזו פרידה הוא חווה, או מאיזה פרידה הוא חושש?
אולי זה התחבר לו לעונש? סוג של איום מפחיד? של כעס? (תלמידי רבי עקיבא, אלימלך ובניו).
סוג שאם הוא לא ייתנהג בסדר - הוא ייענש?
אולי לאי יכולת לזוז?
ואולי לכל דבר אחר.

אם היה גדול, אפשר היה לשאול אותו: מה זה בשבילך 'איש מת'. מה מעורר בך.
עם קטנים עובדים דרך משחקים, ציורים וכדו'.

בכל מקרה, הייתי מחזקת אצלו באופן כללי את ההכרה שד' מאוד אוהב אותנו. ורוצה בטובתינו.
אפשר דרך סיפורים. שמעתי על הספר של משפ' ברון - שהוא מאוד טוב.
וכן על ידי הודיה לד' על דברים טובים שקורים ביום יום.

תחושה מחוברת לד' - מרפאה הרבה דברים.
בעיקר אם הוא חווה דרך סיפור העונשים והמוות - תחושות ריחוק ופירוד.
ואם מזכיר שוב את תלמידי רבי עקיבא וכו' - תלוי מאוד מה אומר, ואיך תופס את זה, אך יש בהחלט מקום להסביר, שד' מאוד אהב אותם (גם אם קרה להם שהם חטאו), והוא ידע, שיותר טוב בשבילם יהיה לבוא כבר לגן עדן. זה לא היה נעים למות, אבל אחר כך כבר מאוד טוב להם, ויש להם הרבה שכר על כל המצוות שהם עשו, ועל כל לימוד התורה שלמדו.

ילד חכם , עמקן ורגיש - מבין ומרגיש דברים יותר עמוק מבני גילו - הן בשכל, הן ברגש.

ד' יהיה בעזרכם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אם הוא נרגע, ייתכן שלא כדאי לעורר.

כללי לגבי פחדים: לפעמים חשוב לגלות מה בדיוק הנקודה המפחידה.
מוות זה דבר כללי.
אל מה זה התחבר לו, מה זה בשבילו 'האיש שמת'?
אולי פרידה? - במקרה כזה, איזו פרידה הוא חווה, או מאיזה פרידה הוא חושש?
אולי זה התחבר לו לעונש? סוג של איום מפחיד? של כעס? (תלמידי רבי עקיבא, אלימלך ובניו).
סוג שאם הוא לא ייתנהג בסדר - הוא ייענש?
אולי לאי יכולת לזוז?
ואולי לכל דבר אחר.

אם היה גדול, אפשר היה לשאול אותו: מה זה בשבילך 'איש מת'. מה מעורר בך.
עם קטנים עובדים דרך משחקים, ציורים וכדו'.

בכל מקרה, הייתי מחזקת אצלו באופן כללי את ההכרה שד' מאוד אוהב אותנו. ורוצה בטובתינו.
אפשר דרך סיפורים. שמעתי על הספר של משפ' ברון - שהוא מאוד טוב.
וכן על ידי הודיה לד' על דברים טובים שקורים ביום יום.

תחושה מחוברת לד' - מרפאה הרבה דברים.
בעיקר אם הוא חווה דרך סיפור העונשים והמוות - תחושות ריחוק ופירוד.
ואם מזכיר שוב את תלמידי רבי עקיבא וכו' - תלוי מאוד מה אומר, ואיך תופס את זה, אך יש בהחלט מקום להסביר, שד' מאוד אהב אותם (גם אם קרה להם שהם חטאו), והוא ידע, שיותר טוב בשבילם יהיה לבוא כבר לגן עדן. זה לא היה נעים למות, אבל אחר כך כבר מאוד טוב להם, ויש להם הרבה שכר על כל המצוות שהם עשו, ועל כל לימוד התורה שלמדו.

ילד חכם , עמקן ורגיש - מבין ומרגיש דברים יותר עמוק מבני גילו - הן בשכל, הן ברגש.

ד' יהיה בעזרכם!

וואו, אין לי מילים לתאר את ההערכה שלי לתגובה המחכימה הזאת!
תודה רבה רבה.. בהחלט עזרת לי מאוד וכיוונת אותי למקום נכון.
אקח את זה ב"ה לכיוון הזה. ובאמת אם הוא ירגע, אניח לו.
תודה תודה ושוב תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
דבר ראשון יש לך ילד חכם ובוגר(כנראה ירש מהסבתא:p
אין לי עיצה בשבילך, אולי תנסי להגיע לחיים ולדר, יש לו נסיון עשיר עם ילדים..
כמו כן הייתי ממליצה לך לשתף את הגננת במה שקורה, והיא תמצא דרך להרגיע אותו על ידי סיפורים קצת יותר שמחים
אה, ותגידי לה להרגיע קצת בדרמטיות... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
דבר ראשון יש לך ילד חכם ובוגר(כנראה ירש מהסבתא:p
אין לי עיצה בשבילך, אולי תנסי להגיע לחיים ולדר, יש לו נסיון עשיר עם ילדים..
כמו כן הייתי ממליצה לך לשתף את הגננת במה שקורה, והיא תמצא דרך להרגיע אותו על ידי סיפורים קצת יותר שמחים
אה, ותגידי לה להרגיע קצת בדרמטיות... ;)
חחח למה לא מההורים?... ;)
שיתפתי אותה, היא היתה בהלם שהוא נכנס לזה עמוק כ"כ..
וכמו שאמרה @מרחבית ככל הנראה זה פחד רוחני. שכביכול כתוצאה מנגד רצון ד' הם ניזוקו.
תודה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אוסיף כמה מילים: ילד צריך ללמוד על שכר ועונש. זה מעיקרי האמונה.
חטא - מביא לעונש. מצווה - לשכר.

אלא שבצורה ובקצב שמתאימים להתפתחותו.
ועוד דבר חשוב: עונש מד' - איננו נקמה ואיננו שנאה ואיננו ניתוק.
להיפך: החטא גורם למחיצה וריחוק, והעונש בא להחזיר אותנו למקום הטוב והאמיתי שלנו.
(גם כשאדם מת בעונשו - אפילו אז - זה לא הסוף. זה לטובתו הנצחית).

כמובן, אי אפשר לדבר לילד קטן במילים אלו.
אך אם זה יהיה ברור לנו, נעביר את רוח הדברים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אוסיף כמה מילים: ילד צריך ללמוד על שכר ועונש. זה מעיקרי האמונה.
חטא - מביא לעונש. מצווה - לשכר.

אלא שבצורה ובקצב שמתאימים להתפתחותו.
ועוד דבר חשוב: עונש מד' - איננו נקמה ואיננו שנאה ואיננו ניתוק.
להיפך: החטא גורם למחיצה וריחוק, והעונש בא להחזיר אותנו למקום הטוב והאמיתי שלנו.
כמובן, אי אפשר לדבר לילד קטן במילים אלו.
אך אם זה יהיה ברור לנו, נעביר את רוח הדברים.

כמה שזה נכון.
מעריכה את המענה שלך, הוא רק מוסיף ומועיל.
תודה רבה לך!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הייתי משוכנע שהמקרר מדבר אלי. לא במילים, חלילה - יותר ברמזים. כל פעם שאני פותח אותו, אני ממש שומע אותו נאנח כאילו אומר: “שוב חביתה לבד, הא?”
היו כמה פעמים שכמעט התפתתי לענות לו "אז מה אם לבד? לבד. זהו גורלם של הזקנים. לא כך ידידי?"
אבל אני עדיין מספיק צלול בשביל לא לענות למקררים.
נו, גם זו נחמה, הלא כן?

אני מתיישב על עזרי, והוא חורק כהרגלו, קורע את הדממה.
עזרי כוונתי לכיסא שהיה פעם של עזרי.
עוד כשהיה ילד.
אני נוהג לכנות את הכיסאות סביב השולחן הקטן במטבח בשמות בני המשפחה שבעבר היו יושבים עליהם. אולי זה תמוה, אפילו תימהוני, אבל זו דרך יצירתית להרגיש שעוד מישהו יושב כאן במטבח.
אז חוץ מאנוכי יש פה את חפצי זכרונה לברכה, את צחי, ואת עזרי.
מצחיק שצחי עדיין עם הכוויה הקטנה שלו על המושב. זו שצחי המקורי יצר ששיחק בערב ההוא בגפרורים.
הו הו כמה שחפצי כעסה עליו אז.
הכיסאות היו עוד חדשים והוא היה כל כך שובב!
שונה לחלוטין מעזרי הרציני והחושב.
לא פלא שהלך למחשבים.
רק חבל שמעבר לים ולא קרוב יותר לאביו המזדקן לו בהתמדה.
לפעמים אני חושב לעצמי, אם אני אמות כאן יום אחד, מישהו ידע בכלל?
אני לא אוהב את המחשבה הזו, אבל היא מטרידה.

אני קם מעזרי, טופח על המשענת של צחי בחיבה ומחייך לחפצי. נשמתה עדן.
אישה טובה הייתה.

נו מה עשות? כשאין הרבה מה לעשות - כל משימה הופכת לטקס.
אני ממשיך לכיוון העציצים במרפסת. שלושה במספר.
הו הו, המשפך התרוקן ממים וזה אומר שני דברים - האחד הוא שהיום הוא יום שני.
השני הוא - שאני צריך למלא אותו שוב. כמו בשבוע שעבר בדיוק.

אני ממלא אותו עד למעלה, שופך מעט יותר מידי חזרה לכיור, ממלא עוד כמה טיפות ושופך טיפה אחת בדיוק.
עכשיו הוא מלא עד הקו ויספיק בדיוק עד ליום שני הבא.

העציצים החביבים שלי במרפסת. שניים מימין ועוד אחד על המדף משמאל.
השניים מחייכים אלי בחביבות, מקבלים בתודה את המים כמו בכל יום בשעה עשר ושלושים.
רק רגע מחמדי! אני צועד להשקות גם אותך! מעט סבלנות חבר, זקנים לא הולכים מהר, הא?
הנה, הא לך עציץ חביב.

עכשיו אשב במרפסת עד למנוחת הצהריים.
עוד רגע יצאו הילדים בגן ממול לחצר, אני אתבונן בהם.
אני כל כך אוהב ילדים.
חבל שהילדים של עזרי כל כך רחוקים מפה.

עזרי.
צחי.
חפצי.


אני מרגיש איך לאט לאט נופלת עלי כבדות מסוימת, איטיות.
פתאום כל דקה ארוכה יותר מהשנים כולן.
קולות הילדים מהגן נמסים לתוך השקט, ורק קול נשימותי הכבדות נשמע.
כל נשימה שוקלת עולם.
אני מנסה לקום,
רק עוד פעם אחת - אבל דבר לא זז, רק העולם מתרחק.
נשאב.

ומשום מה בתוך הערפול המוזר הזה, מפריע לי רק דבר אחד - אף אחד לא דופק על הדלת.
אף אחד.

אולי מחר ידפוק מישהו. אולי שבוע הבא.
אבל עד אז - אני כאן לבד, כמו שתמיד הייתי.


- - - - - - - - - -


אמבולנס מתרחק בדממה.
אין צופר.
אין לחץ.
שכונה תוססת חוזרת לשגרת אחר הצהריים הומה.
כאילו לא קרה דבר.
רק העציצים במרפסת הקומה השלישית השילו עלה, בקול איוושה דקה.


- - -

הייתי חייבת לכתוב על זה, בעקבות מה שקראתי כאן:
על ה"מוות השקט".
שאנחנו יכולים למנוע.
אם רק נשים לב לזקן שגר בדלת ממול.
או בבניין מאחור.
אפשר למנוע את המקרה הבא.
אני מדברת אל עצמי, אבל בואו נתחזק בזה ביחד!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה