עזרה האם יש לאכוף אי הגעת ילדות עם ראשים נגועים למוסדות החינוך

חוק שימנע הגעת ילדות נגועות בכינים למוסדות הלימוד. יישום החוק ייעשה ברגישות ובעדינות. דעתך?

  • בעד. כך נמגר את המטרד סופית, כמו בארה"ב ובמדינות נוספות

  • נגד. אין סיבה לנקוט באמצעי קיצוני כל כך. אפשר להסתפק בהסברה ציבורית נרחבת.

  • אין לי דעה. אני מצביע בסקר רק כדי לראות את התוצאות.


תוצאות הסקר יוצגו רק לאחר הצבעתכם.
מצב
הנושא נעול.
יש מספיק דרכים - נעימות ומתחשבות יותר.
ברגע שמערכת החינוך תתגייס לזה בצורה רצינית - תהיינה בע''ה תוצאות!
אדרבא, אולי כאן בישראל נפתח מודל מועיל ולא פוגעני.
תוכלי לפרט מהן הדרכים הנעימות והמתחשבות יותר?
 
באם מערכת החינוך מוכנה להשקיע, אז יש דרכים רבות ויצירתיות.
לדוגמא, מבצע עם אווירה חיובית ומלהיבה, אפילו כל חודשיים, נניח, שיום מסוים כולן (לא משנה אם נגועות או לא) אמורות לחפוף בבית עם שמפו מסוים (שמיועד למניעה), ומסרקות במסרקים מיוחדים שחולקו בכתה (בין אם מסוגלות לבד, בין אם לבקש מאמא) ולמחרת כל אחת מביאה אישור על החפיפה והסירוק. ולא משנה אם מצאו משהו או לא. ויש פרסים או משהו.
סתם זרקתי רעיון.
העניין הוא, להרים את הכפפה, לצאת מהקופסא ומהיאוש, ולהתמקד בטיפול בנושא בצורה יצירתית חיובית וחוויתית.
 
תוכלי לפרט מהן הדרכים הנעימות והמתחשבות יותר?
בהודעה קודמת ציטטתי רעיון. הוא ממש לא מושלם. ולא 'ישבתי' עליו הרבה.
רק הבאתי כיוון. יש דרכים לעבוד עם ילדות!
 
תגידו, עשיתן פעם חשבון כמה שעות אתן מבזבזות על בדיקת הראשים?
לא מן הנמנע שיש נשים שעובדות חינם עד ארבע אחר הצהרים, כי הן עסוקות אחר כך שעות בבדיקה.
אז יהיו כמה ימים שנפסיד עבודה, אבל אם זה יהיה משהו חוקי, כולנו נרויח בסוף.
רק מה נגיד לבוס :eek:
 
הלוואי וזה היה רציני!!!
נמאס לי להידבק בעבודה!!!!!!!!!
 
בהודעה קודמת ציטטתי רעיון. הוא ממש לא מושלם. ולא 'ישבתי' עליו הרבה.
רק הבאתי כיוון. יש דרכים לעבוד עם ילדות!
נשמע רעיון מקסים.
אבל זהו שמערכת החינוך לא רוצה להשקיע. יש לה מספיק עול על הראש. תמצאי לי את המנהלת והמורות שתרצנה להיכנס לנושא הזה.
מנסים כאן להביא פתרון מעשי. ולשלוח ילדות הביתה זה לא משהו שדורש מהצוות התארגנות, חשיבה או השקעה כספית.
 
אבל זהו שמערכת החינוך לא רוצה להשקיע. יש לה מספיק עול על הראש. תמצאי לי את המנהלת והמורות שתרצנה להיכנס לנושא הזה.
אז שילכו לחפש עבוד במקום אחר.
מנהלת - מלשון ניהול וכל עוד שהיא כזאת זה כולל את כל התחומים!!!
 
מזכירים פה הרבה משפחות רווחה ואמהות עסוקות ומבוחלות וכו'.
אני רוצה להדגיש שוב- האמא היא לא זאת שמנקה את הראש.
יש אישה שזה תפקידה.
אחת לכמה זמן יש בדיקת ראשים.
הילדות כולן חוזרות עם פתק במעטפה סגורה.
אלה שנדבקו לא חוזרות עד שאין להם אישור שהראש נקי. לא מהאמא! אלא מגברת פולת הכינים...
ברגע שהכיתה נקייה, בפעם הבאה שתהיה בדיקת כינים כבר יהיו ברבה פחות.
ואם גם האחים והאחיות וגם החברות נקיות מכינים, בהגיון גם ילדה שנדבקת המון תישאר נקייה.

ואגב בדיקת כינים-
זאת בדיקה בדיקה.
לא מלמעלה. אני זוכרת את הבודקות שהיו לי בבית ספר-
הן ישבו עם עיפרון מחודד וישבו על כל שערה ושערה...
 
נשמע רעיון מקסים.
אבל זהו שמערכת החינוך לא רוצה להשקיע. יש לה מספיק עול על הראש. תמצאי לי את המנהלת והמורות שתרצנה להיכנס לנושא הזה.
מנסים כאן להביא פתרון מעשי. ולשלוח ילדות הביתה זה לא משהו שדורש מהצוות התארגנות, חשיבה או השקעה כספית.

1. אז את זה צריכים לדרוש.
כשאמא אומרת שיש לה מספיק דברים על הראש - תוקפים אותה.
אבל אף אמא לא יכולה להביא לבדה לפתרון הבעיה.
רק בעזרת המערכת.

2. במצב כמו היום, שמורות וגננות לא מעיזות (!) לשוחח עם אמא שבתה עם ראש מלא באופן קבוע, כשלא נותנים שיעורים קבועים וחביבים בנושא - להעלאת המודעות, אי אפשר פתאום לומר לבת ללכת הביתה.
האטמוספירה הסביבתית לא מתאימה לזה.
 
"צריכים פשוט להיעזר"- במי?
בכל מי שאפשר. בהתאם ליכולות ולצורך.
אפשר להעזר בקרובי משפחה, בשכנים, בבייביסיטר ועוזרת בתשלום, ואפילו ברווחה.

אגב, משפחות רווחה זה לאו דווקא ישראל השנייה. זו יכולה להיות גם הרבנית כהן מ"סיפור משפחתי" של לאה פריד.
אני מכירה הורים לשלישיות שנעזרו ברווחה כדי לקבל מעון מוזל לילדים, ועוד.
זו לא בושה. זו דאגה אמתית לילדים.
 
לשלוח ילדות הביתה זה לא משהו שדורש מהצוות התארגנות
דורש התארגנות וחשיבה רבה. מי ואיך מגלה את הכינים? מי בודק ומנקה? איך ומי נותן אישור מתי לחזור לכתה? איך שומרים על דיסקרטיות? ועוד.
תפרטו את זה לפרוטות מעשיות, ותראו שזה לא כל-כך פשוט.
וכפי שתיארו בחו''ל, זה בהחלט התארגנות. וגם כסף.

ולפי דעתי, כאמור, אין אטמוספרה סביבתית מתאימה לדבר כזה, לכן זה גם יהיה כל-כך פוגעני.
אם הנושא מוסתר, צל שחור שאסור לדבר עליו, גננות ומורות שנבוכות מאוד להפנות תשומת לב של אמא - אז אנחנו לא בשלים לצעדים כאלה.
 
בכל מי שאפשר. בהתאם ליכולות ולצורך.
אפשר להעזר בקרובי משפחה, בשכנים, ואפילו ברווחה.
אגב, משפחות רווחה זה לאו דווקא ישראל השנייה. זו יכולה להיות גם הרבנית כהן מ"סיפור משפחתי" של לאה פריד.
אני מכירה הורים לשלישיות שנעזרו ברווחה כדי לקבל מעון מוזל לילדים, ועוד.
זו לא בושה. זו דאגה אמתית לילדים.
רווחה אכן עוזרים במימון מעון משפחתון, הם לא מגיעים לשטוף רצפה ובטח לא לנקות ראשים. גם לא מכירה הרבה אנשים (גם לא מקרי רווחה) שמוצפים בהצעות עזרה מקרובי משפחה ושכנים... גם לא בזמנים מאתגרים יותר, גם אחרי לידה בד"כ מקבלים עזרה במשך שבוע גג שבועים.
 
1. אז את זה צריכים לדרוש.
כשאמא אומרת שיש לה מספיק דברים על הראש - תוקפים אותה.
אבל אף אמא לא יכולה להביא לבדה לפתרון הבעיה.
רק בעזרת המערכת.

2. במצב כמו היום, שמורות וגננות לא מעיזות (!) לשוחח עם אמא שבתה עם ראש מלא באופן קבוע, כשלא נותנים שיעורים קבועים וחביבים בנושא - להעלאת המודעות, אי אפשר פתאום לומר לבת ללכת הביתה.
האטמוספירה הסביבתית לא מתאימה לזה.
מסכימה איתך שצריך הדרגתיות בפתיחת הנושא.
אז לחוקק חוק שיהיה 'שיעור הגיינה' כמו שיש שיעור זה"ב?
הרי גם על זהירות בדרכים לא היו מדברים בכלל אם לא שהיו חייבים חוקית לשלב את זה בחומר הלימודים.
אבל אז יקפצו כל האלה עם 'התערבות בתכנים' והלך הכל.
 
רווחה אכן עוזרים במימון מעון משפחתון, הם לא מגיעים לשטוף רצפה ובטח לא לנקות ראשים. גם לא מכירה הרבה אנשים (גם לא מקרי רווחה) שמוצפים בהצעות עזרה מקרובי משפחה ושכנים... גם לא בזמנים מאתגרים יותר, גם אחרי לידה בד"כ מקבלים עזרה במשך שבוע גג שבועים.
לא טענתי שזה קל, או איזשהו קסם.
אבל לענייננו, גם אנשים שזקוקים לעזרה מכל סיבה מוצדקת שהיא, לא יוכלו לשלוח למעון ילד עם דלקת עיניים או אבעבועות רוח. ואף אחד לא יגיד "סדום".
 
דורש התארגנות וחשיבה רבה. מי ואיך מגלה את הכינים? מי בודק ומנקה? איך ומי נותן אישור מתי לחזור לכתה? איך שומרים על דיסקרטיות? ועוד.
תפרטו את זה לפרוטות מעשיות, ותראו שזה לא כל-כך פשוט.
וכפי שתיארו בחו''ל, זה בהחלט התארגנות. וגם כסף.
זה אמנם דורש התארגנות, אבל מהחלונות הגבוהים, לא מהמנהלת.
משרד החינוך יצטרך לממן את ההעסקה של פולת כינים. המנהלת רק תצטרך לבחור אחת כזו. התפקיד שלה ושל המורות תם בזה.
מכאן ואילך - הכל על ראשה של הבודקת.
 
לא טענתי שזה קל, או איזשהו קסם. אבל גם אנשים שזקוקים לעזרה מכל סיבה מוצדקת שהיא, לא יוכלו לשלוח למעון ילד עם דלקת עיניים או אבעבועות רוח. ואף אחד לא יגיד "סדום".
צודקת, אבל מכאן ועד לומר "תעזרו" הדרך ארוכה. גם לי היו (כמו לכולם) תקופות מאתגרות, לא ממש היה לי במי להעזר, בטח לא בנושא זה... אני זוכרת שערב פסח אחד אמרתי שיכולתי לגמור ארון שלם בזמן שהתעסקתי בכינים... (לא יודעת למה דווקא בתקופות הכי עמוסות, יש להן נטייה לבוא בהמוניהן, חוק מרפי שכזה...)
 
צודקת, אבל מכאן ועד לומר "תעזרו" הדרך ארוכה. גם לי היו (כמו לכולם) תקופות מאתגרות, לא ממש היה לי במי להעזר, בטח לא בנושא זה... אני זוכרת שערב פסח אחד אמרתי שיכולתי לגמור ארון שלם בזמן שהתעסקתי בכינים... (לא יודעת למה דווקא בתקופות הכי עמוסות, יש להן נטייה לבוא בהמוניהן, חוק מרפי שכזה...)
צודקת.
גם אני עברתי על בשרי תקופות.
דווקא בתקופות קשות הייתי שמחה להיעזר בליידי לייס אם לא הייתי צריכה לחפש כזו בנרות...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה