דרוש מידע ייעוץ עסקי בעקבות אפיזודה עצובה... (ארוך!)

מצב
הנושא נעול.
לפעמים אני חולמת על ללכת להסביר למורות דברים פשוטים ממקום של התלמידה שהייתי, למשל כמו הצורך הבסיסי לצאת לשירותים - גם אם עוד רבע שעה הפסקה, כן, המורה אני יודעת את זה לבד, ברוך ה' יש לי שעון ואני זוכרת מצויין את זמני הצלצולים, מסתבר שאם באתי ובקשתי והורדתי את כבודי מול 30+ תלמידות + מורה ובאתי לבקש לצאת - זה לא ממש סובל דיחוי, אז במקום לסבך עניינים - פשוט תני לי לצאת. ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה.
אני בעצמי זוכרת שבמשך כל שנות הלימודים (14) העזתי פעם אחת בכיתה י' או יא' לבקש לצאת לשירותים, ברור שזה כבר היה חשוב לי מאוד, ובדיוק אז המורה סירבה...

מצד שני אפשר להבין את זה, כי ברור שיש הרבה שמנצלות את זה, ולא חושבות הרבה לפני...
 
ועוד ענין,
מורה שתעבוד קשה על ששיעוריה יהיו מעניינים ומושכים,
זה יחסוך לה 90 אחוז אם לא 100 מההתמודדות בכיתה.
גם את זה צריך ללמוד, ולא לומדים...וחבל!
וזה גם לא רלוונטי לממלאות מקום.. שהפרעות מתחילות עוד לפני שהמורה מתחילה לדבר..
 
[
כל התגבות נגד אישיותה של המורה באות מכאלו שהן לא מורות.
טעות.
הייתי מורה ממלאת מקום בכיתות מחוצפות במיוחד.
מעולם לא יצאה מפי מילת גנאי.
וגם לילדים שלי, כשקרה והתפרצתי מעולם לא כיניתי אותם אוטיסטים ושאר כינויי גנאי.
וכתלמידה היו לי מורות רבות עם משמעת מעולה שכינו בנות בכינויי גנאי.
בתיכון בו למדתי היתה בכל שכבה כיתה אחת של חינוך מיוחד. היתה מורה קפדנית עם משמעת של פלדה, שכל בת שעשתה משהו מעבר ללנשום קיבלה ממנה המלצה חמה לעבור לתמיד לכיתה הטיפולית.
 
לפי דעתי כל התגבות נגד אישיותה של המורה באות מכאלו שהן לא מורות. אין לכם מושג מה זה לעמוד מול כיתה ולעבור השפלות. אני בטוחה שהמ"מ הזו סבלה המווון עד שברח לה כזה משפט. אני לא מצדיקה את הסיטואציה הנוכחית אבל יכולה להבין באיזו מצוקה היא היתה. החוצפות והסגנון של התלמידות הוא מתחת לכל ביקורת!!!! אני מורה שנים! מתמודדת עם חוצפות וחוסר משמעת שהולכות ומחריפות, מסיבה אחת: אנחנו כמורות נותנות לזה לגיטימציה. איך? פשוט לא מענישים, לא נחרדים ולא גורמים לבנות להתחרט על מעשיהן, התרגלנו לחוצפות ונמאס לנו כל היום(!) להגיב עליהן!
נראה לי שהדרכה וסוג של קבוצת תמיכה תועיל מאד. אך צריכים לתגמל עליה. לא רואה מ"מ שמקבלת פרוטות, מממנת לעצמה גם הדרכה.
כל מילה !
 
ואגב, היה לנו מקרה דומה בחיידר של הבן שלי

רבה צעיר מאוד, אצלו זה היה גם דיבורים לא לעניין בכלל וגם עונשים מוזרים ומשפילים.

בפועל כשדיברתי על זה עם המפקח, ואמרתי לו שחייבים לעצור את ההתנהגות הזאת, ולפחות להודיע לרבה חד משמעית שאסור להעניש בצורה כזו, הוא אמר לי זה לא יעזור לך, הוא ימצא עונשים אחרים / מעשים אחרים וכד'

לא לכל אחד ההדרכה עוזרת...

(בפועל את הבן שלי העברנו לצערנו (אחרי המון המון המון התייעצויות) כבר באמצע שנה לת"ת אחר)

לדעתי חלק מהמשמעת של מורות צעירות יכולה להשתפר בהנחיית הורים בסיסית.
 
לפי דעתי כל התגבות נגד אישיותה של המורה באות מכאלו שהן לא מורות. אין לכם מושג מה זה לעמוד מול כיתה ולעבור השפלות. אני בטוחה שהמ"מ הזו סבלה המווון עד שברח לה כזה משפט. אני לא מצדיקה את הסיטואציה הנוכחית אבל יכולה להבין באיזו מצוקה היא היתה. החוצפות והסגנון של התלמידות הוא מתחת לכל ביקורת!!!! אני מורה שנים! מתמודדת עם חוצפות וחוסר משמעת שהולכות ומחריפות, מסיבה אחת: אנחנו כמורות נותנות לזה לגיטימציה. איך? פשוט לא מענישים, לא נחרדים ולא גורמים לבנות להתחרט על מעשיהן, התרגלנו לחוצפות ונמאס לנו כל היום(!) להגיב עליהן!
נראה לי שהדרכה וסוג של קבוצת תמיכה תועיל מאד. אך צריכים לתגמל עליה. לא רואה מ"מ שמקבלת פרוטות, מממנת לעצמה גם הדרכה.

מתנגדת ממש!!!!

גם אני בעבר מילאתי מקום בבי"ס עם בנות מבתים קשים מאוד
הייתי משתדלת להתייחס באופן מיוחד יותר לבנות הפעילות במיוחד, שמחפשות את הכי הרבה תשומת לב.
(באחת הפעמים, נכנסה מורה מהכיתה המקבילה וצרחה על הבנות שגם הלב שלי כבר דפק...)

ובאמת בבית ספר תורניים כמו שובו, המשמעת קשה מאוד מאוד
אין גבולות גם בבית, אז למה שיתייחסו למורה בכיתה או ידברו יפה?

בפועל, ברור שלא המשכתי בהוראה, לא מתאים לי לצרוח על ילדות, ובטח לא לדבר אליהם לא יפה
 
לפי דעתי כל התגבות נגד אישיותה של המורה באות מכאלו שהן לא מורות. אין לכם מושג מה זה לעמוד מול כיתה ולעבור השפלות. אני בטוחה שהמ"מ הזו סבלה המווון עד שברח לה כזה משפט. אני לא מצדיקה את הסיטואציה הנוכחית אבל יכולה להבין באיזו מצוקה היא היתה. החוצפות והסגנון של התלמידות הוא מתחת לכל ביקורת!!!! אני מורה שנים! מתמודדת עם חוצפות וחוסר משמעת שהולכות ומחריפות, מסיבה אחת: אנחנו כמורות נותנות לזה לגיטימציה. איך? פשוט לא מענישים, לא נחרדים ולא גורמים לבנות להתחרט על מעשיהן, התרגלנו לחוצפות ונמאס לנו כל היום(!) להגיב עליהן!
נראה לי שהדרכה וסוג של קבוצת תמיכה תועיל מאד. אך צריכים לתגמל עליה. לא רואה מ"מ שמקבלת פרוטות, מממנת לעצמה גם הדרכה.
גם אני הייתי מורה, לא צריך להעניש בשביל למנוע חוצפות (מנסיון מר עם מורותי - עלי זה לא השפיע)
צריך מורה חזקה שלא חוששת מתלמידותיה וזה לא קל, זה לדעתי מה שצריך ללמד בסמינר חוץ מהשאר,
את המורה ולכן הבנות צריכות לשמוע בקולך ,בקיצור סמכות מורה שזה מה שהיא תשדר הבנות יחושו בזה ולא תצטרך להגיע למצב של חוסר שליטה או הענשה
בהצלחה לכולן
 
כמו ש@תילי הציעה:
לשנות את מערכת ההוראה מיסודה.
ללמד את המתכשרות להוראה את מה שבאמת צריך ללמוד.
לפתח את מערכת לימודי ההוראה למשהו מעשי. פרקטי.
לא תיאוריתי.
שחלק מהלימודים יכללו טקטיקות של דרכים להשלטת משמעת, למשל. להתמודדות עם מצבים חברתיים בכיתה, איך בונים אמון? מה אומרים ומה לא?
הרבה ממה שלומדים בסמינרים הוא תיאוריה בלבד.
(אולי ללמד רובוטים. לא תלמידים אנושיים).
 
הבעיה לדעתי בתחום ההוראה שהרבה הולכות אליו בלי ממש קשר ואהבה למקצוע וזה מה שיוצר את כל הבלאגן , זו עבודה עם נשמות ומי שאינה מחבבת או מבינה את זה שתקום ותלך
אני בטוחה שה' ידאג לה למקור פרנסה אחר
 
כמו ש@תילי הציעה:
לשנות את מערכת ההוראה מיסודה.
ללמד את המתכשרות להוראה את מה שבאמת צריך ללמוד.
לפתח את מערכת לימודי ההוראה למשהו מעשי. פרקטי.
לא תיאוריתי.
שחלק מהלימודים יכללו טקטיקות של דרכים להשלטת משמעת, למשל. להתמודדות עם מצבים חברתיים בכיתה, איך בונים אמון? מה אומרים ומה לא?
הרבה ממה שלומדים בסמינרים הוא תיאוריה בלבד.
(אולי ללמד רובוטים. לא תלמידים אנושיים).
בנוסף לכך שכל ההשתלבות בבתי הספר תעשה בצורה אחרת מהיום, מי שסיימה לימודים ויש לה נסיון לא תצטרך ללכת להנהלת החינוך העצמאי ולהתחנן על נפשה, אלא תשתלב במקומות עבודה כמו כל עבודה אחרת.. והמשכורת שלה תהיה על פי חוק, ולא לפי מצב רוחה של המנהלת שדוחפת לה התנדבויות, באיזה עוד מקצוע מתנדבים?!? למה?!
 
לא קראתי את כל התגובות
(מקווה שאני לא חוזרת על תגובה ואם כן גם טוב ?
בסמינרים מוציאים תלמידות עם תעודת הוראה אךלא מלמדים אותם כללי משמעת
מלמדים אותם להכין מערך למסור אך זה רק שיש מדפית בכיתה +המורה של הכיתה שהיא לא צעירה אלא משופשפת עם השנים ומי אמר שלה לא היו טעויות בתחילה ? יכול להיות שהיו אך פעם לא היו את כל כמויות התלמידות שלומדות הוראה כי הסמינרים (יש) לא מוכנים ללמד משהו אחר ולפתוח את התלמידות למקצועות שונים (אם תרצו אז שיהיה +הוראה)
והתלמידות בשביל שידוכים ובשביל תעודה הולכות אחרי כולן כמו עדר כבשים ולומדות הוראה..


כותבת בכאב לב על אותן שנים של בזבוז זמן ,ויאוש
אחת שלמדה הוראה לימדה שנה מ''מ והתייאשה (התעודה שוכבת במגירה )
ואותה 'מורה' מחפשת עבודה....
(אך לא הוראה)
 
הבעיה לדעתי בתחום ההוראה שהרבה הולכות אליו בלי ממש קשר ואהבה למקצוע וזה מה שיוצר את כל הבלאגן , זו עבודה עם נשמות ומי שאינה מחבבת או מבינה את זה שתקום ותלך
אני בטוחה שה' ידאג לה למקור פרנסה אחר
גם מי שמאוד אוהבת את המקצוע ומתאימה לו בול, מתקשה מאוד בתחילת דרכה בגלל הצורה שבה מתנהל אצלינו נושא ההוראה.
היא מושפלת, מנוצלת, ולא יכולה לעשות כלבבה בכיתה, היא כלואה תחת ידיה של המנהלת והפיקוח.
כמורה יכולתי לתת הרבה מעבר למה שהכריחו אותי, אבל אין עצמאות למורות וממילא התסכול שלהן גובר.
 
גם אני הייתי מורה, לא צריך להעניש בשביל למנוע חוצפות (מנסיון מר עם מורותי - עלי זה לא השפיע)
צריך מורה חזקה שלא חוששת מתלמידותיה וזה לא קל, זה לדעתי מה שצריך ללמד בסמינר חוץ מהשאר,
את המורה ולכן הבנות צריכות לשמוע בקולך ,בקיצור סמכות מורה שזה מה שהיא תשדר הבנות יחושו בזה ולא תצטרך להגיע למצב של חוסר שליטה או הענשה
בהצלחה לכולן
צודקת בהחלט. לא צריך להעניש כל היום. מהסיבה הפשוטה שאם אחרי החוצפה הראשונה הבנות תבנה שלא כדי להן להתחצף לא נצטרך להעניש כל היום. אבל מה שקורה היום זה גרירת רגליים. כמה פעמים מורה (ותיקה, עוצמתית ובעלת נסיון! נכנסת לחדר מורות ומספרת על חוצפה נוראית וחוץ מלהזדעזע אל תוך עצמנו, כלום לא קורה?
למה כשהייתי תלמידה היה ברור לי מעמדה של המורה והיום זה לא ברור לאף אחד???
למה פעם פחדנו מהמורות והיום המורות מפחדות מהתלמידות???
יש לי תשובות, אבל זה ארוווווווווווווך ומעייייייייייייייף, ובין כה לא יצא מזה כלום:(:(:(
 
צודקת בהחלט. לא צריך להעניש כל היום. מהסיבה הפשוטה שאם אחרי החוצפה הראשונה הבנות תבנה שלא כדי להן להתחצף לא נצטרך להעניש כל היום. אבל מה שקורה היום זה גרירת רגליים. כמה פעמים מורה (ותיקה, עוצמתית ובעלת נסיון! נכנסת לחדר מורות ומספרת על חוצפה נוראית וחוץ מלהזדעזע אל תוך עצמנו, כלום לא קורה?
למה כשהייתי תלמידה היה ברור לי מעמדה של המורה והיום זה לא ברור לאף אחד???
למה פעם פחדנו מהמורות והיום המורות מפחדות מהתלמידות???
יש לי תשובות, אבל זה ארוווווווווווווך ומעייייייייייייייף, ובין כה לא יצא מזה כלום:(:(:(
בדור שההורים מגבים כל סיפור של הילד ללא בדיקה לעומק, הילד מתעצם מול המבוגרים,
רק מה, שההורים לא יודעים שבשלב הבא הילד גם לא יקבל מרות מהם ואח״כ מגדולי ישראל. נקודה.
 
צריך לבדוק אם אחת שבכעסה אומרת מילים כ"כ מעליבות.. יכולה בכלל להיות מורה.
כי אדם ניכר בכעסו.
בלי לקחת בחשבון שאולי יש בת שיש לה אח אוטיסט ואז הפגיעה הרבה יותר חמורה..
לומר לבת את אוטיסטית זה בכלל לא השוואה למורה שפולטת 'תסתמי'..

מה עם המורה היא לא ב''א ?????
למה לתלמידות מותר לעשות ככול העולה על רוחן לקום,לאכול, לשחק,לשוחח,לדבר,לצעוק ועוד... ועל זה בזמן השיעור

(תשאלנה את הבנות שלכן מה הן עושות ואיך הן עצמן מתנהגות בזמן של מילויי מקום . )

אם התלמידות תהינה ממושמעות ולא משנה איזו מורה נכנסת זה לא היה קורה
 
מה עם המורה היא לא ב''א ?????
למה לתלמידות מותר לעשות ככול העולה על רוחן לקום,לאכול, לשחק,לשוחח,לדבר,לצעוק ועוד... ועל זה בזמן השיעור

(תשאלנה את הבנות שלכן מה הן עושות ואיך הן עצמן מתנהגות בזמן של מילויי מקום . )

אם התלמידות תהינה ממושמעות ולא משנה איזו מורה נכנסת זה לא היה קורה
את צודקת - שמורה היא גם בת אדם. אבל-
לה ישאת האחריות על הכיתה! ולכן היא לא משוחררת עול ויכולה לרדת לרמתן, בידיה המושכות - ואם לתלמידות אין את הזכות לםפגוע בה - קל וחומר שלה אין!
 
(תשאלנה את הבנות שלכן מה הן עושות ואיך הן עצמן מתנהגות בזמן של מילויי מקום . )
למה רק בשיעורים של ממלאות מקום? גם בשיעורים של מורות ותיקות ותיקות וחשובות. הבנות רואות את המורה כהמלצה ולא כמחייבת. אולי הן לא מפריעות ולא מתחצפות כ"כ בפועל. אבל כל היחס שהן מפגינות לא משדר כבוד ומורא.
אני נשמעת מתלוננת ומסכנה. אבל להיפך, אני באה ממקום של מורה אהובה ומכובדת שמתמודדת בהצלחה עם חוצפות, אבל שמה לב להתדרדרות המהירה של כל הערכים שעליהם אני גדלתי. ואני לא בת 100, בקושי בת 30!
 
לדעתי, מורה צריכה מס' כישורים:
1. כושר רטורי
2. כושר הסבר והקניית חומר
3. כושר הטלת משמעת וסמכותיות
4. כמובן מעל הכל- מידות ויראת שמים

כמה בנות מכל מחזור נחונות בתכונות אלו? 3-4 בלבד, אלו שתלכנה להיות מורות, והשאר- מקצועות אחרים. הזוי לחשוב שכל בת סמינר מתאימה למקצוע המורכב הזה! כשנכנסת מ"מ שהיא באמת מתאימה למקצוע, הבנות מרגישות את זה ולא מצייצות (מנסיון כתלמידה).
וכן, אני לא מתביישת להצהיר- אני לא מתאימה להיות מורה! חבל שבזבזתי שנתיים על כך, אבל בזמני לא היו אופציות אחרות, לצערי.
 
את צודקת - שמורה היא גם בת אדם. אבל-
לה ישאת האחריות על הכיתה! ולכן היא לא משוחררת עול ויכולה לרדת לרמתן, בידיה המושכות - ואם לתלמידות אין את הזכות לםפגוע בה - קל וחומר שלה אין!
את היית פעם מורה?
 
מה עם המורה היא לא ב''א ?????
למה לתלמידות מותר לעשות ככול העולה על רוחן לקום,לאכול, לשחק,לשוחח,לדבר,לצעוק ועוד... ועל זה בזמן השיעור

(תשאלנה את הבנות שלכן מה הן עושות ואיך הן עצמן מתנהגות בזמן של מילויי מקום . )

אם התלמידות תהינה ממושמעות ולא משנה איזו מורה נכנסת זה לא היה קורה

ברור שמורה היא בנ"א..
וזה מילים שהיא לא אמורה להשמיע בשום מצב גם כשעלו לה על כל הסעיפים...
קורה שאנשים מגיעים למצב של איבוד שליטה והם אומרים מילים שהיו רוצים לבלוע חזרה, השאלה מה אומרים..
ואם בכל זאת נשלף לה בטעות כזו מילה זה אומר שזה קיים שם באוצר מילים העשיר שלה..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה