דרוש מידע מה מקובל? כסף וקניות מיותרות לילדות ותחילת גיל העשרה >

[yamb]

בעקבות השאלה לגבי דמי כיס לבחור ישיבה הייתי רוצה לשאול:

מה לגבי ילדה בת 12
שרוצה כסף בשביל:
ארטיק אחרי לימודים/
לקנות ממתק לחברה שלה לכבוד מבחן/
כסף ללכת לבריכה/
סנדלים חדשות כי מה שקניתי בסוף עונה שנה שעברה תינוקי/
עט פיילוט נוסף/
כובע שמש חמוד, לא כמו שיש בבית..
ועוד
זה לא נגמר.

אה,
וממתק כשהיא לומדת למבחן עם חברה
וממתק לכבוד היום של המבחן
וממתק לכבוד היום שחילקו חזרה את המבחנים והיא קבלה ב"ה ציון טוב,
ותכפילו את זה במלא מבחנים.
וממתק זה סוג של חטיף ב-4 שח.

עקרונית-מה מקובל?

יש לה כסף,מקייטנות,דמי פורים וכו' שעשתה אבל היא חוסכת אותו...
אין לה ב"שותף" כי היא לא עושה עדיין ביביסיטר,
במקביל עוזרת לי עם הילדים (היא בכורה), אה..ללא תשלום כמובן.

 

[תקוה]

למה לא בעצם?

 

[אנוכי]

את יכולה להגביל, והכל במסגרת ההכנסה המשפחתית,
אבל היא לא חייבת לדעת את מגבלות התקציב המשפחתי
יש לך את שיקולייך- תחליטי מה מותרות ומה הגיוני,
לעיתים- מותר ותרות, בידיעה שהן מותרות (ובחשיבה הגיונית מה מותרות לך - ומה הכרחי לה)
היא יודעת שממתק לכל חגיגה הוא מותרות, מתי תחליטי לתת אותו- זו את שמחליטה, אם היא רוצה דברים שהחלטת של- היא מוזמנת להשתמש בכספה,
הוא נועד למטרות אלו,רצוי ונצרך שתעדכן גם על שימושים בכספה האישי.

 

[מילולית]

למה לא?? שאלה מצוינת
זה בור בלי תחתית.
צריך משכורת שמנה רק בשביל הדברים האלו.
תכפילי בכמה בנות בסביבות הגיל הזה..
@yamb
שאלה טובה. לא פשוטה.
אשמח להחכים איתך.
אני אישית גם חושבת ש"למה לא?" כל עוד אפשר לתת לילדים את הטוב ביותר,
אבל כשיש לי כמה בנות בגיל הזה אני מבינה שאין לזה סוף.

 

[userit]

אני לא נכנסת לשאלה של מה את צריכה לתת וכמה,
אלא רק לשני סעיפים-

א. מה שלא יהיה, שתרגיש שמה שהיא מקבלת זה ברוחב לב, בשפע, מתוך שפע. שתרגיש שלאבא ואמא יש הכל לתת לה, ושיש לה פת בסלו. כשמרגישים כך, צריכים הרבה הרבה פחות. כדי לגדל ילדים שמרגישים עשירים, לא צריך להיות עשירים. פעמים רבות, גם עשירים לא מצליחים בכך.

ב. כשילדה מבקשת ממתק ליום של המבחן וממתק ליום שמקבלים בו את המבחן- אולי צריך לעצור ולשאול את עצמנו 'למה'. למה היא צריכה את החיזוק החומרי הזה? מנין התחיל ההרגל שההערכה מתבטאת במשהו מתוק או במשהו חומרי? האם זה התחיל איפשהו בהתנהלות שלכם כהורים? האם אתם רגילים לתגמל בשווה כסף? האם אלו נורמות כיתתיות חזקות? האם יתכן שהיא לא מרגישה מוערכת מספיק והדרך שלה לבקש הערכה היא 'קנו לי ממתק כי קיבלתי 100' מפני שהיא לא יודעת (ולא אמורה) לבקש 'אמא, תגידי לי מילה טובה על הציון הטוב שקיבלתי. אני רוצה להרגיש שאת מעריכה אותי'.
אני זורקת כאן את השאלות האלו ותראי איך הן נוגעות בך ובילדה שלך.
הרבה ילדים (וגם ילדים שהתבגרו) מתרגמים אהבה והערכה בכסף או בשווה כסף. אם מפני שכך הורגלו ואם מפני שהם לא מקבלים מספיק הערכה ואהבה אמיתיים.
כשילד מבקש כל הזמן מתנות וקניות, יכול להיות שמדובר בדברים שהוא צריך. וכמו שלאמא מתחשק משהו חדש מכל סוג שלא יהיה, גם לילדה הגיוני שיתחשק סנדלים חדשות. למה לא? בעיני הרצון הזה לגיטימי.
אבל יתכן מאד שאם נשביע את הלב שלו, הרעב החומרי יפחת.
לדעתי, לא לצמצם ילדים. לתת להם כדי שירגישו שרוצים לתת להם. שיכולים לתת להם. שמגיע להם לקבל. ולחזק את הנקודות האלה במקביל.
בשלב מאוחר יותר, הצורך יפחת ואתם רק תרוויחו.

בהצלחה!

נ.ב.
לא באה לומר לך שאת לא נותנת לה מספיק אהבה וכו'. נמאס לשמוע את זה. אלא לעורר לצורך שלה שהוא הרבה פעמים גדול ממה שנותנים גם אם נותנים המון, וגם למקד את היחס למילולי.

 

[yamb]

למה לא בעצם?

למה לא,
כי אז האחים ב"ה באים ואומרים-למה רק היא
גם אני צריכה מדבקות לאלבום, ממתק כי בא לי
וזה לא נגמר.
וגם אצלה עצמה
בלי קשר להוצאה
זה נראה לי לא חינוכי בכלל לתת אפשרות לכל הוצאה.
יותר נכון בעיני לחנך אותה להסתפקות וליכולת לראות את חברה שלה קונה ברד אחרי הכיתה-ולהיות מסוגלת לא לקנות ולהישאר שלווה עם זה.
השאלה שלי היא באמת מה כולם עושים
כי לא רוצה שזה יבוא לה מתוך "קדושה מעונה" מסקנה נעבך ש-רק אמא שלה עם עקרונות עתיקים של-לא כל מה שרואים קונים, או-אפשר לקחת מהבית מים בבקבוק.

 

[userit]

למה לא,
כי אז האחים ב"ה באים ואומרים-למה רק היא
גם אני צריכה מדבקות לאלבום, ממתק כי בא לי
וזה לא נגמר.
וגם אצלה עצמה
בלי קשר להוצאה
זה נראה לי לא חינוכי בכלל לתת אפשרות לכל הוצאה.
יותר נכון בעיני לחנך אותה להסתפקות וליכולת לראות את חברה שלה קונה ברד אחרי הכיתה-ולהיות מסוגלת לא לקנות ולהישאר שלווה עם זה.
השאלה שלי היא באמת מה כולם עושים
כי לא רוצה שזה יבוא לה מתוך "קדושה מעונה" מסקנה נעבך ש-רק אמא שלה עם עקרונות עתיקים של-לא כל מה שרואים קונים, או-אפשר לקחת מהבית מים בבקבוק.

לא חושבת שהיא תהיה שלווה שחברה שלה קונה והיא לא, בגלל שהיא תאמץ ערכים של 'הסתפקות'- היא ילדה וזה פשוט לא עובד כך אצל ילדים.
@סטודיו פלאש מסבירה יפה כיצד היא מלמדת את הילדים שלה שלא כיף ללכת אחרי כולם. זה לימוד שיכול לדבר אל ילד אם ההורים שלו באמת מאמינים בכך ואם הוא לימוד שמח- לא לימוד שכלי שילד לא יכול לקלוט, אלא לימוד שהוא רואה כיצד הוא מיטיב איתו. אולי זו זווית יותר טובה לגשת לזה.

 

[GRN]

אני נותנת לילדים שלי הרבה פעמים
אבל משאירה לעצמי את זכות הווטו
ווטו בלי נימוק
והרעיון הוא שלפעמים אני מרשה - בלי נימוק
ולפעמים אני לא מרשה - בלי נימוק
אני חושבת שזה טוב לילדים ללמוד לציית לסמכות כי היא סמכות
ולדעת לקבל את הדברים "כי ככה אמא החליטה"

 

[yamb]

תודה
אהבתי את הרעיון
ו--
userit
תודה על התשובה המפורטת

 

[קפפוצצינו]

אני לא נכנסת לשאלה של מה את צריכה לתת וכמה,
אלא רק לשני סעיפים-

א. מה שלא יהיה, שתרגיש שמה שהיא מקבלת זה ברוחב לב, בשפע, מתוך שפע. שתרגיש שלאבא ואמא יש הכל לתת לה, ושיש לה פת בסלו. כשמרגישים כך, צריכים הרבה הרבה פחות. כדי לגדל ילדים שמרגישים עשירים, לא צריך להיות עשירים. פעמים רבות, גם עשירים לא מצליחים בכך.

ב. כשילדה מבקשת ממתק ליום של המבחן וממתק ליום שמקבלים בו את המבחן- אולי צריך לעצור ולשאול את עצמנו 'למה'. למה היא צריכה את החיזוק החומרי הזה? מנין התחיל ההרגל שההערכה מתבטאת במשהו מתוק או במשהו חומרי? האם זה התחיל איפשהו בהתנהלות שלכם כהורים? האם אתם רגילים לתגמל בשווה כסף? האם אלו נורמות כיתתיות חזקות? האם יתכן שהיא לא מרגישה מוערכת מספיק והדרך שלה לבקש הערכה היא 'קנו לי ממתק כי קיבלתי 100' מפני שהיא לא יודעת (ולא אמורה) לבקש 'אמא, תגידי לי מילה טובה על הציון הטוב שקיבלתי. אני רוצה להרגיש שאת מעריכה אותי'.
אני זורקת כאן את השאלות האלו ותראי איך הן נוגעות בך ובילדה שלך.
הרבה ילדים (וגם ילדים שהתבגרו) מתרגמים אהבה והערכה בכסף או בשווה כסף. אם מפני שכך הורגלו ואם מפני שהם לא מקבלים מספיק הערכה ואהבה אמיתיים.
כשילד מבקש כל הזמן מתנות וקניות, יכול להיות שמדובר בדברים שהוא צריך. וכמו שלאמא מתחשק משהו חדש מכל סוג שלא יהיה, גם לילדה הגיוני שיתחשק סנדלים חדשות. למה לא? בעיני הרצון הזה לגיטימי.
אבל יתכן מאד שאם נשביע את הלב שלו, הרעב החומרי יפחת.
לדעתי, לא לצמצם ילדים. לתת להם כדי שירגישו שרוצים לתת להם. שיכולים לתת להם. שמגיע להם לקבל. ולחזק את הנקודות האלה במקביל.
בשלב מאוחר יותר, הצורך יפחת ואתם רק תרוויחו.

בהצלחה!

נ.ב.
לא באה לומר לך שאת לא נותנת לה מספיק אהבה וכו'. נמאס לשמוע את זה. אלא לעורר לצורך שלה שהוא הרבה פעמים גדול ממה שנותנים גם אם נותנים המון, וגם למקד את היחס למילולי.

כמה נכון א'!!!!!
חשוב לילד איך קיבל הרבה יותר ממה קבל
את זוכרים ואת זה שוכחים

 

[ציפופו 1]

אני חושבת שאנחנו בתור הורים צריכים לתת לילדים כלים לחיים, ואחד מהם הוא ללמד אותם שלא צריך מה שיש לכולם ולדעת לדחות סיפוקים. לא תמיד אפשר לקבל מה שרוצים ולא תמיד אני יכול לקבל את מה שיש לשני, כי לכל אחד יש את התנאים איתם ואליהם הוא נולד ואני לא דומה לאף אחד אחר, אני מיוחד במה שאני.
ילד שמקבל כל מה שהוא רוצה ולא יודע לקבל 'לא' יהיה לו מאוד קשה להתמודד בחיים. אנחנו כהורים צריכים להכין אותם לזה, וכל הקניות והמותרות הם הזדמנות מצויינת להגיד מדי פעם (לא תמיד!) לא, ע"מ לחנך אותם ולעזור להם לגדול כמו שצריך. לא צריך להכניס אותם לשיקולים כלכליים מיותרים, ילדים לא צריכים לדעת מה המצב הכלכלי בבית וזו לא צריכה להיות הדאגה שלהם. מותר ורצוי מדי פעם להגיד לילד: "זה מדי יקר" בסתמיות ולא קשור למצבנו הכלכלי, שלא יחשוב שכסף גדל על העצים....

 

[ופרצת]

כשהייתי נערה, הייתי נבדלת מהכלל. פעם, בבוקר-כיתה, המחנכת חלקה ארטיקים לבנות, ואני סרבתי לקבל. המחנכת נסתה לשכנע אותי בצד לקחת את הקרחון, ואמרה לי: "אל תפרוש מן הציבור".
מה הי' באותו מעמד- זה כבר לא נוגע, אבל המסר הזה מלווה אותי במהלך כל החיים, מאז.
גם בנוגע לילדים שלי. אני משתדלת למלא את רצונותיהם בהתאם לעקרונות ולתקציב, כדי שלא יקוטלגו כשונים.
ואולם, גם כשהילדים לא מקבלים מה שהם רוצים - עדיין הם לא יוצאים מן הכלל, שכן, סביר להניח שרוב הילדים לא מקבלים את כל מה שהם רוצים.
בהצלחה!

 

[צפורן]

אני לא חושבת שילדים צריכים לדעת את מגבלות התקציב והקשיים הכלכליים של ההורים.
אני כן חושבת, שהם צריכים לדעת שכסף לא גדל על העצים, שההורים עובדים קשה עבורו, ושיש להם (אם לא קוראים להם רוטשילד) מגבלת תקציב כלשהי.
וילדה צריכה לדעת להישאר שלווה כשחברה שלה קונה ברד והיא לא, לא בגלל "הסתפקות במועט" ושאר לוקשים צדקניים, אלא בגלל שמי שלא יכול לראות את חברו קונה משהו ולפרגן, גם אם הוא לא קונה, לא תהייה לו שלוות נפש לעולם!

 

[מרים ליף]

מי

כל עוד אפשר לתת לילדים את הטוב ביותר

אמר שזה טוב להענות לכל בקשה.
להיפך אם תדענה שמקבלות רק כשההורים מחליטים תלמדנה לייקר מתנות קטנות אלא.
(לפני הרב יעקובזון, על כל בקשה אפילו שטותית, ההורים צריכים להראות לילד שחושבים לפני שעונים כן.)