הנושאים החמים
ידידיה חבר
מהמשתמשים המובילים!
- הוסף לסימניות
- #1
באמת שאנ'לא בא לחפור לאף אחד בצלחת. אבל מה לעשות, נתקעתי עם מאמר שבסוף לא התפרסם.
אולי כאן לפחות מישהו יהנה מהמאמץ שלי...
הסתבכתם?! לא נורא, הנה:
נכנס הלץ אל בית הכנסת של העיירה בין מנחה למעריב, דפק על השולחן, והכריז בקול רם: 'יקום הטיפש! ומיד!'.
תוך רגע כמימרא נעמד קצ'קס, כפי שכונה העגלון המקומי דשם, כשכולו סמוק, והחל רועם 'אתה לא מתבייש לבייש אותי?! ברבים?! שייגע'ץ! לייץ! לך מפה!' זעק בגרון ניחר, והמשיך זועק עד כי גלי הצחוק שרטטו בבית הכנסת הושיבוהו על מקומו נכלם.
זוהי רק הקדמה.
מי שבשורות הבאות ימצא את עצמו מזדהה באופן אישי, נפגע, כועס, רוגז, רוטן, או כל תחושה אחרת שאיננה נעימה - אינו אלא קצ'קס.
קריאה נעימה.
במשפחת זייערפרום הכירו כולם את המוטו היטב: 'כשרע'ס זה מעל הכל!'.
כמובן שהם לא הקפידו רק על כשרע'ס. היה גם צניע'ס, והשקופע, ודעת תיירה, וכל מיני מילים כאלו שהם לא הבינו בדיוק מה זה אומר, אבל כשרע'ס, ידעו כולם - מעל הכל!
מאליו מובן הדבר, שכשהודיעה אם המשפחה מרת יענטא הדר תחי' על התחלת החיפושים לנופש הקיץ באופן רשמי, ידעו כולם שכשרע'ס זו מילת המפתח, ועל פיה ייפול דבר.
הם לא שכחו כמובן לחשוב גם על נושא הצניע'ס והמה יאמרו, רק את הדעת תיירה וההשקופע הם שכחו לקחת בחשבון, אבל לא נורא - העיקר שיהיה כשרע'ס.
אחרי בירורים מאסיביים, שכללו בין היתר כמה לושנורע'סל'ך קטנים, ועוד אי אלו בירורים, ניצבו בפניהם האפשרויות הבאות:
נופש במרומי הרי הטטרה, בכשרות בד"ץ 'שיא הכשרות וההידור'.
חבילת נופש במישורי הסרנגטי בטנזניה, בהכשר 'בד"ץ דקהילות החסידים דק"ק טורה בורה'.
והאפשרות השלישית, נופש חלומי במלון חמישה כוכבים השוכן בפסגות הרי ההימלאיה, בכשרות הגאון הגדול הרה"ג ר' זבולון זבולנוביץ' שליט"א מלאס וגאס.
הפכו והתהפכו בני משפחת זייערפרום על משכבם בימים, למען דעת מי הוא זה ואיזה הוא אשר יזכה שמאכלי הכשרע'ס המהודרת שלו יעלו על שולחן מלכים, ומאן מלכי רבנן.
לצורך כך, ליקטו בני המשפחה עוד כמה לושנורע'ס, חייגו לעוד כמה עסקונים שליט"א שמבינים עניין, עד שנפל הפור.
היה זה בארוחת צהריים חגיגית שנערכה בחצות לילה בבית המשפחה שליט"א, אז הודיע האב הרה"ג ר' גיא זונדל שליט"א, ש'אחרי בירורים יסודיים ומדוקדקים, החלטתי לקחת את הנופש של הרב זבולונוביץ''.
'למה?!' שאלו כולם, שלא זכו להבין מה רב חיליה דהאי גברא, ובעיקר מה הבעיה באותם שלא זכו...
'אז ככה' שחרר הגרג"ז לחלל החדר הסמיך מעשן המרלבורו האדום, 'שיא הכשרות וההידור, לכאורה זה הכשר לא רע, אבל פאס'ט נישט, זה לא השפיץ, הם לא מקפידים על ספק ספיקא של תערובת של מיעוט שאינו מצוי בשומשום של חמץ שלא נטחן לאחר הפסח, למשל. א'קיצער, ס'פאסט נישט'.
'ובד"ץ טורה-בורה?!', נזעק אחד הבנים, בפנים אדומות מלעיסה + שתיה + עישון + עיתון + קו נייע'ס באזניות + ליבון ההשקופע השולחנית כעת.
'אחחח...' נאנח הגרג"ז, 'הם אמנם מחמירים בהכל, אבל הרבנים שם הם לא משלנו, אתה יודע לך תסמוך, הם אולי יראי שמיים אבל הם לא בני תיירה, זה לא מה שאנחנו צריכים'.
בשלב זה התעורר האב לחיים, שאף עמוקות מהנקסט שבידו ('צריך לחנך את הילדים להסתפקות במועט, לא רק מרלבורו', נהג לשנן באזני הרבעצ'ן), ואמר: 'ר' זבולון, עליו אנחנו יכולים לסמוך! דבר ראשון, הוא מחותן של בן דוד של החברותא שלי שליימ'ה, אתם מבינים שזה אומר שהוא בעניין. חוצמזה, שמאז שהוא עזב את הארץ ללאס וגאס, שכמובן משום לשה"ר אני לא אגיד מדוע, הוא עושה את השטייגען הכי חזק בלאס וגאס'.
'אבל, אבל מה עם הצניע'ס?!', הקשתה אשת החיל.
'זה בסיידר גמור' הכריז האב, 'הם פרסמו במודעה שהבריכה בשעות נפרדות לנשים ולגברים'.
'נווו, ב'מת' התפלאה הרבעצ'ן, 'יש איזה נופש חרדי עם בריכה מעורבת?! זה הרי סתרי דתרתי?!'.
'לא הבנת! א'ודאי שכולם עושים רחצה נפרדת, אבל הם גם טרחו לכתוב את זה במודעה, ז'ת'ומרת שאכפת להם צניע'ס', סיים הגרג"ז את טיעונו המנצח.
בזאת הוחלט על דעת כל היושבים כי פניהם אל ההימלאיה, תחת אדרתו הנאדרת של הכשרע'ס של הרה"ג ר' זבולון זבולונוביץ' שליט"א, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה בלאס וגאס ובכל אתר ואתר.
ובעיצומם של ימי תשעת הימים החמים והמיוזעים הפליגה משפחת זייערפרום לנפוש ולהצטנן במרומי ההימלאיה.
ואכן, לאחר טיסה מפרכת שאין כאן המקום להרחיב בה, זכו בני המשפוחע הקד' להגיע אל מחוז חפצם הנעלה.
אלא שאז החלו החריקות צורמות ומתחרקות באזניהם הנעלות.
ראשונה הבחינה בכך הרבעצ'ן תליט"א, שחושיה המחודדים היו לשם ולתהילה בקרב בנות הסמינר המפורסם בו לימדה. 'מה זו האורווה הזו, בית מלון?! המחסן של הקרשים של סוכות יותר יפה ממנו! איפה החמישה כוכבים שהבטיחו - בשמיים?!'.
ר' גיא זונדל ניסה להרגיע אותה 'יענטא הדר, בשביל הכשרע'ס צריך למסור נפש! ככה הילדים ילמדו ששווה להגיע עד ההימלאיה ולהיות באורוות סוסים - העיקר לשמור על הכשרע'ס!'.
יענטא הדר נרגעה קמעא, ופנתה לסקור ולסדר את החדר. תחילה פתחה את החלון, ונחרדה לגלות שהחלון פונה אל עבר הבריכה, אפילו בלא מרחק של ד' אמות.
'תתקשר עכשיו לר' זבולון, תגיד לו שיש כאן בעיה של צניע'ס', נזעקה אל עבר בעלה.
'השתגעת?!' נזעק אף הוא, 'ר' זבולון לא עונה לטלפונים, הוא כל הזמן לומד!'.
'אז איך הוא מתפעל את הכשרע'ס שלו?!'
'הוא בודק טוב טוב את המשגיחים, אם הם נראים משלנו ורציניים ויר"ש אז הוא לוקח אותם להיות משגיחים, והוא סומך שלא תצא תקלה תחת ידם', הוא החל להיזכר.
'אבל חייב להיות שהוא עונה במקרים דחופים, רוץ למשגיח' התחננה.
ר' גיא חיפש את המשגיח ארוכות, עד שמצא אותו נוחר עמוקות במיטתו. הוא לא היסס, והעיר אותו משנתו - צניע'ס הרי כמעט מעל הכל!
המשגיח התיישב באיטיות, כשכל פניו מעורבבות מכרית מהולה במבע של חוסר שביעות רצון על השינה שנקטפה בצעירותה, והחל מסדר את הפיג'מה הרבנית שלבש.
לכשהתיישב, נדמה היה לר' גיא זונדל שהוא מכיר את המשגיח מאי שם. אחר כך הוא נזכר, זה היה מחדר הקפה בכולל השכונתי, שם היה המשגיח דמות בולטת בהחלט. אפשר ואף שם רכש את רזי תורת הכשרע'ס.
לאחר כמה שעות בהם חשו בני המשפוחע כאילו והם שוכנים במערות ונקיקי טורה-בורה בגלל הוילון הסגור, הגיע המשגיח שליט"א לחדרם, כולו פרצוף כרית, ואמר בקול מנומנם ש'ר' זבולון מאמעש הזדעזע, הוא אמר שלא יקום ולא יהיה, צניע'ס זה לפני הכל, ולכן שחס ושולעם אף אחד לא יפתח את החלון, וגם מי שקשה לו וכן יפתח שחס ושולעם חס ושולעם לא יסתכל על מה שאסור להסתכל'.
בני המשפוחע ניסו לנשום לרווחה אחרי שקיבלו הוראה מפורשת מר' זבולון, אלא שאז נזכרו שלא טעמו כלום שעות ארוכות, ופנו אל חדר האוכל.
הם התיישבו בחדר האוכל, לא לפני שמילאו את צלחותיהם בכל טוב הרי ההימלאיה, שמחים שלפחות האוכל מפצה קצת על האורווה שנפלו בחלקה.
אלא שלא הספיקו להשביע את רעבונם, כשאחד הבחורים הבחין שהחסה לא רגועה. הוא הפנה את תשומת לב היושבים לצידו, ואלו מצידם הבחינו שגם הכרוב לא נח בשלום על משכבו.
הירקות רחשו ובחשו וזמזמו, והיוו מטאפורה מושלמת למושג 'ירק חי'.
ר' גיא זונדל נאלץ לקום מהמזרח של שולחן האוכל, ולגשת שוב אל המשגיח שליט"א.
המשגיח האזין לדבריו ברבע אוזן עד שכילה את דבריו, או אז קיפל את זקנו אלי פיו, ואמר בפסקנות: 'הירקות כאן הם בחעזקא'ס נקיים, עשינו גם בדיקה מדגמית של שלושה עלים לכל משלוח, אז גם אם מצאתם עפע'ס משהו, זה א'ודאי מיעוט שאינו מצוי, זה בסיידר גמור!', פסק. ושב אל צלחותיו העמוסות בחסות רוטטות וכרוב בהנעה עצמית.
למותר לציין שבירקות עלים הם כבר לא נגעו, ולא בגלל בעיית הכשרע'ס שכבר נפתרה, אלא מטעמים אסתטיים גרידא. בכל אופן יותר נעים לאכול ירקות שהם בבחינת 'צומח' ולא 'חי'.
כשהם ניגשו כבר לאכול סופסוף, היה זה תורו של ר' גיא לתקוע את התהליך. הסכו"ם שלמרגלותיו, לא היה זהה לבני דודיו שעיטרו את מקומותיהם של שאר יושבי השולחן. מעניין.
במטבח שהה אז רק מנהל המטבח המקומי בעל העיניים המלוכסנות עד אופקיות, שלא הבין בדיוק מה הוא רוצה, למרות ששניהם שלטו באנגלית היטב.
'וואט פרובלם?!' שאל המקומי, 'כאן הכל בארפה (פרווה)!' הצהיר כשידיו על ליבו.
'איך השניצל בדיוק פרווה?!'.
'אתם יהודים, לא אוכלים בשר חלב, רק בארפה - ביחד, לא?!' הקשה בתמימות.
נדמה היה לר' גיא שהתקרה נופלת עליו. הגויים כאן דאגו להם להכל פרווה, דהיינו בשר וחלב ביחד, כפי שהם הבינו.
כמעט והוא רץ שוב למשגיח, אבל לפני שהוא הכשיל את המשגיח ב'הפסק' נוסף בסעודה, הוא הסיק שאין טעם, כי ודאי שהמשגיח יגיד שזה בסיידר, הרי יש כשרע'ס של ר' זבולון, לא?!
לא נאריך חלילה בלושנורע'ס, רק נציין שבני המשפחה גם מסרו את נפשם על צניע'ס והלכה, כאשר גילו שאין מחיצה בבית הכנסת המאולתר שהוקם באחד ממחסני המלון.
כאן אמנם היה יותר קל להפריע למשגיח שליט"א כי בביהכנ"ס הוא לא אכל או ישן, והוא אפילו הסכים לנסות להפריע לר' זבולון, שבהשגחה פרטית בדיוק לא היה באמצע ללמוד.
הפסק של ר' זבולון היה ש'בגלל שאין ספר תורה כשר, וזה גם לא ביכנ"ס קבוע, אז אפשר להקל בדיעבד לשים הפסק של כסאות בין הגברים לנשים'.
את החיזוק שהיה להם באלול של אותה שנה, לא ישכחו בני משפחת זייערפרום לעולם.
הם ישנו וישנו ונחרו, עד שהם הרגישו שהתחזקו מספיק.
אחח', כוח של מסירע'ס נפש!
אולי כאן לפחות מישהו יהנה מהמאמץ שלי...
* * *
אגדת עם עתיקה מספרת, על אותו לץ העיירה שרצה ואפשר לומר אף השתוקק לעשות ליצנות מגדול שוטי העיירה. לא שהוא ידע מי הוא, אולם הא בהא תליא.
הסתבכתם?! לא נורא, הנה:
נכנס הלץ אל בית הכנסת של העיירה בין מנחה למעריב, דפק על השולחן, והכריז בקול רם: 'יקום הטיפש! ומיד!'.
תוך רגע כמימרא נעמד קצ'קס, כפי שכונה העגלון המקומי דשם, כשכולו סמוק, והחל רועם 'אתה לא מתבייש לבייש אותי?! ברבים?! שייגע'ץ! לייץ! לך מפה!' זעק בגרון ניחר, והמשיך זועק עד כי גלי הצחוק שרטטו בבית הכנסת הושיבוהו על מקומו נכלם.
זוהי רק הקדמה.
מי שבשורות הבאות ימצא את עצמו מזדהה באופן אישי, נפגע, כועס, רוגז, רוטן, או כל תחושה אחרת שאיננה נעימה - אינו אלא קצ'קס.
קריאה נעימה.
במשפחת זייערפרום הכירו כולם את המוטו היטב: 'כשרע'ס זה מעל הכל!'.
כמובן שהם לא הקפידו רק על כשרע'ס. היה גם צניע'ס, והשקופע, ודעת תיירה, וכל מיני מילים כאלו שהם לא הבינו בדיוק מה זה אומר, אבל כשרע'ס, ידעו כולם - מעל הכל!
מאליו מובן הדבר, שכשהודיעה אם המשפחה מרת יענטא הדר תחי' על התחלת החיפושים לנופש הקיץ באופן רשמי, ידעו כולם שכשרע'ס זו מילת המפתח, ועל פיה ייפול דבר.
הם לא שכחו כמובן לחשוב גם על נושא הצניע'ס והמה יאמרו, רק את הדעת תיירה וההשקופע הם שכחו לקחת בחשבון, אבל לא נורא - העיקר שיהיה כשרע'ס.
אחרי בירורים מאסיביים, שכללו בין היתר כמה לושנורע'סל'ך קטנים, ועוד אי אלו בירורים, ניצבו בפניהם האפשרויות הבאות:
נופש במרומי הרי הטטרה, בכשרות בד"ץ 'שיא הכשרות וההידור'.
חבילת נופש במישורי הסרנגטי בטנזניה, בהכשר 'בד"ץ דקהילות החסידים דק"ק טורה בורה'.
והאפשרות השלישית, נופש חלומי במלון חמישה כוכבים השוכן בפסגות הרי ההימלאיה, בכשרות הגאון הגדול הרה"ג ר' זבולון זבולנוביץ' שליט"א מלאס וגאס.
הפכו והתהפכו בני משפחת זייערפרום על משכבם בימים, למען דעת מי הוא זה ואיזה הוא אשר יזכה שמאכלי הכשרע'ס המהודרת שלו יעלו על שולחן מלכים, ומאן מלכי רבנן.
לצורך כך, ליקטו בני המשפחה עוד כמה לושנורע'ס, חייגו לעוד כמה עסקונים שליט"א שמבינים עניין, עד שנפל הפור.
היה זה בארוחת צהריים חגיגית שנערכה בחצות לילה בבית המשפחה שליט"א, אז הודיע האב הרה"ג ר' גיא זונדל שליט"א, ש'אחרי בירורים יסודיים ומדוקדקים, החלטתי לקחת את הנופש של הרב זבולונוביץ''.
'למה?!' שאלו כולם, שלא זכו להבין מה רב חיליה דהאי גברא, ובעיקר מה הבעיה באותם שלא זכו...
'אז ככה' שחרר הגרג"ז לחלל החדר הסמיך מעשן המרלבורו האדום, 'שיא הכשרות וההידור, לכאורה זה הכשר לא רע, אבל פאס'ט נישט, זה לא השפיץ, הם לא מקפידים על ספק ספיקא של תערובת של מיעוט שאינו מצוי בשומשום של חמץ שלא נטחן לאחר הפסח, למשל. א'קיצער, ס'פאסט נישט'.
'ובד"ץ טורה-בורה?!', נזעק אחד הבנים, בפנים אדומות מלעיסה + שתיה + עישון + עיתון + קו נייע'ס באזניות + ליבון ההשקופע השולחנית כעת.
'אחחח...' נאנח הגרג"ז, 'הם אמנם מחמירים בהכל, אבל הרבנים שם הם לא משלנו, אתה יודע לך תסמוך, הם אולי יראי שמיים אבל הם לא בני תיירה, זה לא מה שאנחנו צריכים'.
בשלב זה התעורר האב לחיים, שאף עמוקות מהנקסט שבידו ('צריך לחנך את הילדים להסתפקות במועט, לא רק מרלבורו', נהג לשנן באזני הרבעצ'ן), ואמר: 'ר' זבולון, עליו אנחנו יכולים לסמוך! דבר ראשון, הוא מחותן של בן דוד של החברותא שלי שליימ'ה, אתם מבינים שזה אומר שהוא בעניין. חוצמזה, שמאז שהוא עזב את הארץ ללאס וגאס, שכמובן משום לשה"ר אני לא אגיד מדוע, הוא עושה את השטייגען הכי חזק בלאס וגאס'.
'אבל, אבל מה עם הצניע'ס?!', הקשתה אשת החיל.
'זה בסיידר גמור' הכריז האב, 'הם פרסמו במודעה שהבריכה בשעות נפרדות לנשים ולגברים'.
'נווו, ב'מת' התפלאה הרבעצ'ן, 'יש איזה נופש חרדי עם בריכה מעורבת?! זה הרי סתרי דתרתי?!'.
'לא הבנת! א'ודאי שכולם עושים רחצה נפרדת, אבל הם גם טרחו לכתוב את זה במודעה, ז'ת'ומרת שאכפת להם צניע'ס', סיים הגרג"ז את טיעונו המנצח.
בזאת הוחלט על דעת כל היושבים כי פניהם אל ההימלאיה, תחת אדרתו הנאדרת של הכשרע'ס של הרה"ג ר' זבולון זבולונוביץ' שליט"א, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה בלאס וגאס ובכל אתר ואתר.
ובעיצומם של ימי תשעת הימים החמים והמיוזעים הפליגה משפחת זייערפרום לנפוש ולהצטנן במרומי ההימלאיה.
ואכן, לאחר טיסה מפרכת שאין כאן המקום להרחיב בה, זכו בני המשפוחע הקד' להגיע אל מחוז חפצם הנעלה.
אלא שאז החלו החריקות צורמות ומתחרקות באזניהם הנעלות.
ראשונה הבחינה בכך הרבעצ'ן תליט"א, שחושיה המחודדים היו לשם ולתהילה בקרב בנות הסמינר המפורסם בו לימדה. 'מה זו האורווה הזו, בית מלון?! המחסן של הקרשים של סוכות יותר יפה ממנו! איפה החמישה כוכבים שהבטיחו - בשמיים?!'.
ר' גיא זונדל ניסה להרגיע אותה 'יענטא הדר, בשביל הכשרע'ס צריך למסור נפש! ככה הילדים ילמדו ששווה להגיע עד ההימלאיה ולהיות באורוות סוסים - העיקר לשמור על הכשרע'ס!'.
יענטא הדר נרגעה קמעא, ופנתה לסקור ולסדר את החדר. תחילה פתחה את החלון, ונחרדה לגלות שהחלון פונה אל עבר הבריכה, אפילו בלא מרחק של ד' אמות.
'תתקשר עכשיו לר' זבולון, תגיד לו שיש כאן בעיה של צניע'ס', נזעקה אל עבר בעלה.
'השתגעת?!' נזעק אף הוא, 'ר' זבולון לא עונה לטלפונים, הוא כל הזמן לומד!'.
'אז איך הוא מתפעל את הכשרע'ס שלו?!'
'הוא בודק טוב טוב את המשגיחים, אם הם נראים משלנו ורציניים ויר"ש אז הוא לוקח אותם להיות משגיחים, והוא סומך שלא תצא תקלה תחת ידם', הוא החל להיזכר.
'אבל חייב להיות שהוא עונה במקרים דחופים, רוץ למשגיח' התחננה.
ר' גיא חיפש את המשגיח ארוכות, עד שמצא אותו נוחר עמוקות במיטתו. הוא לא היסס, והעיר אותו משנתו - צניע'ס הרי כמעט מעל הכל!
המשגיח התיישב באיטיות, כשכל פניו מעורבבות מכרית מהולה במבע של חוסר שביעות רצון על השינה שנקטפה בצעירותה, והחל מסדר את הפיג'מה הרבנית שלבש.
לכשהתיישב, נדמה היה לר' גיא זונדל שהוא מכיר את המשגיח מאי שם. אחר כך הוא נזכר, זה היה מחדר הקפה בכולל השכונתי, שם היה המשגיח דמות בולטת בהחלט. אפשר ואף שם רכש את רזי תורת הכשרע'ס.
לאחר כמה שעות בהם חשו בני המשפוחע כאילו והם שוכנים במערות ונקיקי טורה-בורה בגלל הוילון הסגור, הגיע המשגיח שליט"א לחדרם, כולו פרצוף כרית, ואמר בקול מנומנם ש'ר' זבולון מאמעש הזדעזע, הוא אמר שלא יקום ולא יהיה, צניע'ס זה לפני הכל, ולכן שחס ושולעם אף אחד לא יפתח את החלון, וגם מי שקשה לו וכן יפתח שחס ושולעם חס ושולעם לא יסתכל על מה שאסור להסתכל'.
בני המשפוחע ניסו לנשום לרווחה אחרי שקיבלו הוראה מפורשת מר' זבולון, אלא שאז נזכרו שלא טעמו כלום שעות ארוכות, ופנו אל חדר האוכל.
הם התיישבו בחדר האוכל, לא לפני שמילאו את צלחותיהם בכל טוב הרי ההימלאיה, שמחים שלפחות האוכל מפצה קצת על האורווה שנפלו בחלקה.
אלא שלא הספיקו להשביע את רעבונם, כשאחד הבחורים הבחין שהחסה לא רגועה. הוא הפנה את תשומת לב היושבים לצידו, ואלו מצידם הבחינו שגם הכרוב לא נח בשלום על משכבו.
הירקות רחשו ובחשו וזמזמו, והיוו מטאפורה מושלמת למושג 'ירק חי'.
ר' גיא זונדל נאלץ לקום מהמזרח של שולחן האוכל, ולגשת שוב אל המשגיח שליט"א.
המשגיח האזין לדבריו ברבע אוזן עד שכילה את דבריו, או אז קיפל את זקנו אלי פיו, ואמר בפסקנות: 'הירקות כאן הם בחעזקא'ס נקיים, עשינו גם בדיקה מדגמית של שלושה עלים לכל משלוח, אז גם אם מצאתם עפע'ס משהו, זה א'ודאי מיעוט שאינו מצוי, זה בסיידר גמור!', פסק. ושב אל צלחותיו העמוסות בחסות רוטטות וכרוב בהנעה עצמית.
למותר לציין שבירקות עלים הם כבר לא נגעו, ולא בגלל בעיית הכשרע'ס שכבר נפתרה, אלא מטעמים אסתטיים גרידא. בכל אופן יותר נעים לאכול ירקות שהם בבחינת 'צומח' ולא 'חי'.
כשהם ניגשו כבר לאכול סופסוף, היה זה תורו של ר' גיא לתקוע את התהליך. הסכו"ם שלמרגלותיו, לא היה זהה לבני דודיו שעיטרו את מקומותיהם של שאר יושבי השולחן. מעניין.
במטבח שהה אז רק מנהל המטבח המקומי בעל העיניים המלוכסנות עד אופקיות, שלא הבין בדיוק מה הוא רוצה, למרות ששניהם שלטו באנגלית היטב.
'וואט פרובלם?!' שאל המקומי, 'כאן הכל בארפה (פרווה)!' הצהיר כשידיו על ליבו.
'איך השניצל בדיוק פרווה?!'.
'אתם יהודים, לא אוכלים בשר חלב, רק בארפה - ביחד, לא?!' הקשה בתמימות.
נדמה היה לר' גיא שהתקרה נופלת עליו. הגויים כאן דאגו להם להכל פרווה, דהיינו בשר וחלב ביחד, כפי שהם הבינו.
כמעט והוא רץ שוב למשגיח, אבל לפני שהוא הכשיל את המשגיח ב'הפסק' נוסף בסעודה, הוא הסיק שאין טעם, כי ודאי שהמשגיח יגיד שזה בסיידר, הרי יש כשרע'ס של ר' זבולון, לא?!
לא נאריך חלילה בלושנורע'ס, רק נציין שבני המשפחה גם מסרו את נפשם על צניע'ס והלכה, כאשר גילו שאין מחיצה בבית הכנסת המאולתר שהוקם באחד ממחסני המלון.
כאן אמנם היה יותר קל להפריע למשגיח שליט"א כי בביהכנ"ס הוא לא אכל או ישן, והוא אפילו הסכים לנסות להפריע לר' זבולון, שבהשגחה פרטית בדיוק לא היה באמצע ללמוד.
הפסק של ר' זבולון היה ש'בגלל שאין ספר תורה כשר, וזה גם לא ביכנ"ס קבוע, אז אפשר להקל בדיעבד לשים הפסק של כסאות בין הגברים לנשים'.
את החיזוק שהיה להם באלול של אותה שנה, לא ישכחו בני משפחת זייערפרום לעולם.
הם ישנו וישנו ונחרו, עד שהם הרגישו שהתחזקו מספיק.
אחח', כוח של מסירע'ס נפש!
