עזרה תינוקת שלא רוצה לשכב על הגב..

  • הוסף לסימניות
  • #1
ילדתי בשעה טובה לפני שבועיים תינוקת חמודה שלא מוכנה לשכב על הגב
כל הלילה אני ערה, לא בגלל שהיא צורחת ואני מנסה להרגיע..
אלא שאחרי אמבטיה והאכלה טובה הילדה נרדמת ואני מכניסה אותה למיטה,תוך 3דק' היא קופצת והעיניים נפקחות, מתחילה להשמיע קולות ובסוף זה מתגבר ועובר לצרחות, אני מרימה היא נרגעת, עכשיו עוד פעם להרדים ואז להשכיב שוב ואותו דבר חוזר על עצמו.... אני מותשת... בסוף אני שמה אותה בטרמפולינה , שמה היא נרדמת לכמה שעות ..
אשמח לקבל עצה מבעלי נסיון, איך להרגיל אותה להרדם על הגב
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תינוקות שרק נולדו לא אוהבים לשכב על הגב כי הם מרגישים לא יציבים, לא עטופים, כמו שהיו רגילים עד עכשיו- מכווצ'ים...
על הבטן הם יותר מכווצים ומרגישים יציבות.
תשימי אותה עטופה חזק בתוך שמיכה- שתרגיש מוגנת ויציבה
או צמודה לדופן אחת של העריסה ומהצד השני שמיכה
מנסיון עוזר!
אני תמיד הייתי פורסת שמיכה על העריסה וכשנרדמה הייתי מניחה אותה על השמיכה ועוטפת עם 2 הצדדים.
כמובן להקפיד לא על הראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כל מה שתעשי כדי לעזור לה להגיע לשינה עמוקה (כמו לעטוף היטב בשמיכה) יהיה מסוכן ממש כמו שינה על הבטן! כי הסיכון למוות עריסה עולה כשהתינוק מגיע לשינה עמוקה.
ולכן, כמו שהמלצתי קודם, מוניטור טוב יעזור לך ולה לישון רגוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
פעם ראשונה שהשכבתי תינוקת על הגב לפי ההוראות. עם הגדולים השכבתי על הבטן.

עכשיו בגיל 3 חודשים וקצת היא לא מוכנה בכלל לשכב על הבטן וזה מטריד. אני חוששת להתפתחות המוטורית ונאלצת להכריח אותה להיות על הבטן גם אם היא בוכה.

אין פואנטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ליבי איתך גם לי יש תינוק בן 4 שבועות והיה לי קשה מאד עם השינה שלו. ימים ולילות שלימים היינו ערים יחד בעיקר השבוע הראשון.
מה שעזר לי - אני מרדימה בעגלת השכיבה. שם התינוק מרגיש מוגן מכל הכיוונים הוא מרגיש את הדפנות, וכמובן עטוף בשמיכה\חיתול, ואני מנדנדת ומנדנדת ומנדנדת גם אחרי שהוא נרדם, היד שלי כבר באוטומט מנדנדת גם שאני במיטה ישנה. ככה איזה עשר דקות ואז אפשר להפסיק.
היו כמה ימים שגם עשיתי הגבהה קטנטנה מתחת למזרון איפה שהראש כדי שלא יפלוט ויעיר אותו.
יכולה לנחם אותך בעזה שעכשיו כבר קל יותר הוא התקדם ואפשר פחות לנדנד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
פעם ראשונה שהשכבתי תינוקת על הגב לפי ההוראות. עם הגדולים השכבתי על הבטן.

עכשיו בגיל 3 חודשים וקצת היא לא מוכנה בכלל לשכב על הבטן וזה מטריד. אני חוששת להתפתחות המוטורית ונאלצת להכריח אותה להיות על הבטן גם אם היא בוכה.

אין פואנטה.
ההנחיה של משרד הבריאות- כשהתינוק ער יש להפוך אותו על הבטן, אבל שישאר בשמירה כל הזמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ליבי איתך גם לי יש תינוק בן 4 שבועות והיה לי קשה מאד עם השינה שלו. ימים ולילות שלימים היינו ערים יחד בעיקר השבוע הראשון.
מה שעזר לי - אני מרדימה בעגלת השכיבה. שם התינוק מרגיש מוגן מכל הכיוונים הוא מרגיש את הדפנות, וכמובן עטוף בשמיכה\חיתול, ואני מנדנדת ומנדנדת ומנדנדת גם אחרי שהוא נרדם, היד שלי כבר באוטומט מנדנדת גם שאני במיטה ישנה. ככה איזה עשר דקות ואז אפשר להפסיק.
היו כמה ימים שגם עשיתי הגבהה קטנטנה מתחת למזרון איפה שהראש כדי שלא יפלוט ויעיר אותו.
יכולה לנחם אותך בעזה שעכשיו כבר קל יותר הוא התקדם ואפשר פחות לנדנד.
לא הצליח להרדם? או צרח?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
עיטוף - לתינוק קטן יש תנועות לא רצוניות שמבהילות אותו, הוא רוצה להרגיש מוגן ועטוף כמו ברחם. מצורפת תמונה מהרשת להדגמת עיטוף.

ואני מהאמהות שהבינו שגם החיים שלי חשובים לתינוק, ועברתי להשכיב על הבטן. אבל שכל אחת תעשה כהבנתה וכפי שיקוליה. ואגב, - לגבי מוניטור נשימתי - אני שמעתי שיש בזה קרינה מזיקה, כדאי לברר.

1420850546_95398.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
עיטוף - לתינוק קטן יש תנועות לא רצוניות שמבהילות אותו, הוא רוצה להרגיש מוגן ועטוף כמו ברחם. מצורפת תמונה מהרשת להדגמת עיטוף.

ואני מהאמהות שהבינו שגם החיים שלי חשובים לתינוק, ועברתי להשכיב על הבטן. אבל שכל אחת תעשה כהבנתה וכפי שיקוליה. ואגב, - לגבי מוניטור נשימתי - אני שמעתי שיש בזה קרינה מזיקה, כדאי לברר.

צפה בקובץ המצורף 360696
להשכיב כך על הגב זה מסוכן בדיוק כמו להשכיב על הבטן.
מה המקור לגבי מה ששמעת על הקרינה? והאם יש הבדל בין המכשירים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
גם וגם. לא יודעת מה הביא למה.
ההבדל הוא כזה- אם התינוק נרדם על הגב, ומתעורר אחרי כמה דקות- זה תינוק סטנדרטי שמתקשה להרדם על הגב. אם הוא צורח ונרדם רק בתנוחת ערסול (בעגלה או סלקל) כנראה סובל מריפלוקס, המסכנון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ההבדל הוא כזה- אם התינוק נרדם על הגב, ומתעורר אחרי כמה דקות- זה תינוק סטנדרטי שמתקשה להרדם על הגב. אם הוא צורח ונרדם רק בתנוחת ערסול (בעגלה או סלקל) כנראה סובל מריפלוקס, המסכנון.
ככה באמת חשבתי בשבועיים שלושה הראשונים - שאולי יש לו ריפלוקס, כרגע יש שיפור ב"ה הוא כבר הרבה יותר רגוע ונרדם יותר בקלות, אז מחכה עם זה בינתיים וכמובן עוקבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני משכיבה מגיל 0 כך:
מגן ראש כמסגרת לעריסה, שמה את התינוק על הצד כשגב ראשו נוגע בפינת המיטה.
כך התינוק מרגיש מוגן - יש לו תחושה של חמימות.

במקרה שלך, יכול להיות שזה לא רק בגלל התחושה שהוא חשוף על הגב.
ציינת שבטרמפולינה הוא כן נרדם, לכן אני חושבת שאולי יש לו שרירים תפוסים ובטרמפולינה יותר משוחרר לו מאשר במיטה.
אני מאוד ממליצה ללכת לאוסתאופט לשחרור שרירים. אצל רוב התינוקים יש שרירים תפוסים וזה כואב להם בשכיבה על הגב ובעיקר בשעות הלילה.
אני הלכתי עם 2 ילדים וראיתי ניסים ונפלאות!
(עם אחד הייתי אצל ד"ר רייז בב"ב ועם השני אצל ד"ר סופר בירושלים. שניהם עזרו מאוד!!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
להשכיב כך על הגב זה מסוכן בדיוק כמו להשכיב על הבטן.
מה המקור לגבי מה ששמעת על הקרינה? והאם יש הבדל בין המכשירים?

לא שמעתי שמזהירים מעיטוף, אפילו בבי''ח האחיות בעצמן עטפו לי את התינוק.
אבל שינה על הבטן - שה' ישמור.

לגבי המוניטור - אין לי מקור, כך שמעתי,
רק לקחתי לתשומת ליבי לבדוק את זה, מה שבינתיים לא יצא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לא שמעתי שמזהירים מעיטוף, אפילו בבי''ח האחיות בעצמן עטפו לי את התינוק.
אבל שינה על הבטן - שה' ישמור.

לגבי המוניטור - אין לי מקור, כך שמעתי,
רק לקחתי לתשומת ליבי לבדוק את זה, מה שבינתיים לא יצא.
מויקיפדיה-
  • משקל לידה נמוך (במיוחד מתחת ל-1.5 ק"ג)
  • חשיפה למבוגרים מעשנים: תינוקות החשופים לעישון כפוי של אחד ההורים נמצאים בסיכון כפול למוות בעריסה[7].
  • שכיבה על הבטן בזמן השינה: נתונים הראו כי ההוראה להשכיב תינוקות על הגב בארצות הברית הורידה את התמותה משמעותית, בלמעלה מ-40%. עם זאת, מדובר רק בזמן השינה, בזמן הערות יש המלצה גורפת לתת לתינוקות לשכב על הבטן כדי לחזק את גופם.
  • ביגוד וחימום עודפים הגורמים לעלייה גבוהה בחום הגוף.
  • משטח שינה רך מידי ולא מאוורר וכן מגיני ראש בהיקף העריסה, בדים וכריות מיותרים שיכולים ליצור מצבורי פחמן דו-חמצני (CO2) בסביבת נתיבי האוויר של התינוק.
  • שינה במיטת ההורים או במיטת ילד אחר, מאותן סיבות שהוזכרו לעיל.
  • עטיפה הדוקה בחיתול או שמיכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לא שמעתי שמזהירים מעיטוף, אפילו בבי''ח האחיות בעצמן עטפו לי את התינוק.
אבל שינה על הבטן - שה' ישמור.

לגבי המוניטור - אין לי מקור, כך שמעתי,
רק לקחתי לתשומת ליבי לבדוק את זה, מה שבינתיים לא יצא.
שינה על הגב-ה' ישמור.
גם בה יש סכנת חנק, התינוק עלול ח"ו להחנק מהרוק שלו ומההפרשות.
שינה על הבטן-גם כן שה' ישמור.
גם בה יש סכנות.

מה צריך לעשות?אין חדש תחת השמש,
להתפלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
היה לי אותו דבר
הייתי אצל דר' רייז(היה לביתי גם טורטיקוליס ןוריפלוקס)
ועל הדרך אמרתי לו שהיא לא מוכנה על הגב
הוא טיפל גם בזה
יצאנו מהמרפאה (כבר בדלת)עם תינוקת שוכבת על הגב רגועה בעצימת עיניים
אמיתי!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ההנחיה של משרד הבריאות- כשהתינוק ער יש להפוך אותו על הבטן, אבל שישאר בשמירה כל הזמן.
רק שבחודש וחצי הראשונים הם ישנןם רוב הזמן ולא מצליחים להתרגל להיות על הבטן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בס"ד

עסק על הכפית- עם דבורי כהן באזזז- שלב ב', והגרלה על 500 ₪ מזומן

מה זה עסק על הכפית?
טעימות מעולם העסק - לפי סדר הא"ב
מושגים, כלים ודימויים שעושים סדר בעסק - כפית אחת בכל פעם.
ביסים קטנים. תובנות גדולות.




כהמשך
לשלב א' באתגר העסקי של הקיץ

ברוכים הבאים לשלב ב'-

"עסק על הכפית" - מאגר טעימות שיווקיות-עסקיות, מוגשות בדיוק בגובה הלב והעיניים.
כאן תמצאו מושגים, דימויים, שאלות מעוררות חשיבה, וטיפים פרקטיים שמוגשים כפית אחת בכל פעם -
כדי לעשות סדר בעסק, בלי לבלוע את כל העולם.

חלק מהמושגים נולדו מתוך השפה והדרך שפיתחתי בעבודה עם מאות עסקים
וחלקם מושגים אוניברסליים שאני מנגישה מחדש.


הכל לפי סדר הא"ב כדי שתוכלו לדפדף כמו בתפריט,
לבחור את המושג שהכי מדבר אליכם עכשיו , ולתת לעסק שלכם טעימה מדויקת של באזזז.



🎁 ויש כמובן הגרלה:
כל מי שייכנס לאשכול, יציין מה המושג שהכי נגע בו כרגע ויכתוב בתגובה "טעמתי באזזז!"
עם משפט למה בחרתם דווקא את זה,
נכנס אוטומטית להגרלה על 500 ש"ח מתנה לחשבון הבנק שלכם.
ההגרלה תערך בע"ה בכ"ח בתמוז תשפ"ה.




אז קדימה -
🔍 עברו על הרשימה לפי סדר הא"ב
🥄 קחו כפית מהטעם שמתאים לעסק שלכם


📌 כתבו כאן בתגובה - "טעמתי באזזז" ושתפו איזה מושג הכי נגע בכם ולמה.

מחכה לשמוע מה דיבר אליכם,
דבורי כהן באזז






א'

אודות בגובה האוזניים
- איך להציג את מה שאני עושה בצורה שתגרום לאנשים לפתוח אוזניים?



בהרבה קורסים, קבוצות ותוכניות מבטיחים ללמד אותנו איך להכין לעסק את "נאום המעלית".
אבל גם אם היינו חרוצים/ות בקורס הזה, והכנו על הכתב טקסט מאד מרשים וייצוגי,
לאף אחד כולל לעצמנו, אין חשק לשמוע אותנו מדקלמים את הנאום השבלוני הזה ☹

מה עושים? במקום לשתוק תכינו לעצמכם "אודות בגובה האוזניים".

3 משפטים עסיסיים ומדויקים שעושים חשק למי שמולנו לשאול עוד.
מתאים במיוחד לעסקים מהסוג היותר מורכב, שצריך קצת להסביר מה בדיוק אתם עושים.

הנוסחה:

את יודעת ש… (את הבעיה?)

ובכן מה שאני עושה זה (פתרון)

למעשה, (הוכחה…)

עוד דוגמאות והרחבה- פה.

אחרי שתשתמשו בנוסחה- תתרגלו לקבל תגובות של "וואו, מעניין. מה זה אומר?"
וזה בדיוק ההבדל בין להלאות אנשים עם תוכן כבד, לבין לגרום להם לפתוח את הפה לביס הבא!





ב'

בייגלה שרוף


לפעמים יש לנו בעסק נתונים שלא נראים לנו אטרקטיביים.
שאנחנו רגילים להתנצל עליהם, לנסות להסביר, לעגל פינות.
“אין לי קליניקה”,
“אני לא מגיעה ללקוחות הביתה”,
“אני לא עובדת עם צוות גדול”…

אבל מה אם כל הדברים האלה הם לא בעיה שצריך להחביא, אלא יתרון שמחכה להתגלות?

תשמעו מה קרה לי עם העוגיות של עבאדי:
פתחנו חבילה, וכולן היו שחומות כהוגן - כמעט שרופות.
התגובה הראשונה? “וואי, נשרף להם…' צריך להגיש תלונה...”
ואז הבן שלי מצביע על האריזה:
“אמא, זה כתוב פה - שרוף במיוחד!”
וזה כל הקסם:

זו לא היתה תקלה. זה הקונספט. העוגיות מיועדות במיוחד למי שאוהב את זה ככה.

אז איך זה קשור לעסק שלך?

יכול להיות שגם אצלך יש "בייגלה שרוף" - נתון קיים, אולי לא סטנדרטי, שלא נוח לך איתו.
אבל עם זווית מבט חדשה - את יכולה להפוך אותו לייחודיות שלך.
מה שמפריע פתאום מדבר בול ללקוח הנכון.

את לא מגיעה הביתה ללקוחות? אז תדגישי שאת מאמנת לניהול בית בלי להיכנס הביתה, בדיוק כמו שהן רוצות.
אין אצלך חדר המתנה? - אז הלקוחות לא מחכות. את מתחילה בזמן.
את מקבלת לקוחות בסלון עם קטלוג? - זו חנות ביתית בלי עלויות מיותרות, וזה אומר מחירים נוחים.

בסוף - בייגלה שרוף זו לא בעיה.
זה קונספט אישי.
וזה תלוי רק בך - איך את בוחרת להציג את זה.

אז מה הבייגלה השרוף אצלך?
ומה יקרה כשבמקום להתנצל - תתני לו כבוד, תמתגי אותו ותתאימי אותו בדיוק למי שאוהב אותו ככה?






ביטחון עצמי עסקי

ביטחון עצמי עסקי זה לא תכונה מולדת.
זה לא “או שיש לי או שאין לי” - זה שריר. והוא נבנה.
לפעמים הוא צומח מתוך הבהירות:
כשברור לנו מה אנחנו מציעים, למי זה מתאים, ואיך זה עובד – אנחנו מרגישים בטוחים.



כמה דרכים לבנות ביטחון בעסק שלך:

  • להפסיק להסתמך רק על דיבור ולבנות חומרי שיווק מקדימים שעושים חצי עבודה עוד לפני השיחה.
  • להשקיע בנראות שמדברת בשבילכם. כשאתם נראים מקצועיים, זה מקרין החוצה, וגם פנימה.
  • ללטש את הצעת הערך- לדעת להסביר מה אתם עושים בלי לגמגם.
  • ולפעמים - פשוט ללמוד. יש קורס לזה. יש שיטה לזה. יש דרך לצבור ביטחון - גם בלי להיות טיפוס כריזמטי.
ואם אתם מרגישים שאת נמנעים משיווק או ממכירה בגלל חוסר ביטחון -
אולי הגיע הזמן לבדוק מה יעזור לכם להתחזק:
ייעוץ? קורס ממוקד? חומרי שיווק שיחסכו דיבורים?

📌 כל הפרטים כאן:
קורס ביטחון עצמי במכירות






ג'



גשר

שיווק הוא גשר בינך לבין הלקוחות.


אנחנו עומדים בצד אחד עם שליחות, רעיון, שירות, מוצר.
והלקוחות בצד השני - עם הצרכים שלהם, הכאבים והספקות.
ובשביל שיקרה מפגש בין שני הצדדים- צריך לבנות גשר.

גשר טוב הוא כזה שמוריד התנגדויות, פותח את הלב, ומאפשר להם להגיע אלייך.

זה יכול להיות:

  • דף נחיתה שמתחיל מהכאב של הלקוח - לא מההישגים שלך.
  • סרטון שמראה / מספר על תהליך, לא רק על תוצאה סופית ומרשימה.
  • פוסט/מייל שמספר סיפור שהיא יכולה להזדהות איתו, במקום לדבר על עצמך.
והכי חשוב - גשר נבנה על הבנה.
כשאנחנו יודעים באמת מה עובר על הלקוחות , נוכל לנסח את זה טוב יותר מהם...
וברגע שהם מרגישים שאנחנו מבינים אותם -הם כבר בדרך.





גרעין עסקי נכון


לפני שמתחילים לשווק, לבנות דף נחיתה או לחשוב על סלוגן - צריך להבין מהו הגרעין של העסק.

גרעין עסקי נכון הוא שילוב בין שלושה דברים:

  1. כישורים ונטיות אישיות - מה בא לכם טבעי? במה אתם טובים בלי מאמץ?
  2. ניסיון מקצועי או ניסיון חיים - איפה צברתם עומק? במה באמת התנסיתם?
  3. מוטיבציה פנימית - הרצון האמיתי שלכם ליצור, לעזור, לתקן, להזיז דברים.
בלי שלושת החלקים האלה - העסק יהיה חלש בבסיס שלו. גם אם תבנו אתר נוצץ ותשקיעו הרבה בפרסום.

גרעין עסקי נכון אומר שיש התאמה בין המוצר שאתם מציעים, הצרכים של הלקוחות, והאדם שאתם.



טיפים ליישום:


  • תשאלו את עצמכם: מה אני באמת רוצה לעשות ולא רק "יודע/ת" לעשות?
  • תזהו: מה הערך הייחודי שלכם שמביא תועלת ברורה ללקוחות?
  • תבדקו: האם המוצר שלכם עונה לצורך ממשי שקיים בשטח, והוא לא רק "רעיון נחמד"?


זה השלב שבו נולדת בהירות.
וברגע שיש בהירות - מגיע גם ביטחון.
ומשם- הדרך בע"ה סלולה.





גיל מנטלי לעסק

גיל עסקי זה לא כמה זמן אתם בעסק, אלא באיזו מהירות אתם מתבשלים.

יש עסק שקיים כבר 8 שנים אבל עוד מדשדש כמו בתחילת הדרך, (8 שנים ניסיון של שנה ראשונה)
ויש מישהו שרק פתח וכבר מתקדם בבשלות, במיקוד, ועם אש בעיניים.

גיל עסקי הוא לא כמה זמן העסק קיים, אלא באיזו רמה אתם נמצאים בתוכו:
כמה אתם ברורים לעצמכם,
כמה אתם מוכנה לקחת החלטות אמיצות,
כמה אתם באמת רואים בעסק שלכם עסק, לא תחביב ולא ניסוי.

ולא, אין כללים קשיחים מתי "נכון" להשקיע במיתוג, מתי לפנות לייעוץ, ומתי לבנות מוצר דיגיטלי.
יש מי שעושה את זה אחרי חודשיים – ויש מי שאחרי עשר שנים.
יש מי שבשבילו "השקעה" זה 300 שקלים ואצל אחר זו קפיצה של עשרות אלפים.

אבל מה שמשנה באמת - זו ההחלטה.
האם אתם רואים את עצמכם מתקדמים?
האם אתם מוכנים להפסיק להתלבט ולהתחיל לזוז?

עוד בנושא הזה אפשר למצוא פה >>







ד'

דילמת הביצה והתרנגולת - איך תתחילי אם אין לך ממה?


זו אחת השאלות הכי נפוצות אצל בעלי ובעלות עסקים בתחילת הדרך (ולא רק):
איך תשווקי אם אין לך עדיין לקוחות?
ואיך יגיעו הלקוחות - אם את לא מפרסמת?
ואם אין לך תקציב, איך בכלל תעשי פרסום ותוציאי כסף לפני שהכנסת?
אבל אם לא תפרסמי? מאיפה יבואו הלקוחות?

וחוזר חלילה....



זו הדילמה, אבל יש לה פתרון.

עסק לא מחכה לתקציב הוא מתחיל מתנועה.
והרבה פעמים דווקא העשייה הקטנה היא זו שפותחת את הצינור.



אז מה עושים בפועל?

*מפסיקים לחכות שהכל יהיה מוכן - ויוצאים עם מה שיש: התחלה דווקא מפנייה לקרובים/חברים/משפחה,
שכבר מכירים את הכישורים שלך וסומכים עליך גם בלי שיווק נוצץ, שירות בגרסה מצומצמת,
מייל ראשוני, או הצעה פשוטה לקבוצת פיילוט.

* משווקים בצורה חכמה גם בלי תקציב – פניה במייל/בוואצאפ,
פרסום אורגני בפורומים וקבוצות מייל חינמיות או נטוורקינג. זה שיווק לכל דבר.

* בונים קהל בהדרגה - פוסט ועוד פוסט, תגובה ועוד שיתוף - ככה מתחיל גשר.
הקהל לא נבנה ביום, אבל הוא מתחיל ממשהו. וגם רשימה של אלפים התחילה מבודדים...

* משקיעים זמן במקום כסף - בשלב הזה, הזמן שלך הוא הנכס. תנצלו אותו לחידוד, שיח עם קהל, בניית אמון.

*בודקים אם שווה לקחת סיכון מחושב - לפעמים גם 50 ש"ח על מודעה בפלטפורמה ממוקדת
יכולים להביא את הלקוח הראשון - שיכסה את זה פי כמה.





דף נחיתה או דף מכירה - מה ההבדל ולמה זה משנה?

הרבה עסקים מתבלבלים בין השניים - ובצדק.
כי שניהם דף אינטרנט ושניהם "דפי נחיתה", אבל התפקיד שלהם שונה לגמרי.

*דף נחיתה - בא להזמין.
הוא קצר, מזמין, פשוט. נועד לגרום ללקוחות לומר “אני בעניין”, ולהשאיר פרטים.
למשל: להצטרף לוובינר, לקבל מדריך חינמי, או לבקש שיחת ייעוץ.

*דף מכירה - בא למכור.
הוא ארוך יותר, עם הסברים, פירוט, תועלות, שאלות ותשובות.
מוביל לרכישה עצמאית, לפעמים גם בלי תיווך של שיחה או יועצת. (תלוי במוצר/במחיר/באופי העסק)



דוגמא מהלקוחה יהודית נדף- מעצבת הום סטיילינג לחדרי ילדים ועסקים מעולם הילדים:

  • דף נחיתה שמזמין לקבל מדריך שווה ללא עלות
  • דף מכירה לפגישת ייעוץ הום סטיילינג אצלכם בבית
    זה דף ארוךיותר עם פתיח שמחבר לרגש, הסבר מה נלמד, למי זה מתאים, כמה זה עולה, למה עכשיו - ובסוף: כפתור לקביעת פגישה.


טיפ קטן:

לפני שאתם כותבים דף או פונים לאיש מקצוע לבקש הצעה- תשאלו את עצמכם:
אני רוצה שהלקוחות ישאירו פרטים או שירכשו מוצר?

וזה ייתן לכם את התשובה איזה דף אתם צריכים.







דבורי כהן באזזז :)

מכירים את זה שעסקים מסיימים ייעוץ עסקי ואז שואלים את עצמם- נקסט. אז מה עושים עכשיו?
אז זה בדיוק מה שאני מציעה. תהליך הפקת מערכת שיווקית מדויקת, לעסקים שיש להם מוצר טוב להביא לעולם
ונמאס להם רק מייעוצים.
הנה תראו מה מספרת גב' דרורית ברון- יועצת חינוכית שהגיעה עם 30 שנות ניסיון, שילמה לייעוצים ולקורסים אבל חיפשה מאיפה מתחילים...
היא נכנסה אלינו לתהליך עם יומן פנוי, וב"ה סיימה עם הכנסת מזכירה שתעזור לה להשתלט עם עומס הפניות...
(זזזה דוגמא לאודות בגובה האוזניים:)


ולמי שמחפש כן את הכתיבה היותר מסורתית עם הטייטלים והכל...
יועצת שיווקית, אסטרטגית, פרסומאית ומרצה, כבר מעל ל-15 שנים בתחום השיווק, תקשורת ופיתוח עסקי,
עם ניסיון עשיר בליווי עסקים ויזמיות בדרך להצלחה.
לאורך השנים ליוויתי מאות לקוחות בתהליכי הפקה מלאים -
מהרעיון הראשוני ועד למכירה ממשית, בס"ד עם תוצאות בשטח שמדברות בעד עצמן.

יש לי צוות מקצועי ומשרד שמפיקים הפקות ללקוחות, וכך אנחנו יוצרים תהליך רחב ומקיף שמאפשר לעסקים להתפתח עם לב רגוע וראש שקט, כי הכל מטופל בצורה מסודרת, יצירתית ויעילה.

מוצר הדגל שלי הוא תהליך הפקה מלא ומסודר, שמכין ללקוחות את כל המערכת השיווקית בצורה מקיפה ומדויקת. אבל אני גם מציעה תוכניות ליווי ל"פיתוח קול עסקי", את תוכנית "יוצרות באזזז" לפרסומאיות ומעצבות שרוצות להוביל, וכן קורסים דיגיטליים עם כלים פרקטיים לפיתוח עסקי, שיווק ומכירות.

בנוסף, אני מרצה במרכזי הכוון, עיריות, מתנ"סים ומרכזי השתלמויות ברחבי הארץ - עם הרצאות וסדנאות בגובה העיניים, מלאות הומור ודוגמאות מהשטח, כדי לסייע לעסקים ויזמיות לפתח אסטרטגיה ברורה ולקדם את עצמם בצורה אפקטיבית.

אפשר לבקש גם פגישת באלאנס - מפגש התייעצות מקצועי שמטרתו להעניק לך כיוון ברור וממוקד לעסק שלך, ולסייע לך לקחת את הצעד הבא בביטחון.

בכל מקרה, בכל מה שאעשה בע"ה יהיה הרבה באזזז, לב, מקצועיות ואכפתיות.







ה'

הצעת מחיר- מה האורך האידיאלי?



מה האורך האידיאלי להצעת מחיר? עמוד אחד? שלושה? כמה שפחות?

גם אם שמעתם סביבכם צקצוקים בסגנון: "אויש, מי יקרא את כל זה... תנסו לצמצם ולהכניס הכל בעמוד מקסימום שניים..."

חשוב לדעת: האורך של הצעת המחיר לא קובע את האפקטיביות שלה.

מה שחשוב זה שהתוכן יהיה שיווקי, ברור ומדויק , ויכלול את כל החלקים הקריטיים
שעוזרים ללקוחות לעכל את המחיר- לצד נתונים חשובים נוספים.

תשימו לב שיש סוגים שונים של לקוחות (איזה סוג אתם?...)

  • יש מי שקורא כל מילה ומנתח כל פרט (ויכול מתוך שינה לצטט לכם משפט מההסכם עבודה😊)
  • ויש מי שרק מרפרף במהירות על המסמך.
אז התפקיד שלנו הוא לייצר הצעת מחיר שתגשר על שתי הגישות האלה:
היא תכיל את כל הפרטים בצורה בהירה, תעזור ללקוח להבין בדיוק מה הוא רוכש, למה זה שווה לו , ותמנע ככל האפשר הפתעות לא צפויות, כי אף אחד לא אוהב "חתול בשק".

זה רלוונטי מאוד במיוחד בתחומים של מתן שירותים כמו:

  • בניית אתרים
  • עיצוב גרפי
  • מיתוג
  • אדריכלות ועיצוב פנים
  • אוטומציות לעסק
  • ושירותים נוספים שבהם חשוב להציג את התוצר והשירות בצורה שקופה ומכבדת את הלקוח.






הוכחה חברתית
- ולמה היא שווה זהב?



הוכחה חברתית זה פשוט המלצות אמיתיות של אנשים, כתובות, מצולמות או מוסרטות,
שמספרות ללקוחות החדשים שמה שאתם מציעים זה עובד ויעיל.

כי, בינינו, כשאנחנו מדברים על עצמנו זה קצת נשמע שיווקי...
אבל כשלקוחות מדברים? זה כבר שובר את המחסומים ופותח את הארנק.

אז תדאגו שיהיה לכם קובץ מסודר עם המלצות, במקום אחד, שקל לשלוף ולשתף בפגישה,
בדף מכירה, בחתימת המייל שלך, בכל מקום.

למה זה עושה קסמים?

  • מוריד חששות
  • מעלה אמון
  • גורם לאנשים לרצות להצטרף.

כמה טיפים:
  1. בקשו המלצה כשהלקוחות חמים ומודים מעצמם- זה הזמן הטוב ביותר.
  2. תגוונו בפורמט בהתאם לסגנון הלקוח ולפי מה שמתאים לו: סרטון, הקלטה, טקסט כתוב, צילומסך...
  3. תארגנו הכל במקום אחד, כדי שלא תאבדו כלום.
  4. תעדכנו את הקובץ מדי פעם, הלקוחות הם השגרירים הכי טובים שלכם!




ו'

ותיקה או מתחילה? מי באמת מרוויחה יותר?


הוותיקות מביאות איתן ניסיון, מקצועיות ודרך. הן עברו כבר הרבה וברור שיש להן מה למכור,
אבל לפעמים הן מרגישות קצת מאחורה מול כל הנצנצים והפרסומים המרהיבים של המתחילות..
מזדהה?

חשוב שתזכרי שדווקא את, הוותיקה, יש לך יתרון אמיתי כשאת לומדת איך לשלב בין הידע שלך לבין שיווק נכון,
את יכולה לבלוט בדיוק כמו המתחילות, ואפילו יותר.

כי שיווק זה לא רק רעש וצעקות, אלא הבנה איך להעביר את המסר האותנטי שלך,
איך למשוך את הלקוחות שמתאימים לך באמת, ואיך להראות את הערך הייחודי שיש רק לך.

גם אם עכשיו נראה שהמתחילות מושכות תשומת לב רבה,
עושות הרבה רעש וצלצולים ואת- נשארת קצת בצל, ומה שהרגשת שעבד בשבילך עד היום כבר עובד פחות
בגלל שיש היום תחרות גדולה, והרבה אלטרנטיבות,
ובגלל שאנשים מסתכלים על הקנקן החיצוני-
רק רציתי לומר לך שזה לא סוף פסוק ויש לך איך לצאת מזה.


כמה טיפים ראשוניים שיעזרו לך להתקדם:

  1. תעדכני את המסר שלך: תבדקי שהשפה והשיווק שלך מדברים אל הלקוחות שאת רוצה למשוך, בצורה פשוטה וברורה.
  2. תשתמשי בכלים דיגיטליים מותאמים: אפילו צעדים קטנים, כמו דף נחיתה מעוצב או פוסט ממוקד, יכולים להרים את החשיפה שלך.
  3. תבני לעצמך תיק הוכחות חברתיות: המלצות של לקוחות מרוצים זה המפתח לאמון ולהצלחה.
  4. תגדירי לעצמך יעדים קטנים וברורים: לא צריך למהר - צעד אחרי צעד זה הסוד לשיווק נכון ובטוח.
  5. תזכרי שאולי העטיפה שלך לא נוצצת כמו של המתחילות, אבל זה לגמרי בר שינוי,
    והכי חשוב- שאפשר לתקן את זה.

    יותר קל להוסיף נראות, עטיפה ושיווק לעסק עם תוכן אמיתי וערכי,
    מאשר לשפר תוכן ורמה של עסק שיש לו רוח וצלצולים אבל הוא מלא אוויר מבפנים...




ז'

זירת מכירה

זירת המכירה
היא המקום שבו מתבצעת המכירה בפועל. המקום שבו אתם “נלחמים” על הלקוח, על המחיר ועל ההצלחה שלכם.

הדבר החשוב הוא למכור במקום שבו זה הכי נכון ומתאים ולא לנסות לדחוף הכל באותו ערוץ.

יש מוצרים שקל למכור דרך:

  • דף מכירה או קטלוג עם מחירים,
  • אתר אינטרנט עם סליקה אוטומטית.
אבל יש מוצרים שדורשים התאמה אישית, שיחה והסבר - ולכן שם המכירה צריכה להיות:

  • בשיחת טלפון
  • שיחת זום
  • או פגישה פרונטלית.
איך יודעים איפה הזירה הנכונה?
הכי פשוט לבחון בשטח:
  • ערכו 10 שיחות טלפון ו-10 שיחות פנים אל פנים על אותו מוצר,
  • תשוו איפה הצלחתם למכור יותר ובמחיר טוב יותר.
אם גיליתם שהזירה שלכם היא בפגישה, השיחה הטלפונית היא לא כדי למכור את המוצר,
אלא למכור את הפגישה להסביר למה כדאי להיפגש ומה התועלת.

לעומת זאת, אם המוצר פשוט וברור, אפשר למכור כבר בדף המכירה או בטלפון בלי פגישה.





ח'

חלון פתוח

מכירים את זה?
"יש לי תחושה שחלק מהאנשים נרשמים רק בגלל המתנה שהצעתי בחינם,
וכבר אחרי זה הם נוטשים ומסירים את עצמם... בשביל לקקני חינם כאלו עשיתי את כל ההשקעה?..."


הרבה עסקים חווים את התחושה הזו כשהם נותנים תוכן חינמי.
לפעמים באמת יש כאלה שרק רוצים את המתנה ויורדים מהרשימה. אבל זה בסדר גמור.
זה כמו לפתוח חלון: נכנס אוויר צח, אבל לפעמים גם קצת זבובים...

העיקר לזכור שלפתוח את החלון זה לטובה, כי היום- ידע אפשר למצוא בכל מקום.
הלקוחות לא מחפשים רק ידע, אלא לווי, מיקוד, הכוונה והתאמה אישית.

כשאתם נותנים תוכן מעולה כבר מההתחלה, אנשים רואים שאתם מקצוענים ויכולים להתרשם מהערך שלכם.
אז הם יחשבו:
"אם את זה הוא נותן לי ככה בחינם- כמה שווה יהיה לשלם ולקבל את השירות המלא?"

הסינון האמיתי קורה לאורך הדרך: מי שרק רוצה מתנה יילך,
או בפעם הבאה כשתעשו קמפיין במייל- הוא יסיר את עצמו,
ומי שמעניין אותו באמת מה שאתם מציעים, ויש פוטנציאל שיום אחד הוא יפנה ויבקש מכם משהו-
ימשיך לעקוב ויישאר אתכם לאורך זמן.





ט'

טיפוסי אישיות-
אנשים לא נולדו עם שטאנץ אחיד.

יש מי שקונה מהר, ויש מי שחייב לבדוק כל פסיק.
יש מי שרוצה תוצאות, ויש מי שצריכה רגש.
ולכן - אם ניגש לכולם באותו סגנון, נפספס לקוחות טובים.

מודל דיסק (DISC) הוא כלי פסיכולוגי פשוט ויעיל שעוזר לנו להבין את עצמנו ואת מי שמולנו -
ולהתאים את השיחה אליו במקום לדבר רק בשפה שנוחה לנו.



ארבעת הסגנונות בקצרה:

D - דומיננטי

רוצה לדעת "מה יוצא לי מזה?", מדבר קצר ולעניין, מקבל החלטות מהר.
מה להגיד לו? "זה יחסוך לך זמן ויביא תוצאות."
לא לחפור, לא להציע יותר מדי אופציות - תני לו להרגיש בשליטה.



I - משפיע
חברותי, רגשן, מדבר הרבה, מחפש חוויה.
מה להגיד לו? "זה מרגש, מיוחד, רוב האנשים בחרו את זה!"
תזרמו איתו אבל תכוונו- אחרת זה ייגמר ב”וואו” בלי עסקה.



S - יציב
רגוע, שקט, לא ממהר, מחפש ביטחון.
מה להגיד לו? "יש פה שקט נפשי, ליווי מסודר, משהו יציב לאורך זמן."
לא ללחוץ. לתת לו זמן לחשוב, אבל עם גבול.


C - זהיר
חוקר, שיטתי, שואל שאלות בלי סוף.
מה להגיד לו? "זה כולל 3 שנות אחריות, נבדק במעבדה, הנה הנתונים."
תביאו פרטים, טבלאות, הוכחות. זה קריטי בשבילו.



ולמה זה חשוב?

כי שיחת מכירה טובה זו לא הצגה ולא דקלום של תסריט כתוב מראש, אלא דיאלוג מותאם.
כשאתם יודעים מי עומד מולכם אתם יכולים להוביל את השיחה בצורה מדויקת יותר,
לגרום לו להרגיש בנוח,
ולהפוך שיחה ש”כמעט נסגרה” - לעסקה שבאמת נסגרה.

אגב, אם מעניין אתכם להעמיק בנושא-
יש לי קורס מכירות שחלק ב' שלו מבוסס כולו על התאמת השיחה לטיפוסי אישיות. אפשר בשמחה לפנות ולקבל פרטים.





י'

יש מיש
- לפני שמתחילים עוד מהלך שיווקי, תמיד חשוב לבדוק מה כבר קיים ואפשר למקסם.

מה המשאבים/דאטה/נתונים/פעולות שכבר יצרנו/בנינו/השקענו/אספנו,
ואיך אפשר להרוויח מהקיים עוד לפני שעושים פעולות חדשות מאפס.

זה רלוונטי בכל המישורים:

*פרסום- לפעמים רק צריך לדייק משהו בתוכן הפרסום, לפני שרצים להכין מודעה חדשה.
*אנשי קשר- להמשיך לתחזק ולתפעל רשימת תפוצה קיימת ולא רק לחפש דרכים להביא עוד אנשים.
*לידים- לחזור למי שכבר דיברתם איתו, ועשיתן 70% מהדרך, לפני שרצים להביא לידים חדשים ומתחילים לעשות שיחות מאפס.
*ייעוץ- למקסם את כל מה שאמרו/יעצו לכם לפני שמתחילים מהלך או ייעוץ חדש.
*קורסים- לפני שסיימתם ללמוד ולהטמיע קורס שלקחתם- חבל לרוץ לקורס הבא.





יוצרות באזזז-
הדרך להפוך מ"עוד גרפיקאית" או כותבת שיווקית לפרסומאית חזקה שיודעת להוביל לקוחות, לנהל תהליכים הרבה יותר רציניים ולקבל יותר כסף. בלי להפנות את הלקוח לאסטרטגית דגולה... איך לבנות מוצר רווחי, לנהל את הדרך, לכוון את הלקוח, ואיך להביא עוד לקוחות לשווק ולפרסם בצורה שמתאימה לעסק שלך- תוכנית הדגל למעצבות/פרסומאיות/קופירייטריות שרוצות להרוויח יותר.





כ'

כתיבה שיווקית


כתיבה שמזיזה לפעולה וגורמת לאנשים לזוז ולעשות מה שרצית שהם יעשו.

כמה טיפים בהקשר לזה:

*לא צריך להיות "ספרותיים" או עם כישרון כתיבה מיוחד, כתיבה שיווקית נשענת על עקרונות פסיכולוגיים ועל הבנה של מה הלקוחות צריכים ורוצים ומה יש לך להציע להם ולמה שיפנו דווקא אליך ולמה עכשיו.

*כתבתם ואתם מרגישים שדיברתם לקירות? שווה ללמוד את העקרונות לכתיבה שיווקית כי זה יכול לגרום ללקוחות להבין מה רצית מהם, ולהוריד ממך הרבה תסכול.

*בדור שלנו בעל/ת עסק לגמרי יכול לנהל לעצמו את התוכן השיווקי, בפרט שיש כ"כ הרבה כלי AI לעזר. אבל צריך להבין את הבסיס והעקרונות, כדי לכוון את הבינה ולא לפרסם שטויות או תבניות גנריות כמו מיליון עסקים אחרים.





ל
'

לידים - לא מספרים. נשמות.

לידים הם לקוחות פוטנציאליים.
בעולם השיווק אנחנו מדברים על חימום לידים , טיגון, בישול, ליד קר, חם או אפילו ליד שרוף.
אלה מונחים מקצועיים לגמרי - אבל חשוב שלא נשכח: מאחורי כל ליד יש בן אדם.

זה לא רק מספר בטבלה או אובייקט שצריך "להמיר", אלא מישהי עם רגשות, עם קצב, עם שיקולים.
כשזוכרים את זה - גם השיווק נראה אחרת.
פחות 'קניבליות שיווקית', ויותר תקשורת אמיתית שמכבדת את האדם שנמצא מולך.





לחץ בשיווק

אנחנו רוצים לקוחות. לא צריכים לקוחות.


גישה שחשוב לאמץ.

לקוחות שמגיעות אלי עם "צריכה דחוף כסף!" צריכה דחוף לקוחות"

אני ממליצה לה להשתלב באיזו עבודה קבועה כשכירה/פרילנסרית כדי לא להתחיל לשווק מתוך לחץ. שיווק מתוך לחץ הוא מתכון לכישלון, אכזבות ותסכולים על עצמנו ועל הלקוחות שברוב חוצפתם לא קנו.

"אבל אני באמת צריכה כסף!! המשכנתא רק עלתה, ויש לי תשלומי עתק על המעונות ועל..."

נכון. אבל אם פועלים ממקום של צורך, של נואשות ושל לחץ- הפעולות שנעשה, גם אם תהיינה מדויקות- לא יעבדו. לאנרגיות ולתחושות שלנו יש השפעה מאגית!

תשחררו. תנשמו. ותעבדו נכון. אנחנו אחראים על הפעולות, התוצאות כבר יגיעו בע"ה. רק צריך לתת להן את הזמן.

ולכן- תשננו לעצמכם- אני רוצה לקוחות- לעזור להם, להשפיע עליהם, לתת להם מהכישרון/היכולת/השירות שלי. אבל אני לא צריכ/ה אותם! לא תלוי/ה בהם. גם בלעדיהם אנחנו בע"ה נסתדר, נמצא פתרון, ויהיה לנו לחם פרוס ושוקו למחר בבוקר.

האמירה הזו יכולה לעשות לכם את ההבדל בין חיים של מרדף אחרי העסק-לקוחות-כסף, לבין שלווה פנימית ועשייה ממוקדת מטרה.









מ'

מודל רווחי לעסק


לפעמים העסק שלנו דומה לחנות אופניים שוקקת חיים, שבה מוכרים כל הזמן פריטים קטנים - פנסים, גלגלים, קסדות - ללקוחות שונים. זה תזרים שוטף, אבל לא בהכרח רווחי או יעיל בטווח הארוך.

הבעיה מתחילה כשעסק מוכר רק "חלקי חילוף" קטנים, בלי להציע את מוצר הדגל שלו - המוצר או השירות השלם שמביא ערך משמעותי ללקוח, ודרכו העסק באמת "נוסע".

חשוב להגדיר מוצר דגל מרכזי שייתן פתרון שלם, עם התחלה, אמצע וסוף, ושכבר הוכיח את עצמו כמוצלח ויעיל לאורך זמן.

את העסק שלך צריך להפעיל כמו אופניים עם שני גלגלים: מצד אחד - אפשרויות "דאון סייל" (מוצרים קטנים יותר או חלקיים, כדי להציל עסקאות), ומצד שני - "אפ סייל" (הרחבת המכירה למוצרים או שירותים נוספים שגדלים על בסיס מוצר הדגל).

כשאתם מוכרים את המוצר השלם שלכם, אתם לא רק מספקים ללקוחות פתרון אמיתי ועמוק, אלא גם מייצרים לעצמכם עסק יציב, רווחי ומלא סיפוק.





נ'


'נשמות טובות'


כשאתם מנהלים עסק, תמיד יהיו נשמות טובות מסביב שירצו לתת דעות, עצות, ביקורת - על איך שאתם משווקים, איך שאתם מציגים את עצמכם, איך אתם מפרסמים, או איך שאתם בוחרים לפעול. רובם לא מקצוענים בתחום שלכם, לא באמת מבינים את הסיפור המלא, רק רואים שטחית מבחוץ ומרגישים צורך "לתקן".

הם באים ממקום שונה, אולי בכנות, אולי כי פשוט זה מה שהם יודעים לעשות. הם לא בהכרח רוצים לפגוע, אבל לפעמים העצות שלהם מקלקלות את כל הביטחון והמצב רוח....

וזה בסדר - אנחנו לא חייבים לשמוע לכל מילה. כשאנחנו בטוחים במה שאנחנו עושים, כשאנחנו עומדים מאחורי ההחלטות שלנו, ביקורות כאלה לא צריכות לגרום לנו להתבלבל.

אם נתחיל לשנות את כל דבר על פי כל דעה שעוברת, נסתבך, נתעייף ונאבד את הכיוון שלנו.

אזז תנו מקום למה שמבין, למה שמחזק, ותדעו שאפשר להקשיב גם בלי לוותר על עצמכם. כשאתם עומדים איתנים, לפעמים עם "אטמי אוזניים" - העסק שלכם יוכל לשמור על יציבות.

כי בסוף, זה לא הקולות שמפריעים שיקבעו את ההצלחה שלכם, אלא היציבות והאמונה שלכם בעצמכם ובדרך שבחרתם ללכת בה.






נקניקיה קפואה


נקניקיה קפואה זו מטאפורה שאני אוהבת להשתמש בה, כדי לתאר לקוח שמגיע אלייך "רוחש התלהבות" בעקבות המלצה או לינק כלשהו אבל בפועל לא עבר תהליך חימום שיווקי נכון. כלומר, הוא לא באמת מכיר את השירות או המוצר שלך, לא התרשם, לא קרא חומרים או המלצות, ולכן עדיין "קר" מבפנים.

כמו נקניקיה רותחת מבחוץ וקפואה מבפנים, הלקוח נראה מוכן ו"רותח", אבל בפועל לא מוכן לקבל החלטה, כי לא התבשל מספיק טוב לאורך התהליך.

הפתרון הוא "לבשל" את הלקוח - להמשיך להעניק לו מידע, חומרי שיווק, עדויות, ולהוביל אותו בהדרגה להיכרות אמיתית עם הערך שלך, כדי שיהפוך ללקוח חם ורלוונטי שאולי בהמשך יהיה מוכן לרכוש.







ס
'

סיסטם לעסק


סיסטם הוא בעצם הדרך המסודרת והקבועה שבה העסק מתנהל - איך אתם מגיבים לפניות, מה השלב הבא, איך אתם מציעים את השירות, איך אתם מנהלים את המכירות והפרסום. כשיש סיסטם ברור, העסק נע בצורה חלקה ויציבה, בלי להתבלבל או "לגרור רגליים".

לעומת זאת, בלי סיסטם אתם עלולים למצוא את עצמכם מזגזגים, מנסים הרבה דברים בלי תוצאה יציבה, מתישים את עצמכם מחדש כל פעם, ולא מגיעים ללקוחות שוטפים באופן קבוע.

אפשר לזהות אם יש לך סיסטם אפשר על ידי כמה שאלות פשוטות:

  • איך אתם מגיבה לפניה ראשונה?
  • האם יש שיחת טלפון או שלב תקשורתי?
  • מתי וכיצד אתם שולחים הצעת מחיר?
  • מתי אתם עוקבים אחרי הלקוח/ה (פולואפ)?
  • מה קורה אחרי שנסגרת העסקה?
  • איך אתם מנהלים את התהליך באופן כללי?
כשאתם כותבים את כל התשובות האלה ומייצרים זרימה ברורה, אתם בעצם בונים סיסטם שגורם לעסק שלכם "לרוץ" בלי תקלות ועם שקט נפשי.

אגב, אצלנו בתהליך ההפקה אנחנו מכינים לעסק סיסטם מלא - לא רק של החומרים אלא גם של הנהלים, צורת העבודה, הפרסום, המכירות והניהול, כדי שהשיווק והמכירות יפגשו עסק מתפקד נכון ושתהיה לברכה על מה לחול.





סלוגן


סלוגן הוא הרבה יותר מסתם משפט שיווקי ש"נשמע טוב". זו האמירה המרכזית שלכם,
האג'נדה שמייצגת את מי שאתם ומה העסק שלכם.

אבלללל- חשוב להבין שסלוגן לבדו לא יגרום ללקוחות להגיע. כדי להצליח בשיווק צריך לדייק, להשקיע ולהטמיע את המסר נכון - אבל גם להיזהר מלהיתקע חודשים ארוכים בלחפש את הסלוגן "המדויק" במקום להתחיל לפעול ולהגיע ללקוחות.

הדרך הכי טובה היא לשלב בין אמירה ברורה ומדויקת לבין מהירות וקבלת החלטות נכונות בשיווק, כי בסוף - פעולה היא שמביאה תוצאות.

אם מעניין אתכם לראות דוגמאות לסלוגנים ומיתוגים שיצרנו, מוזמנים להכנס לכאן









ע'



עיקרון החתול


מה זה עיקרון החתול?
בלילה אחד, חתול שחור עקשן התיישב על החלון שלנו בחדר המדרגות, ממש ליד הדלת, וגרם לי להילחץ בטירוף. כל מה שניסיתי - קריאות, הקשות בדלת - לא עזר. עד שהתקשרתי לעירייה, ובזכות הדאגה לשלום החתול הם הגיעו בשעת לילה וטיפלו בו במהירות 😊

הסיפור הזה מלמד אותנו משהו חשוב בשיווק: כשאנחנו רוצים שהלקוחות יקשיבו לנו, לא יעזור לדבר על עצמנו, על מה שאנחנו אוהבים או על המוצר שלנו. הלקוחות רוצים לשמוע על מה שחשוב להם - על ה"חתול" שלהם וכשזה הנושא- האוזניים שלהם יתחדדו והם יעשו פעולות מרצונם החופשי.

רוצים ללמוד איך לדבר "חתולית" ולהצליח למשוך תשומת לב בלי לדבר על עצמכם/על מה שמעניין אתכם- יש פה דוגמאות שוות.





עליית מחירים- איך לעשות את זה נכון



זו שאלה שמעסיקה לא מעט עסקים, במיוחד כשמדובר בלקוחות חוזרים או כאלה שנהנים משירות קבוע שלך - כמו קוסמטיקאיות עם לקוחות נאמנות, מאמני כושר עם מנויים, מאפרות עם לקוחות שמגיעים שוב ושוב, או אפילו רואי חשבון, יועצים ונותני שירות מקצועי אחר.

מצד אחד, אתם יודעים שהמחירים חייבים לעלות - כי פשוט הכל מתייקר, מהחומרים ועד ההוצאות השונות.
מצד שני, אתם חוששים מהתגובה של הלקוחות - איך להגיד את זה נכון, איך לא לאבד אותם, איך לשמור על הקשר הטוב.

אז הנה כמה טיפים פשוטים שעובדים, כדי לעשות את זה בלי דרמות ולשמור על הלקוחות שלכם:

  1. הודעה מוקדמת - תנו זמן להסתגל
    אל תפתיעו אותם ביום אחד. תודיעו לפחות חודש-חודשיים מראש, כדי שירגישו בנוח ויוכלו להתארגן.

  2. הטבה ללקוחות קיימים – תשאירו להם את המחיר הישן לתקופת מעבר.
    לקוחות ותיקים יעריכו אם תאפשרו להם להישאר במחיר הקודם לחודש-שלושה לפני שהמחיר החדש נכנס לתוקף. זו דרך נהדרת לשמור על נאמנות.

  3. הסבר פשוט ושקוף
    אל תכבירו מילים, תסבירו בקצרה שהמחיר עולה כי הכל מתייקר ותציינו מה עוד הוספתם - זו עובדה שהלקוחות מבינים. אין צורך להצטדק יותר מדי.

  4. תזכירו את הערך שאתם נותנים
    המחיר עולה, אבל השירות והערך שאתם מביאים - הם זהים או אפילו משתפרים. חשוב להדגיש את זה.




פ'

פיתוח קול עסקי


אם אתם עוסקים בתחום שמצריך את הקול שלכם, בטח אתם מרגישים כמה "אין כוחכם אלא בפיכם" אתם תלויים בקול. יש לכם קול? תצליחו לתפקד. אין לכם קול? תנסו לתקשר בכתב, לרמוז בשפת הסימנים ולצפות שאנשים יבינו אתכם, או לחילופין תצרחו בקול צרוד ובלתי נשמע, לאחר ששתיתם גוגל מוגל / תה עם לימון בכמויות ענק.

בעסק צריך לעשות פיתוח קול. להבין איך אומרים, מה אומרים, מתי ולמי.
באיזה טון, באיזה סגנון. ואיך קוראים ללקוחות מבלי לצרוח, להתאמץ ולהצטרד
ומצד שני -בלי לשתוק ולהרגיש שקופים.

יש עקרונות חשובים שאם תלמדו אותם- יהיה לכם יותר קל, להפוך את העיסוק לעסק, להרגיש לא מנוצלים, להגיע ליותר לקוחות, לדייק את הרווחיות ואת צורת העבודה שלכם, לפרסם, לדבר עם לקוחות ולמכור להם, ולהתנהל גם עם הלקוחות הקיימים. השאלה אם להיות צרודים או לצרוח תהפוך למיותרת. כי הקול שלכם יהיה ברור, צלול ונעים.




פולואפ- תעודת בגרות לעסק שלך


פולואפ (מעקב אחרי לקוחות שפנו אליך) זה נושא שמעלה הרבה שאלות ורגשות: "אולי אני נודניק? אולי אני מלחיצה? מה אם הלקוח יחשוב שאני רודף אחריו?" זו תחושה טבעית שכולנו מכירים. האגו מתעורר בדיוק ברגעים האלו, ורוצה לעזור לנו לשמור על עצמנו מלהיות "נודניקים" או "דוחפים".

אבל בפועל, פולואפ הוא חלק חשוב ואחראי מהתהליך העסקי. זה לא חוצפה ולא חפרנות או הלחצה. אלא פשוט מקצוענות ודרך להראות שאתם מתייחסים ברצינות ללקוחות שלכם ולזמן שלכם. פולואפ נעשה מתוך אכפתיות וכבוד, לא מתוך דחיפות או דרישה.

לעיתים הלקוח לא עונה פשוט כי היא עסוק, לא כי הוא לא מעוניין. לכן חשוב להמשיך ולהיות עקביים, להציע מענה ולהיות זמינים. פולואפ הוא הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר, להסביר, ולהעניק ביטחון. כמובן- להתקשר ללקוח/ה שאמר/ה לא חד משמעי בשיחה הקודמת- זה לא פולואפ אלא שטות😊!

אז אל תתנו לפחד או לאגו לעצור אתכם. עשיית פולואפ בגישה נכונה, רגועה ומכבדת היא חלק טבעי וחשוב בניהול עסק בריא ומתפקד.





פרסום ומה ההבדל בינו לבין שיווק

פרסום- זה לגרום לאנשים לדעת עליך.

שיווק- זה לעשות את זה כל כך מעניין מגרה ומושך- שהם ירצו לפנות וליצור קשר.

כדי שיראו אתכם אתם צריכים לפרסם, אבל לא מספיק פרסום בלי שיש טריגר שיווקי שיגרום לאנשים המשך תקשורת איתכם!

לכן אף פעם אל תסתפקו במודעת פרסום יפה ותמיד תוודאו שיש המשך- מה אתם רוצים שיקרה בעקבות זאת ואיך השיווק שלכם יגרום ללקוחות לרצות להכיר יותר.








צ'

צומת בעסק


הרבה פעמים אני פוגשת בעלות עסקים בצומת.
לא צומת דרכים רגילה, אלא יותר פנימית ועמוקה.
יש תנועה, יש עשייה, לפעמים אפילו עומס
אבל בלי באמת להתקדם.

זה מזכיר כיכר תנועה: כל הזמן זזים, מסתובבים, חוזרים על אותו מסלול
אבל עוד לא בחרנו כיוון חזק שאליו כל האנרגיות מופנות.


ויש הבדל גדול בין תנועה לבין התקדמות.

אז רגע לפני עוד סיבוב, תשאלו את עצמכם:

  • איפה אני רק נע/ה - ואיפה אני באמת מתקדמ/ת?
  • מה כבר ברור לי מזמן - אבל אני דוחה את ההחלטה?
  • האם יש החלטה שצריך פשוט לקבל - ולהמשיך?
לפעמים מספיקה פגישה ממוקדת וטובה, כדי לראות פתאום את הכיוון ומשם פשוט לפנות אליו ולהתקדם באמת.





ק'

קשרים עסקיים ושיתופי פעולה


יש לכם דרך להביא לקוחות חמים ומדויקים גם בלי פרסום?
אפשר לעשות את זה נטו דרך יצירת רשת קשרים חזקה, של דמויות מפתח ואנשים מצד ג' שיכולים להפנות אליכם את הלקוחות שמתאימים לכם.

לפני שניגשים לייצר שיתופי פעולה חשוב לדעת כמה עקרונות:
(אחרת גם אתם תצקצקו בלשונכם ותאמרו שניסיתם וזה ממש לא עבד:)



עיקרון 1: עם מי משתפים פעולה?
קודם כל צריך לזהות איפה הלקוחות האידיאליים שלכם מסתובבים, באילו תחנות הם נמצאים לפני שמגיעים אליכם,
או אחרי, או תוך כדי.
גם כשזיהיתם- חשוב למפות: יש הבדל עצום בין "כרישים" ל"סרדינים", תמיד נרצה להתחיל עם כרישים שיש להם הרבה יותר תנועה
ויכולת להפנות לקוחות במסות, ולא טפטופים דלילים.



עיקרון 2: מסות
כדי לראות תוצאות בשטח, ולהפוך קשרים רגילים להפניות אמיתיות שמביאות לקוחות לעסק-
צריך לעבוד במסות. ולפנות לפחות ל-100 משתפי פעולה פוטנציאליים.

נשמע מוגזם? לפי סטטיסטיקות, 1 מתוך 10-12 שיאמרו לך כן, באמת ישלחו לקוחות. ולכן אם רוצים להתבסס על שיתופי פעולה ככלי שיווקי חזק- צריך לעבוד בגדול.
כשתבנו תוכנית עבודה ותחלקו את המספרים האלו על טווח זמן רחב- תגלו שזה בהחלט אפשרי.



עיקרון 3: להיות אטרקטיבי
למצוא את הדרך לגרום למשתפי הפעולה הכי עסוקים לפזול לכיוון שלך, להציע להם משהו שונה, ומדויק למה שהם רוצים/מבקשים, כדי שירצו לעבוד דווקא איתך.



עיקרון 4: לפנות בצורה נכונה שתגרום לצד השני לרצות להקשיב ולהמשיך את התקשורת, ולא לסנן או לחשוב "עוד איזה נודניק שמחפש לקבל לקוחות על הגב שלי"



עיקרון 5: מקידום לסגירה
שתפ זה תהליך מכירה לכל דבר. נפגשתם? דיברתם? עכשיו צריך להמשיך לקדם ולנהל את זה נכון כדי שתצאו עם הסכם ברור ואפקטיבי וזה לא יישאר עוד ניסיון תפל.



עיקרון 6: לשמר את ההצלחה
יש שת"פים מוצלחים? מעולה! קריטי לשמר ולתחזק אותם לטווח הארוך, כדי שהלקוחות ימשיכו להגיע גם בעוד שנה ורשת הקשרים שיצרנו תמשיך להניב בע"ה.

(בקורס שיתופי פעולה מניבים יש את כל השיטה, ההכוונה ואיך לעשות תכלס שתפים יעילים שיכולים למנף את העסק מאד)








ר'



רשימת תפוצה-

כלי אפקטיבי שעם כל ההצפה גם בשנת 2025, עדיין עובד ויעיל, ומביא הרבה מאד כסף כשעובדים איתו נכון.
רשימת תפוצה היא כמו כספומט, צריך גם להפקיד ערך, תוכן שווה, וגם למשוך- לעשות מכירות.


3 בורות שעלולים ליפול בהם בעלי רשימות תפוצה:

  • 'ללטף' את הרשימה עם טיפים, תוכן והמון השקעה בכתיבה, ולהימנע מלמכור, כדי שלא יסירו אתכם.
  • לשלוח רק הצעות מכירה בלי שום תוכן מועיל. לקוח שמפציצים אותו במיילים מכירתיים נוטש ובמקרה הרע- ישליך אתכם לספאם.
  • לתת לגיפטי לכתוב לכם את התוכן ולסמוך עליו ב100%. רובנו פיתחנו חוש ריח לתוכן שנכתב ע"י בינה לא אנושית. אפשר להעזר בו לסיעור מוחות, לעיבוד חומרים, לתמצות או להרחבה, אבל לתת לו יד חופשית זה מתכון למיילים שגורמים לבחילות ולחוסר חיבור של הקהל.






ש'

שליחות וכסף- הולכים ביחד?



הרבה בעלות עסקים מרגישות אי נוחות סביב כסף.
הן רוצות להרוויח, אבל לא רוצות להיתפס כאילו הן "מגעילות" ועובדות בשביל כסף.
שואפות לגדול, אבל מרגישות לפעמים שכסף מתנגש עם השליחות.

ובכן - זה פשוט לא נכון.
כסף לא סותר שליחות. הוא דווקא זה שמאפשר לה להתרחב.

כסף זו אנרגיה. תנועה.
הוא מגיע כשאתם מזיזים משהו בעולם - כשאתם נותנים ערך, נוגעים, משפיעים.
ברגע שאתם נותנים - יש מקום שהעולם יחזיר. בצורת תודה. בצורת תוצאה. ובצורת תשלום.



בעלת עסק אחת אמרה לי פעם "אני לוקחת על זה XXX ₪"

ואמרתי לה:
"את לא לוקחת. את מקבלת.
את לא שולחת יד לארנק של הלקוחה - את נותנת לה שירות, שינוי, ערך.
והיא בוחרת להחזיר לך בחזרה."

ברגע שהיא שחררה את המילה "לוקחת",
הרגישה שהכול השתנה לה בראש.
הבינה שכסף זה לא גזל - זה זרימה. זה יחסי תן וקח מכבדים.



אז למה אנחנו נלחצים מתמחור?

כי בתוך תוכנו, לפעמים נדמה לנו שכסף הוא תובעני.
או שאם נדרוש יותר - אנשים יחשבו שאנחנו רק רוצים כסף.

אבל זו טעות.
אנשים לא מפחדים לשלם - הם רק רוצים להבין על מה.
כשהערך ברור, התועלת בולטת, ויש חיבור אישי - המחיר לא מה שמונע את הרכישה.

ולפעמים, כשאנחנו גובים מחיר נמוך מדי –
זה לא גורם ללקוח להרגיש שהוא "הרוויח", אלא לפעמים להפך - שזה לא שווה.



כלים פרקטיים לשינוי תודעה מול כסף:

  1. שנו את השפה - אל תגידו "אני לוקח/ת" אלא "אני מציע/ה", "אני מקבל/ת", "זו ההשקעה בתהליך".
    שפה יוצרת מציאות.
  2. כתבו רשימה של השפעות טובות שעשיתם - אנשים שזזו בזכותכם, קיבלו בהירות, קיבלו אומץ, יצרו תוצאה.
    זה שווה זהב – ולפעמים צריך להיזכר בזה...
  3. בכל פעם שאתם גובים תשלום, תאמרו לעצמכם בלב:
    "אני מאפשר/ת כאן שינוי. תודה לה' על הזכות"
  4. תזכרו - אתם לא מתמחרים את הזמן שלכם, אלא את הערך שאתם מביאים.
    זה הבדל ענק.










הגענו ל----- ת
'



תבטיחו לי!



אם יש משהו שבעלי עסקים פוגשים שוב ושוב - זו השאלה הזו:
"את/ה מתחייב/ת לתוצאה?"
"אם אני מצטרף/ת – את/ה מבטיח/ה שזה יעבוד?"

וזה מובן.
לקוחות רוצים ביטחון.
הם רוצים לדעת שלא זורקים כסף לפח, שלא מבזבזים זמן סתם.

אבל כאן צריך לעצור ולדייק:
אי אפשר להתחייב על תוצאה כשחלק גדול ממנה תלוי בצד השני.

וזה נכון לא רק במיתוג, שיווק או ליווי עסקי.
זה נכון גם אם אתם יועצים, מנחת הורים, קוסמטיקאית, מאמנ/ת או בונה אתרים.
גם אם אתם מעבירים קורסים, סדנאות או נותנים שירותי כתיבה או פרסום.
בסוף, הלקוח או הלקוחה צריכים לעשות את החלק שלהם.

אז מה עושים כשמבקשים ממך התחייבות?

מדברים על התחייבות הדדית.
מסבירים מה בתחום האחריות שלך
ואיזה חלק תלוי בלקוח.

אתם יכולים להתחייב:
  • לתת את כל מה שאתם יודעים
  • לעמוד בזמנים
  • להיות שם גם כשיש שאלות או אתגרים
  • לתת שירות מקצועי, מדויק ומושקע

אבל הלקוח?
הוא צריך להתחייב לעבוד עם זה.
להגיע מוכן.
ליישם.
לא לחפש קסמים וקיצורי דרך.
להיות בפנים, באמת.

ורק כשההתחייבות הזו קיימת משני הצדדים -
אפשר להתחיל תהליך שמוליד תוצאות.

אז בפעם הבאה שלקוח יבקש הבטחה,
במקום להילחץ - תציעו לו את מה שבאמת יש לכם לתת:
התחייבות עמוקה למה שבתוך התחום שלך.
ותזמינו אותו להתחייב מהצד שלו.

ככה מתחילים תהליך מבורך.





תסמונת הקלסר המלא

כבר היו לי לקוחות, לא אחת ולא שתיים, שהביאו לי ניילוניות וקלסרים מלאים בחומרים.
פרסונות, אוואטר, ניתוח שוק וסיכומים מילה במילה מהקורס שלמדו או מהייעוץ העסקי שעברו.

הן באו עם השאלה: אוקיי, הכל טוב ויפה, למדתי, השתלמתי, אני יודעת הכל.
תכלס- מאיפה מביאים לקוחות? מה עושים מחר בבוקר? מה אני שולחת? מה כותבת? מאיפה מתחילה?...


תסמונת הקלסר המלא זה תיאור למצב שבו יש כל כך הרבה ידע ודיבורים, אבל העיקר- שאלו הפעולות המעשיות, חסר מן הספר.

תבדקו את עצמכם אם אתם בשלב הזה, ואם מתוך חוסר ביטחון נרשמתם שוב לעוד קורס או ייעוץ.

מה שאתם צריכים לעשות זה להתחיל להשתמש בחומרים ולהוציא מהכוח אל הפועל.
אם אתם יודעים לעשות את זה בעצמכם- מעולה! לכו על זה.

ואם אתם לא יודעים או לא יכולים לעשות את זה בעצמכם (וזה לגיטימי לגמרי)
יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור לכם. רק אל תישארו עם הקלסר המלא והלב המתוסכל.


(אגב, בדיוק בשביל זה תהליך ההפקה שלנו כולל גם את ההכוונה והייעוץ אבל גם את ההפקה בפועל- אתם לא מקבלים רק ייעוץ והמלצות ליישום- אלא אנחנו מכינים עבורכם את כל המערכת השיווקית המדויקת לעסק שלך- כולל אסטרטגיה, מחקר, כתיבה, מיתוג, עיצוב, בניית דפי נחיתה/אתר, רשימת תפוצה ותוכנית פעולה מתי ואיך אתם משתמשים בכל זה ואיך להביא יותר לקוחות ולמכור להם.)






סיימנו!


כל הטעימות מוגשות לכם ועכשיו זה הזמן שלכם:



1. בחרו כפית אחת, מתוך הטעימות והמושגים שלפניכם
2. ציינו מה בחרתם ולמה זה תפס אתכם

3. נכנסתם להגרלה על 500 ₪ מזומן לחשבון.


ההגרלה תערך בע"ה בכ"ח בתמוז ופרטי הזוכה יפורסמו בפרוג.
תעתועי הזמן פרק י"ז
פרק יז

מרתה הייתה ידידת אמת. כשהתוודעה למצבה החדש של ידידתה איילת, הציעה לה לגור בביתה תמורת העסקתה בטיפול בילדיה ובניקיון ביתה. כשסיפרה זאת ליעל שגרה במרחק של שעה הליכה, הגיבה באיפוק.

"אינך נותנת לי את ברכתך?" תמהה איילת.

"כעת, כשאני בטוחה שאת מזרע היהודים, לא אתן לך את ברכתי".

"קודם דחית את הרעיון לעזור ליוליאנה בארמון וכעת את לא מרוצה מהידידות שלי עם מרתה. ואולי היית שמחה אם הייתי מוכרת את עצמי לשפחה, העיקר שתהיה יראת שמיים". התיזה ברוגז.

"כשהייתי בספק לגבי יהדותך נתתי לך את ברכת הדרך. רציתי שתצליחי. אבל מן השמיים נשאו אותך רגלייך דווקא לכפר הארבלי הרחוק.

"זו הייתה טעות לשהות בביתו של הרומאי מריוס. כנראה שאין את לומדת מניסיונם של אחרים. לכן נתנו לך להתנסות בעצמך ולחוות את אורח חייהם. אבל אצל מרתה את עוברת מהפח אל הפחת. הכנסתי אותך לביתי ברצון ואהבה עד שנתקלתי בקושי כלכלי. נפרדתי ממך בכאב לב. וכי נראה לך שאני שונאת אותך ורוצה שיהיה לך רע?"

"אבל נראה שאת מעדיפה את האפשרות שהזכרתי".

"חס ושלום, אסור על פי תורתנו הקדושה שבת ישראל תמכור את עצמה לשפחה. אחרי שאני יודעת בבירור שאת יהודייה איני יכולה לתת לך את ברכתי. בת ישראל היא בת מלכים ויקרה עד מאוד בעיני ה'".

"מעולם לא נמכרה יהודייה לשפחה? פגשתי כמה עבדים ושפחות". הצטמררה איילת כשנזכרה בעבד האומלל.

"זה רק במקרה שאביה נאלץ למוכר, וגם אז התורה חסה על כבודה והיא משתחררת ברגע שהתבגרה, בגיל 12 לערך. מקרה אחר הוא כשיהודי נאלץ להימכר לעבד והוא משתחרר אחרי שש שנים. משפחתו משוחררת כי היא לא נמכרת לעולם".

"אז מה לא בסדר אצל מרתה?"

"מרתה היא לא מבני עמנו אף על פי שהיא הגונה וישרה. ואין זה נאה שתשמשי כמשרתת. צריך להיות ההפך. הן משרתות בביתנו. לא מקובל שבן העם הנבחר יהיה עבד של הגוי. אבל לא זו הבעיה. אין פרנסה המביישת את בעליה. עדיף להיות מועסקת בזה העיקר לא להצטרך לבריות".

"אם כך מה הבעיה?"

"את באמת לא יודעת? הכול שם טרף. בשר וחלב. שלא לדבר על דבר אחר שנאכל שם. וכל הבית הוא בית גילולים. הכול טמא למהדרין. אילו היית בתי הייתי שומרת עלייך בשלשלות של ברזל. בבקשה איילת, תחזרי".

"מרתה טובה אליי והיא מעריצה את היהדות. לפעמים נראה לי שהיא יותר יהודייה ממני".

"אל תלכי שולל אחרי מראה עיניים. יש גם גויות טובות לב ונעימות. כל היהודים שהתבוללו דיברו כמוך. תמיד זה מתחיל בקשר נוטף דבש ובשיחות נעימות. לאחר מכן נכנס ללב הספק וקול חדש מנקר במוחך: בעצם במה אנו עם סגולה יותר מהם? ואז קל מאוד ללמוד ממעשיהם.

"ובסופו של דבר את מגלה שניתקת את החוליה של שרשרת הדורות, כי משם את ומשפחתך לעתיד כבר לא תהיו יהודים. ואת כל כך מתעקשת להיקרא יהודייה ונעלבת כשמטילים בך ספק".

"היהדות שלי אינה מוטלת בספק. מה שאת טוענת הוא תעודת עניות ליהדות. אם ידידה טובה נותנת לי קורת גג, זה אומר שאיבדתי את שיקול דעתי? את הופכת את היהדות למשהו כל כך חלש ושביר".

"היהדות תמיד תישאר חזקה. הדעות והמסקנות שלך הן תעודת עניות לנפש האדם. הנפש חלשה ושבירה ועלינו לא להביא אותה למצב כזה".

"אני יהודייה בדיוק כמוך".

"במה את יהודייה?"

איילת שתקה. אין לה מה לענות. האמת שלא נוח לה לראות את אתוס, בעלה של מרתה, עובד אלילים ומטפח את פסליו הרבים. היא קצת חוששת כשהוא משתכר. היא חשה זרה מאוד למקום. נקודת האור היא השיחות הרבות עם מרתה והטיפול בילדיה המתוקים. ובמה תוכל לבטא את יהדותה? אוף. יעל יודעת לגעת בנקודות רגישות. היא תימנע מאכילת בשר וחלב. לפחות תוכיח שהיא יהודייה במשהו. כמה ירדתי בשמירת ההלכות שלמדתי אצל יעל. אני עוד אוכיח ליעל שהיא טועה בקשר אליי.

<<<<<<<<<<<

"יוחאי, עד מתי תסתתר? עד מתי תכניס עצמך למקום סכנה?" התחננה יעל כשראתה אותו.

"אימא אל תדאגי. כרגע אין לנו מערכות קשות. פה ושם מתכננים מארבים כדי לחבל בכל מיני ביצורים שנבנו להגן על המושלים החמסנים".

"אינך מבין שחיינו אינם חיים? מעת לעת משאיר אתה אותי בדאגה מטורפת. אתה מגיע פעם כשהלבנה במלואה ופעם בהולדתה", אמרה יעל במצוקה, "ואינך שם ליבך שאין שנתי שינה. בחלומותיי הטרופים נאבק אתה במלתעות שיניהן החדות של החיות האיומות שפוקדות את לילותיי".

"אימי היקרה, יש לי מטרה קדושה. אנו נלחמים בעד אדמת ארצנו שלא תהיה מרמס לזרים. כמה פעמים אצטרך לחזור על כך?"

"האם גבורת ידכם השיבה לנו את ארצנו?"

"אימא, אם היו מצטרפים אלינו כל יושבי הארץ במלחמתנו, היה בא קץ לסבלנו".

"לא לימדנו אותך שלא החרב המונחת על צווארנו ממיתה, אלא החטא?"

יעל נשאה עיניה ושמה ליבה לשערו שצמח פרא לראשו ולזקנו שהחל לצמוח. "לך, בני, לבית המדרש, שמח את אביך שיש גבורה יהודית בראשך ולא רק בחרב ידיך. זכור שהבטחת שאם נפשך תישאר לך לשלל תקדיש שעה ללימוד תורה ביום".

"צדקת, אימי".

יוחאי צעד לעבר הדלת ופתחה. לאחר מכן חכך בדעתו וחזר בצעד מהוסס. אימו שלחה לו מבט שואל.

"התלבטתי אם לשתף אותך. מצאתי בבית כמה חפצים מוזרים. חשבתי שחשוב להציג אותם לאבא שייכנס היום לסנהדרין הקטנה שידונו אם הם פריטי הכישוף של איילת". הוא הוציא מכיסו פנס ומכשיר שחור עם לחצנים וסיים במרובע קטן עם כיתובית, חלק למגע.

יעל נרתעה. "כל זה היה בביתנו כל כך הרבה זמן? אנא, צא עם כל הסכנות מפה".

"לא רצית להאמין, אבל הפעם זה יהיה עם הוכחות".

מבטיהם הצטלבו. יוחאי יצא ויעל נזרקה מותשת על המיטה לשעה ארוכה. מה זה כל החפצים המוזרים? האם הצליחה איילת להוליך שולל את כולנו? מדוע עשתה זאת? כמה טוב ששילחה אותה מפה. מי יודע אילו צרות יבואו בעטיים של כישופיה?

<<<<<<<<<<<<<<<





איילת שיחקה עם ילדיה של מרתה בשדה המרוחק כמדי יום ביומו. הפעם הילדים היו כל כך מרותקים לסיפוריה על ציפור הברזל שמטיסה אנשים, שאלותיהם החקרניות לא נתנו לה מרווחי זמן להסביר להם שכבר מאוחר וצריכים להספיק לישון. את שיירי הפת, ארוחת השינה, חיסלו ברעבתנות.

"תראי את הנשר מעלינו. האם ציפור הברזל גדולה יותר? ואיך לא נופלים ממנה?"

איילת נשאה עיניה מעלה והנה נשר גדול כנף ממריא. "הינה. שימו לב ממש כמו הנ..."

היא לא סיימה את המשפט וצעקה נפלטה מפיה. הנשר נהפך לכדור אש ונעלם.

הילדים ראו גם הם את המחזה אבל להפתעתה נשארו שלווים.

"מה זה היה?" שאלה ספק אותם ספק את עצמה.

"הרבה פעמים זה קורה בחורשה הזו".

"למה?"

הילדים משכו בכתפם ולא ידעו להסביר עד שהגדול הצביע על המבנה הנמצא במרחק כמה דונם.

"מה הקשר?"

בינתיים התקרבה שיירת הזאטוטים לביתם. מרתה יצאה לקראתם.

"איך אוכל להודות? תודות לך אני מספיקה לכבס בעוד שני בתים ובמשכורת הדלה להביא טרף לביתי".

"כבר הסברתי לך שאין את צריכה להודות לי. אצלך מצאתי קורת גג".

"אני מקווה שאצליח לשכנע את בעלי שתישארי". מרתה שלחה לעברה עיניים עצובות. "את יודעת כמה הוא קשה". הוא כל כך שקוע באמונות ההבל. ואיילת, הכופרת לדעתו, תביא אסון לביתו.

"אני יודעת מרתה". אמרה איילת בהבנה. "אינך צריכה להסביר לי, לא אישאר פה זמן רב".

"איילת, אתפלל שתחזרי לעתיד". אולי יש משהו של אמת. כבר לא הייתה בטוחה שזו מחלת נפש. אין סימנים של חוסר איזון.

"תודה לך. את היחידה שמאמינה לי, ואין לך מושג כמה זה מחמם את ליבי".

"נכין לשתינו משקה".

"ראיתי קודם נשר שנהפך למאכולת אש".

"בוודאי, ליד עצי הברוש ישנו בית מדרש יהודי. יושב שם איש קדוש עד מאוד שכל עוף שעובר מעליו נשרף".

"ואת רוצה להגיד לי שאת מאמינה בזה?"

"ראיתי זאת בעיניי כמה פעמים". התרגשה מרתה הנוכרית. "הוא יהודי קדוש מאין כמותו. אפילו בעלי, שהוא איכר עובד אלילים ומגושם, מתקין מחדש את השביל המוליך אליו שנסתם מימי הגשמים".

מה שמו?"

"יונתן בן עוזיאל. תלמידו של נשיא ישראל הלל הזקן".

"וזה באמת נובע מקדושתו?"

מרתה פקחה עיניים גדולות. "אינני יודעת, אבל את יהודייה, כך סיפרת לי. היהודים הם מקור החוכמה והקדושה. את כל מעיינות החוכמה בעולם אלוקים הוריד לחכמי היהודים".

"ליוונים גם נפתחו מעיינות חוכמה אדירים. בטח שמעת על פלטון, על סוקרטס ועל אריסטו, אף אחד מהם לא היה יהודי".

"מדוע את מזלזלת בעם שלך? העם היווני היה נבער מדעת עד שעלו לשלטון ואז---" בלעה מרתה את רוקה. כל כך קשה לה להבין את היהודים המשונים שרוצים לברוח מהיותם עם סגולה. "ואז הכריחו את חכמי התורה היהודים לתרגם את הספרים הקדושים ליוונית. השליטים ניכסו לעצמם את מה שרצו וקראו לזה חוכמה יוונית".

"את בטוחה?"

"כל יהודי מירושלים שירד לאתונה התבקש לשאת דברי חוכמה והיו בונים לו קתדרה. חכמי העיר התקבצו סביבו להתבשם מדבריו המאירים שהגיעו מקדושת ירושלים".

"אז למה הם שונאים אותנו?"

"כי אתם ואנו לא כוחות שווים. איפה שנהיה ביחד, תמיד תתבלטו לטובה. אינכם נותנים לנו מקום להתגדר ולהיות טובים מכם".

דפיקה מהוססת נשמעה על הדלת.

מרתה ניגשה לפתוח. זה לא בעלה. הוא לא נוהג לדפוק. היא פתחה אשנב צר. חוץ מאפלה סמיכה לא ראתה דבר. "מי שם?"

"יעל". נשמע קולה העדין של יעל.

"היכנסי".

יעל נכנסה, מנסה להרגיל עיניה לאור המרצד של נר השמן. "העוד איילת אצלך?"

"ודאי".

איילת קמה ממושבה. היא התפלאה מדוע היה חשוב ליעל לראותה מאוחר בלילה. "יעל, קרה משהו?"

"לא, בעצם באתי לבקש סליחה בשמי ובשם יוחאי".

"סליחה? על מה? נהגתם עימי לפנים משורת הדין. עשיתם הכול שארגיש נוח".

"קשה לי קצת לומר". יעל התקשתה להסביר את עצמה.

"הרגישי נוח בביתי". ביקשה מרתה.

יעל התיישבה והניחה תרמיל קטן על ברכיה. היא הביטה כה וכה מתקשה לדבר.

איילת חשה שאינה מסוגלת לראות את יעל במצב מביך שכזה. "יעל, את היית נהדרת. לא היית צריכה לטרוח לבקש סליחה על שהוצאת אותי מביתך. הבנתי שלא היה לך קל, ואת רואה שאני בביתה של מרתה שדואגת למחסורי. אף יוספה מגיעה לעיתים לבקרני".

"באתי בעניין אחר לגמרי". ביטלה יעל את דבריה. "אנא סלחי לי גם אם זה יהיה קשה".

איילת הביטה במרתה וביעל חליפות. הן הסתקרנו עד קצה גבול היכולת.

"בטח חיפשת את חפצייך האישיים שנשארו אצלנו". ובתנועה אחת פתחה יעל את התרמיל הקטן ושפכה את תחולתו על השולחן.

"מה זה?" נבהלה מרתה וצעדה שתי פסיעות אחורה.

איילת הביטה בהפתעה על הפנס, המכשיר הנייד וכרטיס האשראי. היא פערה פיה בתימהון ופחד נורא זעק מאיבריה. הם נעלמו לה באופן מסתורי. מישהו חיטט לה ושמר אותם לעצמו. כעת כל אלה יביאו עליה אסון.

"יוחאי מצא את כל אלה וקבע שהם כישוף". בכתה יעל. "הוא לקח הכול לבית מדרשו של אביו כדי להכניסם לדיון מיוחד אצל חברי הסנהדרין הקטנה. באותו יום התהלכתי רועשת כולי וכועסת עלייך, איך התהלכת איתנו בתמימות לכאורה ולמעשה עסקת בכשפים".

"אלו לא כשפים, אני נשבעת". צעקה איילת. "אלו חפציי מהעתיד".

מרתה חיבקה את איילת. "היא צודקת. אלו דבריה מהעתיד. את ואני נעזור לה לברוח לעיר מקלט. אסור שידונו אותה לסקילה". מרתה הנוכרייה בלבלה מושגים מחוסר ידע.

יעל, שדמעותיה עדיין על לחייה, חייכה פתאום חיוך אוהב. "חלילה לכן לחשוב כך. באתי לבשר בשורות טובות".

מרתה ואיילת פערו עיניהן בתימהון ודפיקות ליבן חזרו לסדרן.

"תלמידי חכמים מופלגים בחוכמה יושבים בסנהדרין. חייבים הם לדעת כישוף, הם בדקו היטב. לאחר שעה ארוכה מסרו לאבא שאין פה שום כישוף אלא חוכמת הטבע בלבד". יעל חייכה לאיילת בהערצה.

מרתה פסעה לעבר יעל. "ישמעו אוזנייך מה שפיך מספר. זו חוכמת הטבע, האם יש לך עוד ספק שהיא מהעתיד?"

יעל מצמצה בעיניה כדי להבין. "יכול להיות שיש מקום בעולם שהגיעו לחוכמות אלו. כתוב שפתח ה' את אוצרות החוכמה לזמן קצר ונעלמו מאז".

"את סולחת שחשדנו בך?" שאלה יעל בתחינה.

"אסלח לך רק אם תיתני אמון שאני מהעתיד".

"לו יהי כן, ומה ייתן לך העניין?"

"יהיה לי קל יותר".

"תאמרי לי, איילת יקירתי", יעל שילבה ידיה והביטה עליה מבודחת. "האם בעתיד שלך חוט השני חזר להפוך ללבן ביום הכיפורים? האם חזרו כל הניסים לבית המקדש? האם לחם הפנים טרי תמיד? האם עדיין מקריבים אשם ודאי ותלוי, ואולי כבר ביטלו את צום תשעה באב? אנא עני לי".

"אינך מאמינה אלא מתלוצצת עימי".

"אם תיתני לי תשובות הגיוניות, אולי אאמין".

"בשנה שבה נולדתי כבר אלפיים שנה אין בית מקדש".

"חזרי מדברייך". הזדעזעה יעל ופסעה שלושה צעדים אחורנית. "הדברים שאמרת קשים כשאול".

"זאת האמת, יעל היקרה. אין בית מקדש ואין קורבנות; אין עבודת כוהנים ואין שירת לוויים; אבל עם ישראל חי וקיים".

"ארור הרגע הזה. אוי לי שהאזנתי לנבואתך". יעל הביטה בפנים מיוסרים ופתאום שמה לב למה שהיה מונח בפתח מאז הגיעה. פסלונים בגדלים שונים הפונים לחצר. אסתלק לי מהר מכל הטומאה. אצטרך להירגע. "הלוואי שלא הייתי שומעת אותך".

יעל נפרדה מייד והלכה. אחריה נכנס בעלה של מרתה בצעד מגושם, שיכור.
תעתועי הזמן פרק י"ז
פרק יז

מרתה הייתה ידידת אמת. כשהתוודעה למצבה החדש של ידידתה איילת, הציעה לה לגור בביתה תמורת העסקתה בטיפול בילדיה ובניקיון ביתה. כשסיפרה זאת ליעל שגרה במרחק של שעה הליכה, הגיבה באיפוק.

"אינך נותנת לי את ברכתך?" תמהה איילת.

"כעת, כשאני בטוחה שאת מזרע היהודים, לא אתן לך את ברכתי".

"קודם דחית את הרעיון לעזור ליוליאנה בארמון וכעת את לא מרוצה מהידידות שלי עם מרתה. ואולי היית שמחה אם הייתי מוכרת את עצמי לשפחה, העיקר שתהיה יראת שמיים". התיזה ברוגז.

"כשהייתי בספק לגבי יהדותך נתתי לך את ברכת הדרך. רציתי שתצליחי. אבל מן השמיים נשאו אותך רגלייך דווקא לכפר הארבלי הרחוק.

"זו הייתה טעות לשהות בביתו של הרומאי מריוס. כנראה שאין את לומדת מניסיונם של אחרים. לכן נתנו לך להתנסות בעצמך ולחוות את אורח חייהם. אבל אצל מרתה את עוברת מהפח אל הפחת. הכנסתי אותך לביתי ברצון ואהבה עד שנתקלתי בקושי כלכלי. נפרדתי ממך בכאב לב. וכי נראה לך שאני שונאת אותך ורוצה שיהיה לך רע?"

"אבל נראה שאת מעדיפה את האפשרות שהזכרתי".

"חס ושלום, אסור על פי תורתנו הקדושה שבת ישראל תמכור את עצמה לשפחה. אחרי שאני יודעת בבירור שאת יהודייה איני יכולה לתת לך את ברכתי. בת ישראל היא בת מלכים ויקרה עד מאוד בעיני ה'".

"מעולם לא נמכרה יהודייה לשפחה? פגשתי כמה עבדים ושפחות". הצטמררה איילת כשנזכרה בעבד האומלל.

"זה רק במקרה שאביה נאלץ למוכר, וגם אז התורה חסה על כבודה והיא משתחררת ברגע שהתבגרה, בגיל 12 לערך. מקרה אחר הוא כשיהודי נאלץ להימכר לעבד והוא משתחרר אחרי שש שנים. משפחתו משוחררת כי היא לא נמכרת לעולם".

"אז מה לא בסדר אצל מרתה?"

"מרתה היא לא מבני עמנו אף על פי שהיא הגונה וישרה. ואין זה נאה שתשמשי כמשרתת. צריך להיות ההפך. הן משרתות בביתנו. לא מקובל שבן העם הנבחר יהיה עבד של הגוי. אבל לא זו הבעיה. אין פרנסה המביישת את בעליה. עדיף להיות מועסקת בזה העיקר לא להצטרך לבריות".

"אם כך מה הבעיה?"

"את באמת לא יודעת? הכול שם טרף. בשר וחלב. שלא לדבר על דבר אחר שנאכל שם. וכל הבית הוא בית גילולים. הכול טמא למהדרין. אילו היית בתי הייתי שומרת עלייך בשלשלות של ברזל. בבקשה איילת, תחזרי".

"מרתה טובה אליי והיא מעריצה את היהדות. לפעמים נראה לי שהיא יותר יהודייה ממני".

"אל תלכי שולל אחרי מראה עיניים. יש גם גויות טובות לב ונעימות. כל היהודים שהתבוללו דיברו כמוך. תמיד זה מתחיל בקשר נוטף דבש ובשיחות נעימות. לאחר מכן נכנס ללב הספק וקול חדש מנקר במוחך: בעצם במה אנו עם סגולה יותר מהם? ואז קל מאוד ללמוד ממעשיהם.

"ובסופו של דבר את מגלה שניתקת את החוליה של שרשרת הדורות, כי משם את ומשפחתך לעתיד כבר לא תהיו יהודים. ואת כל כך מתעקשת להיקרא יהודייה ונעלבת כשמטילים בך ספק".

"היהדות שלי אינה מוטלת בספק. מה שאת טוענת הוא תעודת עניות ליהדות. אם ידידה טובה נותנת לי קורת גג, זה אומר שאיבדתי את שיקול דעתי? את הופכת את היהדות למשהו כל כך חלש ושביר".

"היהדות תמיד תישאר חזקה. הדעות והמסקנות שלך הן תעודת עניות לנפש האדם. הנפש חלשה ושבירה ועלינו לא להביא אותה למצב כזה".

"אני יהודייה בדיוק כמוך".

"במה את יהודייה?"

איילת שתקה. אין לה מה לענות. האמת שלא נוח לה לראות את אתוס, בעלה של מרתה, עובד אלילים ומטפח את פסליו הרבים. היא קצת חוששת כשהוא משתכר. היא חשה זרה מאוד למקום. נקודת האור היא השיחות הרבות עם מרתה והטיפול בילדיה המתוקים. ובמה תוכל לבטא את יהדותה? אוף. יעל יודעת לגעת בנקודות רגישות. היא תימנע מאכילת בשר וחלב. לפחות תוכיח שהיא יהודייה במשהו. כמה ירדתי בשמירת ההלכות שלמדתי אצל יעל. אני עוד אוכיח ליעל שהיא טועה בקשר אליי.

<<<<<<<<<<<

"יוחאי, עד מתי תסתתר? עד מתי תכניס עצמך למקום סכנה?" התחננה יעל כשראתה אותו.

"אימא אל תדאגי. כרגע אין לנו מערכות קשות. פה ושם מתכננים מארבים כדי לחבל בכל מיני ביצורים שנבנו להגן על המושלים החמסנים".

"אינך מבין שחיינו אינם חיים? מעת לעת משאיר אתה אותי בדאגה מטורפת. אתה מגיע פעם כשהלבנה במלואה ופעם בהולדתה", אמרה יעל במצוקה, "ואינך שם ליבך שאין שנתי שינה. בחלומותיי הטרופים נאבק אתה במלתעות שיניהן החדות של החיות האיומות שפוקדות את לילותיי".

"אימי היקרה, יש לי מטרה קדושה. אנו נלחמים בעד אדמת ארצנו שלא תהיה מרמס לזרים. כמה פעמים אצטרך לחזור על כך?"

"האם גבורת ידכם השיבה לנו את ארצנו?"

"אימא, אם היו מצטרפים אלינו כל יושבי הארץ במלחמתנו, היה בא קץ לסבלנו".

"לא לימדנו אותך שלא החרב המונחת על צווארנו ממיתה, אלא החטא?"

יעל נשאה עיניה ושמה ליבה לשערו שצמח פרא לראשו ולזקנו שהחל לצמוח. "לך, בני, לבית המדרש, שמח את אביך שיש גבורה יהודית בראשך ולא רק בחרב ידיך. זכור שהבטחת שאם נפשך תישאר לך לשלל תקדיש שעה ללימוד תורה ביום".

"צדקת, אימי".

יוחאי צעד לעבר הדלת ופתחה. לאחר מכן חכך בדעתו וחזר בצעד מהוסס. אימו שלחה לו מבט שואל.

"התלבטתי אם לשתף אותך. מצאתי בבית כמה חפצים מוזרים. חשבתי שחשוב להציג אותם לאבא שייכנס היום לסנהדרין הקטנה שידונו אם הם פריטי הכישוף של איילת". הוא הוציא מכיסו פנס ומכשיר שחור עם לחצנים וסיים במרובע קטן עם כיתובית, חלק למגע.

יעל נרתעה. "כל זה היה בביתנו כל כך הרבה זמן? אנא, צא עם כל הסכנות מפה".

"לא רצית להאמין, אבל הפעם זה יהיה עם הוכחות".

מבטיהם הצטלבו. יוחאי יצא ויעל נזרקה מותשת על המיטה לשעה ארוכה. מה זה כל החפצים המוזרים? האם הצליחה איילת להוליך שולל את כולנו? מדוע עשתה זאת? כמה טוב ששילחה אותה מפה. מי יודע אילו צרות יבואו בעטיים של כישופיה?

<<<<<<<<<<<<<<<





איילת שיחקה עם ילדיה של מרתה בשדה המרוחק כמדי יום ביומו. הפעם הילדים היו כל כך מרותקים לסיפוריה על ציפור הברזל שמטיסה אנשים, שאלותיהם החקרניות לא נתנו לה מרווחי זמן להסביר להם שכבר מאוחר וצריכים להספיק לישון. את שיירי הפת, ארוחת השינה, חיסלו ברעבתנות.

"תראי את הנשר מעלינו. האם ציפור הברזל גדולה יותר? ואיך לא נופלים ממנה?"

איילת נשאה עיניה מעלה והנה נשר גדול כנף ממריא. "הינה. שימו לב ממש כמו הנ..."

היא לא סיימה את המשפט וצעקה נפלטה מפיה. הנשר נהפך לכדור אש ונעלם.

הילדים ראו גם הם את המחזה אבל להפתעתה נשארו שלווים.

"מה זה היה?" שאלה ספק אותם ספק את עצמה.

"הרבה פעמים זה קורה בחורשה הזו".

"למה?"

הילדים משכו בכתפם ולא ידעו להסביר עד שהגדול הצביע על המבנה הנמצא במרחק כמה דונם.

"מה הקשר?"

בינתיים התקרבה שיירת הזאטוטים לביתם. מרתה יצאה לקראתם.

"איך אוכל להודות? תודות לך אני מספיקה לכבס בעוד שני בתים ובמשכורת הדלה להביא טרף לביתי".

"כבר הסברתי לך שאין את צריכה להודות לי. אצלך מצאתי קורת גג".

"אני מקווה שאצליח לשכנע את בעלי שתישארי". מרתה שלחה לעברה עיניים עצובות. "את יודעת כמה הוא קשה". הוא כל כך שקוע באמונות ההבל. ואיילת, הכופרת לדעתו, תביא אסון לביתו.

"אני יודעת מרתה". אמרה איילת בהבנה. "אינך צריכה להסביר לי, לא אישאר פה זמן רב".

"איילת, אתפלל שתחזרי לעתיד". אולי יש משהו של אמת. כבר לא הייתה בטוחה שזו מחלת נפש. אין סימנים של חוסר איזון.

"תודה לך. את היחידה שמאמינה לי, ואין לך מושג כמה זה מחמם את ליבי".

"נכין לשתינו משקה".

"ראיתי קודם נשר שנהפך למאכולת אש".

"בוודאי, ליד עצי הברוש ישנו בית מדרש יהודי. יושב שם איש קדוש עד מאוד שכל עוף שעובר מעליו נשרף".

"ואת רוצה להגיד לי שאת מאמינה בזה?"

"ראיתי זאת בעיניי כמה פעמים". התרגשה מרתה הנוכרית. "הוא יהודי קדוש מאין כמותו. אפילו בעלי, שהוא איכר עובד אלילים ומגושם, מתקין מחדש את השביל המוליך אליו שנסתם מימי הגשמים".

מה שמו?"

"יונתן בן עוזיאל. תלמידו של נשיא ישראל הלל הזקן".

"וזה באמת נובע מקדושתו?"

מרתה פקחה עיניים גדולות. "אינני יודעת, אבל את יהודייה, כך סיפרת לי. היהודים הם מקור החוכמה והקדושה. את כל מעיינות החוכמה בעולם אלוקים הוריד לחכמי היהודים".

"ליוונים גם נפתחו מעיינות חוכמה אדירים. בטח שמעת על פלטון, על סוקרטס ועל אריסטו, אף אחד מהם לא היה יהודי".

"מדוע את מזלזלת בעם שלך? העם היווני היה נבער מדעת עד שעלו לשלטון ואז---" בלעה מרתה את רוקה. כל כך קשה לה להבין את היהודים המשונים שרוצים לברוח מהיותם עם סגולה. "ואז הכריחו את חכמי התורה היהודים לתרגם את הספרים הקדושים ליוונית. השליטים ניכסו לעצמם את מה שרצו וקראו לזה חוכמה יוונית".

"את בטוחה?"

"כל יהודי מירושלים שירד לאתונה התבקש לשאת דברי חוכמה והיו בונים לו קתדרה. חכמי העיר התקבצו סביבו להתבשם מדבריו המאירים שהגיעו מקדושת ירושלים".

"אז למה הם שונאים אותנו?"

"כי אתם ואנו לא כוחות שווים. איפה שנהיה ביחד, תמיד תתבלטו לטובה. אינכם נותנים לנו מקום להתגדר ולהיות טובים מכם".

דפיקה מהוססת נשמעה על הדלת.

מרתה ניגשה לפתוח. זה לא בעלה. הוא לא נוהג לדפוק. היא פתחה אשנב צר. חוץ מאפלה סמיכה לא ראתה דבר. "מי שם?"

"יעל". נשמע קולה העדין של יעל.

"היכנסי".

יעל נכנסה, מנסה להרגיל עיניה לאור המרצד של נר השמן. "העוד איילת אצלך?"

"ודאי".

איילת קמה ממושבה. היא התפלאה מדוע היה חשוב ליעל לראותה מאוחר בלילה. "יעל, קרה משהו?"

"לא, בעצם באתי לבקש סליחה בשמי ובשם יוחאי".

"סליחה? על מה? נהגתם עימי לפנים משורת הדין. עשיתם הכול שארגיש נוח".

"קשה לי קצת לומר". יעל התקשתה להסביר את עצמה.

"הרגישי נוח בביתי". ביקשה מרתה.

יעל התיישבה והניחה תרמיל קטן על ברכיה. היא הביטה כה וכה מתקשה לדבר.

איילת חשה שאינה מסוגלת לראות את יעל במצב מביך שכזה. "יעל, את היית נהדרת. לא היית צריכה לטרוח לבקש סליחה על שהוצאת אותי מביתך. הבנתי שלא היה לך קל, ואת רואה שאני בביתה של מרתה שדואגת למחסורי. אף יוספה מגיעה לעיתים לבקרני".

"באתי בעניין אחר לגמרי". ביטלה יעל את דבריה. "אנא סלחי לי גם אם זה יהיה קשה".

איילת הביטה במרתה וביעל חליפות. הן הסתקרנו עד קצה גבול היכולת.

"בטח חיפשת את חפצייך האישיים שנשארו אצלנו". ובתנועה אחת פתחה יעל את התרמיל הקטן ושפכה את תחולתו על השולחן.

"מה זה?" נבהלה מרתה וצעדה שתי פסיעות אחורה.

איילת הביטה בהפתעה על הפנס, המכשיר הנייד וכרטיס האשראי. היא פערה פיה בתימהון ופחד נורא זעק מאיבריה. הם נעלמו לה באופן מסתורי. מישהו חיטט לה ושמר אותם לעצמו. כעת כל אלה יביאו עליה אסון.

"יוחאי מצא את כל אלה וקבע שהם כישוף". בכתה יעל. "הוא לקח הכול לבית מדרשו של אביו כדי להכניסם לדיון מיוחד אצל חברי הסנהדרין הקטנה. באותו יום התהלכתי רועשת כולי וכועסת עלייך, איך התהלכת איתנו בתמימות לכאורה ולמעשה עסקת בכשפים".

"אלו לא כשפים, אני נשבעת". צעקה איילת. "אלו חפציי מהעתיד".

מרתה חיבקה את איילת. "היא צודקת. אלו דבריה מהעתיד. את ואני נעזור לה לברוח לעיר מקלט. אסור שידונו אותה לסקילה". מרתה הנוכרייה בלבלה מושגים מחוסר ידע.

יעל, שדמעותיה עדיין על לחייה, חייכה פתאום חיוך אוהב. "חלילה לכן לחשוב כך. באתי לבשר בשורות טובות".

מרתה ואיילת פערו עיניהן בתימהון ודפיקות ליבן חזרו לסדרן.

"תלמידי חכמים מופלגים בחוכמה יושבים בסנהדרין. חייבים הם לדעת כישוף, הם בדקו היטב. לאחר שעה ארוכה מסרו לאבא שאין פה שום כישוף אלא חוכמת הטבע בלבד". יעל חייכה לאיילת בהערצה.

מרתה פסעה לעבר יעל. "ישמעו אוזנייך מה שפיך מספר. זו חוכמת הטבע, האם יש לך עוד ספק שהיא מהעתיד?"

יעל מצמצה בעיניה כדי להבין. "יכול להיות שיש מקום בעולם שהגיעו לחוכמות אלו. כתוב שפתח ה' את אוצרות החוכמה לזמן קצר ונעלמו מאז".

"את סולחת שחשדנו בך?" שאלה יעל בתחינה.

"אסלח לך רק אם תיתני אמון שאני מהעתיד".

"לו יהי כן, ומה ייתן לך העניין?"

"יהיה לי קל יותר".

"תאמרי לי, איילת יקירתי", יעל שילבה ידיה והביטה עליה מבודחת. "האם בעתיד שלך חוט השני חזר להפוך ללבן ביום הכיפורים? האם חזרו כל הניסים לבית המקדש? האם לחם הפנים טרי תמיד? האם עדיין מקריבים אשם ודאי ותלוי, ואולי כבר ביטלו את צום תשעה באב? אנא עני לי".

"אינך מאמינה אלא מתלוצצת עימי".

"אם תיתני לי תשובות הגיוניות, אולי אאמין".

"בשנה שבה נולדתי כבר אלפיים שנה אין בית מקדש".

"חזרי מדברייך". הזדעזעה יעל ופסעה שלושה צעדים אחורנית. "הדברים שאמרת קשים כשאול".

"זאת האמת, יעל היקרה. אין בית מקדש ואין קורבנות; אין עבודת כוהנים ואין שירת לוויים; אבל עם ישראל חי וקיים".

"ארור הרגע הזה. אוי לי שהאזנתי לנבואתך". יעל הביטה בפנים מיוסרים ופתאום שמה לב למה שהיה מונח בפתח מאז הגיעה. פסלונים בגדלים שונים הפונים לחצר. אסתלק לי מהר מכל הטומאה. אצטרך להירגע. "הלוואי שלא הייתי שומעת אותך".

יעל נפרדה מייד והלכה. אחריה נכנס בעלה של מרתה בצעד מגושם, שיכור.
0 תגובות
תעתועי הזמן פרק י"ז
פרק יז

מרתה הייתה ידידת אמת. כשהתוודעה למצבה החדש של ידידתה איילת, הציעה לה לגור בביתה תמורת העסקתה בטיפול בילדיה ובניקיון ביתה. כשסיפרה זאת ליעל שגרה במרחק של שעה הליכה, הגיבה באיפוק.

"אינך נותנת לי את ברכתך?" תמהה איילת.

"כעת, כשאני בטוחה שאת מזרע היהודים, לא אתן לך את ברכתי".

"קודם דחית את הרעיון לעזור ליוליאנה בארמון וכעת את לא מרוצה מהידידות שלי עם מרתה. ואולי היית שמחה אם הייתי מוכרת את עצמי לשפחה, העיקר שתהיה יראת שמיים". התיזה ברוגז.

"כשהייתי בספק לגבי יהדותך נתתי לך את ברכת הדרך. רציתי שתצליחי. אבל מן השמיים נשאו אותך רגלייך דווקא לכפר הארבלי הרחוק.

"זו הייתה טעות לשהות בביתו של הרומאי מריוס. כנראה שאין את לומדת מניסיונם של אחרים. לכן נתנו לך להתנסות בעצמך ולחוות את אורח חייהם. אבל אצל מרתה את עוברת מהפח אל הפחת. הכנסתי אותך לביתי ברצון ואהבה עד שנתקלתי בקושי כלכלי. נפרדתי ממך בכאב לב. וכי נראה לך שאני שונאת אותך ורוצה שיהיה לך רע?"

"אבל נראה שאת מעדיפה את האפשרות שהזכרתי".

"חס ושלום, אסור על פי תורתנו הקדושה שבת ישראל תמכור את עצמה לשפחה. אחרי שאני יודעת בבירור שאת יהודייה איני יכולה לתת לך את ברכתי. בת ישראל היא בת מלכים ויקרה עד מאוד בעיני ה'".

"מעולם לא נמכרה יהודייה לשפחה? פגשתי כמה עבדים ושפחות". הצטמררה איילת כשנזכרה בעבד האומלל.

"זה רק במקרה שאביה נאלץ למוכר, וגם אז התורה חסה על כבודה והיא משתחררת ברגע שהתבגרה, בגיל 12 לערך. מקרה אחר הוא כשיהודי נאלץ להימכר לעבד והוא משתחרר אחרי שש שנים. משפחתו משוחררת כי היא לא נמכרת לעולם".

"אז מה לא בסדר אצל מרתה?"

"מרתה היא לא מבני עמנו אף על פי שהיא הגונה וישרה. ואין זה נאה שתשמשי כמשרתת. צריך להיות ההפך. הן משרתות בביתנו. לא מקובל שבן העם הנבחר יהיה עבד של הגוי. אבל לא זו הבעיה. אין פרנסה המביישת את בעליה. עדיף להיות מועסקת בזה העיקר לא להצטרך לבריות".

"אם כך מה הבעיה?"

"את באמת לא יודעת? הכול שם טרף. בשר וחלב. שלא לדבר על דבר אחר שנאכל שם. וכל הבית הוא בית גילולים. הכול טמא למהדרין. אילו היית בתי הייתי שומרת עלייך בשלשלות של ברזל. בבקשה איילת, תחזרי".

"מרתה טובה אליי והיא מעריצה את היהדות. לפעמים נראה לי שהיא יותר יהודייה ממני".

"אל תלכי שולל אחרי מראה עיניים. יש גם גויות טובות לב ונעימות. כל היהודים שהתבוללו דיברו כמוך. תמיד זה מתחיל בקשר נוטף דבש ובשיחות נעימות. לאחר מכן נכנס ללב הספק וקול חדש מנקר במוחך: בעצם במה אנו עם סגולה יותר מהם? ואז קל מאוד ללמוד ממעשיהם.

"ובסופו של דבר את מגלה שניתקת את החוליה של שרשרת הדורות, כי משם את ומשפחתך לעתיד כבר לא תהיו יהודים. ואת כל כך מתעקשת להיקרא יהודייה ונעלבת כשמטילים בך ספק".

"היהדות שלי אינה מוטלת בספק. מה שאת טוענת הוא תעודת עניות ליהדות. אם ידידה טובה נותנת לי קורת גג, זה אומר שאיבדתי את שיקול דעתי? את הופכת את היהדות למשהו כל כך חלש ושביר".

"היהדות תמיד תישאר חזקה. הדעות והמסקנות שלך הן תעודת עניות לנפש האדם. הנפש חלשה ושבירה ועלינו לא להביא אותה למצב כזה".

"אני יהודייה בדיוק כמוך".

"במה את יהודייה?"

איילת שתקה. אין לה מה לענות. האמת שלא נוח לה לראות את אתוס, בעלה של מרתה, עובד אלילים ומטפח את פסליו הרבים. היא קצת חוששת כשהוא משתכר. היא חשה זרה מאוד למקום. נקודת האור היא השיחות הרבות עם מרתה והטיפול בילדיה המתוקים. ובמה תוכל לבטא את יהדותה? אוף. יעל יודעת לגעת בנקודות רגישות. היא תימנע מאכילת בשר וחלב. לפחות תוכיח שהיא יהודייה במשהו. כמה ירדתי בשמירת ההלכות שלמדתי אצל יעל. אני עוד אוכיח ליעל שהיא טועה בקשר אליי.

<<<<<<<<<<<

"יוחאי, עד מתי תסתתר? עד מתי תכניס עצמך למקום סכנה?" התחננה יעל כשראתה אותו.

"אימא אל תדאגי. כרגע אין לנו מערכות קשות. פה ושם מתכננים מארבים כדי לחבל בכל מיני ביצורים שנבנו להגן על המושלים החמסנים".

"אינך מבין שחיינו אינם חיים? מעת לעת משאיר אתה אותי בדאגה מטורפת. אתה מגיע פעם כשהלבנה במלואה ופעם בהולדתה", אמרה יעל במצוקה, "ואינך שם ליבך שאין שנתי שינה. בחלומותיי הטרופים נאבק אתה במלתעות שיניהן החדות של החיות האיומות שפוקדות את לילותיי".

"אימי היקרה, יש לי מטרה קדושה. אנו נלחמים בעד אדמת ארצנו שלא תהיה מרמס לזרים. כמה פעמים אצטרך לחזור על כך?"

"האם גבורת ידכם השיבה לנו את ארצנו?"

"אימא, אם היו מצטרפים אלינו כל יושבי הארץ במלחמתנו, היה בא קץ לסבלנו".

"לא לימדנו אותך שלא החרב המונחת על צווארנו ממיתה, אלא החטא?"

יעל נשאה עיניה ושמה ליבה לשערו שצמח פרא לראשו ולזקנו שהחל לצמוח. "לך, בני, לבית המדרש, שמח את אביך שיש גבורה יהודית בראשך ולא רק בחרב ידיך. זכור שהבטחת שאם נפשך תישאר לך לשלל תקדיש שעה ללימוד תורה ביום".

"צדקת, אימי".

יוחאי צעד לעבר הדלת ופתחה. לאחר מכן חכך בדעתו וחזר בצעד מהוסס. אימו שלחה לו מבט שואל.

"התלבטתי אם לשתף אותך. מצאתי בבית כמה חפצים מוזרים. חשבתי שחשוב להציג אותם לאבא שייכנס היום לסנהדרין הקטנה שידונו אם הם פריטי הכישוף של איילת". הוא הוציא מכיסו פנס ומכשיר שחור עם לחצנים וסיים במרובע קטן עם כיתובית, חלק למגע.

יעל נרתעה. "כל זה היה בביתנו כל כך הרבה זמן? אנא, צא עם כל הסכנות מפה".

"לא רצית להאמין, אבל הפעם זה יהיה עם הוכחות".

מבטיהם הצטלבו. יוחאי יצא ויעל נזרקה מותשת על המיטה לשעה ארוכה. מה זה כל החפצים המוזרים? האם הצליחה איילת להוליך שולל את כולנו? מדוע עשתה זאת? כמה טוב ששילחה אותה מפה. מי יודע אילו צרות יבואו בעטיים של כישופיה?

<<<<<<<<<<<<<<<





איילת שיחקה עם ילדיה של מרתה בשדה המרוחק כמדי יום ביומו. הפעם הילדים היו כל כך מרותקים לסיפוריה על ציפור הברזל שמטיסה אנשים, שאלותיהם החקרניות לא נתנו לה מרווחי זמן להסביר להם שכבר מאוחר וצריכים להספיק לישון. את שיירי הפת, ארוחת השינה, חיסלו ברעבתנות.

"תראי את הנשר מעלינו. האם ציפור הברזל גדולה יותר? ואיך לא נופלים ממנה?"

איילת נשאה עיניה מעלה והנה נשר גדול כנף ממריא. "הינה. שימו לב ממש כמו הנ..."

היא לא סיימה את המשפט וצעקה נפלטה מפיה. הנשר נהפך לכדור אש ונעלם.

הילדים ראו גם הם את המחזה אבל להפתעתה נשארו שלווים.

"מה זה היה?" שאלה ספק אותם ספק את עצמה.

"הרבה פעמים זה קורה בחורשה הזו".

"למה?"

הילדים משכו בכתפם ולא ידעו להסביר עד שהגדול הצביע על המבנה הנמצא במרחק כמה דונם.

"מה הקשר?"

בינתיים התקרבה שיירת הזאטוטים לביתם. מרתה יצאה לקראתם.

"איך אוכל להודות? תודות לך אני מספיקה לכבס בעוד שני בתים ובמשכורת הדלה להביא טרף לביתי".

"כבר הסברתי לך שאין את צריכה להודות לי. אצלך מצאתי קורת גג".

"אני מקווה שאצליח לשכנע את בעלי שתישארי". מרתה שלחה לעברה עיניים עצובות. "את יודעת כמה הוא קשה". הוא כל כך שקוע באמונות ההבל. ואיילת, הכופרת לדעתו, תביא אסון לביתו.

"אני יודעת מרתה". אמרה איילת בהבנה. "אינך צריכה להסביר לי, לא אישאר פה זמן רב".

"איילת, אתפלל שתחזרי לעתיד". אולי יש משהו של אמת. כבר לא הייתה בטוחה שזו מחלת נפש. אין סימנים של חוסר איזון.

"תודה לך. את היחידה שמאמינה לי, ואין לך מושג כמה זה מחמם את ליבי".

"נכין לשתינו משקה".

"ראיתי קודם נשר שנהפך למאכולת אש".

"בוודאי, ליד עצי הברוש ישנו בית מדרש יהודי. יושב שם איש קדוש עד מאוד שכל עוף שעובר מעליו נשרף".

"ואת רוצה להגיד לי שאת מאמינה בזה?"

"ראיתי זאת בעיניי כמה פעמים". התרגשה מרתה הנוכרית. "הוא יהודי קדוש מאין כמותו. אפילו בעלי, שהוא איכר עובד אלילים ומגושם, מתקין מחדש את השביל המוליך אליו שנסתם מימי הגשמים".

מה שמו?"

"יונתן בן עוזיאל. תלמידו של נשיא ישראל הלל הזקן".

"וזה באמת נובע מקדושתו?"

מרתה פקחה עיניים גדולות. "אינני יודעת, אבל את יהודייה, כך סיפרת לי. היהודים הם מקור החוכמה והקדושה. את כל מעיינות החוכמה בעולם אלוקים הוריד לחכמי היהודים".

"ליוונים גם נפתחו מעיינות חוכמה אדירים. בטח שמעת על פלטון, על סוקרטס ועל אריסטו, אף אחד מהם לא היה יהודי".

"מדוע את מזלזלת בעם שלך? העם היווני היה נבער מדעת עד שעלו לשלטון ואז---" בלעה מרתה את רוקה. כל כך קשה לה להבין את היהודים המשונים שרוצים לברוח מהיותם עם סגולה. "ואז הכריחו את חכמי התורה היהודים לתרגם את הספרים הקדושים ליוונית. השליטים ניכסו לעצמם את מה שרצו וקראו לזה חוכמה יוונית".

"את בטוחה?"

"כל יהודי מירושלים שירד לאתונה התבקש לשאת דברי חוכמה והיו בונים לו קתדרה. חכמי העיר התקבצו סביבו להתבשם מדבריו המאירים שהגיעו מקדושת ירושלים".

"אז למה הם שונאים אותנו?"

"כי אתם ואנו לא כוחות שווים. איפה שנהיה ביחד, תמיד תתבלטו לטובה. אינכם נותנים לנו מקום להתגדר ולהיות טובים מכם".

דפיקה מהוססת נשמעה על הדלת.

מרתה ניגשה לפתוח. זה לא בעלה. הוא לא נוהג לדפוק. היא פתחה אשנב צר. חוץ מאפלה סמיכה לא ראתה דבר. "מי שם?"

"יעל". נשמע קולה העדין של יעל.

"היכנסי".

יעל נכנסה, מנסה להרגיל עיניה לאור המרצד של נר השמן. "העוד איילת אצלך?"

"ודאי".

איילת קמה ממושבה. היא התפלאה מדוע היה חשוב ליעל לראותה מאוחר בלילה. "יעל, קרה משהו?"

"לא, בעצם באתי לבקש סליחה בשמי ובשם יוחאי".

"סליחה? על מה? נהגתם עימי לפנים משורת הדין. עשיתם הכול שארגיש נוח".

"קשה לי קצת לומר". יעל התקשתה להסביר את עצמה.

"הרגישי נוח בביתי". ביקשה מרתה.

יעל התיישבה והניחה תרמיל קטן על ברכיה. היא הביטה כה וכה מתקשה לדבר.

איילת חשה שאינה מסוגלת לראות את יעל במצב מביך שכזה. "יעל, את היית נהדרת. לא היית צריכה לטרוח לבקש סליחה על שהוצאת אותי מביתך. הבנתי שלא היה לך קל, ואת רואה שאני בביתה של מרתה שדואגת למחסורי. אף יוספה מגיעה לעיתים לבקרני".

"באתי בעניין אחר לגמרי". ביטלה יעל את דבריה. "אנא סלחי לי גם אם זה יהיה קשה".

איילת הביטה במרתה וביעל חליפות. הן הסתקרנו עד קצה גבול היכולת.

"בטח חיפשת את חפצייך האישיים שנשארו אצלנו". ובתנועה אחת פתחה יעל את התרמיל הקטן ושפכה את תחולתו על השולחן.

"מה זה?" נבהלה מרתה וצעדה שתי פסיעות אחורה.

איילת הביטה בהפתעה על הפנס, המכשיר הנייד וכרטיס האשראי. היא פערה פיה בתימהון ופחד נורא זעק מאיבריה. הם נעלמו לה באופן מסתורי. מישהו חיטט לה ושמר אותם לעצמו. כעת כל אלה יביאו עליה אסון.

"יוחאי מצא את כל אלה וקבע שהם כישוף". בכתה יעל. "הוא לקח הכול לבית מדרשו של אביו כדי להכניסם לדיון מיוחד אצל חברי הסנהדרין הקטנה. באותו יום התהלכתי רועשת כולי וכועסת עלייך, איך התהלכת איתנו בתמימות לכאורה ולמעשה עסקת בכשפים".

"אלו לא כשפים, אני נשבעת". צעקה איילת. "אלו חפציי מהעתיד".

מרתה חיבקה את איילת. "היא צודקת. אלו דבריה מהעתיד. את ואני נעזור לה לברוח לעיר מקלט. אסור שידונו אותה לסקילה". מרתה הנוכרייה בלבלה מושגים מחוסר ידע.

יעל, שדמעותיה עדיין על לחייה, חייכה פתאום חיוך אוהב. "חלילה לכן לחשוב כך. באתי לבשר בשורות טובות".

מרתה ואיילת פערו עיניהן בתימהון ודפיקות ליבן חזרו לסדרן.

"תלמידי חכמים מופלגים בחוכמה יושבים בסנהדרין. חייבים הם לדעת כישוף, הם בדקו היטב. לאחר שעה ארוכה מסרו לאבא שאין פה שום כישוף אלא חוכמת הטבע בלבד". יעל חייכה לאיילת בהערצה.

מרתה פסעה לעבר יעל. "ישמעו אוזנייך מה שפיך מספר. זו חוכמת הטבע, האם יש לך עוד ספק שהיא מהעתיד?"

יעל מצמצה בעיניה כדי להבין. "יכול להיות שיש מקום בעולם שהגיעו לחוכמות אלו. כתוב שפתח ה' את אוצרות החוכמה לזמן קצר ונעלמו מאז".

"את סולחת שחשדנו בך?" שאלה יעל בתחינה.

"אסלח לך רק אם תיתני אמון שאני מהעתיד".

"לו יהי כן, ומה ייתן לך העניין?"

"יהיה לי קל יותר".

"תאמרי לי, איילת יקירתי", יעל שילבה ידיה והביטה עליה מבודחת. "האם בעתיד שלך חוט השני חזר להפוך ללבן ביום הכיפורים? האם חזרו כל הניסים לבית המקדש? האם לחם הפנים טרי תמיד? האם עדיין מקריבים אשם ודאי ותלוי, ואולי כבר ביטלו את צום תשעה באב? אנא עני לי".

"אינך מאמינה אלא מתלוצצת עימי".

"אם תיתני לי תשובות הגיוניות, אולי אאמין".

"בשנה שבה נולדתי כבר אלפיים שנה אין בית מקדש".

"חזרי מדברייך". הזדעזעה יעל ופסעה שלושה צעדים אחורנית. "הדברים שאמרת קשים כשאול".

"זאת האמת, יעל היקרה. אין בית מקדש ואין קורבנות; אין עבודת כוהנים ואין שירת לוויים; אבל עם ישראל חי וקיים".

"ארור הרגע הזה. אוי לי שהאזנתי לנבואתך". יעל הביטה בפנים מיוסרים ופתאום שמה לב למה שהיה מונח בפתח מאז הגיעה. פסלונים בגדלים שונים הפונים לחצר. אסתלק לי מהר מכל הטומאה. אצטרך להירגע. "הלוואי שלא הייתי שומעת אותך".

יעל נפרדה מייד והלכה. אחריה נכנס בעלה של מרתה בצעד מגושם, שיכור.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה