הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בהשראת- שעתו העצובה של השעון..
https://www.prog.co.il/articles/שעתו-העצובה-של-השעון.124/
5:30 לפנות בוקר.
ראיסה סובבה את הגלגלת השעון עד כלות כוחותיה.
זהו.
השעון מוטען ל24 השעות הבאות.
וכך היא ידעה בוודאות כי יום חדש החל.
כך התחילו כל ימיו של השעון עוד ב1928 בהיותו על אדמת מזרח גרמניה, הרבה לפני "ששוחרר" בידי גנרל פטרוב קזחסטני בשרות הצבא האדום ב45.
וכך התחילו כל ימיה החדגוניים של ראיסה הגננת.
יום חדש הוא תור חדש, ללחם בלורוסקי טרי האפוי ממחמצת כהה.
יום חדש הוא בקבוק חדש של קיפיר, יוגורט הבית הרוסי.
אם תצא עד 5:35 מביתה יש סיכוי לתפוס מקום טוב בתור ואז גם תספיק להגיע לראשו ועדיין תישאר הסחורה בחנות.
ממש שלוש ציפורים בבת אחת, הרשתה לעצמה ראיסה גניבה של חצי חיוך כשתארה לעצמה שאחרי הכל היא תספיק לתפוס את הטראמביי (רכבת קלה) של השעה6:30 ולהגיע עד לשעה 8:00 לקצה השני של קייב ולהתייצב בזמן בגן.
לבת של גנרל זה עניין של מה בכך להתארגן בחמש דקות גם אם ההתארגנות כוללת מערכת מסועפת של בגדים, מספר זוגות של גרבי צמר, ערדליים, כפפות וכובע פרווה רוסי רחב אוזניים.
בידה האחת ראיסה תופסת את עיתון ה"פראבדה" של אתמול, לעיטוף הלחם ובידה השניה את שקית "אבויוסקה" הנצחית, העשויה חוטי פשתן רחבים, בלעדי שקית זאת לא יוצא אזרח סובייטי נורמלי מהבית.
מי יודע, אולי יתקל בדרכו לעבודה באיזה תור, אזי יצטרך לשקית מתקפלת זו.
5:36 ראיסה מדשדשת על גבי הבוץ הרטוב שהיה אך לפני שבועיים שלג צחור, אין לאן למהר היא היום ברת מזל מספר 57 בתור לכניסה למכולת.
5:37 זה הזמן השנוא ביותר על ראיסה. באין "ראבוטה" המחשבות משתלטות עליה בלא רצונה.
מאז ומתמיד פחדה מהבוקר.
6:00 הוא היה תמיד מתחיל כמסדר צבאי בפתיחה רועמת של דלת החדר בידי אביה הגנרל פטרוב הקאזחסטני וצעקה אחת קצרה ורועמת:
"פאדיוםםםם"!! (קימה- רוסית)
לא משנה עד כמה היה מתוק החלום.
לא חשוב כמה מעלות מתחת לאפס היה מזג האוויר
לא מעניין איזה מבחן מאיים היה באותו היום על שירתו של פושקין.
ראיסה ואחיה הקטן ג'ורג' זינקו באחת ממיטותיהם.
אביהם הביט בשעונו (זה ש"קיבל" בעת "שחרור" בודפשט) מיצמץ בעיניו והחל לספור 120! 119, 118, 117..
120 שניות גורליות אלו היו מיועדות לסידור המצעים והשמיכה בצורה גאומטרית, הורדת הפיג'מה ולבישת הבגדים.
רק שהפיג'מה כללה 12 כפתורים א סימטריים שלא תמיד צהלו להיפרד מהלולאות, ואילו הבגדים כללו גרביונים (כן, כן זה סיוט שבנים עולי ברית המועצות לא יודו עליו לעולם, אך בשל הקור גם הבנים הוכרחו ללבוש גרביוני כותנה, ללא חוט אחד של לייקרה)
גרביונים אלו היה צריך למשוך בכל הכוח כלפי מעלה כשהם משום מה ממש לא שיתפו פעולה.
ראיסה זוכרת בברור את אותו הבוקר האומלל בו ג'ורג' הספיק ב17 שניות לגרוב את הגרביונים, אך מרוב להיטות נשמע קול מחריד ו... גרב שמאל פשוט נקרעה !
בפרץ של נדבת לב הצמידה ראיסה את שני חלקי הגרביון בעזרת סיכה עם פרצופו של לנין אותה קיבלה כאות לסיום כיתה א בהצטיינות.
הם קיוו בכל ליבם כי הבליטה בצורת סיכה תצליח לחמוק מעינו הביקורתית של הגנרל.
אם היו עוברים את מבחן 120 השניות בכבוד הורשו לצעוד בסך לעבר הסלון.
שם בתאום מדויק היה מתעורר הרדיו לכל מצהלותיו של צייקובסקי בביצוע התזמורת הסימפונית של לנינגרד.
ראיסה תמיד קיוותה כי יתמזל מזלה והיום תתנגן היצירה המרעידה "חורף" מתוך 4 עונות של ויוואלדי היא היתה קצרה משמעותית מזו של צייקובסקי ומשך התעמלות הבוקר שלהם התקצרה באותו בוקר חורפי נהדר.
אך הרדיו כרת ברית עם המוזיקאי הסובייטי ואיכזב את ראיסה בכל יום מחדש.
6:15 כפיפות הבטן האחרונות נעשו קשות יותר ויותר בעיקר בגלל ריח דייסת הסולת המתוקה שעלתה מהמטבח.
אימה של ראיסה אישה קטנה, עם קול עדין ושקט, דוק של עצב תמידי בעיניה. לא יכולה היתה לעודד את ילדיה אף לא בחיוך קטן. את חיוכיה האחרונים השאירה הרחק בילדותה הרחוקה עליה אסר הגנרל לדבר.
ראיסה וג'ורג' ידעו במעומעם כי אימם באה ממשפחה של בוגדי מהפכה ורק אביהם הגיבור הציל את אמא וצרף אותה למפלגה האדירה.
את אהבתה השקטה הייתה מביעה בעוד כף חמאה או דבש אותם הכניסה בגניבה לתוך הדייסה תחת עינו הפקוחה של בעלה.
"אאאוך,"
"עוד הרבה זמן תעמדי כאן ותיאנחי כמו זקנה?" קרעה הצעקה את ראיסה מפיסת נוסטלגיה זו והצניחה אתה בפאתי חנות סובייטית רייקת המדפים.
וכבר היא נדחפת על יד ההמון אל תוככי החנות.
לחם בלורוסקי ביד ימין. 2 שניות
עיטוף הלחם בפראבדה של אתמול, 6 שניות (הייתה תמונה של סטלין ,לא רצתה שתקרע)
בקבוק קפיר, פראבדה טרייה ו...
שוב עומדים בתור.....
מצ"ב עמוד מתוך אלבומה האישי של ראיסה, צבעי אקוורל, ידני (ציור שלי)
פרס "יוצר האשכולות הגדול ביותר לשנת תשפ"ה" בקהילת כתיבה בפרוג מוענק ל... 
