עזרה רעיון ליציאה היום

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
בוקר טוב לכולם

אני מחפשת רעיון ליציאה עם ילדים היום....
לא חייב מקום ממוזג

אפשר אפילו שמורת טבע במרכז...

משהו שיהיה מעניין ונחמד ויעביר לנו כמה שעות טובות :)

תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אם אתם בירושלים, אז יש בעיר דוד את עמק המלך.
המקום חינם לגמרי, כולל שאטלים ממתחם התחנה הראשונה.
יש שם סדנת יצירת חליל, אפיית פיתות, הצגה מקראית מצחיקה, רכיבה על גמלון, רכיבה בחשמלית עד למעין השילוח ועוד כמה דברים נחמדים שאני לא זוכרת :)
הייתי שנה שעברה היה מקסים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נשמע מממש נחמד

ידוע לך שעו פתיחה וכו??
 
  • הוסף לסימניות
  • #4

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    9
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף

    אשכולות דומים

  • 180
    • ח
    דרוש מידע רעיון ליציאה זוגית באזור המרכז
  • חנה תהילה //
    • מחפשת רעיון ליציאה זוגית באזור המרכז
    עם רכב, כמה שעות בבבוקר
    משהו עם טבע / נוף /רצועת חוף
    ועדיף שיהיה מסעדה טובה באזור

    חשבתי על חוף פלמחים מה עוד יש באזור?
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    cherry c
    יש מסלול ממש שם שנקרא שפך נחל שורק, מסלול של שעה אבל הליכה קצת למיטיבי לכת כי זה ללכת על חול רך...
  • 42
    • M
    בקשה מאמר מהרב גלינסקי לט' באב
  • MELY❤️ //
    • מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

    לפני שנה,

    בערב תשעה באב אחר הצהריים -

    כתבתי את רחשי לבי.



    כשסיימתי לכתוב -

    החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

    וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

    אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

    ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



    ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

    (עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

    והפעם, קצת מוקדם יותר,

    בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

    ובתקווה גדולה עוד יותר -

    שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



    המלצה אישית:

    תדפיסו את הדברים,

    שיהיה לכם לתשעה באב.

    ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

    ותנו גם לאחרים.



    בבקשה:



    ---

    את השורות הבאות -

    לא תמיד אפשר לכתוב...

    ולכן הן נכתבות כעת,

    כמה שעות לפני תשעה באב!



    [אינני יודע מתי תקרא את זה

    לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

    בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

    זה לגמרי רלוונטי]



    אנחנו חיים בדור –

    שבו לכל בעיה יש פתרון!

    ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



    - סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

    - הילד נמוך מדי? יש פתרון!

    - מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

    - קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

    - לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



    רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

    התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

    רוצים להתגרש? נעזור לכם!

    רוצים ילדים? נעזור לכם!

    רוצה הפסקה? נעזור לכם!



    - יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

    גם לזה יש פתרון!

    - כל הפתרונות לא עזרו לך?

    ובכן, גם לזה יש פתרון!...



    ואם עדיין היו דברים,

    שלא נמצאו להם פתרונות -

    כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



    ---

    כן!

    גם המכון הזה,

    שממנו נשלח המסר הנוכחי –

    נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



    ולא, אין כל תלונה חלילה.

    אדרבה, תודה לה'!

    שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



    אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

    שבהם צריך לומר את האמת!!

    ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



    ומה האמת? –

    שכל הפתרונות הללו

    אינם אלא פתרון מלאכותי

    לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



    והכאב הוא –

    שאין לנו בית!!

    יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

    ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



    יהודי,

    - לא משנה מה יש לו וכמה,

    - לא משנה כמה הוא מצליח,

    - לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

    הוא תמיד ירגיש בודד!



    כי לפני אלפיים שנה,

    הבית שלנו נהרס,

    ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

    פשוט אין.



    זה לא באמת משנה -

    אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

    או בדור ה-2025 פלוס!...

    זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

    אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



    בפנים – זה אותו יהודי בודד!

    מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

    והבדידות הזאת –

    כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

    כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



    אז נכון –

    יש לנו המון גלידות וארטיקים,

    אטרקציות מכל הסוגים,

    ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

    אז מה?!

    אבל אין לנו בית!



    יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

    שמסייעים ליתומים ואלמנות,

    ולהבדיל, לחולים סופניים.



    הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

    עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

    וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

    אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

    הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

    ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

    ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



    גם את הכאב שלנו –

    אף אחד לא יכול לקחת!

    זה נהדר, שיש הרבה חוויות

    זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

    זה מרגש, שיש הרבה שפע

    אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



    ---

    אז יש פעם אחת בשנה –

    שבה אנחנו מקבלים רשות,

    להניח את הכאב הזה על השולחן

    ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

    כפי שהוא באמת!!



    הזמן הזה, הוא תשעה באב.



    כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

    אל תאכל ארטיק!

    אל תלך לים!

    אל תשמע מוזיקה!

    למה? כדי להתעלל בנו?!

    חלילה.



    משום שכואב לך!!!

    אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

    אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

    ואל תברח מעצמך אל הים!

    אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



    וכשמגיע תשעה באב –

    אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

    ומוותרים גם על הרוחניות!!

    אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

    אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

    ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

    לא!



    תסתכל לעצמך בעיניים

    ותאמר את האמת:

    אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

    אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

    אין לי טעם אמתי בחיים!

    הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

    בפנים בפנים – פשוט מר לי!



    זאת האמת!

    לא תמיד נעים לראות אותה,

    ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

    כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

    אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

    אבל, פעם אחת בשנה –

    מותר לנו!

    מותר לנו לבכות! מותר!!



    ---

    אז אם תשעה באב,

    היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

    אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

    כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

    ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

    זהו שלא!



    לא צריך להמציא שום כאב -

    ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

    הכאב קיים, ובענק.

    ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

    כפי שהוא, בגודל טבעי!

    ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



    וזו המתנה הכי גדולה

    שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

    האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

    שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

    להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

    ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



    כן.

    כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

    הוא מגלה פתאום לידו,

    עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

    זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

    הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

    ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

    אנחנו כבר לא לבד!



    אה, לא לבד?!

    זה כבר סיפור אחר!!

    מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

    כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

    אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



    כל המתאבל על ירושלים

    זוכה ורואה בשמחתה!
    • תודה
    Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א.ר.ז.
    א.ר.ז.
    יישר כח. בשם אומרו: [גלינסקי זה שבט...]
  • 51
    • י
    דרוש מידע גננות בגיל הרך? מזדהות עם המאמר הזה?
  • יודעלה //
    • לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
    כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

    1837.

    פרידריך פרבל     מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
    בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
    בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
    גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
    בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
    הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

    פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
    הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

    איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
    אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


    כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
    יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

    על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

    הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

    אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

    אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

    הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

    האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

    בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

    זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
    קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

    אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

    הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

    כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

    כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

    יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

    המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

    בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

    אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

    כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
    0 תגובות
  • 7 8 9
    • נעול
    9K
    • הספרן
    התייעצות למה אין ישיבה לגרושים? רעיון מטלטל
  • הספרן //
    • הרב @פנחס ע כתב כאן פוסט מטלטל עם רעיון מהפכני. וביקש לפרסם מעל כל במה. פרוג זו הבמה מספר 1 של הציבור החרדי. ולכן מתפרסם כאן. חשוב שתביעו דעתכם ושתפו ברעיונות לתופעה הכאובה. מה הפתרון, האם מה שהוא כתב בפוסט ישים, האם אתם מכירים ישיבות ייעודיות לגרושים וכו' וכו'.

    "בדפים הבאים נדון על בעיה שמשום מה מושתקת, ושמא בכוונה... וכפי שנבאר אי"ה בהמשך. מה שבעיה זו מושתקת ודאי אין זה בגלל שבעיה זו אינה משמעותית. אדרבה, רבים חללים הפילה. אמנם לא נעים להיות זה שמציף את הנושא, ובכל אופן חייבים שמישהו ירים את הכפפה.
    נשתדל ככל האפשר שלא ללכת סחור סחור ולתמצת במילים, יודגש מראש כי את הבעיה אנחנו נציג ככל יכולתנו, וגם נציע פתרון. אמנם הדברים, הבעיה וכל שכן הפתרון אינם "תורה מסיני" ונשמח לקבל הערות והארות.
    ובכן, לא אחד ולא שנים נחשפו למצב דורנו בו פעמים רבות, רבות מדי, הנישואין עולים על שרטון.
    אין כאן המקום ואין זה הנושא מדוע מתרחשת תופעה כאובה זו, וכבר ספדו מספיק ספדנים על דור העקבתא דמשיחא ועל שלל תחלואיו. ובכל אופן המצב הינו מדאיב ונוגע ללב. לראות בחורים שעודם גלוחי סנטר, במיטב מחלצות, בשנות הבחרות והשיא, שעדיים היה לגדול, שכל רבותיהם בישיבה צפו להם עתיד מזהיר, אך מסובב הסיבות בחר להם מסלול שונה. ייתכן אפילו שדבר זה אירע באשמתם, שלא השכילו להבין היטב את מהות הליך הנישואין אליו הם צועדים, ולא קלטו מה טומנת בחובם התחייבותם תחת החופה "ואנא.. איזון... ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין" ואת שאר חובותיהם כלפי האשה. ופעמים רבות הגם שידעו היטב והתכוננו בכל לב ונפש לקראת השלב המכריע בחייהם, קורית תקלה המכוונת משמים והשידוך מתפוצץ. וכאן זה רק מתחיל...
    בשלב זה הינם נכנסים למערבולת אינסופית. תהליך הגט עצמו הינו מורכב עד מאוד, לא תמיד האשה מתרצה ללכת כפי שבאה, פעמים רבות דרישותיה הם מעל ומעבר לשורת הדין ואכמ"ל, ובמיוחד שלא זה הנושא, רק לצורך ציוריות המצב נציג אותו בפן הכי אומלל.
    והנה לאחר שבס"ד סוף סוף הצליח החתן לסיים את ההליך ולהשתחרר מעגינותו לעיתים הוא נכנס לפרק האיש מקדש שלב ב', ולפעמים הוא נזקק להתאוששות ארוכה. לא אחת הוא חושש ליפול שנית למצב בו היה, וחששו מסחרחרה נוספת שכזו מעפיל על רצונו הכן להקים בית נאמן בישראל, ולבנות משכן לה' בתחתונים.
    ולמעשה ישנם בינינו הרבה אברכים צעירים שלא מוצאים את מקומם.
    לחזור לישיבה אינם יכולים, אם בגלל "מה יאמרו" ואי הנעימות, ובעיקר בגלל תקנת אביר הרועים מרנא הגר"ח (כך ע"פ השמועה) שתיקן בועד הישיבות לפני רבות בשנים שלא ילמדו בישיבות כאלו שנישאו בעבר. וגם אם אין זאת מתקנתו, המציאות היא שראשי הישיבות מסרבים, ובצדק, לקבל בחזרה את הבוגרים שכבר נישאו בעבר, בחורים אינם צריכים להיות שותפים לשיח על בעיות של גרושים, ולא של נשואים, הלב שלהם חלש בשביל זה.
    ובמצב כזה הגרוש צריך ללכת ללמוד בכולל אברכים. אמנם, גם בכולל יש לו אי נעימות רבה, אבל יש פיצוי בדמות המלגה הזעומה, שהוא נזקק לה נואשות בכדי לכסות את שכירות החדרון הטחוב בו הוא מתגורר (במקרים רבים ההורים אינם מעוניינים להחזיר הביתה בן גרוש, מחמת שהדבר מהווה עליהם מעמסה נפשית ופיזית) ולשלם את חובות העבר, ובמקרה שהוא גם מחויב לשלם מזונות המצב מורכב עוד יותר... ובגלל כל האמור ישנה עדיפות לאברך היקר והמסכן ללכת לכולל למרות שגם מקום זה אינו מקום טבעי ונוח עבורו, ואינו מהווה לו חממה לגדול בתורה ויראת שמיים.
    דא עקא, שמסגרת כולל אינה מכסה ג' סדרים, וק"ו שאינה מכסה את בין הסדרים והלילות. והלב נכמר על אותו בחור צעיר שמוטל כעת במצב נואש כזה, ללא חְברה וללא אשה. בדרך כלל אם יש ילד, הילד נשאר אצל אימו (מסיבות מובנות) וגם עם הצער הזה הגרוש נאלץ להתמודד. מסגרת כולל לא בונה אישיות, ומאידך אין לגרוש שום זירה בה הוא יגדל, אין לו מי שידחוף אותו לכיוון הנכון.
    נכון, ההורים פעמים רבות מחזירים הביתה, ומארחים בחיבה, מספקים ארוחות חמות, ולפעמים גם מכסים לו את החובות, אבל זה לא זה. הורים אינם חְברה, ועוד יותר אינם אשה. הורים זה לא כותל מערבי שאפשר לשפוך אליו את הלב, והבן לא תמיד יכול למצוא בכך את כל נחמתו. ובכל אופן ברור שזהו מצב טוב יותר, אם כי לא אידיאלי. (כמובן שהאידיאלי הוא מצב של נשוי, אמנם הדברים אמורים גם כלפי מצב ארעי זה, של טרום נישואין פרק ב', שאינו מצב ראוי)
    יש מקרים בהם מלגת הקיום של הכולל לא מספיקה בכדי לקיים את כל צרכיו הכספיים המינימאליים הכוללים לחם צר ומים לחץ, והאברך הצעיר, שעוד יכול היה לאזור מתנים ולהאיר את העולם יוצא לשוק העבודה הפרוץ... ורבים חללים נפלו ומקום קבורתם לא נודעו...
    ופה מגיע האבסורד הגדול, שבעוד ולנשים חד הוריות הקהילה דואגת, וארגוני נשים חרדיים ושאינם (ואין זה המקום להאריך בדעות המסולפות של מנהלי הארגונים הללו בסגנון "מ. מיכאלי") טורחים למלאות כל מחסורם, לעיתים תוך כדי נגיסות בבעל לשעבר, (פעמים רבות שלא בצדק כלל!) דוקא לגברים, שע"פ המקובל בעולם התורה אינם יוצאים לעבוד, וממילא הכסף פחות מצוי אצלם, איש אינו דואג.
    לסיכום: מדובר בבחור צעיר שההבדל בינו לחברו מעוכב השידוך שנותר בישיבה הוא בכך שבנוסף לגיל המתבגר השווה לשניהם, לידידינו המדובר נוספה גיבנת ה"גרוש" שמורידה את מניותיו בשוק השידוכים, כשהיא יוצרת ספקולציות לגבי עברו "המפוקפק" ולכלוכים והשמצות מ"בחירת ליבו" בעבר. מצבו הכספי בכי רע, בייחוד כשהוא נאלץ לשלם הון רב מעל ומעבר לצורך האמיתי לגרושתו, שלצידה עומדים ארגוני הנשים והפמניסטים, בכדי שיזכה לראות את ילדיו אחת ל... וגם זה בחסד רב. אין לו שום משענת פיזית נורמלית, שעות רבות עוברות עליו בשיעמום ובדכאון, ללא חברה הגונה ומסודרת. דירתו אולי אינה במרתף טחוב חסר חלונות מתחת האדמה שורץ עכברושים, אך ודאי לא בסביון... והיצר הרע מאיים עליו כדרכו בסכינים שלופות מכל הכיוונים כשאין לו מי שיסייע לו בהתמודדות הקשה.
    מי יודע כמה "נתיבות המשפט" איבדנו בגלל המצב העגום הזה?
    מה עוד, שהידיעה שכך הוא מצבו של גרוש, שהוא אומלל עשרת מונים מגרושה, מהווה מאזן אימה לנישואין תקינים. כי כשהאשה (הגרושה בפוטנציאל) יודעת שבמצב של גט המפסיד העיקרי יהיה הבעל היא מנצלת זאת. וד"ל.

    ולכן לעניות דעתי הפתרון צריך להיות בהקמת מסגרת ישיבתית לבחורים פרק ב'. מסגרת שתהיה ממוצעת בין כולל לישיבה. מסגרת שתדאג לצרכים הכלכליים של הגרושים, במילגה ראויה לשמה (ניתן להשוות זאת להורים, שישלמו לכל בן כפי צורכו, כך המסגרת תדאג למימון לכל אחד כפי מחסורו). מסגרת שתעזור להם לחיות חיים בריאים בחברה תורנית. מסגרת שתתן להם טעם בלימוד למרות צערם הקשה. ניתן לשלב בתוך המסגרת איש המבין בנפש האדם שיטפל בחרדות ובפחדים, ויניע את הגרושים לבנות את חייהם מחדש. מקום שיכלול פנימיה ואוכל, משגיח וראש ישיבה, (כמובן שהחלק של שיעורים יומיים פחות מתאים) מקום בו יוכלו לפרוק את ליבם באוזני חברים לצרה. שירגישו שאינם שונים ורעים. שיתנו להם הדרכות המתאימות למצבם. (חיפשתי בקול הלשון הדרכות לבחורים מיש"ק ומיש"ג הכנה לחיי אברכות, טיפים לנישואין ולשלום בית ולחינוך ילדים, לכל מצב... אבל טיפים לגרושים לא מצאתי, ולא אף ספר עזר והדרכה- כלום!) שיספקו להם מקום שלא יצטרכו לבלות לילות חשוכים לבד עם מחשבות דמיוניות. שיתנו להם תחרותיות בלימוד ורצון להצליח. שיתנו להם תקווה לעתיד טוב יותר. ובעיקר- שידאגו שישמרו על היראת שמיים שלהם.
    כמובן צריך לשאול את גדולי ישראל שליט"א איך וכיצד להקים מקום שכזה באופן שיהיה הראוי ביותר ועוד ועוד, והתוכנית להקמת מקום שכזה לא מסתיימת ואפילו אינה מתחילה במאמר על פני 2 דפי A4 אמנם את הנושא הזה צריך להציף, ולתור אחרי פתרון ראוי.

    הערה חשובה: כותב הדברים ב"ה נשוי באושר ובאושר עם אשת נעוריו, בעז"ה ביחד עד 120 אמנם נזקקתי לנושא בעקבות כמה בני משפחה וידידים שהגיעו למצב החמור הנזכר, ואין מושיע!

    אנא מי שימצא חן בעיניו, תעשו עם זה משהו, ואם אין בכחם לפחות תפרסמו בכל במה אפשרית.
    שלישית, אינני לוקח אחריות על הפתרון שהצעתי אבל הבעיה היא בעיה קשה, וחייבים שמישהו ימצא לה פתרון כלשהו, צריך להציף אותה
    מצרף מאמר מטלטל , אולי יהיה לתועלת ומישהו ירים את הכפפה. ענין זה לא מוצה בישיבות ויכול לספק משרות חשובות..."
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ד.ב., משה מנדלוביץ, חנה ויטמן ועוד 38 משתמשים41 //
    162 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אלסקה
    גרושה חייבת רק גרוש?
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה