ונזכה לראות בונם

[יאן]

ונזכה לראות בונם

חיימ'קה, בן בכור למשפחה ברוכת ילדים, התייתם מאביו ר' בונם ז"ל בהיותו בן חמש עשרה.
השורה הבאה שתקראו צריכה להיות: האם האלמנה התקשתה מאוד בפרנסת המשפחה והבן הגדול נשלח לעבוד אחרי שעות הלימודים.
ואכן, זה מה שקרה. האם האלמנה וכו'.

חיימ'קה מצא עבודה כעוזר לאופה המבוגר בעל המאפייה היחידה בעיירה.
לאחר שעות הלימוד הארוכות בישיבה קטנה היה חוגר סינר, לש, מערבב, חותך, מגלגל, מכניס, מוציא, וכל סידורא דפת. לפעמים נוספה לעיסה מליחות לא מתוכננת מדמעת היתום, שדמות דיוקנו של אביו נצבה לפניו.
הוא נרשם לישיבה גדולה קרובה לבית כדי שיוכל להמשיך בעבודה שכבר התמחה בה והתחיל לחבב. ראש הישיבה הבין ובהסכמה שבשתיקה גם עודד.
האופה הוסיף לו סמכויות מפעם לפעם עד אשר לא היה גדול בבית הזה ממנו כיוסף בשעתו.
כשנתיים לאחר נישואיו, פנה אליו האופה הישיש והציע לו לרכוש ממנו את המאפיה. הכי טבעי שתמשיך לעבוד בה במקומי, אמר. וכך היה.

ר' חיים שאף בכל ליבו להקים זכר לאביו הגדול. אך לעת עתה לא נולדו לו בנים כי אם בנות. הוא הסתפק אם לקרוא לבת הרביעית בינה במקום בונם, אך החליט שבעזרת השם עוד תהיה לו ההזדמנות.
לאחר הפסקה ארוכה נולדה לו בת חמישית. ר' חיים התייאש קמעא וקיוה שלפחות חמישה נכדים בונימים יהיו לו.

הבת הראשונה, שנכנה כאן חוגלה, התארסה למזל טוב, החתן היה יתום מאב כר' חיים בשעתו ועל כן היה ברור שזכות הראשונים תהיה לאבי הבן. ואכן נולד בן ויקרא בשם: יהושע.

הבת השניה, נועה, התחתנה עם מוטי הי"ו וילדה גם היא בן. ולאחר הקדמה ארוכה זו נעבור ישר אל חדר היולדות מעבר לוילון שם נערכה התייעצות לחששנית בין אבי הבן ואמו.

אתה יודע שאבא שלי חולם כבר שנים למישהו שיקראו לו בונם על שם אבא שלו.
כן, נכון. אבל... פחות.
גם לי לא הכי מתחשק. הוא גם לא רוצה שיוסיפו עוד שם אלא רק בונם.
טוב. לא יודע. קשה לי להחליט. לא בא לי.
לר' חיים לעומת זאת היו הדברים ברורים.
"מה שלום ב... התינוק שלנו?", נכנס בצהלה לחדר "בריא ושלם? חסדי השם".
מתכוננים לברית? תזמינו בלי לקמצן. בסדר? כבר נדבר על זה.
תודה רבה אבא. דיברתי עם מוטי על השם ו... תראה, אנחנו מקוים שתשמח בברית שלנו.
ר' חיים חייך חיוך רחב והנהן בהבנה. נו, ברור. יש רק דרך אחת לשמח אותו ואם הם אומרים שהם מקוים שהוא ישמח, הוא שמח כבר מעכשיו.
ביציאה הוא פגש את מוטי.
או, מוטי, אני רוצה לשלם על העגלה.
מוטי הסמיק. תודה רבה... אמ... אני מקווה שזה מגיע לנו, ניסה לרמוז.
בטח שמגיע לכם, קרן ר' חיים.
תתקשר אלי מהחנות לקבל מספר אשראי.

הוא מצא את אשתו נבוכה.
אני לא מסוגלת עכשיו להגיד לו מפורש.
מצד שני... לא נעים...

ר' חיים החל לתכנן את העוגה שתפאר את שמחת הברית. במרכז העוגה יועד להיות שטח ריק ועליו יכתב " מזל טוב - בונם".
את העוגה יש להביא מיד בגמר הברית. אי אפשר קודם כדי שלא יתגלה השם. להביא מכוסה? מספיק שאיזה ילד יחטט ויגלה. מצד שני גם לא מדי מאוחר, אלא בדיוק כשחברי הכולל מתפנים לאכול עוגות מהבר.
הוא סיכם עם משה, הפועל המסור, שישאיר את העוגה ברכב וממש בסיום הברית ילך להביא אותה.

...קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל... דניאל.
דניאל בן מרדכי זה הקטן גדול יהיה...
ר' חיים לא שמע את ההמשך.

מהחלון קלט את משה מוציא מגש גדול מהרכב המסחרי.
משה! חכה! רצה לצעוק אך כבר סובב בלחיצות ידיים. מזל טוב מזל טוב סבא!
איזה בושות! הוא ועוגת הבונם שלו, וכדי ביזיון וקצפת!
מאין יבוא עזרי?

הרבה שלוחים למקום. במקרה זה היה השליח משמים הפיזיקאי יהושע. טוב, לא ממש הפיזיקאי אלא שוקי שגילה לאחרונה שלוש תגליות מדעיות הקשורות זו בזו.
תגלית א': אם מנערים את הבקבוק כשיש בו קולה, הקולה פורצת ועולה כסילון ויורד "גשם חום".
תגלית ב': זה כמו קונפטי. עובד רק פעם אחת.
תגלית ג': תגלית א' מכעיסה את אמא מסיבה לא ידועה.

בתחילת הברית שוקי התקרב להתקהלות סביב התינוק וסולק בבושת פנים. כעת ניגש למילכה וביקש קולה בבקבוק. הוא קיבל נשיקה וקולה, ופנה לטייל במסדרון. מאחוריו התקרב איש עם מגש גדול.
יש לו קולה, ואמא לא בסביבה. זה הזמן להפעיל את הקסם.

קול נפץ עז נשמע.
מה קרה? ר' חיים היה מראשוני הדוהרים החוצה. משה עמד כשהוא מנגב את פניו הנוטפות. לידו, המום ורועד, נכדו שוקי, ועל הרצפה נתזי שוקולד קצפת וריבה.
ר' חיים התקרב. האותיות טושטשו בצורה שאפילו שאלת תינוק לא תעזור. מה רבו.

 

[יאן]

ב"ב תחי' אמרה שהסיפור לא גמור.
מה דעתכם?

 

[יוסף שחק]

יפה מאד!!
חבל שהמתח הוקלש מוקדם מהצפוי

 

[יאן]

יפה מאד!!
חבל שהמתח הוקלש מוקדם מהצפוי

באמת? לא שמתי לב
אשמח מאוד שתערוך את הסיפור לפי הבנתך ותעלה את הגירסה.

עריכה : הבנתי את כוונתך.
גיליתי לקוראים מידי מוקדם מה יעשו ההורים והשארתי את חיים לבדו בטעות.

 

[יוסף שחק]

דלג להודעה הבאה

 

[יוסף שחק]

הנה ניסיתי לערוך בלי להוסיף מילה

ונזכה לראות בונם

חיימ'קה, בן בכור למשפחה ברוכת ילדים, התייתם מאביו ר' בונם ז"ל בהיותו בן חמש עשרה.
השורה הבאה שתקראו צריכה להיות: האם האלמנה התקשתה מאוד בפרנסת המשפחה והבן הגדול נשלח לעבוד אחרי שעות הלימודים.
ואכן, זה מה שקרה. האם האלמנה וכו'.

חיימ'קה מצא עבודה כעוזר לאופה המבוגר בעל המאפייה היחידה בעיירה.
לאחר שעות הלימוד הארוכות בישיבה קטנה היה חוגר סינר, לש, מערבב, חותך, מגלגל, מכניס, מוציא, וכל סידורא דפת. לפעמים נוספה לעיסה מליחות לא מתוכננת מדמעת היתום, שדמות דיוקנו של אביו נצבה לפניו.
הוא נרשם לישיבה גדולה קרובה לבית כדי שיוכל להמשיך בעבודה שכבר התמחה בה והתחיל לחבב. ראש הישיבה הבין ובהסכמה שבשתיקה גם עודד.
האופה הוסיף לו סמכויות מפעם לפעם עד אשר לא היה גדול בבית הזה ממנו כיוסף בשעתו.
כשנתיים לאחר נישואיו, פנה אליו האופה הישיש והציע לו לרכוש ממנו את המאפיה. הכי טבעי שתמשיך לעבוד בה במקומי, אמר. וכך היה.

ר' חיים שאף בכל ליבו להקים זכר לאביו הגדול. אך לעת עתה לא נולדו לו בנים כי אם בנות. הוא הסתפק אם לקרוא לבת הרביעית בינה במקום בונם, אך החליט שבעזרת השם עוד תהיה לו ההזדמנות.
לאחר הפסקה ארוכה נולדה לו בת חמישית. ר' חיים התייאש קמעא וקיוה שלפחות חמישה נכדים בונימים יהיו לו.

הבת הראשונה, שנכנה כאן חוגלה, התארסה למזל טוב, החתן היה יתום מאב כר' חיים בשעתו ועל כן היה ברור שזכות הראשונים תהיה לאבי הבן. ואכן נולד בן ויקרא בשם: יהושע.

הבת השניה, נועה, התחתנה עם מוטי הי"ו וילדה גם היא בן. ולאחר הקדמה ארוכה זו נעבור ישר אל חדר היולדות מעבר לוילון שם נערכה התייעצות לחששנית בין אבי הבן ואמו.

אתה יודע שאבא שלי חולם כבר שנים למישהו שיקראו לו בונם על שם אבא שלו.
כן, נכון. אבל... פחות.
גם לי לא הכי מתחשק. הוא גם לא רוצה שיוסיפו עוד שם אלא רק בונם.
טוב. לא יודע. קשה לי להחליט. לא בא לי.
לר' חיים לעומת זאת היו הדברים ברורים.
"מה שלום ב... התינוק שלנו?", נכנס בצהלה לחדר "בריא ושלם? חסדי השם".
מתכוננים לברית? תזמינו בלי לקמצן. בסדר? כבר נדבר על זה.
תודה רבה אבא. דיברתי עם מוטי על השם ו... תראה, אנחנו מקוים שתשמח בברית שלנו.
ר' חיים חייך חיוך רחב והנהן בהבנה. נו, ברור. יש רק דרך אחת לשמח אותו ואם הם אומרים שהם מקוים שהוא ישמח, הוא שמח כבר מעכשיו.
ביציאה הוא פגש את מוטי.
או, מוטי, אני רוצה לשלם על העגלה.
מוטי הסמיק. תודה רבה... אמ... אני מקווה שזה מגיע לנו, ניסה לרמוז.
בטח שמגיע לכם, קרן ר' חיים.
תתקשר אלי מהחנות לקבל מספר אשראי.

הוא מצא את אשתו נבוכה.
אני לא מסוגלת עכשיו להגיד לו מפורש.
מצד שני... לא נעים...

ר' חיים החל לתכנן את העוגה שתפאר את שמחת הברית. במרכז העוגה יועד להיות שטח ריק ועליו יכתב " מזל טוב - בונם".
את העוגה יש להביא מיד בגמר הברית. אי אפשר קודם כדי שלא יתגלה השם. להביא מכוסה? מספיק שאיזה ילד יחטט ויגלה. מצד שני גם לא מדי מאוחר, אלא בדיוק כשחברי הכולל מתפנים לאכול עוגות מהבר.
הוא סיכם עם משה, הפועל המסור, שישאיר את העוגה ברכב וממש בסיום הברית ילך להביא אותה.

...קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו בישראל... דניאל.
דניאל בן מרדכי זה הקטן גדול יהיה...
ר' חיים לא שמע את ההמשך.

מהחלון קלט את משה מוציא מגש גדול מהרכב המסחרי.
משה! חכה! רצה לצעוק אך כבר סובב בלחיצות ידיים. מזל טוב מזל טוב סבא!
איזה בושות! הוא ועוגת הבונם שלו, וכדי ביזיון וקצפת!
מאין יבוא עזרי?

קול נפץ עז נשמע.
מה קרה? ר' חיים היה מראשוני הדוהרים החוצה. משה עמד כשהוא מנגב את פניו הנוטפות. לידו, המום ורועד, נכדו שוקי, ועל הרצפה נתזי שוקולד קצפת וריבה.
ר' חיים התקרב. האותיות טושטשו בצורה שאפילו שאלת תינוק לא תעזור. מה רבו.

הרבה שלוחים למקום. במקרה זה היה השליח משמים הפיזיקאי יהושע. טוב, לא ממש הפיזיקאי אלא שוקי שגילה לאחרונה שלוש תגליות מדעיות הקשורות זו בזו.
תגלית א': אם מנערים את הבקבוק כשיש בו קולה, הקולה פורצת ועולה כסילון ויורד "גשם חום".
תגלית ב': זה כמו קונפטי. עובד רק פעם אחת.
תגלית ג': תגלית א' מכעיסה את אמא מסיבה לא ידועה.

בתחילת הברית שוקי התקרב להתקהלות סביב התינוק וסולק בבושת פנים. כעת ניגש למילכה וביקש קולה בבקבוק. הוא קיבל נשיקה וקולה, ופנה לטייל במסדרון. מאחוריו התקרב איש עם מגש גדול.
יש לו קולה, ואמא לא בסביבה. זה הזמן להפעיל את הקסם...

 

[יאן]

הנה ניסיתי לערוך בלי להוסיף מילה

אני לא יודע אם זה יהיה מספיק מובן

 

[מטאלי]

יפה.
קצת מפריע ש"חיים" היתום מהעיירה פתאום הפך לבן דורנו עם כרטיס אשראי ורכב...
שנית סוף הסיפור קצת...אפעס...לא משהו...
לפי הכותרת שלך חשבתי שהמבוכה תשאר, אך יבוא דרשן כוכב שבחכמתו יהפוך את זה מ"ונזכה לראות בּוּנם" ל"ונזכה לראות בנים" (בּוּנים בלע"ז) ועל ידי זה יציל את רבּ חיים המסכן.

 

[יאן]

קצת מפריע ש"חיים" היתום מהעיירה פתאום הפך לבן דורנו עם כרטיס אשראי ורכב...

נכון. מישהו שלח לי גם בפרטי.
אע"פ שגם ירוחם ואופקים הן עיירות.
כנראה המילה אופה משדרת תקופה שעברה מן העולם לעומת בעל מאפייה.

שנית סוף הסיפור קצת...אפעס...לא משהו..
לפי הכותרת שלך חשבתי שהמבוכה תשאר, אך יבוא דרשן כוכב שבחכמתו יהפוך את זה מ"ונזכה לראות בּוּנם" ל"ונזכה לראות בנים" (בּוּנים בלע"ז) ועל ידי זה יציל את רבּ חיים המסכן.

חזק!!!

 

[כנפיים]

הרעיון מאד יפה וכן הכתיבה, מצטרפת גם להערות הנ"ל.

אע"פ שגם ירוחם ואופקים הן עיירות.
כנראה המילה אופה משדרת תקופה שעברה מן העולם לעומת בעל מאפייה.

גם לי לא הסתדר ישיבה גדולה קרובה וכו' עם עיירות של פעם שהישיבות היו בערים הגדולות, וגם עם השמות המודרניים יחסית עכשיו מובן אבל באמת כדאי לשנות את המילה.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

מראה עכשווית לבני הדור
אבות: קחו את המשפט מ @אשר שרבר "אל תתלו ציפיות וכו'"

 

[אמא ומתכנתת]

(הדרכה מישהו איך מעלים שם ניק כלינק?)

כותבים @ ואז מתחילים להקיש את האותיות הראשונות, נפתחת רשימה ואפשר לבחור בניק המבוקש.

 

[אשר שרבר]

מראה עכשווית לבני הדור
אבות: קחו את המשפט מ @אשר שרבר "אל תתלו ציפיות וכו'"

אני חושב שבדור הזה כבר פחות מצפים, אולי פחות מתעניינים בשם.
אולי בגלל שבדור שלנו זה היה אישו גדול, אולי כי יש איזה עייפות מהתעקשות על דברים פחות חשובים. אולי זו לא עייפות אלא החלטה מודעת, להתמקד בדברים עקרוניים יותר.
ואולי אני סתם אפיקורס. אז לגמרי סליחה.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

אולי אני סתם אפיקורס.

הדור הקודם קודם יגיד שבטוח

 

[יאן]

אני חושב שבדור הזה כבר פחות מצפים, אולי פחות מתעניינים בשם.

אני חושב שבדור הקודם משפחה היה נושא חשוב מאוד בגלל שהרבה נכחדו בשואה, ונתנו משקל רב לכל נכד שנולד את מי הוא ינציח. גם הקשר בין המשפחה המורחבת היה חשוב והשקיעו בו
היום יש לכל אחד משפחה גדולה ולא מתרגשים מזה

@אשר שרבר חס ושלום אינך אפיקורס, אחינו אתה, אחינו אתה