דרוש מידע בעולם חרש

[תמר ה.]

היות ואין לי הרשאה להגיב בפורום הסמוך, מספרת כאן על "בעולם חרש".
במקצוע שלי אני פוגשת לפעמים נשים שמתמודדות מדהים עם סכיזופרניה. יותר נכון - הן מתמודדות עם העולם שלא נותן מקום לסכיזופרניה שלהן. לקולות הדקים שהן שומעות ותמיד מקושרים למציאות אם לא היינו חרשים כל כך.
אחרי שקראתי את הספר הזה משהו השתנה בי. נפקחו לי האוזניים להקשיב ולהבין שאם אני לא שומעת - כדאי לי להתחיל להקשיב.
זה בכלל לא קשור רק לסכיזופרניה, החרשות, זה קשור ללב שלנו.
ומי שרוצה לעשות השתדלות ב "ונתת לעבדך לב שומע" כדאי מאד שתקרא את הספר הנוגע הזה. הוא שווה.

 

[יראת]

מה זה הספר? מי הסופר?

 

[nechamizak]

אחרי שקראתי את הספר הזה משהו השתנה בי. נפקחו לי האוזניים להקשיב ולהבין שאם אני לא שומעת - כדאי לי להתחיל להקשיב.

מרתק וחשוב כל כך!

 

[כלכלן]

קראתי את הביקורת בפורום הסמוך (לקח לי זמן למצוא איזה פורום סמוך)
ולא הבנתי על מה הספר מדבר בכלל.

אבל אם כבר, מהו הטרנד החדש להציץ לחייהם של חולי נפש?
אשתי קוראת בקביעות טור בעיתון קטיפה על חולת נפש. לי זה מזכיר את הזעקה נגד העלונים של בית חם אי אז לפני שנים. למי עושה טוב להכיר את החוליים האלה מקרוב?

(שמעתי בשם אחד מעסקני הרפואה הגדולים, שאמנם כבר כמעט פצחו את הסרטן, אבל האתגר הגדול והמורכב שעומד בפנינו היום הוא תחום מחלות הנפש.)

 

[חושב מחדש]

שמעתי בשם אחד מעסקני הרפואה הגדולים, שאמנם כבר כמעט פצחו את הסרטן, אבל האתגר הגדול והמורכב שעומד בפנינו היום הוא תחום מחלות הנפש

הנושא שהעלת נושא נפיץ ומורכב מאד,

ואכתוב ממש בקצרצרה -
אשתי מנהלת עסק בתחום טיפולי מסויים [לא אחשוף]
ברפואה הגופנית למדנו להתמודד במהלך השנים עם נושא ההיפוכונדריה, אך בתחום הרגשי והנפשי לא.
הדבר הזה מוביל לאסון בקנה מידה שאי אפשר לתאר לעצמנו בכלל,
כל בעיה קטנה של ילד - מתפתחת לטיפולים ריגשיים, והדרכות למיניהם, שמכניסים את הילד ואת ההורים ואת הבית למעגל ענק שלא נגמר... ומובילים למצב בו הילד באמת יהיה בעייתי.
כך גם נושא הנפש - כל התמודדות קטנה שהילד/בחור/בחורה/איש/אשה מרגיש קושי קטן, הוא נכנס לסחרור של טיפולים, שאפשר להכנס אליו, אבל כמעט אי אפשר לצאת ממנו.

ואני לא מדבר על נושא המיתוג של ה'בעייתי', אלא אפילו מעבר לכך.

אפשר לכתוב על זה ספר שלם, ואפילו סדרה של ספרים,
עד שלא יקום מי שיעצור את הדבר הזה, אנחנו לא נצא ממנו.
ואני כותב זאת כאחד שמתפרנס בכבוד גדול מהתחום הזה.

 

[תמר ה.]

אמת לכשעצמה אבל אין לכך קשר לספר. אני סיפרתי על סכיזופרניה מהרהורי ליבי ועבודתי.
הספר מעניק כל מיני דברים בין היתר - להקשיב. ואת זה כל אחד צריך ללמוד. דומני שבעיקר הבריאים

האם לשמוע סיפורים על "חולי נפש"?
מיהם חולים ומיהם בריאים? בדיוק בגלל זה צריך ללמוד להקשיב.

 

[Ruti Kepler]

הספר לא מדבר על מחלות נפש. להפך.

הגיבורה, אמי, בריאה לגמרי מכל בחינה.
הבעיה היחידה שלה היא שכולם סביבה בעולם ההוא - חרשים. רק היא נולדה, במקרה, שומעת.
היא שומעת חפצים נופלים, שומעת ציפורים מצייצות, שומעת הכל - ואפילו לא יודעת להגדיר לעצמה מהם הדברים האלו שמופיעים לה בראש. כי בשפת החרשים אין את המילה 'שמיעה', ואין 'קול'. ואין קשב.

והחרשים הטיפשים האלה, במקום להבין שיש לה חוש נוסף, שימושי ומדהים, חושבים שהיא מדמיינת, או משוגעת, וממתגים אותה כשונה.
במקום להבין שהיא מיוחדת הרבה יותר מכל ילדה אחרת, שאפשר למנף את היכולות שלה לדברים מופלאים - הם מנסים לכבות אותן ואותה.

בעיני זו האלגוריה לעולם הזה, בו פעמים רבות מדי קורה שילד מבריק קצת יותר, או עם חושים מעניינים, הופך למתוייג כשונה.
במקום להבין שיש לו יכולות אדירות, שפשוט לא תואמות למערכת המקובעת והסנילית שלנו.

 

[חושב מחדש]

הספר לא מדבר על מחלות נפש. להפך.

אם זה הספר - באמת כדאי לקרוא.

מה שם הספר?

 

[Ruti Kepler]

אם זה הספר - באמת כדאי לקרוא.

מה שם הספר?

עולם חירש.

אבל לדעתי, גם מבחינה ספרותית, הוא היה אמור להוביל למינוף של הילדה, לא לכיבוי של השמיעה שלה.
הייתי לוקחת אותה והופכת אותה לקוסמת אמיתית, נותנת לה מקצוע שתואם את היכולות שלה, מחתנת אותה עם בעל 'שומע' (בעולם החירש, לשמוע זו לקות, אבל שניהם יגלו יחד את הכיף שבדיבור ויחגגו להם בעולם משלהם).

חבל שהסופרת לא התייעצה איתי.
(כלומר, התייעצה, אבל לא הקשיבה! @בתיה ענה)

 

[shira bira]

עולם חירש.

אבל לדעתי, גם מבחינה ספרותית, הוא היה אמור להוביל למינוף של הילדה, לא לכיבוי של השמיעה שלה.
הייתי לוקחת אותה והופכת אותה לקוסמת אמיתית, נותנת לה מקצוע שתואם את היכולות שלה, מחתנת אותה עם בעל 'שומע' (בעולם החירש, לשמוע זו לקות, אבל שניהם יגלו יחד את הכיף שבדיבור ויחגגו להם בעולם משלהם).

חבל שהסופרת לא התייעצה איתי.
(כלומר, התייעצה, אבל לא הקשיבה! @בתיה ענה)

בעולם החירש לשמוע זו לא לקות. זה קצת יותר מורכב ולא חד מימדי.
חרשים מעדיפים לבלות בחברת חרשים כי התקשורת עימם יותר קלה וכי העולם שלהם- שפה ותרבות- הולך ונעלם בדור שבו כמעט כולם מושתלים.
(מהיכרות קרובה מאד מאד).

 

[Ruti Kepler]

בעולם החירש לשמוע זו לא לקות. זה קצת יותר מורכב ולא חד מימדי.
חרשים מעדיפים לבלות בחברת חרשים כי התקשורת עימם יותר קלה וכי העולם שלהם- שפה ותרבות- הולך ונעלם בדור שבו כמעט כולם מושתלים.
(מהיכרות קרובה מאד מאד).

בספר מדובר על עולם חרש לגמרי, שבו אף אחד לא שומע ולא שמע מעולם.
בעולם כזה, ילדה ש'מדמיינת' שהיא שומעת דברים, הופכת ללקויה.

זה בדיוק הרעיון של הספר. (שוב, בעיניי... יכול להיות שהסופרת התכוונה למשהו אחר )
איך מעלה יכולה להפוך לחסרון, אם נושאי המעלה הזו הם המיעוט בעולם.

 

[shira bira]

בספר מדובר על עולם חרש לגמרי, שבו אף אחד לא שומע ולא שמע מעולם.
בעולם כזה, ילדה ש'מדמיינת' שהיא שומעת דברים, הופכת ללקויה.

זה בדיוק הרעיון של הספר. (שוב, בעיניי... יכול להיות שהסופרת התכוונה למשהו אחר )
איך מעלה יכולה להפוך לחסרון, אם נושאי המעלה הזו הם המיעוט בעולם.

תודה על ההבהרה.
אולי באמת כדאי שלביקורת ספר יוסיפו תקציר.
ואגב, גם בעולמנו נוטים להאשים חלק מהחירשים בתפיסה הזו.
וזה עצוב.

 

[אלישר]

אבל אם כבר, מהו הטרנד החדש להציץ לחייהם של חולי נפש?

למי עושה טוב להכיר את החולים האלה מקרוב?

מוחה בכאב.
א. אין ערבות לאף אחד שלא יכיר מקרוב חס וחלילה חס ושלום 'חולים כאלה'.
ב. אולי אם הקושי ייחשף טיפין טיפין- יראו את 'החולים האלה' כבני אדם קודם כל, עם אישיות מדהימה ונשמה מאירה. ולא שהקושי יאפיל וימתג ויסגור עליהם סופית את ארון המתים.

 

[א. איזראעל]

בלי קשר לספר עצמו.
מסתבר שעצם ה'הצצה לחייהם' של חולי הנפש גרמה הרבה טוב לעולם הסטראוטיפי שלנו.
כי כיום-
טיפול ריגשי אינו למשוגעים בלבד.
חולה נפש הוא לא אדם מנודה.
סכיזופרניה שוב אינה מילה גסה.
המציצנות הזו, כביכול, עשתה לנו טוב...

והחרשים הטיפשים האלה

למערכת המקובעת והסנילית שלנו.

רותי, את ממש קטלנית.
זה שאנשים מתקשים להבין אחרים עוד לא הופך אותם למטומטמים, זה אולי מרגיז, אבל מותר להבין גם אנשים בעלי בשלות רגשית נמוכה ולהכיל אותם, מקסימום תחשבי שיש להם מחלת נפש...

 

[-LIGA]

אבל אם כבר, מהו הטרנד החדש להציץ לחייהם של חולי נפש?

כמובן שרוב האנשים מעדיפים להיות בת יענה, לטמון את הראש עמוק בחול ולהגיד, 'לא יודע, לא מכיר, לא רוצה להכיר'
כך זה היה במשך שנים.
אבל תחשוב שמאחורי כל חולה נפש יש דמות שנברא בצלם, יש משפחה, יש אבא, אמא, אחים ואחיות,
זה טרנדי להכיר את האנשים האלו מבפנים?
להבין את ההתמודדות היומיומית?
לגלות יותר אמפתיה כשפוגשים אותם בפעם הבאה?
זה לא טרנד.
זה חסד, הכלה, הקשבה וקבלת האחר.
גם אני לא ממש אוהבת את זה שהעיתונים עמוסים בכתבות של חולי נפשי, אבל מי שאל אותי? ב"ה אני לא מכירה מקרוב מחלות נפש, ושלא אכיר, אבל לפחות לנסות להבין את אלו שכן מתמודדים.

 

[ארבע]

הכרתי במסגרת מסוימת חברה שהיא נכס בחיי. עשירת רוח, מופלאה, מלאת השראה לסובביה. כשחברותינו העמיקה היא שיתפה אותי בכך שעברה ועוברת טיפולים רגשיים ובעבר אף נטלה כדורים לצורך ייצוב. אם לא הספרים האלו ואם לא היכרותנו המוקדמת, מה הייתי חשה? איני יודעת. אבל אולי בזכותם הערכתי אליה רק גברה שבעתיים.

 

[חני בנני]

כי כיום-
טיפול ריגשי אינו למשוגעים בלבד.
חולה נפש הוא לא אדם מנודה.
סכיזופרניה שוב אינה מילה גסה.
המציצנות הזו, כביכול, עשתה לנו טוב...

לצערנו,
זה נשאר רק בספרים ובעיתונים,
המציאות רחוקה מכך מאד מאד מאד!!!!
אנשים רבים מתייחסים לאדם עם הפרעה נפשית קלה- כאל ילד קטן, כאל חולה מצורע שעלול להדביק ועוד.
שלא לדבר על הפרעות קשות יותר.

 

[א. איזראעל]

לצערנו,
זה נשאר רק בספרים ובעיתונים,
המציאות רחוקה מכך מאד מאד מאד!!!!
אנשים רבים מתייחסים לאדם עם הפרעה נפשית קלה- כאל ילד קטן, כאל חולה מצורע שעלול להדביק ועוד.
שלא לדבר על הפרעות קשות יותר.

נכון ולא נכון.
נכון שבמודעות שלנו חולה נפש הוא לא האדם השלם והרגיל.
אבל אין ספק שהמבט עליהם כיום מהול בהרבה פחות חרדה, התנשאות וסלידה.
כשאת קוראת על חולה סכיזופרניה את חושבת אוטומטית על אברך משי כמו אלימלך (זכור שהייתי- @רותי רפפורט )
ואישה בדיכאון אחרי לידה מצטיירת לך כאשה חיננית כמו מינה (זה לא יכול להיות- נעמה) עם ירידה זמנית בתיפקוד.
בחורה עם OCD ממש דומה ל...
והבחור החרדתי מזכיר לנו מאד את...
האנשים הללו פשטו את צורת ה'משוגע' כמו שהיה מקובל מאז ומתמיד, ולבשו צורה של אדם עם רצונות, מחשבות ותחושות כמו כל אחד אחר.
ויש להם גם הפרעה נפשית.

 

[חני בנני]

נכון ולא נכון.
נכון שבמודעות שלנו חולה נפש הוא לא האדם השלם והרגיל.
אבל אין ספק שהמבט עליהם כיום מהול בהרבה פחות חרדה, התנשאות וסלידה.
כשאת קוראת על חולה סכיזופרניה את חושבת אוטומטית על אברך משי כמו אלימלך (זכור שהייתי- @רותי רפפורט )
ואישה בדיכאון אחרי לידה מצטיירת לך כאשה חיננית כמו מינה (זה לא יכול להיות- נעמה) עם ירידה זמנית בתיפקוד.
בחורה עם OCD ממש דומה ל...
והבחור החרדתי מזכיר לנו מאד את...
האנשים הללו פשטו את צורת ה'משוגע' כמו שהיה מקובל מאז ומתמיד, ולבשו צורה של אדם עם רצונות, מחשבות ותחושות כמו כל אחד אחר.
ויש להם גם הפרעה נפשית.

שוב, כשאת קוראת עליהם!!!!
רוב האנשים שמכירים אדם רגיל ונורמלי שפתאום נודע להם שסובל מהפרעה נפשית, אפילו קלה- יתרחקו ממנו,
ואני מדברת מהיכרות קרובה עם אנשים שסובלים מהחברה בנוסף לסבל האישי שלהם.

 

[y&m]

במקצוע שלי אני פוגשת לפעמים נשים שמתמודדות מדהים עם סכיזופרניה. יותר נכון - הן מתמודדות עם העולם שלא נותן מקום לסכיזופרניה שלהן. לקולות הדקים שהן שומעות ותמיד מקושרים למציאות אם לא היינו חרשים כל כך.

הספר הציף לי מיד את נושא היחס להזיות הסכיזופרנים.
מצד אחד הן הוכחו כלא קשורות למציאות, מצד שני אולי לא היו הכלים למדוד זאת ובעצם הן כן קשורות ליכולת שלרוב הציבור אין אפשרות להכיל?

(הבעיה היא יותר נושא הסיכון העצמי והסביבה בהעדר טיפול)

בהחלט שללמוד להכיל ולהקשיב במובן הרחב של המילה. זה טוב בכל תחום והקשר.