טוב. נמאס לי לשתוק. חייבים לדבר על זה.

ילדה [וגם ילד] צריכה לקרוא ולדעת על ילדות, על כל מה שכרוך בחיי ילדות, וכן, ספרים צבעוניים ומאוירים, כמו כל ספר. המצב כיום בהחלט מוביל למקום ששום הוצאה חרדית לא תרצה להוציא ספר עם איורי ילדות. זה לא מופקע בכלל, ולכן הדיון כאן חשוב מאוד.
פ ר ו פ ו ר צ י ו ת.
אף אחד לא הולך לנעול את הילדות בתוך מרתפים. הילד יכיר ילדות, הוא יראה אותן משחקות ברחוב, הוא ידבר עם אחיותיו, הוא ילמד איתן בגנון, הוא ישמע עליהן סיפורים.
הוא רק לא יראה ציורים שלהן. מה קרה?
קצת מעצבן, קצת לא נעים. בסדר. אני לא רואה סכנה לנפשו הרכה, במחילה.
יותר מטרידה אותי המחשבה שבעוד כך וכך שנים הנורמה לפרסם פאות / תכשיטים/ בגדי נשים, תהיה באמצעות ציורים מפורטים ומהממים בצבעים מלאים. כי רק תמונות אסור.
(גם לי מותר להשתמש ברטוריקת "המדרון החלקלק", לא?)
 
נערך לאחרונה ב:
ילדה [וגם ילד]
יש מקום לדאגה בעיקר על ילדים, אם כבר מדברים על זה.
הילדות עוד ישרדו, איכשהוא, הן חיות, חוות, ונושמות בנות,
אבל מה כל ההעלמה הזו אומרת לבן חרדי ממוצע, ואיך הוא מפרש לאורה את כל ההפרדה המגדרית. כמה עיוות וסילוף יכולים לצמוח בתפיסתו את העולם, את התא המשפחתי, את העולם הנשי, את הדמויות הנשיות סביבו.


פעם כשהייתה תמונת משפחה בארוחת ערב, בלי אמא,
היה מדובר ביתומים, או שזה בדיוק הסיפור-הפתעה לאמא, אמא יצאה לקניות ואיך הילדים מסתדרים,
אנחנו גורמים לשאלות ולתהיות לגבי היעלמה להתייתר,
והנזק עצום!
 
פ ר ו פ ו ר צ י ו ת.
זה בדיוק מה שאני מבקשת.
ף אחד לא הולך לנעול את הילדות בתוך מרתפים. הילד יכיר ילדות, הוא יראה אותן משחקות ברחוב, הוא ידבר עם אחיותיו, הוא ילמד איתן בגנון, הוא ישמע עליהן סיפורים.
הוא רק לא יראה ציורים שלהן. מה קרה?

בגנון הוא כבר מזמן לא לומד איתן.

מגיל קטן מאד מקובלים משחקים בנים עם בנים ובנות עם בנות,

גם הסיפורים מצטמצמים לכיוון הבנים, כי לא רוצים לאייר בלי קשר לסיפור.

את אחיותיו, אם יש לו כאלה, הוא יכיר, אבל גם יהיו לו תפיסות מוטעות מאד לגביהן.
 
אכן, פעם דורות עברו, לא צריכים אתם להגיע לנושא הציורים והתמונות, גם המציאות היתה שונה, נושא ההפרדה בין גברים לנשים לא היה מוחלט כל כך, מספיק לראות סרטונים מלפני השואה של קהילות חסידיות גדולות ופורחות, שהיום היו נמצאות בנידוי מוחלט אם זה היה המצב שלהם היום,\.

ומי אמר שזה שהמציאות השנתה לרעה ברמה קיצונית והזויה שכזאת היא לא באשמת כל אותם הקצנות מיותרות?!

ואגב, לגבי כתיבת שם אישה בהזמנה, לא הבנתי את החילוק, שם האם הוא בעייתי ושם הכלה מותר?
או שבקרוב נתרגל להזמנות בהן מופיע שם החתן בלבד??!
 
זה הזכיר לי משהו, כי קשה לי לענות על זה בעצמי. אז הנה תשובה בצורה שונה קצת:
בדור האחרון נהוג שבהזמנות לשמחות לא כותבים את שם האישה, אלא כותבים לדוגמא 'הרב גדליה בוחבוט ורעייתו'.
אתם יודעים מאיפה זה מגיע? לא מקדושה ופרישות יתרה.
זה מגיע מהגויים.
בצרפת ובאנגליה (ואולי בעוד מדינות ושפות) נהגו פעם לכתוב 'אדון וגברת ג'ק ויזמן' (לדוגמא) בהזמנות לשמחות. ככה בתרגום מילולי. אדון וגברת- ואז שם הבעל המלא.
בהזמנות של גדולי ישראל, מאז ומעולם, לעומת זאת, כתובים היו שמות האם והאב במלואם. ויש צילומים של זה בכל ספר ביוגרפיה מצוי, זה לא סוד.

מה קרה? נהיינו יותר צדיקים מהם.
ומאיפה לקחנו את זה? ממנהג המדינות בהם גרנו.

נראה לי שזה די עונה על תגובתכם.
שומו שמיים. אתם יודעים מה יכול לעשות לנפשו של בחור צעיר לקרוא את שמה המלא של רבקה בוחבוט כתוב באופן מפורש על גבי ההזמנה?
עמל של זמן חורף שלם יכול לרדת לטמיון, ניסיונות נוראיים בקדושה, אין לכם מושג. והכל בשביל מה? בשביל שהחברות של גב' בוחבוט תדענה מי מברמצת?

(בצחוק, בצחוק. חוק פו וזה)
לר חיים קנייבסקי "ורעייתו" היו שתי הזמנות אחת בבני ברק בהזמנת הסטייפלער, ורעייתו.
והשני בירושלים של הורי הכלה יוסף שלום ושיינא חיה אלישיב.
הבאתי ההזמנות בהמשך בתגובות
זו כל התורה על רגל אחת. הבני ברקיות או אולי השמרנות או הקיצוניות לא יודע איך שתקראו לזה כנראה ניצחה. סליחה שאני קצת בוטה.

קודם שיורידו את קריאת השם באות ראשונה, רק על מתים מותר???????? מחברתו הטהורה של אדמור נכתבת בארבע שמות מלאים.
ציורי בנות, הזוי. מילא תמונות של נשים.

אבל כך דרכו של עולם הוא הולך ומקצין. וככל שחברה גדלה היא מתחלקת ליותר חלקים ובשביל למצוא סיבה לפרוק צריך להקצין יותר כי אצתה הרי מייצג שמרנות ואתה חדש במה? בקיצוניות. זה לא המקום לאידאולוגיות אבל הנושא והשעה.

אצלי באופן אישי נלחמתי שאשתי תכתוב את שמה והיא לא הסכימה, אמרה שלא מקובל, הזוי אבל ככה זה מסתבר. נהיתה מוסכמה.

כבר לא יהיו נורמליים, מסתבר.
אם זה כ"כ בעייתי להזכיר שמות נשים, אז מדוע לכתוב את שם הכלה מותר....?
 
קראו לי לפה. מרגישה נורא זקנה. בשנים שאני בפרוג, הנושא הזה עולה כל פעם במחזוריות קבועה. ותמיד יש את מגיני התופעה ('יסודתה בהררי קודש') ואת מגניה ('זה מעוות תפיסת עולם').

אני עייפתי, והגיגיי הרי כבר כתובים באלף מקומות. מישהו צריך להכין כאן מפתח קישורים לנושאים 'חמים' בפרוג.
 
חשבתי שבאת לספר המעשייה הידועה
על הילד שאביו הכניסו למחסה שחלילה לא יראה שום דבר שיסיח או יוריד מקדושתו.
ובהגיעו לגיל מצוות לקחו אביו למדוד חליפה וברחובות העיר ראה הצדיק, קבוצת בנות עליזה.
ושאל. אבא. מה זה? אמר לו אבא. צ'אצ'קעס'. (ברווזים בלע"ז)
אמר הילד: אבא, תקנה לי כמה צ'אצ'קעס'.
לא צ'אצ'קעס אלא קאצ'קעס....
 
אנא הבדילו בין עיתונות שהיא במה ציבורית המחולקת לפי מגזרים
לבין ספרי ילדים שאיכותם ותכנם משתנים מידי יום
ואינכם נצרכים לחתום קבע על סדרה או הוצאה כלשהי
 
מדובר בשינוי מהותי. ובאתי בזאת לחזק את הדברים:
נניח שאנחנו רוצים לשווק גלידה טובה
או לספר שגלידת הפיסטוק של נתניהו היא דבר ממש משובח
אז.. ברור שנצלם אחת כזו, ומהזוית הכי נוטפת והכי מגרה, נכון?
למה שלא נצייר גלידת פיסטוק?? (איפה כל הציירים דכאן שיעלו לנו גלידת פיסטוק משובחה?)
כי ציור איננו דומה לצילום. נקודה.

תציירו אישה. תצירו אותה הכי ורודה ומאופרת שיש. (אם היא אמא חרדית, היא אמורה להיות עם מטפחת, פאה באורך סטנדרטי או כובע) והיא תישאר ציור.
ציור רבותיי.
ציור!!!!

וכאן באתי לשבח עם העיתונים המשובחים 'הדרך'
ואת עיתון 'יום ליום'
וכן עיתון 'משפחה'
שלא פוחדים ממקובלויות חסרות בסיס ונטולות בריאות נפשית
ומפרסמים בגב זקוף ציורי נשים, ילדות ותינוקות ורודות במוספי הילדים ומוסף הנשים.
רק תשארו נורמליים. בבקשה, ותודה!
אני מוחה בתוקף על הדברים.

עיתון משפחה פרץ בקומיקס שלו ל'מבוגרים' מוסכמות רבות כדרכו בקודש. גם הקומיקס שלהם ב'ילדים' על נערה שברחה מבית חולים הוא פרוץ ומגעיל.

לצייר בגב זקוף ציורי נשים מזכיר לי את קינת הנביא ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות נטויות גרון ומשקרות עיניים הלוך וטפף תלכנה.

עשרות סנטימטרים של בשר חשוף בפרסומות של 'בתוך' מעוררות תחושת גועל ואין פוצה פה ומצפצף.

הדיון כאן בנושא הזה הוא מיותר לחלוטין. אלו דברים שאין אפשרות להסבירם בפומבי וכל ניסיון להסבר יחמיר ויחריף את הבעיה.
 
לצייר בגב זקוף ציורי נשים מזכיר לי את קינת הנביא ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות נטויות גרון ומשקרות עיניים הלוך וטפף תלכנה.
ואהוווו הלכת רחוקקקק
אנחנו מדברים על:
1. ציורררררר נשים וילדות ביידי ציירות נשים.
2. מיועד למגזין של נשים.
3. מיועד לילדים.
4. ציורי הנשים (מה שראיתי ביום ליום והדרך) צנועים לחלוטין. מאילו היעכנע, עם מטפחת או פאה קצרה.

כן. את אלו אין שום בעיה לצייר בתנאים אלו.
מי שלא יודע לשמור על כללים, זה כבר בעיה אחרת. אבל א"א לכפות אליה את כל הדור.
 
קראו לי לפה. מרגישה נורא זקנה. בשנים שאני בפרוג, הנושא הזה עולה כל פעם במחזוריות קבועה. ותמיד יש את מגיני התופעה ('יסודתה בהררי קודש') ואת מגניה ('זה מעוות תפיסת עולם').

אני עייפתי, והגיגיי הרי כבר כתובים באלף מקומות. מישהו צריך להכין כאן מפתח קישורים לנושאים 'חמים' בפרוג.
סליחה על ההטרחה של אשה מבוגרת כל כך;)
וברצינות, זה עצוב.
בתמימותי חשבתי שלציבור שפוי יש כח.
חבל.
 
אכן, פעם דורות עברו, לא צריכים אתם להגיע לנושא הציורים והתמונות, גם המציאות היתה שונה, נושא ההפרדה בין גברים לנשים לא היה מוחלט כל כך, מספיק לראות סרטונים מלפני השואה של קהילות חסידיות גדולות ופורחות, שהיום היו נמצאות בנידוי מוחלט אם זה היה המצב שלהם היום,\.
ואם השואה הנ"ל היתה נדחית בכמה שנים נוספות, לא היו נותר יהודי שומר תורה ומצוות אחד בכוכב הלכת שלנו.
לקחת את הקטסטרופה הרוחנית שחווה עם ישראל בגלות כולה בכלל ובמאה הקודמת בפרט, כראיה לדבריכם החשובים, זה לגמרי מעשה לסתור.
באותן חסידויות, היו אנשים שעישנו בשבת, ו"התרועעו" עם נשים נכריות - זה אומר שמה?
המצב היה על הפנים. וכבר אז הגדירו אותו ככה.
איך נחלצה היהדות האורתודקסית מהמשבר הזה, ואספה את רסיסיה (הנותרים), עד היום לא ברור עד הסוף.
 
חשבתי שבאת לספר המעשייה הידועה
על הילד שאביו הכניסו למחסה שחלילה לא יראה שום דבר שיסיח או יוריד מקדושתו.
ובהגיעו לגיל מצוות לקחו אביו למדוד חליפה וברחובות העיר ראה הצדיק, קבוצת בנות עליזה.
ושאל. אבא. מה זה? אמר לו אבא. צ'אצ'קעס'. (ברווזים בלע"ז)
אמר הילד: אבא, תקנה לי כמה צ'אצ'קעס'.
מזל שהאבא לא צדיק כמו הילד, הוא עוד היה קונה לו

ולעניניינו. אני לא נחשב צדיק גדול, אבל לא מבין מה הבעיה שאין ציורי\ שמות נשים, למה זה מפריע?
זה לא מפריע לי לקרא המודיע למשל.
 
מזל שהאבא לא צדיק כמו הילד, הוא עוד היה קונה לו

ולעניניינו. אני לא נחשב צדיק גדול, אבל לא מבין מה הבעיה שאין ציורי\ שמות נשים, למה זה מפריע?
זה לא מפריע לי לקרא המודיע למשל.
האמת שאפשר לוותר על ציורים באופן כללי זה גם לא מפריע.
 
האמת שאפשר לוותר על ציורים באופן כללי זה גם לא מפריע.
אז זה מפריע כאלו חסר חלק מהציור?
שוב, אני גם לא מבין את החומרה הזו, אבל איך ולמה זה אמור להפריע לאזרח מן השורה עד כדי זעם כמו שיש כאן כאן?
באמת באמת אני שואל
 
סוטה שניה שוב להזמנות - לא מצליחה להבין למה את השם של הכלה מותר לכתב ואת שם האמא, אבוי.
נשגב מבינתי
את שם הכלה פשוט חייבים לכתוב, שידעו שהיא כבר לא פנויה וכו'
את שם האמא זה באמת בעיה לכתוב סתם כך, בלי סיבה קדושה. כולה מחתנת בת/בן.

;)
 
את שם הכלה פשוט חייבים לכתוב, שידעו שהיא כבר לא פנויה וכו'
את שם האמא זה באמת בעיה לכתוב סתם כך, בלי סיבה קדושה. כולה מחתנת בת/בן.

;)
עדין, מתמיה
כי הרי כדי שידעו שהיא לא פנויה, כבר רשמו את שמה ביתד. ככה, בעיתון, בריש גלי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.
ספר עם בערך 100 טורים שזכיתי לכתוב. הומוריסטיים, עם הרבה אפיון של הדמות המרכזית (המספר).
חלק מהטורים פורסמו כאן עם השנים, (
דוג') חלק ברשימת התפוצה, חלק הקטן טרם.
נוסיף להם איורים תואמים, דברי פתיחה. עטיפה יפה. כמובן עריכה חוזרת ורצינית.

אז זה לא מתח, לא סדרת מתח, לא ספר שלום בית (ואף אשה לא תחשוב אחרי קריאת הספר שבעלה פסיכופט או הפרעת אישיות גבולית).
רק טורים.

מה הסיכוי שתקנו?
האמת שהמחשבה נפלה לי דווקא אחרי כמה קוראים שכתבו לי כך, אבל אתם - אל תרחמו עליי.
כיתבו ישירות וברור את דעתכם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה