שואה שלנו

  • הוסף לסימניות
  • #2
אני זוכר שקראתי את זה כבר בשנה שעברה ומאוד התקוממתי על טענתה של הגברת שהתגוררה בפולין. וכי בגלל שיש מי שמתנהג או זוכר בצורה מעוותת היא הגיעה למחשבה הזו? מה זה למה מתעסקים בשואה יותר מכל דבר?
ומשתי סיבות אנחנו מתעסקים בזה יותר
ראשית, כי סבתא שלי וסבתא שלו והדוד והדודה היו שם, כן. זה עדדיין מבעבע בנו. הזיכרון הכאב הדם שניגר כמים. אם אין לנו את הרגש הזה. סימן שאנחנו רחוקים מידי, או שאין בנו רגשות. וזה עצוב.
והסיבה השניה. אם אנחנו נזכור את זה כמו שאנחנו זוכרים את מאורעות ת"ח ת"ט, או מסעי הצלב, כאיזה נקודת ציון היסטורית, הילדים שלנו בכלל לא יזכרו את זה בכלל. גם אז לקח זמן היסטורי שדברים נכנסו לפרופרציות.
וזה בלי להשוות, אבל השואה שקרתה לעמנו במלחמת העולם השניה, מספרית ואיכותית לא דומה לשום טרגדיה קודמת.

ועל טענת הלא להכניס לילדים דברים רעים לראש. אני לא כועס כל כך. אבל זו נראית לי נאיביות מיותרת.

ועוד משהו הגרפיקה של השער מדהימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מאוד התקוממתי על טענתה של הגברת שהתגוררה בפולין. וכי בגלל שיש מי שמתנהג או זוכר בצורה מעוותת היא הגיעה למחשבה הזו? מה זה למה מתעסקים בשואה יותר מכל דבר?

אני חושבת שהיא העלתה תהייה לגיטימית. הטענה שלה החלה בנקודת המוצא - יש אנשים שקשה להם להכיל את זוועות השואה, שהן אכן בלתי נתפסות. אם זה לא ניתן להכלה, אז אולי אכן צריך לחדול או לשנות משהו.

אישית, אני מייצגת את הצד השני של הסקאלה. יש לי משיכה גדולה לחקור וללמוד את התקופה. המשיכה הזו התמתנה עם השנים ועם היותי לאם. המחשבה שיכולתי לעמוד שם עם ילדי, ושבעצם עמדו שם הורים כמוני (סבי איבד שם אישה וארבעה ילדים, הי"ד), מעוררת בי פלצות וגורמת לי להתרחק ולהדחיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
. אם זה לא ניתן להכלה, אז אולי אכן צריך לחדול או לשנות משהו.
את הכחשת והשכחת השואה נשאיר לגרמנים.
האסונות היו גדולים ועצומים, אבל נרצה או לא זה הולך ונשכח גם אצלנו.
כשהיינו ילדים, בסיפורי חול המועד היו כותבים על הסבא שמספר כל שנה בליל הסדר על יציאת מצרים הפרטית שלו מגטו לודז' והמהדרים שבין הסופרים היו גם מפגישים בין הסבא לאחיו האובד שהופרד ממנו על ידי מנגלה, ומתגלה כעת כאורח מזדמן מבית התבשיל. איזה השגחה פרטית. ממש מהסיפורים.
הסבא הסטנדרטי של היום הוא כבר לא ניצול שואה. לקח עוד כמה זמן אבל השואה יצאה מהספרות וכל הנושא נשכח מהשיח.

אבל אנשים עברו את זה על בשרם. אנשים פשוטים כמונו. אז לנו לא יהיה אפילו כח לקרוא על זה?
פעם בשנה. כמו תשעה באב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אבל אנשים עברו את זה על בשרם. אנשים פשוטים כמונו. אז לנו לא יהיה אפילו כח לקרוא על זה?
פעם בשנה. כמו תשעה באב.

יש אנשים מאד שבריריים ורגישים.
כשהייתי נערה צעירה פגשתי בספר 'הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ'. עלעלתי בו והסתייטתי תקופה ארוכה. עד עכשיו אני נזכרת בהדים קלושים של התמונות ונרעדת כולי. ואנשים הרי עברו את הניסויים המזוויעים הללו על בשרם.

לא כל אחד בנוי להכיל הכל. לאדם רגיש מאד, מפגש חזיתי עם זוועות הוא יותר מטראומטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תודה על החומר היפה-בדיוק רציתי לערוך מחר דיון בכיתה בשיעור ספרות שואה (בזיקה ל"יום השואה"(או שזו מילה גסה?!) )-הוסיף לי אפיקי מחשבה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא כל אחד בנוי להכיל הכל. לאדם רגיש מאד, מפגש חזיתי עם זוועות הוא יותר מטראומטי.
נכון מאד.
גם אני אישית מתקשה עד היום להכיל את זה וחייבת לעצור את המחשבות המתוארות לעיל עליי ועל משפחתי, ועדיין, כעם, כציבור, אסור לתת לזה לשקוע.

הכתבה יפה מאד, ונראה לי שטוב שהועלתה השאלה הנ"ל, ולו בכדי לאפשר מתן תשובה פומבית עליה.

אבל השואה יצאה מהספרות וכל הנושא נשכח מהשיח.
היא לא יצאה, היא מובאת בצורה הזויה בקומיקסים ועלילות לילדים, מה שעובד גרוע מאד, כי או שזה זוועתי ומסייט, והילד- גם כשיגדל לא ייגע יותר בנושא, או שזה מעוות וגורם לילדים לחשוב שמדובר באיזו חוויה הרפתקנית להיות בפרטיזנים וזה...

לדעתי, חייבים להמשיך לכתוב, אבל כהורים ומחנכים, לדאוג שייחשפו לזה בני נוער בשלבים בשלים. זה ודאי לא חומר לילדים, וכמובן שלא הכל יכול להיכתב גם לבני נוער. חושבת שפירוטי העינויים והניסויים עד דכא, אמורים להיכתב בצורה כבדה שתתאים למבוגרים חסינים.

ושוב, הכתבה יפה מעניינת, ובהחלט מעודדת התעניינות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מצד אחד, אם מותר לומר בבוטות, רבים מאתנו חשים שהשואה מעניינת בעיקר את הסבתא שלהם. מצד שני, אנחנו מבינים שמדובר בנושא חשוב מאוד שיש ללמוד אותו ולעסוק בו. אין ספק שמוסדות החינוך [של בנים] אשמים בכך לא מעט, אבל עדיין יש איזה נתק מהנושא, חרף כל התירוצים וההסברים שנאמרו בנושא. דיון מעניין התקיים על כך ב'צריך עיון' (כאן), מאמר ומספר מאמרי תגובה.
ויש כאלו שבכלל מרגישים שאנחנו ניצולי-ניצולי-שואה, או ניצולי הדור השני לשואה, על כל המטען שיושב על זה כידוע.
לגבי ספרות השואה, אני קצת מתבייש לומר, אני אוהב לקרוא ספרים שכתובים בצורה ספרותית ואיכותית, אבל לא ספרים תיעודיים גרידא או ברמה בינונית. אגב, יש גם ספרות איכותית על תופעת הדור השני לשואה, אם אני זוכר נכון ספרה של גב' חנה רוטנברג 'איך לא ידעתי?' הוא מוצלח מאוד [קראתי כולו ברצף בטיסה לפולין]. יש גם ספרים לא חרדים (אחד מהם נושא את שם האשכול שלנו), וחבל שלא נכתבים יותר ספרים על הנושא.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
לא נראה לי שזו שאלה למה מזכירים את השואה יותר מדברים אחרים. כמו שכתבו: ההיקף הבלתי נתפס: 6 שנים, 6 מיליון. ומספר השנים הלא רב, יחסית, מאז שזה קרה. עדיין מתהלכים ביננו אנשים משם, או דור שני, ולכל יוצאי אירופה יש קרובים שהיו שם או נשארו שם.

מאוד משנה על מה שמים את הדגש בסיפורי השואה. חשובים מאוד הסיפורים על החיים לפני השואה, וחשובים הסיפורים בשואה על תעצומות הנפש המרגשות כפי שמסופרות בכתבה. (על אף שמצד שני כל-כך חשוב להבין שגם מי שלא עמד בסטנדרים של גבורה, גם מי שלא עמד בסטנדרים בסיסיים של עצמו, ראוי לכל הבנה. או אולי להיפך. להבין שלא מבינים כלום. אין אפשרות בשום אופן להתחיל להבין את המקום שהם היו. אי אפשר להבין מבחוץ מה עושה לבן אדם רעב איום של שנים, סבל לא יתואר, חרדות בלתי פוסקות, המתת קרוביו, מראות הכי זוועתיים שקיימים, ועוד ועוד).

חשוב לדעת על הזוועות, בהחלט. אך לדעתי לא בפירוט מוגזם. הרבה פעמים זה מעל יכולת הקיבולת גם אם זה רק סיפורים ולא מראות וקולות. בכלל לא שייך בזה לדבר על 'פינוק'. כל אחד ורגשותיו. כל אחד ורמת ההזדהות שלו עם מה שהוא קורא. רמת דמיונו את הדברים, רמת רגישותו וכו'. כל אחד עם מה שזה עושה לו.

כשיש לי שאלות מהסוג הזה: מה נכון לי לעשות, כך או כך? אני מנסה לבדוק דרך מבחן התוצאה. האם קריאה כזאת או ביקור כזה במחנות - יהיו אמצעי עבורי לטוב או לרע? יגרמו לי ליותר טוב במובן הרוחני, או יגרמו לי לפחות טוב? האם הנפש שלי תתחזק ותתגדל, או להיפך? וכך גם לגבי ההחלטה מה טוב לילדיי.

התשובה לכך איננה או כן או לא, או הכל או לא כלום. כי ודאי צריך לזכור. אלא עד היכן זה יכול לבנות, ומהיכן זה יכול להרוס. וזה מאוד אינדיבידואלי. ומה שרצו מאיתנו הנפטרים הגדולים זה שנמשיך! נמשיך לחיות, נמשיך להאמין, לעבוד את השם כמו שצריך, נמשיך לגדל דורות נוספים בריאים וטובים. נפש פגועה לא תנפיק את זה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בתקופה האחרונה נכנס המונח החדש "שורד" שורד שבי שורדי שואה,
עד לא מזמן הם היו ניצולי שואה ועכשיו הם שורדי שואה, ניצולי השבי אפי' לא זכו לזה הם הוגדרו מיד "שורדי שבי", לא ניצולי שבי ואפי' לא שאלו אותם איך הם מגדירים את עצמם...
השאלה שצריכה להישאל היא האם זה מקרה?
או שיש פה גורמים עוינים!! שמנסים לשנות אותנו ואת התודעה שלנו!!!
מה קרה שפתאום אחרי כל כך הרבה שנים התחילו להשתמש במונח החדש הזה וזה בולט בעיקר בניצולי השואה שאחרי 80 שנה שהם ניצולי שואה הם נהיו שורדי שואה.
והשינוי למי שעקב כמדומני מגיע מהתקשורת החילונית מצד מסוים, ואט אט חודר גם לתקשורת החרדית שהתלהבו מהמונח החדש, אך לא ירדו לעומק הטמון בו.
ומהו באמת?
נסביר: המילה ניצול היא משורש 'נצל' והמילה שורד משורש 'שרד'.

סוגשורש נ.צ.ל (להינצל / להציל)הערהשורש ש.ר.ד (לשרוד)הערה
בניין קל (פָּעַל)אין צורת קל רווחתשָׂרַדעבר
עבר – יחיד זכרנִצַּללהינצל (נפעל)שָׂרַדשרד
עבר – יחיד נקבהנִצְּלָהשָׂרְדָה
עבר – רביםנִצְּלוּשָׂרְדוּ
הווהנִצָּל / נִצֶּלֶתפועל סביל – מי שניצלשׂוֹרֵד / שׂוֹרֶדֶתפועל פעיל
עתידיִנָּצֵל / תִּנָּצֵליִשְׂרֹד / תִּשְׂרֹד
ציוויהִנָּצֵל! / הִנָּצְלִי!בניין נפעלשְׂרֹד! / שִׂרְדִי!
מקורלְהִנָּצֵללִשְׂרֹד
שם פעולה / בינונינִצָּלוּת (נדיר), הַצָּלָה (מהפעיל)לפי הקשרשְׂרִידוּתשם עצם מופשט
בניין הפעיל (גרימת פעולה)הִצִּילגרם למישהו להינצלאין שימוש
בינוני פעיל (המציל)מַצִּיל / מַצִּילָהמי שמושיע אחרים
שם עצם מתוארנִצּוֹל / נִצּוֹלָהאדם שניצלשׂוֹרֵד / שׂוֹרֶדֶתאדם ששׂרד

ההבדל פשוט ל'נצל' יש הטית הפעיל 'הציל' ל'שרד' את הטיית 'משריד'.
המסקנה פשוטה יש פה גורמים שרוצים שכשנדבר עליהם לא יהיה לנו בראש שום רמז והרגשה כלפי "מציל" כי רצונם להשכיח ולשנות בתת מודע שלנו, ובעיקר מרוב אחינו בני ישראל שבשדות, את הידיעה האמיתית והפשוטה שהוא יתברך לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים ובפרט מעיתות ומצבי סכנה שהיה פשוט לכל יהודי גם הרחוק ביותר, שרק ה' יתברך מציל אותו את זה הם רוצים לקעקע.
ואת זה עושים במסווה של תיקוני ודיקדוקי לשון מדומים.

🧠 1. הטיה סמנטית (Semantic Bias)


זו השפעה לא מודעת של המשמעות הגלומה במילה על האופן שבו אנו תופסים את המציאות.
במקרה הזה — המילה “ניצול” נושאת בתוכה רמז סמנטי לכך שיש מציל, בעוד “שורד” משדר פעולה עצמאית.


💬 2. היקשרות סמנטית (Semantic Association)


המוח שלנו יוצר אסוציאציות אוטומטיות:

  • “ניצול” → “הצלה”, “מציל”, “חסד”.
  • “שורד” → “מאבק”, “התמודדות”, “כוח פנימי”.
    האסוציאציות האלה נוצרות בתת־מודע ומשפיעות על הרגש כלפי הדובר או הנושא.


🧩 3. מסגור לשוני (Framing Linguistic)


זה מונח מוכר במדעי התקשורת.
הוא מתאר איך בחירת מילה ממסגרת את הסיפור או הדמות.
המילה “ניצול” ממסגרת את האדם כמי שניצל על־ידי כוח חיצוני,
בעוד “שורד” ממסגרת אותו כבעל כוח פנימי.


🪞סיכום קצר:​


מונחהגדרהדוגמה בהקשר שלך
הטיה סמנטיתהשפעה תת־מודעת של משמעות מילה"ניצול" מעורר דמות מציל
היקשרות סמנטיתאסוציאציה רגשית בין מילים קרובות במשמעות"ניצול → הצלה"
מסגור לשוניבחירה במילה שמעצבת את נקודת המבט"שורד" ממסגר כחוזק עצמי

אם אתה רוצה להשתמש בזה בטקסט מחקרי או מאמר — הכי מדויק לומר:

“המונח ‘ניצול’ נושא הטיה סמנטית ומסגור לשוני המרמזים על קיומו של מציל, בניגוד ל‘שורד’ המדגיש עמידות עצמאית.”
היוצא מכל האמור שעלינו לעשות הכל להפסקת השימוש במונח המעוות הזה בלקסיקון שלנו.

נ.ב. לא שמעתי משהו שעורר על זה, אם כי אני לא כ"כ חשוף... כך שאם מישהו כבר דיבר על זה אשמח שתציינו. ואני קיימתי בנפשי במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. והנלע"ד כתבתי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה