הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
זו הפעם הראשונה שאני כותבת ביקורת ספרותית, והיא הולכת להיות בלתי מקצועית בעליל.
אבל נהניתי כל כך מהספר, ואני יודעת ש @רותי רפפורט נמצאת פה, אז הרשיתי לעצמי. תסלחו לי על החובבנות
אחרי הספרים הקודמים בסדרה, היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, ואני מוכרחה לומר שהוא עולה בהרבה על קודמיו. הכתיבה משובחת, העלילה זורמת היטב, הרגשות מעובדים עד דק, התובנות מוגשות בצורה בהירה - אבל לא מכבידה.
בספר אנחנו פוגשים את כל הדמויות המוכרות והאהובות מהספרים הקודמים. שמשון ויהודית, שימי ויערה, דולי, קובי, נתנאל ושיראל וגם ד"ר רותם ואחותה.
אבל גיבורת הספר ללא ספק היא דוקא ג'יין דאו האלמונית. רופאה מבריקה, מנתחת מוכשרת, כמעט כל יכולה, אך חסרת רגשות לחלוטין. ההתנהלות שלה מזכירה לעיתים רובוט שמנסה להתנהג כמו אדם, אבל שכחו להתקין לו את תוכנת הרגשות, האמפטיה והטקט.
האישה הזו היא תעלומה, סימני שאלה רבים מרחפים סביבה, ורק לקראת סוף הספר ממש, הערפל מתבהר. בנקודה הזו חשתי שהקצוות נותרו פתוחים. חסרה לי פה סצנת סיום - לאו דוקא הפי אנד דביק, אבל כן משהו שיסכם את הסיפור, ולא רק סערת רגשות מתפרצת.
יערה ושימי פוסעים את צעדיהם הראשונים בעולם זוגי. בונים את ביתם החדש לאט לאט. עם הרבה חששות ותהיות מצד שימי, והמון (אולי יותר מדי, זה הרגיש לפעמים מלאכי ממש) אמפטיה ורגישות מצד יערה.
התהליך שהם עוברים משוקף בצורה עדינה ומדויקת, היה חבל לי שהוא הסתיים כבר באמצע הספר.
נתנאל ושיראל עומדים בצומת דרכים. נקרעים בין ההוה לעתיד, בין השכל לרגש. כשדולי, מהצד, חווה שוב את חוויות ילדותה, הפעם ממבט בוגר יותר.
בחלק הזה, כמו בספרים הקודמים, חשתי קצת חוסר אמינות. המחשבות והמשפטים מנוסחים בצורה לא תואמת גיל. ילדים לא יודעים לזהות רגשות בצורה כל כך מדויקת, ובטח לא להסביר אותם לאחרים.
מענין לשמוע את דעת האחרים בנושא.
זירה נוספת בסיפור היא בין ד"ר ליהי רותם לאחותה רננה. שנים של טינה ותחושת אפליה וקיפוח הגביהו ביניהן חומה. ורק צעד דרסטי במיוחד, מצליח לשבור אותה.
זירה נוספת, מורכבת ומדהימה בפני עצמה - אבל קצת מנותקת מהסיפור הכללי, היא על מאיר ומיכל עם השלישיה-לא שלישיה שלהם.
סיפור נוגע ללב, מרגש, ונוגע בסוגיות משפחתיות-חברתיות עדינות. התחברתי מאד למיכל, הרגשתי אותה וכאבתי איתה.
הדבר היחיד שהציק לי - הוא שהסיפור הזה לא באמת קשור לספר. מרגיש כאילו הדביקו אותו עם קשר קלוש בסופו.
(זה אגב הפריע לי מאד כבר בספר הקודם, שהרגיש קצת כמו ספר סיפורים ספורים, בלי קשר ביניהם).
לסיכום - ספר מצוין, סוחף (קראתי אותו כמה שעות ברצף, למרות שהבית שווע ליד מטפחת), ונוגע עמוק בלב.
@רותי רפפורט תודה על שעות של הנאה!!!
אבל נהניתי כל כך מהספר, ואני יודעת ש @רותי רפפורט נמצאת פה, אז הרשיתי לעצמי. תסלחו לי על החובבנות
אחרי הספרים הקודמים בסדרה, היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, ואני מוכרחה לומר שהוא עולה בהרבה על קודמיו. הכתיבה משובחת, העלילה זורמת היטב, הרגשות מעובדים עד דק, התובנות מוגשות בצורה בהירה - אבל לא מכבידה.
בספר אנחנו פוגשים את כל הדמויות המוכרות והאהובות מהספרים הקודמים. שמשון ויהודית, שימי ויערה, דולי, קובי, נתנאל ושיראל וגם ד"ר רותם ואחותה.
אבל גיבורת הספר ללא ספק היא דוקא ג'יין דאו האלמונית. רופאה מבריקה, מנתחת מוכשרת, כמעט כל יכולה, אך חסרת רגשות לחלוטין. ההתנהלות שלה מזכירה לעיתים רובוט שמנסה להתנהג כמו אדם, אבל שכחו להתקין לו את תוכנת הרגשות, האמפטיה והטקט.
האישה הזו היא תעלומה, סימני שאלה רבים מרחפים סביבה, ורק לקראת סוף הספר ממש, הערפל מתבהר. בנקודה הזו חשתי שהקצוות נותרו פתוחים. חסרה לי פה סצנת סיום - לאו דוקא הפי אנד דביק, אבל כן משהו שיסכם את הסיפור, ולא רק סערת רגשות מתפרצת.
יערה ושימי פוסעים את צעדיהם הראשונים בעולם זוגי. בונים את ביתם החדש לאט לאט. עם הרבה חששות ותהיות מצד שימי, והמון (אולי יותר מדי, זה הרגיש לפעמים מלאכי ממש) אמפטיה ורגישות מצד יערה.
התהליך שהם עוברים משוקף בצורה עדינה ומדויקת, היה חבל לי שהוא הסתיים כבר באמצע הספר.
נתנאל ושיראל עומדים בצומת דרכים. נקרעים בין ההוה לעתיד, בין השכל לרגש. כשדולי, מהצד, חווה שוב את חוויות ילדותה, הפעם ממבט בוגר יותר.
בחלק הזה, כמו בספרים הקודמים, חשתי קצת חוסר אמינות. המחשבות והמשפטים מנוסחים בצורה לא תואמת גיל. ילדים לא יודעים לזהות רגשות בצורה כל כך מדויקת, ובטח לא להסביר אותם לאחרים.
מענין לשמוע את דעת האחרים בנושא.
זירה נוספת בסיפור היא בין ד"ר ליהי רותם לאחותה רננה. שנים של טינה ותחושת אפליה וקיפוח הגביהו ביניהן חומה. ורק צעד דרסטי במיוחד, מצליח לשבור אותה.
היה לי קשה להבין איך אמא שלהן הסכימה למהלך הזה. עם כל הכבוד לסכסוך הכואב ביניהן, בימוי מוות הוא דבר קיצוני מאד, שקורה רק בספרי מתח. הפריע לי השרבוב שלו לספר שאמור לדמות מציאות. בפרט שנלקח פה סיכון גדול, איש לא יכל להבטיח שאכן היחסים ביניהן יחזרו להיות תקינים, ושגילוי המהלך לא יצור משבר אמון בין ליהי לאמה.
זירה נוספת, מורכבת ומדהימה בפני עצמה - אבל קצת מנותקת מהסיפור הכללי, היא על מאיר ומיכל עם השלישיה-לא שלישיה שלהם.
סיפור נוגע ללב, מרגש, ונוגע בסוגיות משפחתיות-חברתיות עדינות. התחברתי מאד למיכל, הרגשתי אותה וכאבתי איתה.
הדבר היחיד שהציק לי - הוא שהסיפור הזה לא באמת קשור לספר. מרגיש כאילו הדביקו אותו עם קשר קלוש בסופו.
(זה אגב הפריע לי מאד כבר בספר הקודם, שהרגיש קצת כמו ספר סיפורים ספורים, בלי קשר ביניהם).
לסיכום - ספר מצוין, סוחף (קראתי אותו כמה שעות ברצף, למרות שהבית שווע ליד מטפחת
), ונוגע עמוק בלב.@רותי רפפורט תודה על שעות של הנאה!!!
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
)
