• הוסף לסימניות
  • #1
המנוח היה אדם רגיל. הוא התייחד והצטיין ברגילותו. רגילות אשר הפליאה את כל רואיה.
הוא נולד למשפחה סטנדרטית ביותר.
כבר כנער צעיר לימים ניכרו בו ניצני אישיות רגילה. לאחר כל אחת מהמריבות הסוערות עם אחיותיו - מריבות שהגיעו לא פעם עד כדי משיכה בקוקו - היה מבקש סליחה ומתפייס עמהן לדרישתה הנחרצת של אמו.
אמו ע"ה (שהייתה רגילה בפני עצמה) נהגה לספר כי כילד היה המנוח משתדל לגמור הכל בצלחת, גם במקרים שלא אהב את האוכל. אך חוק ובל יעבור היה אצלו שלא יתערבב הפירה עם הרוטב של העוף.
המלמדים בחיידר היו מציינים בהתפעלות כי היה מאלופי הכיתה בכדורגל ובייחוד במלאכת השוערות, והיה חביב עליו המשחק בגוגואים. עיתים היה מגיע לחיידר עם כמות זעומה של גוגואים, ויוצא מורווח עם עשרות ואף מאות גוגואים.
עם סיום פרק לימודיו בתלמוד תורה, נשלח על ידי מלמדיו לישיבה קטנה בינונית כחלק מעסקה כוללת, שם המשיך לשקוד על תלמודו ולהתגעגע הביתה.
בהיותו בשיעור ב', ניהל סכסוך ארוך עם אחד מחבריו. הם לא דיברו כחודש ימים ואף התנכלו זה לזה. לבסוף המשגיח התערב וערך פיוס בין השניים.
מסכת הרגילות המשיכה בתעצומות בישיבה גדולה. שם למד לעשן והביא פלאפון לישיבה בניגוד להוראות, אך מעולם לא נתפס.
משהגיע לפרק 'האיש מקדש', נפגש עם כמה וכמה בחורות והוריד אותן על שטויות. לבסוף נפגש עם אחת לא חכמה במיוחד אך בעלת לשון חריפה ושנונה. היא נשאה חן בעיניו והם התחתנו בארמונות חן. בשמחת החתונה השתתפו כל השכנים שמצאו בייבי סיטר, וכן רב השכונה שנתבקש על ידי הרבנית לקנות משהו ב'יש' ומשעבר ליד ארמונות חן נזכר שר' דוד מחתן היום ונכנס להגיד מזל טוב.

יחד עם רעייתו בנו בית נאמן על אדני הרגילוּת. פעמים רבות כעסו זה על זו, וזו על זה. לעיתים מזומנות היו ביניהם אי-הבנות. בעיקר היו מתווכחים האם צריך להפעיל את המזגן או לא. אהב לאכול לחם עם טחינה לארוחת בוקר, פעמים רבות היה מוסיף אף סחוג.
כשנולדו להם כמה ילדים, הוצרך לקחת גמ"חים והלוואות, ותמיד השתדל להחזיר בזמן. אך באותם מקרים נדירים למדי שאיחר להחזיר את ההלוואה, היה עונה לטלפון הנזעם של בעל הגמ"ח, ואומר לו "כן כן, טוב שהזכרת לי. אני אשתדל לטפל בזה בהקדם". לאחר מכן היה מדגיש שוב "טוב שהזכרת לי". בליבו היה סבור שבעל הגמ"ח מאמין לו שהוא שכח בשגגה.

בתקופה האחרונה נתגלתה בגופו המחלה הארורה. למרות שבמשך כל שנותיו הוא נמנע בעקביות מלומר את שמה של המחלה והקפיד לקרוא לה רק 'א יענע מחלה'. השתדלותו זו לא הועילה והוא נחלה רח"ל.
הוא היה מתלונן רבות על השירות הגרוע של צוות האחיות בבית החולים.
ידידים וחברים שהיו באים לשמחו ולעודדו היו מספרים לו על צרות גדולות יותר. לאחר שהיו יוצאים היה מקללם בליבו.
רבנים שבאו למיטת חוליו סיפרו לו על ישועות מעל לדרך הטבע. אסור להתייאש, אמרו. כבר שמענו על ניסים רפואיים.
אך בסוף לא קרה שום נס רפואי. הוא נפטר בשעת ליל מאוחרת. מילותיו האחרונות היו 'אחח איזה כאבים. תשאל את האחות האתיופית אם יש עוד משככי כאבים'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
@עבד-ציני-קן

כל המספר אחר (המת) האמת ואינו מספר אחר (המת) ההבל, מעלה עליו הכתוב וכו'.
אבל תראה, מדובר באדם מיוחד. לא רבים זכו לכזה הספד.
בעולם של מלאכים-גאונים-גדולים, לא פשוט להיות פשוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יש בזה משהו קצת עצוב, ברגילות הזאת, כי היא מידי ישירה ושמה לנו מראה
בייחוד המילים האחרונות שלו..
אבל יותר עצוב לומר על כולם כביכול היו מלאכי עליון ושרפים שאין לי מושג למה בכלל הגיעו לעולם הזה ולא נשארו למעלה.

@מ"ם, זכור לי שהעלית את הקטע הזה בעבר.. או שאולי אח"כ מחקת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
המנוח היה אדם רגיל. הוא התייחד והצטיין ברגילותו. רגילות אשר הפליאה את כל רואיה.
הוא נולד למשפחה סטנדרטית ביותר.
כבר כנער צעיר לימים ניכרו בו ניצני אישיות רגילה. לאחר כל אחת מהמריבות הסוערות עם אחיותיו - מריבות שהגיעו לא פעם עד כדי משיכה בקוקו - היה מבקש סליחה ומתפייס עמהן לדרישתה הנחרצת של אמו.
אמו ע"ה (שהייתה רגילה בפני עצמה) נהגה לספר כי כילד היה המנוח משתדל לגמור הכל בצלחת, גם במקרים שלא אהב את האוכל. אך חוק ובל יעבור היה אצלו שלא יתערבב הפירה עם הרוטב של העוף.
המלמדים בחיידר היו מציינים בהתפעלות כי היה מאלופי הכיתה בכדורגל ובייחוד במלאכת השוערות, והיה חביב עליו המשחק בגוגואים. עיתים היה מגיע לחיידר עם כמות זעומה של גוגואים, ויוצא מורווח עם עשרות ואף מאות גוגואים.
עם סיום פרק לימודיו בתלמוד תורה, נשלח על ידי מלמדיו לישיבה קטנה בינונית כחלק מעסקה כוללת, שם המשיך לשקוד על תלמודו ולהתגעגע הביתה.
בהיותו בשיעור ב', ניהל סכסוך ארוך עם אחד מחבריו. הם לא דיברו כחודש ימים ואף התנכלו זה לזה. לבסוף המשגיח התערב וערך פיוס בין השניים.
מסכת הרגילות המשיכה בתעצומות בישיבה גדולה. שם למד לעשן והביא פלאפון לישיבה בניגוד להוראות, אך מעולם לא נתפס.
משהגיע לפרק 'האיש מקדש', נפגש עם כמה וכמה בחורות והוריד אותן על שטויות. לבסוף נפגש עם אחת לא חכמה במיוחד אך בעלת לשון חריפה ושנונה. היא נשאה חן בעיניו והם התחתנו בארמונות חן. בשמחת החתונה השתתפו כל השכנים שמצאו בייבי סיטר, וכן רב השכונה שנתבקש על ידי הרבנית לקנות משהו ב'יש' ומשעבר ליד ארמונות חן נזכר שר' דוד מחתן היום ונכנס להגיד מזל טוב.

יחד עם רעייתו בנו בית נאמן על אדני הרגילוּת. פעמים רבות כעסו זה על זו, וזו על זה. לעיתים מזומנות היו ביניהם אי-הבנות. בעיקר היו מתווכחים האם צריך להפעיל את המזגן או לא. אהב לאכול לחם עם טחינה לארוחת בוקר, פעמים רבות היה מוסיף אף סחוג.
כשנולדו להם כמה ילדים, הוצרך לקחת גמ"חים והלוואות, ותמיד השתדל להחזיר בזמן. אך באותם מקרים נדירים למדי שאיחר להחזיר את ההלוואה, היה עונה לטלפון הנזעם של בעל הגמ"ח, ואומר לו "כן כן, טוב שהזכרת לי. אני אשתדל לטפל בזה בהקדם". לאחר מכן היה מדגיש שוב "טוב שהזכרת לי". בליבו היה סבור שבעל הגמ"ח מאמין לו שהוא שכח בשגגה.

בתקופה האחרונה נתגלתה בגופו המחלה הארורה. למרות שבמשך כל שנותיו הוא נמנע בעקביות מלומר את שמה של המחלה והקפיד לקרוא לה רק 'א יענע מחלה'. השתדלותו זו לא הועילה והוא נחלה רח"ל.
הוא היה מתלונן רבות על השירות הגרוע של צוות האחיות בבית החולים.
ידידים וחברים שהיו באים לשמחו ולעודדו היו מספרים לו על צרות גדולות יותר. לאחר שהיו יוצאים היה מקללם בליבו.
רבנים שבאו למיטת חוליו סיפרו לו על ישועות מעל לדרך הטבע. אסור להתייאש, אמרו. כבר שמענו על ניסים רפואיים.
אך בסוף לא קרה שום נס רפואי. הוא נפטר בשעת ליל מאוחרת. מילותיו האחרונות היו 'אחח איזה כאבים. תשאל את האחות האתיופית אם יש עוד משככי כאבים'.
אחיו יושבים שבעה ועונים על שאלות חטטניות בבית המנוח ז"ל.
תנצבה
כתבינו שבא לנחם את המשפחה הרגילה מצא לבבות שבורים * באנו לנחם ויצאנו מפורקים * מסמך מזעזע

את הבכיות שמענו כבר מהכניסה לפרויקט החדש, אי אפשר היה לטעות בכך. ככל שהתקרבנו לבניין הכאב הפך למוחשי והיבבות נשמעו קשות, קטועות, שוברות כל לב. אפילו תא המעלית האטום שהוביל אותנו אל הקומה העשירית בבית הדירות המטופח במרכז ירושלים, לא הכהה במאום את עוצמת הבכי.

הדבר הראשון שתפס את תשומת לבי בכניסה לבית, היה הבוץ שעבר ממקום למקום ברגלי המבקרים. לרגע חששתי שהמזגן המרכזי הדולק בשקט על טורבו הוא האשם בכך. רק משהתקדמתי עם זרם המנחמים אל מרכז העצבים הבנתי, אף אחד מבין מגישי השתייה או מרוקני הקופות לא טרח לנגב את הרצפה מדמעות המתנחמים או המנחמים.

פרצי הבכי רדפו זה את זה, רק שברי מילים נשמעו מפעם לפעם מפי מנחם שהצליח לעצור את בכיו לשניות מספר, "הוא... היה... אוחחחח".

מנחם אחר שניסה את כוחו, נשמע היה כבונה בניין מאבני חצץ, "שבר... על שבר... (בכי), על שבררר (בכי) על ששש...בר (גיהוק) עעעל שבר.."

שעון האורלוגין הכבד שבפינת הסלון המהודר צלצל בקול כבד. שעה תמימה עברה, לא הצלחתי לדוג ולו מילה אחת על התנהגותו הרגילה בחיי חיותו של המנוח. מחשבותיי נדדו אל העורך שיכעס בוודאי על העמודים הריקים שאביא לו, מהביקור הרטוב.

התלבטתי לרגע האם עד לסוף השבוע אצטרך להישאר לשבת בשלולית, כשנעליי הולכות ונהרסות בזרמי הלחות המתהווים סביבי, אולם המהלך הבא הפתיע אותי.

משסיים שעון האורלוגין את פעימת צלצולו האחרון, קמו כל המנחמים ואמרו בתזמון מדהים את הטקסט הקבוע שנאמר ביציאה.

רצתי לתפוס ראשון מקום במעלית. אפס. היא נסגרה דחוסה והתדרדרה במהירות למטה. את דרכי עשיתי במדרגות כשכל הדרך מלווה אותי ההספד המר ביותר ששמעתי מעודי.
שבר.
על שבר.
על שבר.
על שבר.
על שבר.

ניחא, אסתפק בהספדו של @עבדקן .
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #9
מריבות שהגיעו לא פעם עד כדי משיכה בקוקו
פה נפלת. מריבות של רגילים מתחילות כך.
ולגופו של הספד, מה ששובר כל כך זה שהוא רלוונטי פחות או יותר לרובנו.
מדכדך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
סלח לי אך באווירת 'רבי שמעון לכל' הייתי מוסיף משפט צדקני טרחני משהו, וכאשר עלתה נשמתו קידמו אותה וקיבלו את פניה מליוני מלאכים צחורי כנף... כי על כן היהודי הכי פשוט הינו בן יחד לממ"ה, והרגיל והמשעמם, מאיר בכל העולמות...
אבל שוב סליחה מחילה כפרה, אני יודע שזה לא מתקשר בדיוק לאווירה ולסגנון, אבל מה לעשות, ככה אני, עכשיו בכל אופן.
לבסוף נפגש עם אחת לא חכמה במיוחד אך בעלת לשון חריפה ושנונה.
את המשפט הזה קניתי בשתי ידים, יותר לא אאבד עשתונות מול מי שלשונו או מקלדתו חריפה ושנונה, אז מה, יתכן שבכל זאת אינו חכם במיוחד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ולגופו של הספד, מה ששובר כל כך זה שהוא רלוונטי פחות או יותר לרובנו.
מדכדך.
ואיננו אנשים רגילים. אז למה דכדוך?
או שמא רגילות היא דבר טוב.
את הח"ח הספיד רב (לא זוכרת מי) ואמר עליו שהוא היה נורמלי.
...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הרב יחיאל יעקובסון סיפר שאמר בהרצאה לאמהות שצריך לפרגן לילד,לומר לו שהוא חכם ומשהו מיוחד וכו'.

חזרה אמא אחת הביתה ואמרה לבנה, אתה ממש משהו מיוחד!
זקף הבן את אוזניו ושאל אבל למה?
אמרה האם, כי... ככה זה. כולם מיוחדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כתוב טוב וחזק.
כן מדכדך.
מזכיר את ההספדים של אחינו בסגנון של: אהב שוקולד, הסרט האהוב עליו היה...

כל אחד, ודאי יהודי שומר תורה ומצוות, יש לו נקודות טובות, ייחודיות, משהו שאפשר וראוי ומתבקש לציין אותו בשעה כזו בה נשמתו הולכת לקראת הדין הגדול והנורא; לעולם שאין בו משהו מן המשהו של שקר. ורק מה שחשוב באמת, חשוב שם באמת.
זמן שכל המלווים מרגישים קצת יותר בחדות את הסופיות, מה הבל הבלים ומה נצח, ומרגישים יותר מתמיד את החלק הנשמתי יותר של האדם.

לא מכירה יהודים שהם 'רגילים' לגמרי, שכל הסיפורים עליהם בנאליים ואפורים. שאין בהם שום כלום שיכול לגעת, להיות מיוחד ומרומם.
ודאי כדאי שקרובים וידידים לא יספרו אך ורק דברים של סתם על הנפטר (שלא לדבר על דברים שליליים).

ועוד מילה: ידוע בשם החזון איש, שאם מחנכים לבינוניות, גם בינוניות לא תהיה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
ברוך ה', ניכר שהמספיד לא ניחן במידה מיוחדת זו של רגילות...
למקרא הספד כזה, הרגשות מעורבים.
מצד אחד, אבוי ל'רגיל' שכזה. אני מקווה שהממוצע הוא גבוה מההתנהגות המתוארת בהספד.
מצד שני, הלוואי שבסיפורת החרדית היו פה ושם כמה דמויות 'רגילות' כאלו. בחורים שיותר מסתובבים בישיבה מאשר לומדים, זוגות שיותר רבים מאשר חיים באושר ועושר, חולים שגם מתלוננים על הרופאים והאחיות ולא רק מקפידים להעלות חיוך על פני כל סובביהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לא מכירה יהודים שהם 'רגילים' לגמרי, שכל הסיפורים עליהם בנאליים ואפורים. שאין בהם שום כלום שיכול לגעת, להיות מיוחד ומרומם.

בדיוק.

הכותב בא להגחיך תופעה רווחת של האללת כל נפטר בעיתונות החרדית.
הפתרון לא אמור להיות בכתיבת הספדים כמו זה שבראש האשכול, אלא במציאת דרך אמצע: הספד שמצד אחד ידגיש את שבחיו האמיתיים של הנפטר, ומצד שני לא יהפוך לקלישאה מגוחכת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מדהים.
אולי המקרה הנדיר הזה יגרום לי להאמין שלא כל מה שנראה כפלגיאט הוא באמת כזה, ולפעמים ההשראה הזהה באה לשני אנשים שונים בלי קשר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
.
מדהים.
אולי המקרה הנדיר הזה יגרום לי להאמין שלא כל מה שנראה כפלגיאט הוא באמת כזה, ולפעמים ההשראה הזהה באה לשני אנשים שונים בלי קשר.

כבר קרה לכם לא מזמן באשכול 'הרגעים האלו'.

רק הזכרתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ברור שהגיוני שרעיון מסוים עלה לשני אנשים בראש בדיוק כמו שרעיון עלה לאחד מהם…

לכן כנראה הנושא קשה בהכרעה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה