תורת המשחקים #1 / תפתחו יומנים

[פסיק]

?

במקורי (קרי בכתיבת הברירת מחדל) הם היו שני אחים.
בסוף החלטתי לתת מקום של כבוד לעזרת נשים בכדי לתבלן את היומן בקורטוב רגש.

 

[RACHELIZ]

פשוט היה צורך לשנות גם את 'שמח' ל'שמחה'..

 

[פסיק]

פשוט היה צורך לשנות גם את 'שמח' ל'שמחה'..

אכן. ולזה כיוונתי, ששכחתי לשנות...
ולערוך כבר א"א, אז חבל.

 

[רחשי הלב]

השליח שדפק בדלת, היה מיוזע, ולא פלא שכך. החבילה שסחב הייתה כבדה, ואת זה לצערו גיליתי רק כמה דקות ארוכות, אחרי שבהיתי בו, והוא נאלץ לזעוק," גברת את מוכנה לחתום ולשחרר אותי מהדבר הזה"
נכנסתי הביתה עם החבילה הכבדה,פותחת אותה בסקרנות, תוך כידי שרצות לי מחשבות 120 קמש, מי זה? מה זה?אייך?למה?כמה? התאכזבתי...בטח, כרגיל כמו תמיד, כל החיים שלי זה אכזבה אחת גדולה, התחלת! כמו ממצנם הוא קפץ לעברי, ידידי הישן והקבוע, טוב זה לא זמן טוב לחסל איתו חשבונות. עכשיו צריך קודם לגלות מה פישר המחברות הקשיחות והעבות הללו. דבר ראשון, מסדר, כמה יש כאן?1,2,3,4,5,6,7,8,9. 9 מחברות עבות וגדולות, נו...
צלצול."אז מה את אומרת?הצלחתי להפתיע אותך!", מה אני אומרת על מה? ובכלל מי את? אה שכחו לידע אותך, אני חדשה בפרויקט שלך, שלחתי לך, את הדבר שאני הכי אוהבת, יומנים אישיים," מה?למה?","למה מה?סלעיתי יקרה" ," בשבילך,סלעית.למה יומן?ולמה 9?" "אמרו לי שיש לך 8 ילדים, נכון?אז שלחתי לכם יומנים אישים, הדבר שאני הכי אוהבת."
"תגידי, הם שפוים שם במחקר, חסר להם 9 ברגים,או יותר". "לא בא לי לכתוב יומן, אייך אמרת שקוראים לך?"." כן שכחתי את הפרט הזה, שמי סיגלית, ואני המאמנת האישית החדשה שלך, אחד הדברים שאני הכי אוהבת הם..."יומנים אישיים","אויי איזו חיבור מדהים שיש לך איתי,הבוס מאוד ישמח"," את מתכוונת , בוסית," תגידי, שאלה קטנה וזניחה, את מתכוונת שהקטנה בת ה-6 חודשים, גם תכתוב יומן?"לא ,מה פתאום", "אז למה קנית לי 9 יומנים, אפשר כבר לדעת?","זה פשוט מאוד, את הולכת לכתוב בכל התשעה!!!"
הערה: קהילת סופרים יקרה ונכבדת, אנא סלחו לי על הטעיות הלשוניות, אני חדשה כאן.

משהו לא תקין עם לחצן האנטר במקלדת. גם ללחצן הרווח לא יזיק שימון.

 

[TEILATRON7]

נכון, זה מרוב התרגשות...
מתכוונת להשתפר...בעזרת השם...

 

[SC]

מה היה כתוב בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב?

אולי אפשר לסכם שהסכם ריבנטרופ הוּלוֹטוֹב?

 

[כנפיים]

/

 

[TEILATRON7]

תודה רבה, לניק כנפיים .....שהעניק כנפיים, לסיפורי:
השליח שדפק בדלת, היה מיוזע, ולא פלא שכך.
החבילה שסחב הייתה כבדה, ואת זה לצערו גיליתי רק כמה דקות ארוכות, אחרי שבהיתי בו,
והוא נאלץ לזעוק," גברת את מוכנה לחתום ולשחרר אותי מהדבר הזה?"
נכנסתי הביתה עם החבילה,פותחת אותה בסקרנות, תוך כדי שרצות לי מחשבות 120 קמ"ש:
מי זה? מה זה? אייך? למה? כמה? התאכזבתי...
בטח, כרגיל, כמו תמיד. כל החיים שלי זה אכזבה אחת גדולה.
התחלת!
כמו ממצנם הוא קפץ לעברי, ידידי הישן והקבוע.
טוב, זה לא זמן טוב לחסל איתו חשבונות. עכשיו צריך קודם לגלות מה פשר המחברות הקשיחות והעבות הללו.
דבר ראשון, מסדר. כמה יש כאן?1,2,3,4,5,6,7,8,9. 9
מחברות עבות וגדולות, נו...
צלצול."אז מה את אומרת?הצלחתי להפתיע אותך!",
"מה אני אומרת על מה? ובכלל, מי את?"
"אה, שכחו לידע אותך, אני חדשה בפרויקט שלך. שלחתי לך, את הדבר שאני הכי אוהבת, יומנים אישיים,"
"מה? למה?",
"למה מה?סלעיתי יקרה, בשבילך,סלעית.
"למה יומן?ולמה 9?"
"אמרו לי שיש לך 8 ילדים, נכון?אז שלחתי לכם יומנים אישים, הדבר שאני הכי אוהבת."
"תגידי, הם שפוים שם במחקר, חסר להם 9 ברגים,או יותר. לא בא לי לכתוב יומן, איך אמרת שקוראים לך?".
"כן, שכחתי את הפרט הזה, שמי סיגלית, ואני המאמנת האישית החדשה שלך, אחד הדברים שאני הכי אוהבת הם..."
"יומנים אישיים",
"אוי איזה חיבור מדהים שיש לך איתי,הבוס מאוד ישמח",
" את מתכוונת , בוסית. תגידי, שאלה קטנה וזניחה, את מתכוונת שהקטנה בת ה-6 חודשים, גם תכתוב יומן?
"לא ,מה פתאום?"
"אז למה קנית לי 9 יומנים, אפשר כבר לדעת?"
"זה פשוט מאוד, את הולכת לכתוב בכל התשעה!!!"

 

[הפקות כתיבה]

השעה אחת עשרה בלילה.
אף פעם לא כתבתי אני לא סוג כזה, מוישה בטח היית צוחק עלי עכשיו אבל זה ממש לא מצחיק, מוישה... אני לא נרדמת, הגב כואב לי ושקט כאן. דוקר לי באזנים.

מוישה, אולי תבוא פעם אחת. רק פעם אחת.
ועדיף שזה יהיה עכשיו.
אני צריכה לשאול אותך כמה דברים. תביא איתך נורת לד שצריך להחליף בפרוזדור, לא היה לי נעים לבקש מחיים. הוא גם ככה מיהר לשיעור ואז לחתונה של הבן של החברותא שלו.

אני אכין לך עוגיות וניל עם סוכר שרוף למעלה, לא אכלתי אותן כבר למעלה משנה. לעצמי אני לא מכינה והילדים מעולם לא אהבו את העוגיות האלה. אני אכין לך גם כוס תה עם פרוסת לימון ואז נשב ונדבר. לא הרבה זמן. אני אכבה את הפלאפון גם אם חיים יתקשר,
תסביר לי, מוישה, למה כולם טובים כל כך ודואגים, אבל כל היום אני לבד. הבית ריק, וביום שישי הוא מתמלא בקולות של צחוק וגרגורים של תינוקות. במוצאי שבת הם מנופפים לשלום בחיוך ואני אומרת תתקשרו כשתגיעו אבל איש אינו מתקשר.

וחיים מגיע כל יום שלישי ורותי בראשון, אבל תמיד הם ממהרים ועסוקים. הם באמת עסוקים. חגית של רותי ילדה בת והיא אצלם עכשיו, ושייע של חיים מתחתן בעוד חודש. חיוש בעצמה מטופלת בקטנים והם מכבדים ודואגים. ואני לבד.

השעה אחת עשרה ורבע.

 

[שיילה]

יומן 2019
שתיים בלילה עכשיו ואני לא נרדם יש לי מחר מבחן בחשבון ואני בטוח שהציון לא יעבור את המשקל שלי שגם כך בירידה מרוב לחץ. מקווה לא להביך את עצמי.
צרף תמונה&שלח לכולם

 

[RACHELIZ]

השעה אחת עשרה בלילה.
אף פעם לא כתבתי אני לא סוג כזה, מוישה בטח היית צוחק עלי עכשיו אבל זה ממש לא מצחיק, מוישה... אני לא נרדמת, הגב כואב לי ושקט כאן. דוקר לי באזנים.

מוישה, אולי תבוא פעם אחת. רק פעם אחת.
ועדיף שזה יהיה עכשיו.
אני צריכה לשאול אותך כמה דברים. תביא איתך נורת לד שצריך להחליף בפרוזדור, לא היה לי נעים לבקש מחיים. הוא גם ככה מיהר לשיעור ואז לחתונה של הבן של החברותא שלו.

אני אכין לך עוגיות וניל עם סוכר שרוף למעלה, לא אכלתי אותן כבר למעלה משנה. לעצמי אני לא מכינה והילדים מעולם לא אהבו את העוגיות האלה. אני אכין לך גם כוס תה עם פרוסת לימון ואז נשב ונדבר. לא הרבה זמן. אני אכבה את הפלאפון גם אם חיים יתקשר,
תסביר לי, מוישה, למה כולם טובים כל כך ודואגים, אבל כל היום אני לבד. הבית ריק, וביום שישי הוא מתמלא בקולות של צחוק וגרגורים של תינוקות. במוצאי שבת הם מנופפים לשלום בחיוך ואני אומרת תתקשרו כשתגיעו אבל איש אינו מתקשר.

וחיים מגיע כל יום שלישי ורותי בראשון, אבל תמיד הם ממהרים ועסוקים. הם באמת עסוקים. חגית של רותי ילדה בת והיא אצלם עכשיו, ושייע של חיים מתחתן בעוד חודש. חיוש בעצמה מטופלת בקטנים והם מכבדים ודואגים. ואני לבד.

השעה אחת עשרה ורבע.

אחד העצובים...

 

[אשר שרבר]

ביקשתם יומן, אז נברתי בנשמה
לאחרונה אני מוצא את עצמי מתעסק בפצעים שחשבתי שהגלידו.
למרות שעברו כמעט שלושים שנה.​

אתמול אורי דייטש דפק בדלת. האמת שראיתי אותו, ולמרות שזה מוזר כי הוא חבר של אבא שלי רק מבית הכנסת לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה. הם מדברים הרבה פעמים בין מנחה למעריב.

אבל היום אבא שאל אותי מה יש לי עם שעיה מהגנרטור, משכתי בכתפי ועשיתי עצמי כמו טמבל. אין לי אתו כלום, אולי דיברנו פעם.

הוא ניסה שוב, וגם זכר שהייתי מסתובב אצלו בבית. סך הכל שעיה גר בבניין שמאחורינו והיה להם מחשב בחדר שינה, אז יצא שהייתי אצלו. למרות שהיה להם בין חמש עשרה לתשע עשרה ילדים ולא הבנתי למה אני כל כך דחוף שם אפילו ביום שישי בצהריים.

אבא רק אמר לי שלא כדאי שאני אסתובב אתו או אהיה אצלו. ואז הבנתי שאורי הוא מעסקנים של השכונה שכנראה יודע יותר ממה שהוא נראה.

האמת שדפק לי הלב.

יצא לי לאחרונה להיות כמה פעמים בגנרטור אצל שעיה. זה היה נחמד. יש שם גנרטור ענק הכי גדול בארץ והוא הפעיל אותו פעם אחת במיוחד בשבילי, איזה רעש זה הקים.

שנה שעברה עוד לא היה לו מחשב במשרד, זה רק היה בבית, ואני למדתי יחד עם הבן שלו להדפיס באיינשטיין כל מיני דברים. בהתחלה זה היה לי מוזר, כי הוא נתן לי לבוא אליו הרבה, אחר כך זה היה לי נעים.

השנה כבר היה מחשב בגנרטור. וזה היה יותר נעים, כי היה שם ריק ולא היו אנשים. רק הוא ואני. והיה לו שם פוקמן, ואת החתול שקופץ מהדליים ועוד איזה משחק. ובכלל, שבוע שעבר הוא הביא מסך צבעוני.

אני רק יושב ומשחק לידו. בדרך כלל יש לו ממתקים, ואם לא - הוא נותן לי עשרים אגורות ואני יכול לקנות בהם שתי מסטיקים עגולים.

הוא אוהב שאני בא. לפעמים הוא רק שם עלי יד, ובדרך כלל הוא רק רוצה שתוך כדי שאני משחק אשים עליו. הוא מושך לי את היד בשקט. לפעמים זה ממש מגעיל, אבל הוא כל כך מבסוט אז לא כל כך אכפת לי. וחוץ מזה שלא תמיד אני עושה לו. אני חושב, שאם לי הוא לא עושה כלום, ורק נחמד לי, אז מה כ'פת לי לקבל עשרים אגורות.

רק הבנתי, שמאז שאורי דייטש הגיע לאבא הביתה, אני צריך להיזהר יותר.

עד כאן בינתיים, שימי.

 

[RACHELIZ]

 

[שני זאת אני :)]

ככה פתחת את היומן, או שזה תגובה לתאור המיוחד הקודם?

 

[אשר שרבר]

תודה

 

[RACHELIZ]

ככה פתחת את היומן, או שזה תגובה לתאור המיוחד הקודם?

תיאור לקודם…
אגב, מותר להשתתף פעמיים?

 

[palm]

רשומים ביומני

לפני ימים רבים, קבלתי יומן חדש, יפה ומיוחד
שמרתי עליו חלק, לבן, ללא רבב
אהבתי ללטף את ברק דפיו
נהגתי לעלעל בו מידי יום ושעה, דף אחר דף
ולסיום, להניחו סתם כך, סגור על המדף

הרבה דפים ליומני, כלם היו דומים
חלקים, נקיים, דוממים
בלי סימן, ללא היכר ולא נודע אם עבר עליו יום, אם התבגר
אם קנה קניינים, אם בנה בניינים, אם כשל או התגבר

חלק היה יומני, חדש יפה ומיוחד
עד שיום אחד כשעלעלתי התבלבלתי
האם דף מס' שלושים הוא, או שלושים ואחד
לא הכרתי, לא הבדלתי

הגיתי בהגיוני, הפכתי ברעיוני, הלא שלי הם הדפים הנאים
איך לא אכירם, למה לא אבדילם, גם אם רבים?
אולי אצבע עליהם גוונים, או אחרוט בם תווים
אתן בהם סימן חיים

תיכף נטלתי את קולמוס נשמתי
ובתמצית דם ליבי רשמתי
למען הדורות ולמעני
את אשר ילד יום
ואת מלחמות ייצרי
ויהיו לאות ולעד בין דפי יומני

 

[RACHELIZ]

הכירם

טעותונת קטנה..

 

[palm]

בוקר טוב יומן
יש לי היום מלא שיעורי בית לסיים לעוד יומיים
ומרוב שהם חשובים הם נדחים כל יום לזמן יותר מוצלח
אז היום היום היום, עכשו עכשו עכשו אגש אליהם
אפילו שעכשו לא נראה ככ מוצלח
ולהתראות יומן בזמן הכי מוצלח

 

[מטריה]

יומני היקר,

אתמול בערב היה קר, ערפילי ורטוב.
הילכתי על צלע הר פרוץ ובראשיתי, והידקתי את כובע המעיל לאזניי. אבל המנגינה היתה חזקה וחדרה דרך כל ההגנות.
עיניי עקבו אחר תהלוכת הלפידים שהובילה את השיירה המרקדת. האבוקות נצצו בחושך מסמנות את הנתיב.

בתווך, תחת חופה מזמרת ומהודרת, חבוק היה ספר התורה בידיים אוהבות שהתחלפו, וסביבו, כחומה בצורה, פיזזו הנערים. פניהם היו מוארות, גופם להט, ובלוריותיהם המוקפדות התבדרו ברוח.
היום, השמחה בישיבה - היא שלהם. כל אחד וסיפורו, כל אחד ומסלולו, אבל כולם עכשיו חוגגים.
הרמקול מפזם בעוז: "אשריכם, אשריכם, אשריכם, תלמידי חכמים..." והם מקפצים מעלה מטה בהתרגשות.

חלקם בתורה קטן אולי לעומת ישיבות 'רגילות', אך עצום במאמץ. זהו חלק שנאחז בציפורניים- - -
את השייכות הזו הם השיגו בדם, ביזע, בדחייה, ובדמעות ההורים.
אם אות לאות מצטרפת לספר תורה שלם, אזי פליטי המערכת צרפו דף לדף, שיעור פה שיעור שם, לכדי חלקם בתורה.
חלק יקר, חלק שאין לו שיעור.

ליוויתי את המסע לאורך הרחוב הפתוח, עד להיכל בית המדרש החמים. מתוך עזרת הנשים כבר הצלחתי להתמקד בבחור אחד בלבד: הבן שלי.

תודה לה'.

​