מרה

[ארבע]

מָרָה / אַרְבַּע

אַל תִּקְרֶאנָה לִי נׇעֳמִי
כִּי הֵמֵר לִי מַזָּל, נִפְנֶה מְעִמִּי
וְהֵסֵב אֶת פָּנָיו
אָז נִשְׁטַפְתִּי בִּבְכִי
מָה אֶרְדֹּף אַחֲרָיו
בְּלַהַט רוּחִי

עֵת תִּשְׁתּוֹחַח נַפְשִׁי
תֶּהֱמֶה בִּיגוֹנוֹת
אֶחְפְּשֶׂהָ בֵּין קְרָנוֹת
פִּנּוֹת וּגְרָנוֹת
מְקוֹם שָׂם דְּמָעוֹת
וּתְפִלּוֹת
נַעֲנוֹת.

 

[palm]

מְקוֹם שָׂם דְּמָעוֹת
וּתְפִלּוֹת
נַעֲנוֹת.

יש קונה עולמו בדמעה אחת

 

[מ"ם]

 

[ארבע]

זה שיר בן 18 שנה בערך.

 

[א יודעלע]

מרגש!
אגב

מָרָה

במגילה כתוב 'מרא' באלף, ולמרות שהפשט זהה, יש הרבה פירושים למה זה נכתב דווקא כך.

 

[ארבע]

מרגש!
אגב
במגילה כתוב 'מרא' באלף, ולמרות שהפשט זהה, יש הרבה פירושים למה זה נכתב דווקא כך.

אשמח מאד אם יעלו את הפירושים

 

[ארבע]

אגב, נזכרתי בשיר אחר שכתבתי, לרגל הולדת בכורתי נעמי שתחי'. רק עכשיו נופל לי האסימון שהוא מעין תשובה לשיר הזה:


זֹאת נָעֳמִי

לֹא עוֹד הַדִּמְעָה
יוֹם וָלַיִל לַחְמִי

לֹא עוֹד חִיּוּכִים
וְלִבִּי בַּל עַמִּי

לֹא עוֹד אֵין בְּאֵר
מַרְוָה לְצָמְאִי

לֹא עוֹד אִוָּתֵר
אָנֹכִי עִם עַצְמִי.

כֵּן, עַתָּה בְּחֵיקִי אֶת
וְכָל עוֹלָמִי
זָרַח בְּאוֹר רַךְ
וּמָתוֹק, חֲלוֹמִי.
וְעֵת בִּפְעִיָּהּ עֲנֻגָּה
תֶּהֱמִי,
לֹא מָרָה יִקְרָא
עוֹד שְׁמִי.

יֻלְּדָה בַּת לְנַחֲמִי,
נָעֳמִי.

 

[רחשי הלב]

אין מילים...
בבכי ושירות

 

[אריאל 1]

כתיבה מושלמת ונוגעת במקומות הרגישים.

כעת השיר הפך למושלם שבעתיים.
גם מבחינת התוכן וגם מבחינת העטיפה.
חובה לאחד אותם לגמרי.


רק לי עלו מיד הרגשות של הסיפור של משפחת גינזבורג?

 

[א יודעלע]

אשמח מאד אם יעלו את הפירושים

4 פירושים מתוך הספר 'על הגבורות' של הרב למברסקי
א. במדרש כתוב שהשם 'מרה' מורה על מרירות בעצם, כאשר 'מרא' פירושו מרירות שהתחדשה על בעליה.
ב. רבינו בחיי כותב (במדבר י"א י"ט) שהשם 'מרא' בא' מבטא מרירות יתירה.
ג. ב'רוקח' מפרש שנעמי באה לבטא את צרתה שיצאה עם 5 נפשות שע"ז מרמז ה'קרי' ב-ה', הלה הם אלימלך שני בניה עובר שבמעיה והיא בעצמה, וחזרה לבדה ולכן ה'כתיב' ב-א'.
ד. מספר 'שורש ישי' על המגילה, מרא בארמית פירושו מעדר ובאה לרמז על קבורתה את בעלה ובניה.
ואגב פי' שחשבתי בדרך אפשר:
(1) ספר רות פרק א
(כ) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁ-דַּ-י לִי מְאֹד:
(כא) אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי הֹ לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַהֹ עָנָה בִי וש-ד-י הרע לי.
בפסוק כ' היא אומרת לא לקרוא לה נעמי ואח"כ בפסוק כ"א שואלת למה תקראנה לי נעמי?
יתכן שבראשונה התאוננה על מר גורלה בלי לזכור שהכל מגיע מאב רחום ולכן הזכירה רק את השם ש-ד-י כאומרת שאין די לצרותיה, וביקשה שיקראו לה מרא שנוטריקון מא'לוקים ר'ע ח"ו.
בפסוק הבא הצדיקה עליה את הדין ואמרה ריקם השיבני ה' בהזכירה את שם הרחמים, שמסמל גם את נאמנות הבורא לשלם שכר ועונש,(כפי שידוע ממפרשי הפשט על 'ושמי ה' לא נודעתי להם) וכאן היא כבר שואלת או שמא אומרת בניחותא למה תקראנה לי נעמי שהוא נוטריקון מי'-ה-ו-ה ענ'ה, שהכל ממנו ועפ"י חשבון מדוקדק ובמידת הרחמים, ועל כן כעת היא כבר משמיטה את המילה מאוד בסוף הפסוק.

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

אֶחְפְּשֶׂהָ בֵּין קְרָנוֹת
פִּנּוֹת וּגְרָנוֹת
מְקוֹם שָׂם דְּמָעוֹת
וּתְפִלּוֹת
נַעֲנוֹת.

משובח כל כך. חלוקת שורות מחושבת.

 

[הפקות כתיבה]

התרגשתי
פי @ארבע עם העטיפה- או עם התוך