הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
רובי היה ילד שמאד אהב את הבוקר. הוא אהב את זריחת השמש שמאירה, את האוויר הנקי של הבוקר, טרם עשן המכוניות ממלא את האויר.
אבל היתה לו לרובי חיבה גדולה גם ללילה. אומנם מסביב הכל חשוך, וכולם מכונסים בביתם.
אבל דוקא אז יכול רובי לחשוב, רובי אהב לחשוב ולדמיין.
בדמיונו היו שלושה עולמות, והוא היה לעיתים, מדלג ביניהם.
מיד כשהיה מרגיש שהוא רוצה כבר לעבור לעולם האחר - היה רובי מדלג וקופץ אל העולם השני וכן הלאה - לשלישי.
רובי זכר היטב את הרגע בו הוא יצר את העולם הראשון. הוא בנה בו מיד כל טוב שרק אפשר לדמיין.
נחלי מים זרמו בכל מקום, אילנות עם פירות יפיפיים, הכל פרח מסביב. אנשים חייכו זה לזה, והרעיפו זה על זה כל מה שיכלו. היה מותר ללכת לכל מקום ולעשות כמעט הכל.
אבל משהו השתבש לפעמים.
פה ושם נהיו אנשים, שעשו גם דברים רעים - ולא היה מי שיעיר להם (רק חייכו אליהם).
פה ושם נהיו בעלי חיים שעשו גם דברים רעים- ולא היו שם דברים שיעצרו אותם.
פה ושם נהיו אילנות שצמחו לתוך שטח של אילנות אחרים- ולא היו שם גדרות לבלום אותם.
או אז היה רובי מזנק במהירות אל עולמו השני-
בעולם השני שרובי בנה, היו כללים ברורים - רובי כבר למד את הלקח.
אילנות בזהירות, הוציאו ענפים קצרים, והנחלים היו כמו קו ישר שלא מעז לצאת ממסלולו.
בכל מקום היו שלטים ברורים מה וכיצד לעשות. אנשים לא העזו, למשל, לרדת מן המדרכה אל הכביש.
אנשים נהגו בדיוק כמו שצריך. אנשים דברו רק מה שצריך ובמילים מדויקות לגמרי.
היה מאד בטוח להסתובב בכל מקום, כמעט לא היתה פינה בלי שבעה שוטרים, לפחות.
אבל משהו היה חסר לרובי. הוא לא יכל להסביר לעצמו מה בדיוק.
הוא חשב-
ואז נצנצה בו מחשבה, חסר בעולם הזה קצת שמחה. הכל יותר מידי מדויק.
ואז יצר רובי את עולמו השלישי - וזינק אליו.
- את העולם השלישי רובי יצר כבר עם הרבה מחשבה.
הוא יצר נחלים מדהימים, אבל תחם להם גבולות ברורים.
הוא יצר אילנות מדהימים, אבל הסביר להם היכן בדיוק מותר להם לגדול.
הוא איפשר לאנשים להרעיף זה על זה כל טוב, אבל דרש מהם להבחין האם משתמשים בכל הטוב הזה כיאות.
כל כך השקיע רובי בבנין העולם השלישי שרובי התעייף, אבל היה מרוצה.
- היה נראה לו שיש איזו תקוה, דוקא מעולמו השלישי. אומנם קצת קשה יותר ליצור אותו מהאחרים, אבל יש לו יותר סיכוי.
רק לפעמים שמשהו מעיק על ליבו של רובי, והוא קצת כועס על דברים שקורים לו, רובי מחכה שהלילה ירד.
אז הוא חוזר לטייל בעולמו הראשון, ונעשה לו טוב - עד שהוא שוב משתבש לו.
ומיד מזנק לעולמו השני. אלא ששם, שוב נהיה לו קצת עצוב.
ואז הוא שב, לעולמו השלישי.
אבל היתה לו לרובי חיבה גדולה גם ללילה. אומנם מסביב הכל חשוך, וכולם מכונסים בביתם.
אבל דוקא אז יכול רובי לחשוב, רובי אהב לחשוב ולדמיין.
בדמיונו היו שלושה עולמות, והוא היה לעיתים, מדלג ביניהם.
מיד כשהיה מרגיש שהוא רוצה כבר לעבור לעולם האחר - היה רובי מדלג וקופץ אל העולם השני וכן הלאה - לשלישי.
רובי זכר היטב את הרגע בו הוא יצר את העולם הראשון. הוא בנה בו מיד כל טוב שרק אפשר לדמיין.
נחלי מים זרמו בכל מקום, אילנות עם פירות יפיפיים, הכל פרח מסביב. אנשים חייכו זה לזה, והרעיפו זה על זה כל מה שיכלו. היה מותר ללכת לכל מקום ולעשות כמעט הכל.
אבל משהו השתבש לפעמים.
פה ושם נהיו אנשים, שעשו גם דברים רעים - ולא היה מי שיעיר להם (רק חייכו אליהם).
פה ושם נהיו בעלי חיים שעשו גם דברים רעים- ולא היו שם דברים שיעצרו אותם.
פה ושם נהיו אילנות שצמחו לתוך שטח של אילנות אחרים- ולא היו שם גדרות לבלום אותם.
או אז היה רובי מזנק במהירות אל עולמו השני-
בעולם השני שרובי בנה, היו כללים ברורים - רובי כבר למד את הלקח.
אילנות בזהירות, הוציאו ענפים קצרים, והנחלים היו כמו קו ישר שלא מעז לצאת ממסלולו.
בכל מקום היו שלטים ברורים מה וכיצד לעשות. אנשים לא העזו, למשל, לרדת מן המדרכה אל הכביש.
אנשים נהגו בדיוק כמו שצריך. אנשים דברו רק מה שצריך ובמילים מדויקות לגמרי.
היה מאד בטוח להסתובב בכל מקום, כמעט לא היתה פינה בלי שבעה שוטרים, לפחות.
אבל משהו היה חסר לרובי. הוא לא יכל להסביר לעצמו מה בדיוק.
הוא חשב-
ואז נצנצה בו מחשבה, חסר בעולם הזה קצת שמחה. הכל יותר מידי מדויק.
ואז יצר רובי את עולמו השלישי - וזינק אליו.
- את העולם השלישי רובי יצר כבר עם הרבה מחשבה.
הוא יצר נחלים מדהימים, אבל תחם להם גבולות ברורים.
הוא יצר אילנות מדהימים, אבל הסביר להם היכן בדיוק מותר להם לגדול.
הוא איפשר לאנשים להרעיף זה על זה כל טוב, אבל דרש מהם להבחין האם משתמשים בכל הטוב הזה כיאות.
כל כך השקיע רובי בבנין העולם השלישי שרובי התעייף, אבל היה מרוצה.
- היה נראה לו שיש איזו תקוה, דוקא מעולמו השלישי. אומנם קצת קשה יותר ליצור אותו מהאחרים, אבל יש לו יותר סיכוי.
רק לפעמים שמשהו מעיק על ליבו של רובי, והוא קצת כועס על דברים שקורים לו, רובי מחכה שהלילה ירד.
אז הוא חוזר לטייל בעולמו הראשון, ונעשה לו טוב - עד שהוא שוב משתבש לו.
ומיד מזנק לעולמו השני. אלא ששם, שוב נהיה לו קצת עצוב.
ואז הוא שב, לעולמו השלישי.
