סיפור חדש, דרושה ביקורת

[עט להשקיע]

קצת מוגזם.

אבל אברם באמת מתעסק בהשבעות...

 

[yonatanr]

אבל אברם באמת מתעסק בהשבעות...

אה, רציני כאילו?
זה היה נשמע כאילו רק מהפחד והבהלה הוא היה צריך להתפנות לבית משוגעים...

 

[yonatanr]

ארבעה עשר הלכו לישיבת אורחות התורה, ישיבה בינונית ומטה, מקום המשלב תורה עם דרך ארץ, בחצי היום היו התלמידים עוברים לסדנאות עבודה בהם למדו נגרות, מכונאות רכב ובישול;

וואו. שלושת רבעי כיתה הולכת לכזה מקום! אפשר לקרוא לזה ישיבה בכלל?
ועוד חמשה בחורים מתקבלים לישיבה שהיא 'שפיץ של עולם הישיבות?!'
מה מדובר כאן, על איזה בית ספר תורני? 'שובו' וכאלו?
משהו כאן לא מסתדר לי.

 

[עט להשקיע]

ר' @yonatanr שליט"א,
תודה על ההערות, הן מאוד מוסיפות, וכן יוסיף..
זו פעם ראשונה שאני בונה סיפור ארוך בעצמי, ולכן יתכן שלא הכל מסתדר.
בנוגע לזה:

מה מדובר כאן, על איזה בית ספר תורני? 'שובו' וכאלו?

דיברתי שבוע שעבר עם מחנך בכיתה ח' בת"ת נורמלי, שיותר מחצי כיתה מעדיפים להיות במגרשים, וכנראה ימשיכו שנה הבאה לישיבה המשלבת לימודי חול.. (כל שנה והחידושים שלה...)

תמשיך לתת בראש, זה עוזר מאוד!!

 

[עט להשקיע]

פרק חדש זה התחלה חדשה, תהליכים נפתחים, כל הדרכים פתוחות, ולכל אחד יש בחירה ללכת כפי חשקו.

בזאת שטוחה הבקשה בפני גדולי האומה, מתחיל מהרה"צ מח"ס חשובים @Natan Galant (ואין צ"ל מוהר"ר @מ"ם ) וכלה באחרון הקוראים שאין להם לע"ע הרשאת כתיבה,
אנא תנו בראש, זה עוזר, מחדד את הכתיבה ואת הסיפור. ובעיקר את הסופר...

 

[עט להשקיע]

פרק 2
העלייה במדרגות הפנימיה לוותה בצעדי מחול, חזי טיפס בזריזות את שלושת הקומות וניגש לחדר 308. את מיקום מיטתו ידע על פי המגילה שהשתרכה על דלת הבניין.

נקישה קלה על הדלת, וחזי מצא את עצמו בפנים. ארבע מיטות, שתי ארונות וחלון אחד. גלגלי מחשבותיו נעצרו בסחרור, המיטה הטובה, היא הפנימית הימנית לחש לו קולו השישי. הניח את מזוודתו על המיטה, והחל לבדוק את גודלו וכושר הכלתו של הארון.

קול צחוק נשמע באזניו, שני בחורים מפטפטים בלהט, מעדכנים זה את זה בחוויות החופש האחרון. שרגא היה בלונדון לרגל חתונה ואילו תנחום ביקר בהונג קונג מכיוון שאביו לא יכל לנטוש את זירות המסחר בתקופה כל כך לוהטת.

הצחקוקים התקרבו, עד שהם נעצרו ליד הדלת, הדלת נפתחה והצמד הופתע לראות שאחת המיטות הפנימיות נתפסה.

- היי, שלום לך! אני תנחום רייכמן. מה שמך?

- שמי חזי ברק, ברוכים הבאים!

- תשמע חזי, בנינו על זה שנישן אחד מול השני, ואנחנו ממש לא מעוניינים לישון בצמוד לדלת! האם תוכל בבקשה להחליף את מיטתך?

חזי, סקר במבטיו את הצמד, והגלגלים הופעלו שוב בעצמה גדולה יותר. להשמע לבקשתם או לא? לאחר דקה ארוכה, השיב:

- תשמע תנחום, אני מאוד מעריך את זה שביקשת. אבל כרגע אני מעדיף להשאר לישון במיטה הזו. אולי בעוד חודש או יותר ארצה לעבור מיטה, ואז כמובן שהראשון שיהיה אחרי הוא אחד מכם שישן מן הסתם במיטה החיצונית.

שרגא, שעד לאותו רגע לא פצה את פיו, פנה והחל לומר בזעם כבוש: "חזי, זה יעלה...", אך קודם שסיים את דבריו בצבץ עכבר מתחת למטתו של חזי, הביט ימין ושמאל וחצה את החדר באלכסון לכיוון פניו המתעוותות בגועל של שרגא.

- שרגא, עזוב! אנחנו לא נלך לישון בחדר עם עכברים! אבקש מאחראי הפנימיה שישבץ אותנו בחדר נורמטיבי יותר!

לקול דבריו של תנחום, פניו של שרגא נקפצו בזעם, ולאחר מספר רגעים פלט לכיוונו של חזי: שלא תחשוב שנצחת אותנו! אנחנו עוד נפגש בסיבוב, ונראה מי "מעדיף" לעשות ומה!

חזי נשם לרווחה עם צאתם מהחדר. אך רגעים ספורים לאחר מכן תסריטי אימים החלו להתרוצץ במחשבתו, מה הם כבר מסוגלים לעשות?? כיוונים מרובים לא היו לו, והוא החליט שמוטב יהיה אם יסיים את ארגון חפציו, ויתקדם לכיוון אולם בית המדרש.

*

רעש והמולה. עשרות דמויות צעירות מתנדנדות אל מול חתיכות העץ שעוצבו להיות סטנדרים. שגשוש וצמיחה או באידיש "שטייגן", חשב לעצמו חזי, זה מה שעושים פה.

רוב הבחורים מהשיעורים הגבוהים חזרו שבועיים קודם לישיבה, עם קול ראשון של "אלול בא", והתחלת תקופת "דמוסיף יסיף", לא יכלו לוותר על וועדי המוסר בהם המשגיח ר' שימען הכניס בהם יסודות עמוקים במעלת ועניין התשובה.

רבינו יונה, רעם קולו, היה בטוח שהוא לוחם מלחמתה של תורה, אבל הוא טעה! הגדלות של רבינו יונה לא הייתה התורה שהוא למד! והוא היה מגדולי הראשונים! הגדלות שלו הייתה, זה שהוא הודה בכך שהוא טעה! הכח והיכולת להודות, הם אבני הבניין לדרך החיים של תורתנו הקדושה!

ואכן בבחורי הישיבה ניכרו אותות הוועדים, ביום כיפור קטן, לפחות מחציתם קיבלו תענית דיבור, וכמות מכובדת עמדה ביעד של חמש שעות "רציפות".

בתוך קלחת זו מצא את עצמו חזי, שואף לראותיו אוויר נקי של תורה. מאחל לעצמו שכה יראו ימיו במהלך שהותו בישיבה..

לאחר מספר דקות, נתקלו עיניו בדמות מוכרת, התבוננות קלה והוא זיהה, זה שמוליק. הם הרי סיכמו ללמוד בחברותא..

טפיחה קלה על השכם, ושמוליק הסתובב מעדנות: האא, זה אתה חזי! חיכיתי לך. בוא נתחיל ללמוד קצת.

לפתע, מתוך עולם מושגי המשנה החדשה, נשמעה דפיקה על השולחן, והבחורים החלו לסגור את הספרים ולהתקדם לכיוון חדר האוכל. חזי ושמוליק בקושי שמעו את הדפיקה, אבל בחור חייכן בשם אביגדור ניגש אליהם ואמר שהאוכל לא יחכה להם על השולחן חם ומהביל כמו שהוא עכשיו..

בקושי רב, תלשו את עצמם מהגמרא, וניגשו אל חדר האוכל.

חזי ראה מרחוק את תנחום מתחיל להתקדם לכיוונו..

 

[ישיר]

אפילוג

אולי שאלת בור/תם או שמא שאינו יודע לשאול:
"אֶפִּילוֹג (לפי האקדמיה ללשון העברית נקרא גם: אחרית דבר, חתימה, סוף דבר) הוא החלק המסיים יצירה ספרותית". (ויקיפדיה שם, שם)

 

[עט להשקיע]

אולי שאלת בור/תם או שמא שאינו יודע לשאול:
"אֶפִּילוֹג (לפי האקדמיה ללשון העברית נקרא גם: אחרית דבר, חתימה, סוף דבר) הוא החלק המסיים יצירה ספרותית". (ויקיפדיה שם, שם)

צודק, אולי כש @מ"ם או אחד המנהלים יקרא את ההודעה, יואיל נא בטובו לשנות זאת, מפאת חוסר יכולתי לעשות זאת בכוחות עצמי..

 

[yonatanr]

יפה מאד. כמה הערות

קולו השישי.

??? אולי 'חושו השישי'

שגשוש

שגשוג

רוב הבחורים מהשיעורים הגבוהים חזרו שבועיים קודם לישיבה, עם קול ראשון של "אלול בא", והתחלת תקופת "דמוסיף יסיף", לא יכלו לוותר על וועדי המוסר בהם המשגיח ר' שימען הכניס בהם יסודות עמוקים במעלת ועניין התשובה.

קודם כל מהפרק הקודם הובן שמדובר על ישיבה קטנה. מה הפירוש 'השיעורים הגבוהים'? יש רק שלשה שיעורים בישיבה קטנה. וחוצמזה, לא שמעתי על ישיבה כלשהי שאפשר להתחיל בה יום אחד לפני תחילת הזמן, לא כל שכן שיש בה כבר וועדים.

רבינו יונה, רעם קולו, היה בטוח שהוא לוחם מלחמתה של תורה, אבל הוא טעה! הגדלות של רבינו יונה לא הייתה התורה שהוא למד! והוא היה מגדולי הראשונים! הגדלות שלו הייתה, זה שהוא הודה בכך שהוא טעה! הכח והיכולת להודות, הם אבני הבניין לדרך החיים של תורתנו הקדושה!

זה הדבר האחרון שמשגיחים מדברים עליו. שגדולי ישראל יכולים לטעות? חס וחלילה. ובכלל, מומלץ לתת קצת רקע לקורא המצוי, שלא יודע מה היה עם רבינו יונה, במה הוא טעה, ומתי הוא הודה בכך.

לפתע, מתוך עולם מושגי המשנה החדשה, נשמעה דפיקה על השולחן, והבחורים החלו לסגור את הספרים ולהתקדם לכיוון חדר האוכל.

דפיקה על השולחן בסוף סדר כדי ללכת לחדר אוכל? ועוד בסדר הראשון של הזמן?

 

[עט להשקיע]

קודם כל מהפרק הקודם הובן שמדובר על ישיבה קטנה. מה הפירוש 'השיעורים הגבוהים'? יש רק שלשה שיעורים בישיבה קטנה. וחוצמזה, לא שמעתי על ישיבה כלשהי שאפשר להתחיל בה יום אחד לפני תחילת הזמן, לא כל שכן שיש בה כבר וועדים.

זה הדבר האחרון שמשגיחים מדברים עליו. שגדולי ישראל יכולים לטעות? חס וחלילה. ובכלל, מומלץ לתת קצת רקע לקורא המצוי, שלא יודע מה היה עם רבינו יונה, במה הוא טעה, ומתי הוא הודה בכך.

דפיקה על השולחן בסוף סדר כדי ללכת לחדר אוכל? ועוד בסדר הראשון של הזמן?

למה אתה ממליץ לשנות?