ביסקויטים שבורים

  • הוסף לסימניות
  • #1
אאבאא!! יללה לידי הסירנה, תוך שאני מחליף את מצב השבת במקרר ומערבב בידי השניה את הרוטב לחסה.

'זה לא שווה לי בכלל'! באה התגובה לאחד מנסיונות הנפל להשקיט את הלהקה בסתימת ביסקויטים בתקווה לרעש מונוטיני של בליסה רגועה.

'זה לא שווה, הוא שבור הביסקויט לשניים. למה לרחלי נתת ביסקויט שלם'?

הנסיון להוריד את חבילת הביסקויטים מעל המקרר תוך כדי תחיבת תבנית העוגה למקפיא התגלה ככשלון מתוק, האריזה נפלה בקול רעש עדין, ותוכנה התעופף לכל עבר לשמחתה של דסי ששלפה את המוצץ הנצחי במהירות הבזק.

מחוסר ברירה ותוך תחושה כי הביסקויטים כולם תקועים לי בגרון, צעקתי –

'אסתי, את ילדה גדולה את כבר יודעת שאין שום הבדל, תטעמי את הביסקויט ותראי, זה אותו הדבר בדיוק'.

איפשהו בין לכה דודי למגן אבות הצליחה השבת לקנות בי שביתה וכשנכנסתי הביתה קיבל יוסי את פני בצהלה ובקריאות גיל –

'אבא, תסתכל, אני ערכתי את השולחן, כבר שמתי את החלה שנשארה מיום שישי בשביל הקידוש'.

'כל הכבוד יוסי. אבל בוא שניה תביא לנו גם את החלה השלימה שעומדת על השיש'.

גוט שאבעס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
שכחתי לציין שאשמח בכל ביקורת.
ובעיקר מסקרן אותי האם הפואנטה מספיק ברורה.
תודה מראש
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אאבאא!! יללה לידי הסירנה, תוך שאני מחליף את מצב השבת במקרר ומערבב בידי השניה את הרוטב לחסה.

'זה לא שווה לי בכלל'! באה התגובה לאחד מנסיונות הנפל להשקיט את הלהקה בסתימת ביסקויטים בתקווה לרעש מונוטיני של בליסה רגועה.

'זה לא שווה, הוא שבור הביסקויט לשניים. למה לרחלי נתת ביסקויט שלם'?

הנסיון להוריד את חבילת הביסקויטים מעל המקרר תוך כדי תחיבת תבנית העוגה למקפיא התגלה ככשלון מתוק, האריזה נפלה בקול רעש עדין, ותוכנה התעופף לכל עבר לשמחתה של דסי ששלפה את המוצץ הנצחי במהירות הבזק.

מחוסר ברירה ותוך תחושה כי הביסקויטים כולם תקועים לי בגרון, צעקתי –

'אסתי, את ילדה גדולה את כבר יודעת שאין שום הבדל, תטעמי את הביסקויט ותראי, זה אותו הדבר בדיוק'.

איפשהו בין לכה דודי למגן אבות הצליחה השבת לקנות בי שביתה וכשנכנסתי הביתה קיבל יוסי את פני בצהלה ובקריאות גיל –

'אבא, תסתכל, אני ערכתי את השולחן, כבר שמתי את החלה שנשארה מיום שישי בשביל הקידוש'.

'כל הכבוד יוסי. אבל בוא שניה תביא לנו גם את החלה השלימה שעומדת על השיש'.

גוט שאבעס.
ה"פאנץ'" (הפואנטה בלשונך) של הסיפור מובן, וברור שאין צורך לכתוב אותו מפורשות. אבל מצד שני אני מרגיש שגם ה"בין השורות" שלו לא מספיק מוצג בסיום הסיפור. משהו חסר לי. אבל אולי רק לי.
[עריכה:
אולי הייתי מנסה משהו בכיוון של להוסיף (לפני או במקום ה"גוט שאבעס"): למזלי אסתי לא שמעה. או לא הבנתי למה אסתי נועצת בי עיניים. או משהו אחר].
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הסיפור כפי שהוא נחמד ובעיקר מתוק וקצר.
לא הבנתי את הפאנץ' ככל והיה כזה (והוא לא חסר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם אני לא הצלחתי להבין את הפאנץ'. חלה שנשארה, חלה שלימה, מה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הסיפור כפי שהוא נחמד ובעיקר מתוק וקצר.
לא הבנתי את הפאנץ' ככל והיה כזה (והוא לא חסר)
גם אני לא הצלחתי להבין את הפאנץ'. חלה שנשארה, חלה שלימה, מה?

מצחיק להסביר פאנצי'ם, אבל כדי שתוכלו ליישב את הסוגיה אז אני אתנדב:)

במהלך הסיפור האב טורח להסביר חזור וההסבר כמה אין משמעות, הבדל או חשיבות בין חצי בסקויט לאחד שלם.
הוא אפילו קצת מתוסכל מזה שהיא לא מצליחה להבין. ואגדיל ואומר שהוא באמת לא מבין מה אכפת לה אם זה שבור או לא. בבטן הכל אותו דבר;)

עד ש- מגיע שבת, ופתאום הוא צריך להסביר לבנו את הדבר ההפוך. עם חצי חלה הוא לא יכול לקדש. הוא חייב דווקא שלימה.
ואז- נופל לו האסימון.
מקווה שגם לכם.


ואגב, @יעקב1245 הסיפור חמוד מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מצחיק להסביר פאנצי'ם, אבל כדי שתוכלו ליישב את הסוגיה אז אני אתנדב:)

במהלך הסיפור האב טורח להסביר חזור וההסבר כמה אין משמעות, הבדל או חשיבות בין חצי בסקויט לאחד שלם.
הוא אפילו קצת מתוסכל מזה שהיא לא מצליחה להבין. ואגדיל ואומר שהוא באמת לא מבין מה אכפת לה אם זה שבור או לא. בבטן הכל אותו דבר;)

עד ש- מגיע שבת, ופתאום הוא צריך להסביר לבנו את הדבר ההפוך. עם חצי חלה הוא לא יכול לקדש. הוא חייב דווקא שלימה.
ואז- נופל לו האסימון.
מקווה שגם לכם.


ואגב, @יעקב1245 הסיפור חמוד מאד.
אה! זה באמת לא היה מספיק ברור.
הנה הצעת הגשה גסה ולא מעובדת בכלל (הוספת שורה בסוף), @יעקב1245
העניין הוא שיש פאנצ'ים שמרוב החשש לקלקל אותם - הם פשוט לא ברורים.
-
אאבאא!! יללה לידי הסירנה, תוך שאני מחליף את מצב השבת במקרר ומערבב בידי השניה את הרוטב לחסה.

'זה לא שווה לי בכלל'! באה התגובה לאחד מנסיונות הנפל להשקיט את הלהקה בסתימת ביסקויטים בתקווה לרעש מונוטיני של בליסה רגועה.

'זה לא שווה, הוא שבור הביסקויט לשניים. למה לרחלי נתת ביסקויט שלם'?

הנסיון להוריד את חבילת הביסקויטים מעל המקרר תוך כדי תחיבת תבנית העוגה למקפיא התגלה ככשלון מתוק, האריזה נפלה בקול רעש עדין, ותוכנה התעופף לכל עבר לשמחתה של דסי ששלפה את המוצץ הנצחי במהירות הבזק.

מחוסר ברירה ותוך תחושה כי הביסקויטים כולם תקועים לי בגרון, צעקתי –

'אסתי, את ילדה גדולה את כבר יודעת שאין שום הבדל, תטעמי את הביסקויט ותראי, זה אותו הדבר בדיוק'.

איפשהו בין לכה דודי למגן אבות הצליחה השבת לקנות בי שביתה וכשנכנסתי הביתה קיבל יוסי את פני בצהלה ובקריאות גיל –

'אבא, תסתכל, אני ערכתי את השולחן, כבר שמתי את החלה שנשארה מיום שישי בשביל הקידוש'.

'כל הכבוד יוסי. אבל בוא שניה תביא לנו גם את החלה השלימה שעומדת על השיש'.
- 'אבל אבא, היום אמרת לנו ששני חצאים זה כמו שלם'

גוט שאבעס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ובעיקר מסקרן אותי האם הפואנטה מספיק ברורה.
ברורה מאד
'אבל אבא, היום אמרת לנו ששני חצאים זה כמו שלם'
תוספת טובה שמשלימה יפה מבחינה ספרותית
ובכ"ז לא הייתי משתמשת בחלה השלמה ['שליימה' בלשוננו] כדוגמת מסקנה
אולי נניח, עוגת יומולדת, או מנה אחרונה שיועדה לשמחה\סעודת חומש\סיום... והתפרקה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ובכ"ז לא הייתי משתמשת בחלה השלמה ['שליימה' בלשוננו] כדוגמת מסקנה
אולי נניח, עוגת יומולדת, או מנה אחרונה שיועדה לשמחה\סעודת חומש\סיום... והתפרקה

יש משמעות לחלה בהיותה שלימה. לביסקוויט אין תוספת משמעות, לכאורה, בהיותו שלם.
ילד פחות יכול להבין את זה, אבל זו בדיוק הנקודה.
הכותב התכוון להדגיש את הענין הזה, או שככה פשוט יצא.
יש מסרים שנכנסים חזק יותר דווקא בהצגת דוגמאות קיצוניות. אין בזה עיוות, קוראים לזה: פאנץ'.
לא הייתי נוגעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תודה מיוחדת למבקרים ולמייעצים

ועכשיו מאחורי הקלעים, וגם להסבר ההתלבטות.

באחת הפעמים בהן נקלעתי לטענה הנצחית 'זה שבור' עניתי את התשובה הנצחית 'אבל זה אותו טעם', אך הייתי עסוק בלימוד הלכות ברכות שבהן יש משמעות רבה לשאלה האם האוכל הוא שלם או לא.
ואז אני תופס את עצמי ומדבר על ליבי: כן? אתה באמת משוכנע במה שאתה בא לשכנע? אם הקב''ה אומר שיותר מתאים לברך על ביסקויט שלם אז כנראה יש לזה משמעות.
יותר מזה, לשלימות המאכל יש חשיבות רבה יותר מאשר ה'חביבות' שלו. אז איך אני יכול לנאום באוזני ילדי שזה בכלל לא משנה ורק הטעם משנה? אני בעצם גורם לו לעבור מהסתכלות גבוהה של אדם שמתיחס לחשיבות מאכלו, לחתול שכל מה שמעניין אותו זה רק הטעם.
הילד, פשוט צודק!
ולכן, השתדלתי להפסיק לומר ש'זה לא משנה' אלא לומר ש'זה לא נורא'.

כמובן שמעולם אף אחד מהילדים לא חלם לקשר את זה ורק אצלי במוח זה קושר, ולכן מלכתחילה לא רציתי להשתמש בפתרונות שהעלו כאן.

אז מה כדאי לעשות? אולי יהיו כאן פתרונים למישהו/י

@תופרת חרישית השתדלתי להתיחס לדברייך
@Sara led תודה על ההסבר. אם להסביר פאנצ' זה מצחיק, להסביר את עצמך זה כמעט נורא
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני לא הצלחתי להבין את הרעיון של 'החלה שנשארה ביום שישי'. היא שלימה או חתוכה? אם תאמר שלימה, למה היה צריך לומר 'את החלה השלימה', היה מספיק לומר 'תביא עוד חלה'. אם היא חתוכה, הרי בשבת לא מספיקה חלה אחת שלימה, וצריך שתי חלות שלימות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לקח לי שניה לקלוט את הפאנץ'.

אפשר אולי לכתוב:
כל הכבוד יוסי. אבל בוא שניה, תביא לנו גם את החלות מהשיש, צריך חלות שלמות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הסיפור נהדר, והפאנץ' בעייני מצוין גם ככה.
(אגב, לא הייתי קוראת לו פאנץ', או מנסה יותר להפתיע איתו. זה סיום מלא תובנה, ויפהפה.)

כמה הערות על הזרימה, ועל "הכנת" הסיום:

הסיפור לא זרם לי כ"כ, ושמתי לב שזה בגלל שהמשפטים נבנו כמו תופעה, והסבר.
הסבר, ותופעה:

זה לא שווה לי בכלל'! באה התגובה לאחד מנסיונות הנפל להשקיט את הלהקה בסתימת ביסקויטים בתקווה לרעש מונוטיני של בליסה רגועה.

יש את ה"זה לא שווה!" ואז הסבר כתגובה למה הוא בא.

ושוב, אמירה:
'זה לא שווה, הוא שבור הביסקויט לשניים. למה לרחלי נתת ביסקויט שלם'?

והסבר למה היא באה:
הנסיון להוריד את חבילת הביסקויטים מעל המקרר תוך כדי תחיבת תבנית העוגה למקפיא התגלה ככשלון מתוק, האריזה נפלה בקול רעש עדין, ותוכנה התעופף לכל עבר לשמחתה של דסי ששלפה את המוצץ הנצחי במהירות הבזק.

ואח"כ- הסבר (שלא לומר התנצלות):
מחוסר ברירה ותוך תחושה כי הביסקויטים כולם תקועים לי בגרון, צעקתי –

ומה שקרה:
'אסתי, את ילדה גדולה את כבר יודעת שאין שום הבדל, תטעמי את הביסקויט ותראי, זה אותו הדבר בדיוק'.

נראה לי שזה גורם לסיפור "לקרטע".
הייתי מנסה להזרים את המעברים, ולהביא את ההסברים בתוך ההתרחשות.
לדוג'
'עוד אחד מהנסיונות להשקיט את הלהקה בביסקוויטים מתוך תקווה לרעש מונוטוני של בליסה רגועה, נפל בזעקת "זה לא שווה!"'

או בכלל לספר את נפילת הקופסא בדרמטיות של התרחשות שקורית הרגע, ומתוכה להגיע אל צווחות ה"זה שבור!"

חוץ מזה, הייתי מכניסה קצת יותר זעם ועצבים לתגובה חסרת הסבלנות של האבא. גם בשביל האותנטיות, וגם כדי שהסיום יהדהד את הניגודיות.

וההכנה לסיום:
אבא, תסתכל, אני ערכתי את השולחן, כבר שמתי את החלה שנשארה מיום שישי בשביל הקידוש'.
לא מספיק ברור שזו חלה לא שלמה. זה צריך להיות מפורש, ואז הסיום יהיה מובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כתבתי את הסיפור מחדש
ואני מצרף אותו כאן
גם בשביל מי שיעיר לי האם הוא פותר את הבעיות, או יוצר חדשות
וגם בשביל מי שהעיר לי, שידע כי לא לשווא הוא
ותודה רבה לכולכם


היה זה לאחר נסיון הנפל להשקיט את הלהקה בסתימת ביסקויטים, בתקווה לרעש מונוטוני של בליסה רגועה.

אאבאא!! יללה לידי הסירנה, תוך שאני מחליף את מצב השבת במקרר ומערבב בידי השניה את הרוטב לחסה.

'הביסקויט שלי שבור לשנים, זה לא שווה לי! למה לרחלי נתת ביסקויט שלם'?

כמי שהתיאש מעקרונותיו החינוכיים במהלך יום השישי, התחלתי להוריד את חבילת הביסקויטים מעל המקרר תוך כדי תחיבת תבנית העוגה למקפיא, אך הנסיון הפך לכשלון מתוק - האריזה נפלה בקול רעש עדין, ותוכנה התעופף לכל עבר לשמחתה של דסי ששלפה את המוצץ הנצחי במהירות הבזק.

זהו, איבדתי את ההזדמנות האחרונה, וברקע ממשיכה היבבה 'זה לא שווה לי בכלללל', וכך הביסקויט הסדוק שבר גם את סבלנותי.

'דייי'! 'אסתי, את כבר גדולה, אין שום הבדל! תטעמי את הביסקויט ותראי, זה אותו הדבר בדיוק'.

איפשהו בין לכה דודי למגן אבות הצליחה השבת לקנות בי שביתה וכשנכנסתי קיבל את פני בצהלה יוסי בקריאת גיל –

'אבא, תסתכל אני ערכתי את השולחן, כבר שמתי את החלה שנשארה מיום שישי בשביל הקידוש, אכלנו ממנה רק שתי פרוסות'.

'כל הכבוד יוסי. אבל אנחנו צריכים לחם משנה אז תביא לנו גם את החלות השלימות בבקשה'.

גוט שאבעס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
האנקדוטה יפיפיה. הכתיבה צריכה שיוף, בהחלט. חשבתי שאפשר להחדיר את עניין כבוד השבת, כי בשבילנו באמת אין הבדל אם החלה שלמה או לא. בקיבה הכל הופך להיות עיסה מעובדת שממשיכה למעיים... רק מה? אנחנו מכבדים את השבת ולכן שמים חלה שלמה. אפשר להכניס פה המון, וחבל לפספס את האנקדוטה על פואנטה סתמית.

הערה לעניין שהפריע לי מאד: ציטוט רגיל של דיבור מקובל לסמן במראות כפולות, לא במרכאה יחידה.

ועוד משהו: המילים בתחילת הקטע "היה זה" מיותרות לחלוטין. במחשבה שניה - כל הקטע הראשון יכול להמחק בשקט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
@א-ירושלמית
ראשית, תודה רבה ממש מעודד ונותן חשק לכתוב
ועכשיו, לא נעים לי לבקש ממך מפטיר, אז את יכולה להתעלם באלגנטיות, אבל הייתי שמח שתתני לי דוגמאות היכן
הכתיבה צריכה שיוף, בהחלט.
כי אני יודע שזה המצב וזוהי חלק מהסיבה שאני מעלה כאן, אבל בלי דוגמאות קונקרטיות יקשה עלי לשפר, אז אבקש אם תוכלי להצביע על נקודות אלו.

הערה לעניין שהפריע לי מאד: ציטוט רגיל של דיבור מקובל לסמן במראות כפולות, לא במרכאה יחידה.
@מוישה מה הכלל בזה?

וחבל לפספס את האנקדוטה על פואנטה סתמית.
כאן אני חשב שהפואנטה היא עקרונית מאוד, ואולי לא ראית את מה שכתבתי כאן ולכן אצטט ואני מדגיש את הפואנטה שאני למדתי
ואז אני תופס את עצמי ומדבר על ליבי: כן? אתה באמת משוכנע במה שאתה בא לשכנע? אם הקב''ה אומר שיותר מתאים לברך על ביסקויט שלם אז כנראה יש לזה משמעות.
יותר מזה, לשלימות המאכל יש חשיבות רבה יותר מאשר ה'חביבות' שלו. אז איך אני יכול לנאום באוזני ילדי שזה בכלל לא משנה ורק הטעם משנה? אני בעצם גורם לו לעבור מהסתכלות גבוהה של אדם שמתיחס לחשיבות מאכלו, לחתול שכל מה שמעניין אותו זה רק הטעם.
הילד, פשוט צודק!
הסיבה לכך שזו הפואנטה לדעתי, מכיוון שלא יכול להיות שכבוד השבת יתבסס על דבר שהוא לא אמיתי, אם אין משמעות אמיתית לשלימות המאכל, זה גם לא יהיה כבודה של השבת.
הכבוד של השבת מגיע אחרי ששלימות המאכל היא ערך כשלעצמו ממילא אנו לוקחים גם את הערך הזה בכדי לכבד את השבת כראוי, אך הבסיס הראשוני הוא כבוד המאכל, וההבנה שאנו לא מתדלקים באכילה אלא יש לה משמעות אלוקית. (וכמו שאפשר לראות בהרבה מקומות, שחז''ל החשיבו את המאכל, אם יהיה צורך אוכל לחפש את הדוגמאות ולצטט).

אם הייתי מורה לדינים, הייתי פותח את הנושא של קדימה בברכות בסיפור הזה.

ושוב, תודה גדולה מאוד כי כל הערה מוסיפה ומשביחה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #19
הערה לעניין שהפריע לי מאד: ציטוט רגיל של דיבור מקובל לסמן במראות כפולות, לא במרכאה יחידה.
אכן, לרוב נוהגים בכפולות כאשר מדובר בציטוט. אבל אין בזה שום כלל קובע, ויש שנוהגים בבודדות. ויש סופרים שכלל לא שמים מירכאות ציטוט.

"הערה: בבחירת סוג המירכאות – כפולות או יחידות – יש מנהגים שונים בהוצאות לאור ובמערכות כתבי עת. האקדמיה לא קבעה מסמרות בעניין זה." (מקור)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לגבי מרכאות: גם אם אין כלל קובע, יש מקובלות. ציטוט ישיר מקובל לתחום בתוך גרשיים. ציטוט בתוך ציטוט - תחימה בתוך גרש אחת.
ויש סופרים שכלל לא שמים מירכאות ציטוט.
אכן, אבל הם מבדלים את הציטוט בצורה אחרת.


דוגמאות לשיופים:
היה זה לאחר נסיון הנפל להשקיט את הלהקה בסתימת ביסקויטים, בתקווה לרעש מונוטוני של בליסה רגועה.
משפט שניתן למחוק בלי נקיפות מצפון.
כמי שהתיאש מעקרונותיו החינוכיים במהלך יום השישי, התחלתי להוריד את חבילת הביסקויטים מעל המקרר תוך כדי תחיבת תבנית העוגה למקפיא, אך הנסיון הפך לכשלון מתוק - האריזה נפלה בקול רעש עדין, ותוכנה התעופף לכל עבר לשמחתה של דסי ששלפה את המוצץ הנצחי במהירות הבזק.
המשפט מסורבל. אפשר למחוק את חלקו הראשון של המשפט עד הפסיק.
איפשהו בין לכה דודי למגן אבות הצליחה השבת לקנות בי שביתה וכשנכנסתי קיבל את פני בצהלה יוסי בקריאת גיל –

'אבא, תסתכל אני ערכתי את השולחן, כבר שמתי את החלה שנשארה מיום שישי בשביל הקידוש, אכלנו ממנה רק שתי פרוסות'.
א. לחבר את הקטעים.
ב. את המשפט הראשון - לפצל לשניים: אפשהו בין לכה דודי...לקנות בי שביתה. כשנכנסתי, קיבל יוסי את פני בקריאת גיל: (ובמקרה של נקודתיים - אפשר להוריד לגמרי את הגרש התוחם.)
אני ערכתי - כפילות. מספיק "ערכתי".
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה