"מיומנו של נוסע מתמיד"

  • הוסף לסימניות
  • #1
בעקבות השראה מהרעיון הנפלא של @מנוחהלה באשכול "מיומנה של נוסעת מתמידה" (ראו כאן: https://www.prog.co.il/threads/מיומנה-של-נוסעת-מתמידה.460198/) עלה ברעיוני להרחיב את מעגל סיפורי הנסיעות לנסיעות ברחבי העולם.
ולא, שלא תטעו - לא מדובר כאן בהכרח בסיפורים אקזוטיים ו/או מעוררים השראה במיוחד. גם סתם סיפורים קטנים ונחמדים יתקבלו בברכה. בדיוק כמו מה שאני מתכונן להעלות לכאן עוד רגע.

הבהרה: שם האשכול נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לשני המינים באותה מידה.
וברצינות - שיניתי את שם האשכול רק בגלל שם האשכול הנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
התיישבתי במטוס, כשאני מגלה לצערי שלידי יושב לו בחור מגודל. לא שיש לי בעיה אישית עם בחורים מגודלים, רק שלפעמים הם תופסים מושב וחצי (כלומר – על חשבוני), וגם את הידית שלפחות חציה יכולה להיות שלי... כמו"כ באופן כללי אני מעדיף לשבת ליד מושב ריק. לא צריך להסביר למה.

לפני שההמראה התחילה, הוא פנה אלי בחיוך רחב ושאל באנגלית: "פעם ראשונה לבוקרשט?" השיחה התגלגלה מהר מאוד, ונודע לי שהבחור הזה, שנראה כמו גוי אמריקאי ממוצע, גר כמה דקות נסיעה מלייקווד (פריהולד, למי שמכיר) והוא נהנה מאוד לבוא לארץ (זו לו הפעם השלישית) כי כאן הוא מרגיש חלק מהקהילה.

לא יכולתי להימנע מהמחשבה על כך שיכולתי לפגוש אדם זה בכל תחנת דלק אמריקאית ולא לזרוק בו אפי' מבט אחד, והנה הוא מתברר כאדם יהודי בעל רגש חם ליהדות, גם אם לא בדיוק יודע מה זה אומר... (ברצינות, כבר רציתי לערוך איתו שיחת קירוב מעמיקה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בטיסה מניו יורק לוינה קיבלתי את המנה הכשרה שלי. האדם שלידי שאל אותי בלעג: "זו מנה טובה יותר?". "לא" עניתי לו, "זו מנה שונה יותר"...
[אגב, כן - זו מנה טובה יותר!]
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
התיישבתי במטוס, כשאני מגלה לצערי שלידי יושב לו בחור מגודל. לא שיש לי בעיה אישית עם בחורים מגודלים, רק שלפעמים הם תופסים מושב וחצי (כלומר – על חשבוני), וגם את הידית שלפחות חציה יכולה להיות שלי...
אהבתי את התיאורים האלה הם יצירתיים.(מזכיר את ולדר קצת, לא?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
תודה על האשכול. הוא גרם לי לפשפש במעמקי זכרוני ולהתחרט, בפעם המי יודע כמה, על כך שמעולם לא כתבתי יומן מסע.

ובכל זאת, חוויה מהשנה.
בחורף הלכנו לונציה. ונציה וחורף, ככה יודעים רוב הישראלים, לא מומלצים ביחד, אבל זה לא הרתיע אותנו.
עוד בתחנת המוניות (יאכטות) פגשנו את הזוג הישראלי הראשון באיטליה. אמרנו שלום, דיברנו קצת בעברית בעלת מבטא מחריד, ונוכחנו בעובדה כי הזוג שמולנו לא רועד רק מהקור, אלא בעיקר בגלל הפחד מהקור.
יומיים טיילנו, נהנינו וצחקנו גם כשהקור היה מחריד. היה טיול מוצלח. קפוצ'ונים וכובעים (וגם כפפות תואמות) השלימו את החסר.
בדרך חזור, כבר בשדה תעופה, פגשנו את הזוג עוד פעם. שלום שלום מה נשמע נימוסיים, נו, איך היה?
"נורא", הם עונים בפנים עגומות. "נורא ואיום. היה קררר".
המהמנו באמפתיה. הזדהינו עם החלק השני של המשפט, בהחלט היה קר.
אבל להם היה טיול נורא ואיום. ואנחנו היינו באותו מקום, וגם אצלנו היה קר. ובכל זאת לנו היה טיול נפלא, למרות אותם תנאים.
התנאים, רציתי לצעוק להם במטוס, כשהם הצטופפו להם במרירות במושבים הלא נוחים בעליל - בעוד אנחנו התרחבנו על אותו הגודל בדיוק, לא רק הם מה שעושים את החוויה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ולהתחרט, בפעם המי יודע כמה, על כך שמעולם לא כתבתי יומן מסע.
כמוני כמוך! אמנם כתבתי יומן מסע באופן חלקי, אולם לצערי אף פעם לא כתבתי משהו מושלם, וגם לא על כל המסעות שלי, אשר רבות הן.
המזל הוא שאני זוכר די טוב את רוב המסעות שלי, כך שאני עדיין יכול לכתוב, אלא שלעתים העצלנות היא יריבה חזקה מדי...:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ונציה וחורף, ככה יודעים רוב הישראלים, לא מומלצים ביחד, אבל זה לא הרתיע אותנו.
אני אוהב את הגישה הזאת!
דיברנו קצת בעברית בעלת מבטא מחריד
למה מבטא מחריד?
התנאים, לא רק הם מה שעושים את החוויה.
לפעמים דווקא התנאים עושים את החוויה! [דוגמה קטנה, קצת פחות קשורה אבל ממחישה את הרעיון. כולם יודעים שפולין בחורף זה, עפעס, די קר בלשון המעטה. אבל דוגרי - אין כמו להיכנס למיידאנק או לאושוויץ כשהכל מושלג! התחושות שונות לגמרי מאשר להיכנס כשהכל פורח בדשא ירוק ומלבלב. (אמנם אין להכחיש שגם הדשא יכול לתת תחושה מזעזע, מזווית הפוכה. כשהכל פרח בדיוק כך, נשרפו אנשים!)].
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
-נקלענו לעסק ביש. אה, ירמיהו?
-שמע יחזקאל, חכה בשקט, עוד מעט הכל יהיה בסדר.
-איך?
-חכה, אמרתי. סמוך עלי.
ירמיהו מסיט מבטו מיחזקאל, כאילו לא מתכנן איתו קואליציה ממש ברגעים אלה.
ירמיהו ויחזקאל, שניהם 'בעלי מידות', חולקים ספסל אחד על סיפון המטוס כשביניהם מפריד מושב אחד המיועד לשותף שלישי.
השותף, גלוי הקרקפת, עטור לראשו קשת שאזניות צמודות לו וקצות אצבעותיו מחליקות על המסך החדיש והמבריק שבידיו. לא נוח לו, לחוץ לו, הוא נמחץ בין בעלי המידות אך הוא ממשיך בנימוס שקט להתעמק בעיסוקיו ובצלילים הלועזיים הבוקעים מאזניותיו .
-נו, ירמיהו...
-רגע, סבלנות, חכה! אך תוך כדי דיבור ירמיהו מתחיל לזוע בכבדות, קצת ימינה, קצת שמאלה, מתכופף לתיק, מעלה, מוריד...
-אתה רואה יחזקאל? ככה, עשה אחרי, חקה אותי. עוד רגע תראה שהכל מסתדר ושכננו ימצא לעצמו מקום מתאים יותר. רק קצת סבלנות וכבר המקום ירווח. ומהרגע הבא, השותף הזר מתחיל להכיל בשתיקה נימוסית גם את פעילותו הקואליציונית של שכנו מימין.
מעל ראשו הכפוף, ירמיהו ויחזקאל צולבים מבטים רבי משמעות וסיפוק אך חסרי סבלנות בעליל. ומנגד, שותפם סבלן ושתקן להפליא עד שהוא מערער את בטחונם ביכולתם להזיז משהו, או מישהו.
הדיילות עוברות בין הטורים ומחלקות את המנות הראשונות לנוסעים שהזמינו אוכל כשר או דיאטתי והנה הגיע גם תורם של מיודעינו הידידים לקבל את הזמנתם הכשרה. הם פותחים את השולחנות המיניאטוריים שלפניהם ומקבלים בחיוך ותודה את שלהם.
על אתר,עוד לפני שהספיקו לפתוח את אריזת המנה והאידים החמים עוד לא מתפשטים, שכנם מסיר את קשת השמע מאזניו ושואל ביידיש אותנטית וגאה: "וועמענס הכשר האט עס?"
--- ---
בום! --- שוק! -
הוא יהודי, והוא הבין הכל, היה עד למחתרת...
הדקות הבאות חלפו בדממה מעיקה ומצליפה שנשברה בסוף ע"י השכן שהמשיך להיות מנומס.
את המשך הטיסה הם העבירו בשיחה נעימה בלי לחץ או דוחק. היה להם נעים, שבת אחים.
מיותר לציין שמאז, מעולם לא ניסו שוב את מזלם בדרך התזזתית. די היה להם הלימוד האחד.

בקורת תתקבל בברכה
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
-נקלענו לעסק ביש. אה, ירמיהו?
-שמע יחזקאל, חכה בשקט, עוד מעט הכל יהיה בסדר.
-איך?
-חכה, אמרתי. סמוך עלי.
ירמיהו מסיט מבטו מיחזקאל, כאילו לא מתכנן איתו קואליציה ממש ברגעים אלה.
ירמיהו ויחזקאל, שניהם 'בעלי מידות', חולקים ספסל אחד על סיפון המטוס כשביניהם מפריד מושב אחד המיועד לשותף שלישי.
השותף, גלוי הקרקפת, עטור לראשו קשת שאזניות צמודות לו וקצות אצבעותיו מחליקות על המסך החדיש והמבריק שבידיו. לא נוח לו, לחוץ לו, הוא נמחץ בין בעלי המידות אך הוא ממשיך בנימוס שקט להתעמק בעיסוקיו ובצלילים הלועזיים הבוקעים מאזניותיו .
-נו, ירמיהו...
-רגע, סבלנות, חכה! אך תוך כדי דיבור ירמיהו מתחיל לזוע בכבדות, קצת ימינה, קצת שמאלה, מתכופף לתיק, מעלה, מוריד...
-אתה רואה יחזקאל? ככה, עשה אחרי, חקה אותי. עוד רגע תראה שהכל מסתדר ושכננו ימצא לעצמו מקום מתאים יותר. רק קצת סבלנות וכבר המקום ירווח. ומהרגע הבא, השותף הזר מתחיל להכיל בשתיקה נימוסית גם את פעילותו הקואליציונית של שכנו מימין.
מעל ראשו הכפוף, ירמיהו ויחזקאל צולבים מבטים רבי משמעות וסיפוק אך חסרי סבלנות בעליל. ומנגד, שותפם סבלן ושתקן להפליא עד שהוא מערער את בטחונם ביכולתם להזיז משהו, או מישהו.
הדיילות עוברות בין הטורים ומחלקות את המנות הראשונות לנוסעים שהזמינו אוכל כשר או דיאטתי והנה הגיע גם תורם של מיודעינו הידידים לקבל את הזמנתם הכשרה. הם פותחים את השולחנות המיניאטוריים שלפניהם ומקבלים בחיוך ותודה את שלהם.
על אתר,עוד לפני שהספיקו לפתוח את אריזת המנה והאידים החמים עוד לא מתפשטים, שכנם מסיר את קשת השמע מאזניו ושואל ביידיש אותנטית וגאה: "וועמענס הכשר האט עס?"
--- ---
בום! --- שוק! -
הוא יהודי, והוא הבין הכל, היה עד למחתרת...
הדקות הבאות חלפו בדממה מעיקה ומצליפה שנשברה בסוף ע"י השכן שהמשיך להיות מנומס.
את המשך הטיסה הם העבירו בשיחה נעימה בלי לחץ או דוחק. היה להם נעים, שבת אחים.
מיותר לציין שמאז, מעולם לא ניסו שוב את מזלם בדרך התזזתית. די היה להם הלימוד האחד.

בקורת תתקבל בברכה
אמיתי?
כתוב טוב, רהוט, משעשע.
לדעתי השורה האחרונה מיותרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הוא הסתכל עלי במבט קר מחוסר הבעה.
משום מה, החיוך שהיה מרוח על פניו עד להופעתי שקידם את כל הממתינים שלפני ב"וואלקום טו בעלג'ן אנד אנג'וי יור טריפ" נמוג ונעלם, ואת מקומו תפס קמיצת שפתיים מלווה במבט חמור ובוחן.

אני, בחור ישיבה תמים, לא מבין מילה באנגלית כ"ש וכ"ש בפלמית או צרפתית מסתכל על הפרצוף שלו, ומנסה במיטב כשרוניי לזהות אם המילים שהוא אומר תוך כדי שהוא זורק את עיניו מדרכוני לפרצופי הלוך ושוב מכוונות אלי, או אולי לעבר חברו היושב לידו שהספיק כבר לחתום על שלושה דרכונים בה בעת שאני עדיין עומד שם וממתין לדיני שיחרץ.

התבוננתי בגבותיו המקושתות מסרבות להירכך, וחששותיי רק החמירו. היואיל בטיבו להכניסנו לבלגיה או ישלח אותי הביתה כאחד המסתתנים? - זרקתי את משקלי מרגל לרגל, תוך כדי שאני לוחץ את הלחצן שעל ידית המזוודה עלו וירוד.

"וויי אר יו קומינג טו בלג'ן" שמעתי אותו פתאום צועק, מישר מבטו אלי.

אה, מדבר אלי? למה אתה לא אומר?!
למה לצעוק סתם? רק תגיד ואענה לך על כל שאלותיך, במשפט המדוקלם עלי שפתי מאז עלתה ההצעה שאסע לחתונתו של קלמן.

"איי דונט ספיק אינגליש" אמרתי בבטחה.

...

"אה, דטס וויי יור קומיג טו בלג'ן?" שמעתי את קולו מעבר לזכוכית, צוחק לועג.

"או קיי"

"גאו"

אמר, חייך, חתם, שחרר.

סוף סוף המשפט הזה בא לידי שימוש.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
הוא הסתכל עלי במבט קר מחוסר הבעה.
משום מה, החיוך שהיה מרוח על פניו עד להופעתי שקידם את כל הממתינים שלפני ב"וואלקום טו בעלג'ן אנד אנג'וי יור טריפ" נמוג ונעלם, ואת מקומו תפס קמיצת שפתיים מלווה במבט חמור ובוחן.

אני, בחור ישיבה תמים, לא מבין מילה באנגלית כ"ש וכ"ש בפלמית או צרפתית מסתכל על הפרצוף שלו, ומנסה במיטב כשרוניי לזהות אם המילים שהוא אומר תוך כדי שהוא זורק את עיניו מדרכוני לפרצופי הלוך ושוב מכוונות אלי, או אולי לעבר חברו היושב לידו שהספיק כבר לחתום על שלושה דרכונים בה בעת שאני עדיין עומד שם וממתין לדיני שיחרץ.

התבוננתי בגבותיו המקושתות מסרבות להירכך, וחששותיי רק החמירו. היואיל בטיבו להכניסנו לבלגיה או ישלח אותי הביתה כאחד המסתתנים? - זרקתי את משקלי מרגל לרגל, תוך כדי שאני לוחץ את הלחצן שעל ידית המזוודה עלו וירוד.

"וויי אר יו קומינג טו בלג'ן" שמעתי אותו פתאום צועק, מישר מבטו אלי.

אה, מדבר אלי? למה אתה לא אומר?!
למה לצעוק סתם? רק תגיד ואענה לך על כל שאלותיך, במשפט המדוקלם עלי שפתי מאז עלתה ההצעה שאסע לחתונתו של קלמן.

"איי דונט ספיק אינגליש" אמרתי בבטחה.

...

"אה, דטס וויי יור קומיג טו בלג'ן?" שמעתי את קולו מעבר לזכוכית, צוחק לועג.

"או קיי"

"גאו"

אמר, חייך, חתם, שחרר.

סוף סוף המשפט הזה בא לידי שימוש.

אני תמיד "לא מבין" מילה ממה שמדברים אלי.
תהיה טמבל ולא יחפרו לך
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
פסענו לאיטנו, בולעים את המראות השונים, האוירה האחרת ומאד מאד נהנים מהחו"ליות המבצבצת מכל פינה-עיירה שקטה ונחמדה בתים פרטיים הרבה ירוק וכל כך לא ישראל,
הילדים רצו לפנינו, נהנים, נעצרים לפני התפצלות וצועקים-
אממאאא ימינה או שמאלה???
הסיתי אותם בתנועת אצבע חרדה מעיפה מבטים לכל הכיוונים שמעו?לא, הרחוב ריק למדי,נשמתי בהקלה ומיהרתי קדימה:
הקשיבו ילדים, לא מספיק הדגשתי לפני שבאנו לפה, אסור שהתושבים ישמעו את העברית שלנו, ברור?
אז איך נדבר ?שאלה אילה בתמימות,
בשקט!השבתי לה נחרצות ובעצם אולי מוטב שלא תדברו בכלל עד שנסע מפה, לא נקח סיכונים עם השפה הזו!
המשכנו בדממה,בולטים עד מאד במראינו הכל כך שונה אני עם הבגדים הכל כך ישראליים שלי בעלי עם החליפה הקצרה והכובע,
חצינו את מגרש המכוניות ונעצרנו נפעמים מול בית הכנסת גדול המימדם שהתנשא מולנו,

'סאטמר היא החסידות הגדולה בעולם' ,לאט לי בעלי בשקט לתוך אוזני,
ופה במונרו ,זה המרכז שלהם

צלמנו והמשכנו הלאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אואוו, איזה טריק ספרותי יפה
ועל הדרך אוסיף, לא צריך כ"כ לפחד לדבר, זה לא כ"כ מסוכן ואתם לא ישראלים ראשונים
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
רבותיי, המטרה מתפספסת. התכוונתי שיכתבו כאן סיפורים אמיתיים בלבד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
סיפרה לי היום חברה, פעילה במקומות רבים מסביב לעולם:
הייתי בשדה תעופה, מעבירה את הדרכון שלי לביקורת. הפקידה בחנה את מסלול הטיסות שלי. מארה"ב ללונדון, מלונדון לישראל, מישראל לאוסטריה, מאוסטריה שוב לישראל...
"מאדאם", היא אומרת לי בנוקשות, "מה היעד הסופי שלך?"
הסתכלתי עליה ושתקתי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מתוך האשכול שפתחה @%תמר% ובעקבות הבקשה של @ספרי מוסר - פותחת אשכול שיוקדש לשיריה של המשוררת המיוחדת זלדה (מישקובסקי):


על זלדה (מתוך המכלול):

ביוגרפיה​

שנותיה הראשונות​

זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב שבאימפריה הרוסית (בימינו דניפרו שבאוקראינה) לרחל, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"ץ) מחשובי רבני חב"ד ובנו של רבי פרץ חן מרבני משפחת חן, ולרבי שלום שלמה, רב ידוע מצ'רניגוב, בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון[1].

דמות אביה, שהיה צאצא של ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי של חב"ד[1], ואחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ודמות סבה (הרד"צ חן) שנפטרו בעודה צעירה, השפיעו רבות על נפשה. זלדה הייתה בת יחידה, ולפיכך אמרה בכל בוקר בשנת האבל קדיש על אביה. זלדה היא בת דודתו של הרבי מליובאוויטש האחרון, היא גדלה בחצר חב"דית ושמרה על קשר הדוק עם בן דודה.

בארץ ישראל​

ב-17 במאי 1925, כשהייתה זלדה בת 11 עלתה המשפחה לארץ ישראל דרך נמל יפו באונייה "איליץ'", שהפליגה מאודסה ועליה כ-250 עולים. המשפחה התיישבה בירושלים, את הבקשה לעלייתם של הסב, ההורים וזלדה הגיש ביולי 1924 קרוב משפחתם, עו"ד ד"ר א. הילמן, דרך הרבנות הראשית לארץ ישראל וזו פנתה מיד למושל המחוז לאור הבטחת הנציב העליון לתת לרבנים הנמצאים תחת לחץ הסובייטים רישיון לעלייה. הילמן לקח על עצמו גם לדאוג למחייתו של הסב בן ה-75. בירושלים למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה במשפחה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות "מזרחי", שם הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. בהמשך, עסקה בהוראה בירושלים. לימדה בבתי הספר "רוחמה" ו"חברת הילד". היא עברה לתל אביב ולמדה ציור, אחר כך עברה לחיפה ולימדה ילדים בעלי צרכים מיוחדים, יחד עם פרופסור נחמה ליבוביץ. בכרמל פגשה את חיים מישקובסקי, בעלה לעתיד.

ב-1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי, בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ונכדו של הרב יצחק בלאזר, מראשי תנועת המוסר. הוא היה בוגר ישיבת חברון, שעבד כפקיד וכרואה חשבון. הזוג היה חשוך ילדים. השניים התגוררו בירושלים בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם – בבית האבן הישן, שעל אודותיו כתבה מספר שירים. לאחר מחלה ממושכת נפטר בעלה ב-1971 בגיל 62[2]. היא הקדישה לו רבים משירי הקובץ השני, "הכרמל האי-נראה", שם פגשה אותו לראשונה. בשנת 1976 עברה זלדה להתגורר ברחוב הקליר, בשכונת שערי חסד בעיר[3].

זלדה נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשמ"ד (1984).

יצירתה​

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון במדורים ספרותיים של עיתונים בישראל. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא לאור קובץ שיריה הראשון, פנאיהוצאת הקיבוץ המאוחד). קובץ זה הודפס ב-14 מהדורות ובאלפי עותקים (7). חלק מיצירותיה נלמדות במסגרת תוכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים בישראל (למשל השיר מקום של אש).

בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי. השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם ביקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית. בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של הסיפור החסידי.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה, לאנשים צעירים שבאו להתעניין ביצירתה, ובכלל זה, ידידים חילוניים רבים.

באמצעות עזה צבי נוצר קשר בין זלדה ליונה וולך הצעירה, ולמעשה וולך היא זו שהביאה להדפסת שיריה של זלדה[4].

וולך וזלדה הופיעו יחד בערבי הקראת שירים בצוותא. אולם בעקבות שירה של וולך "תפילין", בעיתון 77, שבו אוזכרו תשמישי קדושה בהקשר לא ראוי, ולאחר חילופי דברים סוערים ומתוקשרים, נותק ביניהן הקשר.

זלדה שלחה ידה גם בציור והרבתה בציורי דיוקנאות.

בסוף שנת 2020 התגלו שמונה שירים מפרי עטה ובכתב ידה של זלדה אשר לא פורסמו מעולם[5].



דוגמאות משיריה (מתוך האתר https://tarbutil.cet.ac.il/anthology/על-פנאי-של-זלדה/)

הַבַּיִת הַיָּשָׁן​



הַבַּיִת הַצָּנוּעַ שֻׁתָּף
לְהִלּוּלוֹת הַשָּׁמַיִם;
הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁלִיךְ אֶל תּוֹכוֹ
אֶת זְהָבוֹ הַבּוֹעֵר,
וְהַלַּיְלָה
מֵצִיף אוֹתוֹ בַּאֲפֵלַת כּוֹכָבִים.

שָׁם, מֵעֵבֶר לַבַּיִת,
בָּאֹפֶק,
חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם הָאִלְּמִים
הֶהָרִים הַנִּשְׁפִּים, הָעוֹטִים
אֶת סוֹדָם בְּצָעִיף אָפֹר,
וּמִתַּחַת לְרִצְפַּת הַבַּיִת
חַי אֶת חַיָּיו הַטְּמִירִים,
אֶת חַיָּיו הַמְּיֻחָדִים,
הֶעָפָר,
וְכָל מַה שֶּׁטָּמוּן בְּתוֹכוֹ –
זְרָעִים, שָׁרָשִים, מַעְיָנוֹת . . .

וְאֵין הַבַּיִת הֶעָנָו
שָׁר שִׁירִים עַל קִרְבַת הַתְּהוֹם,
עַל שִׁלְטוֹן הָאַיִן,
וְאֵין הַבַּיִת הַשּׁוֹתֵק מִתְנוֹדֵד,
וְאֵין הַבַּיִת הַמְּשֻׁנֶּה –
שִׁכּוֹר.
אֲרֶשֶׁת שֶׁל סְתָמִיּוּת שְׁפוּכָה
עַל פְּנֵי אֲבָנָיו הַכֵּהוֹת –
וַהֲרֵי זֶה כִּמְעַט בִּטָּחוֹן.



חַדְרָהּ שֶׁל אִמִּי הוּאַר​



הַסַּיָּד הַחִוֵּר מָזַג בַּסִּיד הַלַּח
וֶרֶד דַּק שֶׁבְּדַק,
זִיו שֶׁל נִצַּת הַתַּפּוּחַ, חִיּוּךְ שֶׁל עוֹלָל.
אֶשְׁכּוֹלוֹת כֶּסֶף שָׂם וְכִתְרֵי פְּלִיז חֲקוּקִים
בְּפָמוֹטוֹת הַיְּרֻשָּׁה, מְנַצְנְצִים עַל גַּבֵּי הַשִּׁידָה,
נִשְׁקָפִים בִּרְאִי עָגֹל,
(פַּרְדְּסֵי אַהֲבָה מִדּוֹר לְדוֹר וַעֲטָרוֹת הַיִּחוּס וְהַדְּמָעוֹת).
וְעַל הַשֻּׁלְחָן – בְּמַעֲשִׂיּוֹת חֲסִידִים, בְּסִפּוּרֵי הַזָּהָב,
(שֶׁהָרַב זֶוִין לִקֵּט, אָסַף),
מְעַלְעֵל אַט-אַט רוּחַ הָרִים
וּמְעַרְבֵּב נוֹפֵי שֶׁלֶג בְּנוֹף שָׁרָב,
אִמִּי מִתְפַּלֶּלֶת – עַל רֹאשָׁהּ מִשְׁבְּצוֹת מֶשִׁי.

הַחֶדֶר הַגָּדוֹל, הַפְּנִימִי, אָפֵל
כִּמְעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.
בּוֹ שְׁתִיקָה שֶׁל יָם –
שַׁבָּת בּוֹ, מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא.
בְּכָל הַדִּירָה דְּמָמָה.
בַּעֲלִי הָלַךְ לַמִּשְׂרָד. אִמִּי בְּהֵיכַל תְּפִלּוֹתֶיהָ.
אֲנִי בַּמִּטְבָּח.
וּבַפַּח עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו גֵּרַנְיוּם כּעֵין הַדָּם.
בֶּחָצֵר הַמְּרֻצֶּפֶת לְיַד הַצְּמָחִים
פּוֹסַעַת חָתוּל כְּבַעֲלַת-אֲחֻזָּה מִן הַדּוֹר הַיָּשָׁן.
אַט-אַט
נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת
לְחָלָב, לְלֶחֶם לְנֵרוֹת,
לְמִסִּים, לְאִגֶּרֶת.
יוֹם שִׁשִּׁי הוּא יוֹמָהּ שֶׁל עַיִן צוֹחֶקֶת קְרוּעָה בַּפּוּךְ,
וְיוֹמו שֶׁל הַפֶּה הֶעָצוּב,
יוֹם שִׁשִּׁי הוּא יוֹמָם שֶׁל הָעֲנִיִּים.
כָּךְ עוֹבְרִים הַיָּמִים
כָּךְ שָׁנִים עוֹבְרוֹת.
דֹּק שֶׁל זִיו יְכַסֶּה יִסּוּרִים, אָזְלַת-יָד,
מְשׁוּגוֹת.
כָּךְ עוֹבְרִים הַיָּמִים וְהַחַיִּים הַהוֹמִים
שׁוֹפְעִים תְּשׁוּקוֹת, נִצָּנִים, תִּינוֹקוֹת, יַמִּים וִיעָרוֹת,
אוֹזְלִים בַּלָּאט מֵאֵיבָרַי, נִגָּרִים כַּדָּם.
כְּשֶׁאָמוּת –
יִפְרֹם אֱלֹהִים רִקְמָתִי
חוּט-חוּט,
וְהַיָּמָּה יַשְׁלִיךְ צְבָעַי
אֶל מַחְסָנָיו שֶׁבַּתְּהוֹם.
וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפֶרַח וְאוּלַי יַהַפְכֵם לְפַרְפַּר
כֵּהֶה-לֵילִי-רַךְ, כֵּהֶה-לֵילִי-חַי.



מֵהֵיכָל לְהֵיכָל​



לָלֶכֶת מְפֻיָּס
בְּלִי פַּחַד,
בְּלִי שֶׁשְּׁמוּרָה בַּלֵּב טִינָה עַל אֱלֹהִים,
בְּלִי בּוּשָׁה נוֹקֶבֶת כְּלַפֵּי הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּלִי מְרִירוּת פְּתָנִים כְּלַפֵּי קְרוֹבִים שֶׁבִּקְרוֹבִים.

לָלֶכֶת מְפֻיָּס בִּנְשִׁיקַת עֵינַיִם מִכָּל צוּרָה
וּבִנְשִׁיקַת נֶפֶשׁ מִכָּל רֶגֶשׁ,
לַעֲבֹר בְּנַחַת מֵהֵיכָל לְהֵיכָל,
כְּשֶׁהַיָּד הַזְּקֵנָה נוֹגַעַת בִּזְהִירוּת, בְּרֹךְ,
בְּקִירוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּצִיּוּרָיו.

זָכִיתִי לִרְאוֹת שְׁקִיעָה כָּזֹאת
וְהִיא הָיְתָה מְפֹאֶרֶת מִכָּל שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ –
פָּתַחְתִּי אֶת חַלּוֹנִי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו:
הַזָּקֵן הַיָּפֶה צָבַע אֶת תְּרִיסָיו.
לְאַט-לְאַט
מִתּוֹךְ עֹנֶג אֵין-סוֹפִי,
כְּנִפְרָד בִּנְשִׁיקָה מֵעוֹלַם-הַמַּעֲשִׂים.

רְאִיתִיו אַחַר-כָּךְ
עוֹמֵד יְחִידִי לִפְנוֹת-עֶרֶב עַל גְּזֻזְטְרָה עֲגֻלָּה
וּמְעַיֵּן בְּסֵפֶר עַתִּיק.
רַחֲבוּת שֶׁל מֶלֶךְ הָיְתָה בַּעֲמִידָתוֹ הַחָפְשִׁית
וְשֶׁקֶט מֻחְלָט,
הַשֶּׁקֶט שֶׁל "ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם".

עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וְרַעֲנַנּוֹת שָׁתוּ בְּצָמָא אֶת חִיּוּכוֹ הָאִטִּי,
עֵינֵי אִשְׁתּוֹ הַיְּשִׁישָׁה.
אוֹרְחִים לֹא הֻזְמְנוּ לַבַּיִת הַמְּבֹרָךְ,
חֲבָל לְבַזְבֵּז אֶת שְׁעוֹת הָאוֹקְיָנוּס בְּמִלִּים עֲיֵפוֹת.

רַק בַּחַג הוֹפִיעוּ תִּינוֹקוֹת אֲדֻמֵּי שֵׂעָר
וּבַסֻּכָּה הַמְּקֻשָּׁטָה וְהַצִּבְעוֹנִית
כִּבְּדוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים בְּפֵרוֹת.

אֵין דָּבָר מָתוֹק וּמִסְתּוֹרִי בַּחַיִּים
מֵאֲכִילַת פֵּרוֹת בְּעֶרֶב רַךְ,
אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר עָרֵב וּמַקְסִים מִזֶּה.



מתוך: זלדה, פנאי, הקיבוץ המאוחד, 1968.





מוזמנים להביע את דעתכם על השירים, ולחפש שירים נוספים שלה ברחבי הרשת...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה