כבלים של גנרטור / שיחה על-מונית 4

[RACHELIZ]

אבל היות וזו המציאות, עם נהגי מוניות תמיד יהיה שיח רדוד חסר תוחלת,

הזכיר לי והייתי חייבת סליחה על הסטייה:
מה ההבדל בין נהג מונית למורה נהיגה?
נהג המונית שזוף ביד שמאל והמורה ביד ימין...

 

[שיילה]

חבל על האנרגיה.

על איזו אנרגיה מדבר כבודו?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

על איזו אנרגיה מדבר כבודו?

של הוויכוח

 

[שיילה]

של הוויכוח

מה שגרם לי לכתוב את זה הוא שכל פעם שהייתי נוסע במונית והנהג היה מלהג ומקנטר הרגשתי תחושת החמצה על שאיני 'הרב פנגר' או 'אהרן לוי' כי כל משפט שיצא מפי הרגשתי מתנצל על יהדותי או על עצם קיומי או לחילופין יצאתי חנפן ואז בלילה בזמנים של שקט או במקלחת פתאום כל מחול העוועים המוחי נרגע ומתגבשת לך דעה מסודרת, ואתה מלקה את מוחך על כך שהזניח אותך בעת צרה.
יתכן שזה מתנשא, אך בשום אופן אין בו כדי לזלזל בנהגי מוניות אלא להעביר מעין חוויה אישית מתוקנת.
השימוש במונית אינו מקרי כדי להעביר מסר, השאלות הללו נשאלות לרוב דווקא במוניות שנהגיהם רובם חלקו עם הנשים בקבין של שיחה.

איך אני אומר לילדים שלי- 'לא אוהבים? אל תאכלו!'

 

[יאן]

מה שגרם לי לכתוב את זה הוא שכל פעם שהייתי נוסע במונית והנהג היה מלהג ומקנטר הרגשתי תחושת החמצה על שאיני 'הרב פנגר' או 'אהרן לוי' כי כל משפט שיצא מפי הרגשתי מתנצל על יהדותי או על עצם קיומי או לחילופין יצאתי חנפן ואז בלילה בזמנים של שקט או במקלחת פתאום כל מחול העוועים המוחי נרגע ומתגבשת לך דעה מסודרת, ואתה מלקה את מוחך על כך שהזניח אותך בעת צרה.
יתכן שזה מתנשא, אך בשום אופן אין בו כדי לזלזל בנהגי מוניות אלא להעביר מעין חוויה אישית מתוקנת.
השימוש במונית אינו מקרי כדי להעביר מסר, השאלות הללו נשאלות לרוב דווקא במוניות שנהגיהם רובם חלקו עם הנשים בקבין של שיחה.

איך אני אומר לילדים שלי- 'לא אוהבים? אל תאכלו!'

עזוב אותך
רק בעלונים החרדי יוצא גדול והחילוני עם דמעות בעיניים מחפש את הכיפה הלבנה בתא כפפות.

גם אם היה לך את התשובה הכי מוחצת לא היית משכנע אותו. צריך זכות כדי לחזור בתשובה.

 

[שיילה]

עזוב אותך
רק בעלונים החרדי יוצא גדול והחילוני עם דמעות בעיניים מחפש את הכיפה הלבנה בתא כפפות.

גם אם היה לך את התשובה הכי מוחצת לא היית משכנע אותו. צריך זכות כדי לחזור בתשובה.

רבינו, לא בשבילו הייתי צריך את התשובה, בשבילי הייתי צריך.

 

[כנפיים]

רק מעירה לתשומת לב, עשה עם זה כהבנתך.

כשהקטע הוא על חרדים/חילונים הגישה אכן מתנשאת. בקטע הנוכחי זה קצת מתקיל.

גישה מתנשאת בסיפורים ממין זה, מרחיקה ממך את הקורא.
גם לו יצוייר, שיש מקום להתנשאות כזו (לטעמי אין, ואכמ"ל),
הקורא סופג אותה.

גם כשמושא ההתנשאות הוא נהג במונית, הנאום המורבץ בו, עובר דרך הקורא.
אם הקטע נעים, מכבד וידידותי, גם אם נוקב, זו תהיה החויה של הקורא, וכנ"ל כל רוח שתנשוב מהקטע.

כשכותבים שיח בין דמויות, חשוב לזכור את הקורא שמהווה כלי קיבול לכל המלל.
במיוחד בסוג סיפורים כזה, בו כמעט ואין תיאור רגשות של הדמויות, וגם אם התנשאותו של הגיבור נובעת מאיפהשהוא מוצדק או משהו, לקורא אין מושג על זה. הוא רק חווה את הדמות מרוחקת ומביטה מלמעלה.

עזוב אותך
רק בעלונים החרדי יוצא גדול והחילוני עם דמעות בעיניים מחפש את הכיפה הלבנה בתא כפפות.

רבינו, לא בשבילו הייתי צריך את התשובה, בשבילי הייתי צריך.

מרגישים את זה בקריאה, בכל הסדרה.

לטעמי אין בכך דופי, אך אם כך, הזן האברכי העקרוני, המתנזר, שאמנם אינו מתנצל, אך עדיין חש צורך להסביר את עצמו ולו רק לעצמו, ראוי לו לברר לעצמו את עקרונותיו במעט יותר ענווה ונעימות כלפי מי שלא זכה.

כך גם לקורא תהיה חוויה אחרת, אבל זו באמת כבר לא הערה ספרותית בלבד.

איך אני אומר לילדים שלי- 'לא אוהבים? אל תאכלו!'

דווקא טעים, רק מבקשים לתקן תיבול...

 

[מוישה]

רבינו, לא בשבילו הייתי צריך את התשובה, בשבילי הייתי צריך.

ואני לתומי חשבתי שרק נפנפת אותו, וכפי ש"אמרו לו תלמידיו לרבי: לזה דחית בקש, לנו מה אתה משיב?" אם התשובות האלו מספקות אותך, כדאי שתעיין שוב בסוגיות הכבדות האלו [אני מתכוון בעיקר לאשכולות המקבילים, לאו דווקא לאשכול זה]. סליחה שאני אומר.

 

[שיילה]

ואני לתומי חשבתי שרק נפנפת אותו, וכפי ש"אמרו לו תלמידיו לרבי: לזה דחית בקש, לנו מה אתה משיב?" אם התשובות האלו מספקות אותך, כדאי שתעיין שוב בסוגיות הכבדות האלו [אני מתכוון בעיקר לאשכולות המקבילים, לאו דווקא לאשכול זה]. סליחה שאני אומר.

מחול.
בכוונה לא נכנסתי לנושאים אמוניים ולסוגיות "כבדות" אלא לנושאים פשוטים יותר הנוגעים בעיקר בסייגים וגדרים כמו הליכה לצבא אייפון וכדומה שהתשובה עליהם ברורה אך לא שגורה, וזה בחינת דע מה שתשיב. גם אם לא תִּשָאֵל.

 

[מוישה]

...נושאים פשוטים יותר הנוגעים בעיקר בסייגים וגדרים כמו הליכה לצבא... שהתשובה עליהם ברורה...

טרם זכיתי לשמוע תשובה ברורה שמכסה את כל החורים, אבל זה באמת לא המקום כאן. מצטער שנגררתי. אפשר "לקרב" אותי באישי, לא כאן.

 

[עט להשקיע]

וחוץ מזה, בא לי להוציא מכרז למי יש רעיון איך לכתוב על דמעות בלי המילה "נוצצת" ו/או "זווית"

1. עיניו התלחלחו בצורה מחשידה.
2. טיפות זעירות החלו לזרום במורד לחיו.
3. הוא מצמץ בעיניו, ודמעות קטנות הופיעו.
4. גשר האף הפריד בין דמעותיו.

 

[מ. י. פרצמן]

1. עיניו התלחלחו בצורה מחשידה.
2. טיפות זעירות החלו לזרום במורד לחיו.
3. הוא מצמץ בעיניו, ודמעות קטנות הופיעו.
4. גשר האף הפריד בין דמעותיו.

"הוא דמע". חד וחלק.
אין צורך להעשיר בתיאורים מוגזמים כשמנסים לתאר משהו פשוט.
לפעמים, מרוב שמנסים להיות "אומנותיים" ו"למה לי לכתוב שהוא פחד הבה נכתוב איך שערו סמר ואיך עיניו התרוצצו בחוריהן בחרדה" - לעיתים השימוש הזה יוצר את התוצאה ההפוכה ביותר. שימוש בקלישאות הוא ההפך מאומנות.

 

[עט להשקיע]

"הוא דמע". חד וחלק.
אין צורך להעשיר בתיאורים מוגזמים כשמנסים לתאר משהו פשוט.
לפעמים, מרוב שמנסים להיות "אומנותיים" ו"למה לי לכתוב שהוא פחד הבה נכתוב איך שערו סמר ואיך עיניו התרוצצו בחוריהן בחרדה" - לעיתים השימוש הזה יוצר את התוצאה ההפוכה ביותר. שימוש בקלישאות הוא ההפך מאומנות.

הוא דמע הוא תיאור גס, כשרוצים לתאר איך באלגנטיות גברית הוא שלח אצבע ומחה את הלחלוחית הבלתי קרואה שהצטברה בקצוות עינו, זה משהו אחר.
או תיאור של הטיפה הראשונה שזלגה ואחריה עוד כמה, לקול יפחותיה של הדודה.

 

[מ. י. פרצמן]

הוא דמע הוא תיאור גס, כשרוצים לתאר איך באלגנטיות גברית הוא שלח אצבע ומחה את הלחלוחית הבלתי קרואה שהצטברה בקצוות עינו, זה משהו אחר.
או תיאור של הטיפה הראשונה שזלגה ואחריה עוד כמה, לקול יפחותיה של הדודה.

בין התאור האומנותי הזה של אישיותו הגברית שנלחמת עם הדמעות, לבין "עיניו התלחלחו בצורה מחשידה", אין אף לא דמיון קלוש כלשהו.
איזה חשד, אה?! מה מחשיד בלחלוחית? הוא בכה! לא חושדת שהוא יצא לדוג וניתזו עליו מי ים ולכן לחלוחית מבצבצת בעיניו.
די עם קלישאות. דברו ברור.

 

[RACHELIZ]

חשוד כי זה אוי ואבוי

 

[יאן]

@שיילה

נראה שפיצחת את השיטה איך מקבלים featured