להלן מאתר המועצה להגנת הצרכן:
איחורים בתחבורה הציבורית - כל המידע לצרכן
במועצה לצרכנות מתקבלות מידי שנה תלונות רבות בנושאי איחורים או אי הגעה כלל של תחבורה ציבורית: אוטובוסים, רכבות וכד'. לפניכם מדריך מקיף בנושא ודוגמאות לפסקי דין
צרכנים רבים תלויים בתחבורה הציבורית, ולכן יש לתחבורה זו השפעה עצומה על ציבור הצרכנים. היקף השימוש בה והשעות שמבלים באמצעי התחבורה השונים משפיעים גם על איכות חיי הצרכנים. תנאים נאותים ושירות ראוי יכולים להקל על צרכנים אלו. איחור במועדי הנסיעות פוגע ביכולת הציבור לתכנן את זמנו ויכול אף לגרום לפגיעה כלכלית בהם - אובדן שעות עבודה ושיבושה. לצרכן הזקוק לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיע בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו. חשוב להדגיש כי נושא זה הוא בעל חשיבות גדולה מאוד. כולנו מודעים לעומס בכבישים, לפקקים ולהיעדר מקומות חניה בעיר, וכדי להקל במעט על כל אלה קובעי המדיניות מעודדים את הציבור להשתמש בתחבורה הציבורית.
מה קובע החוק?
סעיף 399(א), לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, בפרק "חובות בעל רישיון" קובע כי: "בעל רישיון קו יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרישיון באורח תקין, סדיר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצורכי הציבור". על מפעילת התחבורה הציבורית חלה חובה להפעיל שירות סדיר של תחבורה ציבורית, ולוודא כי הנהגים יוצאים בזמן ליעדם מקפידים על מסלולי הנסיעה, כפי שנקבעו ופורסמו. במקרה שהחברה לא מילאה חובה זו היא תישא באחריות.
חברת הנסיעות מחוייבת להקפיד על לוח הזמנים. פרסום לוח זמנים בידיעתה כי אין לה די רכבים לביצוע כל הנסיעות במועדן, כי אם חלק בלבד, יש בו כדי "הטעיה" אסורה על פי חוק הגנת הצרכן.
במישור העקרוני ניתן לתבוע פיצויים בגין האיחור גם מכח דיני הנזיקין. כלומר, תוכלו לטעון שנגרם לכם נזק כלשהו כתוצאה מהאיחור (הפסד שעות עבודה, תשלום נוסף לגן או לבייבי סיטר עקב האיחור וכד') ולדרוש פיצוי על כך באמצעות תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות.
דוגמאות לפסקי דין
בשורה של פסקי דין חייבו בתי המשפט את חברות האוטובוסים לשלם פיצויים לצרכנים שנאלצו להמתין לאוטובוסים שלא הגיעו לתחנות בהתאם ללו"ז הקבוע. גובה הפיצוי שנקבע ע"י בתי המשפט שיקף את חומרת האיחור ואת תדירותו.
תק (י-ם) 2572/07 וילגה נ' אגד
התביעה עסקה בשאלה האם התובע זכאי לפיצוי בשל אי הגעה של אוטובוס לתחנה. לטענת התובע, מדריך קבוצה של 16 בני נוער, הוא בדק מבעוד מועד מתי הקו אמור לעצור בתחנה, אך האוטובוס לא הגיע ולאחר 5 שעות המתנה הזמין התובע הסעה פרטית לקבוצה.
מפעילת התחבורה הציבורית טענה שעל פי תנאי הרישיון הקו לא עובר ולא עוצר בתחנה שבה המתינה הקבוצה אלא לפי ה"צורך". בית המשפט לא השתכנע מהנימוק והעלה תמיהה לגבי ה"צורך" של הממתינים בתחנה..
בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 305 ₪ בשל הנזקים שנגרמו לו – החזר כרטיסיות שנקנו מראש, הסעה פרטית, הוצאות טלפון למודיעין הנתבעת) וסך של 1,200 ₪ עבור הוצאות משפט ועוגמת נפש.
תק (י-ם) 2659/07 כרמלי נ' אגד
בית המשפט לתביעות קטנות בחן את חובתה של מפעילת התחבורה הציבורית להפעיל שירות סדיר של תחבורה ציבורית לפי תנאי הרישיון במסגרת תק (י-ם) 2659/07 כרמלי יצחק נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ.
בית המשפט קבע כי יש לנוסעים המשתמשים בתחבורה ציבורית זכות לדעת כי הם יכולים לתכנן את זמנם כיאות, לדעת מתי יצאו לדרכם ובעיר מתי יגיעו ליעדם. עוד נקבע כי ההקפדה על תנאי הרישיון הנה אינטרס לאומי משום שמבחינה חברתית השימוש בתחבורה ציבורית עדיף שכן הוא מפחית את העומס בכבישים, ממעיט זיהום אויר ומוריד את כמות תאונות הדרכים.
"קווי שירות שאינם יוצאים בזמן, משנים את מסלולם וכיוצ"ב, פוגעים בראש ובראשונה בחלקים החלשים של האוכלוסייה, אולם הם גם פוגעים כלכלית בציבור, ומונעים מעבר רצוי לתחבורה ציבורית. אשר על כן, אין מנוס מתגובה ציבורית תקיפה ולעיתים אולי קשה על אי יציאתם בזמן". לאור ריבוי המקרים שעליהם הצביע התובע נפסק לו פיצוי בסך של 17,800 ₪.
ת"ק י-ם, 4956/07 קופולוביץ נ' אגד
במקרה זה בית המשפט קיבל את טענת הצרכנית וציין כי לא השתכנע שחברת האוטובוסים מסרה מידע נאות על שינוי במועדי הנסיעות, ולגבי העיכובים באופן שיאפשר להם להיערך ולהקטין את נזקם ובהתאם התחשב בכך שהצרכנית נאלצה להמתין זמן רב או למצוא חלופה בדרך של נסיעה בטרמפים וחייב את חברת האוטובוס לשלם לצרכנית סך 5,500 ₪ + 500 ₪ כהוצאות משפט
ת"ק 1062-03-08 ראובני נ' קווים
הצרכנית תבעה את חברת קווים בגין איחורים, ונפסקו לזכותה פיצויים. ביהמ"ש ציין כי שיבושי תנועה בשל שיפוצים אינם מהווים היתר לחרוג מהלו"ז. נהפוך הוא, החברה המודעת לעיכובים הייתה צריכה לעדכן את הלו"ז בהתאם. "ברור לחלוטין," פסק בית המשפט, "כי זמן המתבזבז בהמתנת שווא לאוטובוס שאינו מגיע, או מאחר במידה ניכרת, הוא זמן שלא ניתן לנצלו לדברים אחרים, וחזקה על התובעת, כמו על כל אדם אחר, שיש לה דברים חשובים יותר לעשות בזמנה מאשר לשבת ברחובות תל אביב ולהמתין לאוטובוס." החברה חויבה בפיצוי של 1500 ₪+150 ₪ בגין הוצאות משפט.
תק (3119/07 מגנצא נ' אגד
צרכן שנאלץ להמתין בין 40-60 דקות תבע את חברת אגד על איחוריה וזכה בתביעתו בפיצוי של 1200 ₪ ובהוצאות משפט של 350 ₪. בית המשפט ציין בפסק הדין: על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחויבת לו. פרסום לוח זמנים בידיעתה כי אין לה די רכבים לביצוע כל הנסיעות במועדן, כי אם חלק בלבד, יש בו כדי "הטעיה" אסורה על פי חוק הגנת הצרכן. התובע, צורך את השירות מהנתבעת בלבד, ואין מעניינו קשייה של הנתבעת לאכיפת התחייבויות להן היא טוענת, של גורמים אחרים כלפיה, גם אם, וככל שיתברר שהללו נכונות.
איחורים ברכבת ישראל
האם במקרה של איחור ברכבת אפשר לתבוע את רכבת ישראל? באופן עקרוני, ישנה אחריות של הרכבת על זמני הנסיעה וההגעה, והיא חייבת לפצות בגין איחורים. יש זרם בפסיקה שרואה בלוח הזמנים של נותן התחבורה הציבורית הצעה חוזית ועליו לעמוד בה. בית המשפט קבע כי "ההקפדה על לוח הזמנים היא אינטרס לאומי. מבחינה חברתית עדיף כי יותר אנשים ישתמשו בתחבורה הציבורית מאשר בכלי רכבם הפרטי. שימוש בתחבורה ציבורית מפחית את העומס בכבישים, ממעיט את זיהום האוויר והסביבה, מוריד את כמות תאונות הדרכים, ואין כמדומני חולק שעל החברה לעודד שימוש זה. והנה, ברור לכולנו שאחד התנאים למעבר מרכב פרטי לשימוש בתחבורה ציבורית הוא יעילותה. אם התחבורה הציבורית איננה יוצאת בזמן, ברור הוא שהנוסעים יימנעו מלהשתמש בה כמידת האפשר, והדברים ברורים. " ( 5312/07 שלף גל נ' רכבת ישראל ואח').
החוק הרלוונטי הוא תקנות מסילת הברזל (תנאי נסיעה ברכבת) תש"ס – 2000, תקנה 8, הקובע: "במסגרת תנאי הפעלה כלליים יקבע המנהל את שיעור הפיצויים שתשלם הרשות בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות". המנהל אכן התקין תקנות, והתקנות הללו מופיעות בהוראות נוהל "פיצוי לנוסעים בגין איחורי רכבות" (מספר נוהל 360504 מתאריך 16/1/07) בהן נקבעה תקרת פיצוי לפי היקף האיחור: כרטיס נסיעה אחד באותו קו נסיעה אותו רכש הנוסע כאשר מדובר על איחור של חצי שעה, ושני כרטיסי נסיעה, כאשר מדובר על איחור מעל 1 שעה".
שאלות נפוצות
מהן התלונות העיקריות המתקבלות במועצה לצרכנות?
במועצה לצרכנות התקבלו תלונות של צרכנים בנושאים שונים הקשורים לתחבורה הציבורית. חלק מהתלונות קשורות לאיחורים ולזמני המתנה ארוכים של האוטובוס. תלונות נוספות קשורות לשירות שהצרכנים מקבלים מהנהגים, למשל: התנהגות בלתי ראויה של נהג המסרב למסור מידע על מקום התחנות בטענה כי אינו "מודיעין", הפעלת רדיו בעוצמה גבוהה, אוטובוסים עמוסים ומלוכלכים. סירוב להסיע נוסע משום שביקש לשלם עבור הנסיעה בשטר בסכום גבוה ממחיר הנסיעה.
התקבלו גם תלונות של חיילים שנדרשו להניח את מטענם בתא המטען, וכאשר המטען אבד או נגנב הם נתקלו בקשיים גדולים עד לקבלת פיצוי. הנפגעים העיקריים הם אלו שמרבים להשתמש בתחבורה הציבורית: ילדים, נוער, קשישים חיילים, וכל מי אשר אינם יכולים או אינם רוצים לנסוע ברכב פרטי.
האם אפשר לתבוע פיצויים מחברת האוטובוסים?
היעדר חלופה לחלק גדול מן הציבור הביא את המחוקק לקבוע כללים שיגנו על הציבור מפני שרירות לב. בסעיף 399(א), בתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, בפרק "חובות בעל רישיון" נאמר כך: "בעל רישיון קו יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרישיון באורח תקין, סדיר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצורכי הציבור". על "אגד" חלה חובה להפעיל שירות סדיר של תחבורה ציבורית, ולוודא כי הנהגים יוצאים בזמן ליעדם מקפידים על מסלולי הנסיעה, כפי שנקבעו ופורסמו. אם החברה לא מילאה מחויבות זו היא תישא באחריות.
לחובה הנ"ל נקבעה גם סנקציה. צרכן שהתברר לו כי חברת האוטובוס נמנעה מלהוציא את האוטובוס בזמנו או שהקו הופעל באופן לא רציף ויעיל, רשאי לפנות למשרד התחבורה. המשרד יבחן את הפנייה ואף יכול להגיש כתבי אישום נגד חברת האוטובוס. למשל: בעקבות פניית צרכנית למשרד הוגש כתב אישום כנגד חברת האוטובוסים כי היא "דילגה" על הוצאת אוטובוסים שהיו אמורים לצאת לפי מה שנקבע ופורסם, ובסוף ההליך החברה הורשעה ונקנסה. ביהמ"ש אף דחה את טענת חברת האוטובוסים שהתקלה לא אירעה באשמתה וקבע: "טענת ההגנה כאילו הרמזורים במקום מסוים בעיר לא פעלו כשורה, ואשר על כן נגרמו פקקים, אינה טענת הגנה טובה, והחברה הייתה אמורה לצפות מצב שכזה ולהיערך בהתאם לסוג כזה של תקלות" (תחת (ת"א) 543/03 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' דן אגודה שיתופית בע"מ).
האם בתי המשפט חורגים מהפיצוי הקבוע בהוראות?
כאמור חברות האוטובוסים חייבות לצאת בזמן, ונקבע בפסיקה כי אחריותן זו היא מוחלטת. מדוע תקבל הרכבת יחס מועדף. מרבית הפסיקה תומכת בעמדת הרכבת כי אי אפשר לחרוג מתקרת הפיצוי, ולכן נדחו התביעות כנגד הרכבת במקרים של איחורים. לעתים בתי המשפט לתביעות קטנות מחייבים את רכבת ישראל בתשלום פיצוי כספי. הנימוק הוא כי הייתה הצדקה מסוימת להגבלת הפיצויים בימים שבהם הרכבת הייתה שייכת למדינה, ובימים שבהם מחיר הנסיעה היה מסובסד ולא נקבע משיקולי רווח. אך כיום, כשמדובר בחברה פרטית, בוודאי הוא כי אין מקום לכך. כיום, לאחר ההפרטה, המנהל נגוע בניגוד עניינים מובנה. באחד מפסקי הדין אף קבע ביהמ"ש כי יש לבטל את תקנה 8 לתקנות מסילות הברזל כי הן לא עומדות בחוק כבוד האדם וחירותו, וכי ההוראות הפנימיות שקבע המנהל הן בלתי סבירות ( תק 678-05-07 פרי נ' רכבת ישראל).
ואולם, בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד רכבת ישראל בגין איחורים בעקבות שביתה, קבע ביהמ"ש המחוזי כי "הוראות נוהל הפיצוי שהותקן מכוח תקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת) הן חלק מההסכם בין הרכבת לבין כל אחד מהנוסעים. הנוהל מגביל את סכום הפיצוי שנוסעי הרכבת שנפגעו מהאיחורים יכולים לתבוע. הוא שולל למעשה אפשרות של תביעת נזקים אחרים, ישירים ועקיפים, ומגביל את סכום הפיצוי למחיר של כרטיס אחד או שניים – לפי משך האיחור". בית המשפט דחה את התובענה (ת"א 1694/07 שגית פן נ' רכבת ישראל).
הנושאים החמים
