שבת געגועים

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני לא יודע אם לבקש יחס למחדלים של הקטע
כי אני אהרוס את הפאנץ' אז תתחשבו ותקטלו ווקשה
תגידו איך הייתם עושים אותו אחרת והרעיון ישאר.

מוקדש לאמהות שחיכו כל כך
הביעו את רגשותיהם גם בתבניות ובסירים מלאים כל טוב
והריח שמילא את הבית.


כבר מיום שישי שעבר היא שאלה את יוס'ל העגלון באיזה יום הוא נוסע לעיירה ליריד להביא נוסעים משם, אולי הוא יראה את שלוימל'ה שלה, הוא אמור לחזור מהישיבה.

הוא יבא ברכבת אל העיר הגדולה, משם השיירות מצויות עד לעיירה, לשם יוסל נוסע פעם או פעמיים בשבוע ומביא נוסעים אל הכפר הקטן שלהם.

שלוימל'ה הלך כבר מזמן לישיבה, לפני כמעט שנה. מיד אחרי פסח הוא נסע, היתה הזדמנות. המשולח של הישיבה עבר בין הכפרים וקיבץ פרוטה לפרוטה, והיא החליטה שזו ההזדמנות שלה לשלוח את שלוימל'ה אל הישיבה הגדולה. היא לא בדיוק ידעה איפה זה, רק ידעה שזה מאוד רחוק, הבנים של הרב למדו שם.

שבוע שעבר היא קיבלה טלגרמה יוס'ל הביא לה מהדואר בעיירה. שלוימל'ה בא לבקר, "כבר שנה לא ראיתי אתכם, וראש הישיבה אמר לי שכדאי שאקפוץ לפסח הביתה, שלא אשכח איך נראית דבוירהל'ה שהיתה בת כמעט חמש כשעזבתי ועכשיו היא כבר בת שש".

"הכל בסדר איתי" הוא כותב במילים קצרות מידי פעם, מברק עולה כסף. אבל עכשיו הוא שלח טלגרמה. ויוס'ל מידי פעם קופץ לדואר לבדוק אם יש משהו לאי מי מיהודי הכפר הקטן שליד הנהר.

יוסל' אמר שאולי בחמישי, ואם לא אז בשני הבא, אבל יכול להיות שאם שלוימל'ה יגיע לפני שבת הוא יתפוס את העגלה של איגור העגלון הגוי, הוא ביום שישי נוסע.


היא כבר לא יכולה להתאפק, מהמטבח היה חלון גדול שמביט אל השביל, שבסופו כביש. אוטובוס עובר שם כל שבוע יש לו תחנה לפני הסיבוב איפה שפינקל גרים. ביום שישי הוא נושא בקרבו את האורחים שבאים למושב, והיא מביטה אל השביל, ומשם אל הכביש.

היא הוסיפה עוד תפוחי אדמה בסיר של הגולש עוד קישקע בטשולנט והיא כל הזמן על הסירים בחלון מחכה כבר שיבוא.

שלוימי שלה יצא בר"ח אלול והנה הוא חוזר לסוכות, אף פעם לא היה חסר כל כך הרבה זמן מהבית אבל המושב רחוק ואוטובוסים יש רק פעם בשבוע. היא קנתה לו מספיק גרביים לחודש, מקווה שהסתדר.


הקל-קו עובד שעות נוספות על חיוג חוזר, מקישה על ארבע לחיפוש קודם, היא לא רוצה להטריד, הוא אמר שהוא יוצא באוטובוס של שש וחצי. האוטובוס נמצא כבר ברחוב מתחת, עוד שתיים וחצי דקות הוא כאן. היא לא יכולה להכיל, הבכור שלה כבר בישיבה גדולה והשבת הוא בא אחרי שבועיים. 'שבת געגועים' קוראים לזה, בחורים צריכים להתרגל, האמת שהיא מתגעגעת לא פחות. הבית מלא ניחוח של קינמון, היא מכינה לו שמרים לשבוע הבא בטוח היא תקפוץ עם אבא בליל שישי לתת לו עוגות וכביסות לשבת, שבוע שעבר הם גם קפצו, לתת לו קצת ריח של בית לשבת. לראש השנה היא תשלח לו 'סימנים' עם הבן של השכנה הוא בטוח יבוא גם לפני החג, הוא כבר שיעור ג'.

היא מקישה שוב ארבע בקל-קו, האוטובוס נכנס לתחנה. איזו התרגשות, היא מחכה בחלון מסתכלת אל המדרכה והנה שלמה שלה חוזר מהישיבה, כמה הוא גדל, ולחשוב שרק שבועיים עברו מתחילת הזמן, פעם היו מחכים שנה שיגדל כל כך.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #2
אותנטיות במיטבה!
אהבתי את ההכלאה של הסיפורים...
האמהות של היום לא נופלות מהאמהות של פעם!

שתי הערונות:
1.
שלא אשכח איך נראית דבוירהל'ה שהיתה בת חמש כשעזבתי ואופס' היא בת שש".
אופס לא כ"כ מסתדר לי עם פעם.

2.
שבוע שעבר הם גם קפצו, לתת לו קצת ריח של בית לשבת.
כמה הוא גדל, ולחשוב שרק שבועיים עברו
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אותנטיות במיטבה!
אהבתי את ההכלאה של הסיפורים...
האמהות של היום לא נופלות מהאמהות של פעם!

שתי הערונות:
1.

אופס לא כ"כ מסתדר לי עם פעם.

2.
תודה טופל
המעבר בין התקופות ברור, זורם? או נתקע באמצע?
אני מנסה לעשות סיפור אחד שכל חלק ממנו תקופה אחרת, זו היתה השאיפה מלכתחילה ולא הצליח כל כך.
במקביל לשלב את האירוניה שבתקופות, פעם זה היה על שנתיים והיום זה על שבועיים בקושי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
האמת שבהתחלה לא קלטתי וראיתי שכתוב אוטובוס ורציתי להעיר: רגע, מדובר על סוסים ועגלות או אוטובוסים?
אח"כ כשהמשכתי, מיד הבנתי וחשבתי שיש בזה יופי, שאתה צריך רגע לעצור כדי לעשות 'פאוז'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני מנסה לעשות סיפור אחד שכל חלק ממנו תקופה אחרת, זו היתה השאיפה מלכתחילה ולא הצליח כל כך.
למה לא הצליח?
במקביל לשלב את האירוניה שבתקופות, פעם זה היה על שנתיים והיום זה על שבועיים בקושי.
לא הייתי קוראת לזה אירוניה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אולי את הקטע הזה של ההכלאה:
ביום שישי היא כבר לא יכלה להתאפק. מהמטבח היה חלון גדול שמביט אל השביל, שבסופו כביש. אוטובוס עובר שם כל שבוע יש לו תחנה לפני הסיבוב איפה שפינקל גרים. ביום שישי הוא נושא בקרבו את האורחים שבאים למושב, והיא מביטה אל השביל, ומשם אל הכביש.
אפשר להתחיל ככה:
"גם היום היא כבר לא יכולה להתאפק..."
מצד אחד הוא משאיר את הזרימה של הקטע כקטע אחד,
ומצד שני הוא נותן הקבלה מסויימת, כששמים לב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אולי את הקטע הזה של ההכלאה:

אפשר להתחיל ככה:
"גם היום היא כבר לא יכולה להתאפק..."
מצד אחד הוא משאיר את הזרימה של הקטע כקטע אחד,
ומצד שני הוא נותן הקבלה מסויימת, כששמים לב.
זה לא ישגע מידי את הקורא?
אני מסכים שצריך להתאפס בהכלאה אבל זה נראה לי מידי מטעה.

עשיתי משהו (עוד נתן לי לערוך) מעניין אם זה עובר יותר טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
עכשיו יותר טוב.

(לא יודעת אם התכוונת,
אבל השינוי נותן לחיבור בין שני החלקים עוד משמעות.
משהו כמו: היא חיכתה וחיכתה כל ה-80 שנה,
ועכשיו היא כבר לא יכולה להתאפק...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לדעתי הפאנץ' לא כל כך ברור.
קודם כל יש להגדיר את ההבדלים בין הדורות, ואת הסיבה לשינוי.
אני לא סבור שהאמהות של פעם התגעגעו פחות מהיום, אין סיבה לחשוב כך.
אין גם סיבה לומר שהילדים בני 14 של פעם, שלא היה להם טלפון, התגעגעו פחות מהבחורים בני 17 של היום, שאם הם פספסו יום אחד בלי להתקשר לאמא שלהם, היא כבר ממש בטוחה שהם שכחו ממנה.
מה השתנה? השתנו כמה דברים. קודם כל השתנה המרחק. אין מה להשוות נסיעה משברת עצמות של שבוע שלם, שעולה כמו משכורת של חודש שלם, לנסיעה קלילה של שעה באוטובוס. וחוץ מזה ראשי הישיבות הבינו שהגעגועים מפריעים ללימוד, הבינו שאם לא ניתן לבחורים שבתות חופשיות מאורגנות, הם יארגנו לעצמם, הכל השתנה.
כעת לכתיבה עצמה.
שבוע שעבר היא קיבלה טלגרמה יוס'ל הביא לה מהדואר בעיירה. שלוימל'ה בא לבקר, "כבר שנה לא ראיתי אתכם, וראש הישיבה אמר לי שכדאי שאקפוץ לפסח הביתה, שלא אשכח איך נראית דבוירהל'ה שהיתה בת כמעט חמש כשעזבתי ועכשיו היא כבר בת שש".
משונה לומר שהראש ישיבה אמר לבחור שיסע הביתה רק בשביל שלא ישכח איך דבוירלה נראית.
מברק עולה כסף. אבל עכשיו הוא שלח טלגרמה.
איך כותבים, מברק או טלגרמה?
אוטובוס עובר שם כל שבוע יש לו תחנה לפני הסיבוב איפה שפינקל גרים.
'כל שבוע' על שלפניו או על שלאחריו?
היא מכינה לו שמרים לשבוע הבא בטוח היא תקפוץ עם אבא בליל שישי לתת לו עוגות וכביסות לשבת
כנ"ל.
היא הוסיפה עוד תפוחי אדמה בסיר של הגולש עוד קישקע בטשולנט והיא כל הזמן על הסירים בחלון מחכה כבר שיבוא.
כמה פסיקים נוספים לא יזיקו.
שלוימי שלה יצא בר"ח אלול והנה הוא חוזר לסוכות, אף פעם לא היה חסר כל כך הרבה זמן מהבית אבל המושב רחוק ואוטובוסים יש רק פעם בשבוע. היא קנתה לו מספיק גרביים לחודש, מקווה שהסתדר.
זה קורה גם בזמננו, לכל הבחורים שאינם עולים לשיעור א'.
כמה הוא גדל, ולחשוב שרק שבועיים עברו מתחילת הזמן, פעם היו מחכים שנה שיגדל כל כך.
המשפט האחרון לא תקין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ייש"כ על התגובה המפורטת
לדעתי הפאנץ' לא כל כך ברור.
לא כל כך ברור לי למה התכוונת, מהו הפאנץ'? ברור שאותו הגעגוע היה קיים ויהיה קיים באתי להדגיש את ההבדלים בתקופות.
פעם ניתוק היה לתקופות ארוכות והיום זה לשבוע מקסימום חודש. (יש גם משהו חינוכי החוסר בניתוק כפי שהיה בעבר, אבל לא זה הנושא) אני כן חושב שההשלמה פעם היתה יותר, ההבנה שהוא לא יחזור עוד הרבה זמן הקלה על הכאב, מנגד גם ההורות בתקופתנו היא מסוככת יותר ומגונת, ואולי בשל כך זוהי ההרגשה שלי.

משונה לומר שהראש ישיבה אמר לבחור שיסע הביתה רק בשביל שלא ישכח איך דבוירלה נראית.
לא חושב שרק בגלל זה הוא אמר, זה רק ביטוי והתייחסות לגעגוע.

שאר התיקונים כבר יבואו לידי ביטוי לצערי רק אצלי בתיקיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
כתיבה מושלמת, מרגש לחשוב על המסירות של האם (והאב...) בעבר. וההקבלה לימינו... ממש רעיון יפה!

והתגובות - מושלמות ומקצועיות
כולכם למדתם כתיבה? איזה מושגים מקצועיים :rolleyes:
היכולת לנתח כל משפט וכל מילה, מדהים...!
למדתי מהפורום הזה המון והכתיבה שלי השתפרה - בזכותכם ב"ה.
(תמיד חשבתי שכתיבה שייכת לתחום היצירתי והנה אני רואה פה שזה תחום ריאלי לא פחות).
 
  • הוסף לסימניות
  • #14

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"לפחות אנחנו יודעים שאלינו כל גזירת הגיוס הזו לא תגיע. אנחנו כאן בתוך ה'תיבת נח' שלנו, הישיבה!" אמר/ דרש דודי, בחור שקדן ומגיד מישרים בוסרי למדי, ליענקי חברו המסור לשמיעת דרשותיו שהפכו תדירות מיום ליום...

"אי אפשר לדעת..." פלט יענקי לדודי הנחרד.

"חס ושול'עם! איך אתה מדבר?" אמר דודי ברעד לא מדומה.

"על המשפט 'אל יאמין אדם בעצמו עד יום...'"

"מותו. ודאי ששמעתי! אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לחשוב על כזה דבר! בישיבה שלנו אין בחורים שיתגייסו, אני אומר לך!" הרעד של דודי הפך מפחד לתקיף עד כועס... "טוב, אני הולך לראשיב'ע, להביא לו לראות את טיוטות דרשות המוסר שכתבתי..." אמר ועזב את יענקי לכיוון חדרו של ראש הישיבה.

הוא צעד במרץ, לקצב מחשבותיו שנעו בתזזיתיות יתר לאור השיחה האמוציונלית שהייתה לו...

הוא הגיע לדלת חדרו של ראש הישיבה. קולו נשמע מבפנים, מדבר בטלפון.

הוא עצר בעצמו מלדפוק, קצת כדי לא להפריע לשיחה, יותר מסקרנות לשמיעתה.

"כן, אני שומע מוישה, זה ברור, המצב ממש לא טוב! כמה שזה כואב, אני אשלח אליהם כמה בחורים מהישיבה.

מפחיד אותי לחשוב שאני שולח ככה בחורים מידיעה לגיוס הזה.

ברור שלא הייתי רוצה להגיע לזה... אבל אין מה לעשות, אנחנו לא נעמוד בסנקציות!"

דודי בלע את רוקו באימה.

"לא שמעתי, מה אמרת? כמה רוצים לגייס? אהה, רק מהישיבה שלנו, זה לא הרבה מדי? טוב, אל תדאג אני אשלח את הפחות טובים... נקווה שכל הישיבות יישרו קו שיחד נגיע ליעדים שנקבעו..."

דודי כבר לא היה יכול. הוא פרץ לחדר משתנק מאימה.

"הראשיב'ע! לגייס?! בחורים מהישיבה שלנו??!!"

"אין מה לעשות דודיל'ה... אתה לא יודע באיזה מצב קשה..."

"אבל איך? מה? זה לא ייתכן!"

"אחרי שיגיעו ליעדים הכל יהיה טוב, ונוכל כולנו לחזור למסלול..."

"אבל הראשיב'ע" פרץ דודי בבכי קורע לב "בחורים מהישיבה שלנו ילכו לצבא ויהיו לחייל..."

"מה?? איך אתה מדבר דודי?? חס ושול'עם! לגייס כסף! במצ'ינג של עולם התורה!"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה