שן קטגור ובוא סנגור.

[האגריד -בוצי פוליקמן]

- יודקובסקי ביקשו עוד שני מקומות לחתנים שלהם.

- שאולזון דורש לעבור יותר קדימה, הוא לא שומע את החזן.

- צריך להתקין את הפלסטיקים החדשים שמפזרים את זרימת האוויר של המזגנים.

אוקיי. אני מסיים עם הדירה לאיינהורן ותכך עושה את זה.

- צימרמן ורוזנשטיין החליטו להסגיע בסוף גם לראש השנה, תוסיף עוד ספסל מאחורה.

- וילדומירסקי מת. תשבץ במקום שלו מישהו אחר.

דקה מסיים לאכול ומבצע.

- לעוונשטיין ביקש עוד מקום, הסטנדרים החדשים הגיעו.

הוספתי והכנסתי.

- הסימנים לליל ראש השנה נתקעו באוטובוס מחדרה, צריך לחלץ אותן מהמסוף.

- כהן לווין מתעקשים על שטיחים חדשים לברכת כהנים, הישנים גורמים להם לחורים בגרביים.

- גרמן הודיעו ברגע האחרון שהם הולכים השנה להתפלל ב'חסידים'.

- אייזנשטארק מבקשים עוד ארבעה מקומות.

בוצע בוצע בוצע עשיתי עושה יעשה.


רבע שעה לפני הדלקת נרות הוא נכנס למקלחת. בחור בן עשרים ושמונה, האלטרער של הישיבה, לאחר יומיים ללא שינה, מאות עדכונים ושינויים במפת המקומות, עשרות נסיעות דחופות 'רק לסדר משהו דחוף', כמויות בלתי נמנות של טלפונים בהולים מכאלו שרק רוצים מקום אחר, ליד מזגן אחר, דירה אחרת, מחזור עם פירוש אחר, ואם אפשר לשנות את המנגינה של: "לכן אבקש ממך" לנוסח של חברון גאולע'. והוא לקח את כל זה על הכתפיים שלו לאחר שהרושיבע' אמר לו שאין לך סניגור גדול מזה ליום הדין, וכבר הוכח בשנים קודמות שכל מי שלקח את הפרוייקט על עצמו זכה למצוא את זיווגו עוד באותה השנה. אז הוא עשה את זה, וכעת הגוף שלו שפעל בימים האחרונים מכוח האדרנלין בלבד, הלך ונרפה תחת זרם המים החמימים. תחושת סיפוק נינוחה מילאה את כל כולו והדופק שלו, שזה מכבר לא ידע מנוחה, הלך ונרגע.

עוד הוא עטוף בחלוק המגבת האדומה, מדדה בכפכפיו לעבר חדרו, נזכר הוא ששכח את צרור המפתחות על השולחן בחדר השיעורים האחורי. הוא הניח את בקבוק השמפו על השידה הצמודה למיטתו ופנה לחדר השיעורים המוחשך קמעה, הגיע אל הצרור והתיישב לרגע על יד השולחן. זה יכול להיות רעיון טוב להוריד עכשיו את הראש רק לכמה דקות. הראש הורד אל הזרוע המונחת על השולחן והעיניים נעצמו.

הוא התעורר באחת, מוצא את עצמו עדיין בחדר השיעורים שהחשיך עם השמש ששקעה זה מכבר. כמה זמן עבר? בטח משהו כמו ארבעים דקות, אולי שעה. ידו הרדומה ששלחה למוחו מכות חשמל בפולסים קצרים, סיפרה לו שהמציאות שונה במעט. הוא קם ממקומו, עדיין בחלוק המגבת ובכפכפיו, ויוצא אל הפרוזדור המוביל לחדר האוכל.

גל קור עבר באחורי גבו וצמרר את שדרתו. עיניו נפקחו בתדהמה. הוא מבולבל לגמרי. בחדר האוכל עמדו כל בני הישבה כשבמרכז עומד הרושיבע' עם גביע מטפטף בידו: "המבדיל בין קודש לחול"...

אין מצב! הוא ישן שם על השולחן במשך יומיים שלמים. ועוד איזה יומיים. של ראש השנה. איפה הסניגור שהרושיבע' הבטיח לו? למה הוא לא העיר אותו אחרי עשרים דקות?! בפנים נפולות הוא צעד אל חדרו בפנימייה, התיישב על המיטה וחפן את ראשו בין שני ידיו.

שעתיים לאחר מכן הוא ישב בסלון ביתו של הרושיבע' ודמעות רותחות זלגו מעיניו. הוא לא דיבר מילה. השקט הכבד אמר את הכל.

"תסמוך עלי" – ניסה להרגיע אותו הרושיבע'. "מי שיישן אתך שם על השולחן זה היה הקטגור שלך. הסניגור, לעומתו, נכנס יחד איתי לדין והוציא אותך זכאי". המילים שאמנם היו צריכות להיאמר, אך לא באמת היוו לו נחמה מספקת.

אבל שבועיים וחצי לאחר מכן, בסוכתו הגדולה של הרושיבע', כשהוא יושב במרכז בין הרושיבע' לאביו בשמחת אירוסיו. הוא מבחין מעבר למחיצה בכלתו המיועדת, המביטה בו בעיניים נוצצות, באמו האוחזת בצלחת שבעוד רגע קט תישבר, שניונת לפני שהרושיבע' החל בקריאת התנאים, הוא התכופף ולחש על אוזנו: "הרב רואה פה את הסניגור שלי? היא עומדת פה מעבר למחיצה, והיא החצי השני שלי".

 

[yonatanr]

כמו תמיד, כתוב מדהים.
אבל לא כל כך הגיוני.
כמה שהאחריות כבדה בערב יום הדין, כך היא כבדה פי כמה וכמה בראש השנה עצמו.
אין מצב שלא שלחו אחריו גדוד שוטרים ואנשי 'הצלה' לחפש אותו בכל רחבי העיר.

 

[יוסף שחק]

הוא התעורר באחת, מוצא את עצמו עדיין בחדר השיעורים שהחשיך עם השמש ששקעה זה מכבר

הפתעת אותי לגמרי.
הייתי בטוח שהוא הולך להתעורר עם המגבת כשמסביבו מניין מאולתר של תקיעות לחומרא

 

[Natan Galant]

כמו תמיד, כתוב מדהים.
אבל לא כל כך הגיוני.
כמה שהאחריות כבדה בערב יום הדין, כך היא כבדה פי כמה וכמה בראש השנה עצמו.
אין מצב שלא שלחו אחריו גדוד שוטרים ואנשי 'הצלה' לחפש אותו בכל רחבי העיר.

שן קטגור!...
@האגריד מאיפה הרעיונות הנפלאים?
מרגש ומיוחד.

יש לרב בידרמן סיפור דומה על אופה שהחליט להתמקצע באמירת סליחות, ואחד הרבנים אמר לו שמוכן לעבוד תחתיו במאפייה כדי שלעוילם יהיה לחם. קצת יותר רוחני וחשוב מללכת ולומר סליחות ולגרום לאלפים רעב.