מה דעתכם?? החרמת חפץ מילד והשימוש בו

  • הוסף לסימניות
  • #1
ישנה שאלה שעולה מדי פעם בחדר מלמדים שלנו ועד היום לא נפתרה.

השאלה היא:
אם החרמנו חפץ מילד, נניח גולות, האם מותר לעשות שימוש חוזר בחפץ המוחרם, כגון להשתמש בו כפרס לילדים אחרים, (כמובן ללא ידיעת הילד שממנו הוחרם)???

יש טוענים שמותר, והלוא ממילא החפץ הולך לאבדון, אז מדוע שלא לערוך בו שימוש תועלתי חוזר.

אני טוען שאסור, א. כי אין זה מן היושר, למרות שזו תחושה ללא סברא.
ב. אני חושש שזה עלול להשליך על השיקולים שלי להבא כשאבוא להחרים לילד חפץ, אזי אם מחסן הפרסים שלי הצטמק, יתווסף לי שיקול (בתת מודע, כמובן) נוסף מדוע להחרים זאת.

מה דעתכם???
אשמח לשמוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ראשית מותר להחרים לעולם? הרי החפץ שייך להורים בכלל. .
אני שלחתי פתק להורים,
והם חתמו בו על משהו מסויים מאד שנאסר במקום הלימודים,
שילד שמביא את החפץ האסור - החפץ נלקח ולא חוזר.
במקרה שסתם מחרימים - באמת מעניין מה דעת ההלכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
א. שאלתך מגלמת את "המימד הנוסף";)
ב. הורים מוכנים שיחרימו חפצים כגולות וכדו', ועוד לרוב אף אין ההורים קונים אותם אלא הילדים במשחקם רוכשים זאת.

חפצים יקרים, או שההורים קנו מן הסתם יש להחזיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
א. שאלתך מגלמת את "המימד הנוסף";)
ב. הורים מוכנים שיחרימו חפצים כגולות וכדו', ועוד לרוב אף אין ההורים קונים אותם אלא הילדים במשחקם רוכשים זאת.

חפצים יקרים, או שההורים קנו מן הסתם יש להחזיר.
תודה. אבל כאם לבן בכיתה ג' אני ממש לא מוכנה להחרמת חפצים מוחלטת אפילו אם הוא קנה אותם מכספו, אלא אם כן יוכח לי שזו הדרך היחידה להנחותו וליישרו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כאם לבן בכיתה ג' אני ממש לא מוכנה להחרמת חפצים מוחלטת

וגם אם הוא שיחק בהם תוך כדי מהלך השיעור?

מנסיון אני יכול לומר, שהדרך היחידה שילדים יעלימו את הצעצועים האהובים/ממכרים שלהם, מיד עם בוא הצילצול, הוא רק ע"י ידיעה ברורה שלהם, שאם זה נשאר בחוץ זה לא יישאר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
עד כמה שידוע לי, גם "כספו של הילד " שייך להורים וממילא כל מה שקנה - שייך לאביו.
מעבר לכך, הייתי מדייקת את השאלה: האם כאשר לילד קל יותר להתרכז כשהוא מחזיק חפץ כלשהו אבל למלמד זה מפריע, או שהמלמד בדיוק פחות רגוע והחליט שזה מפריע לתלמיד. ההלכה מאפשרת לו לקחת את החפץ מהתלמיד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
כיוון שתלמיד יודע שאסור לו להוציא חפצים מסוימים בשיעור,
הרי שהוא לוקח ריזיקה שהמורה עלול להבחין ולהלאים.
כמורה- לא הייתי מלאימה לצמיתות.
אנחנו רוצים לחנך ולא להעניש לשם עונש,
ועל כן, אחרי שנגרמה עגמת נפש מהלקיחה לזמן מה, והלקח הובן-
אפשר להחזיר.
להשתמש בזה? מרגיש לי לרקוד על הדם.
המורה "יעשה קופה" על חשבון התלמיד ששגה?
לא מוסרי. להרגשתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לקחת חפץ מילד ולא להחזיר לו, לדעתי זה ממש לא חינוכי!!!!
לקחת גולות לתלמידים ולהביא לילדים אחרים??
מבחינתי זה אחד הדברים הגרועים שיכולים להיות...
איזה זכות יש למורה לקחת מילד ולא להחזיר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
האם כאשר לילד קל יותר להתרכז כשהוא מחזיק חפץ כלשהו אבל למלמד זה מפריע, או שהמלמד בדיוק פחות רגוע והחליט שזה מפריע לתלמיד. ההלכה מאפשרת לו לקחת את החפץ מהתלמיד?
הכוונה לספינר??
בלי קשר לספינר...
לי באופן אישי בתור תלמידה היה יותר קל להתרכז כשהייתי מתעסקת, אבל למורות זה היה מפריע ולכן אסרו עליי.
היום בתור מורה תלמיד שמתעסקוזה לא מפריע לו להקשיב (לא מסובך לבדוק את זה...) אני מאשרת לו להתעסק במהלך השיעור.

לגבי החרמה של חפצים בלי להחזיר בחזרה לתלמיד, לדעתי זה עוול!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
גם ידיעה ברורה שזה מוחרם לשבוע/יים, מספיקה להרתעה
ואם רוצים הרתעה יותר גדולה אפשר אחרי פעם אחת שהחרימו, הילד יוכל לקחת את זה מהמנהל/ת, אם קרה עוד פעם ההורים יקחו מהמנהל..
אבל שהילד ידע שמה ששלו יישאר שלו, יכול להיות שיהיה לו לא נעים עד שזה יגיע אליו, אבל זה שלו ואנחנו שומרים לו על זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
וגם אם הוא שיחק בהם תוך כדי מהלך השיעור?

מנסיון אני יכול לומר, שהדרך היחידה שילדים יעלימו את הצעצועים האהובים/ממכרים שלהם, מיד עם בוא הצילצול, הוא רק ע"י ידיעה ברורה שלהם, שאם זה נשאר בחוץ זה לא יישאר...
אני מאמינה לך,
השאלה היא האם אי השארת חפצים היא מטרה
והאם העלמת חפצים משרתת חינוך או הפעלה נוחה?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
file.php
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אני מאמינה לך,
השאלה היא האם אי השארת חפצים היא מטרה
והאם העלמת חפצים משרתת חינוך או הפעלה נוחה?!
חד משמעית, הפעלה נוחה!

מנסיון אני יכול לומר, שהדרך היחידה שילדים יעלימו את הצעצועים האהובים/ממכרים שלהם, מיד עם בוא הצילצול, הוא רק ע"י ידיעה ברורה שלהם, שאם זה נשאר בחוץ זה לא יישאר...
מניסיון, אפשר גם אחרת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מכאן http://halacha.co/החרמת-חפצים-בבית-הספר/

שאלה:

במסגרת עבודתי התבקשתי מהממונה עליי להחרים חפץ כלשהו מתלמיד שאסור על פי תקנון בית הספר להשתמש בו. האם מותר לעשות זאת? האם יש להחזיר את החפץ בסוף השנה או להשליך לאשפה? כיצד יש לנהוג?

תשובה:

מותר למורה להחרים לתלמיד חפץ שהנהלת בית הספר אסרה על התלמידים להחזיקו והתלמיד החזיקו במהלך שהותו בבית הספר. עם זאת, לאחר מכן (לכל המאוחר בסוף השנה) על המורה להחזיר את החפץ לתלמיד או להוריו (אלא אם כן מדובר בחפץ שעצם החזקתו אסורה על פי תורה). בזמן שהות החפץ אצל המורה, אסור לו להשתמש בו לצורכו או לצורך שאר התלמידים ללא רשות הילד או הוריו[1].

מקורות:

[1] שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רפד: "בדבר שאלתו במלמד הרואה תינוק משחק במעות שבידו או במשחק אי רשאי המלמד לנטלו ממנו על מנת להחזירו או לא ואת"ל שמותר אי מותר להמלמד להשתמש באותה מטבע למשל להראות לתלמידים צורת מטבע וכיוצא בזה או דאסור וגם אי נאבדו אי חייב בתשלומין כו'. לפענ"ד פשוט דמותר, ולהחזירו אחר לימודו, ואין בזה משום גזל מפני כמה טעמי, חדא דבשעה שנמסר הקטן למלמד ללמדו הרי נעשה המלמד כעין אפטרופוס שלו לשמרו ולהדריכו וללמדו תורה ולחכמו ואם אינו רוצה לשמוע אליו מותר להכותו כו', וא"כ כ"ש דיכול ליקח ממנו מה שבידו אם זה מעכבו מללמדו ולהדריכו כפי מה שקבל על עצמו ומחויב הוא בדבר כו'. מיהו ליקח ממנו המשחק ולא להחזירו לעולם אלא להחזיקו לעצמו או ממונו אם לא לשם חינוך נראה פשוט דאסור והוא בכלל גזל דאורייתא כו'. ולהראותו לשאר ילדים נלפענ"ד דיש לבקש ממנו רשות כו'. ומש"כ דאם נשתמש בו המלמד נעשה גזלן עליו חייב באונסין מ"מ אם החזירו לקטן יוצא בזה ואין צריך להחזירו אל אביו".

פתחי חושן גניבה והונאה פ"א הערה יז: "ומצוי במלמדי תינוקות שלפעמים יש ביד התינוק חפץ שעל ידו נמנע או מפריע לאחרים מללמוד. והוא נאלץ ליטלו ממנו, ובודאי שגם גזל קטן אסור, ועוד אפשר שהוא של אביו, ומ"מ נראה שמותר ליקח ממנו החפץ ע"ד להחזירו, ואפילו אם לפי ראות עיני המלמד רצוי שלא להחזירו עד זמן מרובה מותר (ואפשר שאף דין שומר אין בו), אבל ליקח ע"ד שלא להחזיר כלל, וכ"ש לאבדו נראה שאסור, אא"כ לפי ראות עיניו יש לאבדו לתקנת התלמידים, נראה שמותר".

בקובץ פעמי יעקב מט עמ' צב, הביאו ראיה להנ"ל מההלכה בשו"ע יו"ד סי' רמה ס"י שמותר למלמד להכות התלמיד "ברצועה קטנה", ומלשון הרמב"ם גבי חינוך יתומים בהלכות דעות פ"ו ה"י שכתב "איבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם" משמע שהכאה חמורה מאיבוד ממון, ואם הכאת התלמיד הותרה לצורך לימודו כל שכן שהחרמת חפציו מותרת כאשר יש בכך תועלת חינוכית מוכחת עבורו, אלא שמסתבר שההיתר להחרים חפץ לחלוטין מבלי להחזירו זהו דוקא "בחפץ הגורם נזק גופני או רוחני לתלמיד כמו חפצי שחץ או תועבה והדומה להם". ע"כ. (ומסתבר שכדאי להחתים מראש את ההורים והתלמידים על 'תקנון' שבו מקבלים על עצמם במפורש תנאים אלו).

גם בספר משפטיך ליעקב ח"ג סי' יב עמ' קפח הסיק: "רשאית הנהלת בי"ס או באי כוחה לעכב חפץ המפריע למהלך התקין של הלימודים, עד לזמן בו יכול התלמיד לקחת את החפץ מחוץ לשטח בי"ס, דהיינו סיום יום הלימודים" (ועיין עוד שם שלדבריו יש דין שמירה בחפץ מוחרם).

גם בשו"ת שבות עמי ח"א סי' ג עמ' רמד הסיק: "מותר למחנך להחרים חפץ במסגרת תפקידו, ומחוייב בסוף להחזירו". ועיין עוד שו"ת מעין אומר ח"י פ"א סי' ח. אמרי יעקב הלכות מלמדים ליקוטים ס"ק לה. שלמי מועד, אוירבך, פרקי חינוך עמ' תקיח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ב. אני חושש שזה עלול להשליך על השיקולים שלי להבא כשאבוא להחרים לילד חפץ, אזי אם מחסן הפרסים שלי הצטמק, יתווסף לי שיקול (בתת מודע, כמובן) נוסף מדוע להחרים זאת.

לדעתי, בכל מקרה, בגלל הסיבה הזו לא כדאי.
למה לא להחזיר לילד בסוף שנה?
כך הילד יודע שהמורה לא עשה זאת בשום אופן בשביל לקבל טובת הנאה,
ולילד זהו עונש גדול מספיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני כמורה מקצועית שמה בתא של המחנכת...
עד היום זכור לי מחנכת שהחרימה לי קלמר כי התעסקתי בו עד לסוף שנה...
ואם יש משהו גורף בילדים שמתעסקים בשיעור, אולי אנחנו פשוט משמעממים אותם?
יש לתת את הדעת גם על למה הם עשו זאת...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה