ספר חדש קבלו את אורחי הפורום: אריה ארליך ונשמת ירושלים

[מ"ם]

ב"ה.

ספר טוב - אומר הפתגם - יכול לסחוף אותך מעל רגליך ולשאת אותך הלאה כפי שמעולם לא ידעת. וכשהנסיעה נגמרת, אתה מוצא את עצמך במקום אחר לגמרי מהמקום בו היית לפני כן. רגע... זה לא תיאור לספר טוב, זה תיאור של אוטובוס עירוני.

הספר המשמעותי והכבד הזה שאני מחזיק כעת ביד, הוא גם ספר טוב וגם אוטובוס עירוני. הספר לוקח אותך למסע מרתק בשכונה שנמצאת במרחק נסיעת אוטובוס, אולם לא אל המקום הגשמי הוא לוקח אותך. הוא מעמיק אל נשמת ירושלים העתיקה אך קיימת, אל עולם שהוא לכאורה במגע יד של כל אחד אך למעשה רחוק כל כך, עד כדי שלא תוכל לראות את כל זאת אם תבקר שם כתייר היום וכל שכן מחר. זו למעשה גאונותו וייחודיותו של הספר.


הסופר הר"ר אריה ארליך, עשה לו כבר שם ויד רב לו ביכולתו להנגיש את נשמת ירושלים אל העם שבשדות, ו"השדות" במקרה הזה יכולים להיות גם בשכונת גוש 80, הקרובה פיזית ורחוקה נשמתית. המילים המסתלסלות והמשפטים המתנגנים, משובצים בעטרות חן של אמרות "מאמע לשון" עסיסיות, מנוקדים במקורות ופסוקים תואמים, הם מסימניו של הכותב גם כשעוסק בענייני דעלמא.

בספר הזה מגיעה יכולת זו לשיא מזוקק: התמונות מלאות התום והערגה משתלבות בקטעי הכתיבה המעולים, המתפייטים, חבוקים זה בזה כנר הבדלה ירושלמי מעלה עשן וניחוח עתיק ומתקטרים בקשר אחד למקשה אחת, יחידה ומיוחדת. ביחד הם יוצרים חוויה תלת מימדית של ביקור בעולם אחר. התנתקות מהעולם הזה לשעה קלה או כבדה, מבלי לקום מהספה בבית ובלי להפעיל מסכים ושאר מרעין בישין הרחוקים מעולמם של אנשי היישוב הישן.


בנימה אישית: איני זוכר מתי הייתה הפעם הקודמת שלא הנחתי ספר חדש שהגיע לידי מרגע פתיחתו עד לסיומו, כמאמר הקלישאה, אך הפעם כפשוטו ממש.
אני עצמי העברתי רבות משנות ילדותי בשכונת בתי נייטין, בבית סבתי ע"ה. התרגשתי לראות את המחוזות המוכרים שוב, במבט מקצועי ומעמיק, כמו גם לקרוא בספר אודות דודיי רבי אהרון קרול ע"ה ויבדלחט"א ר' "מוישה" הרשקוביץ מלמד דרדקי.
אך תחושתי היא שהספר יהיה משמעותי לא פחות, ואולי אפילו יותר, גם למי שאינו מכיר כלל את שבילי השכונה.
רוצו לחנויות. אל תשכחו להביא משאית או אוטובוס עירוני. הספר כבד.

(בתמונה: שימו לב לעובי של הספר)
*

וכעת, להפתעה!
(אם היא לא מספיק מפורשת בכותרת)
הסופר ואיש התקשורת הר"ר אריה ארליך ניאות להתארח בפורום ולהשיב על שאלותיכם לרגל הוצאת הספר החדש, במהלך השבוע הבא.
שאלות בנושא הספר, ספרים קודמים, כתיבה ועריכה בכלל והאם - למען השם! - ניתן להתפרנס בכלל מכתיבה? - יתקבלו בברכה וייענו בעז"ה ובס"ד.
השאלה "אז מה יהיה עם ביבי?" תתקבל גם היא, אך אין וודאות שהתשובה עליה אכן תינתן במסגרת זו.

אין ספק שלאחר "אתגר הראיונות" יידעו כולם לשאול את השאלות הנכונות והמקצועיות. ניתן להתחיל להעלות את השאלות לאשכול זה.
כאמור, אריה ארליך יתארח כאן וישיב עליהן במהלך השבוע הבא, ומי יודע? אולי תצליחו לשכנע אותו להישאר כאן בקביעות...
משתמשים שאינם חברים בפורום יכולים גם הם לשלוח שאלות דרך המנהלים.

אני מניח שאין צורך להציג את אריה ארליך בפני חברי הפורום, אבל למי שזקוק בכל זאת, הנה מה שאומרים ב"המכלול": אריה ארליך הוא עיתונאי, פובליציסט ושדרן רדיו חרדי ישראלי. סגן עורך השבועון "משפחה". בל נשכח להוסיף "מחבר ספרים", וזה רק מקצת שבחו בפניו.

בהצלחה למראיינים, תודה למרואיין.

 

[Natan Galant]

לאריה ארליך יש נשמה גדולה. הוא ושמעון בריטקופף נתנו סיבה לפתוח את חבילת הדפים הפרסומיים שנקראת משפחה.
בכל פעם שיוצא לי לקרוא אותו, אני פשוט מתענג.
הספר נשמע כמו סוגה חדשה לגמרי, מקווה מתישהו להניח עליו את היד.

 

[מ"ם]

הספר נשמע כמו סוגה חדשה לגמרי, מקווה מתישהו להניח עליו את היד.

ויש בכריכה שלו מן הצהוב!
למדו מהטובים ביותר.

 

[הכוכב העולה]

אם אנו כבר מדברים על ירושלים, הרי שאת הספר החדש הלז, טרם הייתה לי הזכות להכיר, אבל לגבי נשואת הספר, העיר ירושלים, ודמויות ההוד שהיא הכילה ומכילה, כבר העניקה לנשמתי עונג זך, וניחוח משכר כיין ישן המשתבח והולך, בעיקר מסידרת הספרים המדהימה, ירושלים של מעלה, של הסופר מ. גץ (אשר שמועה זכורה לי, כי רננו שאינו אלא מרדכי גרליץ ודו"ק כי קיצרתי)
באם הספר הנוכחי בא להמשיך את המסורת המפוארת הזו, הרי שחלה חובת הקריאה על כל בר דעת החפץ להתענג בתענוג אמיתי.

 

[Natan Galant]

ויש בכריכה שלו מן הצהוב!
למדו מהטובים ביותר.

יש מצב להעלות פה עמוד שניים שלושה מהספר?
שנטעם ככה קצת?

 

[ביזנסטורי - אילה]

התמונה!
אני יושבת מולה שעות והיא מעלה לי כל כך הרבה דברים.

מסתבר שלא רק הסופר ברוך כישרון
אלא הספר מאחד כמה וכמה בעלי כשרונות...

 

[א-ירושלמית]

אלא הספר מאחד כמה וכמה בעלי כשרונות...

ברוך יערי הוא צלם ידוע.

 

[הכוכב העולה]

ברוך יערי הוא צלם ידוע.

איזו השגחה פרטית, עמדה לי על המקלדת, השאלה, מיהו ברוך יערי? ומה חלקו בספר?
אבל הוא באמת השתתף רק בתמונות.
אז אריה הוא כזה מפרגן? מעולם לא ראיתי בספר שחתומים עליו, המחבר והצלם.
אולי הוא רגיל ככה מכתבותיו בעיתון, וטרם למד את מלאכת המו"ל של ספרים.

 

[יאן]

איזו השגחה פרטית, עמדה לי על המקלדת, השאלה, מיהו ברוך יערי? ומה חלקו בספר?
אבל הוא באמת השתתף רק בתמונות.
אז אריה הוא כזה מפרגן? מעולם לא ראיתי בספר שחתומים עליו, המחבר והצלם.
אולי הוא רגיל ככה מכתבותיו בעיתון, וטרם למד את מלאכת המו"ל של ספרים.

י"ל שעיקר הספר הם התמונות

 

[מ"ם]

דיון מעניין, אך למה להעלות השערות מאחורי הגב כשאפשר לשאול ישירות את נשוא הדיון?

@אריה ארליך כבר אושר לפורום בשעה טובה.
אתם מוזמנים להעלות את שאלותיכם הנ"ל וכן כל שאלה אחרת ישירות לכאן.

 

[RACHELIZ]

טרם יצא לי לעבור ליד חנויות ספרים, להרים את הספר שבטוח יעלה ריח נוסטלגי כואב במתיקותו, ולראות כיצד הוא בנוי, על פי מה הוא מחולק.
אשמח לשמוע!

 

[משויטט]

שלום עליך ר' @אריה ארליך
כבוד גדול
קודם כל מז"ט על הספר היפה. ראיתי בחג ואכן מלא אווירה יופי ומתיקות, ובעיקר מכניס לאטמוספרה הקסומה של גלילות מאה שערים של פעם.
(חוץ מכמה טעויות זניחות בשמות של מצולמים שמצאתי)

אני רוצה לשאול אותך בהזדמנות הזו, כמי שמתמחה באופן מיוחד בכתיבה רבת הוד, עם אצילות חסידית ותיאורי המיה של 'בקודש פנימה' - האם אפשר להכניס את הקורא לתחושת רוממות המעמד במיעוט מילים?
כלומר, האם כדי לתאר, למשל, את הקדושה שהיתה בחדר ואת הכמיהה שמילא את קולו של הצדיק ואת הלהט היהודי שבקע מכותלי ביתו וגו', חייבים להכביר במילות תיאור עד כלות, או שאפשר להגיע לזה גם בתמצית, כמו שאוהבים היום חסרי הקשב (המהווים את רוב האוכלוסייה)? והאם רוב התיאורים לא גורמים לדברים להישמע מאולצים קצת?
ועוד שאלה קטנה: איך מצליחים להספיק כל כך הרבה בכל כך קצת: טור שבועי, כתבות, ספרים, שידורים ועוד מן הסתם?
ייש"כ

 

[Natan Galant]

דיון מעניין, אך למה להעלות השערות מאחורי הגב כשאפשר לשאול ישירות את נשוא הדיון?

@אריה ארליך כבר אושר לפורום בשעה טובה.
אתם מוזמנים להעלות את שאלותיכם הנ"ל וכן כל שאלה אחרת ישירות לכאן.

@אריה ארליך המאושר (תרתי משמע. הברקת המאה), יש מצב שתעלה לנו לפה מספר עמודים מתוך הספר? שנדע על מה כל המהומה?

 

[kiwi]

הספר נראה ממש מיוחד.
הקדושה של ירושלים מושכת חוט של חן על כל מה שנקשר בשמה, השמים שלה תכולים יותר מבכל מקום. והאויר הצלול שבה (והרבה יותר מזה) פשוט עובר גם דרך התמונות.
הבנתי שהספר מכיל תמונות רבות, וזה נשמע מעניין מאוד. רציתי לשאול אם לא הגיע הזמן להפוך את מגזין משפחה ליותר צבעוני ומצולם?
יש לי מספר רעיונות בעניין אבל אתם בוודאי לא צריכים את הרעיונות שלי... למה באמת לא להפוך את המגזין לחדשני יותר? (חדשני, לא בהכרח חדש, אפשר גם להכניס נוסטלגיה בצורה חדשנית).
העיתון מושקע מאוד, את זה לא צריך לומר.
בהצלחה.

 

[עדיאל]

שלום עליך מורי ורבי אלופי ומיודעי
ספרא רבה, כמוהר"ר @אריה ארליך שליט"א

אחרי דרך מבוא השלום והברכה וקידום בברכת תודה והוקרה אל מול ערכו הרם כדת וכראוי לו.
אשאלה ממנו מענה לשון, כיהודה ועוד לקרא וכנטפל לשאלת ידידי ורעי מו"ה @משויטט שליט"א.

האומנם, תיתכן כתיבה חסידית, סיפורי צדיקים, לדמותם ולדרכם, ללא הכנסת סופרלטיבים מסופרלטיבים שונים, שרעפי קודש ושרפי מעלה החונים ממעל לו ועשן המערכה המיטמר ונר התמיד הדולק והערטילאיות הסובבת כל פינה ונשמת רוח חיים אלוקית במוחש?
ואם היא מתאפשרת, האם לא היה נכון לערטל את סיפורי הצדיקים מכל תיאורי ההוד הללו, שיש בהם, במעט, טעם לפגם כשהם חלולי-תוכן וריקי-מהות?

 

[שיילה]

ר' אריה היקר מספר שאלות לוחצות לי על המקלדת.
כבודך ככותב טורים וספרים מלאי ערגה וקדושה או פוליטיקה וענייני דעלמא, כיצד אתה ישן רגוע על מיטתך בעוד כובד האחריות והמעוף יושב על בקושי קילו ג'לי אי שם בגולגולת?
שאלתי השנייה היא לאו דווקא בתור סופר אלא בתור ידוען האם עובדת היותך אדם מוכר אשר דעתו נחשבת בנושאים מסויימים גורמת לך לשקול מילים בצורה שונה ממושכלך הראשון או שאתה לוקח סיכונים על מזבח האומנות?
יישר כחך
חיילך לאורייתא.

 

[אריה ארליך]

שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.

ראשית אומר, שלכבוד ולעונג לי להשתתף באכסניה הזו, שעל נפלאותיה שמעתי רבות מזה זמן רב, אולם אפס קָצֶהָ ראיתי פה ושם (בעיקר הודות להתראות-גוגל), ואליה לא זכיתי לִקרָב עד כה.
עתה, מסתבר, הגיעה עת לחננה.

מניח שייקח לי עוד מעט זמן ללמוד את הפלטפורמה (הרעיון של כתיבה וירטואלית בעזרת 'ניק' - מחזיר אותי עשור ויותר לאחור). בינתיים אנסה את כוחי בהודעה ראשונית וכללית. המענה לשאלות יגיע, אי"ה, בהמשך.

אני רגיל בדרך כלל לראיין אנשים, זה תפקידי וזו פרנסתי. מעטות הפעמים בהן עמדתי בצד השני של המתרס - הצד של המרואיין, הנשאל והנחקר - ודעת לנבון נקל כי כל המעמד הזה גורם לי למבוכה זוטא היורדת ומפעפעת במורד גווי.

תשאלו: 'אם כן - מדוע הכנסת את עצמך אל עומק הבְּרוֹך?' אף אני אשיב לכם, כי חזְקה עליי בקשתו של מנהלכם הנכבד, הרב מ"ם שליט"א שגדולה מעלתו מאוד בתחומים רבים, לבד מעניינים צדדיים וקהילתיים שאין כאן המקום לפורטם אשר הביאו אותי להבין כי סירוב מצידי עלול לעלות לי במחיר שאין בדעתי לשאתו - ולכן הבעתי את הסכמתי, בתקווה שלא ייצא מכשול תחת ידי ח"ו.

השאלות שהחלו להצטבר כאן - הן מעניינות ונכבדות, ומצריכות פניוּת ושיקול דעת. אענה עליהן (או על חלקן) טיפין טיפין כמסת הפנאי, בתנאי שאלו יישאלו בגובה העיניים וללא סופרלטיבים שאין בינם לבין המציאות דבר (מילא אני - אני מתפרנס מכך. אבל מה הביא את אחד המגיבים הנכבדים לעיל להכתיר אותי "מורי ורבי, אלופי ומיודעי" - אתמהה).

כמו כן, בשם עיקרון ההדדיוּת - אני מותיר לעצמי את הזכות לשאול אף אני שאלות, ככל שאראה לנכון.

מקווה שיהיה מעניין.

היו ברוכים. נתכתב בהמשך.

זעירא דמן חבריא, אריה

 

[יוסף שחק]

שלום ר' אריה,
על אחת התמונות כתבת "יהודי שהדרת פניו קורנת ממנו"
כמובן שמיד הבטתי בתמונה והסכמתי בליבי עם ההגדרה.
אח"כ מצאתי את עצמי מביט דקות ארוכות בתמונה כדי להבין את ההגדרה, ולמה לגוי לא יכולות להיות כאלו פנים
במשך יומיים נכנסתי ללופ, וכל מבוגר שעבר לידי ברחוב זכה למבט בוחן האם ראוי היה להיכתב עליו שיש לו הדרת פנים אם לאו
המסקנות חביבי, עגומות למדי.
מה שאומר, שכנראה רק בתמונה הספציפית ההיא, ההגדרה 'הדרת פנים' היתה קולעת וברורה.

ורציתי לשאול איך שייך לכתוב כזה סוג ספר בצוותא, הרי בתמונות כאלו כל אחד רואה משהו אחר.
היו וויכוחים בינך לברוך יערי מה להדגיש בתמונה ספציפית?

תודה רבה על הספר, ועל הכתיבה המיוחדת

 

[משויטט]

אבל מה הביא את אחד המגיבים הנכבדים לעיל להכתיר אותי "מורי ורבי, אלופי ומיודעי" - אתמהה

הוא רק ניסה להדגים את שאלתו כמובן,

האומנם, תיתכן כתיבה חסידית, סיפורי צדיקים, לדמותם ולדרכם, ללא הכנסת סופרלטיבים מסופרלטיבים שונים,

 

[שיילה]

אולי קנאת סופרים על הקונספט הספרותי צילומי תוציא משהו מ @יואל ארלנגר - קקטוס .